משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת כתובות · פרק שלישי
דף כט.
ד"ה הבא על הנתינה וכו' ועוד דבאלו הן הלוקין וכו' עכ"ל ע"ש דתני נמי חלוצה וצ"ל דהתוס' כאן אזלי בשי' רש"י דחלוצה דאורייתא וע"ש בתוס':
בא"ד וכל היכא דחשיב נתינה בהדי ממזרת איירי בגיורת וכו' עכ"ל דברים אלו בכאן אין להם מקום שהרי גם בגיורת נ"ל מקרא דבתו לא תקח לבנך כמ"ש בסה"ד אלא דברים אלו מקומן לעיל אחר שהביאו מפ' יש מותרות ומפ' אלו הן הלוקין ועיין במהרש"א ז"ל:
בד"ה הבא על הכותית וכו' דהא בשור שנגח וכו' עכ"ל ר"ל מדפריך הגמ' ממשנתנו ולא מוקי כמאן דפליג אר"מ מוכח דס"ל להגמרא דמתני' ר"מ מדקתני נערות כמו שהוכיחו מקודם ואין להקשו' נימא דהגמ' הכי פריך דאפי' רבנן לא פליגי ולא קנסי אלא בגירי אמת אבל אגרי אריות קנסי ומתני' ס"ל גרי אריות וכפירש"י הא ליתא דלא קנסי אפי' בגרי אריות לא קנסי וכמ"ש מהרש"א ז"ל:
בא"ד ועבד הבא על הכותית וכו' עכ"ל דברים אלו מקומן אצל מ"ש וי"ל דכל אחד מוקמי' ליה בחזקת אבהתיה ועיין להתוס' שם:
בד"ה ועל אשת וכו' ומיירי במת מן האירוסין וכו' עכ"ל ה"ה דהו"ל למימ' מן הנישואין ובנבעל' שלא כדרכה כמ"ש התוס' בדיבור הקודם במחזיר גרושתו משנשאת:
בא"ד מיהו בש"ס דידן משמע וכו' עכ"ל עיין לה' בני יעקב שכ"כ בשם התוס' בפ' א"נ והק' עפ"ז מדברי התוס' ר"פ נערה שנתפתתה בד"ה ר"ש וה' שמחת יו"ט דקצ"ט ע"ד כתב דלא מצא כן בדברי התוס' ונעלם ממנו דברי התוס' הללו:
דף כט:
גמ' ולאפוקי מהאי תנא דתניא וכו' לרב דמוקי בס"פ ן' סורר משנתנו במפותה אבל באונס פטור משום דניתן להצילו בנפשו קשיא מהאי ברייתא דבאונס מיירי דקרא דלא תהיה לאו באונס כתיב וצ"ל דמוקי לה באומרת הניחו לו שלא יהרגני ור"י הוא אלא דמשנתנו לא ניחא לאוקמה כיחידאה:
תוס' ד"ה וחד וכו' ואכתי חייבי כריתות מנ"ל וכו' עכ"ל כ' מהרש"ך די"ל דמכח קו' זו הוא דפי' ר"ח דתלתא יתורי בחד קרא כמ"ש בשמו בדיבור הקודם מלבד קרא קמא דהשתא ההוא קרא קמא מוקמי' ליה לחייבי עשה וגמ' לא נקט אלא קראי דח"ל וחייבי כריתות דהוזכרו במתני' אבל חייבי עשה לא הוזכרו במתני' עכ"ד וליתא דא"כ קשיא במסקנ' דשיתא קראי כתיבי דהא תמניא הוו ודרשי' חד לחייבי עשה ואייתר חד ואין לומר דג"ש מופנה מב' צדדין היא דהא הגמ' חד לג"ש:
בא"ד ולישתוק מלו תהיה לאשה וכו' עכ"ל הר"מ בפ"א מה' נערה דין ה' כתב אין ראויה לקיימה לא ישאנה שנאמר ולו תהיה לאשה משמע דאף דיש להם קנס כמ"ש הרב מ"מ מקרא זה למדנו לענין נשואין ועיין להכ"מ ולפ"ז ניחא מ"שהק התוס' דקרא אצטריך לנשואין אבל קשה מאי קאמר הגמ' ולאפיקי מהאי תנא דשמעון התימני ורשב"ע נימא דהנהו מודו לענין נשואין אבל לענין קנס רבינהו קרא אשר ע"כ נר' עיקר דלנשואין לא אצטריך קרא דודאי לא ישאנה דלא אתי עשה ודאי דעשה קיל הוא דאי אמרה לא בעינא וכו' וכמ"ש המש"ל שם בס"ד והר"מ נקט טעמ' רויחא כיון דבלאו הכי אצטריך קרא למדעתה דכן דרכו של הר"מ ז"ל:
ד"ה חילולין וכו' ולר"י ליכא לשנויי הכי וכו' עכ"ל אין להקשות נימא דאה"נ לר"י לא תפסי בה קידושין ומתני' דיש קידושין ואין עבירה דלא כר"י די"ל דא"כ הו"ל להגמרא שם בסוף הסוגיא דדחיק לאשכוחי שינויא בין אביי ורבא הול"ל א"כ אלמנה לכ"ג אליבא דר"י:
דף ל.
פירש"י ד"ה בעול' וכו' וא"ת יש כאן לאו דזונ' וכו' עכ"ל במקו' בשם שיטה ישנה תי' שנבעלה באונס או שלא כדרכה וכבר המש"ל תמה ע"ז בפ' י"ח מה' א"ב מסוגיא דיבמות דט"ו ע"ב ע"ש הא דלא מוקי לה רש"י בממאנת כדמוקי לה הגמ' שם משום דממאנת אין לה קנס כדלקמן ואע"ג דמ"ל בידעי שלא נבעלה אלא שלא כדרכה וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה ועל הכותית וכו' גבי מחזיר גרושתו משנשאת מ"מ רחוק הוא לאוקמיה בהכי:
תוס' ד"ה אי לאפוקי וכו' אליבא דמ"ד וכו' עכ"ל ק"ל הא לגירסא דגרסי בעשה לא פליגי אלא באחין אבל הוא עצמו לכ"ע בעשה כמ"ש רש"י והתוס' שם והוא מוכרח שם בסוגיא וא"כ הו"ל לאקשויי לכ"ע דההיא דאין בעילה אחר בעילה מיירי נמי בהוא עצמו כדמוכח ממתני' דרי"פ ר"ג וכדפירש"י שם וצ"ע:
בא"ד ומסתמא וכו' עכ"ל ר"ל דאי אליבא דהך מ"ד פשיט"ל דאליבא דנפשי' מהיכ"ת לספוקי אליבא דאידך מ"ד ולאפושי פלוגתא משא"כ בפלוגתא דר"מ ור"א דהיא פלוגתא מפורשת ואין צריך למ"ש מהרש"א ז"ל:
בד"ה א"כ וכו' שהוא בתרא כרע"ק שהוא רבו וכו' עכ"ל ר"ל כיון שהוא בתרא כל הקודם לו רבו מיקרי אע"פ שאין רבו ממש ואתי שפיר דפריך הגמ' ולר' ישבב מאי בינייהו דכיון דגם הוא חבירו של רע"ק גם הוא רבו מיקרי ול"ק מ"ש במקו':
בא"ד מ"מ כיון דלכתחילה וכו' עכ"ל בגמ' שם אמ"ר ומוציא בגט א"כ אין ראויה לקיימה וצ"ל דס"ל דמדרבנן הוא דמוציא בגט וכן כתבו התוס' שם לחד תי':
בד"ה הכל מודים וכו' מנ"ל דמפקא וכו' עכ"ל כתב מהרש"ל ז"ל די"ל שי' רש"י דאי ס"ל לתנא דמתני' כר"נ נימא דתרי קראי חד לח"ל וחד לנדה אבל שאר כריתות דלית להו הויה מנ"ל ולפמ"ש מהרש"ל גופיה לקמן דל"ב ע"ב בגמ' אכתי קשה היכי קאמר בסתם ולאפוקי מדר"נ הא לעולא א"ש מתני' כר"נ ועוד דאכתי קשה דנימא דס"ל למתני' משמעות דלו תהיה לאשה שיש בה הויה וחייבי לאוין ועשה ל"צ קרא ומוקמי' לתרי קראי חד לנדה וחד לחייבי כריתות ומנ"ל דמפקא מדר"נ מיהו לזה י"ל דלעולם משמעות דלו תהיה לאשה אשה הראויה לקיימה וכדפריך הגמ' לעיל אמתני' אקרי כאן אשה הראויה לקיימה ולמאן דדריש אשה שיש בה הויה לא דריש הכי אלא משום דאית ליה חד ריבוייא דמרבי ח"ל וכ"כ מהרש"א בדל"ב ע"ב בגמ':
דף ל:
ד"ה ולאביי וכו' ה"נ הומ"ל אמתני' דכ"ש וכו' עכ"ל כ' הפנ"י די"ל דמתני' דכ"ש מיירי בסבור שהם חולין ושלו הן וא"כ לא נתכוון לקנות ושלא מדעתו אינו קונה דבאיסורא לא ניחא דליקניה וא"כ ל"מ אלא בשעת הנאת מעיו ולכך פטור דקלב"מ ומזיד דקתני היינו מזיד בחמץ אבל הכא ע"כ במזיד בתרומה דמחייב מיתה דבשוגג כ"ע חייב כדכתי' בקרא ע"ש ואין להקשו' ע"ד ממ"ש התוס' בדיבור שלפני זה דבתרומה דכפרה לא אמרי' קלב"מ בשוגג דתרומה וא"כ ל"ל ההיא דפ' כ"ש בשוגג בתרומה די"ל כיון דמזיד בחמץ וחייב כרת משום חמץ לא מהני לן האי טעמא דכפרה דמה מרויח בכפרה זו ס"ס וכרת משום חמץ מיהו עיקר דברי הפנ"י אין נ"ל דכיון דמזיד בחמץ ורשע הוא לא אמרי' באיסורא ל"נ למיקנייה וכה"ג כ' הרדב"ז גבי אין ארם עושה בעילתו בעילת זנות ובעל לשם קידושין ראי נרה היא דעביד איסורא לא אמרי' אין אדם עבב"ז ועפ"ז ניחא מאי דק' בשמעתין מאי פריך ולאביי פטור וכו' נוקמה דסבר דתרומה זו נפלה לו מאבי אמו כהן ודידיה היא והזיד באכילת תרומה ובאיסורא ל"נ דליקניה ועפ"ז א"ש:
ד"ה ד"א וכו' ממון לבת שרצו להפסיד וכו' עכ"ל כתב מהרש"א דצ"ל לאב ובנערה מיירי דאי בבוגרת מיירי כיון דאיכא מיתה נמי לבת אע"ו דאיכא נמי מיתה לבועל לא הוי מיתה לחד וממון לחד כיון דאיכא נמי מיתה במקום ממון ומהר"ם שי"ף ז"ל חלק בזה דבכה"ג הוי מיתה לחד וממון לחד כיון דאיכא מיתה שלא במקו' ממון ע"ש ולכאו' יש להוכיח כדעת מהרש"א ז"ל מההיא דפ' ן' סורר שהביאו התוס' בסה"ד דבמצות שבמיתה הכתוב מדבר ואמר רחמנא דאם יש אסון פטור מדמי ולדות והשתא הא אע"ג דאיכא אסון באשה כיון דמחוייב נמי מיתה אמצות שבמיתה דניתן להצילו בנפשו הוי מיתה לחד וממון לחד אלא ע"כ כדעת מהרש"א ז"ל מיהו נר' אין הוכחה מזה כלל דהתם שאני שהוא עכשיו בפועל משום האשה וא"כ איכא הוספת מיתה במקום ממון דעל המצות שבמיתה אע"ג דהיה ניתן להצילו בנפשו מ"מ הרי לאו משא"כ הכא כיון. דאיכא מיתה אבועל לא ניתוספ' דבר בשביל הבת גם אין להוכיח כדע' מהרש"א מדברי ריב"א בסוה"ד שכ' ההיא דרודפ' שאני שהוא חייב מיתה גם לבעל הכלים אע"פ שכבר מחוייב לכל העולם דשאני התם דאיכא תוספת במקום ממון שגם בעל הכלים יכול להורגו עוד כתב מהרש"א דמ"ש התוס' מיתה אבועל משום דאי קטנה ליכא חיוב מיתה בבת ע"ש וי"מ דאי בקטנה מיירי הרי פתוי דקטנה אונס הוא כדאיתא ביבמות דל"ג ע"ב ובאונס לא מפסדא כתובתה אפי' אשת כהן כדאיתא בסוף נדרים הן אמת דהר"מ לא פ' כהך סוגיא דיבמות וס"ל דפתוי דקטנה רצון הוא מ"מ הרי התוס' גופייהו לעיל דנ"ו ע"א כ' פתוי דקטנה אונס הוא וי"ל למ"ד ארוסה ל"ל כתובה ע"כ מיירי בדכתב לה וכדאי' במציעא די"ז וכיון דמכח כתיבתו הוא דמחייב הא קי"ל כראב"ע דלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה ובאשת כהן דנאסרת עליו לא מחייב בכתובתה ואפי' למ"ד ארוסה יש לה כתובה מ"מ נ"מ לתוספת דלא מחייב בתוספת אלא א"כ כתב לה ולא כתב לה אלא ע"מ לכונסה והיו מפסידין אותו תוספת:
דף לא.
ד"ה הכא וכו' ללישנא דאי בעי לאהדורי וכו' עכ"ל כתב הפנ"י ז"ל שהרא"ה ז"ל כתב דלא אמרי' לעיל דאי בעי לאהדורי וכו' אלא בגונב חלב דחיובו לא שייך להגבהה אלא בשעת אכילה וכ' עליו שאין נר' כן מדברי הר"מ דפ' לההיא דהגונב כיס ולא כתב בעומד לפוש דע"כ דס"ל דללישנא דאי בעי לאהדורי א"צ להני אוקמתי ע"ש דנר' דאין מוכרח לו' כן שהרי בלא"ה ק' ע"ד הרא"ה מהגמ' דלעיל דקאמר דא"ב דהני לישני מעביר וע"כ דכוונתו דרב ביבי דפריך מהגונב כיס ס"ל האי חילוקא ופליג אסתמ' דגמ' דלעיל וכ"כ בהגהות חדשות שנדפסו בגמ' דלפ"ד הרא"ה צ"ל דרב ביבי פליג אגמרא דלעיל וא"כ אין שום הוכחה מדברי הר"מ דלא ס"ל כמ"ש הרא"ה די"ל דהר"מ פ' כסתמא דגמ' דלעיל ודלא כרב ביבי:
דף לא:
ד"ה מהלך וכו' ולא ילפי' מינה דהתם מקום וכו' עכ"ל ק"ק הא בלא"ה אין דנין בי"ג מדות מהלכה ועוד אפי' אינה הלכה הא יש לחלק כדמחלקי התוס' ע"כ נר' דט"ס יש בדבריהם וצ"ל ועוד דהתם וכו' וב' תירוצים הם וכן הוא במקו':
ד"ה אי דאפקיה וכו' אבל לגנב לא תיקנו וכו' עכ"ל אע"ג דלמ"ד משיכה מדרבנן תיקנו גם בגנב כדמוכח ממתני' דהיה מושכו דלקמן יש לחלק בין משיכ' דהיא קנין בגוי לד' אמות וכמ"ש התוס' בגט משום עיגונא דמתבאר מזה דקנין מדרבנן מהני גבי גט ובהא אתנח לן דברי המרדכי בפ' מי שאחזו בעובד' דש"מ דכת' גיטא בפניא דמעלי שבתא דאמרו' ליקניה לה ההוא דוכתא ותזיל ותיחוד וכו' והקשה המרדכי הא דברי ש"מ כמסורין ובכתובים ולמ"ל כולי האי ע"ש דר"ל דאע"ג דדברי ש"מ ככתובים הוא מדרבנן מהני גבי גט ועיין לה' שמחת יו"ט סי' ך:
ד"ה הא וכו' ודוקא צירף למטה מג' וכו' עכ"ל כ' מהרש"ל דברי עצמן הם דבסוגיין בלא"ה צריך למטה מג' ע"ש ור"ל משום שבת צריך למטה מג' דכיון דהוא עומד בפנים לא אמרי' ידו של אדם חשובא ד' דלא אמרי' כן אלא כשהוא עומד בחוץ כמו שנר' כן מדברי הר"מ בפי' המש' בריש שבת ובפי"ג מה' שבת ע"ש ודלא כמהרש"א ז"ל:
דף לב.
גמ' גמר מחובל מה לחובל וכו' הא דלא פריך מה לחובל דחסה תורה על ממונו של נחבל כמ"ש התוס' משום דא"כ היכא דאיכא טעמא דחסה כמתני' דעשאה בעולה והפסידה דהשתא כתובתה מנה גמרי' מחובל ולכך פריך פירכא אחריתי דאפי' בכה"ג דמתני' לא ילפי' מחובל ולהכי קאמר גמרי' מחובל ולא קאמר דממונא משלם משום אתגורי אתגור דאצט' לילפותא דחובל לכה"ג דאיכא טעמא דחסה והמק' דפריך אימא לילקי ולא לשלם היינו נ"ל אימא מלקות חמור ועיין במקו':
תוס' ד"ה שכן וכו' דלא נגמר מנייהו חייבי כריתו' וכו' עכ"ל לפ"ז י"ל מ"שהק התוספות לעיל בד"ה ורמינהי די"ל דמחייבי לא פריך דפשיט' ליה דילפי' מבינייא דחובל ועדים זוממין אבל מחייבי כריתות פריך שפיר:
דף לב:
גמ' אלא עולא תחת תחת גמר עיין במהרש"ל ז"ל ועמ"ש לעיל ד"ל ע"א בתוס' ד"ה ה"מ:
גמ' מנ"ל לר"י הא וכו' דיש סברא לכאן ולכאן ולכך אצט"ל לעולא ילפותא ולר"י ילפותא אבל אין לומר דפריך מנ"ל לר"י הא נילף מג"ש כמ"ש הת"י דא"כ הו"ל לשנויי דמבע"ל לתחת אשר ענה לכדאביי כדלקמן:
דף לג.
גמ' אמר קרא משפט אחד מק' מכאן אמ"ש ריש מכות התוס' דבעדות ן' גרושה לאו מכאשר זמם נפקא ולא בעי' עדות שאי"ל ע"ש הא מ"מ נ"ל ממשפט א' דשוין לשאר עדויות ונר' דל"ק דאי ילפי' ממשפט אחד דבעי' עדות שאי"ל א"כ כשהעידו שהוא ן' גרושה לא הוי עדות כלל אפי' כי לא הוזמו ובעדות ן' גרושה גלי קרא דהוי עדות מדכתי' לו ודרשי' לו ולא לזרעו כי הוזמו מכלל עדותן עדות כי לא הוזמו:
רש"י ד"ה דלאו וכו' אבל היכא דמצית וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונ"ל דל"ק דבמית' וממון אפי' כי פטרת ליה ממיתה לא מחייב ממון דלא גרע מחייבי מיתות שוגגין דלכ"ע פטורים ממון אבל במלקות וממון ס"ל לר"י ולר"א דחייבי מלקיות שוגגין חייבין כמ"ש התוס' לעיל:
דף לד.
גמ' ולמ"ד דרבנן מ"ט דרבנן וכו' הק' מהרש"ל ז"ל מ"ש ממקדש בחמץ דרבנן שאינה מקו' דכיון דמדרבנן אסור ה"נ לאו דמריה כיון דמדרבנן אסור ע"ש ולק"מ דקידושין שאני דכל המקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקידושין כדאי' בכ"מ אבל אין לתרץ דאיסורי הנאה שאני כמ"ש התוס' בפ' מרובה דע"ב ע"ב בד"ה דאי ס"ד דלא כתבו התוס' כן אלא לענין לאו דידיה הוא אבל לענין לאו דמריה קטבח אין לחלק בכך כמו שמתבאר ממ"ש בס"ד שם:
דף לד:
גמ' גנב וטבח בשבת וכו' דקדק מהרש"א ז"ל דגנב וטבח בשבת דהכא אפי' הגניב' בשבת ולעיל בדברי ר"מ נקט האי לישנא ומיירי בגנב בחול ע"ש וי"ל דהכא ביון דנקט ברישא היה גדי גנוב לו ע"כ בסיפא בגנב בשבת מיירי ולא איצט' לפ' דגנב בשבת מיירי: :
תוס' ד"ה ור"מ וכו' דסבר עדים זוממין קנסא וגמר ממש"ר וכו' עכ"ל היינו להנך אמוראי דל"ל חידוש שחדשה תורה דלא תקשה להו מההיא דפ' הפועלים אבל לרבא אין צריך למילף ממש"ר אלא דכיון דעדים זוממין קנסא לוקין ומשלמין דחידוש הוא שחדשה תורה בקנס ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל:
ד"ה מתה וכו' והכי אמרי' בפ' המפקיד דמ"נ עכ"ל כצ"ל דשם מבואר במתני' דהיתר תשמיש חייב בגניבה לכל הפחות וק"ק על התוס' דכ"ט ע"א שהוכיחו דהלכה כרבה דשומר אבידה ש"ש אמאי לא הוכיחו מרבא דהכא דע"כ ס"ל כרבה דאי כר"י ע"כ דהיתר תשמיש חייב באונסין ורבא קאמר הכא דל"מ באונסין:
דף לה.
ד"ה מאי וכו' מ"מ לא יהיה אסון וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ול"ק דודאי דבמאי דמפורש בקרא כי היכי דסיפא מיירי בהותרו ברישא נמי בהותרו ואע"פ שהותרו פטור משום דליכא אסון אבל הדיוק הא אם אסון אינו חייב בדמי ולדות הוא דמיירי בלא הותרו:
רש"י ד"ה אא"ע וכו' דבר הניתן מיד ליד עכ"ל בר"פ החובל דריש עין תחת עין ממון מדכתי' כן ינתן בו ופריך הגמ' אלא מעתה כאשר יתן וכו' הוי ממון הרי דדרשא דדבר הניתן מיד ליד דחי לה הגמ' וי"ל דתרי"ש דעין תחת עין ממון מדכתי' נתינה א"כ ס"ל דלשון נתינה הוא ממון ופריך שפיר אבל דברי רש"י הם דעיקר דרשא היא מיד ליד דגבי עדים זוממין והאי קרא דכן ינתן להותרו בא וכמ"ש התוס' לעיל דף ל"ב ע"ב בד"ה חובל ע"ש:
דף לה:
תוס' ד"ה הממאנת וכו' דהא למ"ד דאפי' אם נתארסה וכו' עכ"ל והא דלא תני אשה שנתארסה ונתגרשה וכו' משום דאיכא למ"ד דוקא נשואה ובפלוגתא לא קמיירי וצ"ל למ"ש מהרש"א והא דפריך בגמ' הא קטנה בעלמ' ולא משני דפי' הברייתא כפירש"י ואכתי לא מתרצא כתי' ר"י משום קו' זו השנית דחיקא ליה לו' בפלוגתא לא קמיירי מיהו לדברי מהרש"א קשיא ודע דלתי' ר"י צ"ל דולא פתוי דקתני אגב רישא כמ"ש התוס' בסמוך שהרי פתוי דקטנ' אונס הוא:
ד"ה ולא וכו' למאי דמוקי לה בסמוך בנערה וכו' עכ"ל אבל אי בקטנה לא מחלה דפתוי קטנה אונס הוא ואין צריך למ"ש מהרש"א:
דף לו.
גמ' ומני שמעון התימני לפמ"ש בש"מ לעיל דף כ"ט דמאי דקאמר לאפוקי מהאי תנא היינו דלא צריך קראי אבל כולהו מודו בדינא דמתני' ע"ש קשה אמאי קאמר מני שמעון התימני הא י"ל דאתיא כרשב"ע וגבי קנס רבי קרא דנערה ויש ליישב:
דף לו:
תוס' ד"ה אי וכו' הומ"ל הא דקטעין פתח פתוח וכו' עכ"ל והא דקתני בהך ברייתא יש להם קנס צ"ל כמ"ש מהרש"ל ז"ל לעיל בד"ה החרשת:
גמ' ע"כ ל"ק ר"ד אלא בתרומה דרבנן וכו' ק' הא
ר"י גופיה קאמר בשבת דפ"א ע"א בא וראה שלא כדורות הא' דורות אחרונים דורות הא' ב"ש דורות אחרונים ר' דוסא ואי ר"ד לא היקל אלא בתרומה דרבנן הא לא היקל על דורות הא' דבגירושין דאורייתא מיירו וצ"ל דהכא דרך דחיה בעלמ' קאמר דמהא ליכא למשמע מידי וכ"כ התוס' לקמן דרבה דרך דחיה קאמ' והתוס' שם הקשו הא ר"י גופיה כר"ד ס"ל ותי' דלאו ממש דא' קאמר ע"ש נר' מדבריהם דר"י אוסר לאכול בתרומה דלאו בקדושתה קאי והוא תימה דא"כ מאי פריך בסמוך מברייתא דמעיד בה ישאנה וי"ל דדוקא בתרומה הוא דאוסר ר"י אבל לענין מעיד בה כיון דאיכא סברא דלא חשידי אינשי להעיד שקר הול"ל ישאנ' כיון דסבר בקדושת' קיימא מיהא לשאר מילי ובהכי ניחא מאי דק' למאי אימ' בין כך ובין כך ישאנה וס"ל לר"י בקדושתה קיימא הו"ל לאשמועי' רבותא אפי' אינו לא פודה ולא מעיד ישאנה ועפ"ד התוס' מתיישב שפיר:
דף לז.
תוס' ד"ה וחדא וכו' תרוויהו נפקי מכדי רשעתו וכו' עכ"ל הומ"ל דרבנן ס"ל כרי"ש בר"פ הלוקין דחייבי מיתות לוקין ועבדי' תרתי מלקיות ומיתה דמיתה אריכת' היא מיהו דבריהם מוכרחים בדברי רע"ק שם דס"ל דמכדי רשעתו נ"ל דלא עבדי' מלקות ומיתה וא"כ מלקו' וממון מנ"ל דל"ל דס"ל כר"מ דלוקה ומשלם שהרי התוס' לעיל דל"ב ע"א בד"ה דאין הוכיחו דאין שום תנא סובר לוקה ומשלם אלא ר"מ ע"ש אלא ע"כ נ"ל תרווייהו מכדי רשעתו כמ"ש התוס':
דף לח.
ד"ה אבל וכו' ושמא אלו לא נאמר קאמר וכו' עכ"ל ולפ"ז השתא דכתי' ולא תקחו כופר קרא דחרם אתא לו' דלא עבדי' תרתי וכל חרם ע"כ דאתא למיתות קלות דנתן שגגתן לכפרה דלא ליפטריה דהא מאי דלא עבדי תרתי אתי מכ"ש ממיתות חמורות וכל שקלא וטריא דגמ' היא ארישא דבריית' כמ"ש התוס' לעיל בד"ה מיתו' והוא דוחק גדול לדברי התוס' דחד קרא דכל חרם נפקי מניה ב' דרשות מחולקות:
דף לח:
גמ' אימא בתולה לג"ש וכו' כתב מהרמ"ש ז"ל דפריך לרע"ק דמתני' דאלו לרע"ק דברייתא ל"ק דאי בתולה לג"ש מפיק לקרא ממשמעותי' אבל אי לא ארוסה לג"ש לא מפיק לקרא ממשמעותיה דקרי ביה אשר לא ארוסה כדלקמן ע"ש וק' דלרע"ק דמתני' מאי פריך נימא דס"ל דג"ש זו נתקבלה תיבות אשר לא אורסה אשר לא אורסה אבל לרע"ק דבריי' פריך שפיר דמדקאמר והדין נותן וכו' א"כ מה ת"ל וכו' משמ' דלא פסיקא ליה דנתקבלה תיבות ואכתי לא ס"ד להגמ' האי דקרי ביה אשר לא אורסה וכו' וכמ"ש במהרש"א אחר זה:
תוס' ד"ה יש בגר וכו' ואע"ג דתנן בריש נערה וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא הוכיחו בריש דבריהם דאין אדם מוריש קנס לבניו מהאי מתניתין והוצרכו להוכיח מהגמ' שם ולפמ"ש המהרש"א דלדעת ר"י הלבן טעמא דהאי מתני' משום דכתיב ונתן לאבי הנערה ע"ש אתי שפיר דלא הוכיחו מהאי מתני' אבל השתא מקשי' בבושת ופגם דלא כתיב בקרא מאי א"ל:
דף לט.
רש"י ד"ה ויתר וכו' דהא ותמות קתני וכו' עכ"ל בגמ' ביבמות איכא מאן דמוקי לה שמא תמות ובנים הרי הן כסימנים ואיכא מאן דמוקי לה דכשתתעבר תמות ודאי וכאן הגמ' פריך לכ"ע דאפי' למ"ד שמא תמות מ"מ בנים כסימנים משעת ההריון כמ"ש התוס' שם וא"כ בשעת הלידה כבר היא בוגרת ועיין למהרש"ל ולמהרש"א ז"ל ומכאן ק"ל לסברת הר"מ בפ' ב' מה' אישות דס"ל דבנים כסי' היינו משעת הליד' אבל מן העיבור עד הלידה ממאנת כמ"ש ה' המגיד שם ע"ש וא"כ מאי פריך הגמרא ומי מיעברא נימא דס"ל כמ"ד שמא תמות ולא הוו בנים כסי' אלא משעת הלידה ומשכחת לה שפיר בגר בקבר דבנה ירית לה ונימא האי דבעי האיבעיא דבגר בקבר ס"ל כמ"ד שמא תמות וגם ע"ד מהרש"א ז"ל י"ל דמאי דפריך בגמרא נימא דס"ל כמ"ד שמא תמות וע"כ דסמיך אבנים כסימנים כמ"ש מהרש"ל ודבריו מוכרחים אלא דלשון דמסיק שכ' מהרש"ל לא דייק:
תוס' ד"ה צער וכו' וכי לא ידע הש"ס שיש צער וכו' עכ"ל הא דלא הוק"ל אמתניתין מפותה אמאי פטור י"ל משום דס"ל כמ"ד לכחש גופנא ואי אונס הוא דק"ל והיא בכלל קו' הגמ' אלא דהוק"ל אלישנא דגמ' צער דמאי דלא משמע להו לישנא דסמיך אמפותה כדתי' רשב"א וצ"ל למ"ש מהרש"א ז"ל:
דף לט:
ד"ה אי הכי וכו' לא הו"מ למיפרך אמאי אונס חיוב כיון דסופה וכו' עכ"ל הק' מהרש"א נימא דס"ל כמ"ד דלא חייש לכחש גופנא כמ"ש התוס' לעיל ע"ש ול"ק דלא כ"כ התוס' לעיל אלא מעיקר' דאכתי לא הביא הברייתא אבל השתא מהברייתא שמעי' דרבנן דס"ל דאונס חייב מודו דאי סופה להצטער פטור ומסתמא הנהו גופייהו תנא דמתני' דמחייב צער באונס ומהרש"א תי' דקושיתם אמאי לא פריך אאונס דברייתא כיון דבאונס עסיק ותירצו דבאונס משום דלא תרויח וי"ל דה"ה דהו"מ לאקשויי אאונס דברייתא אלא דניחא ליה קו' הכחשה אמאי מפותה פטור:
ד"ה אין לי וכו' וכן אביה אמאי צריך קרא לאביה וכו' עכ"ל כ' מהרש"א דגם לרב' קשיא דבמפותה מודה רבא דאמרי' שלא יהיה חוטא נשכר דכיון דכששאנה אינו משלם קנס ע"ש ונ"ל דלרבא ל"ק דכיון דאי משלם קנס לא יהיה חוטא נשכר א"כ איצטריך למיכתב אביה דאי לא כתב אביה ה"א אינו יכול לעכב וישלם קנס אפי' אם ישאנה כדי שלא יהיה חוטא נשכר דמאי חזית לו' יכול לעכב כדי שלא יהיה חוטא נשכר אע"ג דקרא לא כתיב אלא היא דיכולה לעכב נימא דאביה א"י לעכב כיון דלא כתיב מיאון באביה ומשום שלא יהיה חוטא נשכר ישלם קנס וי"מ דלרבא ל"ק דאע"ג דאינו משלם קנס מ"מ כיון דמשלם בושת ופגם לאו חוטא נשכר וקנס דנקט הגמ' ל"ד וחדא מילתא נקט:
בא"ד מ"מ מועיל מיאונה וכו' וכן במיאון אביה וכו' עכ"ל והיינו לאביי דמכח קרא יתירא דרשי' הכי אבל לרבא דליכא קרא יתירא אינו משלם קנס בכ"הג דקושיתם היא לאביי דווקא כמ"ש בדיבור הקודם ודבריהם בסה"ד אזלי לרבא ולא סתראי נינהו כמ"ש מהרש"א ז"ל ומהרש"ל כ' בכונתם דאיצטריך קרא דהיא מעכבת בבוגרת וקמ"ל דישלם קנס אע"פ דמה שלא נשאה הוא משו' עיכוב דידה וכן מיאון אביה מיירי בנער' וקמ"ל דישלם קנס ע"ש והוא תימא דא"כ מה מק' התוס' אח"ז והא דתניא המפתה לכשלא יכנוס וכו' הא קושטא הוא דדוקא כשלא יכנוס שהרי מיאון דידה מיירי בבוגרת ומיאון דאביה מיירי בנערה אבל דבריו יכונו בסה"ד שכ' לרבות יתומה דרשי' שיש קנס כשהיא מעכבת דהשתא יתורץ קושיתם הא' דאיצטריך קרא לענין שישלם קנס אם עיכוב הנישואין הוא מאר ואין סתירה בדבריהם דהשת' אין צריך למ"ש בתחילה דצריכי דאפילו נשאת לו מועיל מיאון לענין דישלם קנס:
דף מ.
גמ' אלא הא קמ"ל דנערה שנתארסה ונתגרש כיתומ' וכו' והא דהוצרך לו' כיתומה לאשמעי' אפילו בשת ופגם כמ"ש הרא"ש במתני' דלעיל ובהכי ניחא מה דהוצרך רב לפסוק הלכה בר"א הא בלא"ה הלכה כרע"ק מחבירו אלא דקמ"ל אפי' בושת ופגם מיהו ק' במ"ש התוס' דלעיל דט"ל ע"א בד"ה בא משום דהלכה כרע"ק מחבירו הא בלא"ה פסק רב כר"א והוה ניחא טפי לשלול אפי' רע"ק דברייתא:
דף מ:
גמ' אלא הא דאמר ר"ה וכו' ק' נימא דאחר קרא דלאמה שמעינן דאיסורא וממונא שוין וילפי' מהפרת נדרים דכ"הג כתבו התוס' לעיל דט"ל ע"א בד"ה הואיל בשם ריב"א ויש ליישב:
גמ' במהווה את עצמה וכו' עיין ברש"י בסנהדרין דס"ו ע"ב שכ' דלר"מ קטנה אין לה קנס דנערה כתיב ונר' דס"ל דלר"מ איצט' כי תהיה למהווה את עצמ' כדי שלא נדרוש מדכתי' נערה מלא במוציא ש"ר למידרש כ"מ שנאמר נער אפילו קטנה במשמע כדדרשי רבנן ואחר דכתיב כי תהיה גלי דאפי' מקום דכתיב נער אין קטנה כמשמע ועיקר טעמו הוא מנערה ולא איצטריך תהיה אלא לאפוקי דרשא דרבנן ועיין לה' בש"מ:
דף מא.
רש"י ד"ה הרי זה וכו' וקסבר כופרא ממונא עכ"ל דלמ"ד כופרא כפרה הוי כמו קנסא ואין משלם על פי עצמו וכה הראוני דבגמרא בקמא דמ"א ע"ב קאמר בהדיא דכופרא כפרה ומשלם ע"פ הבעלים ע"ש ומשה"ק דרע"ק ס"ל שם בקמא דאין משלם ע"פ הבעלים וע"כ דס"ל כופרא ממונא ואלו בריש מכות מוכח דס"ל לרע"ק דאין עדים זוממין משלמין את הכופר משום דכופרא כפרה עיין בהריטב"א בחי' שם ובכונת רש"י כאן עיין לה' בש"מ:
תוס' ד"ה אי משום וכו' וההיא דהתם מגומגם טפי' עכ"ל דההיא דנזיר ניחא להו כמו בשמעתין אבל מדברי התוס' בסוכה מבואר דגם ההיא דנזיר קשיא והיינו מדפריך שם בתר הכי והאיכא דבין הבינים וע"ש בתוס':
דף מא:
גמ' ניפלוג בדידה כ' בת"י נפלוג בבהמה אבל בבן חורין י"ל דלא כר"מ אבל רש"י פי' נפלוג בבן חורין וע"ש בתוס' קמא דט"ו ובמהרש"א ז"ל שם ע"ש:
גמ' דא"ל סליק הזיקך פרש"י יהרוג אותו צריך לחלק בין כלב לכודניית' דאמרי' בפ"ק דחולין לקטלינהו איכא בל תשחית: