משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת שבת · פרק שני
דף כ:
גמ' תיובתא ואבע"א מהרש"ל הגיה תי' אחר בגמ' ואבע"א פרושי קמפרש משום דלא יתכן לשון אבע"א אם לא קדם לו תי' אחר דתיובתא אבל בלא לשון אבע"א מודה דיתכן דאחר תיובתא יתרץ הגמ' ומעתה ההיא דפ' הניזקין שהביא מהרש"א אינה ענין לכאן:
דף כא.
תוס' ד"ה שמחת וכו' ואמרי' בפרק ב' דקידושין בגדי כהונ' וכו' עכ"ל הא ודאי דבגדי כהונ' שבלו נעשית מצותן אלא דבבגדי כ"ג כתיב והניחם שם מלמד שטעונין עונין גניזה וכדאמרינן בכ"מ דתה"ד וב"כ כ' כתובים הבאין כאחד ואע"ג דלא מלמדין לעלמא לגופייהו מלמדין וילפי בגדי כ"ה מבגדי כ"ג וכ"נ מדאמרינן בקידושין סתמא ב"כ שבלו מועלין בהם ולכך מק' שפיר:
בד"ה ומותר וכו' דבסתמא לא הייתי אומר וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דא"כ לר"ה לימא סתמ' והוה ידעי' דבשבת חיישינן נמי לשמא יטה כיון דמסתמ' מותר להשתמש לאורה וכן הק' לר"ח ע"ש ול"ק דאחר דמצינו רב דס"ל אסור להשתמש אזדא לה הך מסתמא והשתא ל"ק גם מ"ש מהרש"א בתחלה דאי אמר ר"ה סתמא הוא דוקא בשבת ע"ש דלא אמרו כן התוס' אלא בדברי רב משום דכל שלא השמיענו רב הוה אמרינן דמסתמ' ליכא דיסבור אסור להשתמש ומשום הוכחה זו דמסתמא הוא דאמרינן כן:
דף כב.
ד"ה אסור וכו' ואע"ג דביה"ש וכו' עכ"ל מהרש"ל ז"ל דשמיני לבני א"י גבי אתרוג אע"ג דלא נטל שחרית לא יטול ביה"ש דח' דכיון דהחמירו חכמים לבני ח"ל ביום ח' דהוא ס' ז' דלא יטול גם ביה"ש דח' לא יטול לבני א"י אבל בח' לבני ח"ל אסור משום דביה"ש דערב ח' אם לא נטל ביום ז' שחרית יטול ביה"ש ומיהו ק' דל"ד ביה"ש ליום ח' לבני ח"ל דביום ח' לח"ל לא יטול משום איסור טלטול דהעמידו דבריהם אבל ביה"ש דח' לבני א"י למה לא יטול כיון דקי"ל כ"ד שהוא משום שבות ל"ג ביה"ש וכיון דליכא איסורא למה לא יטול כיון דס' דאוריית' הוא:
דף כב:
אמר רבא גזיר' וכו' ק"ל דאכתי ק' משמן המשח' דדרשי' בפ"ק דכריתות דף ה' בד בבד שלא יניח משקל במשקל וישקול וע"כ דטעמא משום ביזוי מצוה ועיין להרמב"ם בפ"א מה' כלי המקדש שהשמיט הך דינא ולא ידעתי למה ורש"י בחומש פי' בד בבד שמשקלם שוה ע' מנים וחזקוני פי' שמרקח כל אחד ואח"כ מערבן ונראה דדחו ההיא דכריתות מכח סוגיין:
תוס' בד"ה מאי וכו' וי"ל דאינו תופס וכו' עכ"ל הא דלא ניחא להו דבעי אי הלכה כרב או כשמואל כמ"ש הרא"ש משום דקאמר אי הנחה עושה מצוה אין מדליקין ואמאי הא אפשר דהלכת' כשמואל אלא ע"כ דפשיט"ל דהלכתא כרב ודברי מהרש"א בזה לא נתחוורו לי:
בא"ד א"נ מצאתי וכו' עכ"ל לפום האי תי' מנר לנר
אפילו אי הנחה עושה מצוה ל"ד לקינסא דקינסא גרע טפי דלא כסברתם בתירוץ הראשון ודלא כמהרש"א ז"ל:
דף כג.
בד"ה נדר וכו' אבל היכא דלא אפשר וכו' עכ"ל עיין להתוס' בזבחים דצ"א ע"א בד"ה ת"ש ע"ש:
בד"ה גזירה וכו' אלא קיימי לפרושי מנ"ל שאין שורפין וכו' עכ"ל בזה ניחא לי מה שהק' בחי' לפסחי' די"ג ע"א על פירוש רש"י שכ' גבי תרומת חמץ דהיא בשריפה יאכילנו לכלבו בשבת ע"פ והקשיתי הפך ממ"ש שם דמ"ו דגם לכלבים אסור דאין מבערין קדשים ביו"ט דרחמנא אחשבה להבערתו ועפי"ד התוס' הללו ניחא שפיר דלאביי ורבא דל"ל גזירה תרומה אטו קדשים ולא. אסור לשרוף ביו"ט תרומת אלא משום גזירת יו"ט אטו שבת משום שמא יטה וזה לא שייך אלא בשמן אבל בלחם שרי ומ"ש שם בדי"ג יאכילנו לכלבים הוו אליבא דאביי ורבה אבל להנך אמוראי דס"ל גזירה אטו קדשים יבטלנו בלבו כמ"ש עוד שם ומ"ש בדמ"ו דאסור דהוי כמו שריפה הוא אליב' דהנך אמוראי דאסו' לשרוף תרומ' ביו"ט אטו קדשי':
דף כד.
גמ' אמ"ק לא תותירו הקשו בת"י נילף מהכ' דאין עשה דוחה ל"ת ותי' דשאני הכא דאפשר לקיים אחר יו"ט ולפ"ד פלוגתא דאמוראי היא באפשר לקיים העשה אחר זמן אי דחי ל"ת דלר"א דאמר טעמא דיו"ט עשה ול"ת משמע דאי הוי ל"ת גרידא הוה דחי ליה העש' אע"ג דאפש' לקיים אח"ז מיהו אכתי ק' לאביי דיליף מולא עולת חול ביו"ט נילף מהתם דאין עשה דוחה ל"ת דהא אי לא יקרבו יפסלו בלינה ולא אפשר לקיימו אח"ז וי"ל דמעלה ומלינה בראשו של מזבח וס"ל לאביי כמ"ד אין לינה מועלת בראשו של מזבח דפלוגתא דאמוראי היא בזבחים רף ז' ע"א וכמ"ש התוס' במס' ר"ה ד"ל ע"ב ומפירש"י בפסחים דנ"ט ע"א ע"ש וראיתי בספר יריאים עמוד זמנים סי' קי"ג שהק' אמאי לא נילף מהכא דלא אמרינן מתוך שהותרה הבערה לצורך הותרה שלא לצורך ותי' אמוראי כל חד אית ליה סברא דחבריה ול"פ והו"ל ג' כתובים הבאין כאחד ואין מלמדין לכ"ע ע"ש ולפ"ז ניחא קושית התוס' ישנים דלא ילפי' מהכא דאין עשה דוחה ל"ת משום דהו"ל ג' כתובים גם ניחא מאי דק' בגמר' ריש תמורה ד"ד ע"ב דקאמר ולר"י קרא דוהנותר מאי עביד ליה ומשני כדחזקיה ליתן בקר כ' לשריפתו והשתא ק' לאביי ורבא דל"ל קרא לדרשא לבקר ב' מדהוצרכו למילף דאין שריפת קדשים דוחה יו"ט מקראי אחריני קרא דוהנותר לר"י מאי עביד ליה ולפי"ה ניחא שפיר דכולהו אית להו דחזקיה ודע דס' יריאים אזיל בשי' רש"י בביצה דהא דבעי צורך קצת אינו אלא מדרבנן אבל התוס' דחו פירש"י וס"ל דמדאורי' בעי צורך קצת ולשי' הוא שהקשו בשמעתין בד"ה לפי דשאני קדשי' דבעי צורך קצת מיהו ק' שהרי כתבו התוס' בפסחים דף ה' ע"כ דצורך מצוה חשיב צורך קצת וי"ל דדוקא התם דאם לא ישרוף עובר בב"י וב"י ואע"ג דכ' התוס' שם דכ"ט ע"ב בשם ר"י דהמשהה חמץ ע"מ לבערו אינו עובר בב"י וב"י מ"מ מודה דהמשהה ביו"ט שאין יכול לשורפו עובר כמ"ש אצלי במ"א:
תוס' בד"ה ולא וכו' דסבר דנו"ן א"ק ביום טוב עכ"ל הא דלא הביא הגמ' מעיקרא דמילתא מלכם דנפ"ל מיניה דנו"ן א"ק ביו"ט משום דבעי לאוכוחי משריפה גופה דנו"ן א"ק י"ל משום שחיטה וכ"ש למ"ד הבערה ללאו יצתה:
בד"ה ולא מילה וכו' וקס' רבא דקריבין וכו' עכ"ל עיין בת"י שהקשו אמאי לא נילף מילה שלא בזמנה מק"ו ע"ש י"ל דהגמ' שם סובר נו"ן א"ק ביו"ט:
דף כה.
גמ' מ"ט אמר רב וכו' הא דלא סגי ליה בדרש' דר"ן לחוד' משום דר"ן קאי לפרושי מילתא דהיכן אמרה תורה והך מילתא דוהתורה אמרה ידע לה הגמ' דהיא מילתא דרב גופיה וא"כ ר"ן לפרושי מילתא דרב קאי ומייתי הגמרא כולה מילתא דרב ולפמ"ש התוס' דשריפת תרומ' מדאורי' י"ל דאי לאו מילתא דרב הו"א דקרא דלך לאו אשריפה קאי אלא שאר הנאות אבל אחר דשמעינן דמצותה בשריפה ע"כ אהסקה קאי ועיין להרשב"א בחי':
תוס' ד"ה כך וכו' וקתני הנשרפין לא יקברו וכו' עכ"ל מק' דטעמא דהנשרפין לא יקברו משום דילמא משכח להו איניש ואתי לידי תקלה כדפירש"י והרע"ב אבל שאר ביעורין אה"ן דמהנו וי"ל דעיקר הוכחתם מדמני לה בהדי שאר הנשרפין ואותם הנשרפין לא מהני שאר ביעורין וה"ה תרומה אלא משום די"ל דמאי דקתני אלו שבשריפה היינו אלו דא"צ קבורה וא"כ תנא לא נחית לו' אלו לומר דא"צ קבורה וכל חד בדיניה להכי קאמרי וקתני הנשרפין לא יקברו וא"כ ע"כ דתנא דין שריפה אתא לאשמועי':
דף כו.
בד"ה השתא וכו' וא"כ היכי אתי שלשה ע"ג וכו' עכ"ל קושיתם היא שלשה ע"ג אבל גבי שלש ע"ג ל"ק כלל שהרי המק' פריך כיון דאמרת שלשה ע"ג בק"ו שלש ע"ג נמי תיתי בק"ו ואי אמרת לא ידעינן בש"ו אלא אחר דגלי באריג א"כ שלשה ע"ג נמי לא אתיא בק"ו ותי' שפיר ודברי הר"פ הם ענין בפ"ע ולא לתרץ קושיא שהרי הר"פ לא אמר אלא דהק"ו א"צ ולא אמר שהק"ו פריכא הוא דכיון דנקט הגמ' ק"ו ודאי ס"ל דלאו פריכא הוא וגם מהרש"ל נראה דלזה כיון שהרי לא ראינו בדבריו שהגיה בת"י כמ"ש מהרש"א ולא כ' מהרש"ל אלא דברי הר"פ דיבור בפ"ע:
בד"ה אתי וכו' וכ"מ מדברי רבא וכו' עכ"ל מה שהקשה מהרש"א בדברי רש"י דכיון דכו"פ ואין בכלל אלא מה שבפרט אמאי איצטרי' מיעוטי ע"ש ל"ק דאי לאו תרי מיעוטי הוה מרבי' מוהבגד שלשה ע"ג בשאר בגדים ולא הוה מוקמי ליה לשלש ע"ג בצמר ופשתי' ומה שהקשה מהרש"א דריבויא דאו בגד בשרצים לא איצט' לבגד שלם כיון דאפילו בנגעים מטמא ואי בנגעים לא מטמא הו"ל לאוכוחי מתנ' דרי"ש ע"ש י"ל דלרבא אליבא דר"ש אחר דרבי או בגד בשרצים הדר ילפי' נג עי' משרצי' לטמויי בשלשה ע"ג וא"כ לר"ש ע"כ דלמסקנא ל"ל תרי מיעוטי וכיון דליכא אלא חד מיעוטא א"כ דרשי' בכלל ופרט ואו מעוט גם בגד שלם אי לאו ריבויא דאו בגד ומוכחי התוס' שפי' אבל תנא דריש' דאית ליה תרי מיעוטי וע"כ דלא איצטריך המיעוט הב' אלא דלא נדרוש ריבויא דוהבגד כדכתי' וא"כ בגד שלם דמטמא בנגעים דליכא מיעוט ג' ולכך לא מוכחי אלא מדברי רבא:
בד"ה אימא וכו' פי' שנרבה שלשה ע"ג וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"ל דמכאן מוכח כהר"פ דאל"ה נימא דהרבוי לבגד שלם ע"ש וכבר כ' התוס' בד"ה הקודם די"ל דהשתא קו' וכו' ע"ש ואפשר דכל זה מדברי הר"פ ליישב הקו' דנקט הגמ' אבל התוס' לא ס"ל כן:
בד"ה תרי וכו' דאל"ה תרי מיעוטא ל"ל וכו' עכ"ל ק' מאי קושיא הא לאו ריבויא דוהבגד הוה מוקמי' חדא מיעוטא לבגד שלם וחדא מיעוט' לשלשה ע"ג שהרי דברי התוספות בד"ז הם דלא כהר"פ כמ"ש מהרש"א בתי' וי"ל אי לאו ריבויא דוהבגד הוה סגי במיעוט אחד ומכלל ופרט ממעוטי כל מילי ודוק' אחר דאיכא ריבויא דוהבגד הוא דאצטריך תרי מיעוטי כדכתי' בד"ה אתי וא"כ אי לא כתיב והבגד וכתיב תרי מיעוטי ע"כ מיעוט ב' אתא למעט שלש ע"ג כדי לגלויי שלש ע"ג טמא כצמר ופשתים מ"ש מהרש"א בד"ה אזיל לשיטתיה בד"ה השתא וכו' ע"ש:
דף כז.
שכן וכו' מה ש"ו דטהור בשרצים וכו' עכ"ל הקושי מבואר נימא כעדשה יוכיח דטמא כשרצים וטהור בנגעים וי"ל דשו' הם המקבלים טומאה ואין לעשות יוכיח מכעדשה שהוא דבר המטמ' ולא המקבל טומאה דאין היוכיח שוה להקו' וזה רבות בשנים ששמעתי משם הרב המחבר ס' יתר הבז דכעדש' הוא הל"מ ואין לעשות יוכיח מהל' כמו שאין דנין מהלכ' ועפי"ז ניחא מאי דק' עוד אמאי לא הקשו התוס' לעיל מינה דנילף שרצים מנגעי' בק"ו ומה כעדשה שאינו מטמ' בנגעים מטמא בשרצים שלשה ע"ג דמטמא א"ד שיטמא בשרצים מיהו בזה י"ל שתי וערב יוכיח וכה"ג כתב מהרש"א בת"י אלא שלא הוק"ל אלא מכלים ולא הוק"ל מכעדשה ועפי"ה ניחא וש"ר שכל זה שייך גם בגמ' לקמן דכ"ח רע"ב בק"ו מנוצה של עזים:
דף כז:
גמ' ה"ן לרבות שאר בגדים הא ודאי ידע דרשא דחומ' דאל"ה אמאי לפריך לרבא אשר תכסה בה למ"ל אלא דסמיך אפירכא אימא לרבות שאר בגדים דפריך בתר הכי ולפמ"ש התוס' במנחו' דף ט"ל ע"ב דרבא לאו מיתורא וכו' ע"ש ניחא בלא"ה:
תוס' ד"ה רשב"א וכו' משמע אפילו לא. נטוה וכדאמרינן בפ"ק דסוכה וכו' עכ"ל הא ודאי דפשיט"ל דבלא נטוה אינו אלא מדרבנן דשתי וערב כתיב וכמ"ש התוס' בד"ה אונין אלא דס"ל די"ל דסומכוס טווי קאמר ואפי' מדרבנן בעי טווי וא"כ לא הוו דבר אחר ותי' דע"כ דסומכוס מדאורייתא קאמר:
ד"ה אונין וכו' הא שתי וערב כתיב וכו' עכ"ל משמ' להו דמתני' מדאוריי' קאמ' דומיא דשתי וערב:
ד"ה ואין וכו' הכא מיירי בדבר הקבוע וכו' עכ"ל הקשה הרשב"א ז"ל היכי יליף ממשכ' הא משכן דבר המטלטל ע"ש וי"ל כיון דכתיב ע"פי ה' יחנו וע"פ יסעו כקביעי דמו כדאיתא בעירובין דנ"ה ע"ב:
דף כח.
גמ' א"כ ג"ש מאי אהני עיין בסוכה ר"פ הישן דאמרינן ורבנן אהל אהל ריבה ולא פריך ג"ש מאי אהני משו' דאצט' לפשתן כדס"ל הכא וס"ל לרבנן דהריבוי מרבה כל מילי ולא מוקמינן הג"ש אלא לחדא מילתא ומסתברא להו ילפותא דפשתן יותר מילפותא דעשוי בידי אדם ולר' יאודה צ"ל דאה"ן דיליף גם דבעי שזורין דהא ר"י ל"ל אהל אהל ריבה:
תוס' ד"ה מה וכו' ונילף מת משרצים בג"ש וכו' עכ"ל ולפמ"ש הר"ן בחי' בר"פ הנשרפין דהיכא דהג"ש אצטריך למילת' אחריתי אפי' מופנה משיבין ע"ש ניחא קושייתם:
דף כח:
גמ' ק"ו מנוצה של עזים עיין מה שכתבתי לעיל דז"ך ע"א בד"ה שכן:
גמ' תפלין בהדיא כתיב וכו' אלא לעורן וכו' ק"ק כיון דקי"ל דלא הוכשרו אלא בהמה טהורה בכל מילי ל"ל קרא דבפיך וי"ל דמתפלין הוא דגמרינן אבל ק' למ"ד במסכת מכות די"א דהיקש תורה לתפלין לא אתא אלא למותר בפיך ל"ל היקש כיון דגמרינן בעלמ' מתפלין במ"מ גם ס"ת בכלל ול"ל הקיש' ויש ליישב:
תוס' ד"ה אתיא וכו' מילתא דאתיא בק"ו וכו' עכ"ל ק"ל אכתי נילף בג"ש דבגד ועור שהביאו התוס' לעיל בד"ה מה וכו' ונילף שרצים ממת בג"ש זו אי איתא דתחש טמא ול"ל קרא דשרצים ומכח קושי' נראה דס"ל להתוס' כאן דגם מילתא דאתיא בג"ש טרח וכתב לה קרא כמ"ש הר"ן בריש נדרים דף ג' ע"א ומחלפא שיטתייהו ממ"ש בר"פ אז"נ בד"ה ג"ש ל"צ שהקשו א"כ קרא ל"ל נראה דס"ל דבג"ש לא אמרינן כן ומכח קושיית' הוא שכ' הר"ן בריש נדרים כן ע"ש בדבריו מה שהקשה מהרש"א ל"ל קרא דנגעי' ל"ק דקרא דנגעי' אתיא נמי לדרשא זו ושלקה ביד כהן דמחד רבויא מרבי להו בברייתא דלעיל בפירש"י:
דף כט.
גמ' נכרי שחקק קב בבקעת כ' הפנ"י דהבקע' לא הית' מוקצה ביה"ש דעומדת להסקה אלא כיון שחקק בה קב ונעשית כלי ביו"ט נעשית נולד ע"ש ותמהני דא"כ מאי פריך הגמ' נימא דלעולם כר"י ס"ל והכא שאני דהוי חזיא ביה"ש ואין מוקצה לחצי שבת ואפי' בנולד אמרינן אין מוקצה לחצי שבת כדאיתא במס' ביצה דכ"ו ע"ב וא"ל דדוקא כי הדר אחזו דכבר כ' מהרש"ל בתשו' סי' מ' דאפי' לא הדר אחזו אין מוקצה לחצי שבת והוכיח כן מדברי התוס' בחולין רי"ד ע"ב ע"ש אשר ע"כ נר' עיקר דהבקע' קורה גדולה ואין עומדת להסקה ולא חזיא ביה"ש וכי עשאה כלי שריא דמסיקין בכלים:
דף לב:
רש"י ד"ה ונמסרו וכו' לחוש במטלטלין וכו' עכ"ל אבל מקרקעי קי"ל דאין מעילה בקרקעות כמ"ש הרמב"ם ז"ל בפ"ה מה' מעילה ואפי' אי איסורא איכא אינו אלא איסור דרבנן:
בא"ד אי מדרבנן קאמר וכו' עכ"ל והיינו משו' דעיקר טומאה היא דרבנן וליכא לתא דאורי כלל ולכך לא דמו אבל לפי' קמא אע"ג דבהקדש ליכא דאורייתא ולא דרבנן מ"מ דמו לתרומות ומעשרות מיהא בדאורייתא דבכולהו נאמן בדאורייתא:
דף לד.
תוס' בד"ה שניהם וכו' אלא משום חזקה וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דמכח זה הו"מ לאוכחי בדבו' הקוד' דעת' חמיר ע"ש ובנימוקי לא"ח סימן שצ"ד כתבתי באורך ע"ש:
דף לד:
גמ' למאי הילכתא הומ"ל דנ"מ דאם עשה מלאכה בתחלת ביה"ש בע"ש וגם עשה מלאכה במ"ש בסוף ביה"ש דאם הספק הוא אם כולו מן היום או כולו מן הלילה חייב חטאת אבל אם הספק הוא אם מקצתו מן היום ומקצתו מן הלילה לא מחייב חטאת ולחומ' היינו שלא יקריב חולין בעזרה:
דף לה.
תוס' בד"ה תרי וכו' אבל תימא לר"י במאי פליגי וכו' עכ"ל לפי' קמא שפי' מהרש"א ז"ל בכוונתם דקושיתם לרבה במאי פליגי תנאי ק' דטפי הי"ל להקשות עדיפא מינה לרב יוסף דלרבי יאודה דלא הוי ביה"ש אלא בהכסיף שיעורו תרי תלתי מיל ולר"ן דגם משקיעה הוי ביה"ש לא הוי אלא חצי מיל וזה תימה דכיון דבשיעור הלילה ה"מ דבצאת הכוכבי' הוי לילה ע"כ נראה עיקר כפי' בתרא כיון דצאת הכוכבים לילה הא מקודם הוי יום ובמאי פליגי ר"י ור"ן אר' יוסי דאמר כהרף עין ועיין בתוס' מגילה דלא נקטו ר"ן אלא ר"י ור"י ע"ש:
דף לה:
ד"ה היקשא וכו' או בתרומ' דרבנן וכו' עכ"ל
עיין בס' בשמים ראש סי' קכ"א שהוכיח מכאן דכ"ד שהוא משום לג' אפי' דביה"ש דמ"ש מדלא קאמר הלכה כרי"ו במ"ש במלאכ' דרבנן ע"ש ואינה ראיה דודאי תרומה דרבנן קילא משבות דשבת וא"כ רבותא אשמועינן אפי' תרומה דרבנן ובמ"א כתבתי בזה ואדרבה הוכחתי מדברי התוס' הלל להפך:
בד"ה והתניא וכו' ומיהו לפי' הקונט' וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל דאכתי נוקמא כר"ן ע"ש ל"ק דהך ברייתא דשופר מטלטלין לא מיתוקמא כר"ן דלפירש"י דבעי מיוחד לו כלי שמלאכתו לאיסור אין
מטלטלין אפי' לצורך גופו כמ"ש התוס' לקמן וגם לפי' התוס' לקמן דמיוחד בחול קאמר שופר אינו מיוחד בחול לגמ' כמ"ש התוס' לקמן:
דף לו.
בד"ה הא וכו' הא רב סבר כר"י עכ"ל ק' דלקמן דקכ"ח אמרינן דרב במוקצה לטלטל סבר כר"ש ואפילו במידי דלא חזי אלא לטלטל סבר כר"ש כמו שנראה מדברי התוס' לעיל די"ט ע"ב גבי כרכי דזוזי ע"ש וי"ל במ"ש מהרש"א במס' ביצה דל"ג דדוקא לרב הונא הוא דאמרי' הכי גם בתי' קמא שתי' מהרש"א שם יתורץ כאן ובעיקר דברי התוס' דהוכיחו מההיא דמכבדות הו"מ לאוכוחי מדאמר הגמ' לעיל מינה ואפי' רב סבר כרבא ע"ש: