משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת כתובות · פרק שביעי
דף ע.
ד"ה המדיר וכו' מגופא דמתני' הו"מ למפרך וכו' עכ"ל י"ל בזה דיודע הגמ' די"ל נעשה כמו צאי וכו' ועיקר קושייתו היא מאי דפריך בתר הכי ואם איתא להא דרב הונא וכו' ולכך לא פריך אלא ממתני' דקונם ודע דלפירש"י יש להוכיח דלא אמרי' נדר שלא חל מקצתו לא חל כולו ובמ"א כתבתי בזה:
ד"ה יוצא וכו' אמאי לא חשיב לההיא דבאה מחמת טענה וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל דבהא כי אמרה בעינא שבקי' לה משום דאין האשה מצווה בפו"ר ע"ש ואע"ג דמצוה בשבת מ"מ אין כופין דאפי' יגרשה שמא לא תקיים כיון דאינה מצווה בפו"ר וכמ"ש התוס' בפ"ק דבתרא די"ג ע"א גבי חציה שפחה וחציה בת חורין ע"ש:
דף ע:
ד"ה ופרנס וכו' ול"ד להא דמסקי' וכו' עכ"ל עיין להמח"א ה' סי' כ"ד שכ' דקו' היא אינה מיי"ן אלא משביעית ע"ש ואין כן ממ"ש אח"ז לאו שליחותיה עביד אי יהיב להו יי"ן וכו':
דף עא.
ד"ה בשלמא וכו' אם תטעום מאותו המין וכו' עכ"ל אף על פי שכ' התוס' לעיל דלס"ד בדתלינהו וכו' אפי' מכל הפירו' מ"מ מתני' לא מיירי אלא במין א' דהתוספתא שהביאו התוס' לעיל קאי אמתני' וקתני אפי' לא טעמה מאותו המין משמע דבמין א' מיירי ועיין במהרש"א ז"ל:
ד"ה ואי אמר וכו' בדברים שיש בהם ע"נ אפילו מתקיימת וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א ז"ל והתנן ר"י אומר בעניות שלא נתן וכו' נימא דשאני קשוט דלאו ע"נ הוא לר"י אפי' מקיימת יתן כתובה ע"ש ל"ק מ"מ אמאי יוצא בע"כ כמ"ש התוס' לעיל דיוצא על ידי כפיה ואמאי כופין אותו כיון דהיא נתנה אצבע וזוהי קושיית הגמרא ומה שתי' מהרש"א ז"ל דסמיך אהא דמוקמי' לה במסקנא בדתלינהו דברי תימה הן דאי לא קשיא קושי' הגמ' מדר"י דאמר בעניות שלא נתן קצבה ולעולם ס"ל היא נתנה אצבע תו ל"ק מאי דפריך אח"כ ממתני' דנדרים וממילא א"צ לאוקמה בתלינהו כדמסיק דכיון דלאו ע"נ הן אפי' אי אמרי' היא נתנה אצבע תטול כתובתה ומ"ש מהרש"א אח"כ דלרבנן דר"י אפי' בשאר נדרים הבעל מפר ע"ש ליתא דליכא מ"ד דבעל מפר אפי' בשאר נדרים דלענות נפש כתיב אלא דטעמא דס"ל דמקרי ע"נ:
דף עא:
רש"י ד"ה אבל וכו' ואפי' עד שתיאסר ע"י קישוט וכו' עכ"ל כתב מהרמ"ש ז"ל דכיון בזה לתרץ קו' התוס' לעיל בד"ה שנדרה דאפי' דידע לה דלא תבקש פתח לנדרה מ"מ תמתין עד שתיאסר ע"י קישוט ע"ש ולפ"ד צ"ל דגם רש"י סובר דלאוקמתא דלעיל דמוקמי' הב"ע בנדרה היא וקיים לה איהו בדלא תלינהו מיירי וכדאמר כ"ז שהיא תחתיו כמ"ש התוס' אלא דס"ל דבפירות תוכל לסבול יום א' דלא כהתוס' דאי ס"ל לרש"י דלאוקמתא דלעיל בתלינהו מיירי אמאי לא פריך לעיל תמתין עד שיתאסר כדפריך הכא ועפ"ז ניחא מ"ש רש"י במתני' בנדר דפירו' בנדרה היא וקיים לה איהו ולא פי' דמיירי בתלינהו ואף על גב דגם גבי סיפא דקישוט לא פי' בתלינהו י"ל דאזיל כמ"ד דברים שבינו לבינה הבעל מפר דלא אצט' הגמ' לאוקמה בתלינהו אלא למ"ד אין הבעל מפר:
דף עג.
תוס' ד"ה לא תימא וכו' ומה מועיל אפי' ימחול התנאי וכו' עכ"ל מתבאר מדבריהם דל"מ מחיל' התנאי בתנאי דע"מ דהוי כמעכשיו ודבריהם סתראי למ"ש בר"פ המגרש בסד"ה אפי' שהביאו הירוש' דפריך לר"א אמאי לא תני א"א בהדי ט"ו נשים שפוטרו' צרותיהן ומשני התם אסרה תורה עליו ברם הכא הוא אסרה ופי' התוס' דהכא אם ירצה יתירה ליבם קודם שמת אחיו ע"ש הרי דס"ל דיכול למחול התנאי וכ"כ ביבמות ד"י ע"א וי"ל דשאני הכא בתנאי שאין עליה נדרים דכיון דהיא עליה נדרים הקידושין מעיקרא לא חיילי ול"ד לשאר תנאים דבידו לקיים התנאי וחיילי הגידושין ולכך יכול למחול התנאי ועוי"ל דהתם אחוץ קאי ובחוץ יכול לבטל התנאי דהואיל דלאותו פ' לא נתגרשה יכול הוא לגרשה עכשיו דאע"ג דבחוץ כי נשאת לאחר מותרת לבטל התנאי כדתניא התם הירוש' לא שמיע ליה הך בריית' כמו שהוכיח ה' קרבן העדה שם ודלא כמהרימ"ט סי' מ"ט ועוי"ל דמ"ש התוספות בידו להתירה היינו דיגרשנה בגט אחר וכי תנשא לאותו שנאסרה עליו בטל הגט הא' למפרע וחייל גט ב' וכה"ג מהני כמו שהוכיח מהרימ"ט מדברי הרמ"ה ע"ש ברם מה שהוכיח ד"ז משמעתין דאמרי' טעמיה דרב משום דאין אדם עושה בעילתו ב"ז ובעל לשם קידושין הרי דמהני הקידושין קודם שנתבטל התנאי ע"ש לא מכרעא דהכא בתנאי שאין עליה נדרים מיירי דכי נמצאו עליה נדרים לא בעיא גט כדאי' בירוש' למ"ד ועיין בהר"ן בהלכות במתני' ולכך חיילי הקידושין דמקדש לה שנית ודע דהרא"ש כלל ל"ה סי' ח' הוכיח דמהני מחילת התנאי מסוגי' דשמעתין מכח קו' התוס' ודבריו סתראי למ"ש ככל למ"ה וכבר עמד בזה הרשב"ש סי' ר"ז ע"ש ועיין להב"ש סי' קמ"ד סקט"ו ע"ש:
ד"ה אלא וכו' מדמקשה לרבא לקמן וכו' עכ"ל ואע"ג דלמאי דמסיק דפליגי בפי' ע"מ שירצה או ע"מ שישתוק או שיאמר אין מזה הכרח מ"מ הך סברא דאפי' כנסה ע"מ צריכה גט אכתי קיימה ולא מצינו מאן דפליג עלה מיהו ק' לר"א דבבעל כ"ע מודו דצריכה גט והיינו משום דאין אדם עושה בב"ז וא"כ אפי' בכנסה ע"מ לכ"ע צריכה גט ותק"ל הך ברייתא דהריני בועליך דפליגי ועמ"ש התוס' לקמן דע"ד ע"א בד"ה ד"ה ויתיישב:
ד"ה ושמואל וכו' ואור"י דשמואל ס"ל כר"ש וכו' עכ"ל הא דלא תי' קושי' א' שהקשו מר"ג משום דההיא משנה היא ולא הי"ל להניח סתם משנה וכמ"ש בד"ה ותיובתא ועיין להתוס' ביבמות דק"י ע"א בד"ה קסבר וע"ש במהרש"ל ז"ל:
דף עד.
ד"ה דברי הכל וכו' אף על גב דגבי קטנה וכו' עכ"ל הק' מהר"ם שי"ף ז"ל נימא דשמואל מספ"ל ואזיל לחומר' ע"ש ולק"מ דהא רב בקטנה ס"ל דאין צריך גט וא"כ ס"ל דקידושי א' קידושי ודאי ואי אמרת דשמואל מספ"ל א"כ נפקא בינייהו פלוגתא אחרת ולא מצינו שנחלקו בזה ועוד דר"א קאמר דבבעל מודה שמואל לרב וא"כ ס"ל לגמרי כרב:
בא"ד וא"ת והא פליגי תנאי וכו' עכ"ל עיין במ"ש מהרש"א והוא תימה דהתוס' מק' על מלתיה דר"א דאמר המקדש בפחות משוה פרוטה וי"ל דאי התוס' לא מק' אלא אבבא דפחות משו"פ אמאי לא הוק"ל אבבא קמייתא דתנאי מברייתא דהריני בועליך אלא ע"כ כוונתם להקשות מהך ברייתא אכולהו בבי:
בא"ד וא"ת לרב וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ולק"מ דלשמואל אה"נ דתרתי קתני וקידשה בטעו' היינו טעות נדרים כדס"ל לעיל הגמ':
בא"ד וקידש' בטעות היינו בטעות דפחות משו"פ וכו' עכ"ל י"מ דאכתי תקשה לרב מברייתא דהריני בועליך דלא כמ"ד אינה מקודשת ואפילו למ"ד מקודשת משום דבעל דוקא ואין לומר דלר"א שאני התם דהתנאי היה בבעילה גופה הא ליתא דא"כ גם לרב נימא הכי למסקנא והתוס' לעיל בד"ה אלא כ' דלרב אפילו התנאי בבעילה ועמ"ש בחידושי' שכ' ע"כ נר' דלמ"ד מקודשת אין לדייק דדוקא בבעילה אבל בכנסה לחופה לא אלא בתנאי בשעת הכניסה דבהכי מיירי דומיא דהריני בועליך:
דף עד:
ד"ה ממאנת וכו' היינו שאם נודע לה הטעו' וכו' עכ"ל ומתני' דיבמות לא מצי למתני ממאנת בחמותו ונודע לה הטעות משום סיפא דקתני כל שיכולה למאן ולא מיאנה וע"ש בתוס' הקשה מהרש"א ז"ל מאי פריך לעיל לשמואל ממתניתין נוקמה בנודע לה הטעות ע"ש וי"ל דתי' זה של התוס' אזיל בשי' רש"י לעיל דכ' דאי טעמא משום מחלו כתובה אית לה וא"כ לא מיתוקמא מתני' בנודע לה:
בא"ד ושמואל לא ס"ל כר"ש וכו' עכ"ל מה שהק' מהרש"א בזה לק"מ דמדקאמר נמנו וגמרו וכו' מוכח דלריש' לא בעי גט אפי' מדרבנן ומה שהק' מהר"ם שי"ף ז"ל בזה עיין למהרש"א שם ריש יבמות:
בא"ד כגון שפי' בהדיא שאינו בועל לשם קידושין עכ"ל בזה מתיישב מ"ש הר"מ בפ' ך' מה' א"ב דין י"ח דפ' כשמואל בההיא דעשרה כהנים ופ' למתני' דהוא אונן וכו' והגמ' לא אשכח לה בתרי אלא בדתדרי"ש והר"מ לא פסק כוותיה ועפ"ד התוס' הללו ניחא שפיר וא"צ למ"ש ה"ה שם:
דף עד.
(?)
גמ' תנאי שא"א לקיימו ע"י שליח וכו' הק' בס' כתובה למ"ש מור"ם בהגהה דפדיון הבן א"י לעשות ע"י שליח א"כ היכי אמרי' בקידושין מתנה ע"מ להחזיר בפ"ה מהני הא בלא"ה התנאי בטל דא"א לקיימו ע"י שליח ותי' דדוקא גבי מעשה הוא דילפי' מתנאי בגו"ר משום דמסברא. הדיבור של התנאי לא מבטל המעשה אלא מבגו"ר הוא דילפי' ולכך בעי משפטי ההנאים דומיא דבני גו"ר וכמ"ש התוס' לעיל דנ"ו אבל בדבר שהוא דיבור כגון פ"ה מסברא ידעי' דאתי דיבור ומבטל דיבור ולא בעי' משפטי התנאים עש"ב והוא תימא דלפ"ד גבי קידושין לא בעי' משפטי התנאים שהרי קי"ל כר"י בר"פ האומר דקידושין דאתי דיבור ומבטל הקידושין אפילו שהוא דיבור שיש בו מעשה ע"ש וזה הפך דברי כל הראשונים וגם הפך משמעות הגמ' בכ"מ דגם בקידושין בעי משפטי התנאים ועיין במקובצת בנזיר די"א שתי' בקושי' התוס' שם קרוב לדברי ס' כתובה אבל לא אתי מטעמא דאתי דיבור ומבטל דיבור ע"ש ולקושייתו י"ל דס"ל כמו שנר' מדברי התוס' בפ' מי שאחזו דף ע"ה בד"ה לאפוקי דעל התנאי הוא דקפריך שיהיה אפשר לקיימו על ידי שליח ולא על המעשה וכמ"ש הרב מכתב מאליהו דקמ"ב ע"ד בכוונתם והוכיח שגם דעת רי"ו ובעל העיטור כן ע"ש מיהו כבר כתבתי בתשו' שאלה דליתא לדברי ה' מכתב מאליהו ועתה תמהני עוד מירוש' בפ"ג דקידושין ה"ג ה"ד סמפון אנא פלניא בר פלניא מקדיש לך ע"מ למכנסייך אין אתא ולא בנסגיה ולא ליהוי עלך כלום ע"ש הרי דהתנאי דכניסה דלא אפשר לקיימו ע"י שליח והוי תנאי מיהו י"ל בזה דהירוש' לית ליה האי משפט תנאי זה וכמו המק' כאן דלית ליה משפט וכו' דטעמא דחליצה משום דמחיל ובהכי ניחא דברי הירוש' בפ' מ"ח בסופו דאיתא שם הי"ד חליצה מוטעית כל שאומרים לו חלוץ והיא נותנת לך מאתים זוז אמ"ר ר' מנא אמר ע"מ נותנת והרשב"א בחי' ביבמות דק"א כ' דטעמא דר"מ דנותנת מדין שכירות ומיירי בהגון לה ע"ש ומן האמור י"ל דהירושלמי דטעמא דחליצה מוטעית כשרה משום דכי חליץ סתם אחליה לתנאי כמו המק' כאן אבל כי אמר בשעת חליצה ע"מ נותנת ומכאן סעד למ"ש מר"ן בכ"מ רפ"ו מה' אישות בדעת הר"מ דל"ל משפט זה וטעמא דחליצה משום דאחיל התנאי גם ע"פ דברי מר"ן ניחא מה שהק' ה' קרבן העדה בפ' מ"ח שם לדעת הר"מ דכל האומר ע"מ לא בעי משפטי התנאי' והרי אמרי' כאן חלוץ לה ע"מ שתתן וכו' ע"ש הא כיון שאמר ע"מ לא בעי' אפשר לקיימו ע"י שליח והר"מ גופיה בה' חליצה כ' חליצה מוטעית כגון דא"ל חלוץ לה ע"מ שתתן וכו' ע"ש ולפ"ד מר"ן הכ"מ ניחא דחליצה מטעמא דאחיל לתנאי אך לדברי ה"ה שם בפ"ו מה"א שכ' דטעמא דחליצה לדעת הר"מ משום דא"א לקיימו ע"י שליח ק' משה"ק הקה"ע ונ"ל דטעמא דבע"מ לא בעי' משפטי התנאים משום דע"מ כאומר מעכשיו וכיון דחל מעכשיו מהני אבל בלא אמר מעכשיו כיון דהמעשה אין לו חיילות אלא בקיום התנאי א"כ בעי' תנאי גמור דאלים לבטל המעשה דלא ליחול וכמ"ש ה"ה שם ולא שייכא האי טעמא אלא כי אמר ע"מ חל המעשה משעת אמירה אבל כי אמרו לו חלוץ לה ע"מ וכו' לא חל בשעת אמירתם דאכתי לא חלץ ודוקא כי אמרו לו בשעת חליצה או בשעת קידושין וגירושין מתפרש שפיר מעכשיו אבל בכה"ג דחליצה לא יתפרש מעכשיו ועיין בחי' רפ"ב דקידושין מה שהקשתי במשפטי התנאים בענין זה דאפשר לקיימו ע"י שליח ומן האמור ניחא מה שהק' בס' אבני מלואים סי' ל"ח סק"ג לדעת הר"מ דבמעכשיו לא בעי משפטי התנאים מגמרא דפ' מ"ח דק"ו דאמרי' רבינא אמר דכ"ע יש תנאי בחליצה והכא בתנאי כפול קמיפלגי והרי כל חליצה היא מעכשיו דל"מ אם יאמר לא תהיה חליצה אלא לאחר ל' יום כמו משוך פרה זו וכו' וכיון דמעכשיו היא לא בעי ת"כ ע"ש ועפ"ז ניחא דמשכחת לה בכה"ג דמיירי הגמ' לעיל מינה דאמרו לו חלוץ לה ע"מ וכו' דהתם לא מעכשיו כאמור:
דף עה.
רש"י ד"ה אבל וכו' אם אמר לה ע"מ שאין עלי מומין וכו' עכ"ל לפמ"ש התוס' לקמן בר"פ הכותב והרא"ש בפ' הספינה דע"ז ע"א דכל תנאי שהוא לטובת הלוקח והתנה המוכר פיטומי מילי בעלמ' ולאו תנאה הוא צ"ל דהכא מיירי בשהתנית מאשה אבל רש"י דעתו כמ"ש התוס' בפ' אז"נ דס"ו דדוקא בכבר נגמר המקח בלא תנאי הוא דאמרי' פיטומי מילי בעלמא הוא:
דף עה:
מתני' אבל במומין שבגלוי וכו' כ' בהג"א דאסיפא קאי בנכנסה לרשות הבעל אבל באירוסין אפי' במומין שבגלוי לא אמרי' ראה ונתפייס אבל התוס' כ' דקאי גם ארישא ולכן הוק"ל ממילתיה דרב לעיל מבואר דס"ל דאפי' בארוסין ראה שנתפייס במומין שבגלוי וביש מרחץ ואפי' להג"א י"ל דדוקא במומין שתחת כיפת ראשה דפעמים נכסין כמ"ש בתחי' דבריו דבהכי מיירי אבל בגלויין תמיד אפילו בארוסין ידע להו וראה ונתפייס ומהתימה על הרדב"ז ח"א סי' קכ"ד שכ' בפשי' בקידש' ואח"כ נמצאו מומין שבגלוי לא אמרי' ראה ונתפיי' בארוסין ולא זכר שכ"כ בהג"א ושהתוס' חולקין בזה:
תוס' ד"ה ספק וכו' שהיה בו נגע אחר וכו' עכ"ל יש לצדד בכונתם די"ל דחזקת הגוף וחזקת טומאה כי הדדי נינהו והוי ס' וספיקא דאורייתא לחומרא ולכך טמא ור"י ס"ל דחזקת הגוף עדיפ' מחזקת טומאה ולפ"ז אין להוכיח מדבריהם דס"ל דמחזיקין מאיסור לאיסור כס' מהרימ"ט כאשר הוכיח הרב שב שמעתת' בשמעתא ח' ע"ש וי"ל עוד דכונתם מתורת ודאי כמו שהוכיח התי"ט בנגעים מגמר' דפ' הנחנקין ע"ש ופליגי אי זו עדיפא או זו עדיפא ועיין בגמרא דנזיר ובתוס' שם ודו"ק ועמ"ש בי"ד סי' ס"ט דין י"ג:
דף עו.
גמ' ר"א אומר רישא מנה לאביך בידי וכו' לפירש"י דחזקת גופא דאשה לא מהניא לאב צ"ל דס"ל לר"א כמ"ד בפ"ק לדברי המכשיר בה פוסל בבתה דלמ"ד מכשיר בבתה מהניא חזקה דגופא דידה לבתה ה"נ מהניא לאב מיהו ק' לר"א מ"ש מחזקת מקיה דמהניא להטובל בו ובשלמא למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה י"ל דמעלה עשו ביוחסין אלא לר"א ק' ועיין במהרימ"ט בחי' ובמקובצת:
תוס' ד"ה על וכו' דמוקמי' לפרה בחזקת מרא קמא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א דכלה בבית חמיה איכא חזקת מרא קמא משום דיש לה שטר כתובה ע"ש ותמהני דהא קימ"ל כב"ה בסוטה בפרק ארוסה דס"ל דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ועיין להכנ"הג ח"מ סי' פ"ב בכללי מיגו אות י"ח שהק' כ"הג עמ"ש התוס' בפ' חזקת דהיכא דאיכא שטר אמרי' מיגו להוציא וכל התי' שתי' בזה לא יכונו כאן דגם מ"ש דדוקא היכא דאיכא ריעותא הוא דאמרי' לאו כגבוי ה"נ איכא ריעותא דהיינו המום ולעיקר קו' מהרש"א י"מ דמאי דקאמר ותנא תונא היינו דמייתי סייעתא דלא אמרי' כל שנולד הס' ברשותו עליו הראיה מכלה בבית חמיה דמייתי הבעל ראיה אפי' בעדיין בבית אביה כפירש"י ולא יתכן שהרי התוס' לקמן דחו פירש"י דלס"ד שמואל כר"א ולא כמ"ד תברא:
בא"ד דא"כ מאי צ"ל התם לשמואל וכו' עכ"ל עיין פירשב"ם בתחילת הסוגיא בד"ה לשחיטה דמשמע מדבריו דאי הוי רובא אמרי' דסמך ארובא ולכך לא דק ע"ש: