אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת כתובות › פרק עשירי

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת כתובות · פרק עשירי

פרק תשיעי

דף צ.

גמ' דאי ס"ד טרפה ממשעבדי ליתו בני א' ולטרפינהו ק"ק כיון דטעמא דטרפה ממשעבדי משום דיסבון תנן והוו כב"ח אמאי לא פריך טפי אמאי שניה ויורשיה קודמין הול"ל יורשי הא' קודמין דהו"ל ב"ח קדום וי"ל דנקט לשון טרפה משום דבעי לדיוקי דינא דטרפה ממש עבדי ועיי"ל דפריך אפילו נימא דמיירי מתני' בקדמו וגבו ואפי' ללישנא דלעיל דמה שגבו גבו היינו בחייה משום חינא כמ"ש התוס' לעיל אבל מיורשיה דלא שייך חינא טרפי שפיר:

רש"י ד"ה כי פליגי וכו' כיון דהנהו גופייהו קשקלי וכו' עכ"ל משמע דאי הב' עדיין חיה דהשתא הנהו לא שקלי אלא היא הוי כב"ח ולכ"ע הוי מותר ואין להקשות כיון דבעודה חיה בשעת מיתת אביהם הויא מותר וזכו בני הא' בכתובת אמן אמאי כי מתה לא הוי מותר כיון דכבר זכו בני הא בשעת מיתת אביהם דמ"ש ממרובין ונתמעטו דאמרי' לקמן כבר זכו בני הא' די"ל דהכא כיון דעדיין לא גבתה כל הנכסים משועבדין לכתובתה ואין להם זכות ליטול כתובת בנין דכרין עד שתתפרע השניה כתובתה דכל זמן שלא תבעה כתובתה כל הנכסים משועבדין לה ולהכי לא אמרינן כבר זכו בשעת מיתת אביהן אבל במרובין ונתמעטו דלקמן בשניהם כתובת ב"ד איתמר אבל אין לתרץ דרש"י ס"ל כהסוברי' ברי' שהביא הרא"ש דבחיי הב' ל"ל כתובת ב"ד כלל והחולקים דס"ל דאפי' בחיי הב' יש להם כתובת ב"ד מפרשי' דלא כפירש"י אלא דטעמא דב"ח לכ"ע נעשה מותר משום דמצוה לפרוע חוב אביהן משא"כ בכתובה וכמ"ש במקובצת ע"ש דלפי פירש"י לקמן במועטין ונתרבו דכבר זכו בני השניה בשעת מיתה ע"כ דס"ל דבחיי הב' נמי אית להו כב"ד דאי ל"ל בחייה אמאי נוטלין לאחר מיתתה הא כבר זכו בני הב' וע"ש בהרא"ש:

דף צא.

גמ' אלא לאשמועי' כתובה נעשית מותר לחברתה י"מ להסוברים שכ' הרא"ש דגם בחיי שנייה יש להם לבני הא' כתובת ב"ד מאי פריך הגמ' נימא אי אשמעי' נעשית מותר הו"א דוקא בעדיין חיה דלאו הנהו קשקלו והוו כב"ח דנעשה מותר מה"ט כדפירש"י לעיל אבל א' בחייו וא' במותו כיון דמתה הב' אינה נעשית מותר כיון דהנהו קשקלי להכי אשמעי' א' בחייו וא' במותו כדי לאשמועי' עלה דנעשית מותר אפי' בכה"ג ולק"מ דא"כ לא הול"ל יש להם כתובת ב"ד אלא הני הול"ל א' בחייו וא' במותו כתובה נעשית מותר לחברתה:

תוס' ד"ה אלא וכו' א"כ הדק"ל וכו' עכ"ל ואין לתרץ דהמתרץ דקא' אלא הכא בפחות מדינר כוונתו לומר ואיפוך אלא דעדיין לא אסיק למילתי' ופריך ליה והא כ"ש דינר קאמר ולא הבין דברי המתרץ ועדיפא מינה פריך ליה וכמ"ש התוס' בדיבור הקודם דהא ליתא דאי המתרץ כיון לומר איפוך אמאי נייד משינוייא קמא משום פירכא דכיון שיש שם דינר מבע"ל הו"ל לשנויי איפוך ותו לא:

דף צא:

רש"י ד"ה דזבנא וכו' שהיתה נשואה לאחר וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל ונ"ל דאם היא עדיין נשואה לאביו א"כ במיתת אביו נפלו נכסים קמי דידיה וכשהוא פורע לה יותר ממה שקיבל ממנו מחזי כאגר נטר והוי ריבית משא"כ לאחר:

דף צב.

רש"י ד"ה ופייסיה בשביל ראובן שבאחריו' מכרה לו עכ"ל לפמ"ש התוס' לעיל ד"ה מאי דרמי ב"ח ס"ל דלא מצי לוקח לסלוקי בזוזי ע"כ דפייסיה והבא מרצונו של הב"ח ע"י פיוס אבל רש"י ס"ל דאפי' רמי ב"ח לעיל ס"ל דמצי לסלוקי ואין לו' לעיל מיירי שלא באחריות שהרי אמרי' עלה בגמ' לעיל וטירפא בכמה כתבינן מיהו בפ' המקבל דק"י דאמרי' בגמ' הניחא למ"נ וכו' פירש"י פלוגתא היא בכתובות בפרק הכותב והוגה שם בספרים בפ' מי שהיה נשוי נר' דס"ל לרש"י כמ"ש התוס' דרמי ב"ח ס"ל דלא מצי לסלוקי אפילו באחריות וק' דמפירש"י כאן מוכח דרמי ב"ח ס"ל מצי לסלוקי מיהא באחריות לפמ"ש מהרש"א בכוונתו וצ"ל דלעיל מיירי בלוקח שדה שנייה שלא באחריות ומאי דאמרי' וטירפא בכמה כתבי' הוא על הלוקח הא' וי"ל דלוקח הא' הוא באחריות אבל לוקח ב' שלא באחריות ולפ"ז רש"י והתוס' בחדא שיטה קיימי ועמ"ש לקמן בתוס' בד"ה ראובן שמכר כל שדותיו:

תוס' ד"ה ראובן וכו' ואומר ר' דזקפו וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל די"ל דאי לאו מצי למימר תפיסנא ליה מחיים כההוא בקרא ומלוג' דשטרי ע"ש ולא דמיא כלל דשאני התם דכבר מחוייב הא' מחיים ומהניא תפיסה אבל הכא לא נתחייב לו מחיים עד לאחר מיתה שפרע לב"ח ולא מהני תפיסה וכמ"ש התוס' בד"ה ופייסיה דהיכא דעדיין לא פייסיה אינו יכול לעכב המעות וכדאמרי' לקמן א"ד אפי' באחריות דאמר ליה אחוי טרפך ואשלם מיהו יש לקיים דברי מהרש"א לל"ק דלקמן דדוקא שלא באחריות:

ד"ה ראובן שמכר כל שדותיו וכו' בהך תקנתא לא ניחא ליה וכו' עכ"ל כ' מהרש"א אע"ג דחוזר לוי עליו מ"מ ניחא ליה דתיקו ארעא בידיה והיינו ע"י שיפרע מעות ללוי וק' דא"כ אמאי יאמר לא ניחא ליה יסלק הב"ח בזוזי דהא רבא גופיה ס"ל לעיל דלוקח מצי לסלוקי לב"ח בזוזי וי"ל דהתו' כתבו בסמוך דהכא ביתמי מיירי דמת ראובן וכיון דמכר כל שדותיו ומטלטלי דיתמי ל"מ לב"ח ואין יכול לחזור על היתומים הוי לגבי ראובן כלוקח שלא באחריות וכבר כ' מהרש"א לעיל בפירש"י בד"ה ופייסיה דבלוקח שלא באחריות לא מצי לסלוקי הב"ח בזוזי אבל ללוי שלקח ממנו מסלקו בזוזי ומצי למימר לא ניחא ליה בהך תקנתא והא דרצה גובה משמעון היינו משום דכיון דלא נשאר ביד שמעון אלא אחת לא מצי למימר לא ניחא לי כדאיתא בקמא ד"ח ע"ב ע"ש שבחירה ביד הב"ח ומכאן סיוע למ"ש הסמ"ע סי' קי"ט סק"ל ע"ש ומ"מ נ"ל בדברי התוס' דלא כמהרש"א אלא דהשתא דכבר מכר ללוי ולא נשאר ביד שמעון אלא אחת לא מצי שמעון לו' לא ניחא לי אלא כלפי שכ' רש"י דמשעה שקנאה שמעון נסתלק שעבודך לזה כ' בשם רב"י דבשעה שהיו ביד שמעון לא נסתלק שעבודו דהא יכול שמעון בעודן בידו לו' לא ניחא לי:

דף צב:

ד"ה דינא וכו' אית ליה ארעא אחריתי וכו' עכ"ל משה"ק מהרש"א נימא דשמעתין בדלית ליה ארעא אחריתי לק"מ דא"כ למ"ל טעמא דתרעומת הא מצי מפצי' ליה כי היכי דמעמידה בפני ב"ח ולישנא קמא אמאי פליגי בהא וכ"כ במקובצת בשמעתין דע"כ מיירי בדאית ליה אחריתי דאי לית ליה למ"ל טעמא דתרעומת והא דלא חזר עליה הב"ח דהא בני חרי היא משום דמיירי דזה השדה שמכר ראובן לשמעון היא אפותיקי אצלו ע"ש ותי' מהרש"א ז"ל אינו מבורר לי:

דף צג.

ד"ה מאי לאו פיחתו וכו' דבטביחה ועומדת לטביחה מאי קמ"ל כ' מהרש"א ז"ל דהמק' שהק' מברייתא דב' שהטילו וס"ד דמיירי בשור לחרישה ועומד לטביחה ע"כ דמוקי למשנתנו בשור לטביחה ועומד לטביחה וס"ל דלאו מילתא דפשיטא ופליג בהא על ס' המק' שהק' ממשנתנו ע"ש וא"צ לזה אלא דהמק' שהק' מברייתא פשיט"ל דמשנתנו בהותירו זוזי חדתי כשינוייא דגמ' ולא שייך לאקשויי בהא ליפלוג ולתני בדידה:

דף צד.

ד"ה שנמצאת וכו' דאפי' לא נמצאת פליגי וכו' עכ"ל ר"ל בנמצאת נמי פליגי לענין שבועה ובשכבר גבי דהתוס' לא הקשו אפירש"י אלא משום דמסתמא קודם גביה מיירי מדקתני לא וכו' ולישנא דמתניתין מיתוקם בנמצאת שאינה שלו לפיר"ח ודלא כמהרש"א ז"ל:

בא"ד ואור"ת דמשביעין וכו' עכ"ל גם לפירש"י השבועה היא שלא התפיסה צררי אלא דלפי' רש"י כיון דכבר נמצאת שאינה שלו כשאין משביעין אותה יעלה על דעתה דהדרא ג' עלווה ומפסד' לה וכדפירש"י אבל לפיר"ת דבשלא נמצאת מיירי לא יעלה על דעתה ד"ז וא"כ שבועה מאי אהני לה ולהכי הוכרח ר"ת לו' דמ"מ אהני דאי אתפסה צררי תפרוש ולזה כיון מהרש"ל ודלא כמהרש"א ז"ל:

בא"ד וס"ל כרבנן עכ"ל אין רצונם לו' דפליגי ן' ננס ורבנן בין ביתומים גדולים וקטנים וכן ננס כאביי קשישא ומ"ד אין נזקקין ס"ל כרבנן בין בקטנים בין בגדולים ומוקי להנך משניות דלא תפרע אלא בשבועה כבן ננס בין בגדולים בין בקטנים ואיהו לא ס"ל כהנך משניות אלא כרבנן דא"כ מאי פריך בר"פ שום היתומים למ"ד אין נזקקין ממתני' דשום היתומים נוקי לה כבן ננס כמו הך דלא תפרע אלא בשבועה ואיהו דאמר כרבנן אלא ר"ל דלעולם דחיקא מילתא טובא דלא ס"ל כסתם מתניתין אלא דמ"ד אין נזקקין ס"ל כרבנן בקטנים וכבן ננס בגדולים ומוקי להך דלא תפרע אלא בשבועה בגדולים אבל הך דשום היתומים ליכא לאוקומי בגדולים כמ"ש התוס' לעיל ולכך פריך מינה ומ"ש התוס' ואיהו ס"ל כרבנן היינו בקטני' וכ"כ מהרש"ל ע"ש שהוכיח כן מדברי התוס' לעיל דלא מוקמי ההיא דלא תפרע אלא בגדולים:

דף צה.

גמ' וכי כתבה ליה מאי הוי והתניא וכו' ק' מאי פריך אפי' אי הוי כנשואה כמ"ש התוס' מ"מ בסילוק מהני דאין לה עליו אלא שעבוד ודין ודברים הוי לשון סילוק אבל בברייתא דמיירי בשותפ' צריך לשון מתנה וקנין ולא לשון סילוק ולכך לא מהני וי"ל כיון דידה כידו כמ"ש התוס' עדיף משעבוד ול"מ לשון סילוק מיהו אכתי יל"ד דמאי דפריך בתר הכי קני מאי הוי דאמאי תלי לה להאי ירכא בקנין הא אגופה דמתני' לחודה ליפרוך תימא נחת רוח עשיתי לבעלי ע"כ נר' ליישב הכל במ"ש התוס' בד"ה כתבה דמאי דאמרי' דבשט' אי' לו' נ"ר עשיתי לבעלי היינו שכתבה שהיא עצמה מכרה וא"כ י"ל דהגמ' מעיקרא מכח קו' תימא נר' וכו' הוה סבור דע"כ מתני' במנרה היא עצמה ולכך פריך מברייתא דהאומר לחבירו דלשון דו"ד לאו לשון מכר ומשני בשקנו מידה ור"ל דלעולם בלשון סילוק לבד מיירי מתני' ולא תקשה תימא נר' וכו' דבקנו מידה לא מציא אמרה ולכך פריך וכי קנו מידה מאי הוי וכו' ומשני הא ר"מ וכו' ולפ"ז היכא דמהני לשון סילוק מהני לשון דו"ד בלא קנין מיהו הר"מ בפי"ז מה"א פסק לדין דמשנתנו בקנין ע"ש:

רש"י ד"ה טירפא וכו' שהרי מכרה לו באחריו' עכ"ל אע"ג דהכא נמצאת שאינה שלו ואיכא למ"ד בפ' חזקת דאפי' מכרה שלא באחריות אם נמצאת שאינה שלו חוזר עליו ה"נ מניה דמוכר אבל טירפא אינו טורפ' מלקוחות דהוי כמלוה ע"כ כדמוכח מדברי התוס' לקמן דצ"ו ע"א בד"ה אלמנה ולכך כ' דמיירי במכרה באחריות:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה