משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת יבמות · פרק חמישי
דף נא.
בפירש"י בד"ה תהוי וכו' תו לא מהני ביאה וגט אבתריה עכ"ל ק"ק הא מאמר וגט דרבנן הוא ומדאורייתא ביאה שאחריהם ביאה כשירה והיכי תיסק אדעתין דלא מהני ביאה שאחריהם וי"ל:
בד"ה ואילו ביאה וכו' כדתנן והבעילה וכו' עכ"ל לפירושו שלפנינו דלאו אביאה אחר ביאה קאמר כמ"ש התוס' בשמו אלא אמאמר אחר ביאה וגט הי"ל להביא ראיה מבריית' הלזו דמייתי הגמ' והא עדיפא ממתני' דברייתא קתני ומודה ר"ג אלא כיון דמשמע ליה דמתני' כ"ע היא וכמ"ש התוס' בד"ה מספקא ניחא ליה לאתויי מתני' דעדיפא מברייתא:
בד"ה חולץ וכו' עצה טובה אשמעי' שלא יאסור עצמו וכו' עכ"ל הק' מהרש"א ז"ל אמאי לא ניחא ליה למי' דעצה טובה שלא יפסלנה לכהן ע"ש ונ"ל משום סיפא דקתני וכן אתה אומר בב' יבמין ויבמה אחת דפליגי ר"ג ורבנן גם בזה וס"ל לר"ג דחולץ הראשון ובההיא פסולה היא לכהן משום גט הראשון וע"כ דעצה טובה היא שלא יאסור הב' בקרובותיה ולכך כתב גם ברישא כן:
דף נא:
בד"ה אמר להם וכו' קנייה לגמרי עכ"ל איכא למידק דלעיל בד"ה קנין כ' לאו גמור ממש ולישנא דגמ' ל"ד והיכי כ' בדבור זה לישנא דקנייה לגמרי ונ"ל דרש"י מפ' דמאי דקאמר ר"ש אם ביאת הא' ביאה היינו לגמרי ממש דמספק"ל לר"ש אי ביאת בן ט' כביאת גדול ממש וקאמר עוד אם ביאת הא' אינה ביאה הכוונה אינה ביאה לגמרי אלא כמאמר בגדול דודאי ביאת בן ט' אינה פחותה ממאמר בגדול וכ"נ מדבריו בדבור שאח"ז דלצד הא' קנין גמור ממש כביאת הגדול והשתא ניחא דר"ש לא מספקא ליה במאמר והוי כולהו תנאי דבר אחד ממש דלא כמ"ש התוס':
תוס' בד"ה אי וכו' אבל בעידי טומאה נאסרת וכו' עכ"ל והא דמשמע להו דהכא בב' עדים איירי משום דקטן ביאה דיבמה בעי עדים וכ"כ בתוספי הרא"ש ע"ש ועיין להמש"ל בפ"ב מה' יבום שנסתפק בד"ז אי ביאה ביבמה בעי עדים ע"ש ועיין למור"ם בהגה בסי' קס"ו דין ב' ולהב"ש שם ע"ש וכ"נ להוכיח מדאמרי' לקמן דנ"ו ע"א כל ביאה שאין הבעל מאכיל בה אין היבם מאכיל בה ע"ש וה"נ ביאה בלא עדים שאין הבעל מאכיל אין היבם מאכיל ואי הוי ביאה פסולה א"כ הו"ל למחשבה בריש הבעי' בהדי הנך ביאות פסולות אלא ע"כ דלא מהני כלל וע"ש בתוס' בד"ה כל ביאה מיהו יש לחלק וכ"נ מדברי התוס' לקמן דנ"ז ע"ב בד"ה וחייבין ע"ש:
דף נב.
גמ' אר"י א"ר זו דברי ר"עק וכו' הא דלא נקט לה אריש' דמתני' אין בעילה אחר בעילה משום דס"ל כר"ל לעיל ד"י ע"ב ודי"א ע"א דאם חלץ או ייבם דוקא הוא בלאו אבל האחין חייבין עליה כרת ודוקא היא אבל צרתה אפי' בא עליה הוא בכרת ולכך לא נקט לה אלא אחלץ ועשה מאמר דהוא עצמו עשה מאמר דלא קיימא עליה אלא בלאו:
עוד בגמ' והתניא רע"ק אומר וכו' מכאן קשה למ"ש התוס' לעיל דמ"ט ע"ב בד"ה סוטה דגרסי' סוטה דכתיב הויה דנ"ל מקרא דלהיות לו לאשה ע"ש דלפ"ד מאי פריך הא נותן גט ליבמתה מהאי קרא גופיה נ"ל ואע"ג דחייבי לאוין היא תפסי קדושין דכתיב הויה וכבר הק' מהרש"א ז"ל על דבריהם ממחזיר גרושתו ע"ש:
ורבנן סברי האי לחודיה וכו' מכאן ק' עמ"ש בריש פרקין דמרישא דאין מאמר אחר מאמר לא יכול כרע"ק דאפי' דקדושין תופסין בח"ל דוקא קדושין דאורייתא אבל מאמר שהוא דרבנן לא תפסי ע"ש דלפ"ד הכא דקאמר במאמר יבמין לא הוו קדושין אלא מדרבנן ואפי' האי לחודיה והאי לחודיה קאי מ"מ לא חיילי קדושין דרבנן אח"ל ואין לו' דס"ל מאמר דאורייתא כב"ש דא"כ נוקמה לפליגתייהו דר"י ורבנן במאמר דאוריי' או דרבנן ולכ"ע האי לחודיה והאי לחודיה קאי:
תוס' בד"ה בעודר וכו' אלא בסתם איירי וכו' עכ"ל לפ"ז ניחא מאי דקאמר אביי אב"ע דאמ"ל התקדשי לי במאמר יבמין דעד השתא בסתם איירי:
דף נג.
בשלמא חלץ ועשה מאמר וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל ודבריו תמוהים דחלץ ונתן גט בחלוקת ב' יבמין ויבמה א' וב' יבמות ויבם א' צריכה לגופה לאשמועי' דלא גזרינן גט אחר חליצה אטו גט קודם חליצה ודוקא בחלוקת יבם א' ויבמה א' הוא דל"צ משום דלא אהני מידי גט דמחמת החליצה כבר נאסרו קרובותיה משא"כ בב' יבמין ויבמה א' וב' יבמות ויבם א' וכן בעל ועשה מאמר: