אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת נדרים › פרק שלישי

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת נדרים · פרק שלישי

פרק שני

דף כא.

מאן תנא ארבע' נדרים ר"י וכו' עמ"ש לעיל די"ט ע"ב דמהיכא מוכח דסתם נדרים לית בה לתא דהפלאה ע"ש מיהו י"ל דבלא"ה מתני' לעיל בתרי תנאי כמ"ש בגמ' לעיל וניחא מאי דלא מייתי הגמ' בריש מכילתין ממשנתנו דמפ' מאי דפתח ברישא דהא נדרי זרוזין קתני ברישא דכיון דמישך שייכא במתניתין דלעיל דסתם נדרים תני לה ברישא:

כתב הר"ן ומיהו אין המוכר רשאי ליתנו בשקל וכו' ע"ש לכאורה נר' דפליג עמ"ש הרא"ש בפי' בסמוך אמתני' דטיפת צונן דבאכילה מרובה נמי שרי וע' למהרימ"ט ח"א סי' נ"ה ולהמח"א ה' נדרים סי' ח"י:

דף כא:

אין חכם רשאי וכו' קסבר אין פותחין בחרטה עיין להתו' בעירובין דס"ד ע"ב בד"ה פתחין שלא הוכיחו מכאן:

דף כב.

אין נזקקין לאלהי ישראל וכו' כ' הר"ן מאי דאמרי' לקמן דף כ"ח דב"ש ס"ל אין שאלה בשבועות הוא מדרבנן דלא יחל קאי גם אשבועה ע"ש אבל הריטב"א ז"ל בחי' כתב דמדאורייתא הוא כמו נזירות ובס' בשמים ראש סי' ר"ד בהגהת כ"ד שם כ' בדברי התוס' בנזיר די"א ע"א דלא מקשו אשבועה משום דישנה בשאלה לה אבל לנזירות ק"ל לב"ש דאין שאלה כנזירות ושוב דחה דלב"ש גם אשבועה אין שאלה כמ"ש כדכ"ח ע"ש ונעלם ממנו דברי הר"ן הללו דב"ש מודים דמדאורייתא יש שאלה בשבועה ומ"מ עיקר דבריו בכוונתם אינו נר' דהתוס' מקשי' אמאי נקט הגמ' שם טעמא דמתנה עמש"ב ואי איתא נימא דהגמ' נקט טעמא דאתי גם לב"ה ועיין מה שכתבתי לעיל דף ט"ז ע"ב בד"ה הא דאמר ע"ש:

אי נדרת במוהי מזדקיקנא לך לכאורה מכאן יש להוכיח דשבועה לא בעיא שם דאי בעיא שם כי קאמר במוהי מאי הוי ואי בכנוי שם קאמר הול"ל אי נדרת בכנוי שם והעיקר חסר מיהו י"ל במ"ש הר"ן ז"ל לעיל דף י ע"א דבמוהי הוא כנוי למשה וכמי שאמר בשבועה דמשה וכיון דמשה הזכיר שם בשבועתו א"צ להזכיר שם ועיין בהר"ן ז"ל בריש מכילתין:

אדעתא דאיקפד ר"ן לא נדרי כתב הר"ן בנדר להתענות איירי לכך סגי בחרטה ועמ"ש המח"א בה"נ סי' ט"ז ועמ"ש לעיל דף ט' ע"ב בד"ה שמביאין:

דף כג.

אין והתניא מעשה באדם א' וכו' עיין בהר"ן במ"ש דל"ד לנדרי זרוזין וכו' ועמ"ש בס' תומת ישרים סימן ס"ג ובמה שכתבתי בי"ד סי' רכ"ח דין ז' ע"ש ועיין להרדב"ז ח"ג סימן תע"ג:

תתסר הנאתי עלך אי עברת וכו' לכאורה מכאן ראיה למ"ש התוס' לעיל דט"ו ע"א דכי אדרה על תנאי חייל נדרא אע"ג דמשועבד לה ע"ש מיהו נר' דהכא לאו הנאת תשמיש קאמר אלא הנאת מזונות והנאת מזונות יכול להדירה אע"ג דמשועבד לה וכדתנן בר"פ המדיר ע"ש בגמ' ואף לרש"י שם בר"פ המדיר דתשמיש בכלל לא חייל לגבי תשמיש ומ"מ לגבי מזוני מיהא חייל:

אלו הוות ידעת דעברת על דעתך וכו' מק' דהא ודאי הוה ידע דעברה ע"ד דבגמרא בברכות דנ"ו אמר אביי אקריין בחלמי בניך ובנותיך נתונים וכו' ופי' לו בר הדיא דבנין ובנן תלד והיא אמרה לקריבה ואי אמרת וכו' וכיפה לך ויהבת לקריבה ע"ש ונראה דבשתי בנות היה מעשה דאיפליגו הוא ודביתהו וסבר אביי דכבר נתקיים הפירוש וסגי בבת הראשונה:

והנה במיוחסות סי' רנ"ה הוכיח מכאן לנדונו דא'

שנדר מדבר אחד ועבר על נדרו דהוי פתח אילו הויתי ידעת דעברת על נדרך וכ' דאין לחלק בין הוא עצמו לאחר ע"ש ועיין להמח"א בה"נ סימן ט"ז ומדברי רשב"ם בפ' י"נ דק"ך ע"ב גבי ש"ח שכ' ומצא לו פתח של חרטה ע"ש נר' דכה"ג לא הוי פתח ועיין להט"ז בי"ד סי' שכ"ג סק"ב ולה' בית יעקב סי' ק"י ע"ש:

דף כג:

מי פליגי רבנן וכו' נר' דפשיט"ל דת"ק דמתני' פליג אראב"י מדקאמר ראב"י אף המדיר מכלל דפליג אלא דמבע"ל מי הוא ת"ק אי ר"מ הוא ככל סתמי דמתני' או רבנן דהם רבים והלכתא כוותייהו אף לנגד ראב"י והדר מבע"ל דאת"ל דרבים הם החולקים אי אמרי' דמשנת ראב"י קב ונקי אף לנגד רבים ומסיק דהלכה כראב"י אף נגד רבים ובהכי ניחא מה שדקדק הרא"ש ממשנת ראב"י קב ונקי וניחא נמי להר"מ דאת"ל פשיטותא הא חזי' בשמעתין דמהדר לפשוט מהנך מתני' הבעיא הא' די"ל דכה"ג דבעיא זו בודאי לאו פשיטותא היא כל עור שלא הביא שום משנה או ברייתא אלא דק' לפ"ז מאי מוכיח מסיפא דנדרי אונסין דרבנן פליגי הא סתמה היא דהגמר' דמייתי הנך מתניתין דזהו כבודי והתקבלתי הוא לפשוט הבעיא הב' דמחלוקת ואחר כך סתם והלכה כס' ועיין להר"ן בסוף הסוגיא:

דף כד.

הריני כאלו התקבלתי עיין בהר"ן ז"ל שהביא פלוגתא דרבוותא אי דוקא בקיום מעשה ע"ש ולקמן דס"ה ע"א נ"ל המודר מחבירו א"מ אלא מדעתו ממש וכ' הר"ן ז"ל דאין מתירין לו בע"כ ע"ש ומדהוצרך להתרה ולא סגי באומרו לך לשלום נר' כדעת הרשב"א ז"ל וע"ש בפירש"י ז"ל ועיין להריטב"א בחי' שם ועיין בתשו' ר' בצלאל ז"ל סי' כ"ה ולהמח"א ה"נ סי' יו"ד ולמהרימ"ט ח"א סי' מ"ט ומה שהוכיח שם מדברי התוס' בר"פ המגרש בד"ה אפילו דבטול התנאי מועיל ע"ש י"ל דכוונתם דבידו לגרשה בגט אחר ויקדשה זה שנשאה פעם אחרת ואז זקוקה ליבם:

דף כד:

ת"ש דאמר ד"ה וכו' הר"ן ז"ל הוכיח דטעמא דכלבא קאי במסקנא מדפ' כראב"י בבתריית' דא"א הוי סתם במתני' ומחלוקת בברייתא ע"ש ולא ידענא מהיכא מוכיח דמאי דפסק כראב"י הוא בבתריית' דילמא אמתני' קאי ולא פ' כראב"י אלא בקמייתא אבל בבתרייתא הלכה כס' מתני' ובזה ניחא גם מה שדקדק הר"ן ז"ל דמאי פשיט מדר"ה דילמא אבתרייתא קאי די"ל דע"כ לאו אבתרייתא קאי דבההיא הלכה כס' מתניתין דמחלוקת בברייתא וס' במתני':

דף כה.

והא ההוא חויא וכו' הק' הט"ז סי' רל"ב למאי דל"ג בדרך הזה גבי יוצאי מצרים אמאי ק"ל אנחש טפי מבבא דיוצאי מצרים ע"ש ולפמ"ש הר"ן במתני' דלכך לא תני במשנתנו גמל פורח משום דלא נחית אלא למתני תרי גווני חד דשייך גוזמא בעי' ראה אבל במילתא דלא שייך גוזמא לא בעי' ראה וטעמו של דבר עיין להט"ז שם בסי' רל"ב דלא כהר"מ שם ע"ש והרשב"א שכ' במתני' דבנחש נמי בעי' ראה נחש גדול לא כ"כ אלא לס"ד דלא ס"ד בטרוף ועיין להנמק"י והתוס' כאן כ' דבעי' ראה גם בנחש ודלא כהט"ז שכ' דליכא מאן דפליג על הר"ן ומ"ש הט"ז שם לישב דעת הפו' דהשמיטו טרוף ע"ש ק' פריך הגמ' ליתני טרוף ועיין בדברי רש"י ז"ל שנראה מדבריו דגם למסקנא בעי' גדול דנחש קטן גבי טרוף ודוק ועיין בפ"ג דשבועות דכ"ט ע"א בד"ה באומר ועיין בגיטין דל"ה ע"א ד"ה נודרת וכו' ע"ש:

אלא משה מילתא דלא טריחא נקט ובגמ' בספ"ג דשבועות משני כי היכי דלא תהוי הפרה וכו' וכ' התוס' אין להוכיח מכאן דבב' הוי ע"ד רבים דילמא דעת הקב"ה שאני ועיין למהרש"א ז"ל בח"א שם ועיין להריטב"א ז"ל בחי' בסוגיין:

דף כה:

אמר רבא ה"מ וכו' כ' הר"ן לפי שאביו לא נכנס מעולם בנדר וכ"נ גם בדברי רבא נר' מדבריי דטעמא דבמעמיד כ"ע מודו משום דכיון דבשעת חזר' הוציא אביו ואפ"ה אמר לי כולכם לגבי האחרים א"כ מ"ש בשעת הנדר כולכם הוא על האחרים ואביו לא נכנס בכלל הנדר אפי' בשעת הנדר וא"כ אם בשעת נדר אמר לזה ולזה ובשעת חזרה פלוני ופלוני פליגי בהא אע"ג דמעמיד הוא שהרי בשעת הנדר נכנס אביו ומאי דלא מוקי הגמ' פלוגתייהו בהא משום דקאי אמתני' דקתני בשעת הנדר אמר כולכם אך הר"ן גופיה לקמן גבי קו' ר"פ לרבא ממתני' דכיצד אמר רע"ק כ' בהדיא דה"ה אם אמר בשעת הנדר ובשעת חזרה לזה ולזה מעמיד הוי וכ"ע מודו בהא אליבא דרבה וצ"ל דמ"ש כאן בטעמא דמילתא משום דאביו לא נכנס מעולם בנדר הוא לפי האיכא מ"ד שהביא לקמן דכ"ו סוף ע"ב דבמתני' דפותחין אפי' במעמיד דינו כמו מחליף ע"ש דע"כ ס"ל דטעמא משום דאביו לא נכנס מעולם והב"ח בסי' רכ"ט וסי' רל"ב כ' בדעת הטור דס"ל כס' האיכא מ"ד שהביא הר"ן לקמן וכ"כ הש"ך שם בדעת הש"ע ע"ש ולפי"ה ק' דא"כ איך כ' דגם אם בשעת הנדר ובשעת חזרה אמר לזה ולזה מעמיד הוי וכ"ע מודו דאסור הא לפי' האיכא מ"ד בכה"ג פליגי ולב"ה דקי"ל כוותייהו שרי בכה"ג:

דף כו.

בשלמא לרבא וכו' פי' הרא"ש דרישא וסיפא דקאמר היינו רישא ואמצעיתא אבל סיפא לא אסיק אדעתיה ולקמן פריך לה א"נ מוקי לה במחליף ולקמן פריך אמאי קתני א' ואחרון ע"כ פי' אמאי קתני בא' הותרו כולן ובאחרון כולן אסו' ואחרון מותר בתרווייהו הול"ל ראשין ואחרון ולקמן בד"ה אי הכי שכ' ב' פי' בקושיית הגמ' לקמן הוא לפי' הראשון שכ' כאן:

והנה הב"ח והש"ך בסי' רל"ב ורכ"ט כ' בדעת הטור וש"ע דפ' כס' האיכ' מ"ד ע"ש ועמש"ל וכ"נ מדברי הר"מ דבפ"ד מה"נ דין י"א לא כ' שצריך שיחליף דבריו ע"ש וכבר כתבתי בסי' רכ"ט שנר' שזה דעת הריב"ש בסי' רצ"א שכ' בנשבע שלא יאכל בשר ולא ילבש בגדי משי דלא אמרי' הותר מקצתו הותר כולו כיון שהם פעולות חלוקות ע"ש וק"ל דבעי' החלפה אלא ע"כ דבהותר ע"י חכם לא בעי' החלפה וכס' האיכא מ"ד ולכן כ' שם דבכה"ג בתמרים וענבים הותר מקצתו הותר כולו ועיין לה' מש"ל בפ"ד דין י"א מ"ש ע"ד הריב"ש ומה שהק' משבועת אליהו דטל ומטר ע"ש ואפשר עוד לו' דאיירי באומר אלו הייתי יודע שכן לא הייתי נודר דליכא לא העמיד ולא החליף וכה"ג דינו כמו החליף וגרע ממחליף כמ"ש הב"ח בסי' רל"ב ודקדק כן מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ח מה"נ ע"ש:

אבל ק' לפ"ז במאי דפריך לרבא ממתני' דכלכלה אמאי קאמר מאי לאו וכו' ליפרוך בפשי' דהא קתני אלו הייתי יודע לא הייתי נודר ובכה"ג דינו כמחליף וצ"ל דכה"ג אפי' רבנן מודו דכיון דכה"ג גרע ממחליף ובמחליף הוא דאשכחן דפליגי רבנן א"כ בכה"ג דאינו לא מחליף ולא מעמיד אפי' רבנן מודו ובמתני' דכלכלה קתני דרבנן אסרי וע"כ איירי במחליף ומשני דאיירי במעמיד והלח"מ שם בפ"ח דקדק כן מדברי הרז'מ כמ"ש הב"ח ונר' עוד מדבריו דאפי' סתם ולא אמר כלל אלו הייתי יודע לא הייתי נודר אלא דהלך ולא אמר אמדינן דעתיה ובטל כולו וכ' דכי פריך ממתני' דבצל הומ"ל כן אלא דעדיפא משני ע"ש ולפי"ה דכה"ג אפי' רבנן מודו הדבר ק' דגבי בצל הו"ל לאוקמה בהכי דאתיא אליבא דכ"ע מלאוקמה במחליף דלא אתיא אליבא דרע"ק וכדקאמר הגמ' ור"מ אליבא דרע"ק דהיינו אליבא דרבה ועפירש"י והתוס' שם מיהו אכתי איכא למידק לס' דכה"ג דאינו לא מחליף ולא מעמיד אפי' רבנן מודו אמאי לא אוקמה הגמ' בסמוך לרישא דברייתא דנדר מה' בני אדם בכה"ג ואתיא לכ"ע ובעי' דברי הלח"מ שכ' דאפילו בסתם שרי עיין להרשב"א בחי' בסוגיין שכ' דדינו כמו מעמיד ועיין בחי' המאירי שהביא פלוגתא בזה ע"ש ועיין למהרשד"ם חי"ד סי' צ"א דנר' דפשיט"ל בכה"ג דינו כמו מעמיד ולא זכר דברי הראשונים שכ' ע"ש:

דף כו:

איתיביה רבינא לרבא וכו' כ' הר"ן איכא מ"ד דבמתני' דפותחין אפי' במעמיד שרי אליבא דרבא ואין כן דעת הרמב"ן ז"ל והכריח כן ממאי דפריך רבינא ממתני' דכלכלה ע"ש ולזו י"ל דהאיכא מ"ד ס"ל כפי' הרא"ש ז"ל לעיל באוקמתא דרבא דאליבא דרבא אין חלוק בין מחליף למעמיד אלא דהעיקר תלוי באם אמר כולכם בשעת חזרה ודברי האיכא מ"ד הם אליבא דרבה דוקא דשני ליה בין מחליף למעמיד ובדברי הר"ן ז"ל איכא למידק אמאי לא הכריח כן ממאי דפריך לעיל לרבא ממתני' דכיצד אמר רע"ק וכו' אמאי פליגי רבנן הא רבנן דפליגי ארע"ק במתני' דפותחין ס"ל אפילו מחליף אסור לפי האיכא מ"ד:

גמ' כגון שתלאן זב"ז הר"מ בפ"ד העתיק המשנה בצורתה ולא כ' שתלאן זב"ז והוא נגד הסוגיא וכבר עמד בזה הלח"מ ע"ש:

מאי לאו דאמר אלו הייתי יודע שהכופרי וכו' כ' הר"ן ז"ל דהומ"ל דאף דב"ש ס"ל כר"מ לא ס"ל כן אלא דס"ל דלא אמרי' תפוס ל' ראשון אלא בסותרין ע"ש ואין להק' לפ"ז אמאי הגמ' לעיל מוקי בה' כר"י דאמר בגמר דבריו אדם נתפס נוקמה דס"ל כר"מ אלא דס"ל דדוקא בסותרין די"ל משום דכבר איפליגו בזה ב"ש וב"ה ברפ"ב דנזיר ע"ש בגמ':

דף כז.

אמ"ל רבא אנוס הוא הר"מ בפ"ז מה' סנהדרין דין יו"ד שפ' כרבא ומרן בכ"מ בשם הסמ"ג הראה מקור דין זה מהירוש' ע"ש ולא זכר סוגיא דשמעתין ועיין להב"ח בח"מ סי':

התוס' הק' במ"ע אי באונס דשכיח הו"ל לאתויי וגם בשכיח ולא שכיח הו"ל לאתויי כדמוכ' כריש כתובות ובשמעתין מדמה לגט ותי' דאיירי בלא שכיח כלל ודבריהם תמוהים טובא דשם בכתובו' אמרי' דבגט דוקא משום צנועות ומשום פרוצות והתם בשכיח ולא שכיח איירי דבלא שכיח כלל לא גזרי' משום צנועות ופרוצות כדהוכיחו התוס' מההיא דאכלו אריה ע"ש ונר' דכוונתם לס"ד דגמר' ע"ב טעמא דרבא דאין אונס לגיטין משום דהו"ל לאתנויי והגמ' כאן ע"ב בס"ד שם מדלא משני אגט דשאני התם משום צנועות ופרוצות ע"כ דס"ל להגמ' דעעמיה דרבא דאין אונס בגיטין משום דהו"ל לאתנויי דלל"ב שם ס"ל לרבא יש אונס מ"מ צריך ליישב דרבא כאן אליבא דכולהו לישני כיון דבהא מילתא ליכא תרי לישני וכה"ג מוכח מדברי התוס' בכ"ד ועיין בהר"ן בשמעתין ותי' דאיידי בלא שכיח כלל ר"ל האי שמעתא דזכוותא אבל מתני' דזרוזין בשכיח ולא שכיח דהא קתני חלה ומוכח מגמ' דריש כתובו' דחלה הוי שכיח ולא שכיח ע"ש ורבא מייתי מנדרי זרוזין במכ"ש והגמ' מקשה ליה מגט אבל אכתי דבריהם תמוהים דלמסקנא דמשני אגט דשאני מת דלא ניחא ליה דתיפול קמי יבם תק"ל מתני' דזרוזין אמילתא דרבא דאין אונס לגיטין ול"ל לרבא דאין אונס בגיטין איירי במת דוקא דא"כ מאי קמ"ל רבא מתני' היא דה"ז גיטיך אם לא באתי וכו' דמייתי הגמ' בשמעתין ועוד דמילתא דרבא שם אחלה קאי דהגיע זמן ולא ע"ש וצ"ע ועיין להרב בעי חיי ח"ב מח"מ דקל"ב עש"ב ועיין לה' חיים שאל ח"ב סי' ע"ש:

דף כז:

גמ' ר"י אומר לא יתן כ' הרא"ש דלא גבי ממשעבדי אפי' מקצת שלא נפרע ועיין להמש"ל בפי"ד מה' מו"ל שכ' בשם הרדב"ז דגובה ע"ש:

דף כח.

באומר יאסרו פירות וכו' לכאו' בלא"ה הוי נדר שוא כיון דא"א לקיימו וי"ל דהגמ' סמיך אשבועה דקתני אפי' בשבועה והא הוי שבועת שוא דלוקה עליה דודאי בכה"ג איירי ולא בנשבע ממש שהם של בית המלך כמ"ש לקמן בשם הריטב"א וכפירש"י במתני' ונר' שלזה כיון מהרימ"ט חח"מ סי' מ' שכ' דמסוגיא זו מוכח דגם בשבועה סתמא לעולם דלא כהמרדכי וכן יש להוכיח מדקאמרי ב"ש חוץ משבוע' ואי סתמו יום א' אמאי שבועה הא יכול לקיים שבועתו ודלא כה' שמחת יו"ט סי' ל"ב שכ' דאין ראיה מסוגיא זו כלל מיהו י"ל דשאני הכא שהוא מתכוין לו' לשון משמעותו לעולם וכמ"ש הר"ן בשמעתין אבל בעלמא סתמא לאו לעולם גבי שבועה:

והט"ז בסי' רל"ב כ' דודאי הפירות אין נאסרין אלא דמ"מ איסור' איכא דהוציא הנדר לשוא ע"ש ועפי"ד ניחא לי מאי דק' בדברי ב"ה בסיפא דמתני' דאמרי אלו ואלו מותרין דמשמע דטעמא משום דשרי להוסיף ע"ד האנס והא בלא"ה שרי כיון דלא חל לגבי אשתו דב"ה הוא דס"ל נדר שהותר מקצתו הותר כולו ומן האמור י"ל דלענין איסור דנדר שוא הוא דאיירי ב"ה הכא דלא עבד איסורא כלל משום דרשאי להוסיף אלא דדברי הט"ז א"א להולמן לפי סוגיית הגמ' דקאמר וכיון דקאמר יאסרו איתסרו להו כל פירי דעלמא דמשמע דנאסרין הפירות וע"כ צ"ל דלא אסר כל פירות אלא מקצת וכמ"ש הש"ך שם וכ"כ הריטב"א ז"ל בשמעתין ע"ש וכיון דבגמ' מוכרחים לפ' כן בע"כ גם הש"ע בהכי

איירי כיון דמקור הדין מסוגיין:

הר"מ ז"ל בפ"ד מה"נ השמיט דינא דפותח לן בשבועה ונר' דס"ל כמ"ש הרא"ש ז"ל בפי' בסיפא דמתני' דגם לב"ה יש חדוש דהו"א בכה"ג אסור כיון דלא שמע האנס ע"ש וס"ל להר"מ ז"ל דחידושא דסיפא הוא לב"ה ולכן כיון דפ' דמותר להוסיף בשבועה לא הוצרך לו' דפותח לו בשבועה דכ"ש הוא ועיין להלח"מ שם ובירוש' בעי לב"ש אי עבר ופתח מהו ופשיט מסים' דבניו אסורין הא פתח שרי. נר' דהכי פשיט כיון דלא שמעי' דאסורין אלא בסיפא דלא שמע האנס משמע דברישא שרי דאל"ה הו"ל לאשמעי' האי דינא בפתח והקה"ע כ' ה"ג הא פתח אסור ולפ"ד הרא"ש ק':

כתב הריטב"א ז"ל דלא שרי לישבע שהיא תרומה או של בית המלך כיון דבשעת השבועה יצאת לשקר ולא שרי אלא באוסר פירות עולם עליו בשבועה אם היא תרומה ע"ש ועיין להתי"ט והש"ך בסי' רל"ב ובקה"ע בתוספותיו ע"ש ועיין להמהראנ"ח ח"א סימן ג' עיין שם:

כתב הר"ן ז"ל אע"ג דהפקעת הלואתו שרי לא התירו לישבע בזה ע"ש ובגמ' בפ"ב דב"ק דקי"ג בתר דמייתי משנתנו קאמר ר"א אמר במוכס נכרי ע"ש ולפ"ד הר"ן ז"ל ק' מ"ש מהפקעת הלואתו למ"ד גזל הגוי אסור דלא התירו לישבע ועיין להמח"א ה' שבועות סי' י"ג ע"ש:

מתני' הרי נטיעות האלו קרבן וכו' כ' התוס' הא דלא אמרי' דבקרבן קאמר וקונם הוא משום דלא אמר עלה דאפי' לר"מ דוקא דאמר עלי עיין שם ודבריהם סתראי נינהו למ"ש ברפ"ב דנזיר ד"ח דשם כ' דאפי' ר"י מורה בעלי מכלל דפלוגתייהו בלא אמר עלי וכ"נ מדבריהם לעיל בפ"ק ד"ו ע"ש ועמ"ש לעיל שם:

דף כח:

ל"צ כגון דאיכא זיקא וכו' הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' מעילה השמיט זה ע"ש ועיין בהרא"ש והר"ן ז"ל בפי' דשמעתא:

עולא אמר כיון שנקצצו שוב אין פודין דס"ל קדוש' דמים פקעה בכדי ובר פדא פליג עיין להתו' בסוכה דף גבי ע"מ להחזירה דכ' דיכול להקדישה כל זמן שהיא בידו ועיין למהר"ם בחי' בס' כ"ת שם:

הר"ן ז"ל הביא דברי הרשב"א ז"ל דלמ"ד מכאן לאומר שדה נתונה לך עד שיעלה לירוש' וקנאה ממנו דחוזר וזוכה בה ושהרמ"ק חלק עליו ע"ש וראיתי לה' עצי אלמוגים סי' שפ"ב דקע"ח ע"א שהוציא מכאן דין חדש דאם שכר מהגוי לשבת אחת וחזרו בהם חוזר וזוכה בה אפי' להרמ"ק דכיון דסתם קנייתו הוא. לשבת אחת אמאי הוצרך לפרט עד אחר השבת ע"כ לענין שיחזור ויזכה בה ע"ש ואין דמיונו עולה יפה דמה בכך דביאר דבריו ולא סמך על הסתם ול"ד כלל לנדון הרשב"א והרמ"ק ז"ל והרי נזיר דסתם נזירות שלשים דאטו אם אמר הריני נזיר מכאן ועד שלשים יום מי נימ' דליתיה בשאלה מיהו לזה י"ל ועיין בריש פ"ג דנזיר:

דף כט.

ומה אילו אמר לאשה היום את אשתי וכו' הכנה"ג בא"ח סימן ל"ח כ' אם אמר לאשה היום את אשתי ולמחר א"א אשתי אינה מקודשת לעולם ותמה עליו ה' דברי אמת סוף קו' ב' משמעתין ע"ש ועיין להתוס' בסמוך שכ' דאביי ס"ל דאפי' קה"ד פקעה בכדי ופליג אמימר' הלזו דהיום את אשתי גם הר"ן בסמוך צדד בזה ע"ש:

הב"ע דאמר לדמן וכו' כ' הר"ן ז"ל בבע"מ איירי דאלו בתם הא קי"ל המתפיס תמימין לב"ה ל"י מידי מזבח דכל הראוי למזבח א"י מידי מזבח לעולם ע"ש מדבריו מוכח דהא דכל הראוי למזבח א"י מידי מזבח לעולם מדאורייתא הוא דאי איתא דמדרבנן הוא אבל מדאורייתא אינו קדוש קה"ג א"ש כאן אפי' בתם דכיון דמדין תורה חלה קדושת שלמים לאחר ל"י אין כח ביד חכמים להפקיע קדושה של תורה והמש"ל נסתפק בד"ז דכל הראוי וכו' אי מדאורייתא או מדרבנן ע"ש אבל התוס' הוכיחו מהקדיש זכר לדמיו דקדוש קדה"ג ועיין להלח"מ בפט"ו ממעה"ק דין ז'

דף כט:

לימא תהוי תיובתא דבר פדא פירש"י דלעולא סלקא בקו' ע"ש והיינו משום דאי תרווייהו רישא וסיפא במעכשיו משמע אבל בלא מעכשיו לא פקעא וע"כ חדא בקה"ג וחדא בקד"ד דאל"ה תרתי למ"ל ולעולא קדושת דמים פקעא בכדי אפילו בלא מעכשיו ואי תרווייהו בלא מעכשיו קשיא קה"ג ורחיקא מילתא לומר רישא בלא מעכשיו בקדושת דמים וסיפא במעשיו ובקה"ג והא דלא ניחא ליה למי' לעולא תרווייהו במעכשיו ובקה"ג ולא זו אף זו קתני לא זו דמקדושה חמורה לקדושה קלה דלא פקעא אף זו דסיפא דמקדוש' קלה לקדושה חמורה לא פקעא דא"כ אתי לדיוקא ולא לגופ' במעכשיו איירי ופקעא כנ"ל לשי' רש"י ז"ל אך מ"ש בד"ה אלא למ"ד חוזרת שאם עמדה ונתקדשה וכו' הוא תימה וכבר תמה עליו בתשו' הרמ"ע סי' כ"ו עיין שם והרא"ש ז"ל פי' דגם רישא ה"ק אם לא אמר ושמעי' דלא פקעא ונר' לפ"ד לעולא תרווייהו בקדושת הגוף וסיפא אשמועי' אפי' מקדושה קלה לקדושה חמורה או דסיפא אשמועי' אע"ג דהתחיל בעולה שהיא אחר ל"י אפ"ה קדושת שלמים דחיילא השתא לא פקעה וכצ"ל לאיכא דאמרי קמא שהביא הר"ן בד"ה ה"נ דכל מ"ש הר"ן בפי' דשמעתא הוא לא"ד בתרא:

והתוס' כ' דתרווייהו רישא וסיפא אם לא אמר קאמר וחדא בקדושת הגוף וחדא בקד"ד ולא זו אף זו קתני ע"ש ויש להבין לפ"ז מאי מפ' התוס' במאי דפריך פשיטא אי מפ"ל דמרישא שמעי' לה דאם לא אמר הוי שלמים לאחר ל' וע"ז משני דסיפא אשמועי' אע"ג דהדר ביה ואמירתו לגבוה במסירתו להדיוט א"כ שמעי' דאפילו בבע"מ אמרי' אמירתו וכו' דהא סיפא בקדושת דמים לד' התוס' וע"כ בבע"מ איירי דבתם קי"ל קדיש קדושת הגוף כדאמרי' בהמקדיש זכר לדמיו ובירוש' בר"פ האומר דקידושין אמרי' אמר ה"ז עולה אחר ל"י ומכרה מכורה ופריך הא אמריתו לגבוה וכו' ואפי' אם נפרש דפריך פשיטא הא שמעי' מקדושין כפי' הר"ן ז"ל וגם ארישא פריך ומשני ל"צ דהדר ולכך קתני בכה"ג דאם לא אמר וכו' וסיפא דתני לה בכה"ג אגב רישא מ"מ בודאי דגם בסיפא איירי אע"ג דהדר וצ"ל דהתוס' לפ"ז מפ"ל בתם ובמקדיש לדמי נסכים ול"ד לבמ"ע וכדכ' לעיל מזה לחד תי':

ודע די"ל בדברי הר"ן אמאי לא מפ' במאי דפריך פשי' דהיינו הא שמעי' לה מרישא ול"ק תו מה שהק' אח"כ וצ"ל דמל' פשיטא דהדין מצד עצמו ולאו מכח רישא:

עוד כ' התוס' בשם הר' אלחנן דרישא באמר מעכשיו לאחר ל"י שלמים ע"ש וק' א"כ אמאי מוקי סיפא דאם לא אמר קאמר נוקמה במעכשיו ותרתי צריכי לדיוקא דאם לא אמר מעכשיו לא פקעה בין בקדה"ג בין בק"ד וע"ד שכ' בתי' קמא ולחד תי' שכ' התוס' אח"כ דלענין מעילה הוא דכל ל"י עולה ולא להקרבה דהא איכא עלה קדושת שלמים נמי ניחא שפיר דסיפא לא מיתוקמא במעכשיו דא"כ כל ל"י שלמים לאיזה ענין הא שלמים לית בהו מעילה אבל להנך תי' אחריני שכ' התוס' אח"ז ק' וצ"ל דלה"ר אלחנן ס"ל דדחיקא ליה להגמ' לו' דלא אתא לגופיה אלא לדיוקא דלא כתי' קמא:

והנה הר"ן כ' בשם הרשב"א ז"ל דלעולא תרווייהו רישא וסיפא בק"ד וזו ואצ"ל זו קתני וכל הסוגיא לבר פדא ע"ש וזו היא דעת הר"מ בפט"ו מה' מעה"ק וכ"כ מרן בכ"מ אלא דלא זכר דכ"כ הרשב"א ז"ל ובעיקר מחלוקת הרשב"א והר"ן בהא דאמירתו לגבוה וכו' עמ"ש הרא"ש ז"ל בקידושין דע"ח ע"ב ועיין להתוס' שם ועיין לה' תומים סי' ס"ו סק"ב. ודע דאף דכתבתי דהר"מ מפ"ל כהרשב"א מ"מ אין להוכיח דס"ל להר"מ דהאומר סלע זו לצדקה אחר ל"י דחוזר דאף דכל הסוגיא אזלא לבר פדא מ"מ אין לאפושי פלוגתא ויש לנו לו' דגם עולא מודה דאינו חוזר ואף דהר"מ בפ"ו מה' ערכין ד"ט כ' האומר שור זה עולה אחר ל"י שחטו מותר הקדישו מוקדש משא"כ במעכשיו ע"ש דנר' דס"ל דלא אמרי' אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט במעכשיו כדכ' הר"ן מ"מ י"ל דס"ל כמ"ש הרשב"א ז"ל בחי' בראש דבריו דטעמא דלא מצי הדר ביה משום כיון דאמירתו לגבוה וכו' הו"ל כמו מעשה ולא אתי דבור דחזרה ומוציא מיד מעשה ולאו משום דהו"ל במעכשיו ע"ש וא"כ י"ל דס"ל להר"מ דלא מצי הדר ביה דלא אתי דבור ומוציא מיד מעשה אבל כי שחטו דעבד מעשה וכן כי הקדישו דהו"ל נמי כמסירה אתי מעשה ומוציא מיד מעשה וכן כי מכרו כמבואר בירוש' שהביא הרשב"א ז"ל ע"ש אבל חזרה בדבור לא מצי הדר ביה ועיין לה' זרע אברהם חי"ד דקל"ה וקל"ו ולהמח"א ה' צדקה סי' ד':

והנה בעירובין דל"ו ע"א איתא בעא מיניה רבא מר"ן ככר זה היום חול ולמחר קדש ואמר עירבו לי בה מהו אמ"ל עירובו היום קדש ולמחר חול אמ"ל אין עירובו עירוב ומ"ש ביה"ש ספיקא הוא ומספיקא לא נחתא קדושה ולא פקעא קדושה ע"ש ופירש"י ז"ל היום קדש ולמחר חול על מעות שיש לי בבית והריטב"א ז"ל בחי' דחה פירש"י דהא קי"ל גבי נטיעות האלו קרבן עד שיקצצו דקדושת דמים פקעא בכדי ע"ש ולזה י"ל דדעת רש"י דהלכה כבר פדא דאפי' קדושת דמים לא פקעא בכדי וכ"ד הראב"ד ז"ל וכ"כ המח"א בה' צדקה סי' י"ב אבל ק' דרבא גופיה ס"ל בסוגיין דקדושת דמים פקעה בכדי והתם בעיא דרבא היא ואמא הוצרך רש"י לפרש על מעות שי"ל ונ"ל במאי דק"ל למ"ש הרשב"א והביאו הר"ן ז"ל בסוגיין דכולה סוגיא אליבא דבר פדא אבל לרבא ואביי כולה ברייתא בק"ד וזו ואצ"ל קתני ולדידהו מצי הדר ביה ע"ש דלפ"ז מאי ק"ל לרבא שם בעירובין ומ"ש הא שנא ושנא דהיום חול ולמחר קדש כיון דאכתי לא חיילא קדושה מצי הדר ביה וכיון שכן כי אמר ערבו לי בה מוכחא מילתא דהדר ביה דאי אכתי קדש היא לא מהני עירוב ודמיא למאי דאמרי' בירוש' בפ"ג דקדושין ופ' הר"מ בה' ערכין דכי אמר שור זה עולה אחר ל"י והקדישו מוקדש דחזרה היא וכמש"ל ולכך עירובו עירוב אבל כי אמר היום קדש ולמחר חול דלא מצי הדר ביה אין עירובו עירוב ואף דלמ"ד בקדושין אינה חוזרת גם בהקדש לא מצי הדר ביה מ"מ קי"ל כר"י בפ"ג דקדושין דגבי קדושין חוזרת ומאי ק"ל לרבא ומ"ש וכו' וצ"ל דרבא הדר ביה וס"ל כבר פדא או מאי דאמר בסוגיין מי קדמיתו קדושת הגוף לק"ד לישב מילתיה דעולא הוא דאמר הכי אבל איהו גופיה ס"ל כבר פדא דלא פקעא בכדי ולא מצי הדר ביה ומעתה ניחא שפיר פירש"י דפי' למחר חול על מעות שיש לי וכו':

ודע דמבואר בירוש' בפ"כ דמס' נזיר הלכה ט' דהא דאמרי' שור זה עולה לאחר ומכרו והקדישו בתוך ל"י מכור ומוקדש דוקא דאמר הרי זו אבל אמר ה"ז עלי חלה קדושת עולה אחר ל"י ולפ"ז הו"מ הגמ' לאוקמה ברייתא זו לבר פדא באומר עלי דאפילו בר פדא מודה דבכה"ג פקעה קדושת שלמים וחלה קדושת עולה כיון דאמר עלי:

דף ל.

הנודר מיורדי הים וכו' בירושלמי הנודר מיורדי הים אחר שלשים יום וקודם ל"י נעשו יושבי יבשה פלוגתא דרי"ש סבר בתר חלות הנדר אזלי' ורע"ק סבר בתר שעת אמירה אזלי' וכ' הר"ן וקי"ל כרע"ק ע"ש ובלא"ה לאוקמתא דאביי לקמן דפ"ט דמוקי מתני' דהתם אפי' כרי"ש ע"ש גם רי"ש מודה בהא מילתא דיורדי הים דבתר שעת אמירה אזלי' ומ"ש הר"ן ונ"ל שאין כן ויתבאר בפ"ב הוא לקמן דפ"ר ע"א דהוכיח שם דלפום גמרין שם דאחר שגירשה בעל בכלל בריות ואזלי' בתר חלות הנדר ע"כ דאזלי' בכה"ג בתר ל' בני אדם דהכל נכלל בין שעת אמירה בין שעת חלות הנדר דאל"ה מתני' דהתם כרי"ש ובדפ"ט מוקי מתני' כרע"ק ע"ש ואף דאביי אוקמה גם כרי"ש מ"מ ע"כ ר"ן דאמר בעל בכלל בריות כשגירשה ל"ל אוקמתא דאביי דלאוקמתא דאביי גם לרי"ש בעל לאו בכלל בריות גם כשגירשה דבכה"ג מודה רי"ש דבתר אמירה אזלי' וא"כ לאוקמתא דר"ן מתניתין דלא כמאן דהא יכול להיות שיהא הכל ברשות א' ולק"מ מה שהק' ה' קרבן העדה בפ' אלו נדרים הלכה ח' ע"ש והנה שם בירוש' אמרו דרי"ש ס"ל בתר הנדר ורע"ק ס"ל בתר האיסור וכן ל' הירוש' שם לעיל מזה מבואר מזה דל' בתר הנדר היינו חלות הנדר ובתר האיסור היינו בתר אמירה ותמהני מה' קרבן העדה בפי' בפרק השותפין הלכה ד' דאמאי דאיתא התם קונם שאני נהנה לפ' ולמי שאשאל עליו קאמר כמ"ד בתר האיסור ברם כמ"ד בתר הנדר נדר שהותר מקצתו הותר כולו ופי' הקה"ע דהיינו פלוגתא דרי"ש ורע"ק דלרי"ש דאזלי' בתר האיסו' דהיינו חלות הנדר אבל לרע"ק בתר הנדר דהיינו בתר אמירה והוי נדר א' ע"ש ונהפוך הוא ובעיקר פי' ל' הירושלמי הלז עיין להמח"א בה' שבועות סימן ט' ע"ש ועמ"ש ביו"ד סי' רכ"ח דין מ"ו ע"ש:

דף ל:

מדלא קאמר הנודר מן הרואין עיין בתוספות ומתחילת דבריהם נראה דאי אמר הנודר מן הרואין החמה היו סומין מותרין אלא דלפ"ז מה שהק' אח"כ דהא דלא קאמר הרואין למישרי דגים ליכא אפי' התחלת קשיא דכיוי דע"כ ס"ד דדגים ועוברין רואין את החמה א"כ אפי' אמר רואי חמה הוו דגים בכלל אי לאו דפי' רואי הוא שהחמה רואה אותן וא"כ אסור בסומין ועיין להט"ז סי' רי"ז סק"ל:

משמע הכי ומשמע הכי ובנדרים הלך אחר ל' ב"א וכו' לפירש"י לכ"ע נולדים בל' ב"א דיולדו משמע אלא דטעמייהו דרבנן משום דכיון דאסר עצמו בשעתידין להולד כ"ש שנולדו ולר"מ ל"ל האי כ"ש ולפי' הר"ן פלוגתייהו בל' ב"א גופייהו היכי הוו ועיין להמש"ל ברפ"ד מה' שבועות שכ' בפלוגתא דחכמים ורע"ק ברפ"ג דשבועות דפליגי היכא דל' תורה סותר ל' ב"א לחכמים אזלי' בתר ל' תורה ולרע"ק בתר לשון ב"א ע"ש ולפ"ז י"ל גם כאן פלוגתייהו בהכי דלעולם דל' ב"א בנולדים דיולדו משמע אלא דטעמייהו דרבנן דאזלי בתר ל' תורה כיון דסותר ל' ב"א וקרא דכל הבן הילוד עיין בהריטב"א ועיין לקמן בר"פ הנודר מן המבושל ובהר"ן ז"ל שם:

דף לא.

אפי' נכרים נמי כ' התוס' הא סתם נכרים אין שובתין וסתם כותים שובתין ע"ש בתי' ונראה ממשמעות דבריהם דקושייתם דנימא דהנכרים אפי' דאיכא דשובתין מ"מ הוא נדר מאומה דסתמא אין שובתין ומותר בכולן כנר' ממשמעות דבריהם אף דאפ' לפ' בע"א אבל ק' למסקנ' דמצווין ועושין קאמר ונכרים גירי אמת אמאי הוצרך הגמ' לומר ונכרים אין מצווין הול"ל דאף דאיכא דעבדי כללותם לא עבדי ועמ"ש לקמן אמתני' דקונם שאני נהנה לערלים ע"ש:

מתני' אסור בישראל וכו' כ' הרא"ש בפי' וגרים נמי בכלל זרע אברהם וכו' אבל הנמק"י כ' יש גרים לאו זרע אברהם מקרו אבל מקרו בני אברהם ע"ש וכ"כ הלבוש בא"ח סי' תקצ"ה ועיין בהלבוש בי"ד סימן רי"ז:

גמ' ביצחק ולא כל יצחק עיין מהרש"א בסנהדרין דנ"ט ע"ב ובתוס' בחולין דף פ"ח ע"א ע"ש:

מתני' שאני נהנה להן והן לי יהנה לאומות כ' הר"ן בשם הרא"ה דקמ"ל דלא הוי נדרי שוא כיון דאפשר דיהנה לאומות משמע דאי אמר שאני נהנה לבריות הוי נדרי שוא ולא חייל וכ"כ הנמק"י וכ' דאם נדר לזמן אפי' לבריות חייל ע"ש ומתני' דלקמן דף פ"ג ע"ב שאני נהנה לבריות איכא לאוקמה בדקיץ ועיין בגמ' שם:

גמ' מהני' בזבינא דרמי על אפיה א"כ אימא רישא וכו' דבזבינא דרמי על אפיה פשיט"ל דלא הוי הנאה דתרווייהו אלא הנאה דמוכר ולכך פריך אימא דישא שפיר ועיין להלח"מ בפי' ה"נ שכ' דהר"מ סמך אסוגיא דבתרא ולכך לא חליק בין זבינא לזבינא וכו' ע"ש ור"ל לא חלק בין זבינא מציעא לזבינא חריפא אבל זבינא דרמיה על אפיה פשיטא דהנאה דמוכר הוא ולא הוצרך לבארו ובזבינא מציעא הוא דהוצרך לתת טעם להר"מ כיון שדינו משתנה בין דעת המקשה להמתרץ ומה שה' הלח"מ לזה מדברי הר"מ בפ"ו וכ' וההוא בזבינא דרמי על אפיה ע"ש ט"ס נפל בדבריו וצ"ל בזבינא חריפא והדבר ממקומו הוא מוכרע:

דף לא:

בהליכה חייב כ' רש"י מפני שהוא כנושא שכר ר"ל ונשיאות שכר זה עדיפא וחייב אפי' באונסין ועיין מהרש"א בבתרא ע"ש ולפי זה אין צריך להגיה בפירש"י לעיל בד"ה אלמא הנאת לוקח כמו שהגיה מהרש"א ז"ל כאן ע"ש:

מתני' קונם שאני נהנה לערלים וכו' קונם שאני נהנה למולין וכו' הא דאיצט' תרי בבי משום דמרישא לא שמעי' אלא שאין ערלי ישראל נק' ערלים אבל שנק' מולים לא שמעי' אלא מסיפא והא דגוים נק' ערלים אפי' המולין לא שמעי' מסיפא אלא שאין נק' מולין ולכך אצט' רישא והר"מ בפ"ז מה"נ הוסיף טעם אחר משום דכוונתו על המצווין ונר' דהוצרך לט' זה לערלי ישראל דאין נקראין ערלין ונק' מולין דמקרא לא שמעי' זה ועיין להמש"ל בפ"י מה' מלכים מ"ש בזה ומה שהק' שם אמאי לא אמרי' דכוונתו דנודר ממצוה ועושה ויהא אסור בערלי ישראל כשנדר מן הערלים כדאמרי' לעיל משובתי שבת ע"ש נראה דשאני מילה דמצוה אחת וכי עביד מילה בתר הכי נקרא מן המולין ואפי' למפרע כיון דמיפטר מכרת למפרע ואע"ג דעבר אשהויי מצוה מדרבנן בעלמא הוא ועכ"פ נק' מולין וא"כ כי שרי' ליה בערלי ישראל כל שמל בתר הכי מעל בנדר למפרע ול"ד לשובתי שבת דאיסורא דעבד עבד ואפי' דמקיים בתר הכי מצוה אחריתי היא ולא נקר' שובתי למפרע ויש מי שתי' עוד דכוונת הנודר על כללות האומה וכמו שהק' התוס' לעיל במאי דפריך הגמ' גבי משובתי שבת אפי' נכרים נמי ע"ש ונכון הוא:

ומה שהק' המש"ל מכאן לדעת הר"מ דבני קטורה חייבין במילה ותי' משום דנתערבו באומות ולא מחית נפשיה לספיקא ע"ש ק' מרישא אמאי אסור במולי האומות הא ב"ק נתערבו בהן ולא מחית נפשיה לספיקא וי"ל דא"כ ממאי אסר עצמו הנודר והיכא דמוכחא מילתא מחית נפשיה לס' ועוד דודאי קי"ל מחית נפשיה לס' אלא דבסיפא שאני דרובא להיתיר' נכלל בכלל ס' נדרים להחמיר ול"ק מה שהק' ה' שמחת יו"ט סי' ע"ב ממתני' לעיל דף י"ט ועמ"ש בחי' שם אבל ק"ל לפ"ד המש"ל דבני קטורה קושטא דמולין איקרו אי ידעי' להו הא ממשנתנו מוכח דקושטא הוא דקרא דכל הגוים ערלים לאו ערלי לב אלא ערלים ממש וכדקא' ראב"ע מאוסה הערלה וכו' והיכי כלל כל הגוים ערלים הא איכא ב"ק דלאו ערלים מקרו ובקרא לא שייכא לתא דתערובת ודע דבעיקר משנתנו דמייתי קרא דכל הגוים ערלים לאוכוחי דאפי' מולין מקרו ערלים משום דהאיכא בהו דמלו וכדכ' הר"ן ז"ל ק"ל דנימא דרובא ככולה דהא מוכח בפ"ק דהוריות ד"ג ע"ב דאפי' היכא דכתיב כל רובא ככולה ע"ש בסוגיא וי"ל ודע דרש"י פי' ערלי ישראל דמשנתנו במת אחיו וכו' משמע דערל שאינו באונס נק' ערל ואין נר' כן מדברי התוס' בע"א דכ"ז בד"ה איכא ע"ש:

דף לב.

בן ג"ש הכיר אברהם את בוראו וכו' מוכח מכאן דבשנה הר' הוא שהכיר את בוראו דחושבן עק"ב הכיר את בוראו אבל בילקוט פ' עקב איתא למען ירבו ימיכם וכו' כימי השמים על הארץ ת"ק שנה כנגדו שנות אבות העולם תק"ב שנה דל ב' שנים שלא הכיר את בוראו נשארו ת"ק כימי השמים על הארץ ע"ש הרי דב' שנים הוא שלא הכיר והוא הפך הגמ' הכא ונר' דבתוך שנה שלישית הכיר את בוראו וקרא דעק"ב לא חשיב אלא שנים שלימו' ובילקוט הק' בש' שלישית לא הכיר וחשיב שנה ג' עם השנים שהכיר כיון דבתוכה הכיר:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה