אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת יומא › פרק ראשון

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת יומא · פרק ראשון

מסכת יומא

דף ב.

תוס' ד"ה וחכ"א וכו' מסתמ' ימצאו הרבה וכו' עכ"ל אבל גבי אשה כיון שאין הריעותא מגופו אינו עובד אחר במקומו אלא מקדש אשה ועובד ולכך מתקנין לו אשה כדי שלא יתעכב לבקש אשה הראויה לו ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל:

שם גמ' מפרישין כהן השורף וכו' עיין בת"י שכ' לשמואל הו"ל כהן המקבל שהיא עיקר לדורות כאלעזר ע"ש והוא תימא לשמואל לדורות אפי' כהן הדיוט כמ"ש הם ז"ל בדבור הקודם לזה וצ"ל דט"ס נפל ויש למחוק תיבת לדורות ומ"ש שהיא עיקר היינו דעיקר קרא דאלעזר בקבלה הוא דכתיב:

דף ב:

תוס' ד"ה ואימא וכו' ולקמן נמי מוכח דלא הדר וכו' עכ"ל אף על גב דלמסקנא דמשני צוה דלפני עשייה וכו' צריך למדרש לעשות וא"כ לקמן הוא לפי המסקנא מ"מ לאו עיקר דרשא מלעשות אלא מצוה ועיין בסוף דיבור זה:

בא"ד וי"ל אי לא הוה כתיב וכו' אע"ג דל"ד כולי האי למילואים וכו' עכ"ל לא הוו צריכי לכל זה אלא דאי לא כתיב אלא צוה ולכפר הוה מוקמינן כוליה ליו"הכ וצוה למעט קרבנות ולכפר למעט פרה דהא לפום סברא דהשתא אי לא כתיב אלא לכפר הוה דרשי' יו"הכ וקרבנות בס' המקשה דבסמוך:

בא"ד א"נ נ"ל לפ' וכו' עכ"ל לפום האי תי' לא ס"ל כס' המק' דבסמוך אלא דאי לא כתיב אלא לכפר לא דרשינן ליה אלא ליו"הכ וכמ"ש מהרש"א ז"ל ומ"ש עוד דלפום האי תי' לא ס"ל כתי' קמא דאי לא כתי' אלא צוה ולכפר הוה מוקמי' ליו"הכ לחוד ע"ש מוכרח הדבר לאומרו לפום האי תי' דאי ליו"הכ לחודיה ליכתוב לכפר לחוד כיון דס"ל לכפר לא מוקמי' ליו"הכ וקרבנות כס' המקש' דבסמוך אלא ליו"הכ לחוד לפום האי תי':

שם גמ' דנין דבר שקבעו לו זמן וכו' כ' הת"י לעיל הו"מ לשנויי הכי לעיל וכו'. ע"ש ודבריהם אינם מובנים דאי ר"ל לעיל דפריך אצוה צוה נימא צוה דקרבנות הא התם ל"מ לשנויי הכי דהא פרה נמי אין קבעו לה זמן וילפא ממילואים ועלה פריך שפיר אימא צוה דקרבנות:

דף ג.

גמ' והאנן תנן שבעת ימים קודם יו"הכ וכו' יל"ד דלא הו"ל להביא אלא מתני' דפרה דמינה הוא דפריך וי"ל דר"י לא אמר אלא חדא ולא ביאר דבריו והגמר' הוא דמפ' דבריו דחדא היא דיו"הכ ומשום די"ל דר"י אפרה קאמר לכך מייתי תרווייהו מתני' ומשני מעלה ומשום דבפרה הוא דמצינו שעשו בה מעלות ולכך מפ' הגמרא דחדא קאמר ר"י היא יו"הכ דאל"ה קשיא מתני' דיו"הכ והא דלא משני הגמר' דמתני' דפרה רי"ש היא דאמר הכי ר"י משמיה בסמוך משום דא"כ ר"י לא הו"ל לאפלוגי אריש' דהא אמר ר"י הלכה כסתם משנה ועיין בתוס' ד"ה דרביה:

דף ד.

תוס' ד"ה הזאה וכו' שמא ריב"ח דאמר הכי לקמן ס"ל כר"ל וכו' עכ"ל לפ"ז מיתרצא קושי' קמייתא שהק' מדאמ' לבר משבת והא דלא ניחא להו למימר דריב"ח ס"ל כר"י דיו"הכ הוא דדריש מקר' והזאה דפרה מעלה וריב"ם אפרה פריך היינו מדקאמר רבא שם בתר הכי הילכך כ"ג ביו"הכ וכו' משמע דריב"ח גם איו"הכ קאי:

ד"ה ת"כ וכו' דילמא ר"י אמר לך וכו' עכ"ל י"ל בזה דא"כ מאי בינייהו דר"ן וריה"ג ועיין פירש"י בדברי ר"ן:

שם גמ' וכשם שמפרישין וכו' מפירש"י והתוס' לעיל בר"ה דרביה הוכיחו מפ"י דל"ג בברייתא צוה זה מעשה פרה ע"ש וא"ל דרשינן פי' כן ברישא דברייתא קודם דמייתי קרא דכאשר צוה דמ"מ אין דרך התנא כן דמתחלה קאמר מעלה דרבנן ואח"כ מייתי לה מקר':

שם גמ' ת"ש כאשר עשה וכו' ואי לאו קרא דבזאת הו"מ כאשר עשה ליו"הכ קמא ואחר דגלי ביו"הכ גם בפרה אין לחלק וא"צ תרי קראי בפרה:

דף ד:

גמ' ל"ק הא בקריאה וכו' והיינו לרע"ק דאמר לחלוק כבוד אבל לריה"ג דזה היה לאחר עשרת הדברות י"ל דאפי' בקריאה לא היה שומע אלא עשה וא"ש לפ"ז מ"ש רש"י בחומש דפ' ויקר' ע"ש דשנ' משנתו כריה"ג ול"ק מ"ש הרימ"ט הביאו הרב פני דוד שם בפרש' ויקרא ע"ש:

תוס' ד"ה מסייע וכו' דהלכה כרע"ק מחבירו וכו' עכ"ל והיינו לגבי ריה"ג אבל לר"ן ור' מתיא בתראי נינהו והלכה כרע"ק לגבייהו אע"ג דרבים נינהו דולא מחביריו דוקא אמרו:

דף ה.

ד"ה איתקש וכו' תימה לי לשינויא קמא וכו' עכ"ל דבריהם בשינויא בתרא וקושיתם לשינויא קמא והיינו משום די"ל דס"ל דאיתקש משיחא לרבויי Tלא דאחר דמיעט אימעיט לגמרי מיהו מדמשני בשינויא בתרא איתקש וכו' משמ' דבשינויא קמא ל"ל היקשא ומק' שפיר ותי' מסבר' וכו':

דף ה:

ד"ה להביא וכו' וכן בשלא רחוץ וכו' עכ"ל נראה מדבריהם דכונתם להביא ראיה מרחוץ יו"ר ולא כ' מהיכא פסיקא להו דהדין כן ברחוץ יו"ר דאדרבא מהגמ' דזבחים דמייתו נראה להפך ונר' דסמכו עצמן אתוספ' דמייתו בתר הכי ומ"מ סידור דבריהם אינו מכוון דבתחלה הי"ל להביא התוס' ואח"כ ההיא דזבחים:

דף ו.

ד"ה שמטמא וכו' וטומאה קלה מטמא מהיקישא וכו' עכ"ל והגמ' בפ' דם הנדה דנקט ק"ו משום אבן המנוגעת נקטי' דהא מצורע אתי מהיקיש' וכיון דמצורע מטמא טומאה קלה מהיקיש' גם אבן המנוגעת מטמאה טומאה קלה מק"ו דזב וכי פרכת מה לזב שכן מטמא בהיסט נימא מצורע יוכיח:

שם גמ' ז"א טמא הותרה ק' דהא אפילו למ"ד הותרה באילו של אהרן דחויה כדמוכח לקמן בשמעתין וא"כ אכתי יפרישוהו מטמ' משום אילו וי"ל במ"ש התוס' לקמן ד"ה כיון דמדאוריית' הותרה אפי' באילו ומדרבנן הוא דדחויה באילו וא"כ כיון דמדאוריי' הותרה אפילו באילו לא החמירו בהפרשה ובפסח נמי דדחויה כמ"ש התוס' בד"ה אמר היינו נמי מדרבנן דהא מדמו ליה לאילו של אהרן וק"ק אמאי הוצרכו לחלק בין פסח לשאר ק"צ בפשי' הול"ל דהכא מדאורייתא קאמר וס"ל לרבא דמדאורייתא הותרה ומדרבנן דחויה בכל ק"צ ועוד ק"ק לפמ"ש התוס' דבפסח דחויה מאי פריך לקמן ממתני' דרצוי ציץ לאוקמ' בפסח ויש ליישב:

דף ז.

תוס' ד"ה הא וכ' או בעון אוא"ב עכ"ל ק"ק דבר"פ אוא"ב נפ"ל מקרא דאוא"ב נהוג במוקדשין והשת' אי עון או"א ממילא שמעינן דאוא"ב נוהג במוקדשין ולמ"ל ההוא דקרא ומדאצט' ההוא קרא ע"כ דלאו עון דאוא"ב ועיין בתוס' שם ויש ליישב:

ד"ה מכלל וכו' וא"ת והא אמר לעיל גבי היה מקריב מנחת פרים וכו' עכ"ל ק"ק אמאי לא ק"ל בברייתא דהיה מקריב מנחת העומר דלעיל מינה דהא גם היא ק"ל ויש ליישב:

דף ח.

גמ' ור"י סבר לא מקשי' וכו' ועיין להתוס' ישנים שכ' והא דאמרי' במגילה אין טוכלין ואין מזין אלא ביום ומפ' בגמרא דמקשי' וכו' ע"ש נראה דהוצרכו להביא הא דמפ' בגמ' טעמא דמקשי' וכו' וק' הא בלא"ה ליכא לאוקמ' בטבילה דקודם הזאה דהא תנן במס' פרה דאדם טובל בלילה והביאוה הת"י בעצמם בדיבור זה:

דף ח:

גמ' וליטעמיך הזאה כל ז' מי איכא ק"ל אמאי לא הא מ"ל דמזה קטן דהא תנן בסוף פרה דקטן כשר להזות והזאה כיון דאיסור דרבנן היא ספי' ליה בידים כמו שכן דעת הרשב"א ועיין להתוס' ריש שבועות ד"ה ועל הזקן ד"ה ע"ש ועוד ק"ל הא אפשר להזות ביה"ש דכל דבר שהוא משום שבות ל"ג ביה"ש והמג"א סי' שמ"ב צדד דאפי' באפו' יומא ל"ג ע"ש ומזה משום שמא יום הוא וטבילה בזמנה מצוה וי"ל דמ"מ לא הוה קרי ליה תנא כל ז' דהא שמא לילה וליכא אלא ששה ימים ועפי"ה ניחא מה שראיתי מק' עמ"ש רש"י בד"ה וכל וכו' דנמצאת הזאה בטילה ב' ימים דהא שלשה ימים הם דאי אתרמי שבת באחד מג' ימים האחרונים בטילה גם הזאת ג' שכנגדו משלשה ימים הראשונים דהא הזאת ג' בלא ז' לא מהניא וכן להפך וליכא מצוה כלל ביום שכנגד השבת ועפי"ה ניחא דהא מזה ביה"ש ולכך מזה ביום שכנגד השבת שמא הזאה דיבה"ש הוי יום:

דף י.

תוס' בד"ה וכת' וכו' לשכת פרהדרין נמי מחייב ר"י מה"ט וכו' עכ"ל ושאר לשכות דלא מחייב עיין להתוס' לקמן בד"ה רבנן ועיין להתוס':

דף י:

ד"ה רבנן וכו' אביי ורבא ל"ל האי סברא וכו' עכ"ל רבא ע"כ דלא מיסתבר ליה לחלק בהכי מדפריך והא סוכת חג וכו' ואביי מדשתק ולא השיב לו ע"כ נמי דלא מחלק בהם ומה שהק' מהרש"א ז"ל אמאי רבא נייד מאוקמ' דאביי ולא הול"ל אלא סוכה דירת עראי וכו' ע"ש י"ל דרבא לא ניחא ליה באוקמתא דאביי משום דא"כ הו"ל לר"י לפרש הגזירה כיון דגם לרבנן גזירה היא וכדהקשו התוס' אח"כ אלא דלא היה יכול להקשות לאביי מזה דלא ק' כל כך:

בא"ד ונ"ל כל הסוגיא בע"א וכו' עכ"ל ק"ק דלפ"ז מאי פריך אביי לרבה מוהכתי בית החורף דמשמע דלדידיה לא ק' הא גם לאוקמ' דאביי ק' כיון דלר"י מדאורייתא לא מחייבא וע"כ דמשום דלא אקרי בית וי"ל דלאביי ניחא דדוקא בפרישה ובסוכה משום דאינה אלא לשבעה ימים ול"ד לבית החורף:

דף יא.

גמ' מ"ד ביתך ולא ביתה כ' הת"י משום דבלשון זכר כתי' ע"ש וק' הא כל התורה בלשון זכר נאמרה ולא ממעטי' אשה אלא היכא דכתיב איש כמו שהוכיחו התוס' בריש תמורה ובכ"מ וצ"ל דש"ה דביתך יתירא למעט וכי היכי דממעט שותפין ממעט גם אשה כיון דבדווקא נאמרה:

דף יב.

רש"י ד"ה ואין ירושלים וכו' קסבר לא נתחלק' וכו' עכ"ל עפ"י נראה דגם לפום ס"ד פלוגתייהו בהכי דלא כהתוס' דהא כאן בס"ד הם כמו שנראה מדבריו בד"ה אלא מקום מקדש וכו':

תוס' ד"ה הא וכו' ובר פלוגתיה דר"י הוא ר"מ עכ"ל שפת יתר יתרו ליישב דמת"ק לא פריך דהא ר"מ הוא וא"צ למ"ש קודם דמת"ק לא פריך דכ"ש בתי כנסיות וכו' ולכך בד"ה שאח"ז כ' דטעמא משום דירוש' קדישא לאכילת קדשים דהאי טעמא ליכא בבתי כנסיות:

דף יב:

גמ' תסתיים דרבי הוא דאמר וכו' הא דנקט ר' ולא נקט גם תסתיים דראב"ש הוא דאמר של בוץ משום דלמסקנא ליכא הוכחה אלא מרבי כדאמר רנב"י אף אנן נמי תנינא וכו':

תוס' ד"ה אלא וכו' שהוא צריך להניח תפלין וציץ וכו' עכ"ל ואפי' בעבודת יו"הכ שהם בד' בגדים ולית בהו ציץ לובש מצנפת דלא חילקה התורה בבגדי כ"ג שהרי מצנפת בעבודת דארבעה בגדים כתיבא ולכך מקשי' התוס' שפיר על פי' ריב"א:

דף יג.

ד"ה הלכה וכו' שכשיעבור האונס חוזר לעבודתו לא נ"מ מדי דלכ"ע חוזר לעבודתו ועיקר התי' מנוהגין כבוד בב' דנ"מ בהא דהלכה כר"י דנוהגין כבוד לבד ולא כהראשון ממש והוי כההוא מעשה דמייתו דר"ג דורש ב' שבתות וראב"ע שבת אחד ועיין בת"י:

דף יג:

ד"ה ולחדא וכו' ופליג אגמ' דידן וכו' עכ"ל במאי דמשמע מגמ' דידן דארוסה לאו ביתו מקרי ל"פ הירוש' ע"ז די"ל דיעשו החופה ביו"הכ ואפי' אין חופת נדה חופה כיון דלא חזיא לביאה י"ל דחופת בתולה דלאו יחוד ממש אלא ביציאת בהינומא סגי מהניא:

גמ' ואי מתה אשתו עביד עבודה ול"ג ר"י וכו' הקשה המג"א סי' תרי"א אמאי לא פריך מכל יו"הכ דכ"ג עביד עבודה ול"ג שמא יאכל ואמאי לא פריך אלא מאונן ע"ש מה שתי' ונ"ל דל"ק דמשאר יו"הכ לא פריך משום דלא אפשר בע"א ואי גזרינן שמא יאכל מעיקרא מצות הקרבה דיו"הכ אבל מאונן פריך דאפשר באחר דהא מתקנין לו כהן אחר תחתיו ועי"ל דלא גזרי' אלא אי מטריד באנינות דעביד דמשתלי ואכיל ולאו אדעתיה אגב צעריה ולכך פריך מאונן ומשני דכיון דכולי עלמא לא אכלי ל"ג שמא יאכל והא דתנן בספי"א דמנחות דבחל יו"הכ בשבת חולקים לערב את לחם הפנים ולא ביו"הכ עצמו י"ל דלאו משום יאכלו דהא ביו"הכ ל"ג כדאמרינן בשמעתין אלא טעמא משום דהוי טירחא שלא לצורך כיון דאפשר בערב ועיין להתה"ד סי' קמ"ז שכ' משם גדולים דביו"הכ כיון שהוא שרוי בתענית ואינו אוכל שום מאכל ל"ג שמא יאכל ומותר ליגע באוכלין משא"כ בנזיר דמותר בשאר אוכלין אמרינן סחור סחור וכו' ע"ש וק' דא"כ אמאי לא משני הכי בשמעתין ואמאי קאמר כיון דכ"ע לא אכלי:

דף יד.

בד"ה אלא וכו' דא"כ מאי פריך וליכתוב נושא וכו' עכ"ל ק"ק נימא דהמקשה דלא ס"ד לשיעור הזאה א"כ אפי' נושא א"צ שיעור ולהכי פריך ליכתוב נושא דכיון דבלא שיעור הוא א"כ ודאי דוקא נושא ולא נוגע וי"ל דגם המק' ודאי ידע דצריך שיעור דבאין בו שיעור תנן במס' כלים דאינו מטמא במשא:

דף טז.

ד"ה הא מני וכו' דפריך ומי מצית וכו' עכ"ל לפי גירס' זו אין מקום לפירש"י וצ"ל כפי' רבותיו של רש"י וק"ק בדברי התוס' שנרא' מדבריהם דיש מקום לב' הפירושים:

דף יז.

תוס' ד"ה ומר וכו' וי"ג דהיינו דקא' מסתברא וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א נימא דלשכת הטלאים ולחם הפנים אקצויי אקצו ע"ש י"ל דא"כ לפי מה שנראית דטלאים במערבית דרומית ולחם הפנים בדרומית מזרחית ושאר לשכות במקומם עומדין נשאר קרן מערבית צפונית בלא לשכה ואנן בעינן ד' לשכות בארבעה מקצועות לכל אפי' לפי מה שנראית:

דף יח.

גמ' ומאי ד' או ה' לרבנן וכו' הקשה מהרש"א ז"ל נוקמ' כולה כרבנן דלעולם בציר חדא והא דארבע בדאיכא משמר המתעכב דנוטל שתים ופשו להו עשרה ובציר חדא מפלגא והא דחמש בדליכא משמר המתעכב ע"ש ונראה דל"ק דא"כ רבי דאמר לעולם חמש משמע בין איכא משמר המתעכב בין ליכא והשתא בדליכא משמר שש מבע"ל דהא רבי מחצה לאהרן ומחצה לבניו קאמר ואי אית ליה כר"י דהנכנס נוטל שבע א"כ בדאיכא משמר המתעכב ארבעה מבע"ל ומ"ש עוד לאביי נוקמ' חמש לרבנן וד' לר"י ע"ש ל"ק ניחא ליה לאוקמה בתרי תנאי ועיין בת"י:

דף יח:

גמ' והאמ"ר תבעוה להנשא וכו' מכאן ילה"ר קצת למ"ש הלבוש בי"ד סי' קצ"ו דהיכא דנתחלף החתן בעי' ז"י חימוד אחרים משום החתן הב' וכן הסכימו האחרונים דאי איתא מאי פריך נימא דה"ק מאן הויא ליומא דלא בעיא חימוד כה"ג דעשתה ימי חימוד ונתפרדו זה מזה:

תוס' בד"ה יחודי וכו' והאמר בפ"ק דכתובות מי שפירסה וכו' עכ"ל בת"י תירצו דשאני התם דאיסור' דאורייתא ע"ש ואע"ג דהתם גבי אבילות דרבנן נמי איתמר הכי י"ל דשאני אבילות דהתם דאקילו בה רבנן כדאיתא התם:

דף יט.

ד"ה ששם וכו' קרבי קדשי' שיש פרש וכו' עכ"ל ר"ל הקרבי' שיש בהם פרש כגון כרס אבל הקרבים שהם הריאה והלב והכבד שגם הם בני מעיים מקרו ולית בהו פרש ולא מאיסי מדיחים אותם על השולחנות וניחא מ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה