משמרות כהונה חלק ג· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת חולין · דף מג.
בד"ה הנך וכו' וי"ל דניטל וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דהומ"ל חסרון הגרגרת וכו' ע"ש ונ"ל דהנה יל"ד נחתכו רגליה וניטל הכבד אמאי מני להו בתרתי הא כולהו נטולי חדא נינהו ולתי' שכ' זה בבשר וזה בעצם ניחא אבל לתי' דשיעור מאי א"ל וצ"ל דנחתכו רגליה ברובא ול"ד לניטל הכבד דבעי' כולהו וא"כ צומת הגידין לרב דאמר לקמן דף ע"ו ע"ב דצ"ה ברובו היינו נחתכו רגליה ורכיש משמיה דרב אמרה אבל לשמואל דבחוט הסרבל חשיב להו בתרתי שפיר ולכך נקטו התוס' צ"ה:
בא"ד וכר"י דאמר אלו דוקא וכו' עכ"ל היינו דס"ל כר"י במאי דאמר אלו דוקא אבל אינו מוכרח דר"י ל"ל י"ח ומ"ש במ"ב לא ק"מ דמנ"ל דמתני' פליגא אתנא דרי"ש בהא נימא כללא לאתויי בסג"ר:
גמ' ח' טרפות יש בנקובה כרש"י ז"ל דלא ס"ל דרב עוירא והוא דוחק דבגמ' לעיל דאמ' נקובי ח' וכו' פירש"י דכי מפקת וכו' וכ' מהרש"א ז"ל שם דהגמ' דנקט ח' נקט לישנא דר"ח בד רבא וכולה סוגיא לעיל אזלא דאית לו דרב עוירא וא"כ אכתי ט' הוו וצ"ל דגמ' לעיל אמתני' דבי רי"ש קאי ונקט ח' מה שהוזכרו במשנה ודרב עוירא אמורא הוא וע"ש במהר"ם שיף ז"ל והוא דוחק וע"כ נל"ל דר"ח בר רבא לא קא חשיב נקו' הוושט דאחר חזרה נבילה היא כמבואר לעיל דף ל"ב ולדעת הרמב"ם בפ"ג מה"ש הוי נבילה מחיים וגמרא לעיל דקאמר כי קחשיב נבילה דלא מטמאה מחיים היינו להך תי' דוקא אבל למאי דמשני כאן קודם חזרה וכו' הוי נבילה מחיים וכמ"ש הכנה"ג בסי' ל"ג ע"ש וא"כ כיון דנבילה מחיים היא לא קחשיב ודרב עוירא היא מהמנין ואף דהתוס' לעיל דף ל"ב בד"ה ורמינהי כ' דכ"מ אם חתך מחיים היינו משום דס"ל דלא הוי נבילה מחיים אבל לדעת הר"מ לא הוי טרפה מיהו הא ליתא דלקמן בע"ב פליגי רב ושמואל בניקב תורבץ הוושט ומסקי' דלרב לאו מקום שחי' ובנקב משהו מיטרף ושמואל ס"ל דבניקב רובו מיטרף ופ' הר"מ בר"פ ו' מה"ש דניקב תורבץ הוושט טריפה והיינו משום דלאו מקום שחי' ול"ד לניקב הוושט אלא דאי ניקב הוושט במקום שחיטה הוי טריפה כוליה ושט חדא חשיב וא"כ אי מפקת נקובת הוושט צריכין למיחשב תורבץ הוושט במקומו ולפי זה הקושי' שכתבתי לעיל בד"ה והאיכא גלודה לק"מ מנקובת הוושט ולא נשאר להק' אלא מפסוקת הגרגרת דאפיק חדא ועייל חדא ולזאת י"ל כמ"ש התוס' לעיל דף ט' ודף כ' דלשי' רש"י סימני' שנשמטו הוו טרופה וק' דא"כ ליפרוך לעיל אתנא לבי רי"ש וליחשוא שמוטת הסי' וצ"ל דבכלל פסוקת הגרגרת היא והגמ' לעיל בדף ל"ב לא מוקים מתני' דא"ה בשמוטה דלא משמע ליה דעל שמוטה לבדה קרי פסוקת אמנם היא נכללת עמה וא"כ ניחא שפיר דל"מ לשנויי הגמרא אפיק פסוקת הגרגרת דא"ה עיילה במקומה שמוטה ולדעת בעל ה"ג והר"מ בפ"ג מה"ש דשמו הסי' הוי. נבילה ל"ל דאזלא סוגיא דלעיל לשינוייא דר"ל וכמ"ש לעיל שו"ר דאף לשי' בח"צ והר"מ א"צ לידחק בזה דנפסק רוב הגרגרת במקום שאינו ראוי לשחי' דהיינו למעלה משפוי כובע לא הוי אלא טריפה ולא נבילה כמו שנר' מדברי הר"מ בפ"ג מה"ש דין כ"ג וכמ"ש מרן בכ"מ שם ע"ש וא"כ קושיא מעיקיר אליאא דכי מפקת פסוקת הגרגרת ונקוב' הוושט בע"כ לעיולי פסוקה למעל' במקום שחי' ותורהץ הוושט ולפ"ד הר"מ מאי דפריך הגמ' בדף ל"ב ממתני' דא"ט משסוקת הגרגרת ל"ק דמ"ל לתפלה ממקום שחי' אלא סמיך אנקובת הוושט רתורבץ הוושט ל"מ וושט סתם וכיוון דקתני בוושט הויא טריפה ע"כ גם פסוקת הגרגר' במקום שחיטה טריפה הוא דהויא דכי הדדי נינהו ועיין לה' פלתי סי' כ' סק"ג ע"ש ברם דק"ל לשמואל דאמר תורבץ הוושט ברובו אמאי לא חשיב ליה תנא דבי רי"ש והוו י"ט ואין לו' דהוו בכלל נקובי דוושט דציון דאין שיעורן שוה צריך למחשבינהו בתרתי וכמ"ש התוספות בד"ה הנך וצ"ל דלשמואל תנא דבי רי"ש לא חשיב גלודה או שדרה ועיין להרשב"א בחי' גבי פלוגתא דרב ושמואל וכן צ"ל למאי דפסיק הגמ' בדף נ"ה דניקב הטחול דוקא בסומכיה ודוקא מפולש אבל בקולשיה לא קי"ל כרב עוירא ע"ש בפירש"י וכ"כ הר"מ בפ"ו מה"ש דנקב הטחול אין שיעורו כשאר נקובי וא"כ ק' י"ט הוו וע"כ דמפיק גלודה או שדרה והגמ' לעיל דפריך ולרב עוירא וכו' בתר דמסיק כולהו נקובי בחדא חשיב להו היינו לרב עוירא גופיה דלא בעי נקב מפולש ובהכי ניחא דמעיקרא דפריך משב שמעתתא ובכללם דרב עוירא מאי משני כולהו נקובי ועייל שב וכו' וכי לא ידע דרב עוירא ודקרי לה מאי קארי לה ועפי"ה ניחא דמעיקרא פריך ממאי דקי"ל דדוקא בסומכיה וכו' וע"ז משני שפיר דכיון דאין שיעורן שוה שפיר מחשב להו בתרין ואח"כ פריך מרב עוירא גופיה ולכן רש"י בד"ה אבל כ' חילוק דסומכיה וע"ד שכ' מהר"ם לובלין ז"ל ברש"י בד"ה נעקרה ע"ש ועפי"ה יתורץ מה שהק' התוס' בד"ה הנך למאן דל"ל דרב מתנא ולעולא ולמאן דמצי' כרס החיצונ' היינו בשר חסר להו י"א ע"ש די"ל דהנהו ס"ל דניקב הטחול דוקא בסומכיה או כשמואל בתורבץ הוושט ועיילי שדרה וגלודה והוו י"ח לכל אחד מהן ודע דהא דלא חשיב חייא ניקב הקורקבן משום דליתיה אלא בעוף:
והנה הר"מ בפ"ו כ' י"א נקובי דחשיב מרה ומסס ובית הכוסות בתרין וחשיב קני הכבד וע"ש במחלוקת הר"מ והראב"ד כקני הכבד שם בדין ח' וע"ש בע"מ ולדעת הר"מ צ"ל דחייא ב"ר דלא חשיב קני הכבד ס"ל כמ"ר קני הכבד כצברא ע"ש בגמרא בדף מ"ה וממשמעות דהרי הר"מ משמע דס"ל דחייא ב"ר לא חשיב אלא נקובי דמשהי וס"ל שפיר בטחול כרב עוירא בסומכיה ולא ס"ל כוותיה בקולשיה:
עו"ש אמר עולא וכו' לאפוקי לקותא דרכיש הר"מ בפ"א כ' שמנה כעולא ובפ' ח' פ' כרכיש ע"ש במה שתי' הלח"מ והוא עצמו מה שתי' מרן בב"י בסי' כ"ט ול"ק מה שהק' עליו הר"מ ע"ש והרב פלתי בסי' כ"ט תירץ רלמאי דקי"ל בעי' למקום חריץ ובעוף ליכא חריץ נוכל לומר דעולא לא חשיב אלא מידי דאיתיה בבהמה וכעוף ע"ש וקשה דהא קרועה דחשיב עולא הוא נקרע רוב הבשר שעל הכרס או במילת למ"ד וליכא מידי אחרינא דנכלל בה ובעוף ליכא כרס ולא דין דבשר החופה את רוב הכרס כמ"ש הט"ז בססי' מ"ט ע"ש וא"כ חשיב גם מידי דליתיה אלא בבהמה שי"ר להכ"מ בפ' ה"ד מה' ש' שכ' לדעת הר"מ גלודה בכלל קרועה דלא כרש"י שכ' דבכלל נטולה היא ע"ש גם לפמ"ש הפ"מ בססי' כ"ט דנסדק קנה לצורכו בכלל קרועה ניחא ועיין לה' פלתי סי' מ"ד ע"ש:
עו"ש למ"ל למי' מוצץ אדום וכו' הק' הרמב"ן בחי' נימא לענין דאין בדיקה לוושט מבחוץ ותי' דא"כ הול"ל א' אדום וא' לכן ע"ש ולפמ"ש הר"ן ז"ל בפי' חליף דהיינו אם האדימו שניהם אבל אין לפרש אם החיצון לבן והפנימי אדום דהאדום א"א ליעשות לבן פ"ש ק' דהול"ל א' אדום וא' לבן כיון דהאדום אינו נעשה לבן ולאפוקי שניהם אדומים דוקא בא' אדום וא' לבן סגי וע"כ דס"ל דאין לדקדק בכך והדרא קושי' הרמב"ן לדוכתה וצ"ל דמתרץ כתי' ב' שכ' הרמב"ן דכבר שמעי' ממימרא דרבא אף דהכא רבא ולקמן רבה כדמוכח לעיל דף כ"ט ע"ב ע"ש ועיין במהר"ם שיף ז"ל: