משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת שבת · פרק רביעי
דף מח.
גמ' א"ל ר"א אמאי וכו' הא דלא אסיר משום אהל כמו פרוכת' משום דאינו רחב והמחיצות כבר עשויות וכמ"ש התוס' ר"פ כירה אבל המאירי כ' דהכא במלא מים דמים מבטלי מחיצתא ע"ש:
תוס' ד"ה ה"ק וכו' אמוכין קאי וכו' עכ"ל היינו לתי' דאלא איתמר וכו' ולפמ"ש לקמן דגרסי אלא אמר רבא דרבא גופיה הדר א"ש טפי דהתוס' כאן קיימי אליבא דרבא:
דף מח:
בד"ה חבור וכו' וא"ת אמאי לא מייתי מתני' וכו' עכ"ל אע"ג דההיא דשלל של כובסין גם היא משנה בעוקצין מ"מ מתני' דפרה אלימא דמפ' בהדיא חבור לטומאה והר"ש בפרה שם כ' אמאי מייתי ברייתא וכו' והוא תימה:
ד"ה אי חבור וכו' ל"ד ועיקר קושיתו וכו' עכ"ל הומ"ל דה"פ אי מיירי שלא בשעת מלאכה ולכך לא הוי חבור ולהזאה א"כ לטומאה נמי ואין
לומר דאי קושי' הכי מאי קושי' נימא דמדרבנן חבור לטומאה כמו שלל של כובסין דדוקא בשלל דהוצרכו לגמור על שעת מלאכה גזרו אפי' שלא בשעת מלאכה אבל הכא דבשעת מלאכה מן התורה לא יגזרו משום שלא בשעת מלאכה לחודה כמ"ש מהרש"א בסמוך בדיבור זה מיהו דבריו אינם מוכרחים דקושיתו ל"ק דמשו' הזאה שהוצרך לומר גזרו בשעת מלאכה וכו' אמר נמי על הטומאה כך:
בא"ד אתיא כר"י וכו' עכ"ל אבל הא דשמעתין לא משמע כר"י דמנ"ל דר"י מטמא מדאורייתא דילמא מדרבנן הוא דמטמא והתוס' דנקטו רבנן נקטו מילתא פסיקתא
דלרבנן ודאי מדאורייתא טהור ועמ"ש מהרש"א ז"ל:
דף נ.
בד"ה מקצת עליו וכו' לפי' הערו' וכו' עכ"ל עיין בדברי הערוך שהביא מהר"ם לובלין ועיין למ"ש מהרש"א בס"ד:
דף נא.
תוס' ד"ה כיצד וכו' וכ"ש ליטול ולהחזיר וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דמתני' דכסהו ונתגלה שכ' התוס' לעיל דה"ה וכו' אתיא כרשב"א ע"ש
ק' דא"כ מנלן להתוס' דמתני' ל"ד נימא דדוק' קתני כסהו ונתגלה ואתי' כרבנן אלא ע"כ דאפי' לרבנן דס"ל להתוס' דשרי כמו קדירה ע"כ נראה דהתוס' שכ' כאן וכ"ש ליטול נחתי להוכחה אחרת לדין שכ' לעיל דה"ה דמותר לתלותו בידים דמדברי רשב"ג מוכח דשרי ולא הפליגו רבנן עליה בהא מילתא:
ד"ה או שטען וכו' מה בין זה לאבן וכו' עכ"ל משמ' להו דמ"ש התם ל"ש אלא דשוכח וכו' קאי אאבן ולא אחבית משום דהגמ' בתר הכי עשה קביעות היתה בין החביות וכפירש"י שם אבל ק' הא אבן הוי טלטול מן הצד ובהא איפליגו ר"א בן תדאי ורבנן ואם כן נימא דמתני' כמאן דאסר טלטול מן הצד וברייתא כמאן דשרי אבל במגביה החבית טלטול גמור הוא: