אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת כתובות › פרק שמיני

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת כתובות · פרק שמיני

פרק שביעי

דף עח.

ד"ה תני וכו' דאדרבה הו"ל להגיה וכו' עכ"ל לפי' קמא דרש"י דהבעיא על רישא דמתני' י"ל דמדקאמר להו ר"ג אף זו משמע אף זו כמו הדין הא' דהיינו קודם אירוסין וא"כ ע"כ דבבריית' גרסינן מוכרת כמו עד שלא נתארסה ולב' הקושיות האחרות י"ל דמאי דקאמר כמאן כב"ש קאי גם אר"ז וס"ל דגם לר"ז פליגי ר"י ור"ח בהא אלא דדחיקא ליה מילתא לר"ז לאוקומי מתני' כר"י לחוד משום דר"ח איירי בה בסיפא ורש"י נדחק בזה באוקמתא דר"פ וניחא בזה דגרסי' בברייתא קמייתא אמ"ל אף זו וכו' וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל:

ד"ה לא כר"י וכו' דתרוייהו מודו וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל דגם ר"ח מודה בארוסה מדקאמר לא השיבן וכו' ע"ש וליתא דא"כ י"ל דמאי דקאמר הגמ' ארב ושמואל וכו' היינו משום דהו"ל לרו"ש לומר אפילו ארוסה וא"כ מאי הוק"ל להתוס' לעיל במתניתין בד"ה האשה לפירש"י לכן נר' דאמרו לו דברייתא דר"ח חזרו בהם כשאמ"ל רבי מכרה עד שלא נשאת וכו' ע"ש בפירש"י:

דף עט.

גמ' אפ"ה במקום ברתה נפשה עדיפ' הלשון ק' קצת דהו"ל ל' אפ"ה נפשה עדיפא או אפילו במקום ברתה נפשה עדיפא ונ"ל במה שנחלקו אי גופו חביב עליו מבנו או בנו חביב עליו מגופו ומ"מ לכ"ע גופי חביב עליו מבתו וזהו אפי"ה במקום ברתה וכו' לאפוקי בנו:

גמ' טעמא דכתבה ליה הא דלא פריך בפשי' מדפליגי רבנן אדרשב"ג בשטר פסים משום די"ל דמיירי בלא גילה דעתו לעדים ושטר מברחת דלעיל בגילה דעתו כדפירש"י לעיל ולכך איצטריך לדייק מדלא אמרו רבנן אלא עד שתכתוב משמע דשטר פסים בכל גוונא לא מהני:

רש"י ואי לא קנינהו וכו' לשמואל וכו' עכ"ל הא דלא פי' דפריך נמי ארשב"ג משום דפשי' די"ל דס"ל כר"ש אבל לשמואל פריך שפיר דס"ל דלית הילכתא כר"ש ומשני דאפי' לרבנן עשאוה כנכסים שאין ידועים לר"ש וס"ל לרש"י כפי' שדחו התוס':

בא"ד ויאכל פירות ויירשנ' וכו' עכ"ל משמע מתוך פי' דנכסים שאין ידועים לר"ש לא יירשנה ועיין בהר"ן בהלכות:

דף עט:

גמ' הרי עבדים ושפחות וכו' כ' התי"ט דרשב"ג ס"ל כרבנן דר"י וס"ל דדוקא בעבדים שהם שלה אמרינן שבח בית אביה אבל בשדה שאינה שלה ליכא שבח בית אביה ע"ש וק' לפ"ז אמאי נייד מלישנא קמא אימא כל"ק דבשדה שאינה שלה וכו' תמכור ואין הטעם משום דכלי קרנא אלא משום דליכא שבח בית אביה כיון דאין השרה שלה:

דף פ.

תוס' ד"ה ישבע וכו' מקשין וכו' אמאי לא חנא עכ"ל הק' הפנ"י דבגמ' בפ' בתרא דע"א אמתני' דאלו אסורין ואוסרין בכ"ש פריך וליתני אגוזי פרך ומשני הא תני ליה התם ע"ש וה"נ נימא הא דלא תני לה בהדי כל הנשבעין משום דתני לה הכא ע"ש ול"ק דהתוס' שם הקשו אמאי תני יי"ן הא כבר תני לה ותי' כיון דעיקר מכילתין היא יי"ן בדין הוא למתני אע"ג דתני להו במ"א ע"ש וה"נ דכוותה כיון דעיקרה היא שבועות הו"ל למתני' כל הנשבעין אע"ג דתני להו במ"א:

דף פ:

רש"י ד"ה והא קא רווח ביתא שאפי' עתה וכו' עכ"ל נר' מדבריו דמיירי דב' הצרות דרים בב"א וכ' במקובצת דמהכא מוכח דאין האשה בידה למחות מלדור עם צרתה בבית א' דאל"ה תתבע שלא לדור עם צרתה וממילא אין האמה משמשת צרתה משום ריוח ביתא ע"ש וי"ל דמיירי בהתנה עמה לדור עם צרתה:

תוס' ד"ה יורשי וכו' וא"ת לפ"ה וכו' עכ"ל ק"ק מאי קו' נימא דבעיא דהכא אליבא דמ"ד בחזקת יורשי הבעל וי"ל דא"כ למ"ד בחזקת יורשי האשה ק' מברייתא דפשיט מינה דקתני יורשי כתובתה חייבין בקבורתה והא קבורתה תחת נדונייתה:

דף פא.

גמ' לא ניתנה כתובה לגבות מחיים וכו' והיינו משום תנאי כתובה לכשתנשאי לאחר וכדפירש"י בד"ה מאן וק' מאי פריך רבא מלא ניתנה כתובה לגבות מחיים נוקמה לברייתא כב"ה דל"ל מדרש חכמים דסוגיא דהכא ס"ל דל"ל לב"ה לכשתנשאי ומאי דחזרו משום קו' כמ"ש התוס' וי"ל דרבא ס"ל דמאי דחזרו משום דהודו לב"ש דדרשי מדרש כתובה ואביי תרתי מק' מאן שמעת ליה הוא לב"ש דוקא ולב"ש נמי ניחא משום דס"ל כגבוי דמי:

תוס' ד"ה הרוצה וכו' דאל"ה מאי אהני ליה עכ"ל עיין להתוס' ביבמות דט"ל ע"א בד"ה אשה שדחו זה דא"כ תהיה קלה בעיניו להוציאה ועיין להב"ש סי' קס"ה ס"ק ב':

בד"ה מגרשה וכו' דאין האשה חפיצה וכו' עכ"ל

הב"ש סי' קס"ה סק"ג הק' כיון דהתנ' לטובתו יכול לו' א"א בתקנת חכמים ותי' כיון דבשעה שייבם הסכים לתקנתם שוב אינו יכול לו' אפשי ע"ש וק' מ"ש דהא דאמרי' יכולה אשה אפי' נשואה כבר לומר איני ניזונת ואיני עושה מה"ט דא"א בתקנתם כדאיתא בר"פ הכותב:

ד"ה משום וכו' וא"כ באת לידי גיבוי וכו' עכ"ל ומאי דפריך הא לא ניתנה כתוב' ליגבות מחיים הוא מכח תנאי כתובה לכשתנשאי וכדפירש"י בד"ה מאן ולא ק' מ"ש מהרש"א ז"ל:

דף פא:

ד"ה ר"מ וכו' דמודה ר"מ דמטלטלי לא משתעבדי וכו' עכ"ל מוכח להדיא דס"ל לר"מ דמטלטלי משתעבדי דוקא לכתובה ולא לב"ח ועיין להרמ"ה סוף בתרא שכ' דלר"מ מטלטלי משתעבדי לכתובה כ"ש לב"ח ועיין לה' קהלת יעקב אלגאזי דק"ב:

דף פב.

ד"ה הא וכו' דדוקא בעומדת באגם וכו' עכ"ל ק"ק א"כ מאי פריך דר"י אדר"י נוקמ' לההיא דאמ' לא קנה בעומד' ברשות מקנה וי"ל דבההיא מימרא נמי קי"ל להגמ' דאמר בה ר"י אפי' בעומדת באגם כמו מימרא קמייתא ולא מיבעיא ברשות מקנה קאמר:

ד"ה והתלושין וכו' קדמה היא אמאי זכתה לרע"ק וכו' עכ"ל עיין פירש"י לעיל במשנה דנ"ד דמפרש קדמה היא ותפסה מחיים וניחא קו' התוס' דאפי' רע"ק מודה בתפסה מחיים מיהו ק' אמאי פירש"י לקמן דפ"ר דמאי דקאמר הגמ' ורע"ק ל"מ תפיסה בלשון שאלה והו"ל לפ' בלשון קושיא ע"ש בתוס' לכן נר' דרש"י ס"ל כמ"ש התוס' כאן בתי' לחלק בין גביה לשעבוד ומשנתנו לאחר מיתה מיירי ולא ס"ל כמ"ש התוס' לקמן דכיון דהיבם מיקרי מחיים ומ"ש במשנה והוא דתפס מחיים לא לפרושי מתני' אלא דינא בעלמא קאמר וס"ל דתפיסה מחיים מהניא גם לכתובה ועיין בתוס' לקמן:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה