אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת יבמות › פרק שני

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת יבמות · פרק שני

פרק ראשון

דף יז.

תנן יבמתו שמתה וכו' ק"ק נימא דהא מני ריב"ב דס"ל יש זיקה ורב דאמר כרבנן דאין זיקה דלא מצינו לרב דס"ל הלכה כסתם משנה וי"ל דכיון דהא דריב"ב נשנית קודם הך סתמא הו"ל מחלוקת ואח"כ סתם והלכה כסתם עיין בריש ביצה ואף לרב אשי שהביאו התוס' דמוקי סתמא דמתני' דאין זיקה מ"מ הו"ל סתם ואח"כ מחלוקת ומחלוקת ואח"כ סתם וכ"הג הלכה כסתם כמ"ש הרא"ש ביבמות דקי"ח אמתני' דאחת אומרת מת ואחת אומרת לא מת ע"ש:

דף יח.

גמ' א"נ בתרי ולא יבם ולא מת אע"ג דס"ל זיקה ככנוסה והו"ל אשת החי ובלא"ה אסורה משום דבעלה הב' חי הוא מ"מ אצט' יחדו לאסור אשת אחיו שלא היה בעולמו דכיון דלא אצט' קרא אלא להיכא דהיתה חמותה מעוברת כמ"ש התוס' לעיל די"ז רע"ב ע"ש א"כ אי לאו יחדיו הו"א דחלה הזיקה גם על העובר כיון דאיתיה בעולם וא"כ הו"ל זיקת ב' יבמין ולא ככנוסה כמסקנא דשמעתין קמ"ל דאסורה על העובר וה"ה דהומ"ל בינייא אחריתי בג' אחים לבד מזה ומת אחד מהן ונשארה זקוקה לב' יבמין דבזיקת ב' יבמין מודה ר"ש דלאו ככנוסה כמסקנא דשמעתין:

פירש"י בד"ה מיבם וכו' ולא אעשה בה מאמר קאי וכו' עכ"ל נר' דהיינו לר"פ אבל לר' אושעיא דחלוק ר"ש בא' בעשה מאמר נמי מיבם לאיזה שירצה מיהו לפי מה שחידש לן מהרש"א ז"ל לקמן די"ט ע"ב גבי חלץ לבעלת המאמר לא נפטרה צרתה דלר"ש א"י ליבם לבעלת המאמר משום גזירה אטו אשת אחיו שלא היה בעולמו גם לרבי אושעיא ע"ב דר"ש דקאמר מיבם לאיזה שירצה לאו אעשה מאמר קאי ונר' פשוט דע"כ לא כ' מהרש"א דגזרי' בכ"הג אלא דוקא בלא כנסה היבם אח"כ אבל בכנסה לא גזרינן כדמוכח ממאי דקאמר חלוק ר"ש אף בראשונה ואמר מיבם וכ"מ לקמן גבי ברייתא דכלל אר"ש כל שהלידה קודם וכו' ע"ש וה"ט דל"ג בכנסה משום דאשת אחיו שלא היה בעולמו ליכא לר"ש אלא בחד אחא או בתרי ולא יבם וליכא גוונא באיסור אשת אחיו שלא היה בעולמו בכנסה ולכך ל"ג בכנסה ודברי מהרש"א נר' מוכרחים בדעת רש"י ממ"ש לעיל ד"ט ריש ע"ב ר"ש פליג באשת אחיו שלא היה בעולמו ומצריך ליה חליצה ע"ש ובכל הסוגיא ליתא להא מילתא דד"ש מצריך חליצה ועפי"ד מהרש"א ז"ל ניחא שפיר ועפי"ז ניחא לי מה שהק' מהרש"א ז"ל בשמעתין לר' אושעיה דרישא לרבותא דר"ש אמאי קתני כנסה אפי' בזיקה לחודה ע"ש ולפי"ז מוכרח למתני כנסה דאל"ה לא היה אומר ר"ש עלה מיבם ולר"א ר"ש ארישא וסיפא קאי אך ק' בעיקר דברי מהרש"א ז"ל דאי איתא דגזרי' בכ"הג גם בכנסה לגזור אטו ב' יבמין דמסקינן לרבי אושעיא דבב' יבמין מודה ר"ש דאסירא וההיא אפילו בכנסה אח"כ:

דף יט.

גמ' ת"כ דר"פ וכו' ושנייה או חולצת וכו' הא דלא הוכיח מכאן מדלא פליג ר"ש בהא י"ל דר"ש דקאמר בסיפא הואיל ובא ומצאה בהיתר וכו' גם ארישא קאי דכיון דזיקה ככנוסה מצאה בהיתר קרי' ביה:

דף יט:

חלץ לבעלת מאמר וכו' מה שהק' מהרש"א ז"ל אמאי לא הוכיח מדלא קתני מיבם וכו' ע"ש נר' דל"ק דכי ייבם לא מצי למתני לא נפטרה צרתה דודאי נפטרה צרתה דהא דבית א' הם דהשתא ל"ל דגזרי' משום ב' יבמות הבאות משתי בתים כמ"ש התוס' דלא טעו אינשי בזה דהוו ב' בתים דאי הוו ב' בתים הוי אשת אחיו שלא היה בעולמו ולא הוה מצי ליבם באיסור ומדייבם ידעינן שפיר דבית אחת הן ובמה שחידש לן מהרש"א דגזרינן משום אשת אחיו שלא היה בעולמו עיין מה שכתבתי ע"ד בריש סוגיין ע"ש:

דף כ.

גמ' ואין עשה דוחה ל"ת ועשה וכו' מכאן ק' עמ"ש הרשב"א הביאו בש"מ בכתובות ד"מ דלאו הבא מכלל עשה הוי לאו לענין דחיה ואתי עשה ודחי ליה ע"ש דהכא לאו הבא מכלל עשה דכי אם בתולה וכו' וקרי ליה עשה לדחיה וצ"ל דמ"ש כאן ואין עשה דוחה ל"ת ועשה ל"ד אלא דאין עשה דוחה תרי לאויי וכ"הג אמרי' בפ"ק דתמורה לא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ועפי"ז ניחא לי מה שהק' ה' שמחת יו"ט סימן לדעת הר"ב בה' א"ב דאין כ"ג נושא ב' נשים לעולם דאשה אחת ולא ב' הא הכא אי אית ליה אשה אף מן האירוסין הוי לאו ועשה והול"ל קפסיק ותני ל"ש אית ליה אשה ל"ש ל"ל אשה ע"ש ועפי"ז ניחא שפיר דהוו תרי לאוי רחיקי ואתי עשה ודחי תרי לאוי דרחיקי כמ"ש התוס' בפ"ג דמכות דט"ו ע"א דדוקא בסמוכים הוא דלא אתי חד עשה ועקר תרי לאוי ע"ש מיהו דברי הרשב"א הנז' קשיין דא"כ מאי פריך במנחות דפ"ד ע"א אמאי עומר בא בשביעית לאכלה אמ"ר ולא לסחורה ומאי פריך ליתי עשה דעומר ודחי לאו דולא לשריפה וכן ק' מגמ' ספ"ק דבכורות גבי חלה ועיין לה' טורי אבן בחי' לר"ה דף ל' ע"ש:

אלא מן האירוסין וכו' מק' אמאי לא פריך אגרושה וחלוצה לכהן הדיוט בהדיא ונ"ל דל"ק דגרושה לכ"ה איכא לאו ועשה דקדושים ודוקא כ"ג באלמנה הוא דליכא עשה דעשה דקדושים לא קאי אלא אמאי דכתיב בההיא פרשתא כמ"ש התוס' בפ"ב דמציעא ד"ל ע"א:

דף כ:

ממזרת ונתינה א"ל וכו' כ' הריטב"א ז"ל ה"ה דהומ"ל גרושה מא"ל ע"ש והוא תימה דבגרושה איכא עשה דקדושי' ואף למסקנא דליכא באלמנ' עשה דקדושים בגרושה איכא עשה דקדושים כמ"ש התוס' במציעא ד"ל ונר' דט"ס הוא בדברי הריטב"א וצ"ל חלוצה ועיין להשע"ה ה' יבום דק"י ע"ש:

עוד בגמ' תנ"ה אם בעלו קני וכו' פי' תנ"ה דביאה ב' אסורה ולא אמרי' אשתו היא והא דלא מייתי ברייתא דלעיל דפצוע דכא אסור לקיימה י"ל דפצוע דכא שאני דאסור בקהל דאפי' אשתו היא אסור בה ולכך מייתי האי ברייתא דגבי איסורי כהונה מתניא וכ"מ בסנהדרין די"ט דגבי איסורי כהונה מתניא ורבא דשני לעיל דאיכא עשה דקדושה צ"ל דלא ידע האי ברייתא דקתני באיסורי כהונה אם בעלו קנו ועפ"ז ניחא מה שהק' התוס' בד"ה מיתיבי וכו' והיה בהניח מאי דאיכא למידק מאי פריך הגמרא אאוקמתא דרבא מדקתני אם בעלו קנו נימא דרבא דקאמר אפשר בחליצה ס"ל כמ"ד מצות חליצה קודמת וברייתא דאם בעלו קנו כמ"ד מצות יבום קודמת ולא אפשר בחליצה דפלוגתא דתנאי וצ"ל דטעמא מאי דמצות יבום קודמת משום הקמת זרע וכ"הג דהעראה דוקא הוא דשריא כמ"ש התוס' ליכא הקמת שם ואפי' להסוברים דשרי אפי' בגמר ביאה מ"מ ביאה ב' אסורה ואין אשה מתעברת מביאה א' כמ"ש התוס' לעיל וכיון דליכא הקמת שם לכ"ע מצות חליצה קודמת וכ"ז אחר דשמעינן מברייתא הלזו דביאה שניה אסורה אבל רבא גופיה לא ידע לבריתא הלזו דמתניא גבי איסור כהונת ויכול להיות דביאה ב' שריא ואיכא הקמת שם ואף דרבה גופיה משני גזירה ביאה א' אטו ביא"ב מסברא הוא דביאה ב' אסורה והשתא הדר ביה דגם ביאה ב' שריא ואפשר בחליצה למ"ד מצות חליצה קודמת דוקא ול"ק מבריתא דפצוע דכא והגמ' פריך ליה מברייתא דאיסורי כהונה דלא ידע לה רבא ועמ"ש בחי' בסנהדרין דנ"ג ע"א בסוגיא זו:

חד אמר פוטרת צרתה כ' מהרש"א ז"ל דהיא גופה לא בעי חליצה לכ"ע דקדושין תופסין והק' אפירש"י אמאי לא פליגי בהיא גופה ע"ש קנה מ"ש דקדושין תופסין כ"נ מפירש"י לעיל גבי מסתברא חייבי לאוין תפסי בהו קדושין ע"ש אך דבר תימה הוא דא"כ מאי פריך רבא לעיל ממתני' דפצוע דכא דאם בעלו קנו נימא קנו מחמת קדושין ובשלמא הכא דפריך מבעלו קנו י"ל דפריך מאידך ברייתא דקתני אם בעלו קנו וכו' ואסור לקיימה בביאה ב' מדקתני איסור בביאה ב' מכלל דביאה ראשונה בהיתירא אבל לעיל ק' ונ"ל דדייק מדהוצרך תנא להשמיענו דאסור לקיימה ע"כ ביבום איירי ואשמעינן דלא נימא כיון דבהיתיר' יבם הותרה דאי בקדושין פשיטא דאסור לקיימה דמקרא כתוב דלא יבוא פ"ד וכו' אלא ע"כ מדין יבום קנו ועיין להשע"ה בה' יבום דק"ט ומה שכ' ליישב מה שהק' מהרש"א לפירש"י אמאי ל"פ בהיא גופה דאי פליגי בהיא גופה הו"א בצרתה כ"ע דלא מפטר' משום דהוי ביאה פסולה אפי' היא לא סגי בגט אלא בעי חליצה וכדתנן בר"פ ר"ג נתן גט ובעל צריכה גט וחליצה ע"ש וא"כ כי אשמעי' דהיא לא בעי חליצה ידעי' שפיר דלאו ביאה פסולה היא:

דף כא.

תוס' בד"ה אי הכי וכו' מאם אם חמיו ל"מ למפרך וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"ל בכוונתם ומה שהק' ע"ד מהרש"א ז"ל דא"כ ליפשוט מהכא דאין לה הפסק ותק"ל נמי כלת בנו וכו' ע"ש נ"ל בדעת מהרש"ל ז"ל דס"ל דלא גזרו שניות אלא בחיי הערוה וא"כ בשינוייא דמשני הגמרא הא לא פסיקא ליה מיושב הכל דלא פסיקא ליה דאי מתה הערוה מותרה השניה וכה"ג כתב השה"ג בשמעתין דכלת בתו דאסורה משום כלת בנו דוקא אי אית ליה כלת בנו אבל אי לית ליה אלא כלת בתו שרי ע"ש וה"ה אי מתה כלת בנו הוי כמו לית ליה והב"ח בסי' ט"ו הוכיח כן מדברי רש"י לקמן גבי מאי דאמרינן כגון כלתיה דבר ציאתאי ע"ש אך נר' פשוט דלא כ"כ אלא בכלת בתו דלא אסירא אלא משום כלת בנו דגם היא שניה הוא דהוי ומשום דמחלפא הוא אבל בשאר שניות דאסירי משום גזירת ערוה לא שני לן וראיתי לה' נודע ביהודה מ"ק חא"ה סי' כ"ו שכ' דאפי' מאן דאסר אשת חמיו לא אסר אלא בחיי אשתו אבל כי מתה אשתו שריא אשת חמיו וטעמא טעים דכיון דאשת חמיו משום חמותו היא לא גזרו אלא בחיי אשתו דחמותו בשריפה אבל אחר מיתת אשתו דחמותו וגופה ליתא בשריפה כמ"ש הר"מ בפ"ב מה' א"ב לא חמירא כולי האי ולא גזרי' אשת חמיו אתו חמותו ועפי"ז דן דגם בקורבא דשניות דמכח חמיו כי מתה אשתו אשתרו ליה ע"ש שהאריך בזה ואף דאח"כ הק' ע"ז מ"מ יראה הרואה דלדעת הרמב"ם ניחא ליה שפיר ע"ש ומעתה ניצול מהרש"ל ז"ל ממה שהק' ע"ד מהרש"א ליפשוט מהכא דאין לה הפסק כיון דבשינוייא דגמ' ניחא שפיר והתוס' לא הוק"ל אלא דהמקשה אמאי לא הקשה גם מזה ומ"ש מהרש"א בתחילת קושייתו ע"ד מהרש"ל ז"ל לדברי התוס' דלקמן דהבעיא גם בשלישי שבבתו מאי קמבעיא ליה הא אסיר כה"ג וכו' ע"ש דבריו בלתי מובנים דמאי אולמה דג' דר"ח מרביעי ותק"ל ב"ד דר"ח מאי מבע"ל כה"ג וזו היא קושייתו שהק' אח"כ ליפשוט מהכא ע"ש ונ"ל בכוונתו דהנה הריטב"א לקמן בבעיא דאין לה הפסק דחה דברי התוס' וכ' דלא מבע"ל אלא ברביעי אבל בשלישי ודאי דאין לה הפסק דהוי כמו אם אמו למ"ש למעל' מלמטה ע"ש ודעת התוס' היא דאין לדמות גזירות חכמים דאפשר דכך נר' לחכמים דלמעלה אין לה הפסק ולמטה יש לה הפסק והשתא מק' מהרש"א שפיר דלפ"ד מהרש"ל דמדמי אם אם אם חמיו לאשת חמיו ואף דזה דאורייתא וזה דרבנן מ"מ כיון דחד דרי שוין הן וכי היכי דאשמועי' באשת חמיו דאף דבתה אסורה היא מותרת ה"נ הו"ל לאשמועי' באם אם וכו' דה"נ הוה ס"ד דאסירי כמו אשת חמיו ה"נ ודאי בג' דר"ח ודאי דאין לה הפסק כמו דרי מלמעל' דאמו והיכי מבע"ל בזה בכוונתו ודוק. אך מ"ש מהרש"א דמדברי התוס' נראה דהבעיא בבת אשתו וכו' ק' דהא לאו מתורת התוס' למדנו דהגמ' קאמר בהדיא שלישי ורביעי אין וכו' ועיין להריטב"א שם:

דף כא:

בד"ה לא וכו' ועוד מדפשיט מינה וכו' עכ"ל מלשונם נראה דבאו לאוכוחי דטעם גמור הוא ולא סי' דאי סי' נוקמה בכלתו ולא תפשוט דאף דכללא כייל אין למידין מן הכללות אלא ע"כ טעם גמור ואף דבכלת בתו איירי מ"מ תפשוט הבעיא דחד טעמא הוא מיהו ק' דא"כ הגמ' אמאי לא פשיט הבעיא עד דמייתי מילתא דרבא דפריך וכללא הוא וכו' דנר' מזה דאי מיתוקם מילתא דר"י בחד מהנך גווני דפריך רבא מפשט הבעיא אף דחד טעמא הוא דמסקנ' דהתוס' דטעם גמור הוא ולא סי' ואפשר לו' בכוונתם דאי טעם גמור הוא פשיט שפיר דלא מצי לאוקמ' בכלת בתו דכלת בתו א"צ לההוא טעמא דבלא"ה אסירא משום כלת בנו שו"ר דהא ליתא דמטעם כלת בנו לא אסירא אלא כי אית ליה כלת בנו כגון כלתיה דבר ציתאי ולכך אצט' לטעמא דכל שבנקבה דמההוא טעמא אפי' לית ליה וכמ"ש הריטב"א ז"ל ע"כ נד' עיקר דמ"ש מדפשיט ט"ס וצ"ל ועוד דפשיט וכו' ולא באו לאוכוחי דטעם גמור ולא סי' אלא באו להקשות קושי' אחריתי דאמאי לא קאמר עוד כלת בתו וכ"מ בתוספי הרא"ש ז"ל ע"ש:

בד"ה ר"א וכו' וביום שמת רבא וכו' עכ"ל לא ניחא להו למי' דמרי בר איסק האריך ימים הרבה והרמב"ם ז"ל בהקדמתו כ' רב אשי קבל מרבא הפך הגמ' דקאמר ביום שמת רבא נולד ר"א ועיין להב"ש בתשובותיו שכ' דתרי רב אשי הוו ולפ"ז אצ"ל תרי מרי בר איסק:

דף כב.

גמ' כיון דלענין יבום מיפטר וכו' ק"ל לפ"ז מאי מקשים התוס' לעיל די"ז ע"ב אחוה נילף אשת אחיו שלא היה בעולמו אחוה מבני יעקב נימא כיון דלענין מיפטר בהניח אשתו מעוברת פטר דנ"ל מעיין עליו או מלא ימחה כמ"ש התוס' לקמן דל"ה ע"ב מיזקק נמי זקיק ובמעוברת הוא דאצט' קרא לעיל כמ"ש התוס' לעיל שם בד"ה אשת ע"ש:

תוס' בד"ה מי וכו' וי"ל דאי מהתם וכו' עכ"ל: ק"ק דא"כ מאי קאמר מהו דתימא נילף אחוה וכו' הא מרישא ש"מ דלא בעי' כשרים ואמאי אצט' סיפא ואין לו' דהוה ילפי' אחוה מבני יעקב מה להלן שניהם שוין אף כאן שניהם שוין דא"כ לא מק' התוס' בדבור שאח"ז מידי וצ"ל דאמתני' לא ק"ל דכיון דממזר צריך להשמיענו דלא נילף אחוה מבנ"י ניחא ליה לתנא למתני כל ענייני נזיר:

בד"ה פשיטא וכו' דמשום האי טעמא אצט' בן וכו' עכ"ל א"כ למ"ש התוס' לקמן בד"ה בן דבת כ"ל מאין לו עיין עליו א"ש דבריהם כאן דר"ל דא"כ ק' בנו דסיפא למ"ל פשיטא ועיין להתוס' בדבור שאחר זה עיין שם:

דף כב:

גמ' לחייבו על אחותו וכו' פירש"י ז"ל דלאנוס' אצט' דנשואה נ"ל מבת אשת אביך והק' הריטב"א ז"ל א"כ מנ"ל לחייבו ב' ותירץ דאחר דכתיב אחותך ידעי' גם נשואה ומעתה אייתר אשת אביך לחייבו ב' ע"ש ותמהני דאכתי אמאי פירש"י דלנשואה לא אצט' נימא דאתי קרא גם לנשואה כי היכי דלייתר בת אשת אביך לחייבו ב' דאי לאו אחותך הוה מוקמי' בת אשת אביך לאחותו בת אביו ובת אמו ע"כ נראה דאף דאתא קרא דבת אשת אביך לאחותו בת אביו ובת אמו מ"מ שמעי' נמי דחייב ב' אף דלא מייתר קרא מ"מ תרי לאוין איכא ודוקא לריב"י דאיכא מיעוטא דאחותך היא הוא דלא מחייב ב' דבהכי ניחא נמי דפריך הגמ' ור"י ברבי יהודה מ"ט ומשני דאחותך היא מיעוטא ולא משני דאצט' בת אשת אביך לדרשא דמי שיש לו לאביך אישות כדלקמן ועפי"ה ניחא דמ"מ שמעינן דחייב ב' אף דלא מייתר וא"צ לדחוק דדרשא דלחייבו ב' מסתבר טפי למדרשא יותר מדרשא דמי שיש לו אישות:

עוד בגמ' א"כ לכתביה רחמנא וכו' ק"ק מנ"ל לריב"י בעלמ' דאין מזהירין מ"ה נימא דאתא אחותך היא למיעוטא דלא לחייבו ב' ולחייבו לאחותו בת אביו ובת אמו ובפ"ג דמכות די"ז ע"ב מוכח דליכא למ"ד מזהירין מ"ה וי"ל:

כתב הריטב"א ז"ל דבבהמ' דל"ל סי' טהרה מזהירין מ"ה משום דאיכא לאו הכא מכלל עשה ועיין לה' המגיד ברפ"ב מה' מ"א ע"ש:

תוס' בד"ה כשעשה וכו' התם כשעשה תשובה וכו' עכ"ל ק"ל לפ"ז מאי פריך הגמ' בפ"ב דמכות די"ב ע"א והאמ"ר בר"ה לכל אין הבן נעשה שליח וכו' נוקמה להנך ברייתות דהבן נעשה גואל הדם ואין נעשה בלא עשה תשובה אלא ע"כ דאפי' בלא עשה תשובה אין הבן נעשה שליח לאביו להכותו ולקללו דאף ע"פי שאינו נהרג איסורא איכא וכ"כ הרמב"ם ז"ל בפ"ד מה' ממרים ופ' הטוש"ע סי' רמ"א א"ה עיין להריטב"א בחי' שם במכות מה שתי' ע"ש וצ"ע:

ודע דמדברי התוס' הללו דמוקי לה כשעשה תשובה מוכח דאין לדייק מלישנא דאין הבן נעשה שליח להכותו דדוקא לבזותו אסור אבל לכבדו לא שהרי כשעשה תשובה מצווין לכבדו כדאיתא בר"פ הגוזל ודלא כה' ראשון לציון בנימוקיו שם בסי' רמ"א שהק' ע"ד הרמב"ם שהבאתי ונדחק בישובו גם מדברי התוס' נראה דדוקא בדידעי' שעשה תשובה אבל מספיקא דשמא עשה תשובה לא ודוקא משום חומרא דאשת איש היא דאמרינן בפ"ב דקדושין ע"מ שאני צדיק גמור חוששין שמא עשה תשובה ועיין לה' ראשון לציון שם בסי' ר"מ ע"ש:

דף כג.

תוס' בד"ה ומ"ש וכו' ועוד דבסמוך וכו' עכ"ל מפירש"י נר' דמפרש דפריך אתרווייהו אמאי לא אמרי' שם נמי אחד חולץ ואחד מיבם ואמאי אם כנסו יוציאו ומשני הגמ' דשם אפילו חליץ חד עדיין האיסור על הב' במקומו אבל כאן כי חליץ חד לא נשאר איסור על הב' ולקושי' הב' דמ"ש במתני' אם כנסו לא יוציאו ולא אסרי' על הראשון כיון דבשעה שכנסה באיסור כנסה אפי' כי אח"כ כנס הב' לא נשאר איסור על הא' מ"מ כיון שכנסה באיסורא הול"ל יוציא ולזה משני כיון דס' הוא דאימור דידיה אתרמי ליה לכך לא יוציא וזה מדוקדק בדברי רש"י הלכך מספיקא לא מפקי' וכו' אבל התוס' מפרשי דלא ק"ל אלא ארישא אבל אאם כנסו לא ק"ל במתני' דכיון דכי ייבם הב' פקע האיסור מהראשון אף שכנסה באיסור אין מקום לקונסו להוציא ול"ד לההיא דד' אחין וכו' ומאי דאמרי' אימור דידיה אתרמי ליה בא לתרץ אמאי לא גזרי' כמ"ש בדבור שאח"ז דל"ל גזירה בכולה שמעתא מוכרח לפ' דקושי' הגמ' גם אסיפא דאם כנסו וכו' דאל"ה אמאי הוצרך הגמ' לו' אימור דידיה אתרמי ליה ועיין להריטב"א ז"ל:

דף כד.

גמ' ליהדר הגדול מפירש"י נר' דהקושיא היא מהכפייה והא דלא ק"ל להגמ' מדלא רצה הולכין אצל קטן משום די"ל דמדרבנן הוא אבל מדאורייתא כולן שוין אבל אין כופין אלא אי רמיא מדאורייתא ומאביי קשישא משמע ליה דכופין דלא רצה חוזרין אצל גדול משמע נמי הב' כיון שלגבי הג' גדול ונ"מ היכא דמת הא' ואי גריס בגי' התוס' מתיישב טפי ויותר נר' דהקושיא מהולכין אצל קטן ומ"ש בגמ' לשון ליהדר ופירש"י כפיה משום דקושט' הוא דאף לענין כפיה כופין וכ"נ מדברי מהרש"ל שהבין כן ע"ש:

דף כד:

גמ' אמר רב ובעדים עמ"ש בזה בחי' בא"ה סי' א'.

דף כה.

מתני' הרגתיו וכו' הטעם מבואר בגמר' משום דפלגי' דיבוריה וכ' הרשב"א בתשו' סי' אלף רל"ז דוקא באומר אשתך זנתה עמי פלגי' דבוריה דזנתה ולא עמו אבל כי אמר אני זניתי עם אשתך לא פלגי' דבוריה כיון דאינו מתפרש דבורו בהכי והרגתיו דפלגי' דבוריה היינו ר"ל דהרגו באונס או בשוגג ע"ש ומדברי הרא"ש בספ"ק דמכות גבי אילעא וטוביה וכו' נר' בהדיא דמפרש דפלגי' דיבוריה שלא הרגו אלא אחר וא"כ חולק בדינו של הרשב"א ז"ל ועיין לה' נודע ביהודה מ"ק חא"ה סי' ע"א עש"ב:

דף כה:

תוס' בד"ה טעמא וכו' הך תנא לא ס"ל כוותיה דחד ודאי וכו' עכ"ל בפרק מצות חליצה דק"ד ע"ב תנן ר"ש ור"י הסנדלר מכשירין ונראה מפירש"י שם דבשנים הוא דמכשירין וג' מחלוקת בדבר ע"ש ולפ"ז אכתי ק' דנוקמה כהנהו תנאי דמכשירין בב' אך התוס' אולי לשי' בדק"ה ע"ב בד"ה ר"ש וכו' ע"ש שנר' מדבריהם דר"ש ור"י הסנדלר מכשירין בחד וק"ק לפ"ז מ"ש בגמ' בדק"ד ע"א אלא יחידי ק"ל איך עביד ביחידאה ולפ"ד התוס' אמאי קרי להו לתלתא תנאי יחידאה:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה