אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת יבמות › פרק שלישי

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת יבמות · פרק שלישי

פרק שני

דף כו.

בד"ה אי הכי וכו' דרי רבות' טפי וכו' עכ"ל ולא מסתברא ליה להגמ' למי' דקושטא הוא כיון דחדא מנייהו לא חזיא ליבומי ליכא ביטול מצוה ומ"מ רבות' מיהא הוי:

בד"ה למיתה וכו' ומאי קושיא וכו' עכ"ל הא דלא ק"ל למאי דאמרי' לעיל מזה דחיישי' למיתה ורבנן לא חיישי למיתה שם ביומא אפי' למיתה דחד די"ל הא דלא חיישי התם משום דאין לדבר סוף וכ"נ מתירוצם ועיין להתוס' לעיל די"ח ע"א בד"ה דילמא שהק' לרבנן ע"ש וק' ימא משום דאין לדבר סוף וי"ל:

דף כז.

גמ' לדברי האומר אין זיקה וכו' ואיכא לא מ"ל ע"ד שהק' התוס' ברב לעיל בד"ה לדברי. וכו' משום דשמואל אמר לעיל די"ח הלכה יש זיקה ע"ש:

פירש"י בד"ה לעולם כו' ולא גזרו חכמים אלא באחות זקוקה עכ"ל משמע מדבריו דלא גזרו כלל וא"כ ק' יבומי נמי תתיבם כדפריך לב"ש גם מפירש"י לעיל בד"ה חלץ מבואר דאין מתיבמת שכ' ואע"ג דצרות נמי אי בעי מיבם ל"מ מיבם וכו' ע"ש וע"כ אליבא דר"א קאמר ונ"ל דכמ"ש שמואל חלץ לצרות וכו' נכלל נמי אם חלץ תחילה לאה ואח"כ חלץ לצרת רחל וע"ז קאמר דלא נפטרו אחיות וכמ"ש התוס' בד"ה אי הכי ע"ש ובזה אי בעי ליבם צרת רחל אחר חליצת לאה ל"מ ליבם דהו"ל צרת קרובת חלוצתו ולכך לא קאמר תתיבם אבל בלא חלץ ללאה תחילה אה"נ דמתיבמת צרת רחל דהו"ל צרת אחות זקוקה ולא גזרו ורש"י בד"ה חלץ דכ' ל"מ מיבם בחלץ ללאה תחילה איירי וקאמר אע"ג דלא מצי מיבם מיהו קל איסורא משל אחיות כיון דאחיות נאסרו משעת נפילה אבל צרה לא נאסרה אלא אחר חליצת לאה כנ"ל ליישב פירש"י לפי חומר הנושא:

דף כח.

גמ' ואי אשמעי' הכא אדרבה תרווייהו מוכחי וכו' כתב מהרש"א ז"ל דהומ"ל דהו"א משום דליכא למיגזר וכו' אלא משום דהא שמעי' מיהא דלעיל בפ"ב ע"ש והוא תימה דההיא דלעיל ליכא למגזר ואי כוונתו דלא אצט' לסיפא דהכא דשמעי' לה מההיא דפ"ב הרי כבר כ' התוס' בד"ה אבל דההיא דבפ"ב מוכחא מדאינא מתייבמת ולא חולצת ע"כ נר' דאצט' להאי צריכותא דתרווייהו מוכחי דלא תקשה למ"ל ההיא דבפ"ב הא שמעינן לה מסיפא דהכא וכיון דמ"מ צריך להאי סברא דתרווייהו מוכחי נקט לה שפיר גם לגבי רישא:

דף כט.

פירש"י בד"ה מיגמר ולא אתי למישרי אחותו זקוקה דעלמא עכ"ל ר"ל דאחות ערוה מתייבמת ולא גזרי' שמא ייבם אחות זקוקה בעלמא דערוה מיגמר גמירי לה וידעי דלא הוי אחותה אחות זקוקה ול"ק מ"ש מהרש"א ז"ל:

בד"ה אלא מאמר וכו' שלא תאסרנה לזו וכו' עכ"ל

ק"ק דכאן בסברת ר"א דחי לצרה גם מחליצה ולקמן בדברי ר"א דס"ל דוחה ומשייר ובעי חליצה לצרה הוא דלא נ"מ אלא לענין שלא תאסרנה לזו כדפירש"י לקמן:

דף כט:

בד"ה ולא מיטמאה וכו' ולאו דוקא וכו' עכ"ל לכאורה כיון דמפרש לענין חיוב א"ש בדוקא וכמ"ש התוס' ונר' דס"ל כמ"ש הר"מ בפ"ב מה' אבל דבנות אהרן אינם מצוות ליטמא לקרובים דכל שישנו בלא יטמא ישנו ביטמא וכו' וע"ש בהשגות הראב"ד ז"ל ולהכי כ' דלאו דוקא דהא אפי' בנשואה דינא הכי דאין מצוו' ליטמ' לקרובי' והתוס' ס"ל כהראב"ד ז"ל:

תוס' בד"ה אלא וכו' וי"ל דעבד מאמר ובא וכו' עכ"ל שי' מהרש"ל ז"ל בזה נכונה דגבי מתני' דהפרה בלא ביאה איירי ומ"מ מוכיח מינה בעיין דביאה דאי אירוסין עושה ופקעה זיקת יבמין לא הוה מהני המאמר להפרה וכמבואר בדברי מהרש"ל ול"ק מה שהק' מהרש"א ז"ל אלא דלא היה צריך מהרש"ל לו' דלא הדר אלא מהפרה דהומ"ל דמכולהו הדר דכולהו חד דינא אית להו דאפי' אירוסין עושה מיפר ויורשה וכו' ול"ד לאסורא דעלמא ועיין להרשב"א ז"ל ומ"ש מהרש"א ע"פ דרכו דטעמא דר"י משום דכיון דמאמר מדרבנן לא מפקיע הזיקה ע"ש ק' להולמו דא"כ מאי פשיט מר"א תיפשוט מר"י להפך דהא לשי' רש"י גם לב"ש מאמר לא הוי אלא מדרבנן וכמ"ש בד"ה השתא ואיהו כ' כדברי התוס' דבביאה איירי וא"כ הו"ל להגמ' למי' כתנאי ע"כ נר' עיקר כדברי מהרש"ל ז"ל:

דף ל.

בד"ה אשה וכו' ובפ"ק דחולין וכו' עכ"ל עיין למור"ם בהגה ובד"מ בי"ד סי' ן' ולהש"ך ושאר אחרוני' שם עש"ב:

דף לא.

גמ' וקדושין גופייהו וכו' דילמ' בב' כתי וכו' נראה דגם לפירש"י צ"ל דפריך דילמא בב' כתי וכו' ר"ל דוקא ב' כיתי עדים אבל כת אחת מתיבמת אף דס' דאורייתא לא גזרו ועיין מהרש"א בתוס' דאי לא"ה אלא דפריך דילמא גם בב' כתי עדים מאי פריך הא מ"מ לא מצי למיתני גירושין דהו"א דאיירי אפילו בכת אחת דומיא דקדושין דאיירי בכל גופא:

פירש"י בד"ה קיימי וכו' ואית דמפרשי וכו' דלעיל איהו גופיה פי' הכי עכ"ל וכיון דאיירי בב' כתי עדים מעיקרא ל"ק מאי דפריך לעיל א"ה קדושין נמי וא"צ לתירוצא דלחומרא ותתיבם ואין בכך כלום:

תוס' בד"ה ב' כתי וכו' וא"ת כיון דמסקי' וכו' עכ"ל אזלי לתי' בתרא שכ' בדבור הקודם דלתי' קמא ל"ק דבבת אחת מתיבמת:

דף לא:

בד"ה למעוטי וכו' מספקא לר"י עכ"ל לכאורה לפמ"ש התוס' לעיל בטעמו של דבר דכתב בכתב ידו דהוי כמו שאין בו זמן אין מקום להסתפק בזה וי"ל דלא פסיקא להו דאפ' דמטעמ' אחרינ' או דגרע מאין בו זמן כיון שכתוב בו ואינו מועיל:

בד"ה דחזו וכו' ואור"י דה"נ וכו' עכ"ל ומפירש"י בד"ה לינחי' שכ' אלא להכי אמרת דמהני דזמנין וכו' נר' דס"ל דאפי' מעידין שכך ראו בשטר לא מהני אלא דבכל גוונא דאמרת דע"ז תיקנו זמן בההיא לא מהני דמפיהם ולא מפי כתבם ולישנא דגמרא דחיקא טובא לפירש"י:

בא"ד ועוד דהתם וכו' אלא שכותב לזכרון וכו' עכ"ל ע"ש להתוס' בכתובות שכ"כ בשם ר"י וביארו דלתי זה אפי' כתוב שלא מדעת המתחייב הוי שטר גמור ועיין להש"ך בסי' ט"ל סק"ט שכ' דלתי' זה ס"ל בס' ר' "ת דיכול לשלוח עדותו בזוכר ולכך הוי שטר גמור אפי' השתא אינו זוכר ע"ש ובעיקר ס' ר"ת ראיתי מק' מדאמרי' בפ' ד' מיתות בעדות דמגדף דא' מן העדים מעיד והב' אומר אף אני כמוהו ולדעת ר"ת אמאי התירו להעיד הא יכול לכתוב עדותו ולפמ"ש בתשו' רמ"א סי' י"ב משם המרדכי בשמעתין דדוקא בד"מ אבל בד"נ לא מהני לשלוח עדותו ע"ש א"ש אך הרואה יראה דברי המרדכי בשמעתין דלר"ת בשולח עדותו וזוכר הוי מפיהם ממ"ש ובדיני ממונות אפי' אינו זוכר דאפ' מפי כתבם מהני וכ"כ בהג"ה בפ"ב דכתובות דלר"ת בד"מ אפי' אינו זוכר ע"ש וא"כ מאי דבעי ר"ת זוכר עדותו בד"נ והדומה לו הוא:

בד"ה והא עבדא וכו' ועוד דהתם לא תיקנו וכו' עכ"ל והטעם דלא תיקנו עיין בהריטב"א וי"א דהכא למ"ד משום בת אחותו איירי ולדידיה לא תיקנו רבנן אלא משום איסור ולא חשו לממון וליתא דמהגמ' בגיטין דכ"ו דפריך למ"ד משום בת אחותו אמאי לא אמר משום פרי ומשני ע"ש נראה דבעלמא חשו גם לממון:

מתני' וחולץ לשניה הא דחולץ משום דשמא מאמרו של ב' מאמר והו"ל ב' יבמות הבאות מבית אחת ולכך אינה מתייבמת והא דצריך מיהא חליצ' שמא מאמרו של ב' אינו מאמר ובאות מב' בתים ועיין פירש"י לקמן בדצ"ו ע"ב בד"ה וחולץ לב' ע"ש:

דף לב.

תוס' בד"ה לא פקע וכו' וא"ת לר"ש וכו' עכ"ל ק"ק מאי קושיא הא אפי' למ"ד דבפלוגתא איירי דוקא בפלוגתא דס"ל כוותיה כמ"ש התוס' לעיל דף י רוהכריחו מדלא תני חייבי לאוין ע"ש ונ"ל משום דנשא מת ואח"כ נשא חי איסור כולל הוא כדאמרי' בסמוך ובמכות דכ"ב ע"א מסיק בגמרא אלא האי תנא איסור כולל ל"ל ע"ש הרי מצינו דסתם משנה ס"ל כר"ש דל"ל כולל ולכך מק' שפיר מיהו לר"ל דס"ל בפ"ג דשבועות דכ"ד ע"א דלא אמרי' כולל אלא בהבא מאליו אבל בע"י עצמו ל"ל כולל ל"ק קושיית התוס' דההיא דמכות איסור שבועה הוא דע"י עצמו הוא:

דף לב:

בד"ה איסור וכו' ואור"י דקסבר דא"א ונעשית חמותו וכו' עכ"ל וה"ה דהומ"ל דהכא אליבא דר' אבהו קיימי' ואיהו ע"כ דל"ל כולל לר"י ס"ל דאי ס"ל דאית ליה כולל לר"י הול"ל מודה ר"י באיסור כולל וכ"ש איסור מוסיף וכ"כ הריטב"א ז"ל ובהכי ניחא מה שהק' מהרש"א בסמוך בד"ה אלא וכו' עיין שם:

בד"ה בע"מ וכו' לא הוזהרו זרים וכו' עיין מ"ש בת"כ פ' אמור פ"ד ע"ש:

דף לג.

גמ' באיסור כולל ואליבא דר"י וכו' ק"ק אמאי לא מוקי לפלוגתייהו אליבא דר"ש דלא מחייב אלא חדא ופליגי ר"ח וב"ק בלקוברו בין רשעים גמורים וכדמוקי ר"א לזר דר"ש וצ"ל דלישנא דר"ח דחייב ב' מ"ל חייב ממש וכל כמה דמצי לאוקמה בחיוב ממש לא מוקי בלקוברו וכו':

תוס' בד"ה לא וכו' ולקוברו בין רשעים גמורים עכ"ל כ' מהרש"ל ז"ל דלפ"ז צ"ל דהשתא מוקי בפרו ולא כר"א ע"ש וזר שאכל מליקה בכולל לס""ד דהשתא ואע"ג דכ' התוס' לקמן בד"ה אמר דקל על חמור לא חייל בכולל זרות באכילת קדשים ונבילה שוין הן דלאוי נינהו והוי כמו בע"מ וטומאה דשוין וחייל בכולל ודברי מהרש"ל מוכרחי' דאי זר ששימש בלקוברו איירי מאי קאמר בגמ' בשלמא זר מעיקר' וכו' הא אפילו דליכא כולל שייך פלוגתא דלקוברו ודלא כמהרש"א שכ' ליישב ס"ד דהשתא בשינוייא דר"א דבאיסו' קל לא שייך לקוברו ע"ש דליתא כמו שהוכחתי:

גמ' א"נ שחתך אצבעו וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל על קושית מהרש"ל ז"ל וכן נ"ל להוכיח מדברי רש"י שכ' דבב"א דמתני' בשוו שליח ואי איתא משכחת לה בנשא מת ומת ואחר שמת נשא החי דאע"ג דהו"ל אחות זקוקתו אינו אלא מדרבנן וקודם שנשא החי היתה מותרת לו וכשנשא חיילי תרווייהו בב"א אלא ע"כ כיון שהותרה לו איסור אשת אח תו לא חייל וה"נ דכוותה כשהותרה לו טומאה תו לא חייל ועי"ל קושית רש"ל דכיון דלגבי קרבן יחיד חייל איסור טומאה הו"ל טומאה קדמה:

תוס' בד"ה בר קפרא וכו' כגון אחות אשה וכו' עכ"ל מ"ש לישנא דהותרה הטומאה ושבת ונבילה קאי אבל אחות אשה הקולה היא דיש לה היתר כמ"ש בדבור הקודם ועיין מהרש"א ז"ל:

בד"ה אצבעו וכו' עד משהו אחרון וכו' עכ"ל אבל הריטב"א כ' כיון דבתוך ב"ד הוא הוי ככת א' ע"ש ולפ"ז י"ל מה שהק' התוס' בד"ה אלא מליקה וכו':

דף לג:

גמ' ומדהנך לפטורא וכו' ל"ד אלא ר"ל מדהא לפטורא וכדפירש"י דהך דנבילה קרי לה מדהא וכו' וכדקאמר מדהא בב"א וכו' ומנבילה גופה הו"מ לאוכוחי דר"ש ל"ל אפילו בב"א אלא דניחא ליה לאתויי מכולהו:

בפירש"י אי בהקטרה וכו' דקס"ד חטאת מחייב ליה עכ"ל נר' דלא מפרש כפירוש התוס' דמשום דלא חייל הוא דפריך אלא אחטאת דמשמע ליה דבחטאת איירי ואין להק' הא אזרו' ל"מ חטאת וכדפירש"י לעיל די"ל דע"כ שבת משום חטאת נקטיה ונ"מ בהזיד בזרות ושוגג בשבת דמחייב חטאת ומיתה דאי לא"ה מנ"מ בחיוב ב' וק"ק לפירש"י אמאי קאמרי מידי לאוי קתני אפי' לאוי קתני ניחא שפיר וי"ל דרש"י מפ' נמי הקושיא כהתוס' אלא דנקט חטאת כי היכי דאתיא הקושי' גם לבר קפרא דבב"א פליגי ולא שמיע ליה ההיא ברייתא דשרייא מליקה:

תוס' בד"ה אסור וכו' מחייב באיסור כולל וכו' עכ"ל והיינו לר"ח אליבא דידיה ורב"ק אבל לבר קפרא גופיה אפשר דלר"י לית ליה כולל דהא לדידיה ניחא דידיה ודר"ח וכדקאמר הגמ' בשלמא לבר קפרא ודלא כמהרש"א לעיל דל"ב ע"ב בד"ה איסור ע"ש וכ"נ מדבריהם לקמן בד"ה לקוברו דנקטו ר"ח ואפילו להספרים דגרסי בדבריהם בר קפרא היינו ב"ק אליבא דר"ח אבל ב"ק גופיה אפשר דל"ל כולל לר"י שו"ר שדברי מהרש"א עיקר דכיון דלר"ח ע"כ דאית ליה לר"י כולל לא פליג עליה ב"ק בהא והוא ממ"ש התוס' בד"ה לקוברו דהא חשיב בע"מ ששימש וקשה נימא דבע"מ נמי לקוברו דנימא דס"ל בע"מ במיתה והוי קל על חמור דטומאה הותרה וכמ"ש התוס' בד"ה אמר דאי בע"מ במיתה הוי קל על חמור ואע"ג דכי אתניא ר' מיעקרא איסור כולל אתניא וע"כ דס"ל בע"מ באזהרה כמ"ש התוס' מ"מ נימא דכאשר שכח ב"ק וסבר דבב"א אהניא סובר דבע"מ במיתה וכן לב"ק גופיה וברייתא דשיירא מליקה לקוברו איירי ומאי פריך אלא ע"כ כיון דלר"ח ס"ל בע"מ באזהרה דהא קאמר דד' א"כ אתניח ולא מצינו שנחלק עליו ב"ק בזה מסתמא כוותיה ס"ל:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה