אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת יומא › פרק רביעי

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת יומא · פרק רביעי

פרק שלישי

דף לט.

רש"י ד"ה מטמאין וכו' מניחין אותו וכו' עכ"ל ואילולי פירושו י"ל מטמאין ממש כיון שטימא עצמו מעט ומאי דאמרינן לעיל פותחין לו היינו בבא ליטמא ועדיין לא טימא דאז פותחין לו ולא מטמאין אותו:

גמ' אלא של חיל נקדשה וכו' הקשו בת"י לר"י דאמר בר"ה דכ"ח מצות ליהנות ניתנו מאי פריך ע"ש ואע"ג דרבא הוא דאמר קלפי של חול ורבא גופיה ס"ל התם מצות לאו ליהנות ניתנו מ"מ משמע להו דאפילו ס"ל ליהנות ניתנו פריך מדלא מייתי הגמ' כאן מילתיה דרבא דהתם ועוד י"ל ועיין להשע"ה בהלכו' שופר מ"ש ע"ד הרשב"א:

שם הצנועין מושכין את ידיהן כ' בת"י דוקא בכפול משום דליכא מצות באכילתו ע"ש ומדבריהם יש להוכיח ספיקן של אחרונים שנסתפקו אי במ"מ אמרי' חצי שיעור מצוה אית ביה כמו באיסורין דקי"ל ח"ש אסור ועיין להרב חיים שאל ח"ב סי' ובמ"א כתבתי בזה:

דף מ.

תוס' ד"ה הא דקאמר וכו' אינו מגיה הברייתא וכו' עכ"ל דאי מגיה הברייתא לא היה צ"ל ר"ש לא ידע מאי קאמרי רבנן ועיין בתוס' בדבור שאח"ז ועוד דאי מגיה הברייתא לא יתכן לומר ר"ש לא ידע מאי קאמרי רבנן כיון דרבנן נקטי הנחה בהדיא ובת"י כ' דהומ"ל כר"ש אלא דבעי לאוקמה ככ"ע דזה אין סברא לומר דר"ש לא ידע וכו' ע"ש ודבריהם סתומים ונראה להגיה בדבריהם ואינו מגיה הברייתא דזה אין סברא דר"ש לא ידע ור"ל דהוק"ל דטפי עדיף לאוקמא כר"ש מלהגיה הברייתא ולזה כ' דע"כ אינו מגיה דאי מגיה לא שייך לומר דר"ש לא ידע וכו':

דף מ:

גמ' כיון שעלה שוב א"צ וכו' ומהכא נ"ל הנחה אינה מעכבת וכמ"ש בת"י לקמן בסמוך ובהכי ל"ק מ"ש בתיקונים לעיל דט"ל ע"ב בד"ה הנחה וכו' ע"ש:

תוס' ד"ה ועשהו וכו' לא ילפינן נמכר לישראל בק"ו וכו' עכ"ל עיין במהרש"א ז"ל וק"ק במאי דפריך ואי ילפינן שכיר שכיר וכו' הא אפי' לא ילפי' ש"ש קשיא נילף בק"ו כיון דלא ס"ד דרשא דיגאלנו ובגמ' גופא י"ל דמק"ו ל"ק י"ל דכל היכא דתרי ק"ו סתרי כל חד תיקום אדוכתיה אבל לפ"ד התוס' ק' ויש לישב:

דף מא.

גמ' והאי חטאת אזלא למיתה וכו' ומשום דכיון דבעי לאתויי חטאת בהמה אחר שמביא אותה הו"ל חטאת זו חטאת שנתכפרו בעליה ומכאן מוכח דה' חטאות המתו' איתנהו אפי' בעוף דלא כמ"ש רש"י בנזיר ועיין להשע"ה:

דף מב.

תוס' ד"ה כי אתא וכו' אע"ג דר"י לא חייש לכובד וכו' עכ"ל נראה הגרסי' במימרא דרב חנין ר' יונתן דלא כמהרש"א ז"ל:

ד"ה שחיטה וכו' דהא פסול אפי' בשאר הכהנים וכו' עכ"ל צ"ל דס"ל דשחי' פרה למ"ר פסולה בזר כשירה בשאר הכהנים כמו שצדדו בת"י ע"ש דאל"ה מאי פריך הגמ' התם משחי' פרה שו"ר שכ"כ התוס' לקמן דמ"ג ע"א בד"ה לרב:

דף מב:

ד"ה למשמרת וכו' וי"ל דשחיטה לא אתיא מכולהו וכו' עכ"ל ק' לפ"ז דחדא לא אתיא ואצט' למכתב בכולהו מנ"ל דאתא למעוטי וכמו שהקשו התוס' בד"ה הקודם דהשתא לא שייך תי' שם וי"ל לכתוב שחיטה ושריפה ואסיפת אפרה ולא לכתוב הני מילוי מים וקידוש וע"כ דאתא למעוטי והיה נראה דהני פירכות שכ' התוס' הכא לא הוו אלא פירכא כל דהו ולא פרכינן להו אלא אחדא מתרתי אבל אי לא כתיב אלא באסיפת אפרה הוה ילפינן כולהו מינה דאחדא מחדא לא פרכינן פירכא כ"ד ומדכתיב בשחיטה ובשריפה ש"מ למעוטי אתא אלא דהוה סגי בתרתי לחוד כגון שריפה ואסיפת אפרה ומשריפה לחודה לא ילפינן כדפריך הגמ' לעיל ואצטריך למילף מתרתי ואז פרכינן הני פירכי שכ' התוס' הכא מיהו ק' לילף מאסיפת אפרה לחודה דהשתא לא הוי אלא חדא מחדא ועיין להתוס' בחולין ריש דקט"ו עיין שם:

דף מג.

ד"ה לרב וכו' והא דאמר ר"י וכו' עכ"ל ולמ"ד שחיטת פרו בזר פסולה אע"ג דבשאר הכהנים נמי פסולה י"ל דנקט זר משום מ"ד כשירה דאפילו בזר כשירה אבל ממילתיה דר"ז ק"ל שפיר משום דמימרא בפ"ע היא ולא נקט בה פלוגתא ועיין להת"י שם לעיל:

דף מג:

ד"ה ולא פליג וכו' תנינא בהדיא ר"י פוסל בקטן וכו' עכ"ל כצ"ל ומ"מ קשיא מברייתא זו קושית הגמ' מברייתא מדלא קתני מכשיר באשה אלא דהתוס' מק' דלא הו"ל לאקשויי אלא מברייתא זו דממתני' ל"ק שהרי מצינו דפליג בברייתא ולא תנן ליה במתני':

דף מד.

ד"ה בשילה וכו' וי"ל בההיא דעירובין שמא איכא שום פסוק וכו' עכ"ל ומ"מ אי לאו דאשכחן מקדש דאקרי משכן לא הוה מוקמינן אותו פסוק לרבויי מקדש דכיון דכתיב משכן הוי כמו מיעוטא דמיעט מקדש ולכך הוצרך הגמ' שם למי' אשכחן מקדש דאקרי משכן ולא ממעטי' מקדש ובסוף הדבור שכ' דממעטי' מקדש מדכתיב אהל מועד משום דקרא יתירא הוא האי קרא דשמעתין:

דף מה.

גמ' וכי תעלה על דעתך וכו' אלא ללמד וכו' ק"ק נימא דאתא קרא לכלי שרת וי"ל כיון דכל שאין בגדיהם עליהם אין כהונתם עליהם הו"ל זר ואינו קרב אצל מזבח:

דף מה:

תוס' ד"ה הו"א וכו' כתיב לפני ה' למעוטי בחוץ וכו' עכ"ל ק' למ"ל למעוטי חוץ הא כבר הזהירה תורה על שחוטי חוץ ובההיא פרשה דש"ח כתיב שלמים בהדיא וכן צ"ל לתי' ר"י הבחור דלפני ה' פ"א הא כתיב בשחי' דחוץ מקראי דש"ח נפקא וכ"הג ק' במ"ש התוס' ד"ט ע"א ועמ"ש שם בחידושי':

דף מו.

ד"ה אבל וכו' אלא ה"ק אבל כשרין לא אצט' וכו' עכ"ל וצ"ל לפ"ז לישנא בתרא ה"ק אפי' כשרין אצט' בר קפרא לאשמועינן דאפי' בשבת עושין מערכ' וזהו עיקר חידושו ולאו תרי מילי אשמועינן כמו לל"ק ואפי' בשבת דקאמר הגיא הם תשלום דברי לישנא בתרא כצ"ל לפ"ד אע"פי שאין פשטות הגמ' כן:

ד"ה תחילתו וכו' א"ד את הטומאה לעשות להם מערכה בפ"ע וכו' עכ"ל הוכרחו לזה דאי א"ד כלל קאמר ר"ח וע"כ במשלה מיירי מדאמר דוחין שבת א"כ היכי פליג רבא ואמר א"ד שבת הא במשלה כ"ע דוחין שבת ולהכי כ' דלענין מערכה בפ"ע פליגי מיהו ק"ק לפירש"י מדתנן ה' דברים באין בטומא' נימא דלענין מערכה בפ"ע מיירי בשמעתין ויש ליישב:

דף מו:

גמ' בראשו של מזבח כ"ע ל"פ דחייב וכו' כל סוגיא זו אזלא דלא כשינויא קמא בזבחים דצ"א ע"ב דס"ל דל"מ עד שיכבה כל הגחלים שע"ג המערכה אלא ס"ל כאבע"א דהתם:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה