משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת נדרים · פרק תשיעי
דף סד.
א"כ אין נדרים כ' הר"ן אבל בכבוד מצוה אחת וכו' בהני לא חמירא להו לאינשי וכו' ע"כ דוקא כי הני אבל בלולב שאני נוטל תפלין שאני מניח חמירא להו ואין פותחין וכ"מ בירוש' דבעי אם פותחין בכבוד המקום בדברים שבינו לבין המקום כגון בלולב שאני נוטל וכו' וקאמר דבהני לאו דברים שבינו לבין המקום נינהו דליכא הנאה למקום כדכתי' אם צדקת מה תתן לו וכו' ע"ש להקה"ע משמע דמטעם כבוד המקום לחודיה אין פותחין וה"ט משום דחמירא להו גם משמע מתוך דברי הירוש' דאי משכחת לה דברים שבינו לבין המקום אכתי לא נפשטא הבעיא ולפ"ז נר' בדברי' שבינו לבין רבו איכא למבעי אי פותחין כיון דמורא רבך כמור' שמים וע' בהריטב"א ז"ל:
דף סד:
א"כ אין נדרים נשאלין לחכם כ' הר"ן ז"ל דס"ל לר"א איכא נדרים דקילי וכו' ורבנן ס"א א"א דפותחין בכולהו סגי וכו' ע"כ נר' דכ' כן לפי המסקנא דגמ' אבל למקשן דפריך מדתנן מודים חכמים לר"א בדברים שבינו לבין המקום וכו' עכ"ל דס"ד דטעמא דרבנן דפליגי אר"א משום דאע"ג דאיכא נדרים דקילי וכו' מ"מ חיישי' בהנך נדרים דחמירי גופייהו דאין נשאלין לחכם ולהכי פריך גם בדברים שבינו לבין אביו ואמו אין נשאלין לחכם ומשני כיון דאיכא נדרים וכו' ומה"ט אית לן למי' דחכמים דפליגי אר"א ס"ל דבכולהו נדרים סגי להו וכדכת' הר"ן ז"ל דאלת"ה ק' לפ"ד הר"ן מאי פריך הגמרא:
אלא שירדו מנכסיהן פירש"י וכבר ירדו קודם שנדר וק"ק דא"כ אפי' מתו ממש נימא דכבר מתו ועיין בהמאירי ז"ל שהביא גי' אחרת ע"ש ומדברי רש"י נר' דגריס כגירסתנו וצ"ל דס"ל לרש"י ז"ל דאי מתו קודם קלא אית להו והיה שומע מרע"ה מקודם אבל בעניות ל"ל קלא ולר"א נמי ע"כ מתו ממש דאי הענו מנ"ל מקרא דפותחין בנולד נימא העני מקודם:
עני דכתי' כי מתו וכו' נר' דס"ל דאי מתו או נעשו מצורעין או אין להם בנים לא שכיחי ואין פותחין בנולד דלא שכיח וע"כ הענו דשכיח ועיין בדברי הראשונים ז"ל:
דף סה.
איתשיל אשבועתיה מה שמק' הא קי"ל צריך לפרט הנדר והכא כשיפרט מגלה ועובר אשבועתיה י"ל דכיון דטעמא דצריך לפרט הנדר הוא שמא נדר ע"ד מצוה אם התירוהו בדיעבד מותר והכא כדיעבד דמי כמ"ש הר"ן ז"ל א"נ כשיפרט אחר ההתרה מיד סגי ועמ"ש בי"ד סי' רכ"ח ע"ש ועיין להשע"ה ח"ב בראשו ע"ש:
נעשה כתולה נדרו בדבר וכו' הר"ן ז"ל הוכיח דא"צ שאלה מהירוש' ע"ש נר' דל"ג ואין חכמים מודים אלא וחכמים מודין לו דאלא"ה נימא דחכמים. פליגי וס"ל דא"צ שאלה והירוש' אליבא דחכמים קאמר וגי' זו הביא הרא"ש בפסקיו אבל בפי' גריס ואין חכמים מודים לו וע"כ דס"ל דחכמים סברי דלא הוי תולה נדרו בדבר והוי נולד גמור דלא סגי בשאלה ועיין בסמוך בד"ה אמר ר"ה וכו' ע"ש ועיין להר"מ בפ"ח מה"נ ולמרן בכ"מ שם ע"ש:
כבר מת ועשה תשובה מדברי רש"י נראה דבעי התרה אפי' בנדר טעות וכ"נ מדבריו בנזיר דל"ב ע"ב בד"ה ומשחרב ע"ש ונראה עיקר דמדרבנן קאמר משום גזירה אטו לא מת וס"ל דלא החמירו כ"כ בגזירה זו דלא ליהוי ליה התרה כמו לא מת ממש ומתני' ה"ק יש דברים שנראין שהן כנולד אך האמת הוא שאינם כנולד ומהני בהו התרה ובהכי ניחא לי דברי התוס' שם בנזיר בד"ה ואם וכו' שכ' הוי חרטה ומתיר לו החרם ואח"כ כ' דנדר בטעות הוא ולא חל אפי' רגע אחד וכו' ע"ש ודבריהם נראים כסותרין זא"ז אך עפי"ה ניחא דה"ק מן הדין לא חל וא"צ שאלה אך מדרבנן בעי שאלה ועיין למהרימ"ט חי"ד סי' כ"ו אבל הרא"ש בפי' כ' דמתני' ה"ק יש דברים שאסרום חכמים כנולד אעפ"י שאינם וכו' נר' מדבריו דמשום גזירה עשאום כנולד גמור ולא סגי בהתר' ובסמוך גבי מאי דפריך תרתי למ"ל פי' אי למסתם כרבנן בלא"ה יחיד ורבים הלכה כרבים ע"ש נר' דס"ל דאע"ג דקי"ל הלכה כר"מ בגזירותיו היינו לגבי יחיד ולא לגבי רבים אבל התוס' פי' בהפך דרבנן גזרי ור"מ לא גזר ובסמוך במאי דפריך תרתי למ"ל פי' דהול"ל גבי בבא דלקמן וה"ר מגמרא בקדושין גבי לדברי המכשיר בה מכשיר בבתה ע"ש ולפ"ד ק' במסקנ' שם ברוב פסולין אמאי לא תני לדאבא שאול גבי מילתא דר"ג וע"ש בתוס' ובפירש"י שם ע"ש:
דף סה:
ארנב"י לו' שאין מקרעין לפ"ז אצ"ל אפי' מוכר
שער ראשך ואוכל אלא כפשט' אפי' אתה עושה לפנים משורת הדין ומוכר שער ראשך ונותן לה אין מקרעין ומדברי הרא"ש והתוס' אין נר' כן:
דף סו.
מאן תנא וכו' ר"ש עיין פירש"י דנקט בלישניה כולכם והוא שלא בדקדוק דאפי' לזה ולזה כללא הוי לר"ש:
כתב הר"ן ז"ל דקי"ל כר"ש וכו' ע"ש וצ"ל דמ"ש לעיל דכ"ו ע"א דלא קי"ל כר"ש דברי התוס' הן שהביא שם ולא ס"ל כוותייהו ומה שהביא שם ראיה מההיא דקדושין ט"ס הוא דאדרבה משם מוכח דהלכה כר"ש כמ"ש כאן:
חסורי מחס' וה"ק רישא אפי' בעודה וכו' קצרה ונעשית ארוכה כן היא הגי' בכל הס' וניחא לפי' הר"ן ז"ל דרי"ש ס"ל פותחין בנולד אבל לפירש"י והרא"ש ז"ל דוקא ע"י קישוט לא גרסינן אלא כעורה ונעשית נאה: