משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת שבת · פרק תשיעי
תוס' ד"ה אסור וכו' אפי' למ"ד וכו' עכ"ל אפי' למאי דמוקי לה בירוש' דהשתחוה לכל אבן והביאו התוס' בסמוך והוי ע"א ממש היינו לענין אבניו ועפרו דאותו הכותל שהיו עובדין אבל בכותל זה החדש אינו אלא מהנה לע"א דשמא לא יעבדנו עוד לאבניו ולכך ק"ל שפיר ועיין להתוס' שם דלא הוק"ל קושי' זו אלא בגמ' דפריך והא קמרווח דפשיטא ליה במתני' גופה דהוי כאלו בונה לע"א כמו שתי' כאן אבל לענין מרווח לע"א ס"ד דבכלל מהנה ותי' דאף בזה נראה כאלו בונה וע"ש במהרש"א ז"ל:
דף פב:
גמ' ולרע"ק למאי הילכתא איתקש לשרץ הומ"ל לזה דישנו לאיברים אלא משום דבעיא היא בסמוך ולהצד דאינו לאיברים הוצרך לאוקומי למשמשין וכמ"ש התוס' בד"ה ולרע"ק בתי' בתרא ולתי' קמא י"ל כיון דטומאת ע"א דרבנן כולהו היקש לקולא לבד מהיקיש' דנדה כמ"ש התוס' בד"ה אמר ולכך ניחא ליה לשנויי למשמשין:
דף פג.
גמ' אקשה רחמנא למת לטמויי באהל הא דלא קאמר אקשה למת לטמויי לאיברים הפך מאי דאמר באקושי לקולא משום דא"כ ישנו לאיברים לטמויי בפחות מכעדשה והא ליתא דהא מאי דאמרינן אקושי לשרץ לטמויי בכעדשה היינו ע"כ באבר דבחוליא כעדשה הו"ל שברי שברים וכמ"ש התוס' בד"ה מה:
תוס' ד"ה ע"א וכו' דא"כ אמאי קאמר וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א לאוכוחי מדשרי בהנאה ע"ש
ליתא דהא איכא מ"ד התם במס' ע"א כשקברה מאליה אסורה ע"ש:
דף פו.
גמ' וליטבלא בצפר' דשבת' וכו' הקשה מהרש"א ז"ל נימא דרע"ק ל"ל בהשכמה ירד וח' עונות עם ליל שבת ע"ש ור"ל דר"א דאמר בהשכמה ירד כרבנן דאמרי שש עונות ול"ק דא"כ רע"ק הול"ל ו' עונות מספיק' שמא בהשכמ' ירד אלא ע"כ לא חשיב ליל שבת:
תוס' ד"ה וליטבלו וכו' דילמא קפיד אעונות ואימים וכו' עכ"ל ה"ה דהומ"ל דלעול' לא קפיד קרא אלא אחדא דלא ידעינן אי אימים או אעונות ומ"ס אזלינן לחומרא:
תוס' ד"ה וכתיב וכו' אהאי קרא גופיה ממאי דבריש ירחא וכו' עכ"ל ואע"ג דמשני התם יליף במדבר מ"מ הגמ' כאן הו"ל למילף מדבר במדבר אפי' דאין שוין כמ"ש התוס' בסה"ד מ"מ אי איתא דלא סגי בג"ש דהזה הזה לחודה טפי הול"ל מדבר במדבר דל"צ לג"ש דהזה הזה וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל:
דף פז.
גמ' הא אמרינן יום א' הוסיף וכו' משמע דקושט' הוא דהקב"ה לא צוה אלא על ב' ימים ואע"ג דחשש פליטה צריך ג' ימים הקב"ה ידע דלא יפלוטו כדאמרינן לעיל ראויה לינתן ומה שצוה ב' ימים מחמת טעם אחר הוא ולא מחשש פליטה דהא ס"ל פולטת ביום ג' טמאה:
תם ונשלם מסכת שבת