משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת סוכה · פרק שני
דף כ:
ד"ה הישן וכו' אבל להנך אמוראי וכו' עכ"ל בגמ' לעיל איתא בהדיא דשאני מטה דהוי אהל עראי אלא דהתם אליבא דשמואל וס"ד דלהנך אמוראי דפסלי לא מחלקי בהכי וכ' דשמא דגם להנך אמוראי אמרינן שאני מטה:
דף כא.
גמ' ומביאין נשים עוברו' וכו' לס' הרוקח דאשת כהן מותרת ליכנס לאהל המת משום דהוי ס"ס דשמא נקבה ונפל משמע דעובר מיטמא צ"ל דמ"מ מה שיכול לתקן מתקנין כמ"ש התוס' וי"מ דמביאין עוברות בתוך מ' ליצירתן דמודה הרוקח בזה דלא מטמאו:
תוס' ד"ה שדעתו וכו' קסבר ר"י וכו' עכ"ל בגמ'
בפ' כל מערבין איתא בהדיא דס"ל כן וכוונתם דהא דאצט' לטעמא שדעתו וכו' משום דס"ל אהל זרוק הוי אהל ועיין למהרש"א ז"ל:
דף כב.
גמ' והתניא קורה וכו' וההיא מתני' דקורו' הבית דלעיל שאני הלכות טומאה דהילכתא גמירי לה וכו' כדאמרינן לעיל די"ח ע"ש וס"ל להאי מקשה כמ"ד לעיל יש לבוד באמצע דלא שני ליה בין קורות דעירוב דרבנן אבל למ"ד לעיל אין לבוד באמצע ושאני קורות דרבנן ה"נ יש לתרץ כן ומטעם זה יש לפ' כמ"ד יש לבוד באמצע דסוגיא דשמעתין כוותיה אזלא ועיין בהרא"ש לעיל שם עיין שם:
דף כג.
תוס' ד"ה שני וכו' היתה בהמתו טעונה וכו' עכ"ל מקשי' דהו"ל לאוכוחי ממשנה ר"פ מפנין אבל לא את הטבל ע"ש בגמ' ואי איתא הא אפשר ע"י תנאי וכיון דיכול לתקן מטלטלין אפי' עדיין טבל כמו דמאי דמטלטלין משום דאי בעי מפקיר נכסוה ונ"ל דממשנה הלזו י"ל דאיירי בטבל דבעליו אינם בעיר דליתי' בחקנת' וכיוצא לזה כ' התוס' בב"ב דע"א למעבד צריכות' דתרי טעמי בטבל דאוסר בכ"ש ע"ש אבל בההיא דפרק מי שהחשיך דקאמר היתה בהמתו משמע דגם הטבל שלו ובהכי ניחא גם מה שהקשה השע"ה בה' תרומות דכ"ד ע"ג דאי טבל יכול לתקנו ע"י שנותן עיניו בצד זה אמאי אין מפנין הטבל וע"ש שתי' דדוקא בדמאי הוא דהיקלו משום דאי בעי וכו' אבל בודאי לא אמרינן הואיל ואי בעי וכו' ע"ש ולפ"ד צ"ל דהוכחת התוס' כאן מפ' מ"ש היא דאמאי מתיר החבלים והן נופלין אעפ"י שמשתברין והי"ל להפריש ע"י תנאי ויהיה מותר לטלטל ועיין להתו' בפ' כירה דמ"ג אבל כל עוד שלא הפריש אסור לטלטל ומתני' דר"פ מפנין כל עוד שהוא טבל איירי:
דף כד.
ד"ה רבי וכו' וי"ל דמדין יום או יומים וכו' עכ"ל כ"כ התוס' ביבמות בר"פ אלמנה וכו' ומ"ש שם דכ"מ בפ' החובל ע"ש ועמ"ש בחי':
דף כד:
ד"ה ורבנן וכו' וי"ל דבפ' המגרש וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונ"ל דלריה"ג אע"ג דמקרא דלשמה נ"ל כו"פ וכלל מ"מ כיון דצריך למיכתב קרא ב' למידרש ולא לה לחברתה אי לא כ' בקרא ב' נמי כו"פ וכלל אלא דהוה כ' ונתן לה ספר כריתות הו"ל בקרא ב' כלל ופרט והוה אמינא מאי חזית דאזלת בתר קרא קמא ניזול בתר קרא בתרא דכלל ופרט הוא דאיכא כיון דליכא שום יתורא לגלויי ולכך בע"כ אצט' למכתב בכולהו קראי כו"פ וכלל וליכא יתורא למידרש בכתובה מתגרשת וכו' לאפוקי מהקישא דיציאה להויה משא"כ לרבנן ובעיקר דברי התוס' יתורץ במ"ש הפנ"י שם בגיטין אדרשא דספרי ע"ש:
דף כה.
גמ' וה"מ ביום א' וכו' הא דבתפלין דוק' ביום ראשין ובת"ת אסור כל שבעה עמ"ש התוס' בברכו' די"א ע"ש:
שם גמ' אבל חייב בסוכה פשיט' וכו' בגמ' בריש ערכין אמרינן הכל חייבין בסוכה כהנים וכו' פשיטא מ"ד תשבו כעין תדורו ע"ש בפירש"י והתו' והא דלא משני הכא הכי משום דהא שמעינן לה מההיא ברייתא דהתם דלא מעכב היכא דלא אפשר תשבו כעין תדורו:
תוס' ד"ה מישאל וכו' אמאי נטמאו עכ"ל מקשי' דנימא נטמאו מבגדיהם ול"ק דא"כ מהאי קרא שמעי' דלא נשרפו בגדיהם ואמאי אצטריך למיעוטא דאותם למעט בגדיהם כדאיתא התם ע"ש:
ד"ה משום וכו' ואין לומר דהיא גופה וכו' עכ"ל ק"ק דא"כ אמאי אצט' ולאחותו וע"כ דאפילו נשחט כבר ולישנא דברייתא דההולך לשחוט ל"מ כן:
דף כו.
ד"ה חתן וכו' וק' דאי ל"ל וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דהתוס' גרסי בברייתא הלזו ומכל מצות האמורות בתורה ע"ש אין נראה כן מדברי התוס' בדבור שאח"ז בד"ה ומכל:
דף כו:
ד"ה ולא וכו' וזית דירוש' קטן מזית בינוני וכו' עכ"ל ק' דא"כ אמאי לא פריך הירוש' אלא מגרעניתא ממעטתו אפי' אכלו כולו אין מברך דזית קטן הוא גם לא הוו צריכי לזה וצ"ל דמ"ש זית קטן היינו אחר שניטלה גרעינתו אבל לעולם הוא זית בינוני ודע דלמ"ש בירושלמי משום בריה היה נ"ל דצ"ל דאכל גם הגרעין ואינו מצטרף לשיעור דעץ בעלמא דאל"ה לא הוי בריא אך ראיתי להרא"ש שם בברכות שכ' כיון דבא לפניו שלם ואכל מאי דראוי לאכילה הוי בריא אע"ג דהשליך הגרעין ועיין מה שנסתפק ה' משאת משה ח"ג חי"ד סי' ג':
בא"ד ונראה דהלכה כוותיה מדאמרינן וכו' עכ"ל מדלא הוכיחו דהלכה כר"מ משום דסתם לן ה' כר"מ דסברת ר"מ בסתמא מתניא התם נר' דס"ל כס' הר"צ שהביאו הרא"ש בפ' כל הכלים דקכ"ד דכה"ג הלכה כר"י וכ"נ מדברי התוס' בפ' ג' שאכלו שם בדמ"ט וצ"ע על הרא"ש דבפ"ג שאכלו כ' כדברי התוס' ובפ' כל הכלים חלק על הר"צ וכ' דכה"ג נמי הלכה כסתם ע"ש וה'ן נס'תר מחמ'תו:
דף כז.
בד"ה אי בעי וכו' אף על גב דלר"א וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דל"ג לילי כדברי ר"א ע"ש ולפ"ז צ"ל דחכמים דאמרו אין לדבר תשלומין לאו היינו חכמים דרישא דהא חכמים דרישא ס"ל דא"ח אלא בליל יוט"א א"נ י"ל חכמי' דרישא לא פליגי אלא אלילות אבל בימים מודו דחייב בכולהו ימים והכי איתא בירוש' ע"ש:
ד"ה מיני וכו' דשאני התם דילפי' וכו' עכ"ל לפ"ז נראה דלענין קידוש במקום סעודה סגי בבשר ודגים דל"ד לסעודת שבת דילפי' ממן גם מדברי מרן בש"ע סי' רע"ג דין ה' נראה כן דדוקא בפירות הוא דכ' דלא מהני ע"ש ודלא בדמשמע מדברי המג"א שם:
דף כז:
רש"י ד"ה כל וכו' דלא מטי שו"פ וכו' ץ עכ"ל עיין לה' שבות יהודה בתחי' ההשמטות שהק' מגמ' ר"פ האיש מקדש בדרשא דושחטו וכו' ע"ש וכבר כתבתי בזה במ"א:
תוס' ד"ה כל ומיהו ק' הא גבי ציצית וכו' עכ"ל ק"ק נימא דשאני גבי ציצית דנ"ל גזולה לעיל ד"ט מקרא אחרינא וע"כ קרא דכסותך לשאולה ובהכרח הוא לחלק בין שאולה לשותפות אבל הכא כיון דאיכא לאוקומי קרא בגזולה מסתברא דאין לחלק בין שאולה לשותפות וי"ל: