אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת יבמות › פרק ששי

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת יבמות · פרק ששי

פרק חמישי

דף נד.

גמ' יבמה יבא עליה מצוה וכו' והא אפיקתיה וכו' מכאן תשו' למ"ש הרדב"ז ח"ב סי' נ"ו דמצות יבום קודמת חליצה אינו אלא מדרבנן ע"ש ומהכא מוכח דקדימה זו מדאורייתא היא:

דף נד:

פירש"י ובשלישית וכו' דתנן נושאין וכו' עכ"ל אע"ג דהתם בר"פ נושאין מוקי לה הגמ' דוקא לאחר מיתה וע"ש בתוס' והכא מחיים איירי התם לענין לכתחילה אבל אם כנס אין מוציאין אפי' מחיים והכא בכנס עסקי' הכא דגם הוא אנוס אפי' לכתחי' שרי:

דף נה.

גמ' ת"ל ערות אחיך היא ק"ק למ"ל קרא באחותו אפי' מן האם נילף מאשת אח דהא ודאי דמי לאשת אח טפי מדודתה ועיין בפ"ק דמכות דף ה'

תוס' בד"ה לישתוק וכו' אבל השתא דכתיב העראה וכו' עכ"ל לפ"ז א"צ להיקש' דר' יונה דלעיל דאיתקשו כל העריות לנדה להא מילתא דהעראה אלא בקרא דנדה סגי לגלויי דלא ילפינן חייבי לאוין משפח' דבעי גמר ביאה דא"כ לישתוק קרא משפח':

דף נו.

פירש"י בד"ה אשלא כדרכ' וכו' וגמר ביאה ביאה מיבמה וכו' עכ"ל עיין רש"ל דמחק כ"ז מפירש"י וטעמו משום דבעריות לא כתיב לשון ביאה אלא ל' קיחה וע"כ צ"ל וגמר קיחה קיחה מיבמה ול"ק מ"ש עליו מהרש"א ז"ל ע"ש:

גמ' משתמרת לביאה פסולה דאוריית' יל"ד דמשמע דוקא דאוריית' וכן איתא בהדיא לקמן דנ"ח ע"ב ע"ש ומתני' קתני חלוצה שהיא דרבנן:

דף נז.

תוס' בד"ה אביי וכו' ומייתי אפצוע דכא וכו' עכ"ל דבריהם תמוהים דא"כ דמודה אביי דטעמא דלא ידעה משום שכבר אכלה מאי קאמר דאלת"ה בת ישראל שנשאת לכהן וכו' דהא ע"כ דטעמא הוא משום דפקע קנינו כדאמר רבא דאל"ה קשיא מ"ש מלא ידעה דאוכלת מטעמא דכבר אכלה וי"ל:

דף נז:

בד"ה רב וכו' וחופה דלאחר קידושין נמי. ל"מ בפסולות לשמואל וכו' עכ"ל והיינו לענין ארוסה שכבר אכלה בהגעת זמן למשנה א' וכמ"ש לקמן ולא מסתבר נמי לאוקמ' בארוסה וכו' וא"צ למ"ש מהרש"א ז"ל:

דף נח.

גמ' כשמואל דאמר לא קנה וכו' כ' מהרש"א בתוס' דלפי' ב' שפירש"י צ"ל דחופה שאחר ביאה מהניא מיבמה ובעי' חופה איירי דאל"ה לשמואל כיון דלא קנה ליורשה וליטמ' לה וראי לא עדיפא מארוסה ע"ש והוא תימה דלמאי דמוקי לה כב"ש אינו יורשה ואין מטמא לה כדאי' בגמ' לעיל דלא עדיפא מארוס' והביאו רש"י בשמעתין ואפ"ה מהני בלא חופה וה"נ י"ל לשמואל הן אמת שדברי מהרש"א מוכרחים דבגמ' בסוטה בפ' ארוסה מבואר דלשמואל אינה שותה והתוספות לא כ' דבהא מילתא נמי דלא כשמעתין וע"כ דהכא בחופה איירי אבל ההכרח שהכריח מדאינו יורשה ומטמא לה אינו מוכרח וכמ"ש איברא דיש להבין אמאי לב"ש שותה והא מבואר בגמ' לעיל דלא עדיפא מארוסה וצ"ל דלפי' ב' של רש"י ס"ל להגמרא בשמעתין כרבא דס"ל דמאמר לב"ש עושה ס' נשואה כמ"ש התוס' לעיל דכ"ט ע"ש ומן הס' שותה שפיר ומה שהק' מהרש"א ז"ל במאי דפריך א"ה היינו ארוסה עיין להריטב"א מה שתרץ למה שהק' אפי' קמה דרש"י כי מוקי כב"ש אמאי קרי לה שומרת יבם ע"ש ודוק:

דף סא.

תוס' בד"ה וכן וכ' הוכיח שהיתה בת י"ד שנה עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל שלא הביאה ב"ש עד אח"כ ע"ש ומאי דקרי לה נערה אע"ג דהיא בת י"ד שנה וחצי לא הויא נערה עד שתביא ב' שערות ועפי"ד ניחא לי מאי דק' במגלת אסתר דכתיב ובהקבץ נערות הרי דבשעת הקבוץ קרי להו נערות והא קי"ל דאין בין נערו' לבגרות אלא ששה חדשים וא"כ היכי קרי לה נערה אחר עבור ששה חדשים בשמן המר וששה חדשים בבשמים דכתיב ובזה הנערה באה ועפי"ד מהרש"א ניחא:

פירש"י בד"ה בש"א וכו' אבל לא זכר ונקבה עכ"ל משמע דלב"ה דס"ל זכר ונקבה מודו דבב' זכרים נמי סגי וכ"כ הפו' ולפ"ז מאי דפריך וב"ה נילף ממשה היינו דנבעי דוקא ב' זכרים כמו משה ולא זכר ונקבה ועיין למהרש"א בגמרא שכ' דלענין פו"ר מסתבר למילף מברייתו של עולם ולכך דנין אפשר משאי אפשר ע"ש ולפ"ד מאי דפריך וב"ה נילף ממשה ק' דהא מסתבר למילף מברייתו ש"ע וצ"ל דה"פ איך משה עשה כן כיון דלא קיים פו"ר ולשון נילף ממשה ל"ד ולפ"ז צ"ל דלב"ה דוקא זכר ונקבה הוא דקיים פו"ר דלא כדמשמע מדברי רש"י ז"ל:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה