אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת נדרים › פרק אחד עשר

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת נדרים · פרק אחד עשר

פרק עשירי

דף עט.

ולא ליתסרן פירות העולם עלה וכו' כ' הר"ן ז"ל הא דלא אסרי' ליה מהשתא משום דלא אסר עצמו אלא משעת רחיצה וכו' ע"ש והא דלא מוקי לה הגמ' באסר מהיום ומיתסר שפיר מהשתא משום קושיא ב' דועוד בהא לימא ר"י וכו' ועוד דאכתי קשיא למאן דפליג ארב יהודה לעיל ובעיקר קושיית הר"ן לפמ"ש הריטב"א לעיל דט"ו דדוק' בשינה הוא דחיישי' משום דאתיא ממילא באונס ולאו בידו ניחא שפיר ועמש"ל ודע דרש"י בסמוך כ' דבחד יומא לא חיישי' ולכאורה סוגיא דמייתי הר"ן הוי תיובתיה דחיישי' אפי' בחד יומא וי"ל דלענין חששא דאיסורא ודאי דחיישי' אפי' לחד יומא ורש"י לקמן אלישנא דר"י הוא דקאי:

דף פא.

מאי חייתם אילימא חיה ממש וכו' ק"ל דבגמ' דמכות דף י"ב ע"א אמרי' ערי מקלט לא ניתנו לקבורה שנא' לבהמתם ולחייתם לחיים ניתנו ולא לקבור' ע"ש וא"כ מנ"ל כביסה ואין לו' דהתם אליבא דרבנן דא"כ מאי פריך שם ממתני' נוקמ' כר"י ולפמ"ש הרא"ש ז"ל בפי' דמרבוי' דלכל חייתם נפ"ל הכא ניחא אך גיר' הספרי' בסוגיין אינה מתיישבת לפ"ז והרא"ש צ"ל דל"ג כגירסתנו והלא חיה בכלל וכו' ואי חייתם ממש פשי' וכו':

דף פא:

דברים המותרין וכו' מדברי הרא"ש ז"ל בפי' מבואר דמדרבנן וקרא אסמכתא בעלמ' אבל הר"ן כ' דדאורייתא הוא וכ"נ מדברי רש"י וק' מסוגיא דלעיל דט"ו דפריך ומי איכא ב"י מדרבנן ומשני אין דתניא דברים המותרין וכו' ע"ש הרי מבואר דמדרבנן הוא וצ"ל דאב"י הוא דקאי דנהי דאסור מדאוריית' ליכא מלקות כמ"ש הר"ן ז"ל ואלאו דב"י הוא דקאמ' מדרבנן ועיין לה' שיורי ברכה ביו"ד רסי' רי"ד שהביא משם ה' מהר"ש עמאר ז"ל דחקר הא דדברים וכו' מדאורייתא או מדרבנן ע"ש שנעלם מהם כ"ז:

ת"ה לרבנן ע"נ הוי או דברים שבינו לבינה כתב הרא"ש ז"ל בפי' אע"ג דגבי יו"הכ הוי ענוי נפש מדרבנן הוא וקראי אסמכתא בעלמא הוא ע"כ וטפי הי"ל להק' בברייתא דלעיל דקתני בהדיא שלא אשמש מטתי מפר משום דברים שבינו לבינה וי"ל וק"ל. ולהסוברים דחמש עינוים דיו"הכ מדאורייתא קשיא ונראה לדעתם ז"ל דת"ה דאיכא דאית להו צערא אשר מטעם זה בנטולה מן היהודים יוציא ויתן כתובה כמ"ש הרא"ש והר"ן ז"ל לקמן בסוף מכילתין וא"כ כיון דנדרא היא איכא גלוי דעת דל"ל ענוי ודוקא גבי יו"הכ דליכא גלוי דעת הוא דהוי ענוי ואע"ג דלענין כתוב' בנדרה היא מבעלה לבד תצא שלא בכתובה דהיא נתנה אצבע בין שניה ולא אמרי' אנוסה מ"מ ג"ד מיהא הוי דל"ל ענוי נפש:

דף פג.

אין נזירות לחצאין עמ"ש בחי' נזיר די"א:

דף פג:

ר"נ אמר לעולם בעל לאו בכלל בריות וכו' כ' הר"ן ז"ל אע"פ שיכולה ליהנות בלקט שכחה ופאה ע"נ הוי וכו' ע"ש וצ"ל לפ"ד דה"ד כשעתה א"י ליהנות אלא בלקט שכחה ופאה אבל כשעתה יכולה ליהנות מבעל אף דאחר שתתגרש א"י ליהנות אלא מאלו דאז בעל הוי בכלל הבריות לא הוי ע"נ דלאחר זמן קי"ל דאל"ה ליפר כיון דכשתתגרש הוי ע"נ ולפמ"ש הר"ן לקמן במתני' דקונם שאני עושה ע"פ דטעמ' דת"ק דלא חייש לגירושין משום דכה"ג ל"מ מיפר ניחא שפיר:

דף פד.

א"צ לקרות שם וכו' כ' הר"ן ז"ל ומע"א מעכב לעצמו שהרי מות' לזרים משמ' דלמ"ד מע"א אסור לזרים א"י לעכב לעצמו ולמוכרו למאן דחזי ליה ועיין להתוס' בפ"ק דיומא ד"ט שהק' תרומת מעשר יעכב לעצמו וימכרנה ותי' דדבר מועט הוא וכו' ע"ש ועיין להר"ש ז"ל בריש דמאי:

דף פד:

מ"ד ס' טובל קסבר אית ביה ט"ה וכו' כ' הר"ן ז"ל דהא דאינו טובל משום דלא עדיף ממעשר גופיה ע"ש ולפ"ז פלוגתייהו דר"א ורבנן שייכא גם במעשר א' דהא שרי לזרים מיהו י"ל משום דפתיכא ביה תרומת מעשר ועיין להמאירי והנה מבואר בשמעתין דט"ה תליא בטובל דכל שאינו טובל לית ביה ט"ה ועיין בהר"ן הטעם ולפ"ז בזרוע ולחיים וקיבה לר"י דאמר בפ' הזרוע דקל"ב האוכל מבהמה שלא הורמו מתנותיה כאלו אוכל טבלים וע"ש בתוס' אית בהו ט"ה אבל למאי דמסקי' שם ולית הלכתא כוותיה וס"ל דלא טבלי לית בהו ט"ה ואף דכ' התוס' שם דקל"א ע"א דמ"מ איסורא איכא ע"ש מיהו לא טבלי והפר"ח בי"ד סי' ס"ה סקל"ד הוכיח דזרוע ולחיים וקיבה אית בהו ט"ה דדמו למעשר עני ע"ש וליתא דשאני מעשר עני דטביל כדמסיק בשמעתין והשע"ה בה' אישות פ"ה דין ו' הוכיח מגמ' ס"פ שני דקדושין דמתנות אית בהו ט"ה ע"ש ומן האמו' י"ל דסוגיא דהתם אזלא לר"י אבל לדידן דלא טבלי לית בהו ט"ה ועיין להרשב"א בשמעתין:

דף פה.

רבא אמר שאני תרומה וכו' משמע דדוקא תרומה דאסורה לזרים הוי עפרא אבל מעשר עני ופדיון הבן אה"נ דלא יטלו בע"כ ומעשר א' שאני דפתיכא ביה תרומה וכ"כ הרשב"א ז"ל ע"ש אבל הר"מ בפ"ז מה"נ כשהעתיק דין משנתנו סיים וה"ה למתנות עניים ע"ש וצ"ל דמ"ש מתנות עניים היינו מעשר עני אבל לקט שכחה ופאה לא דהא קתני מתני' ויכולה ליהנות בלקט וכו' משום דלית בהו ט"ה:

כתב הר"ן ז"ל וא"ת ניחוש דילמא מתשיל ומתהני מדידיה ע"ש ור"ל דילמא מתשיל במקצת הנדר והניח אנהו כהנים דנטלוהו באיסורייהו וכ"כ הרשב"א ז"ל ע"ש ואע"ג נדר שהותר מקצתו הותר כולו כבר כ' הר"ן לעיל דכ"ז בשם הרמב"ן ז"ל דה"ד בניתר ע"י פתח אבל בניתר ע"י חרטה לא ע"ש:

מתניתין שאיני עושה על פיך א"צ להפר וכו' כ' התוס' בכתובות במעלה לה מזונו' איירי וקסבר העדפה דידיה ואין לפ' דטעמא משום דשב"ל דא"כ ליתני מקדיש מע"י עצמו ע"כ מפשט דבריהם נראה דלפי האין לפרש שכ' איירי אפי' באין מעלה לה מזונות וכ"נ מדברי מהרש"א ז"ל שכן הבין בכוונתם והוא תימה דא"כ דס"ל לת"ק אין מקדיש דשב"ל קשיא רישא דקתני קונם שאני עושה ע"פי אבא ואביך אין יכול להפר ואמאי הא לא חל הנדר ועוד ק' דבגמרא ר"פ המדיר מוכיח הגמרא דהיכא דמשועבד ל"מ מדיר ממשנתנו ואי טעמא דת"ק משום דשב"ל לא מוכח מידי אשר ע"כ נר' עיקר כמ"ש הרב בש"מ בכוונתם דלעולם במעלה לא איירי אלא דס"ל העדפה דידה וטעמ' דא"צ להפר משום העדפה משום דהוי דשב"ל והעדפה דוקא הוי דשב"ל לת"ק משום דלא עבידי דאתו אבל מע"י עבידי דאתו מיהו אכתי איכא למידק במ"ש דא"כ ליתני מקדיש ידי עצמו נימא דתנא תרתי קמ"ל חדא דאין מקדיש דשב"ל ועוד דהיכא דמשועבד ל"מ מדיר דבגמ' דר"פ המדיר לא מוכח הא מילתא דשעבוד אלא ממשנתנו הלזו וי"ל:

והנה הר"ן ז"ל כאן כ' דטעמא דת"ק דלא חיישי' לגירושין משום דהוי דשב"ל ע"ש ולדידיה ל"ק מרישא דע"פי אבא וכו' דדוקא גירושין הוי דשב"ל מטעם שכ' רש"י כאן או דאיירי באומרת יקדשו ידי לעושיהן כמסקנא דגמ':

דף פה:

א"נ הלכ' כת"ק וכו' לפי' הר"ן ז"ל איכא למידק אי אמר הלכ' כת"ק הו"א לעולם העדפה דידה הוי אלא דטעמא דא"צ להפר משום דשב"ל כמ"ש הר"ן במשנה וכאן וי"ל דלא כ' הר"ן דהוי דשב"ל אלא ע"י הגירושין אבל העדפה דהשתא לא הוי דשב"ל וע"כ טעמא דת"ק דס"ל העדפה דידיה והגמרא לא מוכיח דשמואל ס"ל מקדש דשב"ל אלא כי אמר הלכה כריב"ן ועיין תוספות דכתובות:

דף פו.

אלא אמר"א שאני קונמות וכו' כ' רש"י לכי מתגרשה והוא לשי' אזיל דל"ג תני ועוד שמא יגרשנה כדמוכח מדבריו בסמוך אבל לפי גירסתנו לא יתכן דהא טעמא אחרינא הוא שמא יגרשנה אבל לטעמ' קמא חיילי מהשת' ולא אלמוה:

למימרא דיניא אותה דוקא וכו' הר"מ בפי"ב פ' לדינא דמתני' ופ' דיכול להפר לב' נשיו כא' דאותה ל"ד וכבר כ' הר"ן ז"ל לעיל דמ"ג דדוקא לענין אותה ואת חברתה הוא דל"ד ע"ש והמח"א כ' דהא דאמרי' אותה ל"ד לעיל משום דאצט' לדרשא דהכא ע"ש ולפ"ז מאי דפריך מעל דקריעה הוא מעל קמא דהא הנך על מציעאי אצט' להפסק דעל כל אחד מהן צריך לקרוע כדאי' בפ' אלו מגלחין ובלא"ה עכ"ל כן דאל"ה ק' מנ"ל להפסק נימא דאצט' על לדרשא דהכא אלא ע"כ דרשא דהכא מעל קמא וגמ' דנקט על על ל"ד:

דף פז.

כאן בסתם כאן במפ' נר' דה"פ לפי פירש"י ז"ל דתרווייהו בא"ל איירי אלא דבשעת קריעה אי מפ' ל"י ואי סתם יצא ומאי דפריך מברייתא דקתני לא יצא ולא מוקי לה במפ' משום דאי במפרש גם בסיפא דאמרו לו סתם ל"י ואף להרא"ש ז"ל דל"ג סיפא דברייתא מ"מ אי במפרש איירי אמאי קתני אמרו לו מת אביו בברייתא השנית אפי' בסתם לא יצא ומ"מ שמעינן לרש"י ולהרא"ש ז"ל דבמפרש אפילו אמרו לו מת סתם לא יצא ועיין ב"ח וט"ז:

חוץ ממקדש ומגרש הר"ן דחה דברי האומר דמדאורייתא לאו כדיבור דא"כ איך בנדרים עקרו ד"ת בקום עשה ע"ש ועיין להנמק"י שתי' מנדרי' ואכתי ק"ל ממקומות שהביאו התוס' בשמעתין ע"ש:

דף פח.

אלא מה שאת נושאת וכו' עיין בתוס' בקידושין דכ"ג שהוכיחו דאף דאין קנין לאשה בלא בעלה מ"מ הגוף שלה והבעל אוכל פירות לבד מירוש' ר"פ מציאת האשה וה' קרבן העדה שם תמה ע"ד דנימא דהירוש' באומר ניתן לי ע"מ שאין לבעלי רשות בהם אלא מה שאת נושא' וכו' ע"ש ולק"מ דבענין זה עליה להביא ראיה כמו שמבואר באה"ע סי' פ"ה ע"ש:

והתוס' רי"ד שם הוכיחו ממתני' דהמשליש מעות לבתו בפ' מציאת האשה ע"ש ולא ידעתי מקום לראייתו דהתם בנתן לה קודם נשואין מיירי ע"ש הסוגיא ופירש"י ובכה"ג ודאי דדין נ"מ אית להו אבל בנתן לה אחר שנשאת מיד זוכה הבעל כדין מציאה והרשב"א בתשו' ח"ג סי' קמ"ג כ' בתוך דבריו דהמתנה שנתן לה אחר לעצמה ואין הבעל זוכה בהן כדאיתא בגמ' בהדיא ואין לבעל בהן אלא פירות כדין נ"מ ע"ש ולא ידענא היכא אתמר בגמרא להדיא וכל הראשונים שראיתי לא הוכיחו ד"ז אלא מהירוש' ועיין להרב דברי אמת בקונט' ד"ח ע"ב שהוכיח מהגמ' דס"פ מי שהיה נשוי ע"ש ואפשר שלזה כיון הרשב"א אך דברי הר"ן כאן תמוהים טובא שכ' כדאי' בפ' חזקת ע"ש וליתא התם אלא דדין בעל שנתן מתנה לאשתו קנתה ואין הבעל אוכל פירות אבל דין אחר שנתן לה לא הוזכר התם כלל ואגופא דמתני' ק"ל אמאי צריך לע"מ שאין לבעליך רשות בהם הא אפי' בנתן לה סתם אין הבעל זוכה בהם דכיון דעיקר זכיית הבעל הוא מכח תקנתא דרבנן הא כיון דאי זכי בהו עביד איסורא דמודר הנאה הוא באיסורא לא עבוד תקנתא דכה"ג אמרי' בפ' השואל דצ"ו ע"ב כי עבוד רבנן תקנתא בהיתירא וכו' וע"ש בתוס' ומזה למד הר"ן בתשו' סי' מ"ו פעוטות שמכרו בנכסים מועטין ע"ש וצ"ע אבל אין להקשות בלא"ה באיסורא לא ניחא ליה דליקני כדאי' נמי התם בהשואל ע"ש די"ל דכיון דזכיה זו היא ע"י תקנתא דרבנן עדיפא וזכי אפילו לא ניחא ליה ודמי לנשואה דר"פ הכותב ע"ש אבל התם בפ' השואל הזכייה היא מצדו כמ"ש התוס' שם ועוי"ל דהתם לענין מעילה דוקא קאמר דאפילו דקושטא הוא דזוכה מ"מ הוי כמו אונס ול"מ מעילה:

דף פח:

כמאן אזלא וכו' שפת יתר הוא דעיקר הקו' סתם משנתנו אסתם משנה דעירוב ומשנתנו לכ"ע אפילו לשמואל כר"מ ולפי' הר"מ שהביא הר"ן דלשמואל מתני' ל"ד ולעולם דאתיא כרבנן יתיישב:

מודה ר"מ לענין שתוף וכו' כ' הר"ן ז"ל דמשום דהנותן מתנה לאשתו קנתה ואינו אוכל פירות ומפשט דברי רש"י נר' דאף בכה"ג הבעל אוכל פירות אלא דהכא לענין זכוי לאחרים דוקא הוא דמהני והתוס' בפ' חוקת שם הק' מעובדא דש"מ ר"פ הזורק דפריך מה שקנתה אשה קנה בעלה אע"ג דמתנה הוא דיהיב לה בעלה ותי' דהתם בשאלה הוא דקאמר ועוד תי' דאף דאין הבעל אוכל פירות אמרי' מה שקנתה אשה קנה בעלה ע"ש ודברי הר"ן כאן אזלי כתי' קמא אבל לתי' בתרא עכ"ל כדברי רש"י כאן בפי' הסוגיא דלענין זכוי אחרים מיהא מהני אבל מ"מ לדידה אמרי' מה שקנתה אשה קנה בעלה אלא דק' לפי זה מדאמרי' בסמוך דאית לה חצר וכו' מגו דזכיא לנפשה והשתא במאי זכיא לנפשה ובמאי משתריא חצר דידה הא אפי' נותן מתנה לאשתו יד אשה כיד בעלה אף דהבעל אוכל פירות וי"ל קצת:

ודע דהר"מ כ' כשמואל בפ"ג מה' זכיה וכמ"ש ה"ה ודברי הכ"מ שם תמוהים וכבר עמד ע"ד ה' גד"ת שער ו' ע"ש:

דף פט.

ר"נ אומר לא יפר כ' הרא"ש ז"ל אין לפ' דטעמיה משום דלא הוי דברים שבינו לבינה דא"כ מנ"ל דר"נ ס"ל אין בעל מפר אלא א"כ חל הנדר ע"ש וק' דנימא מפלוגתא ב' דאם משמשתך הוא דמוכיח דס"ל דבעי חל הנדר דההיא ודאי דברים שבינו לבינה הוי וצ"ל דלפי האין לפ' שכ' בעל לאו בכלל היהודים והשתא לא הוי דברים שבינו לבינה:

דף צ.

ומי ידע אי האי קמא וכו' כ' הרא"ש ז"ל ואשמועי' דבעי' ב' התרות ע"ש ואשמועי' מהכא דאף דיכול להתיר הב' קודם הא' מ"מ אין להתיר שניהם בהתרה אחת ועיין להמח"א בה"ש סי' מ' ועמ"ש ביו"ד סי':

כתב הר"ן ז"ל דהלכה כרבנן והא דקלסיה לר"א משום דאפיק נפשיה מפלוגתא ע"ש ואע"ג דאמרי' בברכות דנ"ח דהמוציא עדיף לאשמועי' הלכה כבר כ' הט"ז בא"ח סי' קס"ז סק"ד דדוקא התם דבעי לאשמועי' הלכה כרבנן משום דמסתבר טעמיה דרבי נחמיה ע"ש:

דף צ:

נטולה אני וכו' הטור סימן רל"ד כ' באוסרת גופה על היהודי' ותמה מרן ב"י הא משועבד' לו ולא חייל נדרה והב"ח תי' בכולל חייל מגו דחל על היהודים ע"ש ולפ"ז ק' מה שהק' התוס' הא אחע"א ומה שתי' כולל לא שייך לדעת הטור דבעל גופיה מכח כולל הוא ואלו נדר מנבילה וחלב מי חיילי בכולל ויש לחלק דשאני הכא דבעל מכח שעבוד ויהודים מכח איסור י"ל דחל אבעל מגו דחל איהודים וחל היהודים מגו דחל אבעל ועפי"ז י"ל מה שק' בדברי התו' מאי מק' הא מבואר בפ' ד"א דל"ב דנהי דאין אחע"א מ"מ מתלא תלי וקאי וכי פקע איסור קמא חייל איסור בתרא וכבר עמד בזה השע"ה בה' א"ב ע"ש ועפי"ה י"ל דמ"ל להתוס' דהשתא חייל כי היכי דליהוי איסור כולל וחייל אבעל ומפקיע שעבודיה ומה שתי' התוס' דהוי איסור כולל נר' דל"ד אלא הוי איסור מוסיף ודחו לזה דר"י ל"ל איסור מוסיף בקל על חמור כמ"ש התוס' בפ"ג דכריתו' די"ג ע"ב ע"ש וע"ש להשע"ה אך התוס' בתחי' דבריהם פי' למתניתין דאמרה הנאת תשמיש כל היהודים עלי ובמ"א כתבתי בזה בס"ד:

תמו ונשלמו חידושי מסכת נדרים

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה