משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת כתובות · פרק חמישי
דף נד:
תוס' ד"ה דנייחד וכו' כיון דבדעתה תלוי וכו' עכ"ל ולפי' מה שפירש"י דאפי' קבלה עליה כיון דהוו משעבדינן י"ל דההיא עובדא דלעיל היתה בתר האי עובדא:
ד"ה אם רצה וכו' דבשלמא כשיש לו וכו' עכ"ל י"מ
היכי כ' התוס' לעיל דף מ"ב ע"א ד"ה ר"ש גבי יחוד כלי לגבו' ממנו כשיתחייב בדין דהוי דבשלבל"ע הא כיון דיש לו השתא אע"פי ששעבד לאחר זמן לא הוי דבר שבל"ע כמו הכא ומתרצים דשאני התם שלא נתחייב כלל עד עמדה בדין כמ"ש בתי' שם ע"ש ועי"ל דשאני התם דהקנה לו קנייה ממש לגבות ממנו ולא שעבוד בעלמא:
ד"ה לפוגמת וכו' והתוספת וכו' עכ"ל מכאן הוכיחו האחרונים דאם יש לא' שני שטרי חוב על חבירו ופגם א' מהם אינו נפגם הב' שהרי אי תנאי כתובה לאו ככתובה והתוספת בשטר אחר גובה תוספת בלא שבועה עכ"ד דיש לדחות שאני הכא דאי תוספת לאו כת וי שטר מתנה כדפירש"י והו"ל כתובה חוב ותוספת מתנה ול"ד לתרי שטרי חוב דחדא מילת' נינהו:
רש"י ד"ה פוגמת וכו' אם פגמה התוספת וכו' עכ"ל אבל פגמה הכתובה נכלל בכלל ולשבועה דקאמר אע"ג מאי דקאמר לשבועה היינו דאם פגמה התוספת עצמה דבעי שבועה ול"ד לשט"ח דעלמ' וכדפירש"י לקמן דס"ל דל"ד שט"ח לכתובה מ"מ נכלל ד"ז דאם פגמה הכתובה נפגמה גם התוס' ולכך הוצרך לפ' אם נפגמה התוספת ומדברי מהרש"א בתוס' ד"ה פוגמת שכ' דלא ניחא להו לפ' כפירש"י משום דהיינו ולשבועה כמו ע"א מעידה וכו' ולא כתב כמו פגימת התוספ' דנשבע' עליה ונר' שהבין בדברי רש"י דולשבוע' היינו ע"א ונפרעת שלא בפניו לחוד ולפגימה דקאמר היינו אם פגמה התוספת עצמה דנשבע עליה ולא לענין אם נפגמת התוספת נשבעת על הכתובה ואין נראה מפירש"י בד"ז שכ' ואם טוען התקבלת כל כתובתיך וכו' ולדברי מהרש"א לא הול"ל אלא אם טוען התקבלת כל התוספת:
דף נה.
תוס' ד"ה ולשבח וכו' ולא כשבח קרקעות מדקתני ולא הבנות וכו' עכ"ל התוס' בפ"ק דמציעא הוכיחו מדקתני ולא הבנות במזונותיהן ודקאמר הגמ' שם טעמא משום דתנאי כתובה ככתובה ואי ב"ח אינו גובה משבח יתומים אפי' לאו ככתובה אינן גובין והתוס' הכא לא הוכיחו מזה משום די"ל בנות עדיפי מב"ח משום דתנאי ב"ד הן וכמ"ש הרא"ש שם א"נ דס"ל ב"ח אינו גובה מן הראוי ואחלוקת ולא מן הראוי הוא דקאמ' הגמ' שם טעמא דתנאי כתובה ככתובה:
ד"ה כתבו וכו' דשטר מכר טריף ממשעבדי וכו' עכ"ל אע"ג דקי"ל המוכר שדהו בעדים טרפ' ממשעבדי אפי' בלא שטר ס"ל להתוס' כאן דהיינו דוקא במוכר בעדים ולא הזכיר שטר אבל אם אמר וכתבו לו שטר גילה דעתו דאינו טורפ' אלא בשטר:
דף נה:
ד"ה מתנת וכו' כדמוכח מתני' דמי שמת וכו' עכ"ל עמ"ש לעיל די"ט ע"א:
בא"ד מוקמי' בין לרב בין לשמואל דקנו מיניה בקנין חזקה וכו' עכ"ל ולא ניחא להו לאוקמ' במיפה משום דהגמ' דפריך דשמואל אדשמואל ולא ס"ד במיפה אמאי לא פריך ממתני' ולפי' ריב"ם דחקו לו' דה"ה דהומ"ל ממתני' וכו' עיין למהרש"א ז"ל:
ד"ה שאם וכו' דהיאך יהנה קנין בדבר שאינו בעין וכו' עכ"ל אע"ג דהכא בדברי רב קיימי' ורב ס"ל כר"מ דאדם מקנה דבר שבל"ע אף על פי שאינו ברשותו מ"מ כיון שמת קודם שבאו לרשותו אינו קונה לכ"ע דאפי' למ"ד אדם מקנה דשב"ל לא קני אלא משעה שבאו לעולם והיינו דלא הקשו התוס' לפירש"י דאמאי אצטרי' לטעמא דאין מטבע נקנה בחליפין הא בלא"ה ת"ל משום שאינו ברשותו משום די"ל דנקט טעמא דאין מטבע נקנה בחליפין דמהני האי טעמא אפי' לא מת עד שבאו לעולם:
דף נו.
ד"ה אמר וכו' תקשי מהכא תסתיים וכו' עכ"ל לשון תקשה הוא מגומגם דהא למאי דמסיק אלא תרווייהו אזלי בתר אומדנא אזדא לה לתסתיים דקאמר הגמ' לעיל ולא הול"ל אלא דהגמ' אמאי לא אמר תסתיים דרב הוא דאמר הלכה כראב"ע וי"ל דכוונתם דהגמ' בס"ד דלא ס"ד הא דקאמר תרווייהו אזלי בתר אומדנא אמאי לא פריך אדרבא תסתיים דרב הוא דאמר הלכה כראב"ע:
תוס' ד"ה הרי וכו' דהא תניא בפ"ב דנזיר הריני נזיר וכו' עכ"ל משמע להו דההיא דנזיר ר"מ היא דסתם משנה ר"מ וע"כ בדכפל וכ"כ הפנ"י מיהו ק' אמאי אצט' למי' התם דהא דמודה ר"ש ברישא משום דמתנה עמש"ב נימא דמודה ברישא משום דר"מ היא ובדלא כפל תנאו מיירי ולכך תנאו בטל וי"ל דא"כ אמאי נקט תנאי דמטמא למתים טפי מכל תנאים דעלמא ואין להקשות הא אמרי' בס"פ שבועת העדות דמודה ר"מ באיסורא דמכלל לאו אתה שומע הן וא"כ נימא דבדלא כפל מיירי ומאי מק' התוס' דכבר כ' התוס' דדוקא באיסור חמור הוא דמודה ר"מ:
בא"ד אלא היכא שמתכוין וכו' עכ"ל במ"א הארכתי בזה ובמה שהק' המח"א ע"ד התוס' הללו:
דף נו:
רש"י ד"ה שלי וכו' חדש מאי א"ל וכו' עכ"ל יל"ד מאי קו' מחדש הא חדש דאורייתא ובדאורייתא לא עשו חיזוק ואי גם חדש חששא בעלמא כמו מעשר א"כ במאי דמשני בדמאי היקלו גם חדש ניחא דאיכא למימר נמי רוב אין חשודין כמו דמאי וי"ל:
דף נז.
גמ' וכי קאמינא אנא וכו' תחיל' ביאה וסוף ביאה עיין להתוס' לעיל דנ"א ע"א ד"ה מני שהק מנ"ל להגמ' לעיל דכל הפוחת דקאמר ר"מ אפי' בתנאה נימא אפי' בסוף ביאה דאין יכולה למחול ע"ש וק"ק נימא דהגמ' דלעיל אזיל אליבא דרבין דבסוף ביאה נמי מחלוקת ואי ר"מ ס"ל דאינה יכולה למחול ר' יאודה היינו ר"מ וי"ל:
דף נז:
רש"י ד"ה להשיאה כשהיא קטנה שטורח הוא לה וכו' עכ"ל הא דלא פי' משום עד שתגדיל ותאמר בפלוני אני רוצה כדפירש"י גופיה אח"ז גבי קידושין נר' דס"ל דגבי נישואין כיון שכבר נשואה עמו לא חיישי' למידי ודוקא בקידושין לחוד הוא דאסור לקדש בתו קטנה אבל התוס' שכ' בד"ה בגרה בקושייתם ואין פוסקין וכו' נר' דס"ל דטעמא להשיאה כשהיא קטנ' משום עד שתגדיל ותאמר וכו' כמו הקידושין וע"ש במהרש"א ז"ל:
תוס' ד"ה תיובתא וכו' כגון שקידשה לאחר ששהתה יב"ח בבגרות וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ל"ק דהמק' דלעיל לא ידע להך בריי' דבוגרת שקידשה לאחר ששהתה יב"ח בבגרות דבשלשים סגי:
דף נח.
ד"ה הנהו וכו' אלמא מיירי שהלוקח מוחזק עכ"ל והא דמשמע ליה להגמרא דמיירי כשהלוקח מוחזק משום דסיפא דלסטים מזויין דא"ל הש"ל ע"כ בהלוקח מוחזק דאי מוכר מוחזק הגיעו וזוהי ראייתו של רבי' אליהו דמהגמ' מוכח דבמוכר מוחזק הגיעו ודוקא בלוקח מוחזק הוא דא"ל הש"ל וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל:
ד"ה ואפי' וכו' וטעמא משום דאין דרך לאחר וכו' עכ"ל ר"ל דטעמא דלא מזונות מייבם כששהת' יב"ח בפני היבם משום דאין דרך לאחר וכו' ולפמ"ש מהרש"א בדיבור שאח"ז דבעשתה יב"ח בפני היבם אוכלת ע"ש וע"כ דיש לה נמי מזונות דהא לא בדיק לה ולא מייחד לה בית אלא עד שנתחייב במזונותיה צ"ל דמ"ש התוס' דטעמא דאין דרך לאחר וכו' היינו ר"ל דטעמא דעשתה יב"ח חסר יום אחד בפני היבם ויום א' בפני הבעל דלא מצטרפי להתחייב במזונותיה משום דאין דרך לאחר:
ד"ה השתא וכו' ל"מ ששה חדשים בפני הבעל וכו' עכ"ל לפמ"ש מהרש"א בכוונתם העיקר חסר מדברי התוס' דלא זו אף זו דיבם הו"ל למינקט דעלה הוא דפריך הגמ' ומשני אבל דבעל מפורש הוא במתניתין דקתני ואפי' כולן בפני הבעל וכו':
דף נח:
רש"י ד"ה לעולם וכו' וה"ה דמ"ל כשאין מעלה לה מזונות וכו' עכ"ל עמ"ש מהר"ם לובלין ז"ל בכוונת' שדבריו תמוהים דלפ"ד לא הו"ל לרש"י לתרץ אלא דאי במעלה לה מעה כסף מ"ט דר"י הסנדלר דאמר חולין כיון דס"ל כר"מ דאין אדם מוציא דבריו לבטלה אמרי' נעשה כמו שאמר יוקדשו וכו' לכ"נ עיקר כמ"ש מהרש"א בכוונתו דלפום ההוא הדין שכ' רש"י ז"ל יתהפכו הסברות ושמואל ס"ל מעה כסף תחת מעשה ידיה ומזונות תחת מותר איברא דלפ"ד ק' בתי' רש"י שכ' משום דרישא בניזונת וכו' הא אי מעה כסף תחת מעשה ידיה רישא לאו בניזונת אלא במעלה לה מעה כסף ומשום דיכולה לומר איני ניזונת ואיני עושה ורב דאמר יכולה אשה שתאמר איני ניזונת ואיני עושה היינו וע"כ איני עושה מותר ואפילו להסוברים דבמות' אי' לו' איני עושה היינו אי מותר טעמ' משו' חינא אבל אי מותר תחת מזונות לרב דס"ל מזוני עיקר ואח"כ תיקנו מותר תחת מזוני יכולה לו' איני ניזונת ואיני עושה מותר ועיין להשע"ה ונ"ל לפ"ד מהרש"א עיקר תי' רש"י הוא משום דרב אמר יכולה אשה שתאמר איני ניזונת ואיני עושה דמשמע מזונות תחת מעשה ידיה דאי מותר קאמר הו"ל לפרש דאמורא צריך לפרש דבריו ומ"ש רש"י אוקי רישא דמתני' בניזונת וכו' הוא לתרץ קושיא אחרת דהוק"ל אמאי נקט לרב ושמואל במעלה לה מזונות הא לרב ושמואל מיתוקמא באין מעלה מזונו' ומעה לזה תי' משום דרישא בניזונת:
דף נט.
תוס' ד"ה א"צ וכו' ואין לפ' טעם שא"צ ל להפר וכו' עכ"ל ור"ל דמיירי במעלה לה מזונות ואין מעלה לה מעה כסף וכיון דמעלה לה מזונות יכול להפר על המותר משום דאינו יכול ליזהר ליהנות במעשה ידיה בצמצום דכה"ג כתבו התוס' לקמן ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל.
דף נט:
גמ' אפי' תימא וכו' הב"ע וכו' הק' במקובצ' אמאי לא מוקי פלוגתייהו בקונמות ופליגי דב"ש סברי קונמות מפקיעין מידי שעבוד וב"ה סברי אין מפקיעין ותי' דא"כ נפלגו בקונמות בעלמא אי מפקיעין מידי שעבוד ועוד תי' דא"כ ב"ה דלא כריב"ן לעיל ושמואל פ' לעיל כריב"ן ע"ש ואכתי קשה נוקי לפלוגתייהו דלכ"ע קונמות מפקיעין מידי שעבוד ופליגי דב"ש סברי לא אלמוה רבנן לשעבודיה דבעל וב"ה סברי אלמוה רבנן לשעבודיה דבעל ואתי' ב"ה כריב"ן לעיל וכה"ג אשכחן דפליגי תנאי במסכת קמא והביאו הא התוס' לעיל בד"ה קונמות דלמ"ד יוצאין בשן ועין לאשה ס"ל דלא אלמוה רבנן לשעבודיה דבעל ולמ"ד לא לאיש ולא לאשה ס"ל דאלמוה וכמ"ש התוס' שם בקמא ואין לומר דאי טעמא דב"ש משום דלא אלמוה ומיירי באסרה הנאת יניקתה עליו הי"ל לחייבה להשכיר מינקת די"ל דמיירי בקיים לה איהו ולכ"ע הוא נתן אצבע בין שיניה לכן נר' דה"ה דמ"ל פלוגתייהו בכה"ג אלא כיון דאכתי קשה קו' ב' דפריך הגמרא מדתניא בש"א אינה מניקה להכי מסיק מחוורתא מתני' דלא כב"ש:
תוס' ד"ה כגון וכו' כיון דמשעבדא ליה וכו' נר' דס"ל להתוס' כיון דלא חל הנדר כלל כיון דמשעבדא ליה אפי' קיים לה בפי' לאו כלום הוא כיון דלא חל הנדר אין מקום לקיום לחו"ל ול"ק מ"ש מהרש"א ועיין להרשב"א בחי':
דף ס.
גמ' ואמר ר"ש אפי' מצות פרישה אין בו משמע דאי לאו דברי ר"ש ל"ק די"ל דיונק שקץ דקאמר היינו מדרבנן ואין להק' מכאן למ"ש הרשב"ג בחי' ליבמות דקי"ד ע"א דלמ"ד קטן א"נ אין ב"ד מ"ל בדרבנן ספי ליה בידים וא"כ בלא ר"ש קשה דאי מדרבנן הוא אמאי אסור להניקו די"ל בעי למיפרך אפי' למ"ד קטן א"נ ב"ד מ"ל דהשתא בדרבנן לא ספי' ולכך מייתי דר"ש וכי משני הא דפריש הא דלא פריש לדברי הרשב"א צ"ל דבדלא פריש אסור מדאורייתא דלא כפירש"י דאי מדרבנן אמאי אסור למ"ד אין ב"ד מ"ל דפלוגת' דאמוראי היא התם ולפ"ז מפירש"י דפי' מדרבנן יש להוכיח דס"ל דלא ספי' בידים אפי' למ"ד בדאוריית' אין ב"ד מ"ל ולא אמרי' חות דרגא כמ"ש הרשב"א ז"ל:
תוס' ד"ה וכו' מחבילות וכו' עכ"ל והגמ' גופיה דפריך ולא משני כדאמרי אינשי כדמשני בר"פ מפנין י"ל דס"ל להגמ' דפשיטא דאין להתי' אפי' לגדול ולא שייך לומר אפי' טובא דמשמע לעולם ודברי התוס' בריש סוכה תמוהים ועיין להמש"ל בהל' לולב:
ד"ה יכול וכו' אמאי אצט' קרא למשרי חלב וכו' עכ"ל ה"ה דהומ"ל נמי בשר שהרי לגירסא דגרסי' בשמעתין דם ע"כ דלא כסוגיא דכריתו' וקושיית' אינה אלא לספרים דגרסי בשמעתין בשר:
ד"ה גונח וכו' וכ"מ מדקאמר הכא הלכה וכו' עכ"ל
ק"ק בסמוך דקאמר ר"י הלכה כנחום מאן פליג עליה דנחום ואסר במקום פסידא ויש ליישב:
ד"ה מפרק וכו' דהא דאין דישה אלא בגידולי קרקע וכו' עכ"ל התוס' בפ' כלל גדול דע"ג ע"ב כתבו ואין נר' לו' דאיסורא דרבנן איכא גם בשאין גידולי קרקע ולא שרו רבנן אלא כלאחר וכו' ע"ש וכן יש להוכיח ממפיס מורסא דאם להוציא ליחה שרי אע"פ דמלאכה שאצ"ל אסור מיהא מדרבנן מ"מ משום צערא שרי כדאי' בס"פ האורג הרי דשרי משום צערא אפי' אינה כלאחר יד ומה"ט לא תי' התוס' בד"ה ממעכין דהכא שאני משום שהוא כלאחר יד וקיל מאיסורא דרבנן שאינו כלאחר יד משום דאין נר' לחלק בכך:
דף ס:
ד"ה והלכתא וכו' ור"ת אומר דא דאסור' לינשא וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל אע"ג דאין משועבדת גזרי' אטו מכירה ע"ש והיינו משום דשניהם מניקות ולא ידעי אינשי דזו שמתירין אותה לינשא משום שאינה משועבדת ואי מתעברת אביו ממשמש בביצים דחיובא רמיא עליה כיון דאינה משעו' ואתי למשרי במכירה כיון דשניהם מניקות אבל דבי ריש גלותא נותנין בניהם למנקת וכיון שרואין שאינה מניקה לא גזרי' אטו מכירה שהרי במכירה מניקה היא בע"כ:
דף סא.
רש"י ד"ה מליהנות וכו' לא הדירה מהנאת תשמיש דהא לא חייל וכו' עכ"ל לשון ולא הדירה ק' להולמו דאפילו נכלל הנאת תשמיש בכלל הנדר דמליהנות כל הנאה במשמע מ"מ משום תשמיש אין כופין דהא לא חייל דמשועבר לה ונ"ל דס"ל לרש"י כדעת הסוברים דכי היכי דאמרי' נדר שהותר מקצתו הותר כולו ה"נ נדר שלא חל מקצתו לא חל כולו וא"כ כי הנאת תשמיש בכלל הנדר כיון דלא חל גבי תשמיש לא חל על המזונות ולהכי כ' לא הדירה כלל מתשמיש מיהו קשה דדבריו סתרי למ"ש הוא גופיה לקמן ר"פ המדיר לפי מה שהבינו התוס' שם בדבריו ע"ש ובנימוקי להלכות נדרים כתבתי בזה:
גמ' אבל בסתם ד"ה יוצא לאלתר כ' בש"מ בשם הריטב"א הטעם דכיון דסני לה לא יבקש פתח לנדרו ע"ש מכאן יש ללמוד לקנס בשדוכין לזמן קצוב והלכה האשה ונתקדשה לאחר דמחוייבת בקנס לאלתר ולא עד שיגיע זמן שקצבו ביניהם דאפי' שמואל לא פליג אלא משום שמא ימצא פתח לנדרו הא לאו הכי כופין מעכשיו כיון דסופייהו לכופו ה"נ בקנס שידוכין דכבר נתחייבו משעה שנתקדש' דהא חזרו בה מהשידוכין ואפי' תתגרש מהב' חייבת היא בקנס מיהו י"ל דהכא טעמא דכופין לאלתר משום דלא יש תקנה מעכשיו יש לה צער וכדאמרי' לקמן לא אכולהו דאינו דומה מי שיש לו פת בסלו וכו' ועיין להעה"ש אה"ע סי' ן' ע"ש:
דף סב.
גמ' אמ"ר חדש כאן וחדש בבית לפירש"י צ"ל דשלא ברשות חדש כאן וי"א חדשים בבית ועיין בש"מ בשם הר"י ן' מיגש ז"ל:
תוס' ד"ה טיילים ע"ש שדרכם וכו' עכ"ל י"ל משום דמי שחייב מס למלך דרכו ליטמ' שלא יראוהו גובי המס ולכך קרי למי שאין עליו מס טיילים שיוכלו לטייל בשוק:
דף סג.
ד"ה רב הונא וכו' כיון שיכול' לסבול תשמיש וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל ונר' דכוונתם מלישנא קמא דפריך נדה בתשמיש ולא פריך נמי חולה בתשמיש משמע משום דאיכא לאוקמה באינה חולה כ"כ ובת תשמיש היא אע"ג דקתני חולה סתם וא"כ מאי פריך בלישנא בתרא חולה בת מלאכה הא איכא לאוקמ' באינה חולה כ"כ אבל אין לתרץ דחולה לא הוי פת בסלו הא ליתא דכיון דאפשר שתתרפא הוי פת בסלו כמו מדיר שכ' התוס' בסמוך בד"ה אינו דהוי פת בסלו כיון דאפשר שימצא פתח לנדרו:
דף סג:
ד"ה אבל וכו' דבאומרת טמאה אין נראה להתיר וכו' עכ"ל אע"ג דמתני' היא בנדרים דחיישי' שמא עיניה נתנה באחר י"ל דהכא שאני דמפסדא כתובתה וכמ"ש בתחי' הדיבור ועיין למהרש"א מיהו בדברי הרא"ש בפ"ב דיבמות דכ"ד לא יתכן לומר כן שכ' בדברי התוס' והוכיח מדאוכלת בתרומה בסוף נדרים ע"ש ומאי ראיה ההיא דאוכלת בתרומה אמתני' קאי דמפסדא כתובתה וכן ראיתי מק' ע"כ נר' דס"ל כמ"ש התוס' בנדרים שם בשם הר"א דאמתני' לא קשה הא שויתה אנפשה ח"ד דזונה ל"מ לינשא לכהן ע"ש וגם משום טומאה נמי ס"ל דל"מ כיון דליתיה אלא בכהן דאנוסה היא אבל באשת ישראל ברצון וכן לתרומה היא נמי מוזהרת שו"ר להתה"ד בפסקים סי' רכ"ב שכתב בכוונתם דס"ל דאיכא יחוד רגלים לדבר הוי וכל היכא דאיכא רגלים לדבר לא אמרי' שמא נתנה עיניה באחר וכ"כ בתשו' רמ"א סי' י"ב ע"ש:
דף סד.
גמ' אלא אידי ואידי שתבעה לייבם וכו' הומ"ל אידי ואידי שתבעה לחלוץ ושמואל כמשנה א' ובריית' כמשנה אחרונה אלא דלא ניחא ליה לאוקמי מילתא דאמוראי במשנ' א' ולפ"ד התו' בד"ה מ"ש י"ל משום דומי' דארוס':
רש"י ד"ה אין נזקקין וכו' כמשנה אחרונה וכו' עכ"ל דבריהם ולפי המסקנא אבל בס"ד כמשנה א' כמו שהוכיחו התוס':
ד"ה שכר שבת וכו' גזירה משום מקח וממכר וכו' עכ"ל ולא הוי גזירה לגזירה כמ"ש רש"י גופיה במס' ביצה דל"ז ע"א ע"ש:
דף סד:
גמ' ואי ר"ש תמני סרי הויין וכו' אין להקשו' דר"ש כר"י ס"ל דאמר לשבת ולא לחול ובעירוב משערי' בשל שבת דטעמא דעירוב הוא משום דקונה שביתה במקום אכילתו ושייך לשבת אבל במשרה משערי' בשל חול דהא מזונות דחול הוא נותן לה וא"כ י"ל דשיעור אכילה דחול הוא ב' קבין לשבוע די"ל מ"מ מדקתני חציה לבית המנוגע שמעי' דשל חול הוי חצי ככר דהו"ל ששה סעודות לקבי דבית המנוגע ודאי בשל חול משערי' וא"כ אפי' תימא דר"ש כר"י ס"ל אכתי י"ב הויין והגמ' בסמוך לפום מאי דניחא ליה אי י"ב ה"ה דהומ"ל כר"ש אלא דבלא"ה דחי לה ומאי דנקט הגמ' לר"ש י"ח הויין היינו אי ר"ש ס"ל כר"מ דמזונו לחול ולכך רש"י גבי בית המנוגע הוצרך לו' במצומצמו' ולא ניחא ליה לתרץ משום דמזונו לשבת משום דהגמ' נקט לר"ש י"ח הויין ועיין במהר"ם שי"ף ז"ל:
דף סה.
גמ' לבת ר"ח וכו' עיין להתו' סוף ברכו' ועיין למהרש"א ולעיקר קו' שם י"ל דר"ח היו לו ב' בנות ונשא רבא אחת מהן ומתה בחיי אביה ונשא אחותה וזאת היא דשמעתין שנשארה אחרי אביה: