משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת יומא · פרק חמישי · דף נה:
ד"ה והתנן וכו' דילמא איכא וכו' שהגיעו
לגבורות וכו' עכ"ל י"ל בזה דהוי ס"ס שמא הגיע לגבורות ושמא מתו בעליה ואפשר דזהו בכלל תי' הא' שכ' כולי האי לא שכיחא:
בא"ד משום חומרא דא"א וכו' עכ"ל לכאורה לא שייך כאן ליתא דא"א דהא ממ"נ הוי אלמנה או גרושה ואי משום יבם זה לא מקרי א"א וי"ל אם יש לה יבם וקיבלה קידושין מאיש אחר דאי אמרינן בחזקת שהוא קיים הוי גט והקידושין הוו קידושין ואי אח"כ מת היבם ועמדה וקיבלה קידושין מאיש אחר אז קידושין קמאי הוו קידושין ובתראי לא הוו קידושין ותנשא לא' ואי חיישינן שמא מת אז קמאי לא הוו קידושין דאין קידושין תופסין ביבמה ובתראי הוו קידושין ואם תנשא לראשון הוי א"א:
כתבו בת"י מפני וכו' דאי מתנו מתחילה דכל קן שיקריב הכהן לשם בעליו יהיה שלו הוי ברירה ע"ש והוא תימה דלא שייכא ברירה אלא בדבר שאנו צריכין לומר הוברר למפרע משעה א' אבל כאן אין אנו צריכין שיהיה שלו אלא משעה שיקריב הכהן וכמ"ש הרשב"א ח"ב סי' ובמ"א כתבתי בזה ומ"ש בת"י עוד בשם ה"ר אלחנן כוונתם היא דהבעלים יתנו מתחילה שיתחללו מעותיהן על קן שלוקח הכהן בעבורם והכהן יקנה הקינין במעות חולין משלו ואז יהיו הקינין חולין ויתחללו מעותיהן עד הקן כמו שהתנו מתחילה וכן יהיה עושה בכל קינין בשיעור המעות שיש בשופר ואחר שיכלו הקינין ממילא הוו כל המעות שבשופר חולין ויקח אותם הכהן כנגד המעות חולין שנתן משלו כ"נ בכוונתם: