משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת סוכה · פרק שלישי
דף ל.
תוס' ד"ה משום וכ' ה"ה בכל מצות דהוו דאוריית' וכו' עכ"ל פשוט הוא דר"ל בכל המצות הפיסול דמצוה הב"ע הוא מדאורייתא ולא מדרבנן ועיין למהרש"א שהוכיח דהתוס' כאן סו' מהב"ע מדאורייתא מדהקשו מגזל וטבל ע"ש ולא היה צריך לזה דבהדיא הוכיחו התוס' דהוי דאורייתא מההיא דחלה ומה שהק' מהרש"א דאמאי לא הוק"ל מסוכה ע"ש תירץ מהר"ם ב"ח ז"ל דבקנאו ונשתמש בי קודם המועד לאו מצוה הב"ע היא ובהכ"ג מיירי לעיל גבי סוכה ע"ש וק' דלפ"ז מאי הוק"ל להתוס' כאן מדתניא לכם להוציא שאול וגזול ואמאי לא ניחא להו לאוקמה בכה"ג דקנאו קודם וי"ל דאי ברייתא מיירי כה"ג היא גופה מנ"ל נימא דלכם אתא להוציא שאול אבל גזול דקנאו קודם והוי שלו אה"נ דיוצא אבל גבי סוכה נ"ל לרבנן דשאולה כשירה מקרא ומהר"ם לובלין תי' דבסוכה דלא עביד מעשה בגופה ליכא משום מצוה הב"ע ודוקא גבי לולב דנוטל גוף הלולב ע"ש וק' דאכתי אמאי לא ק"ל להתוס' מציצית דנ"ל לעיל מדכתיב להם למעוטי גזולה ות"ל משום מהב"ע וי"ל דקרא אתא לציצית שאולה ועיין להמג"א סי' י"א והגמ' דנקט גזולה ל"ד וידידינו הרב מה ש"ש הי"ו תי' לקושית מהרש"א ז"ל במ"ש ס' יריאים הביאו המג"א סי' תרל"ז דלמ"ד גזל הגוי שרי ליכא עבירה ע"ש וא"כ י"ל דגבי סוכה אצט' למעט גזל הגוי ובברייתא דלהוציא הגזול ניחא להו לאוקמה אפי' כמ"ד גזל הגוי אסור אח"ז ראיתי שכ"כ ה' שאגת אריה סי' צ"ט ע"ש ובעיקר סתירת דברי התוס' דבפ"ק כ' דמהב"ע דרבנן וכאן כתבו דהוי מדאורייתא נראה דתליא בשני התי' שכ' התוס' בסמוך ליישב ההיא דחלה דהגוזל דבתחי' כ' דחויא בעלמא ואח"כ א"נ לענין ברכה שאני ע"ש דלפמ"ש דברכה שאני אידחיא לה הוכחתם כאן שהוכיחו מההיא דחלה דדאוריית' היא די"ל ברכה שאני וזהו שי' בפ"ק אבל התוס' כאן ס"ל כתי' קמא דדחויא בעלמא היא ודע דממה שהקשו התוס' בשל אשירה ת"ל משום מצוה הב"ע אין להוכיח דס"ל מצוה הב"ע מד מדאורייתא די"ל דבכה"ג דאי אמרינן דלא יצא תו ליכא עבירה דלא נהנה מאשירה הוי מדאוריית' כמ"ש הרב טורי אבן במסכת ר"ה דכ"ח ע"א בד"ה שלמים ע"ש:
ד"ה כי יקריב וכו' מ"מ ק' למאן דלא מוקי לה הכי וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל דמאי קושיא הא קרבנו אצטריך לאחר יאוש ע"ש שנדחק בזה ונ"ל דהתו' מקשי' לשי' הגמ' שם דלפני יאוש לא צריך קרא דפריך פשיטא וא"כ כיון דלא אצט' קרא אלא לאחר יאוש תרי קראי למ"ל:
גמ' אבל גזול אימא סתם גזילה יאוש בעלים וכו' לפ"ד מהר"מ ב"ח שכתבתי בד"ה משום דגבי סוכה אפי' קנאו ונשחמש בו פסול מדכתיב לך הו"מ הגמ' כאן לאוקומי בכה"ג דקנאו ולא מבעיא קאמר אלא משום דהיא גופה מנ"ל הא קרא דלכם אצט' לשאול וכמו שכתבתי לעיל:
דף ל:
רש"י ד"ה וקרקע וכו' וא"נ קני מהב"ע וכו' עכ"ל ק"ל לפ"ז דאפילו בקנאו שייכא מהב"ע מאי דוחקיה דהגמ' לעיל דקאמר קמ"ל דסתם גזילה לאו יאוש בעלים וכדפירש"י שם הא אפי' שמעיניה דמיאש ויאוש קני מ"מ שייכא מהב"ע ושמואל מודה דבדאוריית' אמרינן מהב"ע וכמ"ש התוס' לעיל ואין לומר דמה שפירש"י לעיל קמ"ל עד דשמעיניה דמיאש היינו לפי' קמא שכ' כאן אבל להאי פי' דאפי' בקנאו שייכא מהב"ע מתפרש קמ"ל דאפי' שמעיניה דמיאש דפשטא דגמרא ל"מ הכי גם דוחק לומר דרש"י ס"ל דלשמואל ל"ל מהב"ע אפי' בדאורייתא דלא כהתוס' דמדדייק הגמ' הא שאול כשר נראה דאית ליה מהב"ע בדאורייתא דאל"ה מהיכא דייק דשאול כשר הא שאול וגזול חד סברא אית להו וחדא מנייהו נקט תנא דמתני' ע"כ נ"ל דמ"ש רש"י הכא דאפי' קני שייכא מהב"ע היינו משום ברכה כאי נמי שכ' התוס' בד"ה הא קנייה אבל לעיל גבי מתני' דקתני גזול פסול אין לומר משום ברכה דלא שייך למתני פסול דברכות אין מעכבות וכיון דקנייה לא מיפסל משום מהב"ע וע"ז הוא שכ' התוס' דבכולה שמעתא מוכח דאי קנייה ל"מ משום מהב"ע אבל שמעתין דאנווכרי לענין ברכה איתמרא ועיין למהר"ם לובלין שם בתוס' בד"ה הא קנייה ע"ש ומהרש"א כאן כ' דרש"י לא ס"ל כהתוס' דהיכא דקנייה ל"ש מהב"ע ולפמ"ש רש"י ס"ל כא"נ שכ' התוס' לעיל וכמ"ש מהרש"א דמאי דפריך ולקנייה בשינוי מעשה ובשינוי השם היינו משום דקנייה כבר קודם קודם קנייה זו ע"ש י"מ דמאי פריך ולקנייה בשינוי מעשה נימא דרב הונא ס"ל יאוש כדי ל"ק וכי גזו אינהו ליכא אלא קנייה דשינוי מעשה והוי מהב"ע וכי גזו הגוים הוי יאוש וש"ר ונ"ל דלהאי פי' בתרא דרש"י ס"ל דע"כ ר"ה ס"ל יאוש כדי קני דאי ל"ק א"כ גמר הקנייה ע"י ישראל דהוי ש"ר וכיון דגמר הקנייה ע"י ישראל הוי מהב"ע דדוקא אי קנה כפה ביאוש וכשבאת לי אחרים בהיתר ל"ש מהב"ע מיהו לפ"ז צריך ליישב מאי דפריך בתר הכי ולגזו אינהו וכו' דהו"ל ש"ר בידן נימא דאכתי הוי מהב"ע ולכך צריך שיהא ישראל היוצא י"ח שלישי לגזלן וי"ל:
תוס' ד"ה וקרקע וכו' גבי פלוגתא דר"א ורבנן וכו' אלא ודאי לאחר יאוש וכו' עכ"ל ואע"ג דיאוש כדי ל"ק מ"מ מהני מיהא לענין דהוי יצא מרשות הבעלים אבל בלא יאוש כלל ס"ד דלא יצא מרשות בעלים ולפ"ז מיעוטא דלך גבי סוכה גזולה היינו לאחר יאוש דלפני יאוש לא יצא מרשות בעלים והוי שאולה ודחו לראיה הלזו דלעולם מיעוטא דלך דסוכה אתא למעוטי גם לפני יאוש ומיירי בכל גוונא והטעם משום דלפני יאוש נמי מקרי יצא מרשות בעלים ועיין למהרש"א ומה שהוכיח משמעתין דיאוש ל"ק היינו לשיטתו שכ' בפירש"י דלא ס"ל כס' התוס' אבל לפמ"ש בפי' רש"י בדבור הקודם דדוקא לענין ברכה קאמר וכא"נ שכ' התוס' לעיל לא מוכח מידי משמעתין:
בא"ד ואם מתקנה היא וכו' עכ"ל עיין מה שכתב מהרש"א ז"ל בכוונתם ומ"ש דאפילו לפי הטעות ע"כ בנשתקעו ע"ש לפ"ז לא מקשו התוס' מידי ממתני' דגזלן חייב דנוקמה בלא נשתקעו:
ד"ה ולקניוה וכו' הא דפריך ולקניוה בשינוי השם תק"ל מתני' וכו' עכ"ל משמע להו דמתניתין קפסיק ותנא בין לפני יאוש בין לאחר יאוש וכה"ג דייק בר"פ ובהכי ניחא דלא פריך הגמ' ולקניוה בשינוי השם אמתני' דלקמן דערבה גזולה והדס הגזול ובתי' התוס' לא יתורץ דדוקא לולב שייך למימר אגודה דכולהו מקרי ע"ש הלולב ועפי"ה ניחא דלא אמרינן קפסיק ותנא אלא אמתני' דראש הפרק וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה קפסיק ע"ש וא"כ מתני' דהדס וערבה י"ל לפני יאוש ואיכא למידק אמאי לק"ל להתוס' אלא בקושי' דשינוי השם ולא בקושית דשינוי מעשה הקודמת וי"ל דאמתני' לא פריך הגמ' משינוי מעשה משום די"ל מתני' כמ"ד א"צ אגד דפלוגתא דתנאי היא אבל לרב הונא דחיקא ליה להגמ' לומר דאתיא כתנאי אבל בשינוי השם ק"ל להתוס' שפיר וגם קושיא זו דהתוס' לא קשיא אלא לפום מאי דדחו תי' קמא אבל לפמ"ש בתחילה דקושית הגמ' דשינוי השם היא בצירוף שינוי מעשה לא קשיא דמתני' כיון די"ל כמ"ד א"צ אגד לא נשאר אלא שינוי השם לחודיה וכיון דחוזר לברייתו ל"ק וזאו קישור קושיתם בכאן ודע דלפום תי' שכ' התוס' בד"ה הא קנייה דבכולה שמעתין מיירי קודם יו"ט ע"ש ל"ק קושיתם הלזו די"ל מתניתין בגזל ביו"ט מיירי ומשום מצוה הב"ע אלא דהתוספות מקשים לשאר התי' שכ' שם ואין לו' דע"כ מתני' קודם יו"ט דאי גזל ביו"ט לא מצי אגיד ליה ביו"ט משום איסור קשירה ונאמר דדעת התוספות דגם במינו שייך איסור קשירה דלא כהסוברים דבמינו לא שייך קשירה הא ליתא דהא כבר כתבנו דלפום קושיתם מתני' כמ"ד א"צ אגד:
דף לא.
גמ' וקרקע אינה נגזלת וסוכ' גזולה היא הק' מהר"ם ב"ח ז"ל הא קי"ל שואל שלא מדעת גזלן הוא ע"ש ונ"ל דדוקא במטלטלין דנגזלין הוא דאמרינן כן אבל קרקע דאינה נגזלת דין שואל אית ליה וכה"ג כ' המח"א בה' גזילה סי' י"ב לענין דשואל הוי וחייב לשלם שכר שנשתמש בה ע"ש. ראיתי מקשים בשמעתין הא רבנן דר"א ס"ל בפ' המוכר את הבית דס"ו דכל המחובר לקרקע לאו כקרקע וא"כ אע"ג דקרקע אינה נגזלת הסוכה נגזלת ונ"ל דלענין גזילה כ"ע מודו דמחובר לקרקע כקרקע כיון דטעמ' דממעטינן קרקע הוא משום דאין מטלטלין ומחובר לו נמי אינו מטלטל ולכך דינו כקרקע המחובר לו ואין זה דומה למ"ש התוספות בשמעתין בד"ה אבל בס"ד:
שם גמ' מדקתני דומיא דרשות הרבים וכו' הוצרך לזה דלא תימא פליגי בגזל עצים ופליגי בסברא אי עבדו תקנת מריש בגזל עצים וסיכך בהם דליכא הפסד דיסתור סוכתו כדלקמן וכ"כ מהר"ם לובלין ז"ל ועי"ל פלוגתייהו בגזל עצים ופליגי אי קנין דמדרבנן מהני לצאת י"ח מדאורייתא וכה"ג פליגי ר"מ ור"י בפ' הישן גבי סיכך ע"ג בהמה ע"ש:
שם גמ' ור"י סבר לא מקשי' עיין להי"ש דמ"ד שכ' דלא כ' רש"י דאין אדם דן היקש מעצמו אלא לר"י והוכיח כן מפירש"י בפ' השולח ע"ש והוא תימה דמנ"ל לרש"י דרבנן פליגי בהא נימא דטעמיוהו דרבנן משום דלא קבלו היקש זה מרבותיהם כיון דמצינו דר"י סבר אין אדם דן היקש מעצמו:
דף לא:
גמ' שלא תשכח תורת אתרוג וכו' ה' טורי אבן במסכת ר"ה דכ"ח באבני מילואים הוכיח מכאן דל"ש בל תגרע אלא היכא דל"מ כלל ל"ע בב"ת ע"ש ואין מכאן ראיה כלל דשאני הכא כבר גרועה ועומדת דהא אין לו אתרוג ולא שייך כלל בל תגרע אלא היכא דספק בידו לעשות המצוה ומבטל' כולה או מקצת' ולעולם דשייך ב"ת אפי' היכא דלא מהני מ"ה שעשה כמו שהוכיח שם מדברי הרשב"א ומבריי' דספרי עש"ב:
דף לב.
תוס' ד"ה באשירה וכו' מיהו לל"ק דהת' וכו' הו"מ למפשטא מדרבא וכו' עכ"ל והומ"ל דהתם בבטלה מבע"ל ולענין לכתחי' מבע"ל אי מאיס גם בביטלה אבל רבא מיירי בלא ביטלה ובנטעו ולבסוף עבדו וזהו כוונת התוס' בע"ז בד"ה מי מאיס דלא כמהרש"א שם ע"ש והתוס' כאן לא ניחא להו לאוקומה בביטלה ולענין לכתחי' דמדקאמר מי מאיס כלגבוה משמע דמשוי להו לגבוה דפסול אפי' דיד:
דף לג.
גמ' דר"פ גופיה קמבע"ל לפ"ד התוס' לעיל דף ל"ב בד"ה כאשרה נראה דמפרשי דר"פ גופיה לא איפשיטא ליה שהרי שום אמורא לא איפשיטא ליה האי בעיא וי"מ דבפ' התערובת אמתני' דדם שנתערב במים קאמר ר"פ ולענין כסוי אינו כן ע"ש בפירש"י ואי איתא דר"פ מספק"ל הא קרשים נמי מספיקא. פסול ונראה דל"ק דלענין קדשים פסול בודאי ולא מספיקא ונ"מ דאי זרק דאי מספיקא הוא דפסול אינו מביא קרבן אחר משום חולין בעזרה ועיין להשיו"ט סי' ע"ט ע"ש:
רש"י ד"ה ולולב וכו' דהא ביו"ט לא אגיד ליה וכו' עכ"ל מוכח דאפי' במינו איכא איסור קשירה דלא כמי שכ' דבמינו ליכא איסור קשירה ומקדם שמעתי שיש מוכיחין מהגמרא לקמן גבי הותר אגדו:
דף לג:
גמ' והא אביי ורבא דאמרי תרווייהו מודה ר"ש וכו' מכאן ק"ל למ"ש התוס' בפרק כ"ש דכ"ה ע"ב דבפ"ר דמודה ר"ש דוקא באיסורא דאורייתא ע"ש דהא הכא איסור דרבנן הוא דאיכא משום מתקן כלי כמ"ש רש"י בדף זה לעיל וצ"ל דהתוס' ס"ל בס' המרדכי דאיסורא דאורייתא הוא ומ"מ לדברי רש"י מוכח מכאן להדיא דאפי' בא"ד איתיה ועיין להמג"א סי' שי"ד ע"ש:
דף לד.
מתני' רט"א אפי שלשתן וכו': כ' הריטב"א ז"ל שמא ר"ט לא נחית למניינא ואה"נ דמכשיר בחד וכ"מ בגמ' ע"ש והא דפריך בגמ' ולדרוש כרע"ק דמקיל טפי היינו משום כיון דבדברי ר"ט אינו מבורר ואפשר דבעי ג' ועיין במ"ש הריטב"א גופיה בגמ' שם:
תוס' ד"ה ערבי וכו' אין זה בל תוסיף וכו' עכ"ל וממתני' גופה דקתני בדברי רי"ש אחר חזרה וסגי בחד אפי' ב' קטומים אין להוכיח מזה דליכא ב"ת בכה"ג די"ל רי"ש ס"ל לולב א"צ אגד:
דף לה.
ד"ה לפי וכו' ומאן דפסיל היינו מדרבנן וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דפיסול דכתותי וכו' אינו אלא מדרבנן ע"ש ועפי"ד ניחא כמ"ש דבתרומה נמי שייך מילתא דכתותי דא"כ ק' ממתני' דטהרות פ"ב מ"ד דתנן אוכל א' וב' שבתרומה מטמא ואמאי הא בעי' שיעור כביצה ובתרומה דבשריפה כתותי מיכתת שיעוריה ועפי"ד מהרש"א א"ש ועיין להתוספות בסוטה דכ"ה ע"ב שכ' דדבר דשרי בהנאה לא שייך כתותי וכו' וע"ש מ"ש גבי כלאי הכרם ע"ש ועיין להתוס' בשבת דכ"ה ע"א שצדדו דשריפת תרומה מדרבנן ועיין להרע"ב בסוף תמורה ולהתיו"ט שם ודוק ועיין למהרש"א לעיל דף ל' בד"ה משום ע"ש:
בא"ד וה"ה דהומ"ל א"ב מע"ב בגבולין וכו' עכ"ל כ' מהרש"ל דלמ"ד דין אכילה אית ביה ע"י פדיון ע"ש וק' דא"כ למ"ד דין אכילה אמאי נקט במתני' מע"ב בירוש' אפי' בגבולין נמי וכן ק' מדתנן ריש חלה בהדי דברים שחייבין בחלה הקדש ומע"ב שנפדו ע"ש דאפי' לא נפדו נמי דפדיון ליתיה אלא בגבולין מיהו י"ל שאני חלה דכתיב עריסותיכם תרי זמני:
דף לו.
גמ' אלא לרב קשיא פי' רש"י דמדיהיב טעמא דהדר משמע דאפילו ביו"ט אבל הר"מ בפ"ח מה' לולב פ' דביו"ט לא בעי' הדר ע"ש דפ' כר"ח דמטביל ביה ודלא כסוגיא דלעיל בר"פ דקאמר בשלמא יבש בעי' הדר וכו' ע"ש בתוס' וצ"ל לדעת הר"מ דמאי דקאמר הכא אלא לרב קשיא היינו דאי רב ביוט"א מיירי מאי קמ"ל מתני' היא ניקב וחסר כ"ש פסול אלא ע"כ דסתמא קאמר אפי' ביו"ט ב' והיא גופה קמ"ל אפי' ביו"ט ב' ועיין להלח"מ שם ע"ש:
שם גמ' והדין נותן ומה לולב וכו' יל"ד כיון דילפי' מלולב ובעי ד' מינין ממש ומנ"ל סיב ודקלא ואמאי מסככין בנסרין ולפמ"ש הק"א דמאי דקאהדרו לי רבנן והתורה אמרה בסוכות תשבו ראיה אחרת דמיתורא דקרא מרבינן כל מילי ע"ש י"ל דר"י מוקי יתורא דתשבו בו לסיב ודקלא ואהני קרא ואהני ק"ו מיהו אכתי ק' דא"כ היכי יליף מק"ו נפרוך מה ללולב שכן פסול בו סיב ודקלא תאמר בסוכה דאפילו אחר דילפת מק"ו כשר בו סיב ודקלא דכה"ג עביד הגמרא פירכא כמ"ש התוספות בפ' מרובה מגמרא ר"פ כל ץ האיסורין וי"ל:
תוס' ד"ה ר"י וכו' דלא שייך לאקשויי אימא חגיג' וכו' עכ"ל והגמרא לעיל די"ב דפריך למ"ד סוכות ממש אימא חגיגה וכו' ל"מ לשנויי דס"ל כר"י דא"כ קמו להו רבנן דהלכתא כוותייהו כר"א דאמ' ענני כבוד ולא כרע"ק דאמר סוכות ממש:
דף לז.
גמ' עלי הדס ועלי עץ עבות לסכך עיין בגמ' לעיל די"ב דאמרינן מאי הדס ומאי עבות הדס לסכך ועבות ללולב והכא אמרינן דכולהו לסכך ואין לומר דעלי הדס לדפנו' ועבות לסכך ומאי דקאמר הגמ' הני לדפנות אדבתריה קאי דהיינו עלי הרס דהא מכשרינן לסכך אפילו סיב ודקלא וא"כ ה"ה עלי הדס ולא ילפינן דומיא דלולב ממש והני לדפנות לא קאי אלא אעלי זית ועץ שמן ולזה כוונו התוס' בד"ה והביאו ולא הוצרכו להזכיר גם עץ שמן דעלי זית ועץ שמן אילן אחד הן וצ"ל דלישנא דהגמ' כאן אינו מדוקדק אלא דעבות ללולב כדלעיל:
תוס' ד"ה כי היכי וכו' משום דאיכא מקצת רחם בלא חציצה וכו' עכ"ל היינו לרבה דבהיכא דאיכא מקצת בלא חציצה פשיט"ל ובליכא מקצת מבעיא ליה אבל רבא בשמעתין פשיט"ל דאינו חוצץ אפילו ליכא מקצת בלא חציצה וההיא בעיא דכריכתו אחותו רבה גרסי' ולא רבא באלף ועיין מה שהק' הרב הלכות יו"ט שם בבכורות מגמ' דזבחים ע"ש וי"ל:
תוס' ד"ה רבעי' וכו' ובדבר הכרוך בידו לא שייך חציצה וכו' עכ"ל הק' השע"ה דבגמ' בזבחים די"ט ע"א פריך אכורך גמי על המכה והא הוי חציצה גבי עבודה אע"ג דכריך בידיה הוא ע"ש ונ"ל דדוקא בכריך שיראי דאגד דא"צ ללולב הוא דלא הוי חציצה אבל בגמי שצריך לו לכורכו על המכה הוי חציצה וכס' שכ' אח"ז באלא י"ל וכו' אלא דהשתא ס"ל דאגד דלולב אינו צריך מקרי כיון דקי"ל לולב א"צ אגד ואפי' הכי קאמר שיירו בית יד דהוי חציצה אע"ג דאגד א"צ הוא ולהכי הוצרכו לחלק דדוקא בכריך שיראי בידיה הוא דלא הוי חציצה היכא דא"צ לו אבל היכא דצריך ליה אפי' כריך בידיה הוי חציצה ואח"כ דחו זה החילוק וחזרו מסברתם וס"ל השתא דאגד דלולב צריך לו מקרי כיון דמצוה לאוגדו:
בא"ד ופ"ה דחציצה פוסלת וכו' עכ"ל ר"ל דפי' הקונט' נדחה מסוגי' דשמעתין כמו שהוכיחו תחילה דלא שייכא חציצה בכה"ג ואח"כ הוק"ל לפירושם אמאי נענש לרבא ותי' משום בזוי לא הוי לקיחה ואח"כ כ' א"נ לטעמיה דחציצה נמי שכ' רש"י היינו דמשום בזוי שייכא חציצ' ועיין מ"ש מהרש"א ע"ש ומ"ש מהר"ם ז"ל א"נ דלא טעמא דחציצה וכו' ע"ש לא נהירא דהא טעמא דחציצה כבר דחו אותו ולא הול"ל אלא טעמא דלקיחה וכו':
בא"ד דכ"ש דהול"ל וכו' עכ"ל ר"ל דבמזרק תוך מזרק לא הוי חציצה משום דמבטיל ודכוות' בצריך לו כיון דצורך הוא מבטיל וחד סברא לתרווייהו ולכך כ' לישנא דב"ש והביאו דברי המתרץ דהשתא הוו סברות הפוכות:
בא"ד לא שאוחז בדופני הכלי וכו' עכ"ל ומשום דרבא שם קאמר סתמא אבל בכלי וכו' דמשמע דבכל גוונא מיירי אפי' אינו אוחז בדופני הכלי פריך הגמ' והא לקיחה ע"י ד"א וכו' ועיין להט"ז סי':
דף לז:
גמ' אמ"ר לא לידוץ יל"ד אמאי אפליגו בתרתי לא לידוץ ולא ליגוז והרי"ף לא הביא אלא חדא מימרא דלא לידוץ ע"ש וי"ל:
רש"י ד"ה אסור וכו' דגמרי' מסוכה דילפינן בפ"ק וכו' עכ"ל לאו בבנין אב ילפי' דהא איכא למיפרך מה לסוכה שכן נוהגת בלילות כבימים אלא בג"ש דשבעת ימים שבעת ימים דגמירי האי ג"ש כדאיתא בפר"א דמילה דף קל"א ע"ב ועיין במהרש"א שם בתוס' בד"ה סד"א ע"ש אך דברי רש"י לעיל די"א ע"ב דאהא דאמרי' ילפינן לולב מסוכה לענין תעשה ולא מן העשוי כ' בבנין אב קשים להולמן דהא איכא למיפרך וכדפי' הגמ' שם בפ' ר"א דמילה ע"ש:
ד"ה אבל וכו' אין לך תלוש גדול מזה עיין לה' מוצל מאש קצבי סי' מ"ח שהק' ע"ז מגמ' דמנחות ד"ע ע"א ע"ש וי"ל דהגמ' ה"ק דאפי' דהוי תלוש קושט' הוא דפטור דבטל' דעתו אצל כל אדם וכו' ועיין להמג"א סי' של"ו ס"ק י"א ע"ש:
דף לח.
תוס' ד"ה מכאן וכו' ושמא מתחילת וכו' עכ"ל עיין במס' סופרים פ"כ דתניא בהדיא שג' פרקים הם ע"ש ועמ"ש בחי' שם:
ד"ה עובר וכו' דמיירי באדם שאינו בקי וכו' עכ"ל עמ"ש בחי' בחולין דל"א ע"ב בזה ע"ש:
דף לט.
ד"ה וליתיב וכו' כדכתיב או מכור לנכרי עכ"ל וליכא לאקשויי נוקמיה לקרא במוכר ע"י אחר דבנבילה לא מסתברא לחלק בהכי ודוקא גבי שביעית הוא דיש לחלק בהכי ועיין להט"ז בי"ד סקי"ז במ"ש בדברי התו' הללו:
דף לט:
גמ' בד"א בלוקח מן המופקר וכו' לפירש"י קשיא דיוקא אדיוק' דיוקא דריש' דמשמ' הא סתמא שרי אדיוקא דסיפא ול"ל נעשה דיוקא דרישא כסיפא וסתמא אסיר דכיון דלא ראינוהו דחשיד שרי כמו שנראה מפירש"י ועיין להכ"ת:
תוס' ד"ה בד"א וכו' דסתם ע"ה אינו חשוד וכו' עכ"ל ר"ל וא"כ לישתרי אפי' יותר מג' סעודות ואי בודאי חשוד ליתסר אפי' בפחות משיעור זה וכן הפיגם וכו' ליתסרו וכצ"ל בדברי התוס' והפיגם וכו' בוי"ו ומקשי' אתרווייהו ודלא כמהרש"א ז"ל ע"ש:
דף מ:
תוס' ד"ה על חיין וכו' וי"ל ך דאין מתחללין דהכא היינו שיחזרו וכו' עכ"ל עיין למהר"ם לובלין ז"ל ועיין למהרש"ל בקידושין דנ"ו ע"א ומ"ש מהרש"א שם דכיוונו כאן למ"ש התי' שם לחלק בין חילול למקח ליתא דהכא בחילול עסקינן כדמוכח להדיא בשמעתין דמסייע מינה לר"י:
ד"ה שמא וכו' ומפרש בירושלמי וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ולפ"ד צ"ל דל"ג התוס' הכא בבריי' בדברי חכמים גזירה שמא יגדל עדרים כדגריס רש"י ז"ל וקביעות דבריהם בדברי רבא דבסמוך:
דף מא.
גמ' אלא דמי מעשר מוכח
מכאן דבדמים לא בעי' וצרת הכסף וזה הפך ממ"ש רש"י בקידושין דף נ"ה ע"ב אברייתא דאין לוקחין בהמה ממעות מע"ב דטעמא משום וצרת הכסף ע"ש ולפמ"ש מהרש"א שם בתוספות בכוונת רש"י דלמצוה לבד קאמר ע"ש דבפירי בעי' וצרת לעיכובא ובדמים למצוה והכא בדיעבד מיירי כדקתני אין מתחללין וכו':
רש"י במדינה בירוש' וכו' עכ"ל כה"ג איתא במס' ר"ה בר"פ יו"ט ופירש"י כדהכא אבל הר"מ בה' שופר כ' דירושלים דינו כמקדש וכ' ה' טורי אבן שם ד"ל דבמתני' דסוכה לכ"ע דירוש' כמו גבולים ע"ש וכ"כ הר"מ בפ"ח מה' לולב אך בפי' המשנה מחלפא שיטתיה ע"ש:
ד"ה שיהא וכו' עד עצם היום הזה עכ"ל ועיצומו של יום היינו ביום ולא נכלל הלילה אבל ביוה"כ דכתיב עצם היום הזה נכלל גם הלילה משום דנ"ל כרת ואזהרה דליליא מקראי כדאיתא בפ' יוה"כ ע"ש:
דף מא:
תוס' ולקחתם וכו' ל"צ קרא דהא כתיב כל האזרח עכ"ל יל"ד מאי קאמרי ל"צ קרא הא מ"מ אצט' כל האזרח ועוד יל"ד אמאי לא כ' מדכתי' תשבו בסוכות בלשון רבים כמו ולקחתם ונ"ל דכוונתם אתנא דברייתא דל"צ למדרשא ואי מדכתיב תשבו הוי דרשא והו"ל למדרשא כדדריש ולקחתם ולכך קאמרי דל"צ דרשא דהא כתיב בהדיא כל האזרח:
ד"ה אלא וכו' אחין שקנו אתרוג וכו' עכ"ל לפמ"ש הר"י הביאו הרא"ש ז"ל דהעיקר תלוי בחיוב אונסין ק' אמאי אחין שקנו אתרוג בתפיסת הבית לא יצאו הא לא מחייב באונסין דקי"ל השותפין ש"ש הן כדאיתא בפ' חזקת וי"ל דה"ד בעוד שלא נשתמש בו אבל כי נשתמש בו הוי שואל וכה"ג איתא במציעא דף ע"א ע"ש בתוס':
דף מב.
ד"ה היודע וכו' איכא לאוקמ' ביחידי וכו' עכ"ל נראה דתי' זה הוא לשי' רש"י אבל לשיטתם שהוכיחו דלא כפי' רש"י צ"ל כתי' הב' ועיין למהרש"א ז"ל: