אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת יבמות › פרק ראשון

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת יבמות · פרק ראשון

מסכת יבמות

דף ב.

פירש"י בד"ה ואם חמותו וכו' ויש בכלל זה חמותו ואם חמותו וכו' עכ"ל לפ"ז פי' בתה דקרא היינו אשתו ואשה דקרא היינו חמותו וק' דבסמוך כ' דאשה היינו ע"י קידושין וי"ל:

תוס' בד"ה אשתו וכו' ובתר הכי דריש לה מנדה נר' מדבריהם דעיקר ההכרח הוא מת"כ ולא מירוש' והיינו משום דמהירוש' י"ל דמערירי ממעט להו אבל בת"כ קאמר מה אחות אביו ואחות אמו וכו' והנך לא כתיב בהו ערירי ותי' דאית בהו ערירי מהיקשא דר"י:

דף ב:

בד"ה או וכו' והר"א מבורגוילא וכו' עכ"ל ק"ל דלפ"ד הר"א אמאי קטנה אינה מתייבמת הא ס"ס הוא דשמא אינה אילונית ואת"ל אילונית שמא היה מקפיד והו"ל אשה דעלמא וי"ל דס"ס העשוי להתברר לא סמכי' עליה כמ"ש הפר"ח בכללי הש"ס והכא עומד לברר אי אילונית אי לא אבל ק"ל לדברי הר"א דבגיטין דף פ' ע"א תנן אם הלכו הצרות ונשאו ואח"כ נמצאו אילוניות אלו העריות תצא מזה ומזה משמ' דנמצאו אח"כ אילוניות ובגמ' שם נשאו אין זינו לא דאי זינו מתייבמת ולדברי הר"א שמא לא היה מקפיד והו"ל אשת אח שלא במקום מצוה וי"ל:

בא"ד אע"ג דבקדשה ע"ת וכו' עכ"ל התוס' שם בפ' המדיר לא הוק"ל אלא לפי מ"ש שם דאפי' בקדשה סתם ע"ש ונר' דס"ל דמקדשה ע"ת ל"ק דכיון דהזכיר התנאי הרי אסיק אדעתיה המום וכשנכנס' סתם מחיל התנאי אבל בקידש סתם באילונית י"ל דלא אסיק אדעתיה המים וא"צ לחלק בין אילונית לשאר מומין אלא לפמ"ש דאפי' בקדשה סתם צריך גט:

בד"ה ואי אתה וכו' משמע דבקדושי קטנות נמי איירי וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל דס"ל דלר"מ חמותו לאח"מ בכרת ע"ש וכ"פ הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' א"ב וע"ש למרן בכ"מ ומאי דק"ל להר' ז"ל דבפלוגת' לא קמיירי ובהא פליגי רע"ק ורי"ש ע"ש בלא"ה ק' מאי ק"ל להתוס' דהא פליגי תנאי ארי"ש כדתנן שם בפ' בא סימן עד מתי ממאנת עד שתביא ב"ש די"א עד שירבה השחור ע"ש:

בד"ה בתו וכו' היכא דנכנסה לחופה ולא נבעלה וכו' עכ"ל נר' מדבריהם דבקידושין לחוד לא אסירא ומ"ש בתר הכי לשון קדושין ל"ד וכ"ה בפסקי תוס' וכ"נ מדברי הטור באה"ע סי' ט"ו שכ' בת אשתו מן הנישואין ע"ש וכו' מגמ' דר"פ נושאין שהביאו התוס' בסה"ד דטעמא משום שאר ע"ש ובאירוסין ליכא שאר כמבואר בגמ' בסנהדרין דף כ"ח ע"ב ע"ש אך מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' א"ב דין ז' שכ' כיון שקידש אדם אשה נאסרו קרובותיה וכו' וחשיב בת אשתו ע"ש נראה דאפי' מן האירוסין:

דף ג.

גמ' ליתני אוסרות וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל וק"ק מאי פריך ליתני אוסרות כיון דס"ד דלשון אוסרות לא א"ש אחליצה נימא דלכך קתני פוטרות משום דבעי למיתני מן החליצ' ומן היבום לאשמועינן כאבא שאול כדלקמן וי"ל כיון דבמאי דתני פוטרות אתי למטעי דאי בעי מיבם כדפירש"י לא הו"ל למיתני פוטרות כדי לאשמועי' כאבא שאול:

דף ד.

תוס' בד"ה דא"כ וכו' כיון דהלמד נכתב במקומו וכו' עכ"ל לפי זה דלא יבא ממזר הוא משום מופנה ולא משום מוכח כמ"ש בתחלה דההוא הלמד נכתב במקומו:

דף ד:

גמ' ותנא דרי"ש טעמא וכו' הא דתלי לה בתדרי"ש עיין פירש"י ז"ל ואילולי פי' היה נר' יותר לפ' דמאי דקאמר הגמ' ותנא דרי"ש נמשך עם הקודם ילפי' שעטנז ותנא דרי"ש ואח"כ פריך טעמ' וכו':

תוס' בד"ה ואמר וכו' ושמעתי בשם ר"י וכו' עכ"ל ק"ק נימא דאי לאו יחדיו הוה מסתברא דתוכף תכיפה א' חיבור והו"א כלאים שרי בציצית אבל לפום קושטא דמילתא דכתי' יחדיו וממעטי' תכיפה א' אז מוקמי' לקרא דציצית בתכיפה א' ולית לן שום הוכחה דכלאים בציצית שרייה רחמנא:

דף ה.

תוס' בד"ה מה וכו' אבל סוגיא דשמעתין וכו' עכ"ל מה שפי' מהרש"א דאא"ע דקאמר הגמרא היינו אראשו רש"י ז"ל לא פי' כן אלא אזקנו הוא דקאמ' אא"ע ועוד דלפ"ד לא א"ש מ"ש התוס' לקמן דהומ"ל משום עשה ול"ת דהא הגמ' ידע כ"ז וקאמר דראשו אא"ע ולקושייתו נרא' דבס"ד י"ל דהאי תנא דזקנו ל"ל ג"ש דקרחה קרחה דאמרי' בגמ' בפ"ב דמכות וכיון דל"ל ג"ש בישראל דכתיב לא תשחית שרי במספריים אבל בכהני' דכתיב גילוח אסור מספריים וא"כ ל"מ לאוקי קרא בישראל דכיון דישראל דכיון דאפשר ע"י מספריים לא דחי דגילוח מצורע דבעי תער מדרשא דראשו דמוקמינן למצורע ונזיר הוא דנ"ל כדאיתא בפ' ג' מינים ע"ש וא"כ נוכל לומ' דהשתא להאי תנא דזקנו מצורע הוי במספריי' ולכך לא מוקי קרא אלא בכהנים דאפי' במספריים אסיר ודחי ליה עשה דמצורע משום דא"א לקיים בע"א:

בד"ה ואכתי וכו' הוי טפי אינו שוה בכל וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז היכי ילפי' מיניה בעלמא באא"ע דעשה דוחה ל"ת השוה בכל לגמרי נימא תנהו ענין לשוה קצת וכה"ג הקשה מהרש"א ע"ד מהרש"ל בפירוש רש"י ז"ל:

דף ו.

בד"ה טעמא וכו' קרא דכלאים בציצית למ"ל וכו' עכ"ל מהרש"א משם הפ"י וי"ל דא"כ יחדיו למ"ל לב' תכיפות הא ידעי' מדסמך כלאים לציצית ועיין להתוס' לעיל דף ד' בד"ה ואמר ע"ש:

בד"ה נגמר וכו' דילמא שאני הכא דהוי עשה ול"ת וכו' עכ"ל ה"ה דהו"מ לאקשויי היכי יליף תנא דברייתא דאל יטמא משבת נימא שאני שבת דהוי לאו ועשה השוין בכל אבל טומאה דהוי לאו ועשה שאין שוין בכל דחי' כדילפי' לעיל מראשו וכמ"ש התוס' לעיל:

בא"ד ועשה דבת כהן עדיפי וכו' עכ"ל נר' דק"ל אמאי אצט' קרא דבת כהן לא דחיא שבת הא קי"ל דלא אתי עשה ודחי ל"ת ועשה ונהי דהוה ס"ד דדחי לאו שיש בו כרת משום דמ"ל חומרא רבה וכו' אבל לאו ועשה פשיטא דלא דחי כמ"ש התוס' בדבור הקודם ותי' דהוה ס"ד דדחי משום כפרה ועיין למהרש"א ז"ל:

גמ' ליגמר מהכא התוס' ר"פ במה בהמה כ' דבשבית' בהמתו ליכא אלא עשה וכ"ד הרמב"ם רפ"ך מה' שבת ע"ש בה' המגיד אבל דעת רש"י בפ"ק דע"א דט"ו דיש בו לאו כמו מחמר ע"ש ולכאורה יש להוכיח מכאן כדעת רש"י מוקי לה בהשבתת בהמתו דליכא אלא עשה וסד"א משום דהשוה כבודן לכבוד המקום דחי עשה דכיבוד לעשה דהשבתת בהמתו קמ"ל דמאי אולמיה דהאי עשה וכו' ולעולם דאתי עשה ודחי ל"ת מיהו הא ליתא דהשתא דלא ס"ד ליתא דהכשר מצוה ודאי דאתי עשה דכיבוד ודחי עשה דשבת שהרי במחמר נמי איכא עשה וכמו שכ' התוס' בד"ה נגמר וכו' ומכאן ק' למ"ש הרמב"ן לדעת הרמב"ם הביאו ה' המגיד שם דבמחמר ליכא לאו אלא עשה ע"ש:

פירש"י בד"ה מאי לאו וכו' הו"א אתי עשה וכו' עכ"ל נר' מדבריו דכי איירי קרא בעשה שיש בו כרת אצט' לגופיה דלא כמ"ש התוס' לעיל בד"ה טעמא וכו' ולפ'"ז ק' מאי קאמר טעמא וכו' הא בעלמא דחי דילמא ילפי' מינה וכמו אי איירי במחמר דפריך ונגמר מינה וצ"ל דס"ל דכיון דקרא לא כתיב אלא במקום סקילה שמעי' דבעלמא דליכא אלא כרת דחי מדלא גלי אלא במקום מיתה ואכתי עליה למ"ל וכ"כ התוס' לקמן בד"ה טעמא:

דף ו:

גמ' לא ר' יוסי וכו' ק"ק דניפרוך ליגמר מהכ' כדלעיל וע"כ הכשר מצוה ונגמ' מכיבוד או"א ולמ"ל קרא בהבערת בת כהן וכדפריך לעיל וי"מ דהכא ליכא למיפרך ליגמר מהכא דהכא איכא עשה ול"ת ול"ל השתא חומרת כפרה דכ' התוס' לעיל בד"ה נגמר דלא כ"כ התוס' אלא למאי דקאמר הגמ' לקמן דמשום כרת הוא כמ"ש מהרש"א שם והגמר' השתא דחי דלא נימא חומרא דכפרה:

דף ח.

גמ' לחומרא מקשי' וכו' מכאן מוכח דהא דאמרי' בעלמא היכא דאיכא לאקושי לקולא ולחומרא לחומרא מקשינן לאו מכח דהוי ספק וס"ד לחומרא דאי איתא הכא אמאי אינה חולצת כיון דספיקא הוא אלא ע"כ דמדה היא בתורה ועיין להתוס' בריש קמא ד"ד בד"ה דומיא דכ"כ מכח קושי' שהק' בגמ' שם וע"ש להרשב"א ז"ל בחי':

תוס' בד"ה רבא וכו' וא"ת והא לכל הפחות וכו' עכ"ל ה' טורי אבן בחי' למגילה ד"ג ע"ב בד"ה ולאחותו כ' דלק"מ דרבא לטעמיה דס"ל שם בפ"ג דזבחים דלא אמרי' הואיל ואשתרי אשתרי אלא לגבי טומאה דדחויה היא אבל מצורע דהיתרן הוא לא ע"ש ודבריו תמוהים דא"כ קשיא לרבא מהאי ברייתא דמצורע שחל ח' שלו כדפריך הגמ' שם לעולא ועכ"ל לא ס"ל כעולא דביאה במקצת ל"ש ביאה וא"כ היינו מה שתי' התוס' בתירוצא קמא ולפי תי' בתרא דרבא ס"ל כעולא צ"ל דרבא שם הק' אדרבה בטומאה מסתברא דאמרי' הואיל ואשתרי אשתרי טפי ממצורע וכיון דאפי' במצורע אמרי' הואיל כ"ש בטומא' ואתא לאפוקי מדאביי דאמר בטומאה לא אמרי' הואיל ומה שהקשו שם בבריית' דולאחותו אמאי לא מוקמי' חד קרא לגופיה למי' דכהן והוא נזיר א"מ לקרובים דסד"א דאמרי' הואיל ואשתרי כהן אשתרי נזיר ע"ש ל"ק דכהן לא אשתרי כלל בקרובים ולא הזהירה תורת בקרובים וכה"ג לא אמרי' הואיל ול"ד להני דאמרי' בהו הואיל ואשתרי אשתרי:

דף י.

תוס' בד"ה לעולם וכו' וא"ת ליתני א"א וכו' עכ"ל והא דלא ק"ל בשינויא דר"א קרחינאה משום די"ל דאי לא קתני ולר"א אסורה לינשא בחיי המגרש:

בא"ד תדע דלא תני לוי חייבי לאוין וכו' עכ"ל ולשינויא קמא דקאמר ר' הני כללי ל"ל וד"ח תני פלוגתא הא דלא תני חייבי לאוין לר"ח משום דלא ס"ל כרע"ק אבל ר' דקאמר בפלוגתא לא קמיירי מ"ל להך שינוייא דאפילו פלוגתא דס"ל כוותיה לא קתני:

בד"ה לר"י וכו' א"כ ע"כ סבר נמי דאין קדושין תופסין וכו' עכ"ל ואמתני' דפרק ד' מיתות שהביאו לעיל דס"ל לר"י קדושין תופסין לא ק"ל הכי משום דלא מוכח ממתניתין דקדושין תופסין ולא כ' לעיל אלא דאליבא דתנא דמתני' אין הכרח דס"ל לר"י אין קדושין תופסין וע"ש בגמ':

דף י:

גמ' אלא שליחותא וכו' מזה מוכח דלר"י נמי אי לאו קרא הוה בכרת כמו לר"ל כמ"ש מהרש"ל בתוס' בד"ה איהו דאי לר"י אי לאו קרא הוה שרי כמ"ש במ"כ לא הוה צריך לשליחותא לאפוקי מס' ר"ל דס"ל בכרת וכו' מדברי התוס' לקמן בד"ה חד אך ק' דמלישנא דקאמר מי איכא מידי נראה דמסברא בלא קרא הוה שרי:

דף יא.

פירש"י בד"ה עמד וכו' אחר חליצה או אפי' וכו' עכ"ל ק"ק לפמ"ש רש"י לעיל דלר"ש דוקא אחר חליצה וקידושין ע"כ הכא אחר קידושין דוקא מדאוקמה כרבנן:

תוס' בד"ה צריך מאחר דאסירא לבעלה וכו' עכ"ל קשה מ"ש מדתנן בר"פ יש מותרות אלו אסורות לבעליהן ומותרו' ליבמיהן ע"ש וי"ל:

דף יא:

גמ' וחכ"א אחת זו ואחת זו אסורה אלא מת"ל וכו' פירש"י משום דכתי' והיתה לשון הויה שהיא קידושין וכיון בזה לתרץ מ"ש התוס' בד"ה לרבות וראיתי להרמב"ן ז"ל על התורה בפ' תצא שכ' וז"ל והנה הם ב' לאוין יזהיר במחזיר גרושתו משנשאת ויזהיר במחזיר אשתו שנטמאה בזנות ע"ש והוא תימה דלרבנן אפי' מן הארוסין ולר"י בן כיפר ל"ל לאו בסוטה ונ"ל דאפי' לרבנן מקראי א"י מידי פשוטו כמ"ש בגמ' בסמוך וא"כ הו"ל כתיבי תרווייהו מן האירוסין מדכתיב לשון הויה כדפירש"י ואחרי אשר הטומאה הוא נשואין אלא משום דקרא יתירה הוא כיון דמלשון הויה שמעי' דאפי' מן האירוסין ולהכי מוקמי ליה דאתא נמי לסוטה והו"ל כאלו כתיבי תרי לאו במחזיר גרושתו וסוטה והרמב"ן כיון לישב פשט המקרא וראיתי לה' ראש יוסף בח"מ סי' ל"ד דיצא לידון בדבר חדש דמן האירוסין אינו אסור אלא מדרבנן ואינו נפסל לעדות אלא מדרבנן ועפי"ז כ' לישב דברי רי"ו ונסתייע מדברי הרמב"ן עש"ב וליתא דחכמים ס"ל מדאורייתא הוא כדקאמרי אלא מה ת"ל וכו' דר"ל דכיון דאפי' מן הארוסין אסור משום דכתיב לשון הויה וכדפירש"י א"כ מה ת"ל אחרי אשר הוטמאה וכ"מ עוד לקמן בפ' האשה רבה דפ"ח ע"ב דפריך א"ה סיפא דקתני וכו' ע"ש ואי איתא דמדרבנן הוא לא פריך מידי וע"ש עוד לה' ראש יוסף שנר' מדבריו שנעלם ממנו סוגיא דשמעתין ע"ש:

שם אמינא לך סוטה ודאי וכו' לפי' התוס' דדוקא טומאה דכתיבה בלשון לאו א"כ לר"י בן כיפר דליכא לאו בסוטה שפיר חולצת וק' דמאי פריך ממתני' דחולצת נוקמה כר"י בן כיפר דהשתא א"צ לדחות מאי נסתרה נבעלה וצ"ל דמ"ל דמתני' ליכא מאן דפליג ובהכי י"ל מ"ש מהרש"א ז"ל בתוס' בד"ה ר"ש ע"ש ואכתי ק' בגמ' ריש מכילתין דפריך ליתני סוטה מאי פריך לישני בפלוגתא לא קמיירי ואף למ"ד בפלוגתא קמיירי היינו בפלוגתא דס"ל כוותיה כמו שהוכיחו התוס' לעיל דף י ע"א ע"ש וי"ל:

עוד בגמ' אמר ליה תניתוה וכו' מפירש"י נראה דפשיט לל"ב ועיין במ"ש מהרש"א ז"ל ונ"ל לישב פירש"י דאף דהמבעי מיפשט פשיט"ל דלרבנן כיון דאיעקר איעקר מ"מ הפשטן פליג עליה בהא והוכיח זה מברייתא הלזו דכר"י ן' כיפר לא מיתוקמא דקתני היא חולצת וע"כ כרבנן ומדהיא אינה מתייבמת ע"כ דאין מקרא יוצא מידי פשוטו דאי מיעקר איעקר מתיבמת שפיר כן הוא דעת רש"י ז"ל לסברת הפשטן דהשתא וכיון דשמעי' מינה דלרבנן אין מקרא יוצא מידי פשוטו וכתיבה בה טומאה ואפ"ה צרתה מתיבמת ע"כ דהיא טעמא משום דדרשי' היא תועבה ואין צרתה תועבה וממילא איפשיטא לן לר"י בן כיפר דצרתה מתיבמת דדרשי' היא תועבה ואין צרתה תועב' דבהא לא פליגי ואתי שפיר הכל:

תוס' בד"ה צרתה וכו' וכ"מ לקמן וכו' עכ"ל הוו מצו לאוכוחי כן מהפשטן הא דקאמר וקתני אם היה מיבם מיבם לכשירה ואי איתא דאי לרבנן אין מקרא יוצא מידי פשוטו אינה חולצת אמאי לא הוכיח מרישא דקתני אם היה חולץ חולץ לפסולה ואי אין מקרא יוצא מידי פשוטו אמאי חולץ לפסולה ומדלא הוכיח אלא מסיפא מוכח דלרבנן חולצת אפי' להצד דאין מקרא יוצא מידי פשוטו:

דף יב.

בד"ה מאי וכו' וא"ת אמאי לא פריך וכו' עכ"ל דקדק מהרש"א ז"ל אמאי לא הוק"ל מצרת ממאנת ולא מיתרצא בשינויא דגמ' וכו' ע"ש ולא היא דבשינויא דגמרא ודאי מיתרצא די"ל דזו היא למעט צרת אילונית דמתייבמת ואינו מוכרח שימעט הכל אלא כיון דמיתוקם מיעוטא לחדא מילתא סגי ועיין בתוס' הרא"ש ומעתה י"ל דלא הוק"ל להתוס' אלא מצרת מחזיר גרושתו דר"ש איירי בה לעיל דבעו מיניה מר"ש ואיהו הוא דמותיב הכא אצרת אילונית אבל הנך מימרי דממאנת וצרת סוטה אפשר דלא שמיע ליה לר"ש:

דף יב:

בד"ה שכבר וכו' מדרבנן מפני שנראית וכו' עכ"ל לפ"ז מאי פריך מרבה בר שמואל נימא דתוך זמן ואחר זמן היינו בשנת י"ב ואחר י"ב וקודם הבאת השערות דהשתא ליתא למה שהכריחו התוספות בדבור הקודם דא"כ מצינו חמותו ממאנת וכו' משום דאי בי"ב מתה ואי אחר י"ב מדרבנן אינה ממאנת כיון שילדה נראית כגדולה ועיין מה שהק' מהרש"א ובתירוצו יתורץ קו' זו מיהו בקושיתו בלא"ה י"ל דהגמרא כאן לא הגיה אלא מכח קושי' וכיון שיתורץ בלא הגהה ניחא ליה ולכך קאמר לעולם שמא תמות והיותר נ"ל דהגמ' גופה קי"ל דתוך זמן ואחר זמן היינו הבאת שערות והתוס' בדבור הקודם נחתי לאוכוחי מנ"ל שדעת הגמרא כן וניחא הכל:

דף יד.

תוס' בד"ה פשיטא וכו' אבל הוא ראב"ש שהוא תנא וכו' עכ"ל ק"ק דא"כ לקמן דפריך מבריית' דנמנעו מן הודאי אלא ב"ש אמאי נמנעו מב"ה בני חייבי לאוין נינהו וכו' מאי פריך נימא דהך תנא דברייתא ס"ל כרע"ק א"ש: דיש ממזר מחייבי לאוין ובשלמא אי ר"א אמורא א"ש:

דף טו.

בד"ה איני וכו' לפי שר"נ מתלמידי ב"ש וכו' עכ"ל לפ"ז הו"מ הגמ' לאוכוחי דעשו ב"ש כדבריהם מדהיה חושש שלא שמרה ר"צ:

דף טז.

בד"ה בני וכו' ועוד אור"י דלא תהיה וכו' עכ"ל ק"ק לפ"ז בגמ' לקמן דצ"ב דקאמר אי קדושין תופסין לא אתי קרא אלא ללאו ע"ש הא אפי' קדושין תופסין אתי קרא לומר דאינה מפקעת הזיקה:

דף טו:

בד"ה נכרי וכו' וע"כ ר"י דאמר וכו' עכ"ל מ"ש מהרש"א ז"ל דגם לתי' קמא דהא בהא תליא י"ל דההיא כמ"ד אליבא דר"י הולד כשר אלא דלפ"ז הי"ל לרש"י לפ' בדר"י דלקמן דוכולן לפסול כמו לר"א וכו' ע"ש דבריו תמוהים דלר"י דנ"ל מכי יסיר ודריש ולא בנך הבא מן הנכרית קרוי בנך אבל בנך הבא מישראלי' שבא עליה גוי קרוי בנך ע"כ דס"ל דנכרי הבא על בת ישראל הולד ממזר דהא קרוי בנך ובבא מן הנכרית קרוי בנה וע"כ דלאו הא בהא תליא ודלא כרב אסי דס"ל הא בהא תליא לתי' קמא ואף לפי' התוס' דלקמן בד"ה ואין וכו' ע"כ דרבינא חידש דכך פי' דקרא אליבא דרבינא וע"כ אף דס"ל נכרי הבא עב"י הולד ממזר מ"מ בישראל הבא על הגויה ולדה כמוה:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה