משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת כתובות · פרק תשיעי
דף פג.
ד"ה כדרב כהנא והו"ל פיטומי מילי בעלמא וכו' עכ"ל והיינו לענין שאינו מחוייב לקיים התנאי אבל לעולם דהוי תנאי לענין דקיום המעשה תלוי בתנאי דאלת"ה קשיא מתני' דקידושין ד"ס ע"א הרי את מקודשת לי ע"מ שאתן לך מאתים זוז וכ"כ הרא"ש בפ' הספינה דע"ז גבי ע"מ שתכתבו לו את השטר ועיין בהתוס' בפ' או"נ דס"ו ע"א ע"ש:
ד"ה קנו וכו' דמה יש להועיל וכו' עכ"ל ובפ' חזקת דמ"ג דמוקי לה כשקנו מידו היינו בקנו מידו בלשון מתנה ממש כפי' הרי"ף הביאו הג"א שם עיין שם:
דף פג:
גמ' או תרווייהו דוקא וכו' כ' הרא"ש דהילכת' דתרווייהו דוקא משום דיד בעל השטר על התחתונה וכ"פ הרמב"ם ז"ל ומזה הוכיח מהרח"ש ח"ב סי' ט"ו לנדונו בספיקא דדינא היכא דיש ס' אם זכה הבעל בנ"מ או לא דהבעל קרוי מוחזק לגבי הפירות ועל האשה להביא ראיה עוד הוכיח מדברי הר"מ בה' אישות ע"ש וכן נר"ל מדברי הרא"ש בתשו' כלל ו' סי' י"ח ע"ש איברא דלכאורה מהגמ' לעיל לא משמע כן דפריך ותימא ליה מכל מילי סליקת נפשך ומשני אביי יד בעל השטר על התחתונה ור"א משני בנכסיך וכו' הרי דר"א דבתראה הוא ס"ל דבכ"הג לא אמרי' יד בעל השטר על התחתונה וה"ט ודאי משום דהאשה נק' מוחזקת בנ"מ כיון דהגוף שלה מיהו ראיתי להריטב"א בחי' והובא במקובצת שכ' דר"א מוכיח מן ולשון לסיומי מילתא דיד בעל השטר על התחתונה בכ"הג אך בשם י"א כ' דר"א פליג עליה דאביי ואם כן לדעת י"א בספיקא ל"מ הבעל המוחזק ועיין למהר"א ששון סי' מ"ח פ' דתרווייהו דוקא וא"כ בנ"מ מקרי הבעל מוחזק:
דף פד.
גמ' לטעמיה דריב"ב קאמר וכו' הר"מ בהלכו' שמיטה ויובל כ' דאפי' דירושת הבעל דרבנן מחזיר וכו' משום דעשו חיזוק והוא תימה דא"כ מנ"ל דריב"ב ס"ל דירושת הבעל דאורייתא ונ"ל דס"ל דאי ריב"ב ס"ל ירושת הבעל דרבנן אמאי לה אשמעינן האי דינא ביורש אמו דהוא דאורייתא ולאשמעי' דאפי' בדאורייתא יחזיר משום פגם משפחה דהא קושטא הוא דאפילו בדאורייתא כן הוא כדקתני ברייתא דהמוכר קברא דאעפ"י דקנאה מדאוריי' מחזיר אלא ע"כ אלא ע"כ דירושת הבעל דאורייתא:
תוס' ד"ה מיגו וכו' דלא הוי מיגו דלא חציפי וכו' עכ"ל וצ"ל לפ"ז דהגמ' דקאמר אית לך סהדי דפרעתינהו ל"ד תרי סהדי אלא אפי' עד א':
דף פה.
רש"י ד"ה דאי חייבה וכו' והיא כופר' וכו' עכ"ל ל"ד כופרת אלא מודה במקצת דבכופר הכל לא מהפכינן השבועה בחשוד דתקנתא לתקנתא לא עבדי':
ד"ה קרענא וכו' ותרי בעי' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל ולעיל בבת ר"ח משום שבועה הוא דמפיק ממונא ואין להקשות דה"נ לישתבע לוה ומפיק השטר מהמלוה דודאי ע"א אינו קם לממון אלא דלעיל ע"י העד הוי חשוד וכבר תקנו חכמים דבחשוד שכנגדו נשבע ונוטל:
תוס' בא"ד וא"ת למאי הילכתא וכו' עכ"ל התוספות ר"פ מצות חליצה דק"א תי' בשם ר"ח דמיירי בכתוב נאמנות וס"ל דנאמנות סתם מהני לגבי ע"א ועיין להסמ"ע רס"י ע' ולהש"ך שם ע"ש:
תוס' ד"ה מרענא וכו' וא"ת למאי הילכתא וכו' עכ"ל לדעת הר"מ ברפי"ד מה' מו"ל דע"א מעיד שהוא פרוע דבעי שבועה דוקא אחר זמנו אבל בתוך זמנו נפרע בלא שבועה מתיישב קושייתם שפיר דמיירי הכא בתוך זמנו ולכך אי לאו דקי"ל בגוויה ל"מ שבועה ועיין בהרא"ש בשם ר"ח דמיירי בכ' נאמנות סתם דאפילו נאמנות סתם מהני לגבי ע"א ולא כ' נאמנות כשני עדים ולכך אי גברא דמהימנא הוא כבי תרי זוקק לשבועה ע"ש משמע דדוקא בכ' לו כב' עדים אבל בכ' לו בפי' כע"א אי גברא מהימנא הוא זוקק לשבועה ולא אמרי' כיון דנאמנות סתם מהני נגד ע"א א"כ כי אמר בפי' כע"א לטפויי אתא אפי' גברא מהימנא והיינו משום די"ל דלאו לטפויי גברא מהימנא אתא אלא לטפויי אפילו מע"א שהודה לפניו דבנאמנות סתם אפילו להסו' דמהני נגד ע"א דוקא ע"א דפירעון אבל נגד ע"א דהודאה ל"מ כמ"ש הש"ך סימן ע"א סק"ב לדעת הרא"ש לקמן דף פ"ו דסובר כר"ח עיין שם ולפי זה מ"ש ר"ח דמיירי בנאמנות סתם קושטא קאמר משום דס"ל כן וה"ה דהומ"ל בכ' בפי' נאמנות כע"א ולפ"ז אפי' לדעת הראב"ד והרא"ש לקמן דס"ל דנאמנות סתם לא מהניא נגד כ' ע"א י"ל קושית התוס' ומיירי כאן בכ' נאמנות כע"א בפי' דע"א אינו זוקק לשבועה כמ"ש הש"ך סק"ב ואי גברא מהימנא זוקק לשבועה ועיין בב"י שם בסי' ע"א שהביא מהרי"ו שדעת ר"ח כדעת הרא"ש ע"ש ולא היה צריך לזה דהרא"ש גופי' כ' כאן ולקמן דפ"ז דר"ח ס"ל כן דנאמנות סתם מהני נגד ע"א ואם כ' בפי' נאמן אפי' נגד ע"א נר' דהוי כמו שכ' כשני עדים ואפי' קי"ל בגוויה אינו זוקק לשבועה ועיין להש"ך סק"ב מ"ש על תשו' מהר"ם אלשיך סימן כ"ח ע"ש ונר' דנקט מהר"ם אלשיך כשני עדים דאז אפי' העד קי"ל בגוויה אינו משביעו דנאמנות סתם ונאמנות כע"א אי העד קי"ל בגוויה משביעו ונאמנות נגד ע"א היינו נאמנות כשני עדים:
בא"ד צ"ל שהיה רב פפא וכו' עכ"ל ק' לפ"ז מאי קאמר אע"ג דאיכא מ"ד ע"א לאו כלום הוא הא אפי' ע"א לא הוי שהיה קרובו ויש ליישב:
דף פה:
ד"ה ועוד וכו' אין מועילין זה בלא זה וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דטעמא דלא אמיד לא מהני דאיכא למימר דזבנה מיניה ע"ש ור"ל אע"ג דלא אמיד איכא למימר מציאה מצא ואף על גב דבסימנא נמי איכא למימר נמי זבנה מיניה מ"מ בהצטרפות שני הטעמים מהני והתוס' בדיבור הקודם דכ' משום דליורשין לא טעי' מילתא דלא שכיחא ולא תי' דהכא שאני דאיכא שני הטעמים י"ל דמ"ש התוס' כאן דצריך ב' הטעמי' היינו לועוד דקאמר הגמ' דהק' הגמ' חדא דלא אמיד ומהני לחודיה ועוד אפי' תימא דלא מהני לחודיה מ"מ הא איכא טעמא דסימנא בהדי דלא אמיד והתוס' לעיל לטעמא א' דסגי לחודי' הוצרכו לו' דדוקא ליורש דלא טעי' ומ"מ דברי מהרש"א דחוקים ע"כ נ"ל דהק' הגמ' חדא דלא אמיד וסגי לחודיה ועוד אפי' לא סגי ונימא דלא מהני אלא לאפוקי ובנה מניה אבל אכתי יש לחוש דילמא דאיניש אחרינא הא איכא סימנא דמהני לאפוקי איניש אחרינא אבל רשב"א סובר דהג' חדא מילתא קאמר דמעיקרא דקאמר חדא דלא אמיד אינו אלא לאפוקי ועוד הא יהיב סימנא לאפוקי דלא ניחוש לאיניש אחרינא:
ד"ה המוכר וכו' וא"ת אמאי איצט' למעוטי שטרות וכו' עכ"ל י"ל בזה דאיצט' קרא להיכא שאחר שקנה הלוקח את השטר גבה מן הלוה דאע"ג דלא הוי מכר מה שגבה גבה וכדאמרי' בפ' אז"נ דס"ו ע"ב גבי רשב"ל מודה ר"נ בשמיט ואכיל וכו' והיינו משום דמחילה בטעות הוי מחילה בזביני לשי' רש"י או משום דניחא ליה דליקו בהימנותיה לשי' התוס' ע"ש וה"נ דכוותה במכירת שטרות ויש להם אונאה משום דלא ידע דמחילה כדאמרי' בפ' אז"נ ולכך איצטריך למעט שטרות מאונאה:
דף פו.
ד"ה לאשה וכו' דלאחר מיתה ליכא נעילת דלת וכו' עכ"ל ק' דבפ"ק דקידושין די"ג אמרי' שעבודא ל"ד וגבי מיורשין משום נעילת דלת וי"ל דכוונתם דליכא נעילת דלת כ"כ ובהא עדיף טעמא דתנא דאשה ועי"ל דהתם כיון דמלקוחות גבי משום נעילת דלית לקוחות ויורשין בי הדדי נינהו:
ד"ה אמר וכו' דבשלמא לרב הונא וכו' עכ"ל מ"ש
מהרש"א דביתומי' גדולים שעבודא חל אמעות לר"ה תימא דמטלטלי דיתמי ל"מ לב"ח ואי אין מונחין ברשות יתמי וכר' טרפון דלעיל א"כ מאי ק"ל מקטינא דאביי דלעיל ויותר יש לכוין שזהו הצ"ע שכ' פסקי התו':
דף פו:
רש"י ד"ה ואת הבאים וכו' ונתגרשה ומתה וכו' עכ"ל כ' הרא"ש ז"ל משמע שאם היא חיה שאין הלקוחות גובין עד שתשבע היא ואם אינה רוצה לישבע יפסידו הלקוחות ע"ש ור"ל שאם כשאינה רוצה לישבע ישבעו הלקוחות שאינן יודעין שפרועה מיתוקמ' מתניתין שפיר בנתגרש' ולא מתה דכיון דפטורה מן השבועה נשבעין הלקוחות ולמה פירש"י מתה אלא ע"כ כשהיא אינה נשבעת כיון דפטרה יפסידו הלקוחות ועיין להפנ"י ועיין בש"ע ח"מ סי' ס"ו דין ט"ו ודוק:
דף פז.
רש"י ד"ה על הפוגמת וכ"ש משבוע' אפוטרופ' וכו' עכ"ל דל"ל דוקא פוגמת דמסקא דעתה אבל אפוטרופא לא מסקא דעתה כדבסמוך דהא אפי' אי עלה לחודה לא מסקא דעתה מ"מ מיגו דמסקא דעתה אפוגמת מסקא גם על אפוטרופא מה"ט הוא דלא קשיא קושית רב אשי על אמאן דמתני לה אסיפא הלכה מקבר בעלה וכו' כדפירש"י בסמוך ועי"ל דאי לאו דמוסיף הוא פוגמת אמאי נקט פוגמת לחוד הול"ל נמי פיטור דלאחר שנעשית אפוטרופא דשוה לפוגמת אלא ע"כ דמוסיף הוא ומודה לר"י באפוטרופא:
תוס' ד"ה מקשים וכו' עיין במהרש"א ז"ל ועמ"ש לקמן דצ"ח ע"ב ע"ש:
דף פז:
ד"ה דמיפרע וכו' עכ"ל ולא שייך כאן מיגו עכ"ל הא דלא הוי מיגו להוציא משום דאיכא שטרא ואזדו התוס' לשיטתייהו שכ' בפ' חזקת דל"ב ע"ב דהיכא דאיכא שטרא לא הוי מיגו להוציא אך ק' דהא קימ"ל כב"ה דאמרי' בסוטה דכ"ה ע"ב דשטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי ואמאי לא הוי מיגו להוציא ובשלמא בההיא דפ' חזקת ניחא דכבר כ' התוס' בסוטה דדוקא בכתובה הוא דסברי ב"ה דלאו כגבוי משום דס' הוא אם תבא לידי גביה אבל בש"ח מודו דכגבוי דמי אבל הכא דבכתובה מיירי אמאי לא הוי להוציא וי"ל כיון דבאלמנה או בגרושה מיירי דמי לשט"ח דלא הוי ס' אם תבא לידי גבייה ועיין בהרא"ש בשמעתין דסמוך ועיין להכנה"ג בח"מ סי' מ"ב בכללי מיגו ומן האמור ליתא למ"ש במ"א ליישב מ"ש הרדב"ז ח"א סי' ר' דשבועה דע"א מעיד שהוא פרוע מדאורייתא שהוא נגד סוגיא דשמעתין וכתבתי די"ל דדוקא הכא בכתובה הוא דקרי ליה נשבעין ונוטלין אבל בשט"ח דכיון דכגבוי דמי לא הוי ג' נשבעין ונוטלין וע"פי האמור ליתא דהכא כבר באת לידי גבייה ולאו ס' הוא אבל ממאי דפריך הא שטר שעבוד קרקעות ל"ק ע"ד הרדב"ז כמ"ש שם במ"א:
ד"ה אבל וכו' אע"ג דטעמא משום דמיפרע לא דייק וכו' עכ"ל משמע מדבריהם דאפי' בעדים דליכא מיגו איצטריך לטעמא דמיפרע לא דייק ודלא כמהרש"א בדיבור שאח"ז שכ' בפוחתת דליכא טעמא דלא דייק ליה מנה במיגו דמשמע דלא ק"ל אלא משום דאיכא מיגו:
בא"ד משום דס"ד וכו' קמ"ל עכ"ל משמע דקמ"ל דאפי' זכור מקצת הפריעה אמרי' דמפרע לא דייק על השאר וק"ל מ"ש מהא דאמרינן בפרק כל הנשבעין דמ"ה ע"ב גבי שכיר דנשבע ונוטל דאם שכרו שלא בעדים מתוך שיכול לו' לא שכרתיך מעולם יכול לו' נתתי שכרך והקשו בתוס' הא לא שייך מיגו אלא היכא דחושדו דמשקר אבל הכא אמרי' דשכוח הוא משום דטרוד בפועליו ותי' כיון דטעון ברי ואומר שלא שכח אין לנו להחזיקו במשקר כיון דאית ליה מיגו ע"ש הרי היכא דאית ליה מיגו וטוען ברי לא אמרי' דטרוד בפועליו וא"כ ה"נ אפי' דמיפרע לא דייק כיון דטוען ברי דדייק ואית ליה מיגו מהימן ואמאי פגמו שלא בערים נשבע מ"ש משכרו שלא בעדים ונ"ל דהכא דקאמר משיב אבידה הוא לאו דהוי מיגו דודאי לא הוי מיגו דהא אפי' אמר שלא פרעו כלל אי אמר ליה אשתבע לי משתבע ככל מליה בשטר וכן ראיתי בס' בשמים ראש סי' נ' שכ' בטעמו של הר"מ ברפי"ד מה' מו"ל שכ' בפוגם שטרו בתוך זמנו אינו נשבע לאו מטעמא דחזקה אלא משום דבת"ז אית ליה מיגו דאי אמר לא נפרע כלל נוטל בלא שבועה אבל לאח"ז לא הוי מיגו דהא אפי' אמר לא פרעו כלל אי אמר ליה אשתבע לי משתבע ע"ש וא"כ מ"ש בגמ' כאן לאחר זמנו דהוי משיב אבידה ע"כ לאו דהוי מיגו אלא דהוי משיב אבידה כיון דהול"ל לא נפרע כלל ושטרא מסייע ליה וכ"הג כ' התוס' בפ"ק דמציעא ד"ד ע"ב בד"ה לעולם דאע"ג דשתים חייב חשיב ליה ר"ע משיב אבידה דכשאומר ב' נר' יותר נאמן מפני שהשטר מסייעו ע"ש וה"נ דכוותה אפי' דלא הוי מיגו מחשב משיב אבידה מפני שהשטר מסייעו וא"כ י"ל דלא כ' התוס' גבי שכיר כיון דטוען ברי אין לנו להחזיקו במשקר אלא היכא דאית ליה מיגו גמור אבל הכא דלא הוי מיגו אלא משיב אבידה בעלמא הוא אמרי' דלא דייק אפילו טוען ברי ולפ"ז יש להוכיח מדברי התוס' דכ"הג דלאח"ז לא חשיב מיגו כדברי הבשמים ראש מיהו במ"ש בטעמו של הר"מ בתוך זמנו עמ"ש בחי' בשבועות דמ"א ע"א:
דף פח.
ד"ה היכי וכו' תימא מאי קושיא הא פלוגתא היא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל וי"ל דמקשים אלישנא דגמ' דפריך היכי סמיך וכו' דמשמע דפריך ולא אפירעון הא' היכי מוקי ליה במלוה:
ד"ה ורבא וכו' אע"ג דמקשה מינה בערכין וכו' עכ"ל לפי מה שהוגה בגמ' הכא רבא באלף ל"ק דהתם פריך רבא אדרבא ודחיקא ליה למימר הא דידיה הא דרביה:
דף פח:
ד"ה ב"ד וכו' ס"ל כשמואל וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל אע"ג דתני נפרעת מן היתומים אצט' למתני נפרעת שלא בפניו לרבותא דס"ד ליחוש לצררי ואפי' בשבועה לא שקיל כמ"ש התוס' שם ע"ש וק' דא"כ לא ליתני לה במשנתנו אלא במתניתין דשבועות לפמ"ש התוס' לעיל דפ"ז ע"ב בד"ה ואלו וי"ל דעיקר דינא הוא אכתובה אלא דנכלל בהדי דין המזונות ובכתובה עיקר חידושא הוא דאין נוטלת אלא בשבועה:
ד"ה וקמיפלגי וכו' ומתני' כגון שמינה בעלה לאחר מיתה וכו' עכ"ל ולמ"ד מינהו אבי יתומים לא ישבע משום דממנעי ה"נ שייך האי טעמא אע"ג דאין ממנין אשה אפטרופוס היינו מינוי ב"ד אבל אבי יתומים ממנה אפי' אשה כדאיתא שם בהניזקין:
גמ' לאפוקי ר"א ומחלוקתו כ' הרא"ש ז"ל רב אלפס פ' כת"ק ור"ח פ' כר"ש וגם ר"ת עשה מעשה כר"ש ונראין דבריהם וראיותיהן וגם כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא עבדי עובד' לחייבה שבועה ע"ש ומהרימ"ט ח"א סי' קנ"א הוכיח מדברי הרא"ש הללו דאין משביעין מס' בדבר שהוא פלוגתא דרבוותא אפי' בא להוציא אין אומרין השבע מס' וטול שהרי כ' הרא"ש מס' ל"מ שבוע' אע"פ שהאשה באת להוציא ע"ש ודבריו תמוהים דהרא"ש לא קאי אלא אם לא תבעה כתובתה דלהרי"ף פ' כת"ק ומשביעין אותה אם לא כ' פיטור מיורשיה ור"ח פ' כר"ש ובזה הוא שעשה ר"ת מעשה וע"ז כ' כיון דפלוגתא דרבוותא אין משביעין אותה אבל לעיל מזה קאי אתבעה כתובתה וכ' מחלוקת הרי"ף ור"ח באם פיטר מיורשיה ושם לא כ' ד"ז דמספק אין משביעין אותה ואכתי יש להסתפק אם בא להוציא אם אמרי' ליה השבע מס' וטול:
דף פט.
תוס' ד"ה הוציאה וכו' כגון שיש עדים שנשרפה וכו' עכ"ל והיינו שנשרפה אחר הגירושין ולכך לא חיישי' שמא אח"כ כתב לה כדחיישינן לעיל בפ"ב והביאו התוס' לקמן בד"ה במקום והגמ' שם לעיל הו"מ לשנויי שנשרפה אח"כ כמ"ש התוס' שם:
ד"ה מיגו וכו' אבל תובעת כתובתה לא מהימנא וכו' עכ"ל ובהכי ניחא מה שהק' במס' מכות התוס' ד"ג ע"א אמתני' דמעידין אנו באיש פלוני שגירש אשתו וכו' ע"ש:
דף פט:
ד"ה יכול וכו' יתחייב בשאר וכסות וכו' עכ"ל עיין להתוס' בריש מכות אמתני' דמעידין אנו בא"פ שגירש אשתו שהק' ותי' כתי' כאן ועוד תי' כשמעשה ידיה ספקי למזונות ועיין בקמא דפ"ט ע"א בגמ' מייתי ברייתא דמעידין שגירש ונתן לה כתובתה ושם אין לתרץ אלא במעשי"ד מספיקין ודוק: