אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת יומא › פרק שני

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת יומא · פרק שני

פרק ראשון

דף כב.

ד"ה התם וכו' מנ"ל דלא הוה וכו' עכ"ל לפמ"ש בדבור שאח"ז דמה חרב וכו' אף אוריה א"א נענש עליו ניחא קושיא זו דהא גלי קרא דלא נענש על אוריה:

בא"ד דאי אתרווייהו וכו' עכ"ל ק"ק נימא איפכא דאותו פרעון בשביל אוריה לחוד ושתים לא עלתה לו היינו דהסתה ודבת שבע וי"ל דגם לתי' מה ס"ל דמדכתיב כבשה דמשמע דבשביל בת שבע אלא משום דלא נימא בשביל שניהם והדכתי' כבשה היינו לגלויי דגם בשביל בת שבע היה לזה הוכיחו מדכתיב ארבעתים:

ד"ה ששה וכו' אף אוריה א"א נענש וכו' עכ"ל ר"ל דמ"ד הכא בשתים לא עלתה לו ס"ל מהך קרא דגלי דלא נענש על אוריה משום דגברא דמריה סייעיה ולא ס"ל כההיא דפ"ב דקידושין דמשום מורד במלכות קאמר ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל:

דף כג.

ד"ה יש עבודה וכו' וגדולה מזו אמרינן לר"י דבין הוצאה וכו' עכ"ל עיין במס' מעילה ד"ט ע"א דאמרינן לר"י מועלין באפר שע"ג התפוח דכיון דבעי בגדי כהונה אכתי בקדושתיה קאי ולא נעשית מצותו ואי איתא דבהוצאה לאו עבודה היא ודאי דנעשית מצותו מקרי וצ"ל דת"ק דר"א ה"ט דבעי כהנים תמימים משום דס"ל דעבודה היא ולא הוצרכו התוספות בסה"ד לו' משום דמקרי זר אלא לר"ל וס"ל לת"ק כיון דבעי' ד' בגדים עבודה היא ודוקא אי סגי בב' בגדים הוא שכ' אי לובש אין בזה איסור וההיא דמעילה אליבא דרבנן דקי"ל כוותייהו ואף דיש לדחות ולחלק מ"מ כנ"ל עיקר:

ד"ה ילבש וכו' וק"ל גבי הוצאה מנ"ל וכו' עכ"ל נר' דפסיקא להו דבהוצאה בעי ד' בגדים מההיא דמעילה שהבאתי בדיבור הקודם דאמרינן כיון דבעי בגדי כהונה בקדושתיה קאי ואי לא בעי אלא ב' בגדים אין להוכיח מזה דבקדושתיה קאי ועיין מהרש"א:

דף כג:

גמ' ולאו עבודה היא והתניא ונתנו בני אהרן וכו' מדבעי כהן כשר מוכח דעבודה היא דאי מדבעי בגדי כהונה אין להוכיח דעבודה כמ"ש התוס' לעיל דכ"ג ע"ב בד"ה יש וכו' ועמ"ש ע"ש ועיין בת"י בשמעתין:

דף כה.

תוס' ד"ה אין וכו' דהא בשמעתין משמע וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דלאו הוכחה גמורה היא די"ל דשאני הכא דבנויה גם בקדש אבל אם אינה בנויה אלא בחול מותר לישב שם ע"ש ולא מחוור דהא גמ' לא פריך אלא מדתניא בנויות בחול ופתוחות לקדש תוכן קדש ומשמע ליה דתוכן קודש גם לענין ישיבה הרי דאפילו אינן בנויות אלא בחול כדקתני בנויות בחול אסור לישב שם ולשון משמע דכ' התוס' ל"ד:

דף כו.

בד"ה אלא וכו' לרשב"י נמי תקשה וכו' עכ"ל כתב מהרש"א ז"ל דהא דלא הוק"ל בקטורת לרשב"י י"ל דכהן שזורק בקטורת זוכה בערב וכ"כ בת"י אך דלישנא דלא שנה בה אדם מעולם ל"מ כן ע"כ נר' דבקטורת פשיט"ל דלרשב"י מפיסין בבקר מי הוא הזוכה בערב דכיון דאין מפיסין עבודת של תמיר שבערב ולא נשאר אלא קטורת ומפיסין בבוקר בשביל הבוקר כיון שמפיסין בשביל הבוקר מפיס בשביל הערב ונכלל בכלל מאי דקתני מתני' חדשים לקטורת בואו והפיסו אבל בב' גזירי דליכא פיס בשבילם בב' כהנים אי איתא דמפיסין בבוקר בשביל הערב הו"ל למתני בפייס השני ותי' דאף גם זאת י"ל דמפיסין בבוקר ומאי דלא תני ליה בפיס הב' משום דלא קחשיב אלא הזוכין בתמיד של שחר:

שם גמ' ולמאי דס"ד מעיקר' נפישי להו פיסות ק"ק נימא דלמאי דס"ד מעיקר' הך בריית' דקתני מפיסין לתמיד של בין הערבים ס"ל כר"י דאין מפיסין במחתה וכראב"י דאין מפיסין למעלה איברים מן הכבש למזבח וא"כ בשחרית ליכא אלא ג' פיסות ופיס הרביעי בערב ולתי' הב' שכ' התוס' לקמן בד"ה ואי משכחת וכו' ניחא דה"נ נפישי דאיכא נמי קטורת אבל לתי' קמא קשה וי"ל דא"כ מאי פריך לר"י דאמר אין מפיסין לתמיד של בין הערבים מהך ברייתא נימא דר"י לתנא דמתני' קאמר דאית ליה פיס למעלה אברים ועי"ל דפסיקא ליה להגמ' דליכא מאן דפליג דד' פיסות בבקר כי יש שום טעם וכו' וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה ת"ש ובהכי ניחא מאי דק' לתי' קמא שכ' התוס' בד"ה ואי משכחת אכתי ק' במאי דקאמר הגמ' לא ר"י ס"ל כראב"י וכו' מנ"ל הא אימא דס"ל לר"י כראב"י וראב"י כר"י וג' פיסות בבקר והפיס הר' בערב וכקושיתם ועפי"ה ניחא דלכ"ע ד' פיסות בבקר דפסיקא ליה שום טעם שאין לפחות מהם בבקר ועפי"ה ניחא דלכ"ע ד' פיסות בבקר דפסיקא ליה שום טעם שאין לפחות מהם בבקר ועפי"ז ניחא מה שהקשה מהרש"א לתי' הב' של התוס' ע"ש:

תוס' בד"ה ואי משכחת וכו' וי"ל דה"ק וכו' עכ"ל כבר כתבתי בזה בגמ' לעיל גבי מאי דפריך ולמאי דס"ד מעיקרא וכו' ע"ש:

דף כו:

בד"ה ההיא וכו' והתניא י"ז פיסות בכל בקר וכו' עכ"ל ור"ל דפריך הגמרא והתניא י"ז בכל בקר וע"כ דחשיב מעלה אברים ומחתה וקשיא אההיא ברייתא דקתני פעמים י"ג הול"ל י"ד ומאי דמשמע ליה להגמ' דבכל בקר קאמר הוא מדלא קתני פעמים פעמים כדתני באידך ברייתא משמע דבכל בקר לא פחות מי"ז קאמר:

דף כז.

בד"ה והקריבו וכו' והקשה ר"י דבספ"ק דזבחים וכו' עכ"ל י"ל לפירש"י דההיא ברייתא אתיא כר"ש דס"ל דהולכה בזר כשירה משום דאפשר לבטלה ולא נשאר אלא זריקה ולכך ניחא לאתויי קרא דכתיב בהדיא בזריקה אבל לר"י דס"ל אפי' אפשר לבטלה פסולה בזה הוצרך רש"י לומר דהא דלא דרשי' הולכה משום דקבל' היא עבוד' א':

ד"ה אלא וכו' דריש הכהנים בכיהונם וכו' עכ"ל ולגי' הספרים שלנו דהמסקנא היא דוערכו אצטריך לששה כהנים וכמ"ש מהרש"א ז"ל בגמרא הא דדרשינן בכיהונם ממשמעותא דהכהנים דריש ולאו מיתורא והא דדרשי' הכהנים ששה ולא אמרינן כוליה לבכהונם הוא דאתא היינו מדוערכו ובני אהרן למנינא הכהנים נמי למנינא וכ"הג אמרינן בגמרא מדהא למנינא הא נמי למנינא:

דף כז:

גמ' אלא מעתה תבעי פייס וכו' עיין בת"י שכ' דאין לפ' אלא מעתה דעבודת יום דא"כ משמע שיש לחלוק בזה והא קרא כתיב ובער עליה הכהן עצים בבקר ע"ש והוא תימא דהא בסמוך אמרינן והא לא תנן הכי וכו' דמבואר דפריך אהא דקרי לה עבודת יום דאי אמתני' דאמר להם הממונה פריך מקרא מאי שיאטה דההיא פירכא הכא בשמעתין וע"כ קרא דובער מוקמינן בהבערה דוקא ולא בסידור ועיין להתוס' לקמן בד"ה אף אנן נמי תנינא ע"ש:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה