משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת ברכות · פרק שני
שם גמ' ורבנן שמע בכל לשון וכו' קשה אמאי לא קאמר דרבנן טעמייהו דוהיו דדריש מניה ר' ללשון הקדש מבע"ל לשלא יקרא למפרע ולכ"ע שמע להשמיע לאזניך דהשתא לא הוו פליגי בתרתי וכן קשה לר' דכיון דטעמייהו דרבנן משום שמע נימא דר' מבע"ל לאזניך ותו לא וי"ל דאצטריך נמי טעמא דר' והיו ליישב אפי' אי ס"ל כל התורה כולה בכל לשין נאמרה ואצטריך למימר טעמא דרבנן מדכתיב שמע ליישב אפי' אי ס"ל כל התורה בלשון הקדש נאמרה דהשתא בלא קרא דוהיו הו"א דוקא בלשון הקדש:
התוס' בסוטה הקשו נימא לרבנן תרתי ש"מ מתיבת שמע כדאמרינן לקמן דט"ו לר' יוסי ע"ש ונ"ל דלעולם אי דרשינן להשמיע לאזניך אין סברא תו למידרש דבכל לשון לא דלקמן הגמ' אלומי מאלים טעמא דר"י דאפי' לשי' רבנן דדרשי בכל לשון מ"מ ש"מ דהשמיע לאוניך אבל לעולם י"ל דדילמא קרא לא אתא לא להשמיע ' ע לאזניך וכ"מ בדברי רש"י לקמן שם ע"ש:
שם תוס' ד"ה היה קורא וכו' עכ"ל י"ל בזה דהברכו' אין מעכבין הק"ש דיצא ידי ק"ש בלא ברכות אבל הברכות בעצמם מעכבין דצריך לקרותם אח"כ ומתני' יצא ידי ק"ש קאמר אבל לעולם דצריך לברך הברכות אח"כ לקיים תקנת חכמים:
דף י"ג:
שם גמ' היינו דר"י וכו' והא דלא מוקי משיב דבאמצע דר"מ הוא משיב לכל אדם משום דא"כ משיב דקין הפרקים דר"מ יתירא היא דאתיא במכ"ש מאמצע ועיין במהרש"א:
דף יד.
גמ' בהלל ומגלה מהו וכו' מכאן קשה על ס' העיטור שהביא הטור סי' תרצ"ב שכ' דאפילו לכתחילה שרי לשוח ולדבר בתוך קריאת המגלה דברכה אחרונה היא ממנהגא ולא מדינא ע"ש שהרי ע"כ לא מבעי' ליה להג"מ אלא אי חמירא מק"ש ואסור לשאול מפני הכבוד או לא אבל לשוח פשיטא דאסיר וכבר עמד ע"ז ה' נודע ביאודה ח"א חא"ח ונדחק בישובה ע"ש ונ"ל דהאי דמבע"ל הכא ס"ל כמ"ד בערכין ד"י ע"ב דטעמא דאין קורין הלל בפורים משום דקרייתה זו היא הלילא וא"כ דין הלל יש לה וכמתבאר שם בגמר' דפריך ע"ז מבריתא דאין אומרים הלל על נס דבח"ל ע"ש וכי היכי דמבע"ל בהלל ה"נ מבע"ל במגילה ולכתחילה פשיטא ליה דאסור כמו הלל ולהכי בצדדי הגמ' לא מדכר אלא הלל ולא אמר מגילה משום דמגילה היינו הלל אבל העיטור פוסק כמ"ד שם משום דאין אומרים הלל על נס שבח"ל או משום דאכתי עבדי אחשורוש אנן וא"כ אין לה דין הלל אלא דין קורא בתורה וגריעא מגילה מקריאת התורה כמ"ש ה' שאלת יעבץ הביאו המח"ב סי' תרצ"ב לענין שאחד מברך ואחד קורא וה"ן לענין דשרי לשוח ולדבר לכתחילה:
שם תוס' ד"ה ימים וכו' מדלא חשיב יותר וכו' וגם מדלא. קאמר וכו' עכ"ל שיעור דבריהם דמדקאמר לימא ולא קאמר לגמור משמע דאין אומרים כלל ביו"ט ובר"ח וכדי שלא תאמר דביו"ט וכר"ח גומרין כ' מדלא חשיב יותר וכו' ומ"מ ק"ק אמאי לא הוכיחו מר"ח ויום טוב גופייהו דפריך הכי בגמרא שם ע"ש וי"ל :
בא"ד והשתא נמי מיושב וכו' דאם קרא הלל בב"הכ יצא עכ"ל השתא הוסיפו דאפילו הלל גופיה יצא בקריאת ב"הכ ולעיל לא כ' דיצא אלא על הברכה דאם שמעה בב"הכ יצא:
דף י"ד:
שם ע"ב גמ' מ"מ קשיא לרב ר"ל קשיא קמייתא אימור דאמר ריב"ק וכו' אבל קשי' ב' גם בתפלין מיתרצא בלא הגיע זמן ק"ש דהיא מהנץ החמה דהלכה כוותיקין כדאמרינן לעיל ותפלין מע"הש זמנו וק"ק בפירש"י ומתני' שלא פי' הקושי' גם מתפלין ועמ"ש מהרש"א ז"ל:
שם תוס' ד"ה ומכל וכו' אבל קשה דקביע לו זמן וכו' עכ"ל וכיון דהוה ס"ד דחייב בק"ש וממילא הוה חייב בתפלין משום דהוי כמעיד עדות שקר לכך נקט פטור מתפלין:
דף טו.
גמ' הא דידיה הא דרביה קשה לפ"ז דר"י אפי' לכתחי' ס"ל אמאי נקט במתני' הקורא לשון דיעבד דל"ל דלהודיעך כחא דר' יוסי דאדרבא כחא דהתירא עדיף דהשתא ל"ל כמ"ש התוס' דלרבי יאודה אינו חידוש דהא השתא הוי חידוש כיון דאיכא רביה דס"ל דוקא דיעבד וצ"ל דתנא דמתני' לא שמיע ליה האי בריית' דרביה וס"ל דאינו חידוש לר"י וכמ"ש התוס' והשתא א"ש מ"ש רש"י באוקמתא הלז דמתני' דתרומה ר' יוסי היא ולא כתבו דאתיא כרביה דר"י דהא תנא דמתני' לא שמיע ליה הך בריתא וההיא דתרומ' מתני' היא ועיין במהרש"א ז"ל:
דף ט"ו:
שם גמ' אבל בשאר מצות לא יצא מ"ש רש"י ז"ל כל הברכות וכו' ק' דכל הברכות הם מדרבנן וליכא ברכה מדאורייתא אלא ברכת המזון והגמ' מפיק מקרא דהסכת ושמע:
דף טז.
בין פרק לפרק חוזר וכו' נראה דכולל בזה גם אם הזכיר אמת ולא ידע באיזה אמת מהנך דמאמת ויציב עד גאל ישראל דחוזר לאמת א' ור' יוחנן דאמר ל"ש אלא דלא פתח בלמען ירבו לא קאי אלא אטעה בין כתיבה לכתיבה ואם פתח למען ירבו ליכא עוד טעיה דחוזר מפרק לפרק אלא בטעיה דבאמת ונראה שלזה כיון רש"י במ"ש בדברי ר"י:
דף יז.
גמ' עולמך תראה בחייך וכו' י"ב ברכות ברכוהו שהמשיכו לו הברכה מי"ב פרצופין:
דף יז:
שם תוס' בד"ה פטור וכו' שאתה עוסק בחיים וכו' עכ"ל לפ"ז גם חתן דפטור מק"ש מהכא דמת וחתן כי הדדי נינהו דטירדא דמצו' נינהו ועיין בגמ' לעיל די"א ע"א ע"ש:
שם בד"ה ואינו וכו' והתניא פטור מנטילת לולב וכו' עכ"ל לפום ס"ד הו"מ לאקשויי האי ברייתא דפטור מנטילת לולב אבריית' דבשבת מברך וי"ל דביו"ט דכיון דנקבר ע"י עממין טריד מקרי אבל למאי דקאמר שאין לו מי שישא משאו פריך שפיר דביו"ט אינו נושא משאו דע"י גוים נקבר: