אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת נזיר › פרק שביעי

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת נזיר · פרק שביעי

פרק ששי

דף מז.

תוס' בד"ה כ"ג וכו' הלכותיו בפ' אמור וכו' עכ"ל באו ליישב אמאי לא נקט נזיר ברישא כיון דעיקר מכילתין היא נזיר:

בד"ה נזיר וכו' ואפי' נזיר עולם וכו' עכ"ל וא"ל דנזיר קיל דאיתיה בשאלה דמדלא נקטו רבנן אלא דאין קדושתו וכו' ולא נקט קולא דשאלה נר' דס"ל דאין שאלה בנזירות כר"ש דלעיל ועוד דלר"א קאמרי ור"א שמותי הוא וכה"ג כ' התוספות בריש סוטה בשם הירוש' מיהו כבר הוכיח ה' טורי אבן בחגיגה אמתני' דהיתר נדרים דר"א ס"ל יש שאלה בנזירות ע"ש וגם מ"ש ב"ש אין שאלה בנזירות מדרבנן הוא כמ"ש התוס' לעיל ע"כ נר' דמ"ש נזיר אין קדושתו קדושת עולם היינו משום דישנו בשאלה ואפי' נזיר עולם ומיתרצא קו' התוס':

בד"ה וכן וכו' כגון שכ"ג גלה וכו' עכ"ל לפ"ז חומרא דפר הבא על המצות היא יותר מחומרא דבר עבודה וק' משוח שעבר ומרובה בגדים אמהי מרובה בגדים עדיף הא משוח שעבר מביא פר הבא על כל המצות ולא מרובה בגדים וכדאי' בהוריות די"א וי"ל דכ"ג שגלה מקרי בר עבודה קצת כיון דמה שאינו חוזר לעבודתו הוא משום חזקה דב' לבד וצ"ל דגלה דהכא היינו דגלה מרצונו ולא ע"י אונס דבאונס לא בטלה חזקתו וכמ"ש האחרונים בדיני חזקות ועיין לה' עדות ביעקב סי' פ"ח ע"ש:

בא"ד וא"ת אי מיירי אחר יו"הכ וכו' עכ"ל קושיא הלזו היא לתי' קמא אבל למ"ש כגון שכ"ג גלה לק"מ:

דף מח.

בד"ה ה"ג וכו' ת"ל מג"ש וכו' עכ"ל לפמ"ש הר"ן בחי' בר"פ הנשרפין דאפי' בג"ש מופנה אי כבר למדנו ממנה ד"א אז כשדנין ממנה דין אחר משיבין עליה ע"ש ל"ק קו' התוס' דבהאי ג"ש איכא למיפרך מה לכ"ג שכן אין מבי' קרבן על טומאתו מיהו י"ל כיון דבלימו' דנגעם וזיבתם נמי שייך האי פירכא גופה שקולים הם ויבואו שניהם:

דף נ.

גמ' הניחא למ"ד וכו' רש"י בבכורו' דכ"ג פי' טומאה קלה היינו מגע משמע דמשום מגע נבילה קאמר דמטמא וכ"מ בדברי התוס' שם והוא נגד סוגיא דשמעתין דא"כ מאי קאמר הניחא וכו' כן שמעתי מק':

פירש"י בד"ה ואי ס"ד כי חזר וקדש עכ"ל ר"ל כמו חזר וקדש דלעיל אבל הכא ודאי דלא מיירי בקדש ועיין להמש"ל:

דף נ:

גמ' או אין ניצוק באוכלין וכו' הר"מ בפ"ז מה' ט"א פ' דאין ניצוק באוכלין כלין וע"ש להר"מ ופ"ד מה' ט"מ חלב המת שהתירו טמא ולפמ"ש דאין ניצוק באוכלין הול"ל בסליק עמודא אפומא דמנא ונ"ל דס"ל כיון דבעיין לא איפשיטא בכל חד וחד אוקמיה אחזקתיה בחלב המת דאית ליה חזקת טומאה טמא ובניצוק דאוכלין דאית ליה חזקת טהרה טהור:

תוס' בד"ה ב"ש וכו' אבל לב"ש לא קמבע"ל

וכו' עכ"ל לא ידענא אמאי הא ב"ש מוסיף דמשום דידי נמי טמא ומודו לת"ק דהיכא דסמיכי נמי טמא וא"כ גם לב"ש נמי שייכא הבעיא:

דף נא.

גמ' זיל להכא דילמא דרך עקב וכו' י"ל הא ספיקא דאוריי' לחומרא וי"ל דמשמע דגם לגלח עליו מתניא ועוי"ל דהוי כעין ס"ס דאת"ל זה לאו דרך עקב דילמא אידך דרך עקב:

דף נג.

פירש"י בד"ה ר"ל וכו' מגלח על אהלו עכ"ל היינו לס"ד אבל למאי דמסיק טעמא דר"ל משום דרבי רחמנא הא לא רבי רחמנא אלא לענין מגע מיהו ק' לפירש"י דלר"ל גם על אהלו מגלח הא קתני מתני' שיש עליהן בשר כראוי דוקא:

בד"ה אי לא הדר תני ליה ה"א אפי' על מגעו וכו' עכ"ל צ"ע כיון דלאו באקמוחי מיירי היכי תיסק אדעתיה דאפי' על מגעו אינו מגלח הא קתני עצם כשעורה דעל מגעו מגלח ולאיזה ענין תנן רובע עצמות:

תוס' בד"ה התם וכו' וה"פ לאפוקי מרע"ק דאמר דעל רביעית דם וכו' עכ"ל תימה אדרבה כי הדר תני ליה בסיפא שמעי' דמגלח על מגעו ועל משאו כמו רובע עצמות ואתיא כרע"ק ונ"ל לישב דקי"ל סתם ואח"כ מחלוקת אין הלכה כסתם ורביעית דם דמגלח על מגעו ועל משאו פלוגתא דר"א ורע"ק לקמן במתני' והשתא אי לא הדר תני בסיפא הוה דייקי' מרישא דלא מגלח והוי הלכה כמחלוקת דהיינו כרע"ק אבל השתא דתני ליה בסיפא הו"ל סתם כרע"ק דמגלח והוי הלכה כמחלוקת דהיינו כר"א ורבי דסתם לן הכי דעתו לפסוק כר"א לכך תני ליה בסיפא לאשמועי' דהלכתא דלא כרע"ק:

דף נד.

בד"ה או וכו' מיהו ק' דהא גבי נגיעה מודה ר"ש וכו' עכ"ל נר' דס"ל דמקבר שלפני הדיבור שהוא של ישראל לא שמעי' קברי גוים לכך ק"ל שפיר אבל לפירש"י י"ל דמהכא יליף ר"ש לקברי גוים:

בא"ד קודם שנאמרה פ' טמאים דסד"א וכו' עכ"ל משמע דהוה סד"א למי' הכי קמ"ל דכיון דאחר מתן תורה הוא דינן שוה כמו לאחר שנאמרה פ' טמאים וא"כ ע"כ דמטמאין גם באהל והאי דרשא דאו בקבר לא קאי אמגע וזהו מ"ש בסה"ד א"נ קסבר מקבר שלפני הדיבור נרבה קבר שלאחר מתן תורה דר"ל כיון דכולל גם לאחר מתן תורה שנאמרה פ' טמאים וההיא ע"כ מטמאין גם באהל קבר שלפני מ"ת ממש נמי מטמא באהל ול"ד לקברי גוים כיון דעדיין לא נבחרו ישראל דס"ל דדרשא זו ראו בקבר לרבות קבר שלפני מ"ת כולל הוא בין לפני מ"ת ממש בין אחר מ"ת וקודם שנאמרה פ' טמאים ובאו לתרץ מ"ש ומקשי' וכו':

דף נד:

פירש"י בד"ה ואי אמרת וכו' היכא דאיכא אוירא וכו' עכ"ל משמע דעל אוירא הוא דפריך אבל כי איכא גושא אה"נ דבעי הזאה ולפ"ז ק' מאי מייתי ממתני' נוקמה דמיירי בנכנס ברגליו ולפי' התוס' ניחא שפיר:

דף נו.

גמ' מה ימי חלוטו וכו' ק' ליפרוך מה לימי חלוטו שכן מטמא משכב ומושב תאמר בימי ספרו שאינו מטמא מו"מ כמ"ש בת"כ והביאו התוס' בפסחים דס"ז ע"ב בד"ה שכן וי"ל דנזיר בקבר יוכיח אך ק' במאי דיליף בסיפא ימי הסגירו מימי חלוטו ופריך מה לימי חלוטו שכן טעון תגלחת נימא נזיר בקבר יוכיח שאין טעון תגלחת ואין עולין:

שם והא משום ר"י גמר וכו' ק' לפמ"ש רש"י בחולין די"ז ע"ב והביאו בה"ע די"א דכ"מ שאומר אמר ר"פ משום ר"פ לא שמע ממנו אלא מאחרים דשמעו ממנו א"כ אפי' דשמע מר"י בר ממל שאמר כן מר"י שפיר קאמר משום ר"י דבכ"מ שאומר משום ר"פ לא פריך הגמ' הכי ועוד מאי קאמר והא משום ר"י בר ממל לא הול"ל אלא דהא מר"י בר ממל ונ"ל דמ"ש כך א"ל ר"י בר ממל הוא דברי ר"מ כדפירש"י וא"כ ר"א גמר מר"מ שכן אמר ר"י בר מהל ולכך פריך דהול"ל משום ר"י בר ממל אך התוס' פי' שהם דברי ר"א וצ"ל דלא ס"ל כפירש"י בחולין או דס"ל דבכ"מ בגמ' דלא פריך הגמ' הכי סמיך אמ"ש כאן:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה