משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת נדרים · פרק עשירי
דף סז.
קמ"ל דמפירין שניהם בב"א הרשב"א ז"ל הוכיח דיש הפרה אחר הפרה ויכול הא' לחזור ולהפר עם הב' דלא כס' הרמב"ם ז"ל ממאי דתניא לקמן דס"ח שמע בעלה והפר לה ולא הספיק האב לשמוע עד שמת הבעל זו היא ששנינו נתרוקנה רשות להאב הרי דאב מפר חלק הבעל מחמת הבעל אע"ג דכבר הפר הבעל ע"ש והר"מ בפי"א כ' דאין האב יכול להפר חלק הבעל ומרן בסי' רל"ד כ"כ בשמו ומ"ש הט"ז שם סקי"ג דהר"מ לא קאמר אלא בדאיכא ארוס אחרון לא נהירא דהר"מ כלל ד"ז עם דינא דשמע אביה והפר לה ושם בודאי א"י להפר אף דליכא ארוס אחרון כב"ה לקמן בברייתא ודעת הר"מ כבר פ' הלח"מ שם רין י"ד דמפ' כפי' התוס' לקמן דב"ה קאי גם על האי דינא דשמע הבעל והפר לה ע"ש ומ"מ י"ל דטעמא דב"ה משום דקליש הא לא"ה יש הפרה. אחר הפרה וראיית הרשב"א ז"ל נכונה ועיין בירוש' דמשני בע"א בקושי' הגמ' ועיין לה' קרבן העדה שם ועפי"ד ניחא מה שמק' אפירש"י כאן מבעיא דלקמן דבעי יש שאלה בהפר או לא לפירש"י שם ע"ש ועיין להרשב"א בשמעתין:
דף סז:
ולאו ממילא ש"מ פי' הרא"ש ז"ל דכיון דאין הבעל מפר בקודמין מין ע"כ קרא בארוסה כתי' דהא ונדריה עליה כתיב והיינו כמסקנא וק"ל אימא תרווייהו בנשואה וה"ק קרא בקודמין צריך שיפרו אב ובעל בשותפות והיינו קרא דאם היו תהיה ודלאו קודמין מפר הבעל לחודיה והיינו קרא דאם בית אישה שהרי פי' הרא"ש דמאי דפריך ואימא בנשואה היינו דאב ובעל מפירין בשותפות וצ"ל כיון דע"כ קרא דאם היו תהיה איירי גם בארוסה ובארוסה איירי גם באין קודמין גם בנשואה כן הוא ואכתי איכא למידק לפי' דמאי פריך תו הגמ' אימא ארוס לחודיה מפר הא כבר שני ולאו ממילא ש"מ וצ"ל דהגמ' פריך אשינוייא דאבע"א דלשון הויא קדושין דל"ל הא מילתא דולאו ממילא ש"מ ומסיק הגמ' לבסוף ולאו ממילא ש"מ ר"ל דע"כ כשינויא קמא וממיל' נדחה שינויא דואבע"א ומ"מ אכתי ק' לפי' מה שהקשה הר"ן מגמ' דיבמות ועיין בהרשב"א ז"ל בחי':
ודע דבספרי פ' מטות דריש ר' יאשיה בקרא דואם היו תהיה בארוסה דאי בנשואה כבר נאמר ואם בית אישה ור"י אומר אחת זו ואחת זו ופי' הז"ר דהיינו לומר דתרווייהו בנשואה ע"ש וק' הא בקרא דואם בית אישה ממעט הקודמין ובקרא דואם היו תהיה בשותפות אב ובעל ולכך יפר בקודמין וקרא דואם בית אישה פרט לקודמין דאינו מפר הבעל לחודיה וכדאקשי' לפי' הרא"ש ועיין לה' זרע אברהם שם בביאורו ע"ש:
א"כ בית אישה נדרה למאי אתא וכו' ק"ל הא אי לאו בית אישה הוא מוקמי' לקרא דואם היו תהיה בנשואה והו"א דבארוסה אב לחודיה מפר וכדאמרינן לעיל וצ"ל דהגמ' קאי אשינויא בתרא דואבע"א לשון הויה קידושין אך הר"ן בתחי' הסוגיא כ' דכי מוקמינן בארוסה ה"ט דאמרי' וי"ו מוסיף עע"א משום דאי ארוס לחודיה ואם בית אישה למ"ל ע"ש והתם קאי לשינויא קמא וצ"ל דהכי פריך הגמ' למ"ל ואם בית אישה ולכתוב קרא דואם היו תהיה ארוסה בהדיא ודוחק:
כתבו התוס' ולקמן פריך אימא או אב או ארוס ע"ש נר' דכללו ב' הפירכות דפריך הגמרא דפרכא קמייתא אב לחודיה ובתרייתא ארוס לחודיה אבל אין דמפרשי כפי' הרא"ש דפרכא קמייתא היינו כל חד לחודיה מפר דמדבריהם ריהם בסמוך נראה דלא מפרשי כפי' הרא"ש ז"ל:
דף סח.
דבי רי"ש תנא בין איש לאשתו וכו' פירש"י איש ואשתו דכתיבי בהאי קרא ל"צ וכו' ע"ש ותמהני דהא איצטרי' לדברים שבינו לבינה דרי"ש דריש תרווייהו כמ"ש הר"ן ז"ל ודבריו מוכרחים דלקמן בר"פ וא"נ פריך בגמ' נדרי ענוי נפש הוא דמפר הא דברים שבינו לבינה לא והתניא וכו' ואי איתא נוקמה כרי"ש דדריש לקרא לאביה ובעלה מפירין ודברים שבינו לבינה ל"ל אלא ע"כ דתרתי ש"מ וא"כ לא מיתר קרא וע"כ דדרשת רי"ש הוא מדסמך כמ"ש הר"ן ז"ל וי"ל:
כתב הר"ן דמ"ל דבנערה המאורסה משתעי מדכתיב בההוא קרא בית אביה ע"ש נראה דק"ל לאוקמה בנשואה דאביה ובעלה מפירין וכדהק' הרא"ש והרשב"א ע"ש וק' דמאי קשיא הא כ' הר"ן לעיל דכי מוקמי' קרא בנשואה לא דרשי' וי"ו מוסיף עע"א דסברא הוא דנשואה יצתה מרשות אב וא"כ הכא לא מוקמי' קרא בנשואה משום דסברא הוא דיצתה מרשותי' דאב וצ"ל דקושיית הר"ן נוקמה בנשואה ובעל לחודיה מפר ולא נדרוש סמוכים דאב לבתו לאיש לאשתו וכדפריך לעיל נוקמה בנשואה ולא נדרוש וי"ו מוסיף וכדפירש הר"ן לעיל:
אם היו תהיה לאיש מאי עביד ליה כ' הרא"ש דקרא יתירה הוא דקודמין ילפי' מדלא כ' וכו' אבל התוס' כתבו דעל הסמיכות דוי"ו מוסיף הוא דפריך אבל קרא אצט' לקודמין ע"ש והא דלא ניחא להו למי' דקודמין מדלא כ' וכו' כמ"ש הרא"ש וכמ"ש הם ז"ל גופייהו בדבור שלפני זה ע"ש משום דאי לאו דגלי לן קרא דונדריה עליה דאיכא הפרה דקודמין בעולם לא הוה אמרי' מדלא כתביה וכו' א"נ דמ"ש בדבור הקודם מדלא כ' קודמין וכו' היינו אי לאו קרא בתרווייהו ארוסה ונשואה דאז הוה אמרי' דנשואה דומיא דארוסה לקודמין והא דלא ק"ל בדבור הקודם נוקמה בנשואה לבד י"ל דס"ל דודאי בארוסה משתעי מדכתיב בית אביה וכמ"ש הר"ן אלא דס"ל אי איירי בנשואה נמי א"ש:
אבע"ל בעל מיגז וכו' דנדרה מתרין זתים וכו' לכאורה כיון שהותר חלקו הותר כולו וא"כ אי איתא דמיגז גייו אמאי הצריכה התורה להפרת אב ובעל בחד סגי מיהו הא ליתא דדוקא גבי חכם הוא דאמרי' הותר מקצתו הותר כולו אבל גבי בעל לא כמ"ש רש"י לקמן דפ"ב ע"ב ועיין בהר"ן ז"ל ולעיל דף כ"ה: עיין שם:
כגון דנדרה מב' זתים וכו' כ' הר"ן בשם הרשב"א לוקה דקאמר הוא בקרבן דלכ"ע ליכא קרבן פחות מכשיעור וע"ש בסוגיא דפ"ג דשבועות דנקט הגמ' שו"פ ומשמעתין נר' דשיעורא בכזית ונ"ל דס"ל דד"ז תליא בפלוגתא דתנאי בפ' כ"ת דל"ג דלר' דס"ל הזיד במעילה במיתה דיליף מתרומה אמרי' בגמ' התם ומינה מה תרומה בכזית אף מעילה בכזית אבל לרבנן בעו שו"פ כדאיתא התם בברייתא דלעיל וע"ש בתוס' ובמהרש"א ובמ"ש בחי' שם והגמ' כאן נקט כזית אליבא דר' משום דלרבנן נמי אתיא הבעיא בכזית אי פריש אכילה והגמ' שם שפיר נקט שו"פ אליבא דרבנן דהלכתא כוותייהו:
דף סט.
יש שאלה בהפר וכו' דברי רש"י בפי' הא' באו בט"ס וצריך למחוק על הקמתו אלא דהשאלה היא על הנדר והבעיא היא אי אמרי' מקצתו בהפרה ומקצתו בשאלה מהני או לא ופשיט דבעי' או כולו בשאלה או כולו בהפרה וכ"נ מפירש"י לקמן דע"ט במילתא דר"י ע"ש ולפ"ז לא גרסי' את"ל דבעיא זו לא שייכא בבעיא קמייתא וכ"נ מפירש"י ממ"ש בפי' הב' כלומר את"ל וכו' ועיין להמאירי ז"ל ז"ל ובפי' הג':
כתב רש"י ז"ל דבעיא דהפרה היא אי האב יכול לשאול לחכם במקום בתו כיון דמצי מפר לה ופשיט דלא מצי מפר וק' מדאמרי' לעיל ד"ח ע"ב בנדר' דדביתהו דרבינא ש"מ בעל לא נעשה שליח לחרטת אשתו וע"ש בפירש"י וי"ל דדוקא בעל דאשתו כגופו ע"ש בהר"ן ז"ל ולכן רש"י ז"ל כאן לא נקט אלא אב ועי"ל דשאני התם דהיא עשתה אותו שליח ובתורת שליחות מהני אבל הכא לאו בתורת שליחות ומבע"ל כיון דמצי מפר מצי לישאל או לא:
דף סט:
כל שאינו בזא"ז אפי' בב"א אינו עיין בתוס' וביאור דבריהם הוא דהוק"ל הרי תמורת עולה ושלמים דמודה ר"מ דתמכר ויביא בדמי חציה עולה ובדמי חציה שלמים משום דהוי בב"א והא אינו בזא"ז דבזא"ז ס"ל לר"מ דתפוס לשון א' והניחו הדבר בקושי אף שכ' בלשון א"ת דכן דרכם בכ"ד ומ"ש וצ"ע וכו' הם דברי הגליון שהיה כותב מבחוץ וטעו והכניסוהו בדברי התוס' שהוק"ל לבעל הגיליון ע"ד התוס' שכ' דמודה ר"מ דיביא חציה וכו' הא אפי' אמר חציה עולה וחציה שלמים אמר תפוס ל' א' ותי' בעל הגיליון דמשכחת לה בלחצות אליבא דאביי ומ"מ הי"ל לבעל הגי' להק' כן על הגמ' בתמורה דכ"ו דאמרי' טעמא דר"מ מדהול"ל תמורת עולה ושלמים משמע דבתמורת עולה ושלמים מודה ר"מ דתמכר וכו' וע"ש בגמ' ובזבחים ד"ל ובתוס' שם והנה התוס' שם הק' בחציה עולה וחציה שלמים מאי מדהול"ל איכא ע"ש וקשה הא הו"ל לחצות בדבור אחד כדאי' בזבחים שם וע"ש בפירש"י ותוס':
דף ע.
ואת"ל הא לא אמר כ' הר"ן ל"ד אלא אפי' אמר וכו' מ"ש ויש להוכיח עוד כן דאי ס"ל דכי אמר תרווייהו מהני ובלא אמר קאמר דאת"ל דהא לא אמר דפשיט"ל דלא אמרי' מכלל הקמה אתה שומע הפרה א"כ מאי מבע"ל תו בקיים לכי שעה אחת אי אמרי' מכלל או לא הא כבר אמר גבי קיום דלא אמרי' מכלל דלענין זה ודאי דאין לחלק בין יום לשעה אשר מה"ט לא מבע"ל בהפר לה אחר שעה אי אמרי' דהוי כאומר קיים לכי שעה זו דומיא דבעיא הב' דהיום אלא ע"כ כיון דאמר כבר את"ל תו אין מקום להסתפק בשעה אחת ובבעיא א' דשעה אחת אין לה מקום שייכות עם את"ל דבעיא א' דהיום דההיא ל"ד אלא לפי תרווייהו ווייהו וכמ"ש הר"ן ז"ל ועיין להריטב"א ז"ל דגריס גי' אחרת בגמ' ע"ש:
דף ע:
הא כתיב בנעוריה בית אביה פשטה דגמ' דלא נראו לארוס מבית אביה נפקא ונראו מאם היו תהיה וכ"פ רש"י בלשון שני אבל בל' א' פי' להפך משום דהקשה דאם היו תהיה דלא נראו משמע וזהו ההפרש שבין הלשונות:
הא גופא קשיא וכו' עיין בהר"ן והרא"ש ז"ל והדבר
ק' שאין דרך הגמ' כן אלא בברייתא כי היכי לימא משבשתא אבל במתני' לא והא דידן מתני' היא לקמן ונר' ליישב משום דאיכא תרי גווני בגרות דהיינו שהתה יב"ח משבגרה ואח"כ נתארסה ונתקדשה ביום א' שבגרה והוה מצי לשנויי דתרי מתניתא לאשמועינן הני תרי גווני לזה קאמר הא גופא קשיא ר"ל דכבר קשיא להו בהא מתני' ומשנו לה דתרי מילי קתני ואמאי הוצרכו לכך נוקמה בנתקדשה ביום א' שבגרה דבעי' יב"ח וע"כ דמשמע להו דמתני' בכל גוונא וא"כ אמאי תני הני תרתי מקמייתא ופריך שפיר תנינא:
ודע דמפשטא דסוגיא מתבאר דנתקדשה בנערות ואח"כ בגדה לא מצי מפר כיון דכבר זכה האב וששהתה יב"ח היינו ביתומה והוא ממאי דלא פריך חנינא אלא בבגרות ואמאי לא קאמר בגוונא דנערות דקאמ' ברישא אי בהגיע זמן תנינא אלא ע"כ דבנערות נתקדשה ואח"כ בגדה אפי' לר"א לא מצי בעל להפר וכ"מ בהג"א שם בכתובות דנ"ז שכ"כ בשם ר"ת ומוכח מדבריו דר"י ורש"י פליגי בזה וסברי דיכול להפר והדבר ק' משמעתין ועפי"ה ניחא מה שהק' הריטב"א הובא בש"מ שם אמאי לא משני הגמ' אמתני' דנדרים בנתקדשה בנערות לפ"ד התוס' שם דרב הונא מודה ע"ש ולפי"ה לק"מ דבההיא אפי' ר"א מודה ועיין למ"ש מהרש"א שם ע"ד התוס' שם שכ' ליישב סוגיין ע"ש ומ"מ ק"ק ע"ר ר"ת שהביא הג"א שם הא קי"ל כחכמים דפליגי אר"א:
דף עא.
ולא הספיק הבעל לשמוע כ' הרא"ש ז"ל דאיירי אפי' נתארס' למחר דאי בו כיום אמאי קתני ולא הספיק הבעל לשמוע אפילו שמע וכו' ע"ש והוא תימא דנימא דקתני ולא הספיק לשמוע משום דס"ל דאין ארוס אחרון מפר נדרים שנראו לארוס א' כיון דלהאי גי' מאי דקאמ' ת"כ דשמואל הוא מרישא אבל הי"ל להרא"ש לאוכוחי דכיון דלא שמע אפילו למחר נמי וכמו שהקש' לגי' אחרונה בס"ד וצ"ע:
דף עא:
ר"ש ס"ל מיגז גייז עיין בהר"ן ז"ל שהוכיח דכי מת הבעל נתבטלה הפרתו מברייתא דלעיל דכי מת האב נתבטלה הפרתו ע"ש וק' מגופא דבריית' דשמעתין יש להוכיח כן מדקתני חוזר האב ומפר חלקו של בעל ואי לא נתבטלה הפרתו בהפרת חלק האב סגי:
וגירשה והדרה וכו' כ' הרא"ש ז"ל דנקט הכי לאשמועי' דהוי הקמה אף בשעה שאין בידו להפר ע"ש ומ"מ אכתי הומ"ל גירשה ואירסה אחר בו ביום וכמ"ש הר"ן ז"ל דבהא שמעי' רמי האי רבותא דכ' הרא"ש ועיין לה' לח"מ בפי"א דין י"ז ע"א:
דף עב.
כ' הר"ן ולענין הלכה כיון דבעיין לא איפשיטא נקטי' לחומרא אבל הרשב"א ז"ל כ' דאיפשיטא ממימרא דשמואל דלעיל ע"ש וכ' מהרש"א ז"ל דמשמואל אין להוכיח די"ל דאיירי במת וכו' ע"ש וצ"ל לפ"ז דשמואל לאו אמתני' קאי אלא מימרא בפ"ע והגמ' קבעה אמתני' משום דס"ל לסתמ' דגמ' גירושין כשתיקה או באת"ל גירושין כשתיקה וכה"ג כ' הריטב"א ז"ל ע"ש ומה שהוכיח מהרש"א ז"ל דבמת פשיט"ל בשתיקה מדלא פשיט הגמרא מברייתא דת"כ דשמואל לעיל ע"ש לכאורה אין מקום לדאייתו דרישא דברייתא איירי דלא שמע הבעל וסיפא דברייתא איירי בהפר וכיון דהפר הבעל אף דנתבטלה הפרתו מ"מ גלי דעתיה דלא ניחא ליה בהקמה וכמ"ש הר"ן ז"ל לעיל דס"ח הע"א ע"ש ונ"ל דדאייתו היא מדברי הרא"ש בגי' קמייתא דמפליג לרישא בתרי בבי והשתא הוכיח שפיר מבבא ב' דרישא והריטב"א ז"ל כ' הא דלא פשיט הגמ' מברייתא דת"כ דשמואל משום דבהפר איירי ע"ש נר' מדבריו דאי אמרי' גירושין בהקמ' גם מת כהקמה דהא ברייתא במת איירי וכ"נ מדבריו לעיל מזה ע"ש:
והטור בסי' רל"ד כ' בשם הרמב"ם ז"ל דאין ארוס אחרון יכול להפר נדרים שנראו לארוס א' וכ' עליו ולא נהירא ע"ש במרן הב"י ועיין להט"ז שם דלפ"ד ק' מאי מייתי ת"כ דשמואל מבריית' דאיירי בהפר וי"ל דבריו דהר"מ גריס כגי' שהביא הריטב"א ז"ל כאן דגרי' ולא שמע הבעל בסיפא דברייתא וע"ש בנימוקי בסי' דל"ד שכתבתי ליישב דבריו בע"א ע"ש ומ"מ דברי הריטב"א ז"ל תמוהים טובא מברייתא דשמע ושתק ומת בו ביום דנתרוקנה רשות לאב ופשיט מינה הגמ' דגירושין כהקמה והשמא אי איתא דמת דמי לגירושין הא מגופא דרישא דברייתא גופה יש להוכיח דבשתיקה מבבא דשמע ושתק ועו"ק דא"כ לפשוט הגמ' בעיא זו מדרי"ש בכתובות דמ"ט דמוקי לקרא דנדר אלמנה וגרושה במסרה האב לשלוחי הבעל ואי איתא דבהקמה נוקמיה לקרא בארוסה ונתאלמנה ונתגרשה אלא ע"כ דבמת פשיט"ל להגמ' דכשתיקה דמי ולא אבע"ל אלא ך בגירושין דעביד מדעתיה וצ"ע:
דף עב:
ושמע אישה דוקא או ל"ד וכו' ובעיין איפשי' באת"ל דשמע ל"ד וכ"פ הר"מ בפי"א וכתב הריטב"א ז"ל ט"א משום דפשטא דמתני' כן הוא ושינויא דשני הגמ' דחיה בעלמא הוא ועיין להר"מ בפיה"מ וזה כוונת מרן בכ"מ שם ועיין להלח"מ ומברייתא דספרי פ' מטות נר' דבעי' שמיעה דקתני אין לי אלא שמע הוא השמיעוהו אחרים מנין ת"ל וכו' והוא סיום ברייתא דחרש ע"ש וי"ל:
כל נדרים שתדורי הרי הן קיימין לא אמר כלום עיין בהרא"ש בפי' הטעם ונר' דטעמו לא שייך אלא נדרים שעדיין לא נדרה אבל בנדרים שנדרה כבר אף דלא שמע לא חייש להנך נדרים דמצטער ובוש מהן דקלא אית להו והי"ל לשמוע והיינו דלא קתני אלא כל נדרים שתדורי קיימין וכו' ובהכי ניחא דלא פשיט הגמ' בעיא זו דבעי' שמע משום דלא באו לכלל הקם:
האומר לאפוטרופוס וכו' עיין בהר"ן שכ' דחייש דילמ' לא מצי הדר ביה ולכן אמר לאפוטרו' ע"ש ולכאורה מאי פריך וליפר לה וכו' וי"ל דהיינו מאי דמשני דילמ' רתחנא ורוצה לצער' בנדרה ועוי"ל בע"א:
כתב הרא"ש בפסקיו הלכה כר' דהוא להחמיר בשל תורה וכ"כ הריטב"א והרמב"ן והנ"י כאן ובפ' השואל ע"ש ולפ"ז בהקמה דכי עושה שליח הוא להחמיר קי"ל כר' יונתן והתימה על הטור סי' רל"ד שכ' אין עושה שליח בין בהקמה וכו' הפך דעת אביו ועיין לה' ידי אליהו סי' נ"א אבל המאירי כ' קי"ל כר' יאשיה מדינא ואפי' בהקמ' ועיין להש"ך ח"מ סי' שמ"ו:
דף עג.
חרש מהו שיפר וכו' כ' הרא"ש בחרש דאורייתא איירי אבל דרבנן אינו מפר ברמיזה נדר דאורייתא וכו' ע"ש לפום ריהטא נר' דכוונתו דכיון דנשואי חרש דרבנן אין בו כח להפר נדרי דאורייתא מיהו לפ"ז בכדי נקט ברמיזה ועוד דמבואר בנדה דמ"ו דאף בנשואי דרבנן מפר נדרי דאורייתא משום דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת ע"ש לכ"נ עיקר דכוונתו דחרש דרבנן שהוא אינו מדבר ואינו שומע כיון דכל מעשיו ברמיזה אינו מפר נדר דאורייתא דבעי' שיוציא הפרה בפיו ועיין להרא"ש לקמן דע"ז ע"ב דצדד בזה אי בעי הפרה בפיו ע"ש ולפ"ז שמעי' מדברי הרא"ש ז"ל דאף דבעי' שיוציא הפרה בפיו ה"ד בנדר דאורייתא אבל בנדר דרבנן סגי בהפרה בלבו מדנקט בשמעתין נדר דאורייתא:
התוס' שם בנדה הק' א"כ דכל הנודרת וכו' אמאי כתיב בפ' נדרים דבעל מפר נדרי אשתו אפי' אינה אשתו מפר ע"ש וק' הא אצט' לאורויי לן אופן ההפרה דבעי' ראוי לשמיעה וכיוצא טובא ואי כוונתם לא ליכתוב בעל אלא אפי' אחר אם נדרה ע"ד א"כ מה תי' בזה בתי' קמא דאצט' דאי קיים לא מצי להפר וי"ל:
המח"א בה' נדרים סי' ל"ז הוכיח מדברי הר"מ דאפי' לא ידע איזה נדר אלא בסתמא לא מהניא הפרה ותימה ע"ז הא פ' דבעל מפר בלא שמיעה ע"ש ונ"ל דל"ק דדינא דסתמא היינו דאמרו לו נדרה אשתך סתם והוא סכר דנדרה מתאנים והפר לה דומיא דדינא דקריעה דקתני בברייתא לקמן דפ"ו אבל בלא סבר דנדרה מתאנים אלא דנתכוון להפר כל נדרים איזה נדרים שיהיו מהניא שפיר:
א"ד ושמע אישה ל"ד עיין להתוס' במנחות די"ח ע"ב ע"ש:
אותה ולא אותה וחברתה עיין להלח"מ בפי"א מה"נ ולהמח"א בה"נ סימן ל"ז ובנימוקיו להרמב"ם שם ע"ש:
והשקה אותה עיין פירש"י בסוטה דף ח' ע"א עיין שם:
דף עד.
נשואין עושה וכו' פירש"י להבא עליה בחנק וק' דהא בסיפא דמתני' קתני בהדיא אין היבמה גמורה לאישה והיינו לענין סקילה כדמפ"ל הגמ' בסמוך והגמר' כאן פשיט מינה דנשואין עושה ועיין מהרש"ל ומהרש"א ז"ל ביבמו' דכ"ט ע"ב ויתיישב:
דף עה.
מיחל חלין ובטלין וכו' הק' הר"ן ז"ל נימא בדהשת' קמתפיס ותי' דש"ה דאמר ואני וכו' וכן מוכחא סוגיא דנזיר ע"כ והיינו סוגיא דנזיר שהביא לקמן דשמעה חבירת' ואמר' ואני והפר בעלה דבעל מיגז גייז וחברתה אסור' ונימא בסוף מתפיס אלא ע"כ משום דאמר ואני ומ"מ דבריו תמוהים דבגמ' בנזיר דכ"ב אמרי' עלה דהא ברייתא תפשוט דבעי רמי ב"ח וכו' ומשני התם טעי הכא לא טעי ע"ש בתוס' ומעתה לא קו' קו' ולא תי' תי' וצ"ע:
ודע דהר"מ פי"ג מה"נ פ' כחכמים דאינו מפר נדרים שלא באו לכלל איסור ופ' להאי דינא גם לגבי אב וע"כ משום היקישא דאב לבעל מיהו הר"מ גופיה סובר דאב מפר כל נדרים אף שאין ענוי נפש וע"כ דלא מקיש אב לבעל מיהו כבר כ' הלח"מ בההוא פרקא דדוקא בשאר נדרים דלא מקיש משום דאיכא ריבויא ע"ש וי"מ דה"ט דאב אינו מפר נדרים שלא באו לכלל איסור משום דליכא למילף בק"ו דר"א די"ל בעל יוכיח דמפר נדרים שבאו ואינו מפר נדרים שלא באו ונכון הוא:
דף עו.
ורבנן לית להו ק"ו והתניא מכור' כבר וכו' נר' דעיקר פירכיה דאי רבנן ל"ל ק"ו מנ"ל דאינו מוכרה בנערות וי"מ מהא דאיתא בערכין דף דפליגי רב ושמואל במוכר שדהו בשנת היובל ופריך בגמ' לרב נימא ק"ו כההיא דנערה ומשני ש"ה דלא הדרא מזדבנא ופירש"י דאין מוכר בתו לשפחות אחר שפחות ע"ש מבואר מדבריו דלמ"ד מוכר לשפחות אחר שפחות אה"נ דס"ל דמוכרה בנערות ולפ"ז מאי פריך בשמעתין לרבנן נימא דל"ק ק"ו כה"ג וס"ל דמוכרה בנערות כמ"ד מוכרה לשפחות אחר שפחות ונר' דל"ק דהך שינויא הוא אליבא דרב אבל לשמואל אף כי הדרא מזדבנא עבדי' ק"ו לכ"ע וכמו מוכר שדהו בשנת היובל ושמעתין אליבא דשמואל אזלא אבל ק' לפמ"ש התוס' בכתובות דמ"ז ע"א בתי' קמא דאין מוכרה בנערות איכא ילפותא אחרינא מדאצטריך לאמה למעשה ידיה אלא כיון דמ"מ צריכין לק"ו מאי אולמיה דהאי ק"ו מהאי ק"ו ע"ש והשתא לפ"ז מאי פריך בשמעתין נימא דלרבנן לית להו ק"ו וילפי' דאין מוכרה בנערות מדאצט' לאמה למע"י ואית להו שפיר ק"ו דהשתא זבוני מזבין לה וי"ל דסוגיין אזלא כס"ד דהתם דלא ס"ד האי ק"ו דהשתא זבוני מזבין לה. ודע דלפ"ד התוס' הללו נוכל לו' דאף לשי' רש"י בערכין דהך ק"ו אזלא כמ"ר אין מוכר לשפחות אחר שפחות מ"מ למ"ד אדם מוכר מודה שפיר דאין מוכר' בנערות ונ"ל מדאצט' לאמה למע"י אלא דהברייתא דנקט ק"ו ס"ל כמ"ד אין מוכרה לשפחות אחר שפחות באופן דהא דאין מוכרה כשהיא נערה לכ"ע הוא וע"ש בתוס' בערכין:
דף עו:
שאם חשכה וכו' נר' פשוט דאינו יכול להפר ביה"ש ספיקא הוא ס"ד לחומרא ולפ"ז חשכה דקתני מתני' הוא ביה"ש ולא צאת הכוכבים ועיין להר"מ בפי' המשנה ברפ"ד דדמאי דמפ' חשכה דקתני מתני' דהתם צאת הכוכבים הוא ולא ביה"ש וצ"ל דשאני הכא דכיון דתני מפר עד שלא תחשך דלשון זה משמע בעוד יום עד שלא חשכה כלל וכמ"ש הרא"ש לקמן במאי דקא' מתני' נמי דייקא ע"ש וכיון שכן לא חש למתני ל' חשיכה כיון דליכא למיטעי ובהכי ניחא מה שדקדק הר"ן ז"ל דהול"ל אינו מפר משתחשך וכו' ע"ש די"ל דמשום ביה"ש תני הכי:
אין הלכה כאותו הזוג וכו' כתב הרא"ש ז"ל בפי'
משום דרבים פליגי אצט' למפסק וכו' ע"ש י"מ דהרא"ש ז"ל גופיה לקמן דפ"ז ע"ב בפסקיו חלק על הר"מ דפ' כחכמים כיון דסתם מתני' דלא כחכמים ע"ש וא"כ אמאי אצט' למפסק כאן כיון דסתם מתניתין דלא כרבים ולק"מ דשאני ההיא דלקמן דרע"ק ורי"ש פליגי על סברת חכמים בהקמה והוו כרבים נגד רבים ובהא ודאי הלכה כסתם משנה משא"כ הכא וס"ל להרא"ש דמאי דאמרי' סתם במתני' ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם מתני' לא נאמר היכא דרבים פליגי בברייתא:
דף עז.
ומה בעל שאינו מתיר וכו' אין להק' ל"ל קרא הא קי"ל תרי ק"ו דסתרי אהדדי כל חד תיקום אדוכתיה די"ל דילפי' בבנין אב וכמ"ש הרא"ש ז"ל בפי' וכה"ג כ' התוס' בפ"ק דחולין ועיין להרא"ם בפ' מטות:
דף עח.
היינו שמע וקיים פירש"י ז"ל ותרתי למ"ל והוא תימה דהא ב' דינין חלוקין הן דבשמע וקיים אפי' מת בו ביום ובשתק קתני מת ביום שלאחריו ומה שייך למי' תרתי למ"ל והגמ' דפריך היינו שמע וקיים הכי פריך הא בכלל שמע וקיים הוא ואפי' מת בו ביום והיכי קתני דבעינן מת ביום שלאחריו גם מ"ש רש"י בשינויא דגמ' ואזלי' לחומר' דנר' דמכח ספי' הוא דלא ידעי' לאלתר ולזה י"ל דבו ביום איכא צדדי ההיתר יותר דהיינו שתק ע"מ לקיים אח"כ ושתק ע"מ למיקט והוי כמו רוב ואזלי' להקל אבל לענין יום שלאחריו הוי איפכא וכה"ג כ' התוס' בחולין בשמעתא דמחצה ע"מ כרוב ע"ש אבל אכתי ק' דלקמן מצרכי' קרא לשתק סתם ומי אצט' קרא למיסר ספיקא וצ"ל דשתק סתם דלקמן היינו דלא חשב כלום בדעתו והכא דמת ולא ידעי' מה היה בדעתו הוא דכ' רש"י דמכח ספיקא הוא ודע דגם כאן הו"מ הגמרא לשנויי בשתק ע"מ לקיים לאחר זמן וכדכ' הרא"ש בסמוך: