אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת יבמות › פרק רביעי

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת יבמות · פרק רביעי

פרק שלישי

דף לה:

מתני' ולא פסלה מן הכהונה כתב הריטב"א דלא חיישי' למצריכה כרוז לכהונה משום דולדה מוכח עליה ע"ש ועיין בגמ' לקמן דמ"א ע"ב ובמה שכתבתי באה"ע סי' ק"ע ע"ש:

בזמן שהולד של קיימא יוציא וכו' הא דלא קתני הוא מותר בקרובותיה כדקתני ברישא עיין במה שהוכחתי באה"ע סי' ט"ו ע"ש:

תוס' בד"ה ונמצאת וכו' ואור"י דנהי וכו' עכ"ל דע דמדאורייתא קרובת חלוצה שריא כדאיתא בקדושין דמ"ה ע"א ע"ש ואפ"ה מחמרי' כה"ג לאסור דרבנן בדאורייתא אע"ג דממ"נ שריא ועיין בתשו' הרא"ש כלל ב' ובדיני עגונה כתבתי בזה:

בד"ה תגלי וכו' אבל התם א"צ לידע אלא מה שבאותה שעה וכו' עכ"ל וזה לר"ל אבל לר"י אמרינן אגלאי מילתא למפרע ואפילו במה שאין ראוי להתברר עכשיו וע"כ הוצרכו בגמ' שם למי' הכא אם יבא אליהו הא קטנה לאו בת אעבורי ולא סגי ליה במה שאין ראוי להתברר עכשיו דסוגיא דהתם אליבא דר"י כמבואר שם:

דף לו.

גמ' ונמצאת מצריכה כרוז לכהונה עיין מה שהק' הריטב"א ז"ל ממתני' דבולד בן קיימא לא פסלה מכהונה ולא חיישי' לכרוז ותי' דולדה מוכח אבל הכא ולד חברתה בעיר אחרת לא מוכיח ע"ש ועיין במה שכתבתי ע"ד באה"ע סי' ק"ע מסוגיא דלקמן דמ"א ע"ב ע"ש:

פירש"י בד"ה אלא וכו' וקשה לי וכו' עכ"ל עדיפא מינה פריך וה"ה דק"ל נמי בקושי' התוס' ולכך הוצרך להגיה תחלוץ בתוך ט' ולא סגי ליה בחליצה דתוך ג':

דף לז.

תוס' בד"ה דאמר וכו' ובפ"ק דב"ק וכו' עכ"ל עיין רש"ל ומהרש"א ז"ל ונ"ל דהתוס' נחתי לישב הגמ' דקמא גם לאדמון אבל לרבנן אפי' מפקיע דינו אמרי מהדרנא וע"ש בתוס' דכתובות:

דף לח.

פירש"י בד"ה מי א"ל וכו' אי פלג' וכו' או מנתא בנכסי יבם כצ"ל ומ"ש בספרים או פלגא מנתא ט"ס:

תוס' בד"ה הוי וכו' אלא הא דקרי הכא יבם ודאי וכו' עכ"ל ק"ק דאכתי לרבנן דסבור למי' קמיה רב משרשיא מתני' היא וסברי דספק הוי ודאי משום ממ"נ תקשה להו ממתני' דמציעא דזה אומר כולה שלי וכו' וי"ל דהנך רבנן ס"ל דמתני' דמציעא בדליכא עדים וכיון דלא הוי מוחזק אלא ע"פ הודאת חבירו לא הוי מוחזק והתוס' דק"ל מינה לפירש"י משום דס"ל דדוחק הוא דלמסקנא דוקא בדליכא עדים דסתמא קתני ועיין בחידושי הריטב"א ז"ל:

דף לט.

פירש"י בד"ה ה"ג וכו': קודם שנפלו וכו' עכ"ל דאפי' עביד מאמר אח"כ הו"ל כמו נפלו לה עד שלא נתארסה ונתארסה דמוכרת וכ"כ הריטב"א ז"ל וק"ל דמפירש"י ר"פ האשה שנפלו נר' דנפלו לה עד שלא נתארסה ונשאת לא תמכור וכ"כ התוס' שם ע"ש והכא דס' נשואה היא אמאי מוכרת הכל לב"ש הול"ל יחלוקו:

דף לט:

פירש"י בד"ה אמר וכו' ואי ניחא לתרווייהו וכו' עכ"ל לא רצו שניהם קאמר דאפי' היא אינה רוצה אין כופין כל שאין נותנת אמתלא אלא ר"ל דידעי' דדבר דניחא לתרווייהו הוא דכיון דליכא אמתלה ודאי ניחא לתרווייהו ועיין להריטב"א ז"ל:

דף מב.

גמ' אלא משום דחסה וכו' הא דלא אוקי טעמא דהבחנה משום דחסה משום דכיון דספק שמא בנו חייס עליה ועיין להריטב"א ז"ל:

דף מב:

תוס' בד"ה ר"י וכו' ומיהו מ"ש ראיה וכו' אינה ראיה וכו' עכ"ל ק"ק להגי' דגריס בבריי' ר"י מאי קא' דיחידא' פליג עליה נימ' דר' יוסי מתיר ארוסה לינשא ונשואה ליארס אבל ברדופה כיון דנשואה היא מודה דלא פלוג בין נשואה לנשואה וס"ל כר"מ דהא מסתבר ברדופה יותר כמו שנראה מדבריהם דכ' כ"ש ברדופה וכו' וי"ל:

בד"ה סתם וכו' מ"מ חשיב כרבים וכו' עכ"ל נר' דה"ט דחשיב כרבי' משום דדעת רבי מסכמ' עם ההוא תנא מדסתם כותיה ודוקא בההיא דביצה דסתם כר"ש אבל כאן דסתם כר"מ אינו מוכרח דדעת ר' כן רהאי דסתם כותיה משום דאורחיה למסתם כר"מ דסתם משנה ר"מ ומאי דמק' התוס' מההיא דפ' המוציא היינו משום דהגמ' שם לא פריך אלא מכח סתם משנה ולא משום לתא דרבים אתי עלה ועיין מהרש"א ולהרא"ש במס' שבת דקכ"ד ע"ב ע"ש:

דף מד:

בד"ה היא וכו' השתא ממזר הוי וכו' עכ"ל ה"ה דהימ"ל דרע"ק יליף מאלמנה ונכרי ועבד וכמ"ש התוס' לעיל דט"ו ע"ב בד"ה מה ע"ש דמ"ש שם לר"י משום דאלמנה ונכרי ועבד הוי ממזר ולא ילפי' מנייהו הכא גבי מחזיר גרושתו נמי הוי ממזר לרע"ק וילפי' שפיר מאלמנה ונכרי וד:

דף מה.

גמ' מאן ה"מ רבי וכו', ק"ק כיון דאין מוכרח דר' הכי ס"ל אלא משום דשמעי' דרבי אמר הכי מאי אתא ר"י לאשמעי' והול"ל משמיה דר' וי"ל:

זו שאיסורה שוה בכל וכו' משמע דאכותי נמי קאי וק' למ"ש התוס' לעיל די"ו ע"ב דבביאת כותי ליכא איסורא דאורייתא היכי שייך למילף ק"ו בכ"הג גם מכאן נר' להוכיח דעבד לב"ח איסור' דאוריי' לכ"ע ועיין למהריט"א בס' קהלת יעקב סי' ד"ן ובמ"א הארכתי בזה:

דף מו.

תוס' בד"ה כי פליגי וכו' ורע"ק סבר מדמעטיה וכו' עכ"ל ק"ק הא התם אמרי' מבע"ל לגר ולקטן שנולד כשהוא מהול והשתא מנ"ל לרע"ק למילף מההוא קרא דאינו גר נימא דאתא קרא לקטן וי"ל דתושב ושכיר כתרי קראי הוו ודרשי' לגר ולקטן ולפ"ז צ"ל דערבי וגבעוני תרי נינהו ולא ילפי' חד מחבריה דהא לעיל מזה אמרי' דאתא קרא לערבי וגבעוני ועי"ל דהגמ' דקאמר שם לגר ולקטן או קאמר והוי כמו ואבע"א ובזה ניחא מה שהק' מהרש"א ז"ל די"ל דהגמרא כאן אזיל לפום האבע"א דאתא לקטן ומ"ש מהרש"א ז"ל דהול"ל וכן היה ר"י אומר כדבריו של רע"ק ע"ש ק' דאינו מוכרח דס"ל לר"י כרע"ק די"ל דס"ל כר"א דנ"ל מג"ש אלא דס"ל מופנה מצד אחד למדין ואין משיבין וסגי בתושב לג"ש ושכיר לגר ור"א ס"ל למדין ומשיבין ולכך צריך שניהם תושב ושכיר כדאי' בגמ' שם וי"ל דא"כ הול"ל במתני' דחלצה בשמאל שהביא רש"י שם וכן היה ר"י אומר כדבריו ולפמ"ש דאצט' תרי קראי לגר וקטן י"ל בלא"ה:

דף מט.

תוס' בד"ה לכתוב וכו' וכפי' ר"י צ"ל לתנא דפרקין וכו' עכ"ל כצ"ל והוא ראיה לפיר"י ועיין בתוס' לעיל בפ"ק דף י בד"ה לר"י ע"ש:

דף מט:

בד"ה סוטה וכו' דזנתה הפסידה וכו' עכ"ל ק"ק נימא דבאשת כהן איירי ובאונס דלא הפסידה כתובתה ואיכא לאו דטומאה ועיין לקמן דנ"ו ע"ב בתרי לישני דרבא ע"ש:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה