משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת יומא · פרק חמישי
דף מז.
תוס' ד"ה הדר וכו' ונ"מ אי טיבלא וכו' לא בטיל וכו' עכ"ל וצ"ל לפ"ז דבבעיא דמלא חפניו דבסמוך הבעיא היא אי קדיש בקדושת מלא חפניו או לאו דהתם לא שייך ביטול דאיסור ניכר הוא ועיין במהרש"א במ"ש דכיון דלא נטיל משום דמעורב בו קומץ ל"ב ע"ש ול"ק דגם בטבל לא נטיל ותרומה עולה בק"א:
דף מח.
רש"י ד"ה והכא וכו' דהנהו תרווייהו בעי הו"ל בחד טעמא וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל דלשי' התוס' לעיל דבעיא דבין הביניים משום ולקח ולא משום בקומצו י"ל דלא פריך היינו הך אלא אינם בקומץ בעיא היא ע"ש ודבריו סתראי למ"ש ה' גופיה לעיל דבבעיא דבין הביניי' דלשי' התוס' הא דלא בעי מבורץ גופיה במלא חפניו משום דהיינו הך ולפ"ד שכ' כאן ק' אמאי לא בעי לעיל מבורץ במלא חפניו:
גמ' מדפסיל ט"י וכו' הקשו בת"י אמאי ל"מ מתני' דמעילה דתנן פיגול אין בהם מטעמא דאין לו מתירין ע"ש ולפמ"ש התוס' בד"ה מי יליף דדוקא בחפינה הוא דמבע"ל אבל בהקטרה פשיט"ל ניחא שפיר:
דף מח:
תוס' ד"ה מדפסיל וכו' ש"מ דצריך לכלי הוא וכו' עיין במ"ש מהרש"א ועיין להתוס' לעיל דמ"ו ע"ב בד"ה כי פליגי ע"ש:
בא"ד תדע דלא קאי אקטורת וכו' מיד שנתנה במכתשת וכו' עכ"ל הא ודאי דבנתנה דבמכתשת לא פסיל אלא מדרבנן דאי מדאוריי' נפסלת בלינה והרי היו משהין אותה כל השנה וכמבו' בראש הדיבור אלא דהכי מוכחי' מדקתני קידשו בכלי הוכשרו ליפסל בט"י משמע דקודם קדושת כלי לא פסיל אפילו מדרבנן:
בא"ד כ"ש דק' טפי וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים וכבר עמד ע"ד מהרש"א ז"ל וי"ל דבלינה אי איתא דקודם קידוש כלי פסלה הו"ל למתני קודם קידוש כלי פסלה ודוקא בט"י הוא דכתבו דלא תני קודם קידוש כלי פסלה משום הנך דמתנו בהדה משום דגבי ט"י א"ש קצת לישנא דקדשו בכלי דע"י קידוש כלי מוסיף דפסלה מדאורייתא ואע"ג דלישנא דמתני' משמע דקודם קידוש כלי לא פסלה אפי' מדרבנן כמו שכתבתי בדיבור הקודם מ"מ תני הכי משום הנך דמתני בהדה אבל בלינה אי איתא דפסלה קודם לא שייך לישנא דמתני' דקתני קרשה בכלי וכו':
דף נ.
רש"י ד"ה דלא וכו' שאם הורו ב"ד של כהנים וכו' עכ"ל ק' דלא ס"ל שבט שעשה בהוראת בית דינו חייב אלא ר"י בפ"ק דהוריות דף ה' אבל ר"מ ור"ש ס"ל דא"ח אלא הוראת ב"ד של כל ישראל והכא אליבא דר"ש קיימ' ולא הו"ל לפ' אלא דכהנים לא איקרו קהל ואין מביאין פר על הוראת ב"ד של כל ישראל כמו שאר השבטים:
תוס' ד"ה חטאת וכו' דההיא רעיא מדרבנן וכו' עכ"ל עיין בפ"ק דהוריות ד"ו ע"א דאקרא דהבאים משבי הגולה הקריבו וקאמר דטעמא משום דאין חטאת ציבור מתה אלא קרבה וס"ד שם בגמ' דמתו כולן ולפ"ד התוס' צ"ל דבזמן ההוא עדיין לא גזרו רבנן רעייה אלא אח"כ:
ד"ה ונ"מ וכו' ורבא דהכא ס"ל התם טומאה הותרה וכו' עכ"ל עיין להתוס' שם לעיל שכ' בתי' קמא דזאת אומרת קאמר וליה לא ס"ל אלא דחויה והתוס' כאן אזלי בשי' תי' בתרא שכ' שם:
דף נ:
ד"ה חומר וכו' א"נ לא קחשיב אלא מילי וכו' עכ"ל עיין בגמ' בנדרים דט"ו ע"ב אמתני' דחומר בנדרים מבשבועות מה שהק' מהרש"א הא ר"י בר"י הוא דס"ל הכי ורבנן פליגי עליה עיין להר"מ בפי' המשנ' שם שכ' שאין חולק על ר"י בר"י ע"ש:
ד"ה חמורת וכו' ול"מ לשנויי ר"ש היא וכו' עכ"ל אע"ג דלר"ש כיון דס"ל פר יו"הכ דשותפין הוא אינו עושה תמורה וברייתא קתני דעושה תמורה מ"מ י"ל דתנא דברייתא ס"ל דשותפין אינה מתה כר"ש מיהו ס"ל דעושה תמורה דכיון דכ"ג מיקבעא ואינהו מקופיא הוי דיחיד ודוקא לגבי פר גופיה הוי דיחיד אבל בתמורתו כיון דמימר כל הקדושה אפי' דקופיא עלין ולא מתכפר בה לא הוא ולא הן לא עדיף איהו משאר כהנים והויא תמורה דשותפין ודמיא להניח בהמה לב' בניו דהוי דשותפין כמ"ש התוס' בד"ה אחיו:
דף נא.
ד"ה ות"ל וכו' ומבריי' משמע וכו' עכ"ל יל"ד לפ"ד המתרץ דמברייתא משמ' דמתכפרי תפשוט ליה הבעיא דר"א מברייתא הלזו וי"ל דברייתא ר"ש דס"ל לעיל דשותפין היא ור"א מבע"ל למ"ד קרבן יחיד מיהו ק' לפי' התוס' אמאי לא פריך ות"ל אלא אבעיא דר"א אמאי לא פריך אר"ש דס"ל דשותפין היא וצ"ל דאה"נ דפריך אר"ש דלא כפירש"י ומה שהק' מהרש"א לפ"ד המק' דפריך וליטעמיך הא ברייתא קתני דמתכפרין י"ל דהא דקתני דמתכפרין היינו מקופיא:
דף נב.
תוס' ד"ה כותל וכו' וה"ג ז' של שבע וכו' עכ"ל כ' מהרש"א ז"ל אין זה מדוקדק דהא שנים תאים למעלה ע"ג ג' תאים וא"כ העליונים רחבים מצפון לדרום יותר משבע ע"ש וי"ל דכותל שבין התאים העליוני' עב הרבה עד שלא נשאר בתאים גופייהו אלא שבע על ז' ועשאום כן כדי שיהיו מרובעים דהיינו ז' על ז' כמו שהתחתונים מרובעים:
דף נג.
ד"ה שלא וכו' ומייתי מהך דמתני' בי ר"ח ור"א עכ"ל לשונם אינו מדוקדק דהא משנה היא בתמיד ובעיקר קושייתם י"ל דמייתי מסתברא מדסתם מתני' כוותיה שלא דהתוס' לא ניחא להו בהכי דלא הול"ל לשון מסתברא:
ד"ה חד וכו' אבל קטורת דכל השנה וכו' עכ"ל ר"ל אפי' קטורת דהיכל דיו"הכ כיון דאיכא דכוות' בכל השנה לא מעכבא מקרא דחקה דלא כתיב חקה אלא אעבודות דנתוספו ביו"הכ ודלא כמהרש"א ז"ל דלפ"ד אינו מיושב שפיר מ"ש בלשונם דהשתא קאמר דתרווייהו וכו' אבל לפי מה שפי' מיושב שפיר לשון דתרווייהו דכתבו:
רש"י ד"ה מיניה וכו' שאין ר"י רואהו וכו' עכ"ל ובסמוך דרבא עביד הכי קמיה דר"י אע"ג דמאור עינים הוה ואינו רואהו צ"ל דמדת חסידות הוא דעבד:
דף נג:
גמ' אם שחונה תהיה גשומה מק' הא כבר ידע לה אם שחונה או גשומה דאמרינן בגמ' אי ריש שתא קרירא כולה שתא קרירא ומתרצים דה"ק אם היא שחונה אומר כ"ג תהיה גשומה והאי אם שחונה דברי הגמ' הן ולאו דברי כ"ג וכה"ג פירש"י בר"פ ב' שעירי אלישנא דמתני' שם ע"ש וק' דא"כ אם היא גשומה לא היה מתפלל שהרי להאי אמורא לא היה מתפלל אלא תפלה זו לבד ומתני' משמע דבכל שנה מתפלל:
דף נד.
תוס' ד"ה כרובים וכו' ומה שעשו בכותלי היכל וכו' י"ל ע"פ הדיבר וכו' עכ"ל ובכותלי היכל ליכא לאקשויי אין נביא רשאי לחדש דבר מעתה כמו שהקש' גבי כסא שלמה דבנין ב"המק י"ל שניתן מסיני אבל גבי כסא שלמה שלא היה אלא אח"כ הוצרכו לומר משום מגדר מילתא:
דף נה.
בד"ה מפני וכו' ויקריב בשביל לאה עכ"ל אע"ג דכהן אינו יורע שם בעלים כלל ומקריב לשם מי שהוא כמ"ש אח"ז מ"מ בעי' שכל הקן שהוא מקריב יהיה של אשה אחת משום דבעינן שתהיה חטאת קודם עולה ואם קן זה חציו לאחת וחציו לאחת אפשר שיהיה באחת מהן עולה קודם חטאת:
דף נה:
ד"ה והתנן וכו' דילמא איכא וכו' שהגיעו
לגבורות וכו' עכ"ל י"ל בזה דהוי ס"ס שמא הגיע לגבורות ושמא מתו בעליה ואפשר דזהו בכלל תי' הא' שכ' כולי האי לא שכיחא:
בא"ד משום חומרא דא"א וכו' עכ"ל לכאורה לא שייך כאן ליתא דא"א דהא ממ"נ הוי אלמנה או גרושה ואי משום יבם זה לא מקרי א"א וי"ל אם יש לה יבם וקיבלה קידושין מאיש אחר דאי אמרינן בחזקת שהוא קיים הוי גט והקידושין הוו קידושין ואי אח"כ מת היבם ועמדה וקיבלה קידושין מאיש אחר אז קידושין קמאי הוו קידושין ובתראי לא הוו קידושין ותנשא לא' ואי חיישינן שמא מת אז קמאי לא הוו קידושין דאין קידושין תופסין ביבמה ובתראי הוו קידושין ואם תנשא לראשון הוי א"א:
כתבו בת"י מפני וכו' דאי מתנו מתחילה דכל קן שיקריב הכהן לשם בעליו יהיה שלו הוי ברירה ע"ש והוא תימה דלא שייכא ברירה אלא בדבר שאנו צריכין לומר הוברר למפרע משעה א' אבל כאן אין אנו צריכין שיהיה שלו אלא משעה שיקריב הכהן וכמ"ש הרשב"א ח"ב סי' ובמ"א כתבתי בזה ומ"ש בת"י עוד בשם ה"ר אלחנן כוונתם היא דהבעלים יתנו מתחילה שיתחללו מעותיהן על קן שלוקח הכהן בעבורם והכהן יקנה הקינין במעות חולין משלו ואז יהיו הקינין חולין ויתחללו מעותיהן עד הקן כמו שהתנו מתחילה וכן יהיה עושה בכל קינין בשיעור המעות שיש בשופר ואחר שיכלו הקינין ממילא הוו כל המעות שבשופר חולין ויקח אותם הכהן כנגד המעות חולין שנתן משלו כ"נ בכוונתם:
דף נו.
תוס' בד"ה מ"ש וכו' ותימה אליבא דמאן מיירי בשמעתין אי אליבא דרב וכו' עכ"ל קצת קשה היכי ס"ד דמיירי שמעתין אליבא דרב הא מייתי בשמעתין קושי' דמ"ש לכאן ולכאן וכו' ולרב ל"ק כלל כיון דמחלק בין תולה בדעת עצמו בין תולה בדעת אחרים כמ"ש התוס' בריש הדיבור ויש ליישב:
דף נז.
גמ' ואבע"א חוץ מפנים בחדא זמנא וכו' עיין להתוס' לעיל דנ"ה ע"א בד"ה אלא מה שהק' מנ"ל אחת למעלה בפר לא נגע ע"ש וקושייתם היא למ"ד הימנו וד"א הוי היקש דלמ"ד לא הוי היקש לקמ"ד ולפירש"י הכא בחוץ מפנים בחד זמנא גמיר ניחא קושי' גם אמ"ד הימנו וד"א הוי היקש וקושייתם אינה אלא לפיר"י שכתבו התוס' כאן או לפירש"י ולשינוייא קמא דמשני הגמ' כאן מקומות הוא דגמרי דלעיל לא שייך האי שינוייא:
דף נז:
גמ' ה"מ דדחיה בידים מפירש"י נר' דגרסי' ה"מ דלא יהיב מיניה אבל הא דיהיב מיניה לא :
תוס' ד"ה נותן וכו' פירש"י וכן בהיכל וכו' והקש' דהא אמרינן לקמן וכו' עכ"ל לפירש"י שבידינו דגם לעיל בנתערבו הדמים בדמים פי' קודם שנתן בפנים כלום הי"ל להתוספות לקבוע דבריהם שם לעיל:
ד"ה תניא וכו' הו"מ לאתויי ברייתא דמייתי בזבחים וכו' עכ"ל לא ידענא מאי קאמר הא פלוגתא דר"י ור' יונתן היא אפי' למאי דדחי אפי' תימא רי"ו וכו' דהא אתמר ח"א מערבין וח"א אין מערבין והיכי מצי לאתויי מברייתא דזבחים דלא כשינוייא ועיין במהרש"א:
דף נח.
בד"ה ר"י וכו' ילמד סתום מן המפורש וכו' עכ"ל לא הוצרכו לזה אלא לתי' בתרא שכ' בד"ה תניא בסה"ר אבל לשינוייא קמא שכ' דשאני הכא דכתיב ומדם השעיר ולא כתיב והשעיר י"ל דזהו טעמו של ר' יונתן ואפילו לר' יאשיה אצט' לטעמא דכתיב אחת כי היכי דלא נילף מדכתיב ומרם השעיר וניחא כל הקושיות שכ' התוס' בדיבור וה וגם ניחא מאי דאמר ליה והלא כבר נאמר מדם הפר דלפום פשטא דמילתא ק' מאי מק' לר' יאשיה הא איהו ס"ל כמאן דכתיב יחדיו אבל לפי"ה ניחא דמק' ליה מדכתיב ומדם השעיר ועיין בת"י:
דף נח:
גמ' הדר אתי לההוא קרן דאחייב למיתב ברישא משמע מן הסוגיא דאכתי צריך לאוקומא פלוגתייהו במילף חוץ מפנים וצ"ל דלא מהני לן האי טעמא דהדר אתי לההוא דאחייב ליה אלא אי מדינא אי בעי בהאי ליתיב אבל אי מדינא בעי' ימין אע"ג דאחייב ליה ברישא בעינן למיתב דרך ימין:
דף נט.
גמ' אלא מחוורתא כדשנינן מעיקר' מ"ס הקפה ביד וכו' ק"ק אמאי לא ניחא ליה שינוייא קמא דבמילף חוץ מפנים פליגי הא לא דחי אלא שינויא דאבע"א כ"ע הקפה ביד וכו' ואין לומר דהשתא בתר דהוכיח ממתני' דפליגי בהקפה ביד או ברגל לא ניחא למעבד מחלוקת חדשה במילף חוץ מפנים הא ליתא דהא בחר הכי קאמ' אבע"א וכו' ומוקי פלוגתייהו בדבר חדש ויש ליישב:
גמ' מתיבי כשהוא מזה וכו' הא דלא מוקי לה טהרו טהר טיהרא והוי פלגא ובגגו דהיינו בחצי גגו משום פלוגתא דחנניה ור"י דבסמוך דפליגי בצפונו או בדרומו ואי בחצי גגו לא שייכא פלוגתא מש"ה אי פי' טהרו טיהר טיהרא ע"כ ליכא לאוקמה אלא בגובה הכותל ומהתימה על א"ח בה' יו"הכ בפי' סדר העבודה דק"ח ע"ד שכ' חותה הגחלים עד שמגלה זהבו ומזה מדם התערובת על טהרו פי' על אמצעיתו ע"כ והוא תימא דמהגמ' מתבאר דלמסקנ' דמזה על רוחב המזבח לא יתפרש טהרו פלגיה אלא גלויה דמזבח וצ"ע:
דף נט:
תוס' בד"ה הוא וכו' ומעילה דיוצא לנחל קדרון מדרבנן מכלל דמעיקרא וכו' עכ"ל ק' הא הך דקתני דם מתחילה אין מועלין בו היא מילתא דר"ש כדאיתא התם והא ר"ש ס"ל הכא דמועלין בו והכא בתחלה קודם שיצא לנחל קדרון מיירי דהא עלה קאמר טעמא דהוא כלאחר כפרה וי"ל דהתוס' מפ' דר"מ הוא דאמר מועלין ור"ש דקתני בברייתא אברייתא קאי וה"ק ר"ש וחכ"א וכו' אבל בדברי הת"י שכ' ועוד דר"ש קאמר הכא מועלין וכו' קשיא וי"ל דהתו' מפ' דיצא לנחל קדרון מועלין מדאורייתא כפי' הר"ח דלקמן ומ"ש בסה"ד שתיקנו בו מעילה מדרבנן היינו ר"ל רבנן הוא שהקדישוהו והוי מעילה מדאוריית' ואע"פי שהלשון דחוק כן צ"ל בכוונתם:
ד"ה והרי וכו' וי"ל דגמ' דילן לא חשש וכו' ומסברא ידע וכו' עכ"ל הא דלא כ' דסמך נמי על דרשת הירושלמי אל מקום טהור שיהיה מקומו טהור משום כיון דדרשא גמורה היא הו"ל להביא הדרשא אבל דבר של סברא או ק"ו דאדם דן מסברתו לא חשש.
דף ס.
גמ' משום דהוי תה"ד וע"ע וכו' עיין בת"י בר"ה ועגלה במה שכ' וא"ת למ"ד ע"ע אינה אסורה מחיים ל"ל קרא וכו' דדבריהם קשים להולמם וצ"ל דט"ס נפל ונשמט תי' אחר קודם וא"ת למ"ד וכו' וכצ"ל ועי"ל דאצטריך תרי קראי חד מחיים וחד לאחר עריפה וא"ת למ"ד וכו' ומ"ש עוד דדבר שאינו אסור מחיים אלא לאח"כ לא שייך למימר בו נעשית מצותו ע"ש צ"ל דבגדי כהונה דקרי להו הגמרא נעשית מצותו אע"ג דשרי ליהנות בהם מקודם היינו משום דלא ניתנה תורה למ"הש כדאיתא בפ"ב דקידושין וה"ד אם שהו בהם אחר עבודה אבל ללובשן שלא לצורך עבודה אסור ומ"ש עוד בדיבור שאח"ז דשמן המשחה ותס"ד וע"ע לא הוו ג' כתובים דשמן לא יליף מנייהו משום דקיל אינו שוה בכל והנך לא ילפי משמן משום דחמור דאית ביה כרת ע"ש ק' ליכתוב שמן וע"ע או שמן ותה"ד כתוב ג' מיותר והוו ג' כתובים וצ"ל דס"ל דלא הוו ג' כתובים דאין מלמדין אלא אי תרי מנייהו מיותרין ומצו ילפי מחד אבל אי חד לחוד מיותר מלמדין:
תוס' בד"ה חד וכו' נייתי בק"ו ומה פיגול וכו' עכ"ל מלבד מה שהק' מהרש"א ז"ל ק' עוד נפרוך מה לפיגול שכן אינו נוהג בשאר דברים שאין להם מתירין תאמר בטומ' שנוהגת בשאר דברים שאין להם מתירין כדדריש הגמ' שם מק':
בא"ד לא ניתנה אלא למאי דכתיב בהדיא וכו' עכ"ל לפ"ז ניחא קושיא ראשונה שהק' בחד קרא סגי למעוטי תרווייהו דבכה"ג דלא אתי אלא באא"ע לא ילפינן חילול חילול:
דף ס:
גמ' ור"י אי מעכבי מעכבי וכו' לפירש"י דר"י ס"ל שיירים מעכבי קשה אמאי לא קאמר תסתיים דר"י הוא דאמר שיירים מעכבי איכא בינייהו וי"ל דלמ"ד משמעות דורשין איכא בינייהו כ"ע ס"ל שיירים מעכבי דכיון דמעכבי הכפרה שפיר קאמר רע"ק אם כפר כלה ועיין בת"י:
תוס' ד"ה תנא וכו' ותימה דמשמע בזבחים פ' ב"ש דר"ן בשיירים החיצונים מיירי וכו' עכ"ל לקושי' ראשונה א"צ לזה ולא כ"כ אלא לשאר קושי' ובמאי דפריך ליפלוג וליתני בדידה פירש"י שם בשיירים גופייהו והתוס' לא מפ' כפירש"י אלא בג' מתנו' מפרשי לה ומה שלא הקשו התוס' מדברי ר"י שם דאמר ג' מתנות חייבין עליהן בחוץ אע"ג דתנן התם דאין מעכבי משום די"ל דלר"ג מעכבי ור"י ס"ל כר"נ דלא כמתני' שם:
דף סא.
גמ' שאני התם דכתיב ומיתר השמן וכו' ק"ק למ"ד במעילה ד"ט מצוי חטאת אינו מעכב ודריש והנשאר אם נשאר א"נ גבי שמן דבהונות דכתיב ומיתר השמן נמי אינו מעכב דלא ככל הני תנאי דהכא וי"ל דהתם מסיק דפלוגתא דתנאי ותרי תנאי ואליבא דרי"ש ואה"נ דלההוא תנא דמצוי אינו מעכב שמן דבהונות אינו מעכב ועיין בת"י:
דף סא:
תוס' ד"ה אשם וכו' והא דמייתי ת"כ וכו' אלא מהאי שלא נתן וכו' עכ"ל לפ"ז צ"ל דלמאי דקאמר ור"ח א"ל מאי צריך צריך ואין לו תקנה ברייתא לצדדין קתני בנשפך צריך ואין לו תקנה ובשלא לשמו יש לו תקנה:
בא"ד ותימה והא ר"י גופיה וכו' עכ"ל ק"ק למאי דלא ס"ד דילפינן מהתם אמאי לא הקשו קושייתם לעיל גבי פלוגתא דלוג ואמאי נטרו עד הכא אמילתיה דר"י ויש ליישב:
רש"י ד"ה מה חטאת וכו' ואשם נמי מהיכא דגמר חטאת גמר וכו' עכ"ל לפ"ז ניחא דלא הוי דבר הלמד בהיקש דאינו חוזר ומלמד בהיקש דאין זה אלא גילוי מילתא דלא הוי יצא לידון בדבר חדש אלא דגלי לן דאשם גופיה יליף מעולה בהיקש דזאת התורה: