משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת חולין · דף פ:
בד"ה שחי' וכו' ואין נראה וכו' עכ"ל י"ל לדעת רש"י ז"ל כיון דלא ידעינן דבקדשים נוהג אוא"ב אלא מייתורא דוי"ו מוסיף סגי לן לומר לפסול הוא דרבי ולא למלקות ומנ"ל לו' גזה"כ ובהכי ניחא גם מה שהק' הראשונים לשי' רש"י ז"ל אמאי ל"ק דלא כר"ש ארישא דמתני' דנוהג בקדשים גם מגמ' לקמן דאמרי' אטו אוא"ב בקדשים מי לא נהיג ע"ש בדבריהם אבל מדברי רש"י ז"ל בפ' תמיד נשחט דס"ג פ"א במתני' דקתני רש"א הפסח בי"ד לשמו חייב דכ' משום דפסח עצמו כשר ע"ש נר' דלא מסתבר ליה לומר גזה"כ דאי איתא אפי' יהיה הפסח פסול הרי גזה"כ הוא והתוס' שם הוכיחו דהפסח עצמו כשר מהתוס' ע"ש דהא דלא מוכחי לה מקרא גופיה דא"א דהפסח פסול אמאי עובר בבל תשחט לר"ש דס"ל שס"ר לא שמה שחי' משום דאזלי לשי' כאן די"ל גזה"כ:
בא"ד לב"נ דלא מוכח וכו' עכ"ל והא דקא' לקמן אין מלקות וכו' התראת ס' היא וכו' מ"ב מוכח לה כדכ' מהרש"א ז"ל וכ"כ הרשב"א. ז"ל בחי' דעיין להתוס' בקמא דע"ו בד"ה כל וכו' ודלא כמהרש"ל ז"ל והא דלא אמרי' גזה"כ דלקי משום דלא שייך בזה גזה"כ דאף אי כתי' בלשון לאו אין מוכרח להיות לקי עליו דכמה לאוין כתובין בתורה דלא לקי עלייהו וכתבינהו רחמנא לי' דע"ע בלאו וה"נ דכוותה כיון דהתראת ס' היא ולא קשיא להו לשי' דש"י ז"ל אלא אמ"ש דאינו עובר עלייהו כלל ועיין מהרש"א ז"ל:
בד"ה דכמה וכו' מוקי לה כר"ל עכ"ל אף דהתוס' מסקי בסוף הדיבור דלמסקנא ר' אושעיא לא מוכח אלא מדסופ"ג מ"מ התוס' הכא רצו לתרץ לס"ד דגמ' מתני' דהתם אף דהתם לאו מתניתין היא בהדיא אלא מכח קושי' מוקמי' ר"ש קאי אמילתא אחריתי ע"ש אבל התוס' שם תי' עוד דר' אושעיא ל"ל גם כל העומד לפדות ע"ש ולפי"ז לא מצי לאוקמה מתניתין אפי' כר"ל דר"ל גופיה צ"ל כל העומר לפדות כפדוי כמבואר שם בסוגיא ע"ש והיינו דס"ל כיון דלמסקנא לא אמר ר"א כן לא קשה כ"כ לס"ד דגמרא ממתני' דהתם כיון דהתם לא מתני' בהדיא. וכמ"ש והתוס' שם בחר תי' שכ' כמו כאן לא סיימו דמוקי כר"ל כדכ' בסוגיין
בא"ד שחי' ראויה דכזרוק וכו' עכ"ל הייני הראשונה אבל בשניה לא אמרי' בזרוק כדמסקי התוס' משום דמחוסר זמן הוא וטפי הול"ל משום דנשחט ונזרק כהלכתו וכ"כ בקמא ע"ש:
בא"ד וי"ל דלא השיב וכו' אלא לאו דאו"ב עכ"ל ק' דבגמ' בסמוך קאמר הגמרא כל היכא דליכא או"ב קחשיב לאוי נכראי אפי' גבי ב' דהא קאי על פירכת כ' דקדשי' בחוץ ונ"ל דהתוס' מפ' הכי כל היכא דליכא או"ב ר"ל בראשון דליכא בשום ענין לאוי דאוא"ב קחשיב לאוי כראי אבל היכא דאיכא או"ב ד"ל בב' דשייך ביה אוא"ב אף דבענין זה ליכא או"ב כיון דשייך גבי ב' לאוי דאו"ב בשום פעם לא חשיב לאוי נכראי:
בד"ה ולילקי וכו' תימה היכי לילקי וכו' עכ"ל נ"ל ץ דלגבי מחוסר זמן לא הוי לאו שבכללות כיין דכתיב ביה לשון הרצאה ומיום הח' ירצה והכא כתיב לא ירצה סברא הוא דקאי עליה ולא הוי לאו שבכללות אלא גבי שאר פסולין וכה"ג כ' התוס' לקמן דק"ב ע"ב ע"ש: