אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת ברכות › פרק שלישי

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת ברכות · פרק שלישי

פרק שני

דף יח.

בא"ד כדתנן מחשיכין וכו' עכ"ל לדוגמא בעלמא מייתי לה דביו"ט ביום גופיה קובר' ומכין לו ארון ותכריכין:

בא"ד והודיעו לו במ"ש וכו' עכ"ל כ"ה בכל הס' וליתא למ"ש מהרש"א ז"ל:

דף יט.

גמ' מנדין על כבוד הרב וכו' מאי היא דתנן וכו' מוכח משמעתין דמנדין על כבוד הרב אפילו לת"ח אם זלזל בכבוד הרב וכן משמע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ"ו מה' ת"ת וע"ש למרן בכ"מ:

שם תוס' ד"ה דוגמא וכו' השקוה מי צבע וכו' עכ"ל מ"מ קרי ליה בגמרא אפקרות' משום דלשון דוגמא שאמר משמע נמי ע"ש שהם גרים אע"פי שהוא לא כיון לזה:

דף יט:

שם גמ' איסור' מממונא לא ילפינן לפ"ז מיתוקמ' ההיא דגדול כבוד הבריו' בדאורייתא ובממונא וכמ"ש רש"י ז"ל בריש מגילה וע"ש במהרש"א ז"ל מיהו למסקנא דסוגיין דאמרינן שוא"ת שאני מיתוקמא אפילו באיסורא ובשוא"ת עיין בפירוש רש"י במסקנא:

שם פירש"י בד"ה כל מילי ודקא ק"ל דאורייתא וכו' עכ"ל הא ודאי דדרבנן הוא וכמ"ש בגמ' אסמכוה אלא תסור אלא כיון דאיכא אסמכתא מן הכתוב קרי לה דאורייתא ואי לאו דאחי' רבנן לא הוה שרי:

שם תוס' בד"ה מדלגין וכו' ומפקי' ליה מעל כל נפשו' וכו' עכ"ל ר"ל והאי קרא גבי כהן כתיב ואין מקום למ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש:

דף כ.

בד"ה אמרת וכו' מנ"ל דהכא מיירי בעושה פתחו וכו' עכ"ל ואי פריך מכח הסברא שכ' דלא אתי עשה שאין בו כרת וכו' לא הו"ל להקשות הגמרא אלא מהסברא ולא מהבריית' דהא מהבריית' ל"מ מידי ועמ"ש מהרש"א ז"ל:

שם תוס' ד"ה שוא"ת וכו' מה לנזיר וכו' מה לכהן וכו' עכ"ל והא דלא ילפינן במה הצד מביניא דאיכ' למפרך מה לכהן ונזיר שכן הותרו מכללן בגולל ודופק כמ"ש התוס' לעיל בד"ה מדלגין ואפי' דלא מקרי הותרו מכללן ממש מ"מ הוי פירכא כ"ד דעל מה הצד פרכינן כל דהו:

שם גמ' מתנו נזיקין פירש"י תלתא בבי והיינו דכולהו תלת' בבי חדא מסכת' דמקרי' מס' נזיקין כדאית' במדר' כלים ל' פרקים נזיקין ל' פרקי':

מתני' שם נשים ועבדים וכו' טעמא דנשים משום דהוו מ"ע שהז"ג ועבדים גמרי בג"ש לה לה מאשה ומכאן קשה עמ"ש התוס' בפרק החובל דלא גמרי' לה לה מאשה אלא להחמיר ע"ש:

דף כ:

שם גמ' נ"מ לאפוקי אחרים י"ח הומ"ל דאי מספקא להו אי ברכו ב"המז דאי דאוריית' צריך לחזור ולברך ואי דרבנן הו"ל ס' דרבנן ולקולא אלא ניחא ליה למינקט הנפקותא מעין הפשיטות':

שם תוס' ד"ה נשים וכו' ליתנהו לא בברית וכו' עכ"ל יש להוכיח מדבריה' דס"ל דג' ברכות של ב"המז מעכבות זא"ז ואי אינו יודע אחת מהם אינו מברך כלל דאי איתא דאין מעכבות זא"ז הני נשים לחייבו מיהא בברכת הזן ובונה ירושלים ואין לומ' דאה"ן ולא מבע"ל בגמר' אלא אברכת הארץ דמלבד הדוחק עוד בה דא"כ מאי פשיט מההיא דאשה מברכת לבעלה נוקמה בהני ברכו' דמחייב' בהו מדאוריית' ועיין להמג"א בסי' קצ"ד ועיין מ"ש לקמן דמ"ה ע"ש:

דף כא.

גמ' בהמ"ר"ל דרך ראשון שכז לפניו מק"ו וכו' עיין להתוס' בפ"ק דחולין דכ"ג ע"ב דהיכא דתרי הק"ו לא סתרי אהדדי לא אמרי' כל חד ליקו אדוכתיה דילפינן במ"מ ע"ש ולפ"ד א"ש כאן בפשי' אבל רש"י כאן לא ס"ל לחלק בהכי ונדחק ליישב משום דלא כתיב בהדיא ולפ"ד גם שם בחולין משום דלא כתיב בהדיא ודוקא היכא דסותר ממש הוא דאמרו בגמ' כל חד ליקו אדוכתיה ומ"מ פי' קשה להולמו דמאי דלא כתי' בהדי' אין זה קולא כיון דס"ס אית ביה האי דינ' מק"ו:

דף כב.

רש"י ד"ה אותה אשה פנויה הית' וחכמי' גזרו על היחוד וכו' עכ"ל משום דאי א"א היתה לא היה נמנע בשביל הטבילה כיון דנתכוון לעבירה גדולה וס"ל לרש"י ז"ל דפנויה לית בה אזהר' דלא תהיה קדשה וכס' הרמב"ם ז"ל בריש הלכות אישות וליכא אלא איסורא דרבנן ולא ידעי' דגזרו בה רבנן אלא מדמצינו דגזרו על יחוד פנויה מכלל דכבר גזרו על הפנויה לכך הביא רש"י הא דגזרו על היחוד:

דף כג.

תוס' ד"ה דברים וכו' ולא בעי לשנויי וכו' והתפלין בראשו וכו' עכ"ל הא ודאי לאמרי לה שמא יפיח בהם לעיל אסור להשתין בהם אפילו בב"הכ עראי ולא כ' התוס' לעיל דשרי אלא למ"ד שמא יפנה אלא דהכא מקשי' דהגמ' כאן פריך לרבא ואינו הוא דאמר לעיל שמא יפנה:

בא"ד דלא אשכחן בברייתא וכו' עכ"ל הא דבבית הכסא קבוע אסור אית' בבריית' לעיל בהדיא אלא אדבית הכסא עראי שרי להשתין והם בראשו הוא דקאמרי דלא אשכחן בברייתא ועמ"ש מהרש"א ז"ל:

שם גמ' אסור למיצר ביה פשיטי וכו' נראה דמעו' של הקדש שרי לצור כיון דהאי קדש והאי קדש וכ"הג אמרינן בפ"ק דשבת די"ד דמעיקרא היו מצניעין ככר של תרומה עם ס"ת אמרי האי קדש והאי קדש ומשמע דהיו מצניעין בארון של ס"ת עם הס"ת ובחולין היו נזהרין וכו' אבל בתרומה היו מצניעין ולא מיחו בידם אלא משום עכברים גזרו על הספר שמטמא את התרומה וה"ן דכוותה:

דף כד.

תוס' ד"ה וממשמע וכו' שהרי היא הפסקה אם מתעטף וכו' עכ"ל עיין להתוס' לעיל די"ד ע"ב בד"ה. ומנח וכו' דמוכח מדבריהם דהעטיפה לא חשיבא הפסקה בין גאולה לתפלה אם אינו מברך ע"ש וצריך לחלק בין תפלה עצמה לבין גאולה לתפלה:

דף כה.

גמ' אלא מהא ליכא למשמע מינה ק"ק דלא שייך למימ' הכי אלא כי קשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא אבל הכא כיון דמרישא מוכח דדיוק' כל ומן שמטפיחין הוא דאסור אז ודאי דאמרי' דלא הוי נבלעו דומיא דיבשו דאינו מוכרח דהוי נבלעו דומיא דיבשו וי"ל דאי לאו דאתא לאשמועינן נבלעו דומיא דיבשו לא הוה צריך למתני כלל נבלעו בסיפ' דהא מריש' כבר שמעי' דדוק' כל זמן שמטפיחין הוא דאסו':

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה