משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת שבת · פרק שלישי
דף לו:
ד"ה חמין וכו' ודילמא מתני' אפי' כרבנן וכו' עכ"ל נחתי לאוכוחי דסתם חמין ותבשיל איירי נמי בשלא הוחמו כ"צ ולכך לא אתיא מתני' כרבנן אבל מדמוקי לה כחנניה אין להוכיח אלא דאיכא לאוקמה בשלא הוחמו כ"צ ואה"ן דאיכ' לאוקמי בכ"צ ואיכ' לאוקמי הכי ואיכ' לאוקמי הכי ואינו בהכרח אבל מדל' אתיא כרבנן בהכרח הוא דסתמ' בשלא כ"צ נמי וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל:
דף לז.
בד"ה לעולם וכו' משום דקי"ל וכו' עכ"ל וה"ה דהומ"ל משום דסתם מתני' דלעיל דלא חררה ע"ג גחלים כחנניה ואי משנתנו דלא כחנניה הוו סתרן תרי סתמי בחדא מסכתא:
בד"ה אא"כ וכו' ק' לר"י היכי בעי למי' וכו' דהא חנניה שרי וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א בתי' הב' לתרץ קושי' מהרש"ל ז"ל דאי לאו דחנניה מיתוקמ' מתני' בבשיל כ"צ ולא הוק"ל להתוס' לעיל אלא אי מתני' מיירי בכל גוונא ע"ש הם דברים תמוהים דאיהו גופיה כ' לעיל דאי לא מיירי אלא בבשיל כ"צ לא ק"ל להתוס' מ"ש חמין מתבשיל משו' דתבשיל מצטמק ויפה לו ב"ה דשרי בתבשיל ס"ל מצטמק ויפה לו מותר והד"ק מהרש"ל לדוכתה וי"ל דבריו דאי לא מיירי מתני' אלא בבשיל כ"צ י"ל דתבשיל לא יפה ולא רע אבל חמין רע להם ודברי מהרש"א לעיל לאו בדוקא אלא דנקט לישנא דנקטו התוס' לעיל דתבשיל משום דמצטמק ויפה לו ואינו מוכרח:
דף לז:
רש"י ד"ה מותר וכו' ותנא חמין לאשמועי' דבעי' וכו' עכ"ל אבל גבי תבשיל א"ל דאתא לאשמועינן דבעי' שהוחמו כ"צ מבע"י דא"כ דנחית לאשמועינן איסור טפי הו"ל לאשמועי' בנתבשלו כ"צ ומצטמק ויפה לו דאסור וס"ל לרש"י ז"ל דטפי רבות' במצטמק ויפה לו דאסור יותר מלא נתבשלו כ"צ כדעת הרי"ף והרא"ש לשי' מהרש"ל לעיל אבל אין לתרץ דלא איצטריך לאשמועי' בתבשיל דבעי' בשיל כ"צ דכיון דכבר אשמועי' בחמין דבעי' הוחמו כ"צ דא"כ לא מק' התוס' מידי אפירש"י הא אצטריך לאפוקי מדר"מ דהא האי מילת' כבר שמעינן לה מחמי':
דף לח.
גמ' אבל האי דאתי לאערומי וכו' ופירש"י משו' דאיסור' דרבנן הוא והדתנן בפ"ב דתרומו' המטביל כלים והמעשר בשבת בשוגג יאכל במזיד לא יאכל אע"ג דאיסור' דרבנן הם ההיא קודם גזירה אבל לאחר גזירה דרש להו המבשל בשוגג יאכל אפי' השתא דלאחר גזירה אבל במשהה לש' א"נ אפי' לאחר גזירה לא גזרו אלא במעשה שהיה שהוא במשהה אבל במעשר ומטביל ל"ג וכ"פ הרמב"ם בפכ"ג מה"ש במעשר ומטביל בשוגג יאכל ובפ"ג במשהה פ' לאיסורא אפי' בשוגג ובמ"א הארכתי בזה:
דף לח:
תוס' בד"ה תנור וכו' משהה אפי' בתנור וכו' עכ"ל הא דלא הוכיחו משמעתין גופה דאי איתא דבתנור אסור להשהות מאי פריך אביי ממתני' נימא הרי הוא כתנור לענין להשהות משום די"ל דאביי ורב אדא ס"ל להשהות תנן ואפי' גבי כירה אסור להשהות:
דף לט.
ד"ה שמא וכו' דאין דרך לחממן וכו' עכ"ל לא כ"כ אלא למ"ד שמא יטמין ברמץ אבל למ"ד שמא יזיז לא גזר כלל ר"י אטו תולדות האור אפי' בדבר דדרך הוא והגמ' לקמן דמוקי מעשה דטבריה ארישא אינו אלא למ"ד שמזיז ואפ' דהטעם דמ"ד שמא יזיז ולא חשש שמא יטמין בשבת גופיה משום דק"ל מסודרין ולא ס"ל לחלק דשאני סודרין דאין דרך וכו' וליתא למ"ש מהרש"א ז"ל:
ד"ה א"ב וכו' אבל הכא שיש עפר תיחוח הרבה וכו' עכ"ל והגמ' שם בביצ' דפריך והא קעביד גומא ולא משני דמיירי בשיש עפר תיחוח הרבה משום דא"כ פשיטא וע"ש בתוס' ועיין במהר"ם שיף שם:
בד"ה מפני וכו' קשה לריב"א דהא ליכא איסורא דאוריי' וכו' עכ"ל ק"ל נימא דר"י ס"ל כאוקמת' דעולא לעיל דלא ע"כ דר"י ס"ל מלאכה שאצ"ל חייב עליה וי"ל דאכתי ק' מאי פריך מברייתא דרשב"ג נימא דרשב"ג ס"ל מלאכה שאצ"ל פטור עליה כר"ש:
דף לט:
ד"ה אלא פניו וכו' ומיהו ק' לרשב"א וכו' עכ"ל מלשונם משמע דבשינויא דגמ' יתורץ קושיא זו וכ"מ בדברי הרשב"א בחי' ע"ש וכתב מהרש"ל המשיגו דמיירי להשתטף לא שייך שיטוף אלא בכל גופו ע"ש אבל מהרש"א כ' דלשינויא דגמ' לא מיירי ברחיצה ולא נכלל בה כלל רחיצת פניו ע"ש וצ"ל לדבריו דשיטוף שרי ועדיף משתיה ודוקא רחיצת פניו הוא דאסיר' מכ"ש דשתייה:
ד"ה אמר וכו' וי"ל דסתם דהכא גריע וכו' עכ"ל פי' כשהמחלוקת וההכרעה שנויים במשנה ואח"ך סתם גילה דדעתו לפ' כסתם אפילו נגד המכריע אבל כשהסתם במתני' ומחלוקת בברייתא אפש' דתנא דמתני' לא שמיע ליה דאיכא מכריע ולא ידעינן דדעתו לפסוק נגד המכריע ול"ק מ"ש מהרש"א:
דף מ.
גמ' כל גופו אבר אבר וכו' השתא לרב א"צ לאוקומי מתני' בלהשתטף וכר"ש אלא בכל גופו אבר אבר ואתיא כר"י וא"צ למ"ש התוס' לעיל בד"ה אמר די"ל דר"י ס"ל כרב ואתיא מתני' כר"י והגמ' דמוקי לה בלהשחטף אזיל בשיטת שמואל דתניא כוותיה:
דף מ:
רש"י ד"ה דהא מעשה וכו' שגזרו על הזיעה וכו' עכ"ל משמע דאי קודם שגזרו על הזיעה י"ל דמעשה דרבי נכנס להזיע הוא ולפי"ז ק' מגמ' דברכות דכ"ז דקאמר ר' דקודם שגזרו על הזיע' והרשב"א בחי' הק' כן בשמעתין ותי' מדהכניס פך שמן משמע דנכנס לרחוץ ע"ש ולפירש"י קשיא וצ"ל דס"ל לרש"י ז"ל ד"ר יצחק בר אבדימי בסוף ימיו של רב הוה שכבר גזרו כל הגזי' ומשום דס"ל לרש"י ז"ל די"ל דלא היו כל הגזירות בזמן רבי אלא אחר רבי ומהיכא פסיקא ליה להגמרא דמעשה דר' אחר הגזירה לזה כ' דמריב"ל שמעינן דבימי ר' הוו ומעש' דגמ' דברכו' בתחי' ימיו של ר' שעדיין לא גזרו על הזיעה:
דף מא.
תוס' ד"ה מידי וכו' כיון דאיכא למטעי וכו' עכ"ל ר"ל כיון דאיכא למטעי מספיקא היה אזלינן לחומר' ואם איתא דמותר משום צירוף ואתיא כר"ש הו"ל לפרש בהדיא דהא השתא דאיכא למטעי אזלינן לחומר' אבל בשינוייא דאביי אע"ג דאיכא למטעי ולפרש שפינה ממנו לא חש התנא כיון דמס' הוה אזלינן לחומר' וכ"הג כ' התוס' בריש בתרא ד"ג ע"ב בד"ה מכלל ע"ש במהרם מלובלין ז"ל:
דף מב.
ד"ה נותן וכו' אפילו בכלי ראשון וכו' עכ"ל משום דאי דוקא בכ"ש אבל בכ"ר אסור א"כ בכ"ש הו"ל למגזר אטו כ"ר כמו דגזרינן בצונן לתוך חמין ולא ניחא להו למימר דחמין לתוך צונן בכ"ר לאו מדאוריית' אלא גזירה אטו צונן לתוך חמין דלא מיחלף ול"ד לגזירת כ"ש אטו כ"ר אבל בת"י כ' דרישא נמי בכ"ש ומשום גזירה אטו צונן לתוך חמין ע"ש:
רש"י ד"ה מרותחין ביה"ש עכ"ל כ"כ לפי שמנהג' כך היה לסלק הקדירות ביה"ש מע"ג כירה ולא להניחם שם כמו שמתבאר מפירש"י בביצה דף כ"ו ע"א דסתם קדירות מסולקות מרותחות ביה"ש ע"ש:
דף מב:
גמ' ת"ש דתניא וכו' מפירש"י בפסחים ד"מ ע"כ שכ' דר"י אכ"ש קאי דלא כמסקנא הגמ' ועיין להרב פנ"י שם ולה' פליתי סי' ס"ט:
תוס' ד"ה ואין וכו' א"ל כר"ש וכו' עכ"ל י"ל בדבריהם דבלא שום הכרח כ' כן דא"ל מתני' אפי' כר"ש אבל מהרש"א כ' דמתני' אין נאותין משמע דשרי בטלטול וע"כ כר"ש אתיא וכדאמרי' לקמן דטעמא דמבטל כלי מהיכנו אע"ג דשרי בטלטול מ"מ כיון דצריך לכלי לצורך השמן הוי מבטל כלי ואם יריקו לכלי אחר מבטל הוא הכלי הב' וכ"כ מהרש"א לקמן בד"ה בעודן ע"ש מיהו י"ל דמאי דאמרי' לקמן דטעמא דמבטל כלי אינו אלא למימרא דר"ח דגבי ביצה היא אבל במתני' מודה רב יוסף דטעמ' משום טירחא ודפריך אר"י מניצוצות י"ל דניצוצות עדיפי משמן דמתניתין ודאמרינן אע"פי שאמרו וכו' לאו אמתני' קאי אלא אבריית' אחריתי ומ"ש התוס' בסמוך דאע"פי שאמרו דקאמ' ר"ח אמתני' קאי לא כ"כ אלא לאוקמתא דרבא:
דף מג.
גמ' איתיביה אביי וכו' מ"ש מהרש"א בזה ק' דאי אביי מוקי לה בצריך למקומו מאי פריך לעיל לרבה דאפי' לפי' התוס' לעיל דרבה משום טירח' קאמר מ"מ ודאי דבצריך למקומו שרי וכ"ש לפירש"י לעיל דמשו' דאין כלי ניטל וכו':
תוס' בד"ה טבל וכו' נימא מגו דאתקצאי וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל לא ניחא לאוקומא כר"ש משום דסתם משניות כר"י ע"ש ועיין בריש ביצה דאמרינן גבי שבת סתם לן תנא כר"ש ועיין שם בתוס'.
בא"ד שאם עבר ובירר וכו' עכ"ל רשב"א לשיטתיה אזיל למ"ש התוס' דהכא מיירי דל"ל פירי אחריני איכ' לאוקומי ההיא דבכור באית ליה פירי אחריני:
דף מג:
בד"ה כבר וכו' היכא דאיכא הפסד מרובה וכו' עכ"ל הרשב"א בחי' דחה זה דר"פ משילין מוכח דאפי' בפה"מ אין כלי ניטל לדבר שאינו ניטל ע"ש ונראה דלא כ' התוס' דבהפ"מ שרי אלא לרב הונא דכ"מ דס"ל כן מכח קושייתם אבל התם תימא סוגיא אליבא דר"י דאמר ל"ש אלא פירות דמוכח דס"ל דאפי' בפה"מ אסור:
דף מד.
ד"ה לדברי וכו' וה"נ אמרינן בפ"ק דחולין וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל דמהדין ברייתא דפ"ק דחולין מוכחי דא"ל לר"מ מוקצה מחמת איסור ליתא שם שום ברייתא אלא דברי הגמ' כמו הכא והתוס' לא נחתי לשום הוכחה אלא ר"ל דהגמ' שם ה"ן אמר ר"י ור"מ חד סברא א"ל במוקצה מחמת איסור דלא אשכחן להו פלוגתא בזה ובכן ל"ק מ"ש מהרש"א ז"ל:
דף מד:
ד"ה ואין מצלת וכו' ומיירי שאינו סותם כל הנקב וכו' ובכלי עץ אמרינן נמי וכו' עכ"ל מכאן מוכח דאף בכלי עץ כן הוא הדין וכן כתב מהרש"א ז"ל שם בתוס' בפ' לא יחפור ודלא כמרן בב"י בי"ד סי' שע"א ועיין מ"ש שם:
דף מה.
גמ' והתנן משקין וכו' למאן דמפליג בריש ביצה בין שבת ליו"ט לא פריך מידי אלא לשאר אמוראי פריך וכ"כ מהרש"א ז"ל בביצה:
תוס' ד"ה דאית ביצה וכו' אלא לאכילה עכ"ל והיינו בתרנגולת העומדת לאכילה אבל בעומדת לגדל ביצים מודה ר"י דאסור משום נולד ול"ק מ"ש מהרש"א והא דלא מוקי ר"י מתני' דריש ביצה בעומדת לגדל ביצים משום דקתני לא תאכל משמע דבטלטול שרי וע"ש בתוס' או משו' דא"כ ליפלגו בתרוייהו כדפריך התם אבל אין לומר משום דא"כ מ"ט דב"ש וס"ל דבנולד כ"ע מודו ודלא כר"ן דאם כן מאי פריך הכא מדר"ן ועיין להשע"ה:
בד"ה אמר וכו' ול"ד לסוכה וכו' עכ"ל היינו לר"י דלא פי' כר' שמעון דאתקצאי ביה"ש מחמת מצוה אבל ר"ש גופיה ל"ל מיגו דאתקצאי ביה"ש אפי' מחמת מצוה כמ"ש התוס' בד"ה עד
דף מו.
גמ' אי לא מזדקיק ליה סגי בג' הדיוטות וכו' מדלא משני הכי אקושי' קמייתא דהפרה יש להוכיח דנדרים שמסר הבעל אין יכולין להתירן לא חכם ולא ג' הדיוטות:
תוס' ד"ה והתנן וכו' וא"ת דבביצה משמע דאביי סבר כאדא בר אוכמי וכו' עכ"ל אפי' דס"ל כאדא דבנולד מעיו"ט ר"ש מתיר בדיעבד וכי קאי א"ר יאודה היינו לענין לכתחי' ושאינו מן המוכן דקתני היינו בנולד המום ביו"ט מ"מ מוכיח שפיר אביי דר"ש אית ליה מוקצה מנולד ביו"ט ולכך לא ק"ל אלא דשאני נר דליכא כל הני מי יימר ועיין בת"י ובמהרש"א ז"ל ותי' דאביי חזר בו וכו' ובחד מי יימר סגי שהרי אפילו בנולד מעיו"ט מיירי וס"ד דאביי דגם בנר איכא חד מי יימר דלא ס"ד אדם יושב ומצפה וכ"מ ממ"ש בקושייתם דשאני נר דליכא כל הני מי יימר ועיין גם בזה למהרש"א ז"ל:
בד"ה כבתה וכו' כן דרך הש"ס וכו' עכ"ל היינו היכא דרישא בהדיא וסיפא דיוקא ניחא ליה בדיוק שהוא דבר חכמה אבל היכא דגם רישא דיוקא ודאי דטפי עדיף לאתויי מרישא כמ"ש התוס' לעיל דט"ל ע"ב בד"ה אלא: