משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת כתובות · פרק שנים עשר
דף קב.
ד"ה אליבא וכו' אבל לפי' הקו' וכו' ומסר לו השטר בפני עדים וכו' עכ"ל לפ"ז דגבי ערב במסר לו בעדים מיירי ואפ"ה אינו גובה אלא מכני חרי צ"ל דפלוגתא דר"י ור"ל בב"ח פליגי אבל לא גבי ממשעבדי אפי' לר"י וכי פריך ממתני' דהנושא וס"ד דבהכי מיירי אינו גובה אלא מב"ח וסיפא דמתני' דקתני גובה ממשעבדי בשטר גמור מיירי דלא כדמשמע מדברי התוס' לעיל בד"ה חייב ע"ש במהרש"א ז"ל:
בא"ד וא"ת אמאי לא הוי שעבוד וכו' עכ"ל ר"ל אמאי לא גבי ממשעבדי וע"י עידי מסירה גובה אפי' ממשעבדי כמ"ש בסמוך ותי' משום דלא הוי שטר גמור וחזרו בסמוך והקשו קו' זו בעצמה לפיר"ת דבשטר גמור מיירי אבל לבן ננס דליגבי מיהא מב"ח לא הוק"ל כלל מעיקרא אפי' לפירש"י דלא כמהרש"א ול"ק גם מה שהק' מהרש"א בסה"ד:
דף קב:
ד"ה ניתנו וכו' ואין פוסקין אלא מדעת שניהם מדעת גומר הפסיקה וכו' עכ"ל ואע"ג דלמאי דמשני בשטר אירוסין וכדר"פ היינו מדעת השטר נמי דהא טעמיה דר"פ משום דאיתקש הויה ליציאה ולאו דומיא דרישא דכותבין שטר ללוה מ"מ לא ניחא ליה לאוקמה בשטרי פסיקתא ומדעת השטר משום כיון דבשטרי פסיקתא י"ל מדעת גומר הפסיקה וי"ל מדעת השטר הי"ל לתנא לפרש בהדיא אכל בשטרי אירוסין אין לטעות ואין צריך לפ':
ד"ה אימר וכו' ומפ' ר"ל משום שאין כותבין וכו' עכ"ל והא דלא הוק"ל כן למ"ד לפי שאין קצובין משום דלדידיה אצ"ל טעמא דצררי אלא דמזון הבנות משום שאין קצובין ובת אשתו משום דקצובין וא"צ לאוקמ' בשקנו מידו וכמ"ש התוס' בדיבור הקודם וכי קצובין אפי' לא נכתב גובה ממשעבדי שהרי סוגיא דגיטין אזלא כמסקנא דלא ניתנו ליכתב כמ"ש מהרש"א לעיל בריש פרקין והטעם עפירש"י והתוס' שם בגיטין וסוגיא דשמעתין אזלא כמ"ד לפי שאין כתובין:
דף קד.
גמ' אבל שטר כתובה יוצא מתחת ידה וכו' והיינו דלא אמרינן מסתמא מחלה כדפירש"י וש"מ דאי מחלה מהניא מחילה אפי' שטר בידה והטור ח"מ ססי"ב כ' משם הר' ישעיה דבמלוה בשטר ל"מ מחילה בלא קנין ובלא חזרת שטר וצ"ל דמפ' הר"י דמאי דאמרינן אבל שטר כתובה וכו' היינו אפי' מחלה בפי' ל"מ דבעינן חזרת שטר דלא כפירש"י ור"א פליג דמהניא מחילה ופ' כרב:
תוס' ד"ה ה"ד וכו' אמאי לא דייק כ"כ במתני' וכו' עכ"ל הא דלא הקשו כן לעיל גבי פירכא דב"ח משום דפשיט"ל די"ל בעידי מיתה אבל הכא ק"ל שפיר דבגרושה נמי נימא בגט ואמאי קאמר דנקיטא כתובה ותי' דנקיטא כתובה דקאמר היינו גט ואין צריך למ"ש מהרש"א ז"ל:
דף קד:
גמ' ואתי לאפוקי לעז על ב"ד משמע דאי לאו האי טעמא הוות גביא פירי מיניה אע"ג דלא כתיבא אדרכתא כתקנת חכמים משום דיכולה לו' לא ניחא לי בהאי תקנתא כיון דלטובתה הוא דתיקנו הכי וכמ"ש בגמ' לעיל ר"פ הכותב דיכול לו' לא ניחא לי בתקנת חכמים וש"מ דיכול א"א בתקנת חכמים אפי' לאפוקי ממונא דלא כמ"ש המש"ל בהלכות:
תוס' ד"ה אמר וכו' וגובה בה לרב עכ"ל עיין מהרש"ל והק' מהרש"א ז"ל נימא בדליכא תוספת מיירי ע"ש ואין להקשו' דא"כ מאי פריך מברייתא דגרושה נימא בדאיכא תוספת מיירי דכבר כ' התוס' לעיל דכתובה דקאמר הוא גט ובגט אינה גובה תוספת אלא כתובה ודומיא דידה באלמנה בדליכא תוספת מיירי וכתובה למנה ולמאתים: