משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת נזיר
פרק ראשון
דף ב.
תוס' בד"ה נזיר וכו' וא"ת לר"ל איך יביא חולין לעזרה וכו' עכ"ל וההיא דלקמן דכ"ט דאמרינן קס' ר"ל חש"ב ל"ד כבר כ' התוס' שם דריב"ח גרסינן ולא ר"ל וכ"מ מגמ' בחולין דק"ך ע"א דאמרי' אליבא דר"ל דנבילה אשתראי במליקת חטאת העוף ואלו לקמן בדכ"ט אמרי' קס' אין שחיטה לעוף מ"ה אלא ע"כ דגרסי' ריב"ח ולא ר"ל:
דף ב:
גמ' דדילמא אהא בתענית כ' בש"מ בשם הרא"ש וכיון דספיקא ספק נזירות להקל ע"ש ולפ"ז צ"ל דהגמ' כאן ס"ל כשינויא דמשני בנדרים די"ט ע"ב גבי נזירות דס' חמור מודאו וכו' אבל להנך שינויי דמשנו התם תנאי לא פריך הגמרא מידי די"ל דמתני' ס"ל כמ"ד ס"נ להחמיר מיהו ק' דאפילו ס"נ להחמיר הכא שאני דכיון דאיכא למי' אהא בתענית קאמר הוי אין פיו ולבו שוין ודוקא בנזיר עובר לפניו דמוכחא מילתא הוא דהו"ל פיו ולבו שוין וכדפירש"י ב' והתוס':
דף ג.
תוס' בד"ה משקין וכו' רק שימצא לו פסוק אחד וכו' עכ"ל ולפ"ז הגמ' בשינויא קמא לא אצטריך לאתויי ג"ש פרע פרע אלא בפסוק פרע לא ישלחו די דרבויא הוא וכמו שהקשו התוס' בדבור ולא יתורץ בחי' אלא דהגמ' בעי לשנויי לרווחא דאפי' לא סגי בפסוק אחד א"ש:
דף ג:
גמ' ודילמא צפורי נדבה פירש"י ולא הוי נזיר דלא ניתנה נזירות אלא להפלאה ואיכא למידק כי משני קן מבע"ל ובנזיר עובר לפניו וליכא לספוקי כלל מאי חיישי' דקאמר וי"ל דלמסקנא הוי חיישי' דהכא ודאי הוא כמו חיישי' במי מילין כתבו דהוי ל' ודאי וכה"ג כ' התוס' במ"א מיהו ק' לפירש"י מאי פריך נימא דס"ל כמ"ד ס"נ להחמיר בפ"ק דנדרים דף י"ט ולפמ"ש הרא"ש בפי' שם במתני' דטעמא דס' נדרים להחמיר משום דהו"ל למישתק ניחא אך דברי הרא"ש תמוהים מסוגיא שם ע"ש בחי' ואילולי פירש"י י"ל דה"פ ודילמא צפורי נדבה והו"ל להביא נמי צפורי נדבה מס' והוי נמי נזיר מס' מיהו לזה י"ל דא"כ הו"ל לשנויי דאמר בלבו ועיין בתוס':
דף ד.
בפירש"י בד"ה אלא וכו' הכי אמרי' בהדי' במס' שבועו' וכו' עכ"ל דבריו תמוהי' דאדרב' כיון דהוי שבועת שוא מיקרי לא חיילא דאי חיילא לא הוי ש"ש אלא בטוי:
בד"ה ואבע"א וכו' וה"נ כי אסר עצמו וכו' עכ"ל פי' תמוה דא"כ קשיא לר"ש כל אשר יעשה ל"ל וליכא לשנויי לצירוף דר"ש ס"ל כ"ש למכות וליכא למי' דמהכא נ"ל לר"ש אין אחע"א דא"כ חמור על קל מנ"ל דלא חייל כגון יו"הכ על נבילה:
תוס' בד"ה מאי וכו' דאדרבא להכי אצט' וכו' עכ"ל ול"ל דא"כ נילף מהכא דשבוע' חלה עד"מ לבטל דשאני הכא דהוי כולל וכיוצא לזה כ' התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ה ע"א ע"ש ולכן הרשב"א בתשו' הוכיח דשבועה חיילא לבטל ד"מ ממתניתין דיש נדר בתוך נדר ולא הוכיח מסוגיין ממימרא דרבא:
בד"ה ר"ש וכו' היכא דנשבע שלא לשתות וכו'
עכ"ל לפ"ז לאבע"א ל"צ קרא לרבנן כלל דהא א"ל בעלמא איסור כולל ואייתר שכר לאלופי למקד' וניחא לפ"ז דהגמ' דכריתות די"ג פסיק הילכתא כר"א ודלא כר"י וזה סותר למאי דקי"ל כרבנן דאפי' לא נזר אלא מחד הוי נזיר לפום סוגיא דשמעתא ולפי' התוס' א"ש דגמ' דכריתות ס"ל כאבע"א ועיין למרן בכ"מ בפ"א מה' ביאת מקדש:
בד"ה מה וכו' וא"ת שאלה א"ב וכו' עכ"ל עיין לקמן ברפ"ב דב"ש ס"ל אין שאלה בנזירות וא"כ י"ל בפלוגתא לא קמיירי:
דף ד:
גמ' שלא מצינו בשמשון וכו' ק"ל למ"ל לר"ש האי טעמא כיון דס"ל לעיל אינו נזיר עד שיזיר מכלן ושמשון מטמא למתים ואינו נזיר מכולן ולהסוברים דלר"ש מיתסר מיהא בההוא מין שנזר מדין נדר ניחא דאצט' לה"ט דאפי' משום נדר לא מיתסר אבל לדעת הסוברי' דאפי' משום נדר לא מיתסר כיון דהוציאו בלשון שבועה דנזירות איסור גברא וס"ל דנדר שהוציאו בל' שבועה לא הוי נדר מאי איכא למי' וצ"ל כיון דשמשון מותר ליטמא למתים המתפיס בו כיון שנזר מכל המינין דמיתסר בהו שמשון הוי כמו נזיר מכולן לגבי דידיה א"נ לדבריהם דרבנן קאמר:
דף ה.
פירש"י בד"ה נזיר להזיר וכו' אחריני נמי לאו למניינא אתו עכ"ל לא הוה צריך להכי דכיון דלא נשארו אלא כ"ח ע"כ דטעמא דמתני' לאו ממניינ' דהא שלשים יום קתני וכמ"ש התוס' וצ"ל דשיעור דבריו כיון דאיכא מינייהו לדרשא ע"כ לאו ממניינא נ"ל וכיון דלאו ממניינא נ"ל ע"כ דלא אתו למניינא כלל:
דף ה:
בד"ה והא תנן וכו' בלא רישא באומר שלימין אלא באומר שלשים סגי אלא משום דרישא איירי בתרי גווני דהיינו שלשים או שלמין דכולהו שוין בלכתחי' ובסיפא פלגינהו באומר שלשים אם גלח יצא ובאומר שלמין לא יצא ומ"ש הא סתמא ר"ל דאמר שלשים ולא פי' שלמין ולפום האי לישנא גם לבר פדא מקצת היום ככולו:
תוס' בד"ה אמר וכו' דהכי מוכח בסמוך וכו' עכ"ל דאין לומ' דקו' הגמ' לתרווייהו דא"כ בשינויא דגמר' הי"ל לבאר דלבר"פ באומר ולר"מ כאומר בכף ומ"מ טפי הי"ל להוכיח ממתני' מדלא קתני אם גלח ביום כ"ט יצא:
פירש"י בד"ה בשלמא וכו' בס' חסר א' סגי וכו' עכ"ל ומאי דקאמר סיפא מסייע ליה היינו הא דקתני אם גלח הא' יום ל' אבל הא דקתני בסיפא מגלח את הב' יום ס' קשיא לבר פדא כמו דקשה מרישא ובכולהו צריך לשנויי באומר שלמין :
דף ו.
גמ' נטמא יום ל' וכו' אלא לב"פ קשיא ללישנא אחרינא שהביא רש"י לעיל דמשני לעיל באומר שלשים ה"נ גרסי' באומר שלשים ור"א דאמר שבעה ס"ל מקצת היום ככולו דהא להך לישנא גם ב"פ ס"ל מקצת היום ככולו:
דף ו:
תוס' בד"ה קסבר וכו' וי"ל דהאי סברא ל"מ אלא דלא סתר מאה וכו' עכ"ל ק"ק אכתי מאי פריך גבי מאה יום ואי לא סבר מקצת היום ככולו ליסתור כולו הכתיב והימים הא' יפלו מכלל דאיכא ימים הא' ור"א גופיה קאמר האי טעמא לקמן רט"ז דמאי דלא סתר כולהו מהאי קרא הוא ע"ש ונראה דהאי סברא שכ' התוס' דשלשים מיהא סותר הוא מהאי קרא דזאת תורת הנזיר וכ"מ מדברי התוס' לקמן דפ"ג בד"ה ור"א ע"ש וא"כ כיון דאכתי הגמ' לא ס"ד האי דרשא פריך שפיר דע"כ מדקתני מתני' דלר"א סותר שלשים לא ס"ל לתנא דמתני' האי דרשא דהימים הא' יפלו דלא כתנא דברייתא וא"כ לסתור כולהו ובהכי ניחא מאי דק' בדברי התוס' הללו דהקשו קושיא זו ע"ד הגמ' הא בלא"ה תקשה להו אמתני' דלקמן רפ"ג אמר ל' יום נטמא יום ל' סותר הכל וע"כ צ"ל כתי' התוס' וכ"ה בתוס' שם ועפי"ה ניחא דבמתני' פשיט"ל האי תי' ולא הוק"ל אלא על הגמרא דאיירי בנזיר סתם וס"ד דלא מיירי קרא דזאת תורת הנזיר בנזיר סתם כשי' מהר"ף לקמן בד"ה אמר ותי' דאפי' בנזיר סתם דרשי' לה' דלא כשי' מהר"ף מיהו אכתי ק' לשי' מהר"ף מה יענה בקו' התוס' אך כבר כתבו התוס' ברפ"ג דקרא דהימים הא' יפלו לא מיירי בנזירות מועטת אלא בנזירות מרובה ומתרצא קושייתם שפיר ויש להעמיס זה בכוונתם כאן בתירוצם ובעיקר קושייתם נ"ל דהגמ' פריך שפיר אי ס"ד ל' בעי ניסתור כולהו דאין לו' משום דרשא דהימים הא' יפלו דא"כ אמאי גבי מאה יום סותר ל' אלא ע"כ דל"ל לתנא דמתני' האי דרש' ומשני קס' מקצת היום ככולו והדר פריך א"כ גבי מאה יום לא ליסתור אלא ז' וגם הק' לב"פ ליסתור כולהו ומשני לעולם לא אמרי' מקצת היום ככולו בין לב"פ בין לר"מ ודק"ל ליסתור כולהו גבי נזיר סתם טעמא הוא משום דרשא דהימים הא' וטעמא דמאה יום דסותר ל' מיהא משום דרשא דזאת תורת הנזיר והאי דרשא לא דרשי' בנזירות סתם כשי' מהר"ף וניחא שפיר גם לב"פ באופן דמאי דקאמר הגמ' לעולם לא אמרי' מקצת היום ככולו הוא בין לב"פ בין לר"מ:
דף ז.
וליהוי כל פרסה וכו' פירש"י דאמתני' כאן ועד מקום פ' פריך ונראה דלא כ"כ אלא לפי' בתרא שכ' בהחזיק בדרך וגלי דעתיה דלא צריכא ליה אבל לפי' שפי' דדעתיה שיהיה נזיר כ"ז שהוא בדרך ע"כ דאמתני' דסוף העולם הוא דפריך:
תוס' בד"ה הריני וכו' או קטנה כלו' לא טריח' וכו' עכ"ל בלאו האי טעמא הומ"ל משום דאין נזירות פחות מל"י אלא משום דאי מכאן שמעי' להאי דינא מתני' דבסמוך ה"נ ויום אחד נזיר ב' מאי קמ"ל הא כבר שמעי' דאין נזירות פחות מל"י:
דף ח.
גמ' דר"י ס"ל כרבי ק"ק דלעיל דפריך וליהוי כל פרס' ופרס' נוקמה כר' דאמר נזירות ארוכה הוא דקיבל עליה דהא בבא דסיפא מוקמי' לה כר' וי"ל דאפי' לר' מפ' כרבנן דנזירות במנין הימים קבל עליו ול"פ עלייהו אלא דס"ל דחדא נזירות ארוכה היא ולא יגלח בין כל נזירות ונזירות ועוד י"ל דר' מספק"ל אי חדא נזירות קבל עליה או נזירות הרבה כרבנן וקאמר מספיקא אינו מגלח שמא נזירות ארוכה קיבל עליה והוי חולין בעזרה וא"כ לעיל פריך שפיר דאמאי נזיר כמנין הימים ותו לא והרי שמא נזירות הרבה וצריך לגלח ולהביא קרבנות הרבה פעמים לצאת ידי נזרו ולפ"ז יתכן לפ' מאי דפריך הגמ' בתר הכי אי כר' מי הוי השלמה דר"ל דאפילו לא מחייבי' לנהוג בנזירות משום דס"נ להקל מ"מ ס' הוא אי השלים או לא ולא א"ש מאי דתנן כיון שהשלים:
פרק שני
דף ט.
וכיון דאין שאלה בהקדש אין שאלה בנזירות ק"ק הא בנזירות עצמה שמעי' לב"ש דס"ל נזירות טעות הוי נזירות כמ"ש בגמ' לקמן דל"א ע"ב ואדרבה מהתם הוא דיליף הקדש וי"ל דטעמא דב"ש משום דיליף מהקדש והגמ' עיקר טעמא קאמר:
דף ט:
גמ' במחלוקת שנויה וב"ש היא מכאן קשיא למ"ש התוס' במנחות דפ"א ע"ב דאפי' ב"ה מודים למתני' דהתם דתודה מן החולין ולחמה מן המעשר דיביא היא ולחמה מן החולין משום דלא מצי למהדר דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט ואפי' תכ"ד ל"מ למהדר ע"ש דלפ"ד גם מתני' דמנחה מן השעורים אתיא אפי' כב"ה ועוד ק' דהא כ' התוס' שם דף ק"ג דלב"ה כיון דס"ל הקדש טעות לא הוי הקדש לקמן בפ' ב"ש מצי למהדר תכ"ד ונר' דודאי לב"ה גופייהו דס"ל הקדש בטעות לא הוי הקדש מצי למהדר ולא כ' התוס' שם בדפ"א אלא דמתני' דתוד' יכול להיו' דס"ל כב"ה בההי' דנזיר מן הגרוגרות ולא לב"ה גופייהו קאמרי וניחא הכל:
שם הדר ביה חזקיה לפירש"י וגירסתו ק' אמאי לא קאמר הגמ' דהדר ביה ומוקי לה כב"ה וס"ל כלישנא קמא דלב"ה נדור ואינו נזיר וי"ל דבעי הגמר' ליתובי מילתא דחזקיה גם כל"ב והר"מ פי' כלישנא קמא י"ל דל"ג כגירסת רש"י ומפ' הדר ביה חזקיה ומוקי כב"ה וכל"ק וכיון דסתמא דגמ' מישב מילתיה דחזקיה כל"ק משמע דהיא עיקר וע"ש להכ"מ:
דף י.
תוס' בד"ה תרתי וכו' אגב אורחי' קמ"ל וכו' עכ"ל ק"ק דא"כ מאי פריך הא איפליגו בה חדא זמנא הא טובא קמ"ל דסתם עמדה היא מאליה וכה"ג הקשו התוס' בדבור הקודם וי"ל דכאן מה לו להזכיר בבשרה ולאתויי עלה פלוגתא דב"ה וב"ש לא הול"ל אלא מילתא דעמידה לחוד אבל בדיבור הקודם מק' שפיר דכיון דבעי לספר מילתא דפרה ולא שייך בה נזירות אלא שתהא מפורשת שלא יהנו מבשרה וכיון דמזכיר מילתא דבשרה ע"כ לאתויי עלה דפליגי ב"ה:
בא"ד בדעתו היה לו' ענבים ועלה בפיו גרוגרות וכו' עכ"ל אע"ג דבעי' פיו ולבו שוין ואם בלבו לו' פת חטין והוציא פת שעורין לא הוי נדר כלל כדאי' בפ"ג דשבועות מ"מ הכא דגרוגרות לא שייכי בנזירות והוא אמר הריני נזיר מוכחא מילתא דטעה בלישניה:
דף י:
גמ' והאמרי מבשרה לא הוי נזיר ק"ק מאי קושיא נימא דדוקא בגרוגרו' דלא מיחלף הוא דאמרי ב"ה דלא הוי נזיר אבל מבשרה דמחליף כדאמרי אינשי חמרא ובשרא וכדעבד צריכותא הגמ' לעיל וי"ל דא"כ בבא דדלת קשיא דהא דלת לא מיחלף יותר מגרוגרות כדמוכח לעיל:
פירש"י בד"ה בשלמא וכו' הואיל ופרי הן מיחלפי וכו' עכ"ל דברים אלו אין להם מקום כאן דמיירי דאמר הרי עלי קרבן:
תוס' בד"ה אימא וכו' וא"ת והשתא וכו' אם עמדה והעמידה וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא הקשו בכה"ג דקאמר הגמ' דהיינו דאמר אם עמדה ועמדה מאליה כ"ש ס' אם עמדה מאליה במשמ' וב"ה סברי דאם עמדה היינו אם העמידה ולא יתורץ בתירוצם הב' וי"ל דבהא פשיטא ליה דלא הוו פליגי ב"ה דודאי אם עמדה פי' הוא אם עמדה מאליה והוא ע"ד תי' הא' לא דבתי' הב' חידשו דאפי' העמידה במשמע:
דף יא.
בד"ה לרבנן וכו' לא הותר הב' עכ"ל משמע דראשון מיהא הותר וא"כ ע"כ דבתחילת נזירות נמי לר"ש דלא הוי נזיר מ"מ מהך מינא דנזר מיהא אסור מדין נדר וכדעת המאירי לעיל ד"ד ע"ש:
דף יא:
גמ' כי מתשיל מחדא מנייהו אשתרי עיין בגמרא בנדרים פ"ג ע"ב דפריך למ"ד מפר למתענה ואין מפר לשאין מתענה מברייתא דאשה שנדרה בנזיר ונטמאת והפר לה בעלה מביאה חטאת העוף וכו' ואי איתא נימא מטומאה לא הפר וכ' הר"ן דאין לו' אין נזירות לחצאין דטומאה מילתא אחריתי היא וק' מאי פריך נוקמה להך ברייתא כרבנן דכי אתשיל מחדא אתשיל מכולהו וי"ל דהך סוגיא ס"ל כאבע"א דהכא דלאו בהך פלוגתא מיירי ונאמר דלפום אבע"א ליתא להך תליא דתלי השאלה בתחילת נזירות:
דף יב.
פירש"י בד"ה ואלו וכו' ונמצא מתכפר בקרבן חבירו וכו' עכ"ל הא דלא פי' בפשי' דשמא זו שמקריב עתה עולה היה מופרש לחטאת דהא במופרשת עסקי' ונר' דרש"י ניחא ליה לפרושי פירכת הגמ' גם מסתומ' דקתני בהדיא ופריך הגמ' מתרווייהו:
תוס' בד"ה אסור וכו' אבל כשאין האיסור ניכר לא אמרינן קבוע עכ"ל מוכח מדבריהם דכשאין האיסור ניכר אפי' מדרבנן שרי דלא כהתוס' בפסחים ד"ט דס"ל דכשאין האיסור ניכר הוי קבוע מדרבנן דלפ"ד הד"ק התוס' לדוכתה כל אדם נמי יאסר מיהא מדרבנן וצ"ל דהתוס' בפסחים מתרצי בקו' דהכא כמ"ש הראשונים דשאני התם דאיכא חזקת פנויה:
בד"ה באשה וכו' הא בידו לבא עליה ולגרשה וכו' עכ"ל מכאן נר' להוכיח ח דביאת יבמה א"צ עדים דאי איתא דצריך עדים לא מיקרי בידו דמי יימר דמזקקי עדים וכה"ג אמרינן בקירושין דס"ב ועמ"ש בחי' בסוטה דכ"ד:
דף יב:
גמ' אלא במילתא דמצי עביד השתא וכו' מה שק' מכאן אהא דאמרי' בקידושין דכ"א גבי עבד דקרי ליה מצי עביד הואיל ואיתיה בתורת גיטין כבר עמד ע"ז ה' מח"א ובמ"א כתבתי בזה:
דף יג.
בד"ה לר"י וכו' דא"כ אפילו הוליד בן קיימא וכו' עכ"ל אין להק' מאי פריך ארישא פשיטא נימא דקמ"ל ילדה בן ה"ז נזיר לאפוקי מר"י דהפלאה די"ל דהא מילת' כבר שמעי' לה ממתני' דלעיל אמר אמרה פרה זו וכו' עיין שם:
בד"ה הפילה וכו' ושמא מקצת טפה וכו' עכ"ל דברי התוס' הללו תנא דמסייע להו להש"ך וט"ז בי"ד סי' שע"ד גבי ילדה תאומים לענין אבילות דלא כהלבוש שם ועיין לה' מקור ברוך:
דף יג:
מתני' הריני נזיר ונזיר לכשיהיה לי בן וכו' לפירש"י דבתרווייהו אינו מגלח אלא אחר הב' נזירות ק' דא"כ מאי נ"מ באם מונה של בנו או שלו ולא הול"ל ברישא וסיפא אלא ה"נ נזיר ס' יום וי"ל דנ"מ אם נטמא אחר שלשים הא' דאי מונה שלו אז אינו סותר מנינו אלא מנין של בנו דאפי' לר"י דאמר לקמן סותר את הכל ה"ד אם הפסיק בתוך מנין שלו ומנה של בנו אבל אם ימי מנינו רצופים מודה דאינו סותר וכמ"ש התוס' שם בנטמא בימי השלמה ולכן רש"י במילתיה דר"י פירשה אסיפא ולא ארישא אע"ג דאיהו פי' במתני' דגם ברישא אינו מגלח אלא לבסוף:
פירש"י בד"ה ותבעי וכו' ומגלח אחת על כולן עכ"ל ולהמורה שהובא במתני' דמפרש מגלח שתים דמשלי' אח"כ תשלום שלשים יום כדי שיהיה גידול שער כדעת הרמב"ם:
דף יד.
בד"ה את"ל וכו' ואי אמרת תפשוט וכו' עכ"ל והא דלא כ"כ אעיקר בעיא דמאה יום מעכשיו דניחא ליה להק' עדיפא מינה על האת"ל דהמשנה הפך הפשיטות ועיין עוד בפירש"י לקמן במתני' דשבעים יום:
דף יד:
גמ' מ"ש טומאה דכתיב כל ימי פירש"י מדכתיב כל דס"ל דאף דאתי מריבוייא דכל לקי עליה ול"ד לחצי שיעור ולדעת ה"ה גבי אבר הפורש דכל דאתי מריבוייא דכל לא לקי עליה כמו ח"ש ועיין להפר"ח ביו"ד סי' ס"ב צ"ל דהכא לאו מכל אלא מפשטיה דקרא:
דף טו.
תוס' בד"ה מ"ט וכו' וכי הדרא חזיא וכו' עכ"ל לפ"ז הו"מ הגמ' לדחויי דטומאת תהום התירו כדלקמן וא"כ כל היום טמא אלא דהתירו תהום גבי פסח ולא שמעי' מינה מקצת היום עולה לכאן ולכאן כרב:
פרק שלישי
דף טז.
בד"ה ור"א וכו' ודרשי' וזאת תורת הנזיר וכו' עכ"ל ואי לאו דרשא דוהימים הראשונים הו"א דפי' קרא דיום מלאות נזרו תן לו נזרו שנזר דהיינו אם נזיר מאה יום סותר כולן ולא ל' לבד שו"ר להתוס' לקמן די"ט
דף יז.
פירש"י בד"ה אלא כי פליגי וכו' אי לא הדר אמר וכו' עכ"ל והא דאמרי' בפ"ק דנדרים גבי ב"ת דנזירות ולמר בר ר"א וכו' דמשמע דלמר בר"א קשיא אפי' לר"ל ולא משני דאיכא ב"ת דבעי שידור בנזירות לחול עליו נזירות גמורה גם לענין מלקות משום דס"ל כיון דאסור הוא מהשתא בכל דקדוקי נזירות אינו חייב לידור וליכא בל תאחר:
תוס' בד"ה ונזיר וכו' ונ"ל דל"ק דמ"ל בקלקולא וכו' עכ"ל ק' ללישנא קמא דלר"ל לא חיילא כלל ומותר בכל מילי דנזיר וכדמוכח מגמ' דפ"ק דנדרים גבי ב"ת דנזירות ליתני זה מותר וזה אסור ולא שייך למי' בקלקולא וכו' כמ"ש התוס' לקמן בד"ה בתקנתא:
דף יח.
גמ' א"ל רבי ההוא להכי הוא דאתא יל"ד ריב"י מנ"ל דאתא באא"ע נימא דאתא לדרשא אע"פ שלא הביא קרבנותיו וי"ל דס"ל לאו מחוסר זמן וא"כ אי' דרשי' אע"פי שלא הביא קרבנותיו ולא בעי' אלא שעה הראויה א"כ גם לילה ראויה לקרבן וקרא כתיב ביום דמשמע אבל לא בלילה ולפ"ז ר' ע"כ ס"ל לילה מחוסר זמן וא"ש לפ"ז דפריך מאי דוחקיה בתר הכי ולא נקט לה מקודם אמילתיה דר"ח כדי לאלומי הקו':
תוס' בד"ה ורבנן וכו' ומסתבר לאוקמי אעולה ולא לחטאת וכו' עכ"ל אע"ג דחטא' קודם לעולה ואפי' חטאת העוף קודמת לעולת בהמה מ"מ בדיעבד כשרה ודוקא בעולת יולדת הוא דכתיב עיכובא וכמ"ש התוס' בפ' ת"נ דנ"ט ע"א ע"ש:
דף יט.
בד"ה והזיר וכו' לרבנן ההוא למ"ל וכו' עכ"ל הא דלא הקשו איפכא והזיר למ"ל משום דאי לאו והזיר הוה דרשי' שלא הביא קרבנותיו כלל כר"א וזהו דקאמר הגמ' מ"ט דרבנן אע"ג דכבר אתמר דס"ל עולה דורון ומיעוטא לא ממעט אלא אשם דר"ל מ"ט דרבנן אמאי לא דרשי' כר"א:
בא"ד הוה דרשי' והזיר אע"פ שלא הביא עולתו וכו' עכ"ל ר"ל הוה דרשי' והזיר בזמן שהביא כר' ישמעאל ולא קפיד קרא אלא אאשם אבל עולה לא מעכבא אבל בתר דכתיב ההוא דשמעי' מיניה דלכל הפחות אשם לא מעכב דרשי' והזיר אע"פ שלא הביא ואי לאו והזיר הוה דרשינן ההוא אע"פ שלא הביא קרבנותיו כר"א ולכך צריכי תרווייהו:
דף יט:
בד"ה ה"ג וכו' ועוד דלא סגי וכו' עכ"ל ולפ"ז בסיפא דברייתא דנטמא סוף מאה לא הוה צריך למידרש מקרא מכלל דאיכא אחרונים אלא בקרא דמלאות סגי אלא כיון דקרא והימים הראשוני' לאו יתירא הוא לא דק:
דף כ.
בד"ה מי שהיו וכו' שהנודר מכחיש לכל א' ואחת וכו' עכ"ל ק' כיון שהוא מכחיש לכולן למה לא יהיה נאמן הא אמרי' בר"פ אמרו לו דף י"ב מודה ר"מ בנזיר שא"ל נטמאת והוא אומר לא נטמאתי דמהימן מגו דאי בעי אמר נשאלתי על מרי וה"נ דכוותה נאמן לו' לא נזרתי במגו דאי בעי אמר נשאלתי על נזרי וי"ל דהתם מתרצי' דיבוריה מאי לא נטמאתי לא נטמאתי בנזירותי אלא נשאלתי על נזרי דאל"ה הוי מגו במקום עדים וכמ"ש התוס' שם בתחילת הבעיא אבל הכא דליכא לתרוצי דיבוריה הוי מגו במקום עדים:
פרק רביעי
דף כב.
בד"ה מר זוטרא וכו' חדא דרמב"ח לא פשיט וכו' עכ"ל אין להק' נימא זיל הכא קמדחי ליה זיל הכא קמדחי ליה ולא תפשוט חדא מנייהו ושפיר לרמי ב"ח די"ל כיון דפשיט מברייתא קמייתא דבעל מיעקר עקר א"כ כי היכי דלא תקשה מברייתא בתרייתא ודאי דנימא דבעיקרו מתפיס ותפשוט בעיא דרמב"ח:
דף כב:
בד"ה ורמינהי וכו' וס"ל דמעקר עקר וכו' עכ"ל והא דלא משני הגמרא דתנאי היא דהא פלוגתא דתנאי היא לעיל כמ"ש בד"ה ת"ש י"ל דבעי הגמ' לשנויי גם אליבא דמ"ז דקאמר היינו בעיא דרמב"ח וכ' התוס' לעיל דלמר זוטרא כ"ע מעקר עקר ולא ניחא לו' דפליגי תנאי אי בדהשתא או בצננא דלא מצינו שנחלקו תנאי בזה:
דף כג.
גמ' ואי תנא הני תרתי וכו' אע"ג דאיסי פליג את"ק ובעי חתיכה מב"ח וא"כ לא סגי דלא ליתני מילתיה דאיסי מ"מ תנא דברייתא דקאמר אחר מילתייהו דת"ק ודאיסי ע"ז ידוו כל הדווים משמע דמכולהו יליף ד"ז:
תוס' בד"ה פסח וכו' דתרי עניני וכו' עכ"ל והא דלא מוקי לקרא הכא בנפשו קצה משום דמ"מ לאו' דשני מיקרי:
דף כד.
גמ' שקמצה מעיסתה הרדב"ז ח"א סי' פ"ח כ' באלמנה שמתה ולא נשבעה על כתובתה ונשאר עזבונה ביד יורשיה לטעון שקמצה מעיסתה וכ' בכ"י בצדו צ"ע דזו מחלוקת הרמב"ם והראב"ד בפי"ח מה"א דין ד' וכל הפו' פ' כדעת הר"מ דמותר מזונו' אלמנה ליורשי הבעל ע"כ ולק"מ דדברי הרדב"ז גמר' ערוכה היא בסוגיין דבמתענה המותר ליורשיה וכמ"ש התוס' ואע"ג דהטור וש"ע סי' צ"ה נקטו צמצמה מ"מ במתענה מודו מיהו ק"ק בגמ' ר"פ ן' סורר דע"א אמאי לא מייתי שם שינויא דצמצמה ועפירש"י בשמעתין:
תוס' בד"ה ל"ג תנן דהוי משמע שבא להקשות וכו' עכ"ל ר"ל דל"ג בתחי' הפיסק' תנן אם שלה היתה הבהמה דהוי משמע שבא להקשו' ממתני' ע"ד האמורה הקודם והוא לא בא להק' על מה שקדם אלא לפ' המשנה לבד דכל מאי דשקיל וטרי הגמ' על המשנה ולא לדחות המשנה אבל אי קאי ע"ד האמור' מיקרי בא להקשות ולדחות דבריו מכח המשנה ולכך נקטו בלשונם להקשות ולפרש:
פירש"י בד"ה לא נהנין וכו' דבכל מעה וכו' עכ"ל משמע דאי נהנה מכולן בב"א מועלין והכריחו לפ' כן דהוק"ל קושי' התוספות דמאי פריך לקמן והלא דאי חטאת מעורבין בהם נימא משום דראוי להביא בכולן שלמים:
תוס' בד"ה יפלו וכו' דהרי כולה כליל וכו' עכ"ל אע"ג דתנן בזבחים דע"ז נתערבו איברי עולה באיברי שלמים יקריב כולן עולה ורואה אני את איברי שלמים כאלו הן עצים מ"מ הכא לכתחילה לא היה להביא בכולן עולות:
דף כה.
פירש"י בד"ה לר"ל וכו' כיון דמת ואמאי תני דמי חטאת וכו' עכ"ל דבריו תמוהים דמבוא' מדבריו דקושית הגמ' היא על מתני' דמעילה דקתני מת וכו' וא"כ היכי כ' ואמאי תני דמי חטאת והלא מדבריו לעיל במתני' דמעילה בד"ה דמי עולה מבואר דל"ג במתני' דמטילה דמי חטאת וצ"ע:
דף כה:
תוס' בד"ה רע"ק וכו' אלא לדידך וכו' טוב שתדרוש וכו' עכ"ל ק' כיון דדרשא דרע"ק היא לאשם לבד וע"כ אצט' קרא דרק לחטאת ומינה נמי שמעי' אשם כדדריש רי"ש וא"כ מאי פריך ליה רע"ק הא כיון דמ"מ אצט' רק לחטאת ומינה שמעי' אשם א"כ ודאי דרשי' לקרא דהוא בהוויתו לדרב וי"ל דגם מקרא דרע"ק אע"ג דבאשם כתיב שמעי' נמי חטאת מהיקישא דחטאת לאשם מקרא דכחטאת כאשם כדאי' ככ"ד ופריך ליה שפיר רע"ק דטפי נדרוש האי קרא להאי דרשא ולא לכדרבי כי היכי דמיתוקם קרא דרק לעשה:
דף כו.
בד"ה אלא דאי חיילא עלייהו קה"ג וכו' דאין לעופו' פדיון וכו' עכ"ל עיין פירש"י בסוף כריתות דף ז' ע"ב בד"ה ש"מ ובמה שכתבתי בת"כ פ' ויקרא פרשתא ה' עיין שם:
דף כז.
בד"ה וכ"ת וכו' תקשה ליה מכמה משניו' וכו' עכ"ל ק"ל מאי קושיא הא ממשניות דמס' קינין לא שמעי' דאין יכולין הבעלים לקרות שם דלא תנן אלא דהכהן יכול לקרות שם ואה"נ דגם הבעלים בידם לקרות שם אפי' אחר הפרשה וכיון דבידם לקרות שם לא חיישי' שמא הפרישום בתערובת כיון דליכא שהיה וכמ"ש התוס' בתחילת הדיבור אבל מר"ח דקאמר דאין ביד הבעלים לקרות שם פריך שפיר:
בא"ד לכ"נ כפי' הקו' וכו' משום שהיה וכו' אלא מעתה וכו' עכ"ל דאע"ג דעופות לאו בר שהיה ודמי למעות מ"מ מצד אחר ל"ד למעות דעופות בני הקרבה נינהו ובעי' דרמו למעות בשניהם:
דף כז:
בד"ה ואינו יוצא וכו' דהא ודאי חטאת וכו' עכ"ל במקובצת תירץ דחטאת שמתו בעליה למיתה אזלא היינו כי לא מתכפר בה בנו אבל אי מתכפר בה בנו שפיר דמי דברא כרעא דאבוה ע"ש וכ"נ להדיא מדברי הר"מ בפי' המשנה בסוף כריתות עיין שם:
דף כח.
בד"ה כבשי וכו' דכל כמה דלא מקטרי אימורי וכו' עכ"ל עיין בפסחים דנ"ט ע"ב גבי מח"כ בע"פ דאמרי' כיון דלא אפשר עשאום כמי שאבדו ונר' דס"ל להתוס' דלא אמרי' כן אלא משום אכילת פסחים דלא אפשר בלילה אחרת:
בד"ה בנו וכו' דחינוך לא שייך אלא באב וכו' עכ"ל והא פריך שם ביבמות אמתני' דקטן שבא לרבות ש"מ קטן א"נ ב"ד מ"ל ולא משני דבאב מיירי ומשום חנוך משום דמ"ל דמדקתני אין שומעין לו משמע דהכל מוזהרין להפרישו ולכך מוקי לה בעושה ע"ד אביו דהשתא כ"ע מ"ל דהוי כאלו אביו עושה:
דף כט.
גמ' קסבר א"ש לעוף מ"ה לגי' רש"י דגריס ר"ל אמר משום חנוך ק' מגמ' בפ' העור והרוטב דף ק"ך ע"א דמתבאר משם דר"ל ס"ל דמליקה הוי נבילה ובמ"א כתבתי בזה:
דף כט:
גמ' תאמר בנקבה שכן תרי איסורי עיין פי' רש"י בכריתו' ד"ז ע"ב ועמ"ש בחי' שם:
תוס' בד"ה מתקיף וכו' שכן חרי איסורי ועוד אין משיבין על ההיקש וכו' כצ"ל וקו' הב' שייכא בס"ד דס"ד איסורי דאורייתא קאמר ולתי' התוס' ניחא הכל דמדאורייתא לא פרכי' מידי דאין משיבין על ההיקש וברייתא מדרבנן קאמר דהחמירו משום דאיכא חש"ב דאורייתא:
בד"ה כיון וכו' וכ"ע מופלא הסמוך לאיש דרבנן עכ"ל אבל הר"מ פ' הלכה כר"י ועד שיביא ב"ש ומופלא הסמוך דאורייתא וצ"ל לדעתו דלאוקמתא קמייתא כ"ע מופלא דאורייתא ופליגי אי אתי דאורייתא ודחי דאורייתא:
דף ל.
גמ' מ"ט אר"י הלכה היא וכו'
פירש"י מ"ט אין האש' מגלח' משום דאי מ"ט דקאמר אאיש קאי כי פריך פשיטא הו"ל לפרש דאאשה קאי אלא ע"כ דמ"ט דקאמר אאשה קאי דומיא דקו' פשיטא ועי"ל דאי אאיש קאי לא איצטריך למי' הלכה דמדאצט' קרבנו ג' בברייתא דלעיל למידרש דאין מתכפר על מעות אביו משום דהוה ס"ד דמתכפר משום דמגלח נזירותו על מעות שהפריש אביו ש"מ דאדם מגלח נזירות על מעות שהפריש אביו ועיקר הלכ' לא אצט' אלא לדיוקא דאשה לא ועיין במקובצת:
פרק חמישי
דף לא.
גמ' דאטעיה לדיבוריה כתבו התוס' בדל"ג דמ"ש בגמ' לעיל רפ"ב דב"ש סברי הקדש טעות הוי הקדש הוא כאביי דבסמוך ע"ש והוא תימא דאפי' לאוקמתא זאת מסיק הגמ' דמההיא דששה נזירים שמעי' דסברי ב"ש הקדש טעות הוי הקדש וכמ"ש התוס' עצמן בפי' מ"ש במסקנא הכא לא:
דף לא:
גמ' דאתי בטיהרא וכו' עפירש"י והתוס'
ולפמ"ש התוס' לקמן אמתני' דאם נגנבה עד שלא נזר דאפי' ב"ש מודו בטעות דלשעבר דלא הוי הקדש ע"ש י"ל דאביי נחית לדחות אוקמתא קמייתא דמוקי טעמא דב"ש משום דהקדש בטעות הוי הקדש דליתא דהא בטיהרא נמי עסקי' וטעות דלשעבר לא הוי הקדש אלא ע"כ דהב"ע באמר אלו הייתי יודע וכו':
דף לב:
גמ' שטפוהו רבנן וכו' לפ"ד התוס' דב"ש מודו ברישא בגנבה עד שלא נזר ק' נימא דר"א ס"ל כב"ש דאין שאלה בנזירות כיון דהקדש בטעות הוי הקדש ומאי דאמר פותחין הוא בשבועה ולשינויא דאביי לעיל דל"א ע"ב ניחא ועיין בגמ' בערכין דכ"ח אמתני' דהמקדיש נכסיו ועיין לה' טורי אבן בחגיגה דף י"א ע"א ע"ש:
פרק ששי
דף לד.
תוס' בד"ה ומאחר וכו' והא אצטריך לפרט אחרון וכו' עכ"ל ודאי הוא דקו' הגמ' דהכל נ"ל מנעשה כלל מוסף על הפרט ולא אצט' לפרט אחרון אלא דר"ל דכיון דמכל פרט צריך לרבות דבר א' וכמ"ש התוס' בדבור הקודם גבי פרט וכלל ופרט וה"ה גבי נעשה כלל מוסף על הפרט דצריך לרבות ד"א וא"כ אצט' הפרט האחרון לרבות בין הבינים ותי' דה"פ ליכתבי' קודם הכלל וכה"ג חזרו והקשו ותי' לקמן בד"ה מחרצני' וכו' ועיין לה' ספרי דבי רב בפ' נשא בכוונת ברייתא זו ודוק:
בד"ה חייב וכו' ור"א סבר כר"י עכ"ל עיין פירש"י לקמן דט"ל ע"א בד"ה ר"א:
בד"ה מחרצנים וכו' וק' דהיאך יסבור וכו' עכ"ל נר' דקו' זו קביעותה גבי מאי דאמר לאתויי בין הבינים והוו גרסי בגמ' מחרצנים ועד זג למ"ל אמר רבינא וכו' דמשמע דכוליה קרא מיותר והוק"ל היאך יסבור דלא קרא זה הא אי לאו קרא בתרא הוה דרשי' נעשה כלל מוסף על הפרט ותי' דהגמרא פריך לכתוב חרצן וזג:
דף לה.
בד"ה ור"א וכו' ולא מצינו שר"א חולק וכו' עכ"ל הא ודאי דאיכא תנאי בעלמא דס"ל דדרשי' בכל התורה בריבה ומיעט וריבה ולדידהו לא ממעטי אלא שטרות אף דלא נחלקו בהדיא בההיא ברייתא אלא בדברי ר"א הוא דכ' הכי דכיון דפליגי גבי שבועת הפקדון במסכת שבועות ולא פליגי בההיא דפ' הזהב מוכח דמודה בהו:
בד"ה ונילף וכו' שור הבר בהמה וכו' עכ"ל עיין בפ"ח דכלאים דפלוגתא דתנאי היא ועיין בתוס' בחולין ד"פ ע"א בד"ה מדחשיב:
דף לה:
גמ' אהני ליה דדמי ליה וכו' פירש"י אפילו דגים והיינו למ"ד כללא בתרא דוקא אבל ברייתא דבעי גם גדול עיקר וממעט דגים כדפירש"י גופיה לעיל ס"ל כללא קמא דוקא מיהו ק' מגמר' דפ' בכל מערבין דממעט דגם לכ"ע:
דף לו.
תוס' בד"ה שתי וכו' היינו כר"א וכו' עכ"ל נר' מדבריהם דאביי דס"ל היתר מצטרף לאיסור כר"א דיליף מכל דגבי חמץ ויליף שאר איסורין מחמץ וכ"כ לעיל וק' היכי יליף תרומה מחמץ הא איכא למפרך מה לחמץ שכן אסור בהנאה וע"כ דאביי טעמיה משום דיליף מנזיר כמו דיליף ר"מ ט"ב מנזיר:
דף לז.
גמ' דיליף מגיעולי נכרי' עמ"ש בחי' בפסחים בסוגיא זו:
דף לז:
גמ' דהא כל איסורי שבתורה גמירי מנזיר פירש"י דהיינו דיליף מזרוע בשלה בפ' ג"ה והוא תימה דהתם מין במינו הוא דמדאוריית' ברוב' בטיל וע"כ דהתם אסמכתא בעלמא היא כמ"ש התוס' שם והכא בדאורייתא עסקי' וע"כ דמ"ש בגמ' דהא כל איסורי שבתור' וכו' היינו מאי דיליף בברייתא ט"כ מנזיר ורע"ק פריך לרבנן ומתחילה ס"ד דגמ' דברייתא סמיך אחטאת תוכיח והשתא פריך דברייתא לא מדבר אלא נזיר לחוד ועוד דכיון דחולין מקדשים לא גמרי' גם יוכיח לא עבדי' מקדשים:
תוס' בד"ה אלא וכו' א"נ אף רע"ק דריש כל עכ"ל לפ"ז כי פריך ור"ש וכו' הומ"ל דר"ש לא דריש כל אלא דקושטא משני:
דף לח.
גמ' ור"א משקין אין וכו' י"מ דתקשה לר"א אמאי לא יליף שאר איסורין מנזיר דל"ל נזיר וחטאת ב' כתובים דהא מצריך צריכי חד באוכלין וחד במשקין ולק"מ דאי ילפי' שאר איסורין מנזיר גם אכילה נילף משתיה דמ"ש ולא קאמר ר"א דדוקא משקין אלא אחר דהוו ב' כתובים ולא ילפינן:
תוס' בד"ה דל"ל וכו' אלא כשהוא בעיניה וכו' עכ"ל כבר תמהו ע"ז מגמ' דפ"ג דשבועות ועמ"ש בחי' במס' ע"א דס"ח ע"ש:
בפירש"י בד"ה ועל וכו' דבפלוגתא לא מיירי וכו' עכ"ל נר' מדבריו דאפי' בסמוקתא בפלו' לא מיירי ולא ידענא מ"ש רביעית מזית א' דלא קרי' ליה פלוגתא מרביעית דראוי לאחד דהוי בפלוגתא לא מיירי כדבסמוך:
דף לח:
גמ' מכאן אתה דן וכו' וב' שמות היינו לחים ויבשים כדפירש"י ותוספות ומ"ש רש"י ואמרי לה זג וחרצן לא ידענא מאן דכר שמייהו בבריית' זו ומכאן ק"ל עמ"ש ה' פר"ח בי"ד סי' צ"ח דבשר איל ועז הוי מב"מ כיון דלא קרי להו אלא בשר איל בשר עז וכמו דם הפר ודם השעיר דהוי מב"מ ע"ש דהא הכא לא קרי להו אלא ענבים לחים ענבים יבשים ואפ"ה קרי להו ב' שמות:
שם אמר רבא אין לוקין וכו' לחד פי' שפירש"י דאין לוקין אלא א' אפי' זג וחרצן ק' לרבא מברייתא דתני חמש ולמסקנא ניחא:
שם והא שייר בין הבינים וכו' לדברי התוס' קשה נימא דבל יחיל שיורא הוא ומאי קאמר אלא אר"פ ובפשטא דגמ' י"ל דפריך אברייתא גופה דליתני בין הבינים ולא שייך למי' שייר במידי דאיירי ביה כמ"ש התוס' במכות דכ"ב ע"א בד"ה מתקיף ע"ש:
דף מ.
תוס' בד"ה ובתער וכו' היכא דלא שיירו וכו' עכ"ל כ' כן ליישב דלא תפשוט בעיא דלעיל מהכא אבל למאי דמסיק הגמ' לעיל דמלתחת רבי אפי' שיירו בו לא איכפת לן:
פירש"י בד"ה תנן וכו' גם ברייתא היא בספר' וכו' עכ"ל כיון בזה ליישב מאי דפריך הגמ' לקמן האי תנא מעיקרא אמאי ללמדו וכו' דנראה דחד תנא הוא והיינו משום דגם ההיא דתנן התם היא בספרא כאידך ברייתא דלעיל:
דף מ:
תוס' בד"ה והאי וכו' דילמ' אתי למשרי לאו גרידא וכו' עכ"ל ק' מאי קושיא הא אי ללאו גרידא למ"ל קרא הא כבר ידעי' בכ"מ דאתי עשה ודחי ל"ת ולכך מוקמינן ליה בכהן ומשים דהוה ס"ד דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה כמ"ש התוס' עצמן: