משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת סוכה
פרק ראשון
דף ב.
תוס' ד"ה מ"ש וכו' כיון דגדילי בפיסול וכו' עכ"ל מק' המפ' מגמ' לקמן דל"ג ע"ב דאי איירי קודם דאגדיה פשיטא ע"ש ולק"מ דמ"ש התוס' גדילי היינו אגדיה וכדאי' לשון זה לקמן דל"ז ע"א מגדלי הושענא ע"ש בפירש"י:
דף ב:
גמ' והיא בדרבנן לא משגחא מכאן מוכח דמדינא מחוייבת לחנכם ודלא כמ"ש המג"א סימן שמ"ג ועיין להרב אורח מישור בנזיר דכ"ט ע"א עש"ב:
דף ג.
תוס' ד"ה דאמר וכו' ומסקי' התם הלכה כר"י עכ"ל היינו כיון דלא עשה כלום ועשה ר"י מעשה רב או דהוו גרסי הכי כמ"ש מהר"ם וא"צ למ"ש מהרש"א בדף זה:
דף ג:
גמ' אלא אימא ע"ח בבית שבחצר וש"מ בחצר שבמבוי יל"ד כיון דלא הוה ק"ל אלא מח' הוה סגי דלישני ליה בבית שבחצר ואמאי הוצרך להגיה ש"מ בחצר שבמבוי וצ"ל דהגמ' הוה ק"ל נמי גבי ש"מ הא בעינן מינטר ומאי דנקט אקושיא אע"ח משום דניח' ליה לאקשויי ממתני' וע' בפירש"י בד"ה מי מינט':
שם תוס' ד"ה ואין וכו' ואי כשיש יותר וכו' שעכשיו מצטרף בית זה וכו' עכ"ל ואפי' לחייא ב"ר דקרפף אחד לשתיהן מ"מ בית שבין ב' עיירות פשיט"ל דהוו כמו ג' עיירות והו"ל בין כל ב' עיירות קרפף אחד ודלא כמהרש"א ז"ל:
דף ד.
גמ' א"ד בין בזו בין בזו מחלוקת לפי צד זה רבנן ל"ל גוד אסיק מחי' כלל ואביי ורבא דלעיל אתו דלא כרבנן דהלכתא כוותייהו וצ"ל דלא מבעיא ליה אלא בדברי ר"ן מאי דעתיה אבל אביי ורבא בודאי מוקמי לה דפליגי באמצע הגג אבל במן הצד לכ"ע אמרינן גוד אסיק מחיצתא במחיצות הניכרות וניחא בזה מה שכ' הר"מ בפ"ד דדוקא באמצע הגג הוא דפסול וא"ש אף לגירסתנו וע"ש להכ"מ:
להודיעך כחו דר"י וכו' והיינו משו' דכחא דהיתר' עדיף אף על גב דהלכה כרבנן ועיין למהרש"א בריש ביצה ע"ש ועיין עוד שם בגמר' דפריך וכ"ת כחא דהיתרא עדיף לפלוג בתרווייהו וי"ל:
דף ה.
תוס' בד"ה מסגרתו וכו' ור"א דמיקל משום דשמא מדאורייתא וכו' עכ"ל מכאן מוכח דדעת התוס' ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן הוא אבל מדאורייתא ספיקא שריא דאי איתא דמדאורייתא אסור אמאי מיקל ר"א כיון דמדאורייתא אסור כמו למ"ד מסגרתו למטה היתה ויש לחלק בין זו דספיקא דדינא הוא למאי דאמרינן בעלמא ס' טומאה ברה"י טמא מדאורייתא ועיין להפר"ח בי"ד סי' קי"א בפרט הלזו דס"ד לחומרא במ"ש בדעת התוס' ע"ש:
דף ה:
גמ' אלא וכו' מאי איכא למימר וכו' ק"ק כיון דלר"י אמה של בנין בת ו' ט' ושל כלים בת ה' ט' מנ"ל דשל כרובים בת ו' ט' נימא בת ה' ט' ובבית עולמים גופיה לא הוי שליש ולא הוי כרובים אלא פחות מעשרה ומהיכן פריך בפשיטות דהוי חד סר וי"ל דפשיט"ל דאמה של כרובים בת ו' ט' מקרא דכתי' הדביר עשרים אמה דע"כ למעלה מהכרובים כמ"ש התוס' ואכתי ק"ק אמאי לא פריך הניחא לר"מ וכו' על הילפות' קמייתא דלעיל דארון וכפורת:
תוס' ד"ה תפסת וכו' אלא מפנים שיכולין ליכנס וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא דחו פי' הי"מ מהגמ' דלעיל דפריך ונילף מכלים ומשני תפסת מרובה וכו' וי"ל:
דף ו.
גמ' כי אתא הלכתא לגוד וכו' הא דלא קאמ' לשלישית אפי' טפח דבסמוך משום דאותו טפח מעמידו סמוך לג"ט למ"ד כדלקמן והוא מדין לבוד והוי בכלל לבוד דקאמר:
תוס' ד"ה ד"ת וכו' א"כ קרא למאי אתא וכו' עכ"ל הו"מ לדחויי פי' הי"מ גם מזה דא"כ קרא דאת הטפל לבשרו למ"ל הא הילכתא נתקבל' בשערו ולא יתורץ בתי' התוס':
ד"ה ור"ש וכו' ובפ"ק דקידושין וכו' עכ"ל לפמ"ש מהרש"א בסה"ד דהכא הוי כלא מכחשי כיון דיש לדרוש המסורת לסוכה ע"כ סוכה לא מוכחי מדר"ש מידי דה"נ דרשי' תרווייהו והוי כההיא דקידושין דדריש תרווייהו ולפי מסקנת מהרש"א בכוונת התוס' בסה"ד יתיישב שפיר:
בא"ד ולקמן בסמוך מכשיר רע"ק וכו' עכ"ל לפמ"ש רש"י שם דמאי דמייתי מר"ש דס"ל סוכה דירת קבע הוא לפום טעמא דנ"ל לר"ש מקרא דמזרם וממטר י"ל קושיא זו:
בא"ד דהא רע"ק ור"ש וכו' ומחייב חתיכה א' עכ"ל מאי דמוכחי לר"ש ממתני' דכריתות אזלי בשי' רש"י שם דלר"ש מייתו נמי תרווייהו אשם תלוי ע"ש אבל לא ידעתי מהיכן פסיקא להו למימר כן ודע דהתוס' בפ"ק דסנהדרין כ' דהאי דמצות לא מכחשי די"ל מחייב בתרווייהו ע"ש ור"ל דאי לאו המק' הו"א דוקא חתיכה א' דלא אתחזק היתרא הוא דמחייב אבל ב' חתיכות דאתחזק היתרא ל"מ ואי לאו המסורת הו"א דוקא ב' חתיכות דאתחזק איסור' ול"ד לדרשא דרביעית דם דמייתי הגמ' שם ע"ש:
דף ז.
גמ' א"ה ליתני נמי וכו' אבל אי לא אמרינן מגו ל"מ למתני יתיר' סוכה דבעי טפח שוחק עה"ש דסגי בלחי דהא שבת אסירא מדרבנן מיהא אבל אי אמרינן מגו שרי בשבת דסוכה אפי' מדרבנן משום מצות סוכה לא גזרו כמ"ש מהרש"א בפירש"י ע"ש ובמאי דקאמר והא את הוא דאמרת וכו' ק"ק דליפרוך מימרא דהכא גופה כיון דאמרינן מגו וי"ל דהוה משני ליה דסבר לחי משום היכר אבל ממימרא דסיכך ע"ג מבוי שמעי' דס"ל לחי משום מחיצה ועיין בפ"ק דעירובין די"ב דרבא ס"ל לחי משום היכר וכ' הרא"ש דרבא גרסי' התם והכא גריס רבה בה"י ע"ש ורבי' ישעיה הנדפס בספר סם חיים כ' איפכא דהכא גרסי' רבא באלף והתם רבה בה"י ע"ש וכ"נ מגמ' בפ"ב דעירובין דכ"ה ע"א דמהדר ליה רבה אי מההיא איכא למשמע מינה ואי רבה ס"ל לחי משום מחיצה גם מההיא ליכא למשמע מינה ולשי' הרא"ש צ"ל דהתם גרסי' רבא באלף והגמ' כאן הו"מ לאקשויי מדברי רבה שם בפ"ק דעירובין ולפי מאי דמשמע מדברי רבי' ישעיה דל"ג שם וכן אמר רבה ע"ש ניחא שפיר:
תוס' ד"ה שהשבת וכו' ואי גרסי' הכא וכו' א"ש עכ"ל ול"ק למ"ד כפרוץ אסור דהאי דנקט פרוץ מרובה משום רבותא דסוכה:
דף ז:
ואי אשמועינן תרתי וכו' צריכ' וכו' ואי אשמועי'
מימרא קמייתא דוכן לשבת וכו' הו"א דוקא התם אמרינן מגו משום דאיכא ב' מחיצות דסמיכי כמין גאם אבל הכא ליכא ב' מחיצות גמורות דסמיכי ובהכי י"ל נמי מה שהקשיתי לעיל במאי דקאמר והא את הוא דאמרת וכו':
תוס' ד"ה כולהו וכו' ש"מ דרגיל וכו' עכ"ל היינו מדאמרינן מרינן התם אר"י רגילים היינו שישנים תחת המטה ומסיק דטעמא דקסבר סוכה דירת קבע ומרגילין לישן ש"מ שכל סוכותיהם דירת קבע הוא וש"מ דבעי' דירת קבע ולא מהני דירת עראי ועמ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש:
ד"ה סיכך וכו' דאין הלכה בר"י במחיצות וכו' עכ"ל ה"ה דהו"מ לא קשויי דאי לא אתי אלא כר"י מאי פריך הגמ' ליתני יתירה סוכה דעלמא וכו' לימא דברייתא כרבנן דפליגי אר"י ולכך ל"מ למתני יתירה סוכה דעלמא וכו':
דף ח.
גמ' תלתא גברי בתרי אמתי וכו' עמ"ש מהרש"א ומ"ש דמאן דאית ליה ג' גברי וכו' ל"ל מקום גברי וכו' אין כוונתו לתרץ קושי' הי"מ דאכתי ק' מאי פריך בשיתסר סגיא אלא דכוונתו לדקדק בסגנון הקושי' שהק' הי"מ אבל עיקר תי' הקושי' הוא מ"ש דקושטא הוא בטפח מרובע ובריבועא דנפיק מגו עיגולא מיירי ודע דנ"ל דל"פ הני אמוראי דמ"ד באמתא יתיב היינו עם מלבושו כמ"ש התוס' בספ"ק דחגיגה וא"נ מ"ד ג' גברי בתרתי אמתי י"ל דמשער בישיבתם בלא מלבושיהם:
דף ט.
תוס' ד"ה מנין וכו' ור"ת מפ' ולא מפליג וכו' עכ"ל לפום האי תי' דבהיתר מכדי הכשר מהני תנאה ומאי דפריך מהאי ברייתא דריב"ב ולא מוקי ההיא דהכל לפי תנאו ביתר מכדי הכשר משום דקתני סתמא אפילו בכדי הכשר קשה דא"כ מאי פריך בתר הכי מנוי סוכה הא ודאי דנוי לא הוי אלא כהיתר מכדי הכשר והתוס' בפ' כירה כ' דהמק' לא ידע לחלק אבל כי משני דבנוי סוכה מהני תנאה ודוקא בעצי סוכה דמדאורייתא הוא היתר נמי מהני תנאה כמו נוי ולפ"ד מאי דקאמר בתר הכי איתקצאי וכו' מדאורייתא קאמר אבל התוס' כאן לא ס"ל כן דבקושיתם דקדקו מהתם דמדרבנן הוא מדקאמר איתקצאי וכ"כ מהר"ם לובלין ז"ל ע"ש וא"כ קשה מאי פריך מנוי סוכה ועיין במ"ש מהרש"א במס' ביצה ודבריו תמוהים וכבר תמה ע"ד השע"ה:
תוס' ד"ה ההוא וכו' ועוד דבפ' מרובה דריש רבא וכו' עכ"ל כוונתם להקשות עוד לפיר"ת דמצוה הב"ע דאוריית' אמאי אצט' קרא דקרבנו ולא הגזול ת"ל משום מצוה הב"ע ועיין למהרש"א ז"ל:
דף י.
ד"ה עד מוצאי יו"ט וכו' נולדה בזה אסורה בזה וכו' עכ"ל מכאן יש להוכיח ספיקו של המג"א סי' שמ"ב אי במ"ש גזרו משום שבות ביה"ש אע"ג דל"ג בביה"ש דע"ש ע"ש דאי איתא דל"ג גם במ"ש מאי מק' מהא דנולדה בזה אסורה כזה הא לא איתקצאי ביה"ש דל"ג על השבותים בביה"ש ובמ"א כתבתי בזה באורך:
דף יא.
גמ' מכאן אמרו וכו' מפשטא דברייתא משמע דאמתני' קאי ולפ"ז מתני' בתלוש איירי אך רש"י במתניתין פי' דפסול משום מחובר ולעיל ד"ט ע"ב כ' דהמפרש חבטן או שליפא טועה דאי כתלוש איירי הא קתני סיפא או שקצצן וא"כ ע"כ דברייתא לאו אמתני' קאי וזהו טעמו שכ' כאן דל"ג או שקצצן וצ"ל דכל זה לשמואל או לרב לפום ס"ד דגמ' אבל למסקנא לרב דשלופי הוא א"ש גם מתני' בתלוש ובשלופי ומטעם תעשה ולא מן העשוי וסיפא בקצצן ממש איירי:
תוס' ד"ה דשלפינהו וכו' וי"ל אסמכתא וכו' עכ"ל נראה מדבריהם דטעמא משום מחובר וברייתא אסמכתא היא ועמ"ש מהרש"א וק"ק דא"כ מאי פריך הגמ' אי בשלא קצצן ת"ל משום מחובר נימא אסמכתא וי"ל דבמחובר גמור אין להסמיכו על קרא דתעשה דהא אכתי עשוי בפיסול אבל כי שלפינהו יש לדמותו קצת לתלוש ושייכא אסמכתא שפיר ועיין בחי' הריטב"א:
רש"י ד"ה ר"ש וכו' וע"כ מאתמול אגדיה וכו' עכ"ל מכאן יש להוכיח דאפי' קושר אותו במינו הוי קשר ואסור ביו"ט דלא כמ"ש בס' ח"י ו':
דף יב.
גמ' בית קיבול העשוי למלאות וכו' הנ"ב מ"ק חי"ד סי' צ"ו הכריע דמדאורייתא לא חשיבי בית קיבול אבל מדרבנן חשיבי בית קיבול ע"ש ועיין להרב שבות יעקב ח"א חא"ח סי' ע"ש ומורי הרב כמהרי"ב נר"ו הקשה דלפ"ז מאי פריך הגמ' לקמן דט"ו ע"א ולר"י דלא גמר נימא דש"ה דבנקבות גופייהו מדרבנן ונ"ל דמאי דאמרי' לקמן דגזרינן משופין אטו כלים לאו כלים ממש דהא לא דמו להו אלא אטו דף דטמא מדרבנן כמ"ש התוספות בשמעתין וא"כ מדמה שפיר לזכרים אטו נקבות דכולהו מדרבנן:
רש"י ד"ה אין מסככין וכו' אבל נענע כשר עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל מדלא קתני מתני' דינא דרבנן ע"ש ואין להקשות ממ"ש התוספות בד"ה סככה באוצין דסומכוס מדאורייתא הוא דבעי טווי די"ל דנקט טווי לרבותא דרבנן ובזה ניחא מה שהק' מהרש"א שם בתוס' דנימא דרשב"א נמי דינא דאורייתא קאמר ע"ש די"ל דא"כ הו"ל למתני דינא דרבנן:
תוס' ד"ה באניץ וכו' וה"ה בשאינו טווי מדרבנן כדקאמר רשב"א וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ואכתי ק' מנ"ל דאמרו ד"א נימא דרשב"א בטווי ומדרבנן וס"ל כר"י דמדאורייתא עד שיתלבנו לכך נראה דלהאי פי' כיון דאיכא אניץ דשמעתין שאינו טווי הו"ל לרשב"א לפרש בהדיא טווי משא"כ לפיר"ת:
דף יג.
תוס' ד"ה מצות וכו' ומ"ש מלולב וכו' עכ"ל י"ל דשאני לולב דמקרא דזה אלי ואנוהו ידעי' דמצוה איכא וא"כ ע"כ כי אצט' ג"ש לעיכובא אבל באזוב דלא שייכא זה אלי ואנוהו דהא מג"ש הוא דידעינן למצוה ל"ל קרא לעיכובא א"כ לולב דחולין בדאוריית' אין לחלק בין לכתחילה לדיעבד אבל באזוב דמי לקדשים דבעי' שנה עליו הכתוב לעכב:
דף יג:
ד"ה ירקות וכו' ומה שהוזקק לפרש מדרבנן וכו' עכ"ל הומ"ל דהזקיקו לפרש כן משום דאי מדאורייתא הו"ל למתני באהלות גבי מביאין ולא חוצצין:
בא"ד והגהה היתה וכו' עכ"ל וכ"נ מפירש"י בד"ה ופוסלין:
דף יד.
הפכן וכו' וקי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י וכו' עכ"ל אע"ג דקי"ל הל' כר"מ בגזירותיו הכא שאני דלאו גזירותיו הוא אלא גזי' דב"ה וב"ש דאליבייהו פליגי כדאיתא לקמן דט"ו ע"א ועיין להריטב"א בחי':
דף טו.
גמ' ולרב יהודה וכו' כ' מהרש"א ז"ל דל"ל דכר"י ס"ל דהא פשיטא דהלכה כר"י ע"ש ועי"ל דא"כ הול"ל הלכה כר"י ולא שייך כאן למימר דהלכה כר"מ בגזירותיו כמו שכתבתי לעיל:
שם גמ' בביטול תקרה וכו' נראה דלפי זה א"צ לדחוק לרב לשנויי דר"י הוא דקא' לר"מ וכו' אלא דתרווייהו מתני' משום גזירת תקרה ורישא לרבותא דר"י דאפילו מסכך בתחילה לא גזר וסיפא לרבותא דר"מ דאפי' מפקפק דהיינו ביטול תקרה גזר ולא סגי במפקפק אלא בנוטל אחת מבנתיים ועיין פי' רש"י במשנתנו:
תוס' ד"ה פרוץ וכו' ואין לו' דשמעתין וכו' משום דשמא שייר רובא וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל טפי הי"ל להקשות מאן דשרי אמאי שרי הא שמא שייר רובא וכו' ע"ש ונ"ל במ"ש ה' לב אריה בחולין די"א שהק' לדעת הר"מ דס"ד לחומרא מדרבנן מאי מוכיח הגמ' דאזלינן בתר רובא מדלא חיישי' שמא טריפה ותי' דדוקא היכא דאמרה תורה האיסור כגון לא יבא ממזר הוא דהס' שרי מן התורה דהודאי הוא דאסרה תורה אבל בטריפה דנפ"ל מזאת החיה אשר תאכלו דשאינה חיה לא תיכול א"כ כיון דהתורה אמרה ההיתר אז אמרה דחיה ודאי הוא דתיכול אבל הס' לא תיכול ע"ש והשתא א"ש דלמאן דשרי ס"ל דהתורה אמרה לא תשייר רובא אז אמרה דשיור רוב ודאי הוא דאסור אבל הס' שרי אבל למאן דאסר ס"ל התורה אמרה גדור רובא א"כ בעי' דיגדור רובא בודאי אבל הס' אסור ולכך לא מקשי' אלא למאן דאסר:
דף טז.
ד"ה בפחות וכו' וליכא לשנויי הכא כדמשני התם וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דגם במאי דמשני התם לא אטרחו' לא יתורץ כאן דדוקא בב' אוירים הוא דאמרינן לא אטרחוה ע"ש וק' מאי מק' התוס' אח"ז דבב' פסין שיש בכל א' חצי טפח ומשהו סגי וכו' הא בב' אוירין אמרי' לא אטרחוה וי"ל כיון שמרויח דא"צ ארבעה אלא בכ' חצאי טפח סגי לא אמרי' לא אטרחוה ודוקא התם דפריך דהפס של ג' יחלקנו לחצאין דלא מרויח מידי הוא דמשני לא אטרחוה:
דף יח.
רש"י ד"ה הכי גמירי להו מסיני דאין לבוד באמצע וכו' עכ"ל משמע אבל מן הצד יש לבוד אפילו גבי טומאה ועיין למור"ם בהג"ה בי"ד סי' שע"א שכ' אין אומרי' לבוד להחמיר ועיין להט"ז ועיין בנימוקי שם:
תוס' ד"ה אין וכו' שהאויר מהלך ע"פ כולה וכו' עכ"ל צ"ל דד"ז לא שייך אלא גבי סוכה ולא גבי טומאה מדמייתי עלה ההיא דארובה:
דף יח:
ד"ה אכסדרה וכו' א"נ משום דאיירי באכסדר' שיש לה ב' מחיצות וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז מנ"ל דשמואל בג' מחיצות אוסר כדקאמר התם כי ל"ל בג' דילמא אינו אוסר אלא בב' מחיצות אבל בג' שרי ויש ליישב:
דף כ.
בד"ה אחת וכו' אחד המערה ואחד הגומר וכו' עכ"ל עיין להתוס' בפסחים דפ"ה רע"א דק' על דבריהם ממתני' הלזו דאחד המערה וא' הגומר ע"ש:
פרק שני
דף כ:
ד"ה הישן וכו' אבל להנך אמוראי וכו' עכ"ל בגמ' לעיל איתא בהדיא דשאני מטה דהוי אהל עראי אלא דהתם אליבא דשמואל וס"ד דלהנך אמוראי דפסלי לא מחלקי בהכי וכ' דשמא דגם להנך אמוראי אמרינן שאני מטה:
דף כא.
גמ' ומביאין נשים עוברו' וכו' לס' הרוקח דאשת כהן מותרת ליכנס לאהל המת משום דהוי ס"ס דשמא נקבה ונפל משמע דעובר מיטמא צ"ל דמ"מ מה שיכול לתקן מתקנין כמ"ש התוס' וי"מ דמביאין עוברות בתוך מ' ליצירתן דמודה הרוקח בזה דלא מטמאו:
תוס' ד"ה שדעתו וכו' קסבר ר"י וכו' עכ"ל בגמ'
בפ' כל מערבין איתא בהדיא דס"ל כן וכוונתם דהא דאצט' לטעמא שדעתו וכו' משום דס"ל אהל זרוק הוי אהל ועיין למהרש"א ז"ל:
דף כב.
גמ' והתניא קורה וכו' וההיא מתני' דקורו' הבית דלעיל שאני הלכות טומאה דהילכתא גמירי לה וכו' כדאמרינן לעיל די"ח ע"ש וס"ל להאי מקשה כמ"ד לעיל יש לבוד באמצע דלא שני ליה בין קורות דעירוב דרבנן אבל למ"ד לעיל אין לבוד באמצע ושאני קורות דרבנן ה"נ יש לתרץ כן ומטעם זה יש לפ' כמ"ד יש לבוד באמצע דסוגיא דשמעתין כוותיה אזלא ועיין בהרא"ש לעיל שם עיין שם:
דף כג.
תוס' ד"ה שני וכו' היתה בהמתו טעונה וכו' עכ"ל מקשי' דהו"ל לאוכוחי ממשנה ר"פ מפנין אבל לא את הטבל ע"ש בגמ' ואי איתא הא אפשר ע"י תנאי וכיון דיכול לתקן מטלטלין אפי' עדיין טבל כמו דמאי דמטלטלין משום דאי בעי מפקיר נכסוה ונ"ל דממשנה הלזו י"ל דאיירי בטבל דבעליו אינם בעיר דליתי' בחקנת' וכיוצא לזה כ' התוס' בב"ב דע"א למעבד צריכות' דתרי טעמי בטבל דאוסר בכ"ש ע"ש אבל בההיא דפרק מי שהחשיך דקאמר היתה בהמתו משמע דגם הטבל שלו ובהכי ניחא גם מה שהקשה השע"ה בה' תרומות דכ"ד ע"ג דאי טבל יכול לתקנו ע"י שנותן עיניו בצד זה אמאי אין מפנין הטבל וע"ש שתי' דדוקא בדמאי הוא דהיקלו משום דאי בעי וכו' אבל בודאי לא אמרינן הואיל ואי בעי וכו' ע"ש ולפ"ד צ"ל דהוכחת התוס' כאן מפ' מ"ש היא דאמאי מתיר החבלים והן נופלין אעפ"י שמשתברין והי"ל להפריש ע"י תנאי ויהיה מותר לטלטל ועיין להתו' בפ' כירה דמ"ג אבל כל עוד שלא הפריש אסור לטלטל ומתני' דר"פ מפנין כל עוד שהוא טבל איירי:
דף כד.
ד"ה רבי וכו' וי"ל דמדין יום או יומים וכו' עכ"ל כ"כ התוס' ביבמות בר"פ אלמנה וכו' ומ"ש שם דכ"מ בפ' החובל ע"ש ועמ"ש בחי':
דף כד:
ד"ה ורבנן וכו' וי"ל דבפ' המגרש וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונ"ל דלריה"ג אע"ג דמקרא דלשמה נ"ל כו"פ וכלל מ"מ כיון דצריך למיכתב קרא ב' למידרש ולא לה לחברתה אי לא כ' בקרא ב' נמי כו"פ וכלל אלא דהוה כ' ונתן לה ספר כריתות הו"ל בקרא ב' כלל ופרט והוה אמינא מאי חזית דאזלת בתר קרא קמא ניזול בתר קרא בתרא דכלל ופרט הוא דאיכא כיון דליכא שום יתורא לגלויי ולכך בע"כ אצט' למכתב בכולהו קראי כו"פ וכלל וליכא יתורא למידרש בכתובה מתגרשת וכו' לאפוקי מהקישא דיציאה להויה משא"כ לרבנן ובעיקר דברי התוס' יתורץ במ"ש הפנ"י שם בגיטין אדרשא דספרי ע"ש:
דף כה.
גמ' וה"מ ביום א' וכו' הא דבתפלין דוק' ביום ראשין ובת"ת אסור כל שבעה עמ"ש התוס' בברכו' די"א ע"ש:
שם גמ' אבל חייב בסוכה פשיט' וכו' בגמ' בריש ערכין אמרינן הכל חייבין בסוכה כהנים וכו' פשיטא מ"ד תשבו כעין תדורו ע"ש בפירש"י והתו' והא דלא משני הכא הכי משום דהא שמעינן לה מההיא ברייתא דהתם דלא מעכב היכא דלא אפשר תשבו כעין תדורו:
תוס' ד"ה מישאל וכו' אמאי נטמאו עכ"ל מקשי' דנימא נטמאו מבגדיהם ול"ק דא"כ מהאי קרא שמעי' דלא נשרפו בגדיהם ואמאי אצטריך למיעוטא דאותם למעט בגדיהם כדאיתא התם ע"ש:
ד"ה משום וכו' ואין לומר דהיא גופה וכו' עכ"ל ק"ק דא"כ אמאי אצט' ולאחותו וע"כ דאפילו נשחט כבר ולישנא דברייתא דההולך לשחוט ל"מ כן:
דף כו.
ד"ה חתן וכו' וק' דאי ל"ל וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א דהתוס' גרסי בברייתא הלזו ומכל מצות האמורות בתורה ע"ש אין נראה כן מדברי התוס' בדבור שאח"ז בד"ה ומכל:
דף כו:
ד"ה ולא וכו' וזית דירוש' קטן מזית בינוני וכו' עכ"ל ק' דא"כ אמאי לא פריך הירוש' אלא מגרעניתא ממעטתו אפי' אכלו כולו אין מברך דזית קטן הוא גם לא הוו צריכי לזה וצ"ל דמ"ש זית קטן היינו אחר שניטלה גרעינתו אבל לעולם הוא זית בינוני ודע דלמ"ש בירושלמי משום בריה היה נ"ל דצ"ל דאכל גם הגרעין ואינו מצטרף לשיעור דעץ בעלמא דאל"ה לא הוי בריא אך ראיתי להרא"ש שם בברכות שכ' כיון דבא לפניו שלם ואכל מאי דראוי לאכילה הוי בריא אע"ג דהשליך הגרעין ועיין מה שנסתפק ה' משאת משה ח"ג חי"ד סי' ג':
בא"ד ונראה דהלכה כוותיה מדאמרינן וכו' עכ"ל מדלא הוכיחו דהלכה כר"מ משום דסתם לן ה' כר"מ דסברת ר"מ בסתמא מתניא התם נר' דס"ל כס' הר"צ שהביאו הרא"ש בפ' כל הכלים דקכ"ד דכה"ג הלכה כר"י וכ"נ מדברי התוס' בפ' ג' שאכלו שם בדמ"ט וצ"ע על הרא"ש דבפ"ג שאכלו כ' כדברי התוס' ובפ' כל הכלים חלק על הר"צ וכ' דכה"ג נמי הלכה כסתם ע"ש וה'ן נס'תר מחמ'תו:
דף כז.
בד"ה אי בעי וכו' אף על גב דלר"א וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דל"ג לילי כדברי ר"א ע"ש ולפ"ז צ"ל דחכמים דאמרו אין לדבר תשלומין לאו היינו חכמים דרישא דהא חכמים דרישא ס"ל דא"ח אלא בליל יוט"א א"נ י"ל חכמי' דרישא לא פליגי אלא אלילות אבל בימים מודו דחייב בכולהו ימים והכי איתא בירוש' ע"ש:
ד"ה מיני וכו' דשאני התם דילפי' וכו' עכ"ל לפ"ז נראה דלענין קידוש במקום סעודה סגי בבשר ודגים דל"ד לסעודת שבת דילפי' ממן גם מדברי מרן בש"ע סי' רע"ג דין ה' נראה כן דדוקא בפירות הוא דכ' דלא מהני ע"ש ודלא בדמשמע מדברי המג"א שם:
דף כז:
רש"י ד"ה כל וכו' דלא מטי שו"פ וכו' ץ עכ"ל עיין לה' שבות יהודה בתחי' ההשמטות שהק' מגמ' ר"פ האיש מקדש בדרשא דושחטו וכו' ע"ש וכבר כתבתי בזה במ"א:
תוס' ד"ה כל ומיהו ק' הא גבי ציצית וכו' עכ"ל ק"ק נימא דשאני גבי ציצית דנ"ל גזולה לעיל ד"ט מקרא אחרינא וע"כ קרא דכסותך לשאולה ובהכרח הוא לחלק בין שאולה לשותפות אבל הכא כיון דאיכא לאוקומי קרא בגזולה מסתברא דאין לחלק בין שאולה לשותפות וי"ל:
פרק שלישי
דף ל.
תוס' ד"ה משום וכ' ה"ה בכל מצות דהוו דאוריית' וכו' עכ"ל פשוט הוא דר"ל בכל המצות הפיסול דמצוה הב"ע הוא מדאורייתא ולא מדרבנן ועיין למהרש"א שהוכיח דהתוס' כאן סו' מהב"ע מדאורייתא מדהקשו מגזל וטבל ע"ש ולא היה צריך לזה דבהדיא הוכיחו התוס' דהוי דאורייתא מההיא דחלה ומה שהק' מהרש"א דאמאי לא הוק"ל מסוכה ע"ש תירץ מהר"ם ב"ח ז"ל דבקנאו ונשתמש בי קודם המועד לאו מצוה הב"ע היא ובהכ"ג מיירי לעיל גבי סוכה ע"ש וק' דלפ"ז מאי הוק"ל להתוס' כאן מדתניא לכם להוציא שאול וגזול ואמאי לא ניחא להו לאוקמה בכה"ג דקנאו קודם וי"ל דאי ברייתא מיירי כה"ג היא גופה מנ"ל נימא דלכם אתא להוציא שאול אבל גזול דקנאו קודם והוי שלו אה"נ דיוצא אבל גבי סוכה נ"ל לרבנן דשאולה כשירה מקרא ומהר"ם לובלין תי' דבסוכה דלא עביד מעשה בגופה ליכא משום מצוה הב"ע ודוקא גבי לולב דנוטל גוף הלולב ע"ש וק' דאכתי אמאי לא ק"ל להתוס' מציצית דנ"ל לעיל מדכתיב להם למעוטי גזולה ות"ל משום מהב"ע וי"ל דקרא אתא לציצית שאולה ועיין להמג"א סי' י"א והגמ' דנקט גזולה ל"ד וידידינו הרב מה ש"ש הי"ו תי' לקושית מהרש"א ז"ל במ"ש ס' יריאים הביאו המג"א סי' תרל"ז דלמ"ד גזל הגוי שרי ליכא עבירה ע"ש וא"כ י"ל דגבי סוכה אצט' למעט גזל הגוי ובברייתא דלהוציא הגזול ניחא להו לאוקמה אפי' כמ"ד גזל הגוי אסור אח"ז ראיתי שכ"כ ה' שאגת אריה סי' צ"ט ע"ש ובעיקר סתירת דברי התוס' דבפ"ק כ' דמהב"ע דרבנן וכאן כתבו דהוי מדאורייתא נראה דתליא בשני התי' שכ' התוס' בסמוך ליישב ההיא דחלה דהגוזל דבתחי' כ' דחויא בעלמא ואח"כ א"נ לענין ברכה שאני ע"ש דלפמ"ש דברכה שאני אידחיא לה הוכחתם כאן שהוכיחו מההיא דחלה דדאוריית' היא די"ל ברכה שאני וזהו שי' בפ"ק אבל התוס' כאן ס"ל כתי' קמא דדחויא בעלמא היא ודע דממה שהקשו התוס' בשל אשירה ת"ל משום מצוה הב"ע אין להוכיח דס"ל מצוה הב"ע מד מדאורייתא די"ל דבכה"ג דאי אמרינן דלא יצא תו ליכא עבירה דלא נהנה מאשירה הוי מדאוריית' כמ"ש הרב טורי אבן במסכת ר"ה דכ"ח ע"א בד"ה שלמים ע"ש:
ד"ה כי יקריב וכו' מ"מ ק' למאן דלא מוקי לה הכי וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל דמאי קושיא הא קרבנו אצטריך לאחר יאוש ע"ש שנדחק בזה ונ"ל דהתו' מקשי' לשי' הגמ' שם דלפני יאוש לא צריך קרא דפריך פשיטא וא"כ כיון דלא אצט' קרא אלא לאחר יאוש תרי קראי למ"ל:
גמ' אבל גזול אימא סתם גזילה יאוש בעלים וכו' לפ"ד מהר"מ ב"ח שכתבתי בד"ה משום דגבי סוכה אפי' קנאו ונשחמש בו פסול מדכתיב לך הו"מ הגמ' כאן לאוקומי בכה"ג דקנאו ולא מבעיא קאמר אלא משום דהיא גופה מנ"ל הא קרא דלכם אצט' לשאול וכמו שכתבתי לעיל:
דף ל:
רש"י ד"ה וקרקע וכו' וא"נ קני מהב"ע וכו' עכ"ל ק"ל לפ"ז דאפילו בקנאו שייכא מהב"ע מאי דוחקיה דהגמ' לעיל דקאמר קמ"ל דסתם גזילה לאו יאוש בעלים וכדפירש"י שם הא אפי' שמעיניה דמיאש ויאוש קני מ"מ שייכא מהב"ע ושמואל מודה דבדאוריית' אמרינן מהב"ע וכמ"ש התוס' לעיל ואין לומר דמה שפירש"י לעיל קמ"ל עד דשמעיניה דמיאש היינו לפי' קמא שכ' כאן אבל להאי פי' דאפי' בקנאו שייכא מהב"ע מתפרש קמ"ל דאפי' שמעיניה דמיאש דפשטא דגמרא ל"מ הכי גם דוחק לומר דרש"י ס"ל דלשמואל ל"ל מהב"ע אפי' בדאורייתא דלא כהתוס' דמדדייק הגמ' הא שאול כשר נראה דאית ליה מהב"ע בדאורייתא דאל"ה מהיכא דייק דשאול כשר הא שאול וגזול חד סברא אית להו וחדא מנייהו נקט תנא דמתני' ע"כ נ"ל דמ"ש רש"י הכא דאפי' קני שייכא מהב"ע היינו משום ברכה כאי נמי שכ' התוס' בד"ה הא קנייה אבל לעיל גבי מתני' דקתני גזול פסול אין לומר משום ברכה דלא שייך למתני פסול דברכות אין מעכבות וכיון דקנייה לא מיפסל משום מהב"ע וע"ז הוא שכ' התוס' דבכולה שמעתא מוכח דאי קנייה ל"מ משום מהב"ע אבל שמעתין דאנווכרי לענין ברכה איתמרא ועיין למהר"ם לובלין שם בתוס' בד"ה הא קנייה ע"ש ומהרש"א כאן כ' דרש"י לא ס"ל כהתוס' דהיכא דקנייה ל"ש מהב"ע ולפמ"ש רש"י ס"ל כא"נ שכ' התוס' לעיל וכמ"ש מהרש"א דמאי דפריך ולקנייה בשינוי מעשה ובשינוי השם היינו משום דקנייה כבר קודם קודם קנייה זו ע"ש י"מ דמאי פריך ולקנייה בשינוי מעשה נימא דרב הונא ס"ל יאוש כדי ל"ק וכי גזו אינהו ליכא אלא קנייה דשינוי מעשה והוי מהב"ע וכי גזו הגוים הוי יאוש וש"ר ונ"ל דלהאי פי' בתרא דרש"י ס"ל דע"כ ר"ה ס"ל יאוש כדי קני דאי ל"ק א"כ גמר הקנייה ע"י ישראל דהוי ש"ר וכיון דגמר הקנייה ע"י ישראל הוי מהב"ע דדוקא אי קנה כפה ביאוש וכשבאת לי אחרים בהיתר ל"ש מהב"ע מיהו לפ"ז צריך ליישב מאי דפריך בתר הכי ולגזו אינהו וכו' דהו"ל ש"ר בידן נימא דאכתי הוי מהב"ע ולכך צריך שיהא ישראל היוצא י"ח שלישי לגזלן וי"ל:
תוס' ד"ה וקרקע וכו' גבי פלוגתא דר"א ורבנן וכו' אלא ודאי לאחר יאוש וכו' עכ"ל ואע"ג דיאוש כדי ל"ק מ"מ מהני מיהא לענין דהוי יצא מרשות הבעלים אבל בלא יאוש כלל ס"ד דלא יצא מרשות בעלים ולפ"ז מיעוטא דלך גבי סוכה גזולה היינו לאחר יאוש דלפני יאוש לא יצא מרשות בעלים והוי שאולה ודחו לראיה הלזו דלעולם מיעוטא דלך דסוכה אתא למעוטי גם לפני יאוש ומיירי בכל גוונא והטעם משום דלפני יאוש נמי מקרי יצא מרשות בעלים ועיין למהרש"א ומה שהוכיח משמעתין דיאוש ל"ק היינו לשיטתו שכ' בפירש"י דלא ס"ל כס' התוס' אבל לפמ"ש בפי' רש"י בדבור הקודם דדוקא לענין ברכה קאמר וכא"נ שכ' התוס' לעיל לא מוכח מידי משמעתין:
בא"ד ואם מתקנה היא וכו' עכ"ל עיין מה שכתב מהרש"א ז"ל בכוונתם ומ"ש דאפילו לפי הטעות ע"כ בנשתקעו ע"ש לפ"ז לא מקשו התוס' מידי ממתני' דגזלן חייב דנוקמה בלא נשתקעו:
ד"ה ולקניוה וכו' הא דפריך ולקניוה בשינוי השם תק"ל מתני' וכו' עכ"ל משמע להו דמתניתין קפסיק ותנא בין לפני יאוש בין לאחר יאוש וכה"ג דייק בר"פ ובהכי ניחא דלא פריך הגמ' ולקניוה בשינוי השם אמתני' דלקמן דערבה גזולה והדס הגזול ובתי' התוס' לא יתורץ דדוקא לולב שייך למימר אגודה דכולהו מקרי ע"ש הלולב ועפי"ה ניחא דלא אמרינן קפסיק ותנא אלא אמתני' דראש הפרק וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה קפסיק ע"ש וא"כ מתני' דהדס וערבה י"ל לפני יאוש ואיכא למידק אמאי לק"ל להתוס' אלא בקושי' דשינוי השם ולא בקושית דשינוי מעשה הקודמת וי"ל דאמתני' לא פריך הגמ' משינוי מעשה משום די"ל מתני' כמ"ד א"צ אגד דפלוגתא דתנאי היא אבל לרב הונא דחיקא ליה להגמ' לומר דאתיא כתנאי אבל בשינוי השם ק"ל להתוס' שפיר וגם קושיא זו דהתוס' לא קשיא אלא לפום מאי דדחו תי' קמא אבל לפמ"ש בתחילה דקושית הגמ' דשינוי השם היא בצירוף שינוי מעשה לא קשיא דמתני' כיון די"ל כמ"ד א"צ אגד לא נשאר אלא שינוי השם לחודיה וכיון דחוזר לברייתו ל"ק וזאו קישור קושיתם בכאן ודע דלפום תי' שכ' התוס' בד"ה הא קנייה דבכולה שמעתין מיירי קודם יו"ט ע"ש ל"ק קושיתם הלזו די"ל מתניתין בגזל ביו"ט מיירי ומשום מצוה הב"ע אלא דהתוספות מקשים לשאר התי' שכ' שם ואין לו' דע"כ מתני' קודם יו"ט דאי גזל ביו"ט לא מצי אגיד ליה ביו"ט משום איסור קשירה ונאמר דדעת התוספות דגם במינו שייך איסור קשירה דלא כהסוברים דבמינו לא שייך קשירה הא ליתא דהא כבר כתבנו דלפום קושיתם מתני' כמ"ד א"צ אגד:
דף לא.
גמ' וקרקע אינה נגזלת וסוכ' גזולה היא הק' מהר"ם ב"ח ז"ל הא קי"ל שואל שלא מדעת גזלן הוא ע"ש ונ"ל דדוקא במטלטלין דנגזלין הוא דאמרינן כן אבל קרקע דאינה נגזלת דין שואל אית ליה וכה"ג כ' המח"א בה' גזילה סי' י"ב לענין דשואל הוי וחייב לשלם שכר שנשתמש בה ע"ש. ראיתי מקשים בשמעתין הא רבנן דר"א ס"ל בפ' המוכר את הבית דס"ו דכל המחובר לקרקע לאו כקרקע וא"כ אע"ג דקרקע אינה נגזלת הסוכה נגזלת ונ"ל דלענין גזילה כ"ע מודו דמחובר לקרקע כקרקע כיון דטעמ' דממעטינן קרקע הוא משום דאין מטלטלין ומחובר לו נמי אינו מטלטל ולכך דינו כקרקע המחובר לו ואין זה דומה למ"ש התוספות בשמעתין בד"ה אבל בס"ד:
שם גמ' מדקתני דומיא דרשות הרבים וכו' הוצרך לזה דלא תימא פליגי בגזל עצים ופליגי בסברא אי עבדו תקנת מריש בגזל עצים וסיכך בהם דליכא הפסד דיסתור סוכתו כדלקמן וכ"כ מהר"ם לובלין ז"ל ועי"ל פלוגתייהו בגזל עצים ופליגי אי קנין דמדרבנן מהני לצאת י"ח מדאורייתא וכה"ג פליגי ר"מ ור"י בפ' הישן גבי סיכך ע"ג בהמה ע"ש:
שם גמ' ור"י סבר לא מקשי' עיין להי"ש דמ"ד שכ' דלא כ' רש"י דאין אדם דן היקש מעצמו אלא לר"י והוכיח כן מפירש"י בפ' השולח ע"ש והוא תימה דמנ"ל לרש"י דרבנן פליגי בהא נימא דטעמיוהו דרבנן משום דלא קבלו היקש זה מרבותיהם כיון דמצינו דר"י סבר אין אדם דן היקש מעצמו:
דף לא:
גמ' שלא תשכח תורת אתרוג וכו' ה' טורי אבן במסכת ר"ה דכ"ח באבני מילואים הוכיח מכאן דל"ש בל תגרע אלא היכא דל"מ כלל ל"ע בב"ת ע"ש ואין מכאן ראיה כלל דשאני הכא כבר גרועה ועומדת דהא אין לו אתרוג ולא שייך כלל בל תגרע אלא היכא דספק בידו לעשות המצוה ומבטל' כולה או מקצת' ולעולם דשייך ב"ת אפי' היכא דלא מהני מ"ה שעשה כמו שהוכיח שם מדברי הרשב"א ומבריי' דספרי עש"ב:
דף לב.
תוס' ד"ה באשירה וכו' מיהו לל"ק דהת' וכו' הו"מ למפשטא מדרבא וכו' עכ"ל והומ"ל דהתם בבטלה מבע"ל ולענין לכתחי' מבע"ל אי מאיס גם בביטלה אבל רבא מיירי בלא ביטלה ובנטעו ולבסוף עבדו וזהו כוונת התוס' בע"ז בד"ה מי מאיס דלא כמהרש"א שם ע"ש והתוס' כאן לא ניחא להו לאוקומה בביטלה ולענין לכתחי' דמדקאמר מי מאיס כלגבוה משמע דמשוי להו לגבוה דפסול אפי' דיד:
דף לג.
גמ' דר"פ גופיה קמבע"ל לפ"ד התוס' לעיל דף ל"ב בד"ה כאשרה נראה דמפרשי דר"פ גופיה לא איפשיטא ליה שהרי שום אמורא לא איפשיטא ליה האי בעיא וי"מ דבפ' התערובת אמתני' דדם שנתערב במים קאמר ר"פ ולענין כסוי אינו כן ע"ש בפירש"י ואי איתא דר"פ מספק"ל הא קרשים נמי מספיקא. פסול ונראה דל"ק דלענין קדשים פסול בודאי ולא מספיקא ונ"מ דאי זרק דאי מספיקא הוא דפסול אינו מביא קרבן אחר משום חולין בעזרה ועיין להשיו"ט סי' ע"ט ע"ש:
רש"י ד"ה ולולב וכו' דהא ביו"ט לא אגיד ליה וכו' עכ"ל מוכח דאפי' במינו איכא איסור קשירה דלא כמי שכ' דבמינו ליכא איסור קשירה ומקדם שמעתי שיש מוכיחין מהגמרא לקמן גבי הותר אגדו:
דף לג:
גמ' והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש וכו' מכאן ק"ל למ"ש התוס' בפרק כ"ש דכ"ה ע"ב דבפ"ר דמודה ר"ש דוקא באיסורא דאורייתא ע"ש דהא הכא איסור דרבנן הוא דאיכא משום מתקן כלי כמ"ש רש"י בדף זה לעיל וצ"ל דהתוס' ס"ל בס' המרדכי דאיסורא דאורייתא הוא ומ"מ לדברי רש"י מוכח מכאן להדיא דאפי' בא"ד איתיה ועיין להמג"א סי' שי"ד ע"ש:
דף לד.
מתני' רט"א אפי שלשתן וכו': כ' הריטב"א ז"ל שמא ר"ט לא נחית למניינא ואה"נ דמכשיר בחד וכ"מ בגמ' ע"ש והא דפריך בגמ' ולדרוש כרע"ק דמקיל טפי היינו משום כיון דבדברי ר"ט אינו מבורר ואפשר דבעי ג' ועיין במ"ש הריטב"א גופיה בגמ' שם:
תוס' ד"ה ערבי וכו' אין זה בל תוסיף וכו' עכ"ל וממתני' גופה דקתני בדברי רי"ש אחר חזרה וסגי בחד אפי' ב' קטומים אין להוכיח מזה דליכא ב"ת בכה"ג די"ל רי"ש ס"ל לולב א"צ אגד:
דף לה.
ד"ה לפי וכו' ומאן דפסיל היינו מדרבנן וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דפיסול דכתותי וכו' אינו אלא מדרבנן ע"ש ועפי"ד ניחא כמ"ש דבתרומה נמי שייך מילתא דכתותי דא"כ ק' ממתני' דטהרות פ"ב מ"ד דתנן אוכל א' וב' שבתרומה מטמא ואמאי הא בעי' שיעור כביצה ובתרומה דבשריפה כתותי מיכתת שיעוריה ועפי"ד מהרש"א א"ש ועיין להתוספות בסוטה דכ"ה ע"ב שכ' דדבר דשרי בהנאה לא שייך כתותי וכו' וע"ש מ"ש גבי כלאי הכרם ע"ש ועיין להתוס' בשבת דכ"ה ע"א שצדדו דשריפת תרומה מדרבנן ועיין להרע"ב בסוף תמורה ולהתיו"ט שם ודוק ועיין למהרש"א לעיל דף ל' בד"ה משום ע"ש:
בא"ד וה"ה דהומ"ל א"ב מע"ב בגבולין וכו' עכ"ל כ' מהרש"ל דלמ"ד דין אכילה אית ביה ע"י פדיון ע"ש וק' דא"כ למ"ד דין אכילה אמאי נקט במתני' מע"ב בירוש' אפי' בגבולין נמי וכן ק' מדתנן ריש חלה בהדי דברים שחייבין בחלה הקדש ומע"ב שנפדו ע"ש דאפי' לא נפדו נמי דפדיון ליתיה אלא בגבולין מיהו י"ל שאני חלה דכתיב עריסותיכם תרי זמני:
דף לו.
גמ' אלא לרב קשיא פי' רש"י דמדיהיב טעמא דהדר משמע דאפילו ביו"ט אבל הר"מ בפ"ח מה' לולב פ' דביו"ט לא בעי' הדר ע"ש דפ' כר"ח דמטביל ביה ודלא כסוגיא דלעיל בר"פ דקאמר בשלמא יבש בעי' הדר וכו' ע"ש בתוס' וצ"ל לדעת הר"מ דמאי דקאמר הכא אלא לרב קשיא היינו דאי רב ביוט"א מיירי מאי קמ"ל מתני' היא ניקב וחסר כ"ש פסול אלא ע"כ דסתמא קאמר אפי' ביו"ט ב' והיא גופה קמ"ל אפי' ביו"ט ב' ועיין להלח"מ שם ע"ש:
שם גמ' והדין נותן ומה לולב וכו' יל"ד כיון דילפי' מלולב ובעי ד' מינין ממש ומנ"ל סיב ודקלא ואמאי מסככין בנסרין ולפמ"ש הק"א דמאי דקאהדרו לי רבנן והתורה אמרה בסוכות תשבו ראיה אחרת דמיתורא דקרא מרבינן כל מילי ע"ש י"ל דר"י מוקי יתורא דתשבו בו לסיב ודקלא ואהני קרא ואהני ק"ו מיהו אכתי ק' דא"כ היכי יליף מק"ו נפרוך מה ללולב שכן פסול בו סיב ודקלא תאמר בסוכה דאפילו אחר דילפת מק"ו כשר בו סיב ודקלא דכה"ג עביד הגמרא פירכא כמ"ש התוספות בפ' מרובה מגמרא ר"פ כל ץ האיסורין וי"ל:
תוס' ד"ה ר"י וכו' דלא שייך לאקשויי אימא חגיג' וכו' עכ"ל והגמרא לעיל די"ב דפריך למ"ד סוכות ממש אימא חגיגה וכו' ל"מ לשנויי דס"ל כר"י דא"כ קמו להו רבנן דהלכתא כוותייהו כר"א דאמ' ענני כבוד ולא כרע"ק דאמר סוכות ממש:
דף לז.
גמ' עלי הדס ועלי עץ עבות לסכך עיין בגמ' לעיל די"ב דאמרינן מאי הדס ומאי עבות הדס לסכך ועבות ללולב והכא אמרינן דכולהו לסכך ואין לומר דעלי הדס לדפנו' ועבות לסכך ומאי דקאמר הגמ' הני לדפנות אדבתריה קאי דהיינו עלי הרס דהא מכשרינן לסכך אפילו סיב ודקלא וא"כ ה"ה עלי הדס ולא ילפינן דומיא דלולב ממש והני לדפנות לא קאי אלא אעלי זית ועץ שמן ולזה כוונו התוס' בד"ה והביאו ולא הוצרכו להזכיר גם עץ שמן דעלי זית ועץ שמן אילן אחד הן וצ"ל דלישנא דהגמ' כאן אינו מדוקדק אלא דעבות ללולב כדלעיל:
תוס' ד"ה כי היכי וכו' משום דאיכא מקצת רחם בלא חציצה וכו' עכ"ל היינו לרבה דבהיכא דאיכא מקצת בלא חציצה פשיט"ל ובליכא מקצת מבעיא ליה אבל רבא בשמעתין פשיט"ל דאינו חוצץ אפילו ליכא מקצת בלא חציצה וההיא בעיא דכריכתו אחותו רבה גרסי' ולא רבא באלף ועיין מה שהק' הרב הלכות יו"ט שם בבכורות מגמ' דזבחים ע"ש וי"ל:
תוס' ד"ה רבעי' וכו' ובדבר הכרוך בידו לא שייך חציצה וכו' עכ"ל הק' השע"ה דבגמ' בזבחים די"ט ע"א פריך אכורך גמי על המכה והא הוי חציצה גבי עבודה אע"ג דכריך בידיה הוא ע"ש ונ"ל דדוקא בכריך שיראי דאגד דא"צ ללולב הוא דלא הוי חציצה אבל בגמי שצריך לו לכורכו על המכה הוי חציצה וכס' שכ' אח"ז באלא י"ל וכו' אלא דהשתא ס"ל דאגד דלולב אינו צריך מקרי כיון דקי"ל לולב א"צ אגד ואפי' הכי קאמר שיירו בית יד דהוי חציצה אע"ג דאגד א"צ הוא ולהכי הוצרכו לחלק דדוקא בכריך שיראי בידיה הוא דלא הוי חציצה היכא דא"צ לו אבל היכא דצריך ליה אפי' כריך בידיה הוי חציצה ואח"כ דחו זה החילוק וחזרו מסברתם וס"ל השתא דאגד דלולב צריך לו מקרי כיון דמצוה לאוגדו:
בא"ד ופ"ה דחציצה פוסלת וכו' עכ"ל ר"ל דפי' הקונט' נדחה מסוגי' דשמעתין כמו שהוכיחו תחילה דלא שייכא חציצה בכה"ג ואח"כ הוק"ל לפירושם אמאי נענש לרבא ותי' משום בזוי לא הוי לקיחה ואח"כ כ' א"נ לטעמיה דחציצה נמי שכ' רש"י היינו דמשום בזוי שייכא חציצ' ועיין מ"ש מהרש"א ע"ש ומ"ש מהר"ם ז"ל א"נ דלא טעמא דחציצה וכו' ע"ש לא נהירא דהא טעמא דחציצה כבר דחו אותו ולא הול"ל אלא טעמא דלקיחה וכו':
בא"ד דכ"ש דהול"ל וכו' עכ"ל ר"ל דבמזרק תוך מזרק לא הוי חציצה משום דמבטיל ודכוות' בצריך לו כיון דצורך הוא מבטיל וחד סברא לתרווייהו ולכך כ' לישנא דב"ש והביאו דברי המתרץ דהשתא הוו סברות הפוכות:
בא"ד לא שאוחז בדופני הכלי וכו' עכ"ל ומשום דרבא שם קאמר סתמא אבל בכלי וכו' דמשמע דבכל גוונא מיירי אפי' אינו אוחז בדופני הכלי פריך הגמ' והא לקיחה ע"י ד"א וכו' ועיין להט"ז סי':
דף לז:
גמ' אמ"ר לא לידוץ יל"ד אמאי אפליגו בתרתי לא לידוץ ולא ליגוז והרי"ף לא הביא אלא חדא מימרא דלא לידוץ ע"ש וי"ל:
רש"י ד"ה אסור וכו' דגמרי' מסוכה דילפינן בפ"ק וכו' עכ"ל לאו בבנין אב ילפי' דהא איכא למיפרך מה לסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים אלא בג"ש דשבעת ימים שבעת ימים דגמירי האי ג"ש כדאיתא בפר"א דמילה דף קל"א ע"ב ועיין במהרש"א שם בתוס' בד"ה סד"א ע"ש אך דברי רש"י לעיל די"א ע"ב דאהא דאמרי' ילפינן לולב מסוכה לענין תעשה ולא מן העשוי כ' בבנין אב קשים להולמן דהא איכא למיפרך וכדפי' הגמ' שם בפ' ר"א דמילה ע"ש:
ד"ה אבל וכו' אין לך תלוש גדול מזה עיין לה' מוצל מאש קצבי סי' מ"ח שהק' ע"ז מגמ' דמנחות ד"ע ע"א ע"ש וי"ל דהגמ' ה"ק דאפי' דהוי תלוש קושט' הוא דפטור דבטל' דעתו אצל כל אדם וכו' ועיין להמג"א סי' של"ו ס"ק י"א ע"ש:
דף לח.
תוס' ד"ה מכאן וכו' ושמא מתחילת וכו' עכ"ל עיין במס' סופרים פ"כ דתניא בהדיא שג' פרקים הם ע"ש ועמ"ש בחי' שם:
ד"ה עובר וכו' דמיירי באדם שאינו בקי וכו' עכ"ל עמ"ש בחי' בחולין דל"א ע"ב בזה ע"ש:
דף לט.
ד"ה וליתיב וכו' כדכתיב או מכור לנכרי עכ"ל וליכא לאקשויי נוקמיה לקרא במוכר ע"י אחר דבנבילה לא מסתברא לחלק בהכי ודוקא גבי שביעית הוא דיש לחלק בהכי ועיין להט"ז בי"ד סקי"ז במ"ש בדברי התו' הללו:
דף לט:
גמ' בד"א בלוקח מן המופקר וכו' לפירש"י קשיא דיוקא אדיוק' דיוקא דריש' דמשמ' הא סתמא שרי אדיוקא דסיפא ול"ל נעשה דיוקא דרישא כסיפא וסתמא אסיר דכיון דלא ראינוהו דחשיד שרי כמו שנראה מפירש"י ועיין להכ"ת:
תוס' ד"ה בד"א וכו' דסתם ע"ה אינו חשוד וכו' עכ"ל ר"ל וא"כ לישתרי אפי' יותר מג' סעודות ואי בודאי חשוד ליתסר אפי' בפחות משיעור זה וכן הפיגם וכו' ליתסרו וכצ"ל בדברי התוס' והפיגם וכו' בוי"ו ומקשי' אתרווייהו ודלא כמהרש"א ז"ל ע"ש:
דף מ:
תוס' ד"ה על חיין וכו' וי"ל ך דאין מתחללין דהכא היינו שיחזרו וכו' עכ"ל עיין למהר"ם לובלין ז"ל ועיין למהרש"ל בקידושין דנ"ו ע"א ומ"ש מהרש"א שם דכיוונו כאן למ"ש התי' שם לחלק בין חילול למקח ליתא דהכא בחילול עסקינן כדמוכח להדיא בשמעתין דמסייע מינה לר"י:
ד"ה שמא וכו' ומפרש בירושלמי וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ולפ"ד צ"ל דל"ג התוס' הכא בבריי' בדברי חכמים גזירה שמא יגדל עדרים כדגריס רש"י ז"ל וקביעות דבריהם בדברי רבא דבסמוך:
דף מא.
גמ' אלא דמי מעשר מוכח
מכאן דבדמים לא בעי' וצרת הכסף וזה הפך ממ"ש רש"י בקידושין דף נ"ה ע"ב אברייתא דאין לוקחין בהמה ממעות מע"ב דטעמא משום וצרת הכסף ע"ש ולפמ"ש מהרש"א שם בתוספות בכוונת רש"י דלמצוה לבד קאמר ע"ש דבפירי בעי' וצרת לעיכובא ובדמים למצוה והכא בדיעבד מיירי כדקתני אין מתחללין וכו':
רש"י במדינה בירוש' וכו' עכ"ל כה"ג איתא במס' ר"ה בר"פ יו"ט ופירש"י כדהכא אבל הר"מ בה' שופר כ' דירושלים דינו כמקדש וכ' ה' טורי אבן שם ד"ל דבמתני' דסוכה לכ"ע דירוש' כמו גבולים ע"ש וכ"כ הר"מ בפ"ח מה' לולב אך בפי' המשנה מחלפא שיטתיה ע"ש:
ד"ה שיהא וכו' עד עצם היום הזה עכ"ל ועיצומו של יום היינו ביום ולא נכלל הלילה אבל ביוה"כ דכתיב עצם היום הזה נכלל גם הלילה משום דנ"ל כרת ואזהרה דליליא מקראי כדאיתא בפ' יוה"כ ע"ש: