אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת יומא › פרק שמיני

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת יומא · פרק שמיני

פרק שביעי

דף עד.

גמ' ואיזה זה פיגול וכו' הקש' מהרש"ל ז"ל על הסמ"ג הא בלא"ה אסירי ומאי נ"מ תי' דגמ' בחצי זית פיגול וחצי זית נותר דאין מצטרפין זע"ז לחייב עליהן משום פיגול ונותר כדתנן במעילה די"ז ע"ש בגמ' דדוקא לענין טומאה דאין מצטרפין אבל לענין אכילה מצטרפין כבר כ' התוס' ר"פ אמרו לו ובפ' התערובת דדוקא לאיסור לאו הוא דמצטרפין ע"ש ובמ"א כתבתי בזה:

דף עו.

תוס' ד"ה ומנלן וכו' אלא אסיכה קאי שלא היה סך כלל עכ"ל ק"ק לפ"ז כי קאמר ד"א רחיצה מגופי' דקרא מדכתיב וסוך וכו' מנ"ל דרחיצה חשיבא עינוי דילמא עינוי דקרא אסיכא קאי וי"ל כיון דנ"ל מריבוי דסוך לא סכתי ואפקה רחמנא לרחיצה בלשון סיכה אמרינן להכי אפקה לרחיצה בלשון סיכה ללמדך דהויה כסיכה וכה"ג אמרינן בזבחים גבי קבלה והולכה ומ"מ ק' מנ"ל דענוי קאי אסיכה דילמא אאכילת בשר דכתיב ובשר ויין לא בא אל פי דכ"הג הוי עינוי כדאשכחן בהפרת הבעל לאשתו דמפר בדברים שיש בהם עינוי נפש וכי נדרה ממין אחד מן הפירות הוי עינוי נפש ומפר הבעל כמ"ש בסי' רל"ו ובשר לא גרע ממין אחד מן הפירות וי"ל דפלוגתא דתנאי היא בסוף מעילה בנדר מן הבשר אם מותר בראש ורגלים ולב וכבד וקנה ועופות דאיכא מאן דשרי וסוגיא דשמעתין אזלא כוותיה ואם כן כיון דבקרא כתיב בשר סתמא לא היה מענה עצמו אלא מבשר בהמה וכיון דשרי בכל הני דראש ורגלים וכו' ל"מ עינוי ול"ד לאחד מן הפירות ובזה י"ל דתנא דמתני' דשבת דמייתי זכר לדבר מותבוא כמים בקרבו ולא מייתי מקרא דדניאל די"ל דמתני' כמאן דאסר בכל הני ומוקמי' עינוי דקרא אבשר ועיין להתוס' בד"ה מניין:

דף עז.

בד"ה דתנן וכו' ואי הוי דאורי' היה אסור בכל ענין וכו' עכ"ל הקשה מהר"ם ב"ח ז"ל א"כ מאי פריך הגמ' שם בכריתות מהך ברייתא אהא דתניא התם גבי שמן המשחה אסור מדאורייתא כדכתיב על בשר אדם לא ייסך וי"ל דלא כ"כ התוס' אלא למסקנא דאמרינן ש"ה דכתיב ולא יחללו וכיון דחלליה הא אתחיל וקאמרי התוס' דאי מדאורייתא הו"ל למיסר מיהת מדרבנן אע"ג דחלליה אבל לס"ד דגמ' דלא ס"ד הא מילתא דחלליה פריך שפיר כיון דאסור מדרבנן כי סך ביה נמי אסור לבן בתו להתעגל בו דמ"ש אחר סיכה מקודם סיכה כיון דמצינו כה"ג גבי שמן המשחה:

דף עח.

גמ' דאמרי אינשי עבדו ליה לפ"ד הרשב"א ז"ל קטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו היינו באיסורא דאורייתא אבל באיסור דרבנן ספינן ליה בידים כמ"ש בא"ח סי' שמ"ו מכאן יש להוכיח דהרשב"א סובר דכל ה' עינויים מדאורייתא דאי איתא דמדרבנן הם שרי להגדול להרחיצו ולסוכו ולנעול לו סנדל ומאי קאמר אינשי עבדו ליה:

דף עט.

תוס' ד"ה ולא וכו' ס"ל כר"י וכו' עכ"ל הקשה מהר"ם ב"ח ז"ל דילמא אפי' ר"מ מודה דשיעור ב"המז בכביצה ולא פליג אלא לענין זימון ע"ש ול"ק דא"כ ההיא דפ' כ"מ שהביאו אח"ז דאמר אני ראיתי את ר"י שאכל זית ובירך אחריו דלא כמאן אי ליתא דר"מ מודה לענין ברכה אחרונה דבעי כביצה גם מה שהק' במ"ש התוס' ראיה מהא דאמרי' להוציא אחרים י"ח עד שיאכל כזית דגן דילמא להוציא אחרים שאני דמדאוריית' לא בעי אכיל' כלל ולא בעי' שיאכל אלא כדי שיאמר נברך שאכלנו כמ"ש בסה"ד ע"ש ל"ק דאה"נ דלר"י ל"מ למי' שאכלנו אלא עד שיאכל כביצה דהוא שיעור ברכה דאכילה ומדאמרי' כזית דגן מוכח דהלכה כר"מ:

דף עט:

גמ' השת'ב' כותבו' בלא גרעינין וכו' המג"א סימן תרל"ט סק"ו הקשה מכאן למ"ש הרא"ש בפ' הישן דאפילו למ"ד פירי בעו סוכה בקבע עלייהו אבל עראי שרי ול"ד לפת דא"כ מאי פריך הגמ' נימא ר"ג בעי למיכלינהו אכילת עראי ע"ש וי"ל דהכי פריך למסדר המשנה דר"ג בעי לאוכלן אכילת עראי דמייתי מיניה ראיה דרשאי להחמיר כדאיתא בפ' הישן דילמא ר"ג אכילת קבע הוה בעי למיכלינהו ולא הו"ל לאתויי ראיה אלא מטעימת התבשיל דרבי צדוק וע"ש בפירש"י בפ' הישן:

דף פ.

גמ' אי נימא דמחייבי קרבן אזית קטן וכו' והתניא וכו' הקשה מהר"ם ב"ח דהא קי"ל יחיד שעשה בהוראת ב"ד חייב ומקרי שב מידיעתו ע"ש ול"ד כלל דהתם יודע שהוא אוכל חלב אלא דטועה ב"ד וכסבור מותר והוי שוגג גמור אבל הכא כסבור שהוא שומן והשוגג הוא דלא ידע שהוא חלב ובכ"הג בעי' שב מידיעתו דאלו ידע שהוא חלב לא היה אוכל והא לא דמיא אלא לפלוגתא דריש הוריות בנתחלף בשומן ואכלו דרב פטר ור"י חייב ופריך לר"י הא בעי' שב מידיעתו ומשני אלו מתיידע להו לב"ד הדרי בהו ואיהו נמי הדר ביה שב מידיעתו קרי ביה ולזה י"ל דהגמ' הכא פריך כיון דרב פליג לא הו"ל לר' אליעזר למסתם לה סתומי ועוד י"ל דדוקא התם דטעו בדין אמרי' אלו מתיידע להו וכו' והוי ש"מ אבל הכא דהלכה רווחת היא כן ולא טעו אלא דאח"כ נתחדשה הלכה לא אמרינן אלו מתידע להו וכו' ול"מ ש"מ:

דף פ:

גמ' בכדי אכילת פרס עיין בגמר' דכריתות די"ג ע"א דמסיק להדיא אם יש מתחילת אכילה ראשונה ע"ס אכילה אחרונה כא"פ ע"ש ועיין למהר"ם ב"ח ז"ל:

דף פא.

גמ' זה שבלע שיזפין של תרומ'

וכו' הק' בת"י מדאמרינן בס"פ ג"ה דאכל חצי זית והקיאו וחזר ואכלו חייב אלמא אע"פי שהקיאו ראוי לאכילה ואמאי ל"מ הכא בדמי כולו ותי' דהכא בפניו ע"ש וק' דאמאי ל"מ בדמי כולו הא מצי' למי' ליה הוה מזבנין ליה לאדם שלא ראה שהקיאו וכ"הג אמרינן בס"פ עד כמה ולקושי' י"ל דשיזפין שאני דהוי עיכול ול"ד לחלב:

שם גמ' במחלוקת שנויה ור"י היא משמע דרבנן

פליגי עליה ומהר"ם ב"ח ז"ל נסתפק לדעת רבנן אי מצטרפי לטמא כקל שבשניהם או כחמור שבהם ע"ש ולא ידענא מ"ש מהא דתנן בס"פ ק"מ אוכל א' ואוכל ב' מצט' זה עם זה לטמא כקל שבשניהם וכן נמי תנן התם הבגד והשק וכו' מצט' לטמא כקל שבשניהם ע"ש גם באין שיעורן שוה לרבנן כן הוא ומ"ש:

תוס' ד"ה כל וכו' ומ"ט דרבנן וכו' עכ"ל ק' הא אמרינן שם בפ"ק דסנהדרין דטעמא דרבנן משום דס"ל יש אם למסורת ונפשת כתיב וא"כ נימא דש"ה דגלי קרא ועיין בגמ' בפ' בהמה המקשה דע"ב ע"א וע"ש בתוס':

גמ' ודין הוא ומה מלאכה שנוהגת בשבתות ויו"ט אינו מוזהר וכו' הו"מ הגמ' לאקשויי אק"ו זה מה למלאכה שכן הותרה מכללה ולמסקנא נגמר עצם עצם ניחא כיון דאזהרה דעיצומו של יום גופה ממלאכ' הוא דנ"ל מנ"ל אזהרה לתוספת הא מלאכה גופה אינו מוזהר על התוספת:

שם חד לעונש דליליא וכו' כ' בת"י לא ידענא אי בעי' קרא לעונש דליליא בשבתות ויו"ט ע"ש ונ"ל דדוקא ביו"הכ הוא דאצט' קרא לעונש דליליא כיון דמצינו דחלוק לילו מיומו לענין כפרה דיום הוא דמכפר אבל ליליא לא מכפר כראי' בפ"ק דשבועות ופ"ק דכריתו' אבל בשבתות וי"ט לא מצינו שום חילוק בין יום ללילה:

דף פב.

תוס' ד"ה אלא וכו' ולהשלמת דבריהם קאמרי וכו' עכ"ל והא דקתני מחנכין אותם שנה וכו' בחולה מיירי דמחנכין אותם בשנת עשר ואם יבריא אח"כ מתחיל ההשלמה דדבריהם בשנת י"א ואם לא יבריא מחנכין לשעות גם בשנת י"א וה"ק מחנכין שנה אם יבריא אח"כ ושנתים אם לא יבריא וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל כ' בת"י דהא דאמרינן בתו אין מצוה לחנך דוקא לנזירות אבל לשאר מצות מחנכין וכדבריהם כ' המג"א סימן שמ"ג בלשון אפשר ע"ש גם מה שמבואר מדבריהם דהאשה אינה חייבת לחנך בנה לא ידענא מנ"ל כיון דמההיא דנזיר אין ללמוד לשאר מצות ועיין להמג"א שם ומאי דמתבאר מדבריהם דהאב חייב לחנך ולא אמרינן דב"ד מצווין להפרישו עיין בגמ' בפ' כל כתבי דקכ"א ע"א בעושה ע"ד אביו וע"ש בפירש"י: :

דף פב:

תוס' ד"ה מה וכו' ותי' דמשכחת לה להתרפאות כי ההיא דפ' בן סורר וכו' עכ"ל ר"ל דשם אמרינן אפי' להראותה ימות ולא יראנה אבל מדאמרינן ימות ולא תבעל לא יתורץ בזה קושייתו דאכתי קשה היכי אמרינן יהרג ולא יעבור הא ברצון הוא כיון דאין קשוי אלא לדעת:

דף פג.

גמ' הב"ע בעציץ שאינו נקוב דרבנן מר סבר וכו' משמע דגם סיפא מיירי בשבת מדקאמר אח"ז מר סבר וכו' ובזה י"ל מ"ש הפ"ד אמאי לא יתקן הטבל כדי שלא יאכל איסור הרבה כמו שאין מאכילין נבילה לחולה אלא שוחטין לו בשבת ע"ש דכיון דבשבת מיירי דאסור לתקן ומעשר דרבנן לכך אינו מתקן הטבל:

דף פד.

חש בציפרתא עבד הכי בשבתא ואתסי מפירש"י בד"ה כמאן נר' דל"ג הכי בגמ':

דף פד:

ל"ש אלא להחיותו וכו' משמע דלרב אינו מפקח הגל אפי' ברוב ישראל ושמואל לפום מאי דס"ד השתא לפ' אלא ברוב ישראל אבל במחצה ע"מ אינו מפקח ומתני' קתני דמפקחין בס' גוי ס' ישראל וי"ל דשאני הכא דהוחזק דאיכ' גוי בעיר אבל במתני' ליכא חזקה דגוי כלל:

דף פה.

רש"י פי' למאי הלכתא הוי ע"א אליבא דשמואל וכו' עכ"ל משמע דאליבא דרב מיתוקמא שלא להחיותו וק' דהא אפי' במחצה ע"מ אינו מצווה להחיותו אליבא דרב דדוקא ברוב ישראל הוא דמצוה להחיותו וכמ"ש התוס' וי"ל דדעת רש"י דכי מוקמי שמואל ארישא גם רב ארישא קאי וליוחסין היינו דלא מחזקי' ליה בגוי ונ"מ לעני קידושין וכיוצא אבל התוס' ס"ל דמילתא דרב אסיפא ומ"ש מהרש"א בתו' אמאי ל"ק במחצ' ע"מ שלא להחיותו י"ל דבמע"מ דקאמר לאוק' אליבא דשמואל קאמר כמו ההיא דרוב ישראל לשי' התוס' ולשמואל אפי' ברוב גוים מפקחין כ"ש להחיותו אבל גבי רוב גוים דקא' להאכילו נבילות ס"ל דאתי אליבא דרב דלא כפירש"י:

תוס' ד"ה להחזיר וכו' ואע"ג דשמואל ס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב וכו' עכ"ל מכאן משמע דרוב עיר לא מקרי רובא דאיתיה קמן מודה שמואל כמ"ש התוספות בפ' לא יחפור דכ"ג ע"ב ודלא כה' תה"ד כמ"ש אצלי במ"א:

ד"ה ל"צ וכו' אם רוב ישראל דנגחי תורא דידן וכו' עכ"ל ק"ל אליבא דשמואל מיירי ושמואל ס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב וכי נגחי תורא דידן לתורא דידהו אין מוציאין מיד ישראל דאית ליה חזקה דממונא ועדיף מהמחזיק ברשו' דלעיל דהא הכא מוחזק במעותיו וכן בחלוקת רוב עכו"ם דקאמרי הומ"ל דנגחי תורא דידיה וכו' דמשל' נזק שלם ואמאי משלם נ"ש כיון דמוחזק במעותיו מיהו לזה י"ל דס"ל כמ"ש בש"מ במציעא דגוי ל"ל חזקה דממונא אבל קמייתא צ"ע:

דף פו.

גמ' ל"ק כאן מאהבה או מיראה וכו' הא דלא משני כאן מאהבה כאן מיראה כדמשני לעיל משום דכתיב כרחם אב על בנים רחם ה' על יראיו הרי דגם מירא' נק' בנים:

דף פח.

תוס' בד"ה אי דצלי וכו' ולפי המסקנא וכו' ניחא וכו' עכ"ל ק' דלפי המסקנא נמי קשיא דע"כ הנך תרי ברייתות ר"י בר"י הוא דאל"ה אצ"ל הא דצלי הא דלא צלי אלא דתרווייהו בדצלי ולכ"ע תפלת נעילה ביום וקשיא לרב דאמר תפלת נעילה בלילה וכמ"ש בת"י ע"ש וי"ל דרב ודאי מוקי הא דצלי הא דלת צלי ומ"ש לפי המסק' ניחא היינו דבשני הברייתו' לחודייהו יכולין לתרץ כך ודלא כרב ואפשר דס"ל דלית הלכתא כוותיה דרב:

ד"ה קסברי וכו' ה"פ בשביל התפלה א"צ לטבול וכו' עכ"ל הא דלא משני הגמ' דר"י אדר"י ל"ק הא דקתני בדר"י עד המנח' היינו דבשביל התפל' א"צ לטבול אבל משום טבילה בזמנה צריך לטבול כל היום ודרבנן אדרבנן ל"ק הא דקתני בדרבנן עד המנחה היינו אם ירצה להתפלל בלילה וכמ"ש התוס' לעיל בדבור הקודם לזה משום דא"כ בברייתא בתרייתא דרבנן קאמרי כל היום אם ירצה להתפלל ביום ור"י פליג דאפי' רוצה להתפלל ביום לא יטבול בשביל התפלה כיון דאפש' להתפלל בלילה ולא מסתבר ליה שיפליגו בהא מילתא בסברא בעלמא דכיון דרבנן ס"ל כיון דרצונו להתפלל ביום יטבול אע"פי דבידו להתפלל בלילה לא מסתבר דפליג ר"י בהא ול"ל דס"ל לר"י דוקא בלילה דליכא למ"ד דס"ל דאינו יכול להתפלל נעילה ביום:

הלח"מ בפ"ו מה' יסו"הת כ' בדעת הר"מ דפ' טבילה בזמנה לאו מצוה ועיקר הכרחו מדפ' כרבנן בפלוגתא דגמי ע"ש ואינו מוכרח די"ל דרבנן דגמי ס"ל מצוה כמ"ש התוס' בד"ה מכלל וכן צ"ל לעיל בפ"ק ד"ח דלא פריך דרבנן אדרבנן ודברי הנ"מ בפ' כ"כ אינן מוכרחים אלא בס' ר"י:

תם ונשלם מסכת יומא

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה