אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת סוכה › פרק ראשון

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת סוכה · פרק ראשון

מסכת סוכה

דף ב.

תוס' ד"ה מ"ש וכו' כיון דגדילי בפיסול וכו' עכ"ל מק' המפ' מגמ' לקמן דל"ג ע"ב דאי איירי קודם דאגדיה פשיטא ע"ש ולק"מ דמ"ש התוס' גדילי היינו אגדיה וכדאי' לשון זה לקמן דל"ז ע"א מגדלי הושענא ע"ש בפירש"י:

דף ב:

גמ' והיא בדרבנן לא משגחא מכאן מוכח דמדינא מחוייבת לחנכם ודלא כמ"ש המג"א סימן שמ"ג ועיין להרב אורח מישור בנזיר דכ"ט ע"א עש"ב:

דף ג.

תוס' ד"ה דאמר וכו' ומסקי' התם הלכה כר"י עכ"ל היינו כיון דלא עשה כלום ועשה ר"י מעשה רב או דהוו גרסי הכי כמ"ש מהר"ם וא"צ למ"ש מהרש"א בדף זה:

דף ג:

גמ' אלא אימא ע"ח בבית שבחצר וש"מ בחצר שבמבוי יל"ד כיון דלא הוה ק"ל אלא מח' הוה סגי דלישני ליה בבית שבחצר ואמאי הוצרך להגיה ש"מ בחצר שבמבוי וצ"ל דהגמ' הוה ק"ל נמי גבי ש"מ הא בעינן מינטר ומאי דנקט אקושיא אע"ח משום דניח' ליה לאקשויי ממתני' וע' בפירש"י בד"ה מי מינט':

שם תוס' ד"ה ואין וכו' ואי כשיש יותר וכו' שעכשיו מצטרף בית זה וכו' עכ"ל ואפי' לחייא ב"ר דקרפף אחד לשתיהן מ"מ בית שבין ב' עיירות פשיט"ל דהוו כמו ג' עיירות והו"ל בין כל ב' עיירות קרפף אחד ודלא כמהרש"א ז"ל:

דף ד.

גמ' א"ד בין בזו בין בזו מחלוקת לפי צד זה רבנן ל"ל גוד אסיק מחי' כלל ואביי ורבא דלעיל אתו דלא כרבנן דהלכתא כוותייהו וצ"ל דלא מבעיא ליה אלא בדברי ר"ן מאי דעתיה אבל אביי ורבא בודאי מוקמי לה דפליגי באמצע הגג אבל במן הצד לכ"ע אמרינן גוד אסיק מחיצתא במחיצות הניכרות וניחא בזה מה שכ' הר"מ בפ"ד דדוקא באמצע הגג הוא דפסול וא"ש אף לגירסתנו וע"ש להכ"מ:

להודיעך כחו דר"י וכו' והיינו משו' דכחא דהיתר' עדיף אף על גב דהלכה כרבנן ועיין למהרש"א בריש ביצה ע"ש ועיין עוד שם בגמר' דפריך וכ"ת כחא דהיתרא עדיף לפלוג בתרווייהו וי"ל:

דף ה.

תוס' בד"ה מסגרתו וכו' ור"א דמיקל משום דשמא מדאורייתא וכו' עכ"ל מכאן מוכח דדעת התוס' ספיקא דאורייתא לחומרא מדרבנן הוא אבל מדאורייתא ספיקא שריא דאי איתא דמדאורייתא אסור אמאי מיקל ר"א כיון דמדאורייתא אסור כמו למ"ד מסגרתו למטה היתה ויש לחלק בין זו דספיקא דדינא הוא למאי דאמרינן בעלמא ס' טומאה ברה"י טמא מדאורייתא ועיין להפר"ח בי"ד סי' קי"א בפרט הלזו דס"ד לחומרא במ"ש בדעת התוס' ע"ש:

דף ה:

גמ' אלא וכו' מאי איכא למימר וכו' ק"ק כיון דלר"י אמה של בנין בת ו' ט' ושל כלים בת ה' ט' מנ"ל דשל כרובים בת ו' ט' נימא בת ה' ט' ובבית עולמים גופיה לא הוי שליש ולא הוי כרובים אלא פחות מעשרה ומהיכן פריך בפשיטות דהוי חד סר וי"ל דפשיט"ל דאמה של כרובים בת ו' ט' מקרא דכתי' הדביר עשרים אמה דע"כ למעלה מהכרובים כמ"ש התוס' ואכתי ק"ק אמאי לא פריך הניחא לר"מ וכו' על הילפות' קמייתא דלעיל דארון וכפורת:

תוס' ד"ה תפסת וכו' אלא מפנים שיכולין ליכנס וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא דחו פי' הי"מ מהגמ' דלעיל דפריך ונילף מכלים ומשני תפסת מרובה וכו' וי"ל:

דף ו.

גמ' כי אתא הלכתא לגוד וכו' הא דלא קאמ' לשלישית אפי' טפח דבסמוך משום דאותו טפח מעמידו סמוך לג"ט למ"ד כדלקמן והוא מדין לבוד והוי בכלל לבוד דקאמר:

תוס' ד"ה ד"ת וכו' א"כ קרא למאי אתא וכו' עכ"ל הו"מ לדחויי פי' הי"מ גם מזה דא"כ קרא דאת הטפל לבשרו למ"ל הא הילכתא נתקבל' בשערו ולא יתורץ בתי' התוס':

ד"ה ור"ש וכו' ובפ"ק דקידושין וכו' עכ"ל לפמ"ש מהרש"א בסה"ד דהכא הוי כלא מכחשי כיון דיש לדרוש המסורת לסוכה ע"כ סוכה לא מוכחי מדר"ש מידי דה"נ דרשי' תרווייהו והוי כההיא דקידושין דדריש תרווייהו ולפי מסקנת מהרש"א בכוונת התוס' בסה"ד יתיישב שפיר:

בא"ד ולקמן בסמוך מכשיר רע"ק וכו' עכ"ל לפמ"ש רש"י שם דמאי דמייתי מר"ש דס"ל סוכה דירת קבע הוא לפום טעמא דנ"ל לר"ש מקרא דמזרם וממטר י"ל קושיא זו:

בא"ד דהא רע"ק ור"ש וכו' ומחייב חתיכה א' עכ"ל מאי דמוכחי לר"ש ממתני' דכריתות אזלי בשי' רש"י שם דלר"ש מייתו נמי תרווייהו אשם תלוי ע"ש אבל לא ידעתי מהיכן פסיקא להו למימר כן ודע דהתוס' בפ"ק דסנהדרין כ' דהאי דמצות לא מכחשי די"ל מחייב בתרווייהו ע"ש ור"ל דאי לאו המק' הו"א דוקא חתיכה א' דלא אתחזק היתרא הוא דמחייב אבל ב' חתיכות דאתחזק היתרא ל"מ ואי לאו המסורת הו"א דוקא ב' חתיכות דאתחזק איסור' ול"ד לדרשא דרביעית דם דמייתי הגמ' שם ע"ש:

דף ז.

גמ' א"ה ליתני נמי וכו' אבל אי לא אמרינן מגו ל"מ למתני יתיר' סוכה דבעי טפח שוחק עה"ש דסגי בלחי דהא שבת אסירא מדרבנן מיהא אבל אי אמרינן מגו שרי בשבת דסוכה אפי' מדרבנן משום מצות סוכה לא גזרו כמ"ש מהרש"א בפירש"י ע"ש ובמאי דקאמר והא את הוא דאמרת וכו' ק"ק דליפרוך מימרא דהכא גופה כיון דאמרינן מגו וי"ל דהוה משני ליה דסבר לחי משום היכר אבל ממימרא דסיכך ע"ג מבוי שמעי' דס"ל לחי משום מחיצה ועיין בפ"ק דעירובין די"ב דרבא ס"ל לחי משום היכר וכ' הרא"ש דרבא גרסי' התם והכא גריס רבה בה"י ע"ש ורבי' ישעיה הנדפס בספר סם חיים כ' איפכא דהכא גרסי' רבא באלף והתם רבה בה"י ע"ש וכ"נ מגמ' בפ"ב דעירובין דכ"ה ע"א דמהדר ליה רבה אי מההיא איכא למשמע מינה ואי רבה ס"ל לחי משום מחיצה גם מההיא ליכא למשמע מינה ולשי' הרא"ש צ"ל דהתם גרסי' רבא באלף והגמ' כאן הו"מ לאקשויי מדברי רבה שם בפ"ק דעירובין ולפי מאי דמשמע מדברי רבי' ישעיה דל"ג שם וכן אמר רבה ע"ש ניחא שפיר:

תוס' ד"ה שהשבת וכו' ואי גרסי' הכא וכו' א"ש עכ"ל ול"ק למ"ד כפרוץ אסור דהאי דנקט פרוץ מרובה משום רבותא דסוכה:

דף ז:

ואי אשמועינן תרתי וכו' צריכ' וכו' ואי אשמועי'

מימרא קמייתא דוכן לשבת וכו' הו"א דוקא התם אמרינן מגו משום דאיכא ב' מחיצות דסמיכי כמין גאם אבל הכא ליכא ב' מחיצות גמורות דסמיכי ובהכי י"ל נמי מה שהקשיתי לעיל במאי דקאמר והא את הוא דאמרת וכו':

תוס' ד"ה כולהו וכו' ש"מ דרגיל וכו' עכ"ל היינו מדאמרינן מרינן התם אר"י רגילים היינו שישנים תחת המטה ומסיק דטעמא דקסבר סוכה דירת קבע ומרגילין לישן ש"מ שכל סוכותיהם דירת קבע הוא וש"מ דבעי' דירת קבע ולא מהני דירת עראי ועמ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש:

ד"ה סיכך וכו' דאין הלכה בר"י במחיצות וכו' עכ"ל ה"ה דהו"מ לא קשויי דאי לא אתי אלא כר"י מאי פריך הגמ' ליתני יתירה סוכה דעלמא וכו' לימא דברייתא כרבנן דפליגי אר"י ולכך ל"מ למתני יתירה סוכה דעלמא וכו':

דף ח.

גמ' תלתא גברי בתרי אמתי וכו' עמ"ש מהרש"א ומ"ש דמאן דאית ליה ג' גברי וכו' ל"ל מקום גברי וכו' אין כוונתו לתרץ קושי' הי"מ דאכתי ק' מאי פריך בשיתסר סגיא אלא דכוונתו לדקדק בסגנון הקושי' שהק' הי"מ אבל עיקר תי' הקושי' הוא מ"ש דקושטא הוא בטפח מרובע ובריבועא דנפיק מגו עיגולא מיירי ודע דנ"ל דל"פ הני אמוראי דמ"ד באמתא יתיב היינו עם מלבושו כמ"ש התוס' בספ"ק דחגיגה וא"נ מ"ד ג' גברי בתרתי אמתי י"ל דמשער בישיבתם בלא מלבושיהם:

דף ט.

תוס' ד"ה מנין וכו' ור"ת מפ' ולא מפליג וכו' עכ"ל לפום האי תי' דבהיתר מכדי הכשר מהני תנאה ומאי דפריך מהאי ברייתא דריב"ב ולא מוקי ההיא דהכל לפי תנאו ביתר מכדי הכשר משום דקתני סתמא אפילו בכדי הכשר קשה דא"כ מאי פריך בתר הכי מנוי סוכה הא ודאי דנוי לא הוי אלא כהיתר מכדי הכשר והתוס' בפ' כירה כ' דהמק' לא ידע לחלק אבל כי משני דבנוי סוכה מהני תנאה ודוקא בעצי סוכה דמדאורייתא הוא היתר נמי מהני תנאה כמו נוי ולפ"ד מאי דקאמר בתר הכי איתקצאי וכו' מדאורייתא קאמר אבל התוס' כאן לא ס"ל כן דבקושיתם דקדקו מהתם דמדרבנן הוא מדקאמר איתקצאי וכ"כ מהר"ם לובלין ז"ל ע"ש וא"כ קשה מאי פריך מנוי סוכה ועיין במ"ש מהרש"א במס' ביצה ודבריו תמוהים וכבר תמה ע"ד השע"ה:

תוס' ד"ה ההוא וכו' ועוד דבפ' מרובה דריש רבא וכו' עכ"ל כוונתם להקשות עוד לפיר"ת דמצוה הב"ע דאוריית' אמאי אצט' קרא דקרבנו ולא הגזול ת"ל משום מצוה הב"ע ועיין למהרש"א ז"ל:

דף י.

ד"ה עד מוצאי יו"ט וכו' נולדה בזה אסורה בזה וכו' עכ"ל מכאן יש להוכיח ספיקו של המג"א סי' שמ"ב אי במ"ש גזרו משום שבות ביה"ש אע"ג דל"ג בביה"ש דע"ש ע"ש דאי איתא דל"ג גם במ"ש מאי מק' מהא דנולדה בזה אסורה כזה הא לא איתקצאי ביה"ש דל"ג על השבותים בביה"ש ובמ"א כתבתי בזה באורך:

דף יא.

גמ' מכאן אמרו וכו' מפשטא דברייתא משמע דאמתני' קאי ולפ"ז מתני' בתלוש איירי אך רש"י במתניתין פי' דפסול משום מחובר ולעיל ד"ט ע"ב כ' דהמפרש חבטן או שליפא טועה דאי כתלוש איירי הא קתני סיפא או שקצצן וא"כ ע"כ דברייתא לאו אמתני' קאי וזהו טעמו שכ' כאן דל"ג או שקצצן וצ"ל דכל זה לשמואל או לרב לפום ס"ד דגמ' אבל למסקנא לרב דשלופי הוא א"ש גם מתני' בתלוש ובשלופי ומטעם תעשה ולא מן העשוי וסיפא בקצצן ממש איירי:

תוס' ד"ה דשלפינהו וכו' וי"ל אסמכתא וכו' עכ"ל נראה מדבריהם דטעמא משום מחובר וברייתא אסמכתא היא ועמ"ש מהרש"א וק"ק דא"כ מאי פריך הגמ' אי בשלא קצצן ת"ל משום מחובר נימא אסמכתא וי"ל דבמחובר גמור אין להסמיכו על קרא דתעשה דהא אכתי עשוי בפיסול אבל כי שלפינהו יש לדמותו קצת לתלוש ושייכא אסמכתא שפיר ועיין בחי' הריטב"א:

רש"י ד"ה ר"ש וכו' וע"כ מאתמול אגדיה וכו' עכ"ל מכאן יש להוכיח דאפי' קושר אותו במינו הוי קשר ואסור ביו"ט דלא כמ"ש בס' ח"י ו':

דף יב.

גמ' בית קיבול העשוי למלאות וכו' הנ"ב מ"ק חי"ד סי' צ"ו הכריע דמדאורייתא לא חשיבי בית קיבול אבל מדרבנן חשיבי בית קיבול ע"ש ועיין להרב שבות יעקב ח"א חא"ח סי' ע"ש ומורי הרב כמהרי"ב נר"ו הקשה דלפ"ז מאי פריך הגמ' לקמן דט"ו ע"א ולר"י דלא גמר נימא דש"ה דבנקבות גופייהו מדרבנן ונ"ל דמאי דאמרי' לקמן דגזרינן משופין אטו כלים לאו כלים ממש דהא לא דמו להו אלא אטו דף דטמא מדרבנן כמ"ש התוספות בשמעתין וא"כ מדמה שפיר לזכרים אטו נקבות דכולהו מדרבנן:

רש"י ד"ה אין מסככין וכו' אבל נענע כשר עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל מדלא קתני מתני' דינא דרבנן ע"ש ואין להקשות ממ"ש התוספות בד"ה סככה באוצין דסומכוס מדאורייתא הוא דבעי טווי די"ל דנקט טווי לרבותא דרבנן ובזה ניחא מה שהק' מהרש"א שם בתוס' דנימא דרשב"א נמי דינא דאורייתא קאמר ע"ש די"ל דא"כ הו"ל למתני דינא דרבנן:

תוס' ד"ה באניץ וכו' וה"ה בשאינו טווי מדרבנן כדקאמר רשב"א וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ואכתי ק' מנ"ל דאמרו ד"א נימא דרשב"א בטווי ומדרבנן וס"ל כר"י דמדאורייתא עד שיתלבנו לכך נראה דלהאי פי' כיון דאיכא אניץ דשמעתין שאינו טווי הו"ל לרשב"א לפרש בהדיא טווי משא"כ לפיר"ת:

דף יג.

תוס' ד"ה מצות וכו' ומ"ש מלולב וכו' עכ"ל י"ל דשאני לולב דמקרא דזה אלי ואנוהו ידעי' דמצוה איכא וא"כ ע"כ כי אצט' ג"ש לעיכובא אבל באזוב דלא שייכא זה אלי ואנוהו דהא מג"ש הוא דידעינן למצוה ל"ל קרא לעיכובא א"כ לולב דחולין בדאוריית' אין לחלק בין לכתחילה לדיעבד אבל באזוב דמי לקדשים דבעי' שנה עליו הכתוב לעכב:

דף יג:

ד"ה ירקות וכו' ומה שהוזקק לפרש מדרבנן וכו' עכ"ל הומ"ל דהזקיקו לפרש כן משום דאי מדאורייתא הו"ל למתני באהלות גבי מביאין ולא חוצצין:

בא"ד והגהה היתה וכו' עכ"ל וכ"נ מפירש"י בד"ה ופוסלין:

דף יד.

הפכן וכו' וקי"ל ר"מ ור"י הלכה כר"י וכו' עכ"ל אע"ג דקי"ל הל' כר"מ בגזירותיו הכא שאני דלאו גזירותיו הוא אלא גזי' דב"ה וב"ש דאליבייהו פליגי כדאיתא לקמן דט"ו ע"א ועיין להריטב"א בחי':

דף טו.

גמ' ולרב יהודה וכו' כ' מהרש"א ז"ל דל"ל דכר"י ס"ל דהא פשיטא דהלכה כר"י ע"ש ועי"ל דא"כ הול"ל הלכה כר"י ולא שייך כאן למימר דהלכה כר"מ בגזירותיו כמו שכתבתי לעיל:

שם גמ' בביטול תקרה וכו' נראה דלפי זה א"צ לדחוק לרב לשנויי דר"י הוא דקא' לר"מ וכו' אלא דתרווייהו מתני' משום גזירת תקרה ורישא לרבותא דר"י דאפילו מסכך בתחילה לא גזר וסיפא לרבותא דר"מ דאפי' מפקפק דהיינו ביטול תקרה גזר ולא סגי במפקפק אלא בנוטל אחת מבנתיים ועיין פי' רש"י במשנתנו:

תוס' ד"ה פרוץ וכו' ואין לו' דשמעתין וכו' משום דשמא שייר רובא וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל טפי הי"ל להקשות מאן דשרי אמאי שרי הא שמא שייר רובא וכו' ע"ש ונ"ל במ"ש ה' לב אריה בחולין די"א שהק' לדעת הר"מ דס"ד לחומרא מדרבנן מאי מוכיח הגמ' דאזלינן בתר רובא מדלא חיישי' שמא טריפה ותי' דדוקא היכא דאמרה תורה האיסור כגון לא יבא ממזר הוא דהס' שרי מן התורה דהודאי הוא דאסרה תורה אבל בטריפה דנפ"ל מזאת החיה אשר תאכלו דשאינה חיה לא תיכול א"כ כיון דהתורה אמרה ההיתר אז אמרה דחיה ודאי הוא דתיכול אבל הס' לא תיכול ע"ש והשתא א"ש דלמאן דשרי ס"ל דהתורה אמרה לא תשייר רובא אז אמרה דשיור רוב ודאי הוא דאסור אבל הס' שרי אבל למאן דאסר ס"ל התורה אמרה גדור רובא א"כ בעי' דיגדור רובא בודאי אבל הס' אסור ולכך לא מקשי' אלא למאן דאסר:

דף טז.

ד"ה בפחות וכו' וליכא לשנויי הכא כדמשני התם וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דגם במאי דמשני התם לא אטרחו' לא יתורץ כאן דדוקא בב' אוירים הוא דאמרינן לא אטרחוה ע"ש וק' מאי מק' התוס' אח"ז דבב' פסין שיש בכל א' חצי טפח ומשהו סגי וכו' הא בב' אוירין אמרי' לא אטרחוה וי"ל כיון שמרויח דא"צ ארבעה אלא בכ' חצאי טפח סגי לא אמרי' לא אטרחוה ודוקא התם דפריך דהפס של ג' יחלקנו לחצאין דלא מרויח מידי הוא דמשני לא אטרחוה:

דף יח.

רש"י ד"ה הכי גמירי להו מסיני דאין לבוד באמצע וכו' עכ"ל משמע אבל מן הצד יש לבוד אפילו גבי טומאה ועיין למור"ם בהג"ה בי"ד סי' שע"א שכ' אין אומרי' לבוד להחמיר ועיין להט"ז ועיין בנימוקי שם:

תוס' ד"ה אין וכו' שהאויר מהלך ע"פ כולה וכו' עכ"ל צ"ל דד"ז לא שייך אלא גבי סוכה ולא גבי טומאה מדמייתי עלה ההיא דארובה:

דף יח:

ד"ה אכסדרה וכו' א"נ משום דאיירי באכסדר' שיש לה ב' מחיצות וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז מנ"ל דשמואל בג' מחיצות אוסר כדקאמר התם כי ל"ל בג' דילמא אינו אוסר אלא בב' מחיצות אבל בג' שרי ויש ליישב:

דף כ.

בד"ה אחת וכו' אחד המערה ואחד הגומר וכו' עכ"ל עיין להתוס' בפסחים דפ"ה רע"א דק' על דבריהם ממתני' הלזו דאחד המערה וא' הגומר ע"ש:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה