אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת נדרים › פרק שני

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת נדרים · פרק שני

פרק ראשון

דף יג:

באומר יאסר פי לדבורי וכו' כ' הר"ן ז"ל משום דסתם נדרי' להחמיר וה"ה דהומ"ל ב"י מדרבנן ע"כ י"מ דהא הטעם דסתם נדרים להחמיר משום דא"כ הו"ל למישתק וכמ"ש הרא"ש בפי' והרא' לקמן אמתני' דסתם נדרים להחמיר וכיון שכן הכא דאיכא ב"י מדרבנן אפי' בדבר שאב"מ ליכא טעמא דהו"ל למישתק דהא מ"מ איכא נדר מדרבנן ונימא דנתכוון להכי וא"כ ע"כ דהגמ' כאן ל"ל הא דב"י מדרבנן אבל לפום מאי דאמרי' לקמן דאיכא ב"י מדרבנן ע"כ דמתני' באומר ממש ולא נעשה ועפי"ז ניחא דברי הר"מ ז"ל בחיבורו בפ"ב ע"ש להלח"מ עכ"ד וליתא דהא לאביי לקמן דפ"ב גם המתפיס בדבר האסור צריך שאלה מדרבנן אפילו לת"ח וכדעת הר"מ ז"ל בכל דבר האסור כן הוא ול"ד באומר לאשתו ה"א אסורה כאימא כמו שפ' בה"נ ע"ש והשתא תקשה לאביי ממתני' דלעיל לא דכי פיגול ונותר וכו' דכולהו מטעמא דסתם נדרים להחמיר כמ"ש הר"ן והרא"ש ושאר הראשונים שם ע"ש ואמאי הא כיון דאיכא ב"י מדרבנן ליכא טעמא דהו"ל למישתק אלא ע"כ דהא דאצט' לקמן לטעמא דהו"ל למישתק היינו כי היכי דליהוי אסור מתורת ודאי אף כי בסתם נדר ולוקה וכ"נ מדברי הר"מ בפ"ט דלוקה על סתם נדרים דלא כ' דאינו לוקה אלא במיעוט לגבי רובא ע"ש אבל ליאסר מספיק' בלא הך טעמא אסיר דספיקא דאורייתא לחומרא וא"כ ניחא הכל שפיר:

ועפי"ז ניחא לי מה שזה ימים שמעתי מק' בגמ' לקמן דפריך אמתני' דסתם נדרים להחמיר ממתני' דס' נזירות להקל דמאי פריך הא נדרים דבר שיש לו מתירין משום דמצוה לאתשולי כמ"ש בנדרים דנ"ח ובדבר של"מ ס' להחמיר כמ"ש בריש ביצה אבל נזירות לאו מצוה לאתשולי ועפי"ה ניחא שפיר דמתני' דס' נדרים להחמיר מתורת ודאי ולא מס' ועיין לקמן דף י"ח ובמ"ש שם:

דף יד.

הא בת"ח הא בע"ה הר"מ בפ"א מה"נ פ' דגם מתפיס בדבר האסו' צריך שאלה לע"ה ול"ד באומר לאשתו ומרן בכ"מ תמה עליו מסוגיא דגמ' לעיל דפריך הא מדקתני סיפא וכו' ע"ש ונ"ל דס"ל להר"מ דטעמא מאי דמחמרי' באומר לאשתו משום דשכיחי או משום שלא יקניט וכו' וכדכתב הר"ן והרא"ש ז"ל ובנודר בתורה לא שייך האי טעמא ואפ"ה קתני דנודר בתורה צריך שאלה לע"ה וע"כ הגמ' לעיל דפריך הא מדקתני סיפא אכתי לא אסיק אדעתיה האי ברייתא דנודר בתורה אבל לפום האי בריית' אפי' בשאר דבר האסור צריך שאלה לע"ה ועיין בהרא"ש ז"ל בפי' שו"ר להמח"א סי' י"ד שכ"כ ולפי פסקי הרמב"ם ז"ל ניחא מה שהק' הר"ן ז"ל בסוף פרקין דלעיל אמאי לא מוקי הגמ' מתני' דקונם פי מדבר בבל יחל מדרבנן ע"ש מה שנדחק ולפום פסק הר"מ ז"ל ניחא שפיר דכיון דהך מתניתין קתני אסור ובמשנה שאחריה קתני ואלו מותרין וכו' ע"כ מאי דאסר בקמייתא התיר בבתרייתא וא"כ לא מיתוקמא קמייתא אסור מדרבנן דהא בבתריית' נמי אסור מדרבנן:

איברא דכל זה א"ש לתי' דאביי דבת"ח נמי צריך שאלה אבל לתי' רבא דדוקא בע"ה צריך שאלה מיתוקמא קמייתא אסור מדרבנן ולת"ח נמי אסו' אבל בבתרייתא לת"ח שרי והגמ' לעיל אזיל אליבא דתי' דאביי ולפמ"ש הכ"מ בפ"ג בשם ה"ר מרדכי בדעת הר"מ דמאי דמסיק רבינא לקמן בל יחל מדרבנן דוקא לע"ה ע"ש א"ש גם אליבא דתי' דרבא ואפשר דרבינא דנקט לה סתמא צריך שאלה ס"ל כתי' דאביי אבל לרבא גם בההיא דלקמן דוק' לע"ה והרמב"ם ז"ל פ' כתי' דרב':

דף יד:

מתני' קונם שאני ישן וכו' כתב הר"ן ז"ל דשאני גרסי' דהא נדרים איסו' חפצא ועמ"ש בריש מכילתין בשם הרמב"ן ז"ל ע"ש והריטב"א ז"ל כאן כ' דל"ג שאיני דשאיני הוי דבר שאין בו ממש אפי' אי שינה הוי דבר שיש בו ממש ואפי' לתי' דרבינא דמדרבנן אסור ה"ד בשאני אבל שאיני דהוי דבר שאב"מ אפי' אי שינה הוי דבר שיב"מ כולי האי ל"ג ע"ש ותמהני דטעמא דשבועות חלין ע"ד שאב"מ משום דאיסור גברא הוא וגברא יש בו ממש א"כ כשאמר בנדרים שאיני הוי דבר שיב"מ וכיוצא לזה תמהתי לעיל בריש מכילתין ע"ד התוס' שם עש"ב:

דף טו.

ואי דלא יהיב שיעורא מי שבקינן וכו' כ' הריטב"א ז"ל דסתמא לעולם משמע ויש לתמוה עמ"ש הריטב"א ז"ל גופיה בשבועות דכ"ה ע"א וכבר כתבתי לעיל דף ד' ע"ב מה שנ"ל בזה:

אלא דאמר קונם עיני בשינה היום וכו' ותיובתא דר"י וכו' הא דלא ס"ד לאוקמה דה"ק ה"ז אסור לישן היום שמא אתי לידי בל יחל וכדס"ד למי' כן כי מוקמא בקונם עיני בשינה למחר משום דא"כ הול"ל אסור כיון דיום זה הוא איסורא ולא הנאה ומשני כי קתני דאי נאים והא דקתני בל יחל דבא לתת טעם משום דקרוב לבא לידי בל יחל כיון דלמח' הוא תנאה והכל מבו' בדברי הר"ן ז"ל למעיין ועפי"ז י"ל מה שהק' הר"ן ז"ל אמאי לא אוקמה בדאמר קונם עיני בשינה היום ע"ש די"ל דא"כ הול"ל אסור:

הרב מח"א סי' כ"ט הוכיח מסוגיין דאומר יאסרו כל פירי אם אעשה דבר פ' דלא חל מדלא אוקמה בהכי ע"ש ואפשר דלהסו' דחל בכה"ג ס"ל דהא מילתא דפשי' ולא איכפל תנא לאשמועינן וכמ"ש הר"ן בכולה סוגיא:

דף טו:

והא משתעבד לה מדאורייתא וכו' לפמ"ש התוס' בד"ה תנן לחד תי' דקונם שאת נהנית לי אם תלכי וכו' דאפי' משעבד לה לא חייל כיון דנדרו בתליה דבידה שלא תלך וכו' ע"ש הו"מ לאוקמה הכא בקונם שאני משמשך אם תלכי ולרב יהודה ה"ק לא ישמש שמא תלך ויבא לידי ב"י ולהר"ן ה"ק שישמש ולא וכדלעיל ונר' דהכא אזיל אליבא דרבינא דשני לעיל ב"י מדרבנן ולא משמע ליה לאוקמה מתני' בהכי דא"כ הול"ל אסור וכדכתי' לעיל וניחא השתא דלא ק"ל להגמרא הא דבר שאין בו ממש הוא או דבר שלא בא לעולם דלא חייל דמדרבנן מיהא חייל ואף דאין ארם אוסר על חבירו דשב"ל באומרו שאני משמשך הוי על עצמו ועיין להרשב"א ז"ל אבל מדברי הרא"ש ז"ל כאן נר' דהגמרא כאן אזיל לפום שינוייא קמא דלעיל וע"כ דלא ס"ל כס' התוס' הלזו והא דלא ק"ל להגמ' והא דשב"מ ודשלב"ל משום דס"ד שפיר דאיירי באמר הנאת תשמישך עלי וכמסקנא אלא דלא ידע לה לדרב כהנא ודוק בדברי הרא"ש ז"ל:

כתב הר"ן ז"ל אף דקונמו' מפקיעין מירי שעבו' אלמוה רבנן לשעבודא דאשה כי היכי דאלמוה לשעבוד' דבעל ע"כ ולפמ"ש הר"ן גופיה בסמוך דהאי נדרא מדרבנן הוא דחייל דדבר שאב"מ הוא א"צ לזה דהא דקונם מפקיע מידי שעבוד היינו קונם דאורייתא אבל דרבנן לא אלים להפקיע מידי שעבוד ולפ"ז יכול להיות דלא אלמוה רבנן לשעבודא דאשה איברא בר"פ המדיר פריך הגמ' והא משועבד לה כדתנן קונם שאיני עושה לפיך וכו' ע"ש הרי מוכח דאלמוה לשעבודא דאשה כמו שעבו' דבעל מיהו לזה י"ל במ"ש הריטב"א ז"ל בשמעתין דהא דקונמות מפקיעין מידי שעבוד ה"ט משום דקי"ל מכאן ולהבא הוא גובה ולפ"ז לאביי דס"ל בפ' כ"ש ד"ל ע"ב למפרע הוא גובה הוי טפי משעבוד ולא אלים הקונם להפקיעו ועיין להתוס' בגיטין ד"מ ע"ב ע"ש וא"כ י"ל דהגמ' שם אליבא דאביי ולדידיה אצ"ל אלמוה אפילו לשעבודא דבעל ופריך שפיר אבל לרבא דקי"ל כוותיה שעבודא דבעל הוא דאלמוה כדמוכח ממתני' דקונם שאני עושה לפיך אבל דאשה לא אלמוה ואצ"ל לכל הנהו אוקמתי דגמר' שם בפ' המדיר ועיין לה' מח"א ה' גביית חוב סי' ג' ובמ"ש ביו"ד סי' רל"ד דין ס"ח:

ובהכי ניחא פסקי הר"מ בפי"ב מה' אישות דפ' למתני' דר"פ המדיר ולא ביאר להנהו אוקמתי דגמ' ועפי"ה ניחא דלמאי דקי"ל כרבא מתני' כפשטא דלא אלמוה לשעבודא דאשה ולפ"ז ע"כ דס"ל דהמדיר אשתו מליהנות לו אין הנאת תשמיש בכלל כמ"ש התוס' שם ודלא כמ"ש רש"י ז"ל שם דהנאת תשמיש בכלל ולא חייל משו' דמשועבד לה דהא קונמות מפקיעין ולא שייכא לתא דלמפרע הוא גובה אלא בממונא:

והנה התוס' הק' על פירש"י דא"כ הגמרא הביא ההיא דקונם שאיני עושה וכו' הול"ל ממתני' גופה והק' מהרש"א ז"ל נימא שאני שעבודא דתשמיש משום דמדאורייתא הוא ולק"מ דהתוספות מקשים לשי' רש"י ז"ל ואיהו ס"ל שם גבי אוקמתא דהגיע זמן וכו' דמזונות דאורייתא וההיא דקונם שאיני עושה לפיך שאני דשעבודא דבעל הוא דאלמוה אפי' שעבודא דרבנן אבל שעבודא דאשה לא אלמוה אלא שעבודא דאוריית' וע"ש בתוס' והא דלא ניחא להו בפירש"י במתניתין לשיטתם דמזוני דרבנן משום קושיא שנית שכ' שם ע"ש ומסוגיין יש סעד לשי' רש"י דקאמר והא משועבד לה מדאוריית' משמע דאי מדרבנן הוא דמשועבד לה ניחא משמע דלא אלמוה לשעבודא דאשה בדרבנן ועיין להנמק"י ועוד יש ראיה לרש"י ז"ל מירושלמי שם בר"פ המדיר דפריך והא משועבד לה ומשני כמ"ד אין מזונות לאשה מדאורייתא ע"ש וההיא דקונם שאיני עושה לפיך דאלמוה רבנן לשעבודיה דבעל אף בשעבוד דרבנן ודלא כהרב קרבן העדה שם ע"ש ועפי"ז י"ל גם מה שפ' הר"מ בפי"ב מה"א מתניתין דהמדיר כפשטא דס"ל דכל הסו' אזלא למ"ד מזוני דאורייתא ופ' כשנויא דירוש' דמסכים למאי דקי"ל מזוני דרבנן מיהו הר"מ פ' דמזונות מדאורייתא ומ"ש לעיל בישוב דברי הר"מ ע"פ דברי הריטב"א ליתא דהר"מ בפי"ד מה"א ופי"ב מה"נ במדיר את אשתו מתשמיש כ' דהיכא דאמר הנאת תשמישי עליך לא חל הנדר משום דמשועבד לה הרי דס"ל דאלמוה רבנן לשעבודא דאשה ומזה י"ל גם עמ"ש הר"ן בישוב דברי הר"מ הביאו מרן הכ"מ שם בה"א וכבר תפס עליו בזה הלח"מ שם ע"ש ועי"ל על דברי הר"ן ז"ל דא"כ רבא דאמר הקדש חמץ ושחרור מפקיעין מידי שעבוד כתנאי אמרה למילתיה ולפמ"ש המח"א בה"נ סי' א' דתשמישי עליך איסור גברא הוא ולא חל אד"מ והוכיח שכן דעת הר"מ ע"ש ניחא שפיר מ"ש הר"ן בדעת הר"מ וניחא גם מה שכתבנו בדעת הר"מ:

והנה המח"א שם הביא דברי רש"י בפ"ק דנזיר שכ"כ דבאיסו' גברא לא חל אד"מ ואף דהגמ' מסיק שם דנזיר חל אשבועה משום דאסור שבדה מעצמו כמ"ש רש"י גופיה שם מ"מ דוקא בנזיר הוא דגלי קרא וה' קהלת יעקב דס"ה ע"ב כ' די"ל דמנזיר ילפי' ושכן כ' מהר"ר יחיאל באסן ז"ל בדעת התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ה ע"א בד"ה חומר וכו' וע"ש בתוספות בדבור שלאחריו ודוק:

כתב עוד המח"א דעפי"ז ניחא מה שהקש' הר"ן ז"ל בשמעתין מהא דקונמות מפקיעין מידי שעבוד די"ל דאסור גברא הוא ולא חל אד"מ ע"ש ונ"ל דא"כ הגמ' אמאי פריך מכח שעבוד הו"ל למיפרך כיון דאיסור גברא הוא לא חל אד"מ דמצות עונה ומצות פו"ר כמ"ש הר"ן ז"ל אח"ז אלא ע"כ דס"ד שפיר לאוקמ' באומר הנאת תשמישך אלא דהוה ס"ד כיון דמכח שעבוד הוא אף באומר כן לא מהני ולא ס"ד השתא הא דרב כהנא ולזה מק' הר"ן שפיר מהא דקונמות מפקיעין מידי שעבוד ועפי"ז י"ל מה שהק' התוס' על פי' רש"י בריש פ' המדיר דלא מצי הגמ' לאוכוחי מתשמיש די"ל דמשום דאסור גברא הוא ולא חל אמצוה דעונה ודפו"ר ולאו משום שעבוד ורש"י דנקט שעבוד משום דקושטא הוא דשעבוד מהני כדהוכיח הגמ' מקונם שאני עושה לפיך:

ודע דממ"ש הרא"ש בשמעתין בפי' נר' דנדר בלשון גברא לא חל אפי' ע"ד הרשות וכדעת התוס' בשבועות דכ"ה ע"ש ועיין להמח"א שם בריש ה"נ מ"ש ע"ד התוס' הללו ע"ש וכ"כ הרא"ש ז"ל שם בהדיא דנדר בל' שבועה לא חל אפילו אדבר רשות ע"ש והא דכ' בשבועות ד"ך גבי איזהו איסר הרי עלי שלא אוכל דל"ד הוא דהא הוי דבר שאב"מ ולא אתי עלה משום דהוי נדר בל' שבועה משום דד"ז פלוגתא דאמוראי הוא בירוש' הביאו הר"ן ז"ל בריש מכילתין אבל דבר שאב"מ כ"ע מודו דלא חייל ועיין לה' בני יעקב דקצ"ז ע"ש:

דף טז.

א"כ פשיטא וכו' נראה דמתניתין דלעיל גבי קרבן כולהו לחידושא דקרבן שלא אוכל לך לאשמועי' דלא אמרינן קרבן יהא לפיכך לא אוכל לך אלא כי אמר לקרבן עיין בהריטב"א ז"ל שם יהא קרבן שאוכל לך לאשמועי' דבא' קרבן קא' ולא קרבן שלא אוכל לך לאשמועי' דלא אמרי' מכלל לאו אתה שומע הן ותני להו כולהו בסיפא בשבועה דהני לישני דשרי גבי קרבן גבי שבועה אסירי ואע"ג דשבוע' שלא אוכל לך מילתא דפשי' הוא לא איכפת לן כיון דגבי קרבן צריכי כולהו ולרב אשי דשאי אוכל לך קתני אי גבי קרבן שאי אוכל לך נמי קאמר קשיא פשיטא בקרבן ובשבועה ואי גבי קרבן כפשטא א"כ גבי שבועה תני מאי דלא תני קרבן ואי קשיא גבי שבועה פשיטא ומשני מ"ד וכו' ולמסקנא אה"נ דגם גבי קרבן שאי אוכל קאמר ולאו בחיי קרבן קאמר וניחא מה שדקדקו בזה התוס' ברפ"ג דשבועות ובמאי דקאמר הגמרא מ"ד לישנא דאתקיל וכו' קמ"ל כ' הנמק"י קמ"ל דסתם נדרים להחמי' ע"ש וק' מה שייך סתם נדרים להחמיר הכא הא כי אמר נמי שאוכל לך מישתבע דאכיל מדחבריה ושמא לא יתן לו חבירו והוי שבועת שוא כיון שאין בידו וכדתנן בפ"ג דשבועות שבועה שיזרוק פ' וכו' ע"ש:

ר"א נאדי מאוקמתא דאביי וכו' ק' הא מתניתין דשבועות בסתמא איירי ואין מסרבין כלל ומ"ש בגמ' במסרבין ל"ד וכדכ' הרא"ש ז"ל וכיון דבסתמא איירי לא שייך לאקשויי ליתני במסרבין בשלא אוכל ואמאי נייד ר"א ונר' דאמתני' דידן קאי דהו"ל למיתני כגוונא דשלא אוכל גבי שבועה דשרי לאשמועי' דאיכא גוונא בשבועה דשרי וכ"נ קצת מפירש"י ז"ל והא דתנן בתר הכי זה חומר קאי אשלא אישן כדקאמ' הגמ' לקמן ובירוש' פריך אמתני' אמאי לא תנינן שבועה שלא אוכל לך שרי ומשני משום דתנינן זה חומר וסברי' מימר דברי חכמי' אסור לפום כן לא תנינן ע"כ וה' קרבן העדה כ' גירסאו' בירוש' ע"ש ומן האמור ניחא שפיר דס"ל מתני' במסרבין ולזה ק"ל שפיר ומשני משום חומר דס"ל זה חומר קאי אמתניתין ועוד משני דשבועה שלא אוכל לך ומסרבין מדרבנן מיהא אסור לפום כן לא תנינן:

מתני' שהנדרים חלין עד"מ עיין בתי"ט ועיין לה' תומים סי' כ"ו סק"ה עש"ב:

דף טז:

הא דאמר הנאת סוכה עלי בשבועה נדר הוא וחל אד"מ וברפ"ג דשבועות גבי מבטא שבועה כ' דאי אמר מבטא עלי ככר זה הוי שבועה וחייב קרבן עולה ויורד ע"ש וצ"ל דדעת רש"י ז"ל היא דבאמר עלי בשבועה דין נדר יש לה לחול ע"ד מצוה ושבועה מיהא היא להתחייב קרבן שבועה ויש מק' ע"ז מדאמרי' בפ"ג דשבועות דכ"ד ע"ב דפריך למ"ד כולל באיסור הבא ע"י עצמו מדתנן יש אוכל וכו' וא"א לחשוב כגון דאמר שבוע' שלא אוכל חלב ותמרים ע"ש ואי איתא תק"ל מתניתין גופה לכ"ע לחשוב כגון דאמר אכילת חלב עלי בשבועה דחלה וחייב קרבן ואין לו' דליתיה בהן דהא מ"ל דאמר אכילת חלב ותמרים דמ"ל הן בחלב דהתיר כיון דהזכיר תמרים ע"ש בתוספות ולק"מ די"ל דס"ל לרש"י כדעת הרז"ה דהא דנדרים חלין עד"מ דוקא לבטל ולא לקיים וא"כ כי אמר אכילת חלב עלי בשבועה לא חיילא כיון דלקיים הוא:

והריטב"א ז"ל בשמעתין הביא דברי הרז"ה הללו וחלק עליו דכיון דחלה לבטל כ"ש דחלה לקיים ואח"כ כ' ואיכא דק"ל ע"ז מדאמרינן בפ' הלוקין דכ"ב דפריך אמתני' דיש חורש תלם א' לחשוב שבועה ומשני דלא חיילה והשתא תק"ל לחשוב קונמות ותי' די"ל דאיסור חפצא לא קתני ועוד דמידי דאיתיה בשאלה לא קתני דהא דפריך בתר הכי לחשוב שבועה בכולל ומשני מידי דאיתיה בשאלה לא קתני עכ"ד ודבריו תמוהים טובא דהא לא קיימא מסקנא הכי דפריך אשנויי' דמידי דאיתיה בשאלה והרי נזיר ומשני אלא האי תנא איסור כולל ל"ל ואכתי ק' למסקנא לחשוב קונמות בלא כולל ולפי חומר הנושא נר' דס"ל להריטב"א ז"ל דגמ' לרווחא דמילתא הוא דמסיק הכי דהו"מ לשנויי כי פריך מהקדש ונזיר דהאי תנא ס"ל כב"ש ברפ"ב דנזיר דס"ל אין שאלה בהקדש ובנזירות אבל שבועה איתא בשאלה לכ"ע דכתיב כי יפלא וכן בנדרים דדוקא בהקדש ונזירות הוא דס"ל אין שאלה בהקדש ועיין מה שכתבתי לעיל דף ה' ע"ב בד"ה מקיש ודף ד' ע"ב בד"ה למ"ל הקשה שו"ר לקמן דף כ"ח דב"ש לית להו שאלה בשבועות ע"ש מיהו י"ל כר"א דס"ל אין שאלה בנזירות ויש שאלה בשבועות ועמ"ש לקמן דכ"ב ע"ב ובהכי ניחא מ"ש בשבועות דכ"ג ע"ב בד"ה דמוקי דתנאי דל"ל כולל לא מתנו במתני' ע"ש והא מתני' דמכות לית ליה כולל וכבר עמד ע"ז השע"ה ועפי"ה יתיישב דההיא מסקנא דמכות לרווחא דמילתא היא ועוי"ל דהומ"ל תנא ושייר ע"ש בתוס' במכות בד"ה מתקיף וכו' ע"ש וכ"כ הר"ן ז"ל בפ"ג דשבועות לתרץ קו' הריטב"א ע"ש:

שו"ר דמש"ל דדעת רש"י כדעת הרז"ה דדוקא לבטל חלין עד"מ ליתא דממ"ש רש"י בשמעת' דאיזהו איסר ברפ"ג דשבועות דל"ג מדרבנן דאפילו דאורייתא הא קי"ל נדרים חלין עד"מ נר' דאפי' לקיים חלין והדק"ל והגידו לי שכן הק' השע"ה וכ"ל דס"ל לרש"י ז"ל דדוקא במ"ע חלין לקיים דאתיא מכ"ש כיון דחלין לבטל כ"ש לקיים אבל במל"ת כגון נבילה וחלב כיון דלא משכחת לה בביטול גבי נדר א"כ לא אתיא לקיים מכ"ש ומ"ש גבי איסר דאפילו מדאורייתא חלין היינו אפילו דאורייתא באיסור גרידא ולא בלאו ועיין תשו' הרשב"א סי' תרט"ו ופ' מרן בסי' רט"ו ע"ש ועיין למרן בב"י שם שכ' ע"ד הטור שכ"ד רש"י בריש נזיר וכ' הב"ח דט"ס הוא וצ"ל ההיא דגבי איסר ע"ש ומן האמור דגם מההיא דאיסר לא ס"ל כדעת הטור ממ"ש ומ"מ נראה דמ"ל בביטול ל"ת גבי נדר כגון שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני מודר ממנו וכדאי' בריש נזיר ע"ש ועיין בהא חרוני' שם בסי' רט"ו:

ולעיקר קושית הריטב"א מההיא דפ' הלוקין נ"ל במ"ש התוס' בפ' השולח דל"ג ע"א לחד תי' דה"ט דנזיר שעבר על נזירותו לוקה ולא הוי התראת ס' משום דרוב אין נשאלין ע"ש ולפ"ז בנדרים דמצוה לאתשולי דמה"ט אמרי' לקמן דנ"ח דנדרים הוי דשיל"מ רוב נשאלין ועיין להר"ן לקמן דפ"ה ע"א שכ' דנדרים קיימי לאתשולי משום דמצוה לאתשולי ע"ש וא"כ הו"ל התראת ס' ולא לקי ואביי דאמר לעיל ד"י ע"א מודה רע"ק לענין מלקות וכו' ס"ל התראת ס' שמא התראה וא"כ אין להוכיח מגמ' דפ' הלוקין כלום דמתני' דהתם חשיב הלאוין שלוקין עליהם ונדרים אין לוקין עליהם דס"ל התראת ס' ל"ש התראה דפלוגתא דתנאי ואמוראי היא בפ' הלוקין דט"ז ע"ש והרמב"ם בה' נדרים שהזכיר בכ"מ מלקות גבי נדרים נר' דס"ל כחד תי' שכ' התוס' בפ' השולח דמשום דאוקמיה אחזקתיה לא הוי התראת ס' ע"ש:

כתב הר"ן ז"ל בשם התוס' דהיכא דמזכיר שם החפץ לא הוי דבר שאב"מ ומ"ש בפ"ב יקדשו ידי לעושי' וכו' ל"ד ע"כ ועיין להרשב"א בחי' לעיל דף ט"ו ע"ב ע"ש:

ואין נשבעין לעבור מהכא נפקא וכו' ומסיק חד קרא למפטרי' מקרבן וחד קרא למפטריה מלאו ואיכא למידק בנדרים דליכא אלא חד קרא דל"ה דחל עד"מ נימא דלא רבי אלא ללאו אבל לקרבן לא חל דילפי' מלהרע או להטיב משבועה וכדמוכח מגמ' בפ"ב דנזיר דס"ב דהדעת אחרים ילפי' משבועות וא"כ ד"מ נמי לילף וקרא דלה' בלאו הוא דכתיב ואין לו' דאחר דגלי קרא בשבועה דאין חלוק בין לאו לקרבן שוב אין לחלק ביניהם בשום מקום דמדברי הר"ן לעיל ד"ח ע"א גבי נשבעין לקיים נר' דאכתי יש לחלק ביניהם וכ"נ מדברי התוס' בשבועות דכ"ז ע"א בד"ה האדם פרט לאנוס עיין שם ולפמ"ש לעיל דף ח' בדעת הרא"ש ניחא אבל לדעת הר"ן והתוס' ק' וצ"ל כיון דטעמא דנדרים חלין עד"מ משום דמיתסר חפצא עליה האי טעמא שייך גם לענין קרבן ואין לחלק ביניהם בזה דלאו חלות הוא אלא דאין מאכילין לאדם דבר האסור לו אשר עפי"ז ניחא מ"ש התוס' שם בפ"ב דנזיר דטעמא דנזיר חל להדעת אחרים ולא ילפי' מנדרים משום דמצינו דחל עד"מ ע"ש דק' דא"כ נדרים נמי לא נילף משבועות להדעת אחרים כיון דחל עד"מ ועפי"ה ניחא דהתם לאו חלות הוא דהא מיתסר חפצא הוא ואין מאכילין לאדם דבר האסור לו:

ועפי"ז יש להוכיח דמ"ש התוס' בפ"ג דשבועות דף כ"ה ע"א בד"ה חומר דנדרים גופייהו לא חיילי כי אסר נפשיה אחפצא וכו' ע"ש לקושטא הוא הכין אפי' אחר דגלי בנזיר ודלא כמ"ש מהר"י באסן ז"ל הביאו ה' קהלת יעקב רס"ז ע"ד דמ"ש לא חיילי באיסור גברא היינו קודם דגלי בנזיר אבל אחר דגלי בנזיר שוב ילפי' נדרים מנזיר להא מילתא ע"ש דא"כ בהרעת אחרים אמאי ילפי' נדרים משבועות דלא חלין נילף מנזיר כיון דחלין עד"מ באיסור גברא כמו נזיר ואכתי ק' לדעת הר"ן והתוס' מהא דדרשי' לעיל בריש פרקין דבר הנדור מכי ידור נדר לה' ע"ש נימא דדוקא למלקות הוא דבעי' דבר הנדור אבל לקרבן למ"ד יש מעילה בקונמות מתפיס אפי' בדבר האסור וי"ל ועיין לה' קהלת יעקב באות נו"ן נשבע לבטל את המצוה ע"ש:

ודע דמדברי התוס' דשבועות דכ"ה בד"ה חומר הנז' נר' דגם בשופר אי אמר קונם תקיעת שופר עלי חלין כמו סוכה והתוס' במס' ר"ה דף כ"ח נסתפקו בדבר די"ל דדוקא בסוכה בלאו מצוה יש הנאה בישיבה ודבריהם תמוהים דמ"ש שופר מלולב ותפלין דעלה נמי קאי הגמ' ועמ"ש המח"א בה"נ סי':

כתב הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה"נ אם נדר לצום בחנוכ' ופורים לא הוי נדר דכיון דמדרבנן נינהו חכמי' עשו חזוק לדבריהם ועמ"ש בכ"מ והרדב"ז בלשונות הר"מ סי' פ"ח כ' אע"ג דדוקא בשוא"ת אבל בקום ועשה אין כח בידם לעקור דבר מן התורה נדרים שאני דקילי דאיתנהו בשאלה ומש"ה יש כח בידם לעקור אפי' בקום עשה ע"ש ועיין בגמ' ביבמות דפ"ט ובנדה דמ"ו ע"ש ועיין להעה"ש סי' רט"ו אות ז' ועיין להתוספות בריש מכילתין בד"ה כל בס"ד ע"ש:

דף יז.

מתני' חייב על כל אחת ואחת הריטב"א ז"ל פי' לענין שאם עבר על נזירותו לוקה ב' דחל נזירות ע"נ ע"ש ולפ"ז מ"ש בגמ' מגו דקא מתוסף יומא יתירא וכו' היינו כולל ממש דמגו דחל איום חל על שאר ימים הראשונים ומתבאר מזה דבכה"ג הוי כולל אף דבזמן האיסור הנוסף דהיינו יום ל"א כבר חלף הלך לו איסור הא' דהיינו שאר הימים ומכאן תשובה מוצאת לנדון ה' קול אליהו ח"א חיו"ד סי' ט"ל בנשבע להשתתף עם חבירו יב"ח ושוב נשבע שלא להשתתף עמו לעולם והעלה דבכה"ג לא הוי כולל כיון דבזמן חלות האיסור הנוסף כבר חלף הלך לו האיסור הראשון דהיינו היב"ח הראשונים ע"ש ולפ"ד הריטב"א מתבאר דבכה"ג הוי כולל ומ"מ דברי הפר"ח בה' פסח סימן תע"ח דכ' דלא הוי כולל מגו דחל אכזית בתרא חל אכזית קמא ע"ש אינם ענין לזה ורב המרחק ביניהם דכזית בתרא אינו מבורר ונקרא בתרא עד שיאכל הקמא אבל הימים ידועים ומבוררים וחילוק זה מבורר בדברי התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ח סע"ב שכ' לחלק בין שלא אוכל ט' ועשר דלא הוי כולל לשלא אוכל תאנים ואח"כ אמר תאנים וענבים ע"ש ונדון הפר"ח דמי ממש לט' ויו"ד ונדון הקול אליהו דמי לתאנים וענבים וכבר כתבתי לחלק כן זה רבות בשנים והארכתי בזה עיין שם ולפ"ד הריטב"א דמתניתין לענין חייב ב' מתניא מאי דקאמר הגמ' לקמן דנזיר ה"ד דאמר ה"נ היום ה"נ למחר דכוות' שלא אוכל תאנים ואח"כ ע"ש לא יתכן מ"ש הר"ן ז"ל דמאי דמדמה להו בכה"ג משום דחלו זה אח"ז וע"כ דמפ"ל הריטב"א כדברי רש"י ז"ל ועיין להר"ן בסוף הסוגיא:

דף יז:

מי שנזר ב' נזירות וכו' עיין להתוס' בפרק ג' דשבועות דכ"ז ע"ב בד"ה הכי שהק' אמאי לא אמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו בנדר ב' נזירות בב"א ע"ש וכ' המח"א בה"ש סי' ט' דמדבריהם יש להוכיח ספיקו של הרא"ש בפסקיו לקמן דכ"ה דנסתפק היכא דלא שייכא החלפה אי בעי' החלפה או אפי' במעמיד נדר שהותר מקצתו הותר כולו ע"ש ונר' שלזה נתכוון הרא"ש בפי' בשמעתין דמפ' ב' נזירות בב"א בתרי אנפי בב"א ממש או אמר הריני נזיר ונזיר אם אוכל ע"ש דנחית לפ' לכל צדדי הס' להצד דבעי החלפה אפי' במקו' דלא שייכא החלפה א"ש בב"א ממש ולהצד דלא בעי החלפה איירי באמר ה"נ ונזיר ומ"מ מדברי התוס' י"ל דמקשי' אליבא דרבא לקמן דכ"ה דאפי' במעמיד נדר שהותר מקצתו הותר כולו גם סוגיא דשמעתין לקמן אליבא דרבא משתעי ועיין מה שכתבתי בי"ד רס"י דף כ"ט ע"ש:

ובמה שתי' התוס' דכיון דסליק למנין ב' נזירות הוו כב' נדרים ע"ש דבריהם ברורים ועיין בירוש' בפ"ג דנזיר הלכה ב' ועיין לה' קרבן העדה שם שלא ירד לכוונת דבריהם גם לא ראה דברי הרא"ש בשמעתין ולענין הלכה לשמואל דקי"ל כוותיה בין נזר ב' נזירות בב"א בין אמר ה"נ היום ה"נ היום מונה ב' נזירות וכ"פ הרמב"ם בפ"ג מה' נזירות ולא ידעתי למה הוצרך מרן בכ"מ להורות מקום הדין מירוש' ע"ש:

כתבו התוס' בפ"ק דנזיר דף ה' ע"ב בד"ה מלמד וכו' דבאומר הריני נזיר ונזיר בלא היום לא אצט' קרא דבודאי משמעות דבריו דמונה ואח"כ מונה וכי אצט' קרא לאמר היום ע"ש ובודאי דלפ"ד גם רב הונא מודה באמר ה"נ ונזיר וא"כ הו"ל להגמ' לאוקמי להא ברייתא דמי שנזר ב' נזירות בהכי מיהו אפשר דבכה"ג לא עלתה ב"י בראשונה דדמי לאמר ששים יום ועיין בירוש' בפ"ב דנזיר הלכה ב':

דף יח.

הא קרא בעיא וכו' הר"ן ז"ל כ' דמקצת מפ' דכולה סוגיא לחיובי ב' ולאו לענין מנין ב' נזירות ותמה עליהם דא"כ מאי פריך הא קרא בעיא ע"ש והיא שי' הריטב"א ז"ל שכתבתי לעיל ולקושי' הר"ן ז"ל נ"ל במ"ש התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ה ע"א בד"ה חומר וכו' דנדרים לא ילפי' מנזיר לחול ע"ד מצוה כדנ"ל מיין ושכר יזיר משום דנזיר איסור כולל ע"ש הרי דגלי קרא בנזיר דחייל באיסור כולל לבטל וכ"ש לקיים וכמ"ש הריטב"א לעיל דנדרים דחיילי לבטל ע"ד מצוה כ"ש לקיים ע"ש ולכך פריך שפיר הא קרא בעיא דלמ"ל להזיר מיין ושכר יזיר נפקא ומדלא פריך הא שבועה בכה"ג חיילא משמע ודאי דשבועה לא חיילא בכולל אפי' לקיים וכ"מ מדאמרי' בסמוך דחומרא דנזיר משבועה משום דחייל אד"מ ונזיר איסור כולל הוא כמ"ש התוס' בשבועות ולא ילפי' מנדרים דחיילי בלא כולל משום דנדרים איסור חפצא וכ"מ דשבועה לא חיילא בכולל מדאצט' קרא בנזיר לחול בכולל וכ"מ מדברי התוס' בנזיר דס"ב ע"ב בד"ה יצא ע"ש וי"ל ע"ז מירוש' שהכיחו התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ד ע"א שבועה שלא אוכל מצה חיילא בכולל וכ' התוס' שם דבשוא"ת דוקא אבל בקום עשה לא חיילא ועוד כ' דבמזכיר האיסור בפיו לא חייל ע"ש ונזיר שוא"ת ואינו מזכיר האסור ומשמע דבכה"ג בשבועה לא חיילא וק' מירוש' הלז וכן ראיתי לה' המגיה בס' המאירי לעיל שהביא קו' זו עש"ב:

ונראה לי דאפי' דאית ליה איסור כולל באיסו' הבא ע"י עצמו אפי' בב' ע"י עצמו דהיינו שבועה על שבועה בפ"ג דשבועות דפ"ד ע"ב ע"ש בתוס' דוקא לקיים הוא דחייל שבועה על שבועה כגון שלא אוכל תאנים ואח"כ אמר שלא אוכל תאנים וענבים כדאי' התם אבל לבטל לא חיילא שבועה על שבועה כיון דשניהם ע"י עצמו ושאני ההיא דירוש' דשבועה ע"י אסור הבא מאליו והדין נותן דכיון דמתבאר מדברי הריטב"א שהבאתי לעיל דלקיים מסתבר טפי לחול יותר מלבטל ולא נתבאר בגמ' דחל בשניהם ע"י עצמו אלא בלקיים מנ"ל לומר דחייל אף לבטל וכיון שכן שפיר אצט' קרא בנזיר דחייל דהיינו שבועה שאשתה וחזר ואמר ה"נ כדאיתא בריש נזיר ד"ב ע"י עצמו דבכה"ג בשבועה לא חיילא אפי' בכולל כיון דשניהם ע"י עצמו וניחא הכל שפיר ועיין בס' בשמים ראש סי' רי"א ע"ש ודוק ועיין ברש"י שם בנזיר ולהמאירי שם ועיין לה' קול אליהו ח"א חי"ד סי' ט"ל שכ' דשבועה שלא אוכל כל"פ אע"ג דהוי כולל לא חייל דהוי מזכיר שם האסור ע"ש:

עוד הק' הר"ן להמפרשים כולה סוגיא לחיובי ב' אזלי מהא דמי שנזר ב' נזירות וכו' ע"ש ואפשר דלענין קרבן חייב ב' קרבנות אפי' בנזר ב' נזירות ואמר בכל אחת היום דאפי' דמנין אחד עולה לב' חייב ב' קרבנות וא"כ י"ל דכולה ברייתא היא לענין קרבן דהיינו אם הפריש קרבן לשם הראשונה ונשאל על הא' יכול להביאו לשם הב' ועיין בירוש' בפ"ג דנזיר הלכה ב' ע"ש שוב התבוננתי בדברי הריטב"א שהבאתי לעיל דכל מ"ש לחיובי ב' לא כ"כ אלא בנדרים ולא הוזכר בדבריו נזירות כלל וא"כ י"ל דבנזירות כיון דאפשר למנות אחד אחר אחד אין משמעות דבריו לחיובי ב' משא"כ בנדרים ומ"מ מדמה נדרים לנזירות לענין חלות והא כדאי' והא כדאי' כנ"ל:

מאי חומרא וכו' אלא משום דכתיב בשבועה ל"י וכו' עיין למהרש"א ז"ל בפ"ג דשבועות דכ"ה ע"א בתוס' בד"ה משא"כ וכו' מ"ש שנראה די"ל על דבריו וי"ל:

חיובא הוא דליכא וכו' עיין להמח"א ה' שבועות סי' ז' ועיין מה שכתבתי ביו"ד סי' רכ"ח דין מ"ו ע"ש:

הקשה מהרימ"ט ח"א סימן נ"ה אגמ' בפרק ג' דשבועות דכ"ב ע"ב דבעי נזיר שאמר שבועה שלא אוכל חרצן מהו מי אמרי' דעתיה אהיתרא דהיינו כ"ש או לא ותפשוט ליה ממשנתנו דאין שבועה חלה על שבועה באומר שבועה שלא אוכל שבועה שלא אוכל וא"א נימא דדעתו בשבועה ב' אכ"ש דהתירא הוא אלא ע"כ אסור בכזית כיון דהזכיר אכילה ע"ש ונ"ל דלא בעי למפשט ממשנתנו דאיכא לאוקמה כר"ש דס"ל כ"ש למכות וא"כ לאו התירא הוא ואינה חלה וכדמוכח שם בגמ' דבעי למפשט ממתני' דהתם ופליג שם ר"ש מה"ט ע"ש ולמסקנא דהתם אפשי' הבעיא דלא אמרי' דעתיה אהיתירא כיון דהזכיר אכילה ואתיא משנתנו ככ"ע ועוד נר' דבלא"ה משנתנו לרב הונא איירי בשבועה שלא אוכל ואח"כ אמר תאנים וענבים כדאי' בגמרא לעיל וכיון דבענבים אכילה דכזית קאמר גם בתאנים כן דלא פלגי' דיבוריה:

דף יח:

מתני' סתם נדרים להחמיר כ' הרא"ש ז"ל בפי' דטעמא הוא דהו"ל למישתק ועמ"ש לעיל בספ"ק ולפ"ד הרא"ש מאי דפריך ממתני' דה' נזירות להקל הוא מחלוקת הריני נזיר שזה חיה דהס' אינו מתברר וכי אזלי' להקל יצאו דבריו לבטלה ומשמע ליה להגמ' דמתני' דס' נזירות להקל בכל עניני ס' איירי ומ"ש הרא"ש לקמן במתני' דס' נזירות. ההיא נחית לפ' עניני הס' אבל פרכת הגמ' היא מחלוקת הכוי והא דמוקי להו בפלוגתא דתנאי דמקדיש חיתו ובהמתו משמע ליה להגמ' דמיירי דלית ליה חיה ובהמה אחרת דהשתא כי אמרי' לא הקדיש את הכוי יצאו דבריו לבטל' והוי דומיא דמתני' ולפ"ד הרא"ש ניחא שפיר מתניתין דבכורים דקתני הכותב חייתו ובהמתו לאחרים לא כתב את הכוי ובאומר הריני נזיר שזה חיה קתני דאסור משום דבהא יצאו דבריו לבטלה ובהא נתקיימו דבריו בשאר בהמה וחיה ועיין להמאירי:

מיהו מדברי רש"י ז"ל דפי' ס' נזירות להקל כגון שאמר ה"נ אם זה העובר לפניו נזיר נר' דלא ס"ל כהרא"ש דטעמא משום דהו"ל למשתק דאי איתא מאי פריך הגמ' הא בההיא לא שייך האי טעמא והגמ' דמדמה ס' נדרים לס' נזירות סובר דגם נזירות הוי דבר שיל"מ וכמו שבועה דכ' המח"א בנימוקיו לה' נדרים דהוי דשיל"מ ומ"ש בגמרא לקמן דנ"ט משום דמצוה לאתשולי ל"ד אך ק' באמת אמאי ס' נזירות להקל כיון דהוי דבר שיל"מ ובפ"ק דביצה אמרי' דדשיל"מ ספיקו להחמיר וצ"ל משום דמוקמי' אחזקתיה שלא נדר ובמ"א כתבתי בזה דזהו הכריחו להרא"ש לפ' משום דהו"ל למשתק משום דאל"ה הוה שרי משום דאוקמיה אחזקתיה ולא הו"ל למיסר משום לתא דספיקא דאורייתא לחומרא ועיין להמח"א ה"נ סי' י"ב ועיין להלח"מ בפ"ב מה"נ שכ' דאף דפ' הר"מ בה' ערכין סתם חרמים לכהנים מ"מ נדר בחרם סתם אסור משום דאל"ה לא הועילו דבריו ע"ש והמח"א בה' נדרים סי' ז' כ' דדעת הר"מ דסתם אסור היינו דשכח מה היה בדעתו בשעה שנדר ודלא כהתוס' והרא"ש דפי' דסתם היינו דנדר אדעתא דיפרשו חכמים לשונו ע"ש ולפ"ז אם אמר שהיה בדעתו לאסור או להיתר נאמן אף דסתם חרמים לכהנים ול"ד למ"ש הר"מ שם דבמקום דמשמעות הלשון חרמי כהנים או חרמי ב"ה אצל כל בני אדם דאזלי' בתר ל' ב"א וכ' הכ"מ דהיינו דבכה"ג אינו נאמן לומר בלבו היה כך היפך משמעות הלשון אצל כל בני אדם דשאני התם דכל אדם כך קורין אבל מאי דסתם חרמים לכהנים מ"מ יש שקורין ס' לב"ה אלא דרובא דאינשי סתמא לכהנים ובכה"ג נאמן לו' שלא היה בלבו כך ועיין להרדב"ז ח"א דכ"ב ע"א ע"ש ומן האמור ניחא אצלי מ"ש הרשב"א ח"ג סי' ש"ה והובאה בב"י בס"י רי"ז בא' שנשבע שלא לשחוק בשום קוביא אלא בפירות אם יכול לשחוק בביצים והשיב אם אמר מה היה בלבו נאמן אבל סתמא שלא היה יודע מה נתכוון אסור דסתמן של בני אדם עכשיו אין קורין לביצים פירות ע"ש והוא תימה דכיון דסתם בני אדם ביצים לאו בכלל פירות אמאי נאמן כשאמר בלבי לא היה כך היפך משמעות הלשון אצל ב"א ומן הדין לא היה נאמן וכמ"ש הר"מ ועוד אמאי הוצרך לכל זה הא אף דסתמא כך וכך סתם נדרים להחמיר דהצדדים שקולים וכבר עמד ע"ז מהרש"א בח"א בראשו עיין שם:

ומן האמור ניחא הכל שפיר דאף דסתמא כך נאמן לו' שלא היה בלבו וכמו סתם חרמים ההוא לכהנים ונאמן לו' שנתכוון לב"ה ול"ד למ"ש הר"מ דאינו נאמן היפך המשמעות וכאמור ומאי דהוצרך לטעם זה דסתמא וכו' ס"ל בטעמא דמתני' כמ"ש הרא"ש דטעמ' משום דהו"ל למשתק אבל אי לאו האי טעמא הוה שרי משום דאוקמיה אחזקתיה וא"כ בנדון הרשב"א דליכא האי טעמא לא היה אסור הסתם ולכך קאמר דסתמא אין קורין לביצים פירות והוי כמו רובא דאזלי' בתריה בכל התורה נגד החזקה ולפ"ז תורה יוצאה בנדונו של מהרש"ך שם דנאמן ההוא גברא דחתם לומ' שכך היה בלבו ועמ"ש בסי' ר"ח:

ודע דמתשו' הרשב"א הלזו נר' דפי' אם סתם אסור היינו דשכח מה היה בלבו וגם המח"א הוכיח מתשו' הרשב"א ח"א סי' תר"ב שכן הוא מפ' אך מה שיחס פי' זה להר"מ ע"ש ממ"ש הר"מ בדין ז' ואם נדר סתם אסור נר' שמפ' סתם דמתני' שלא היה בדעתו כלום:

והנה רש"י במתני' כ' ב' פירושים במאי דקתני ופירושם להקל ונ"מ בין ב' הפי' אם נאמן לו' בלבו היה כך ומדברי הר"מ נר' דמפ' כפי' הראשון וכ"נ מדברי הר"מ שם שפי' מ"ש הר"מ בד"א כך אפירושן ע"ש ומחלפא שיטתיה ממ"ש בב"י סימן ר"ח דהר"מ מפ' כפי' האחרון וגם הוא תימה והתוס' נראה מדבריהם דאפי' להמפ' כפי' האחרון נאמן לו' בלבו היה כך ע"ש:

דף יט.

ומי אית ליה לר"א ליטמא טמא עיין בהר"ן ז"ל ולפ"ד קושטא הוא לרב דאמר דכן ממש לר"א ספק דרבנן לחומרא וקשה דבריש ביצה דפריך למ"ד משום משקה שזבו אמאי ספיקא אסורה הא ס' דרבנן הוא ע"ש נוקמה כר"א ואין נראה בין טומאה לאיסור וי"ל דשמעתא דהתם ס"ל כסוגיא. דפסחים דוכן דר"א אחדא ע"ש:

הא ר"י הא ר"ש וכו' ק' לפי' הרא"ש במתניתין דס' נדרים להחמיר משום דהו"ל למישתק ודכוותה בס' נזירות כמ"ש לעיל א"כ אתיא מתני' דנדרים אפילו כר"י ומתני' דנזירות לא אתיא כר"י דהא בכרי לא שייכא לתא דהו"ל למישתק ועוד מאי פריך דר"י אדר"י דמכירין וצ"ל דהרא"ש דהוצרך לטעמא דהו"ל למשחק היינו כדי ליאסר מתורת ודאי ולא מספק דמשמע ליה דמתניתין מתורת ודאי קאמר דומיא דאם מפרש משל שמים אבל ליאסר מס' בלא האי טעמא אסור וס"ל דאי אסור בלא"ה מס' אז בגוונא דשייך הא מילתא דהו"ל למשתק סלקי' דרגא ואסור בודאי אבל אי לא אסיר מס' בלא ה"ט אז האי טעמא לא מהני לן אלא ליאסר מס' והא בהא תליא וניחא הכל שפיר ועמ"ש לעיל וכן צ"ל בדברי התוס' שכ' דבמתני' אסור בודאי משום דנדר בודאי משא"כ בההיא דכרי והגמ' מוקי לה כר"ש מכ"ש ע"ש וק' דא"כ אתיא מתני' גם כר"י גם דומיא דמתני' דנדרים ונזירות הו"ל לשנויי בהאי חלוקא שכ' התוס' ועפי"ה ניחא שפיר דבהדרגות הם ולפי"ז לר' יהודא קושטא הוא דבנדרים דמתני' ס"ל דאסיר מס' ומאי דלא מוקמי' מתני' כוותיה משום דמתני' מתורת ודאי משמע:

ועפי"ז מקום אתנו ליישב פסקי הרמב"ם דסתראי נינהו דבה' נדרים פ' סתם נדרים להחמיר ובה' נזירות פ' ספק נזירות להקל ועפ"י סוגיית הגמ' תנאי נינהו וכבר דשו בו רבים ולקמיה נבאר עוד מזה בע"ה ועפי"ה ניחא שפיר דפ' דינא דמתני' לענין איסור מס' וכיון דלא כ' לוקה סתמו כפי' דלענין איסור קאמ' ולא למלקות ומטעמא שכ' התוס' או הרא"ש ז"ל וא"ש הכל כר"י והגמ' דפריך בתר הכי מסיפא דמתני' דמכירין סמיך ארישא דביהודה וכמ"ש הרא"ש דהומ"ל מרישא ועמ"ש לעיל בספ"ק ועיין להתוס' בדף שאח"ז ודוק.:

דף יט:

ספיקו חמור מודאו וכו' התוס' בנזיר דף ח' ע"א הק' יתנה בנזיר נדבה ותי' דהחומרא היא אם נטמא קודם שהתנה ע"ש ולפ"ז לק"מ מה שהק' התוס' בשמעתין מהא דקי"ל אם גלח על אחד מג' יצא דבנזיר טמא לא חייל עליו נזירות טהרה עד שיביא אשמו כמ"ש הר"מ בפ"ח מה' נזירות ואשם אינו בא בנדבה ולריב"י דאמר בנזיר די"ח נזירות טהרה מז' חייל' א"צ לשום קרבן וע"ש בהמאירי בנזיר ד"ח שתי' לקו' התוס' שם בע"א:

נזיר שמשון לא תניא פירש"י דהאומר נזיר שמשון לא אמר כלום ואע"ג דמתני' היא בפ"ק דנזיר ד"ד ע"א מ"מ אפשר דר"י ס"ל לא אמר כלום ופריך והתניא נזיר שמשון ר"י גופיה והיינו ההיא בריית' דמייתי הגמ' שם ומשני אי תניא תניא אי משכחת ברייתא הא ברייתא היא דמשבשתא היא כן צ"ל לפירש"י אף על גב שלשונו מגומגם:

כתב הרא"ש גבי נזיר עולם מיקל בתער ומביא ג' בהמות אכל נזירות ע"ש והיינו כל שלשים יום דסתם נזירות ואיכא למ"ד הכי בפ"ק דנזיר ע"ש ומ"ש הרא"ש ואינו ספק ר"ל דלא מחית איניש נפשיה לספיקא בנזיר עולם כיון דספיקו חמור מודאו ונחית לפרש כל דיני נזיר עולם:

התוס' בנזיר דף ל"ד הק' לר"א דכר"י היינו ר"י דהפלאה מה מתרץ במתני' שם ותי' דאתיא כמתני' דהפילה ע"ש ולא ידענא מאי אולמיה הא מהא הא מתני' דהפילה ס' מתניא והגמ' שואל מני לידע שם התנא ועיקר קו' לא ידענא מאי קושיא הא בשמעתין בסמוך מייתי הגמ' תנאי ור"א כר' צדוק ס"ל ס' נדרים להקל וה"ה לנזירות ובהכי ניחא לר"א דאמר ר"י דהפלאה היא מתני' דס' נזירות להקל אתיא כראב"ץ וא"צ למ"ש הרשב"א ז"ל בחי' דאתיא כר"י דהפלאה ע"ש דדחוק הוא דמדקתני ס' נזירות להקל משמע דעדיין ס' ולא נתברר ואי ר"י דהפלאה אפי' נתברר להקל ולישב דברי התוס' דנזיר נר' דס"ל כמ"ש הרשב"א בשמעתין דלר"י דהפלאה דבעי הפלאה בנזירות גם בנדרים בעי הפלאה דאתקש נדרים לנזירות ע"ש דלא כהרא"ם בתשו' שהביא המח"א ה"נ סי' י"ג ע"ש וא"כ מילתא דראב"ץ י"ל דס"ל כר"י דהפלאה ומטעם הפלאה הוא דמיקל דגם בסתם חרמים שייך לתא דהפלאה כמו שכ"נ מדברי הרא"ם בתשו' שהבי' המח"א שם ע"ש ועיין להר"ן דף ה' ע"ב גבי מה נזירות בהפלאה שנר' מדבריו דכה"ג הוי הפלאה כיון דאנו מפ' דבריו כך ודוקא בידם ש"מ הוא דלא הויא וכן יש להוכיח מגמ' לקמן דפ"ג דמוקי. מתני' שם כר"י דהפלאה וא"א הא סתם לן תנא הכא סתם נדרים להחמיר דלא בעי הפלאה אלא ע"כ דבכה"ג הוי הפלאה כיון דפי' דבריו בעלמא הוא:

וכן י"ל ממ"ש הרשב"א בסמוך דגמרא לקמן דס"ב דפריך ר"מ אדר"מ ור"י אדר"י עיקר הקו' היא מר"מ אבל לר"י י"ל דשאני בקידושין. דספיקו חמור מודאו ע"ש דא"כ מאי אר"מ נימא שאני גבי נדרים משום הפלאה וס"ל כר"י דהפלאה שו"ר דהא ל"מ דר"מ במשנתנו ס"ל בהדיא ס' נדרים להחמיר וע"כ דלא ס"ל כר"י דהפלאה אך מ"ש הרשב"א ז"ל לחלק בין גופו לממונו י"ל דמגמ' בריש שמעתין גבי פלוגתא דר"י ורבנן בכוי נר' דנדרים מירי דגופו הוא וי"ל:

ולעיקר קו' הרשב"א בסמוך מפלוגתא דר"מ ור"י לקמן גבי קדושין וקי"ל כר"י נ"ל דל"ד דכולה שמעתין איירי דכי אמרי' להחמיר הוא כולל הכל דסתם נדרים דמשנתנו דלהחמיר משום דכי מספק"ל אי נתכוון לתרומת הלשכה או לתרומת הגורן אמרי' דנתכוון להתפיס בכולהו וכי מתפיס בדבר האיסור ובדבר היתר אסור כמ"ש הפו' וכן בהקדיש את הכוי אמרי' דנתכוון להקדיש הודאי והס' וכן בכרי נתכוון על ודאי יש בו ק' כור ועל הס' ולכך אזלי' להחמיר בכולהו לדידן אבל אך דקידושין דכי אמרי' נתכוון על גדולה שבקטנות לא נתכוון אלא עליה דהא לא קדש אלא אחת ויצאת גדולה שבגדולות שהיא ודאי גדולה ודכוותה בפני הפסח דאי אמרי' נתכוון אף על הפני האחרון שהוא ס' יצא פני ראשון שהוא ודאי ולא נכלל בלשונו ובכי האי הוא דקי"ל להקל ועיין להעט"ז רס"י ר"ח ע"ש ועמ"ש שם ובהכי ניחא גם מה שהק' המח"א בה"נ סי' י"ג על הר"מ דפ' סתם נדרים להחמיר ופ' בההיא דפני הפסח להקל ע"ש ועפי"ה ניחא שפיר ובלא"ה לפמ"ש לעיל בישוב פ' הר"מ דסתם נדרים וסתם נזירות דסתראי נינהו ניחא גם הא דפני הפסח:

והנה מהרימ"ט סי' פ"ה כ' לישב סתירת פסקי הר"מ דסתם נדרים וסתם נזירות משום דנזירות ס' חמור מודאו ונדרים אין ס' חמור מודאו ומהרש"ך ח"א דל"ה הק' דא"כ אמאי לא כ' הר"מ דנזיר שמשון להחמיר ע"ש והנה התוס' בנזיר די"א הק' איך שייך תנאי בנזירות הא תנאי שא"א לקיימו ע"י שליח ותי' משום דמשלח קרבנותיו ובתשו' בשמים ראש סי' ר"ד תי' דהו"ל נדר ופתחו עמו ולפ"ד בנזיר שמשון לא שייך תנאי והוא נגד סוגיין וכבר עמד ע"ז בהגהת כ"ד שם עש"ב ונ"ל די"ל הסוגיא כך אמ"ל נזיר שמשון לא תניא ד"ל דלא מהני תנאי משום דא"א לקיימו ע"י שליח אמ"ל והתניא נ"ש ע"י תנאי אמ"ל אי תניא תניא ר"ל ברייתא היא ומשבשתא והוא ע"ד ואופן שכתבתי לעיל לפירש"י ז"ל וניחא לפ"ז מה שלא כתב הר"מ בכרי דנ"ש להחמיר ועמ"ש הר"מ בפ"ד נזירות דין ו' ובלח"מ שם ועיין למהריב"ל ח"ג הי' ז' ועיין מה שכתבתי בי"ד סימן ר"ח:

והנה מדברי ה' בשמים ראש שכתבתי יש ללמוד דאם נשבע ע"ד על תנאי והתנאי אינו כפול אינו מחוייב לקיים שבועתו אלא בהתקיים התנאי דהו"ל נדרו ופתחו עמו דמ"ש משפט תנאי כפול ממשפט תנאי שא"א לקיימו ע"י שליח הא תרווייהו גמרי' מתנאי בגו"ר ועיין בס' בעי חיי ח"ב דסי' צ"ב ועיין למהרימ"ט סי' קל"ה ולה' מחנה ישראל סי' ט"ו:

חוזרני על פסקי הר"מ דסתראי נינהו שהרא"ם בתשו' כ' דהר"מ פ' כרי דהפלאה ודוקא בנזירות ולא בנדרים דלהא מילתא מקשי' להו לשבועות ע"ש וכבר תמה ע"ד המח"א סי' י"ג דא"כ אמאי נקט הר"מ גבי כרי נגנב או נאבד ע"ש גם מגמ' לעיל ד"ה ע"ב דנ"ל לרבא דידים שא"מ דלא הויין ידים מהקישא דמה נזירות בהפלאה נר' דגם נדרים ילפי' להו בהקישא מנזירות להא מילתא דהא רבא דאמר לא הויין ידים אפי' בנדרים אמרה דהא פריך התם מברייתות דנדרים לאביי ולא רבא ועיין להעהש סי' ר"ח שהוכיח כן מגמ' לקמן רפ"ג ע"ש ולזה ז"ל דהג מ' הק' כי היכי דדריש ר"ט לכי יפלא דנזירות ה"ל דרשי' כי יפלא דנדר בערכך ולמסקנא הך כי יפלא דנדר לדרשא אחרינא גם לר"ט מיהו בחגיגה ד' יו"ד ע"א נר' דכי הדרי נינהו ע"ש בפירש"י ועיין למהרימ"ט ח"א סי' י"ט וח"ב חי"ד סי' כ"ה ע"ש:

והנה המח"א בסי' הנ"ל תמה ע"ד מהרימ"ט בסי' פ"ה שכ' כדעת הר"מ דס' נזירות להקל משום דס' חמור מודאו ממ"ש הר"מ בפ"ב מה"נ הריני נזיר ביום שבן דוד בא אם בשבת נדר מותר לשתות ביין באותו שבת משום ס' נזירות להקל והא התם אין ספיקו חמור מודאו דבזמן הקרבן והתגלחת יודע לו אם בן דוד בא ול"ד לכרי ע"ש ונ"ל דאף דס"ל להר"מ באין ס' חמור מודאו ספיקו להחמיר היינו בס' אחד אבל בס"ס להקל והתם ס"ס שמא אינו יכול לבוא בשבת משום תחומין ואת"ל אין תחומין ויכול לבוא שמא לא יבא היום ולא הוו ס"ס משם אחד דכ' התוס' בפ"ק דכתובות שם אונס חד הוא ולא הוי אלא כס' אחד ע"ש דכבר נודע מ"ש הש"ך סי' ק"י וכל האחרונים בכללי הס"ס דכי איכא נפקותא בין ב' הספיקות לא הוו משם אחד והכא איכא נפקותא דלהס' הא' שמא אינו יכול לבוא אז אפי' כוונתו באומרו ביום שבן דוד בא ביום שראוי לבא מותר דאינו יכול לבוא בשבת ע"ש בתוס' בערובין שם אבל לפי הס' הב' מ"מ ראוי לבא הוא ולכך כיון דאיכא ס"ס בנדר בשבת ספיקו להקל אפי' אין ספיקו חמור מודאו דאפי' בנדרים כן הוא כמש"ל בסוגיא דבעיקרו מתפיס בשם הקמ"ר ע"ש וכ"כ מהרימ"ט סס"י י"ט דס"ס בנ"ש להקל ע"ש אבל בשאר שבתות אסור משום דכבר חל עליו הנזירות ואם נדר בשאר ימי החול אסור אף דס' הוא שמא לא יבא ספיקו להחמיר אף דקי"ל ס' נזירות להקל משום דכאן אין ספיקו חמור מודאו וכמ"ש מהרימ"ט ז"ל:

ומן האמור יש להוכיח מה שנסתפק המג"א סימן שמ"ב אי גזרו על דבר שהוא משום שבות בביה"ש דמ"ש כיון דאתחזק איסורא סורא כל היום ע"ש והשתא אי איתא דל"ג גם ביה"ש דמ"ש אפי' יש תחומין למעלה מי' יוכל להיות שיבא ביה"ש דמ"ש דתחומין דרבנן ול"ג בביה"ש ולגבי נזיר מיהא אסור כל היום דשמא ביה"ש יום הוא דספיקא דאורייתא הוא כיון דאין ס' חמור מודאו וא"כ אמאי שרי בנדר' בשבת הא אפי' דהוי ס"ס להקל דשמא אינו יכול לבוא ואת"ל יכול לבא שמא לא יבא היום כל קבל דינא איכא ס"ס להחמיר שמא יכול לבא ואת"ל יש תחומין שמא ביה"ש יום הוא והוי יום שבן דוד בא והו"ל ככל ס' נזירות דס' להחמיר היכא דאין ס' חמור מודאו אבל אי אמרי' דגזרו א"ש ובמ"א כתבתי בזה:

דף כ.

הרי עצמי קרבן פירש"י שהקדיש עצמו והיינו כההיא דתניא בפ' השולח המקדיש עצמו נותן את דמיו וכ"נ מדברי התוס' בפ"ג דשבועות דכ"ה ע"א בד"ה משא"כ אבל. הר"ן לעיל דף י"ח פי' שאסר עצמו על חבירו כקרבן ע"ש ועיין בתשו' מהרלנ"ח ז"ל סימן ג':

עד שינהוג איסור וכו' פירש"י בטעות עבר וכ"כ הר"מ בפ"ב מה' נזירות דאפילו בשוגג צריך שינהוג איסור כימים שנהג בהם היתר ע"ש ולפ"ז י"ל דטעמא דרבנן דפליג אר"מ וס"ל דאין עונשין אותו משום דבשוגג איירי וס"ל דבשוגג אין עונשין אותו בדרבנן אבל במזיד עונשין וע"ש להמש"ל וזה נר' דעת רי"ו שהביא מרן בב"י בסי' ר"ח שכ' דצריך שינהוג איסור וכו' אפי' בנדרים דרבנן דחומרא בעלמא הוא ע"ש ובמזיד קאמר:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה