אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת ביצה › פרק שני

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת ביצה · פרק שני

פרק ראשון

דף טז.

גמ' מאי כ"ש וכו' מכאן סיוע להרמב"ם דלא פ' כר"י במס' עירובין גבי ע"ת שירי עירוב כ"ש דאי הלכה כר"י מאי פריך הגמ' נימא שידי עירוב שאני: :

דף יז.

גמ' שבש"א ב' תבשילין וכו' מדמשמ' לרש"י והתוס' שבש"א לחומ' נראה משום דבגמ' בפ' ע"פ דקי"ד אמרי' מאי ב' תבשילין דג וביצה שעליו ואי מפרשי' דב"ה לחומ' אתי ההיא דפ' ע"פ דלא כב"ה דהלכתא כוותייהו ועמ"ש מהרש"א בתוס' ועמש"ל בר"פ:

דף יח.

בד"ה כדלי וכו' דנר' במתקן וכו' עכ"ל נר' דהוק"ל הגמ' אמאי לא פריך ברייתא הלזו דדלי אמתני' ואמאי לא פריך אלא לטעמא דשמא יעבירנו ולזה כ' דבלאו ה"ט דגזרינן הוה ניחא ליה די"ל דטעמא משום מתקן אבל לטעמא דגזרינן פריך שפיר וכן י"ל בכל הני ת"ש דמייתי בתר הכי ועמ"ש מהרש"א בתוס':

ד"ה בולד וכו' י"מ כלי שנטמא וכו' עכ"ל הקשה מהרש"א ז"ל לפ"ז ברייתא דלעיל בולד הטומ' וא"כ ברייתא הלזו דקתני בולד הטומאה וכו' מטבילין בנטמא ביו"ט מיירי והשתא מאי פריך הגמ' הא טומ' ביו"ט לא שכיחא ולא גזרו ע"ש ונ"ל דמאי דקתני בולד הטומ' מטבילין אפי' נטמא מעיו"ט מיירי דס"ל כר"א בר"פ חולין דבאיסורא דרבנן אפילו מכשירין דאפשר מעיו"ט עושין ביו"ט וטבילת כלי מכשירין דא"נ היא וברייתא דלעיל דבולד הטומא' אם נטמא מעיו"ט אין מטבילין אתיא כר"י דאפי' באיסורא דרבנן מפליג בין אפשר ללא אפשר כדאי' התם בר"פ תולין ופריך הגמ' אי איתא דגזרינן נגזור בהא ועפי"ז י"ל מה שהק' התוס' בר"פ תולין מנ"ל דר"י מפליג באיסורא דרבנן ע"ש די"ל מכח האי ברייתא פסיקא ליה להגמ' ועיין בירושלמי:

תוס' ד"ה גזירה וכו' ולא הוי גזידה לגזירה וכו' אע"ג דבור בחצירו גזירה לגזירה הוא וגזרינן י"ל דפסיק' להו דאפי' במקומות דהחמירו וגזרו גזירה לגזירה מ"מ שלשה גזירות לא גזרו לעולם וגם רש"י נר' דס"ל כדברי התוס' ומ"ש בד"ה ומי גזרינן וכו' וגזירה לגזירה היינו בור בחצירו אבל שבת ויו"ט חדא גזירה היא כמ"ש התוס':

גמ' איתיביה כל הני תיובתי וכו' עיין להתוס' ס"פ ח' שרצים בד"ה האי מסוכרייתא שהק' אהא דנדה מערמת וכו' ניחוש לסחיטה ותי' לצורך מצוה שאני ע"ש והא דמותיב הגמ' כל הני תיובתי ובכללם הא דמערמת לא פריך אלא למ"ד טבילת כלים משום סחיטה אע"ג דצורך מצוה הוא אבל לשאר אמוראי לא פריך ניחוש לסחיטה והיינו משום דצורך מצוה שאני:

דף יח:

גמ' דתניא אין מטבילין את הכלי ע"ג מימיו וכו' מדקתני ע"ג מימיו מכלל דהשקת מימיו שרי וא"כ צ"ל דגם לפום ס"ד דהשתא ידע לה שפיר דרישא ביו"ט וסיפא בשבת לא יתישב לישנא דבריית' גופה אלא בהכי אלא דס"ד דמתני' בין בשבת בין ביום טוב ומשני אבע"א רבי ומתני' ביו"ט אבע"א רבנן ומתני' בשבת:

דף יט.

רש"י ד"ה ואבע"א וכו' וגורסין מפני מפני דוחק ומתני' רישא ביו"ט וכו' עכ"ל וא"ל דגרסי נמי אבע"א רבי ובריתא בשבת ואבע"א רבנן וברייתא ביו"ט:

ד"ה מידע וכו' משום דמטביל ביו"ט שלא לצורך וכו' עכ"ל וס"ל להאי תנא כר' שהוא משום שבות ל"ג ביה"ש כמ"ש מהרש"א ז"ל ע"ש אבל ק' דבפ' ב"מ דל"ד ע"א תנן בביה"ש אין מעשרין את הודאי ופירש"י דקסבר גזרו על השבות ביה"ש ע"ש משמע דלמ"ד לא גזרו אפי' שלא לצורך שרי דאי איתא נוקמה כמ"ד ל"ג דהילכתא כוותיה ובשלא לצורך מיירי אלא ע"כ דאפילו שלא לצורך שרי ומדברי רש"י כאן נראה דדוקא לצורך כדעת הרמב"ם כמ"ד ל"ג ופסק לההיא מתני' דאין מעשרין את הודאי ע"ש מה שהקש' מהרש"א הא צריך ליה לחולין ע"ש י"ל דשאני הכא דרהיט דנראה דלא בעי ליה אלא לתרומה דבעי הערב שמש אבל ברייתא לעיל תני אין מטבילין משמע בכל ענין אפי' בעי ליה לחולין:

דף כ.

לימד על עולת חובה שטעונה סמיכה ק"ל דבת"כ פ' ויקרא פ"ד יליף סמיכה בעולת חובה מדכתיב גבי עולת נדבה על ראש העולה ולא כתיב על ראשו לרבות עולת חובה לסמיכה ואמאי אצט' קרא נילף מקרא דהכא וי"ל דההיא פליגא ומוקי כמשפט לדרשא אחרינ' מיהו דברי רש"י בחומש תמוהי' דבפ' ויקרא הביא דרשא דת"כ הלזו ובפ' שמיני בפסוק ויעשה כמשפט כ' כמשפט עולת נדבה דבעי סמיכה ע"ש והשתא כיון דמקר' דכמשפט למדנו לעולה ההיא דמילואים דבעיא סמיכה אמאי לא נילף עולת חובה מהתם כיון דליכא מאן דפליג בהא דילפי' דורות משעה בכ"הג וצ"ל דס"ל לרש"י ז"ל דההיא ברייתא דת"כ כב"ש בפ"ק דחגיגה ד"ו דלא ילפי' דורות משעה ולכ' אצטריך כולהו ואע"ג דכי דרשי' כמשפט להטעינה סמיכה כמו ע"נ הרי ילפי' שעה מדורות ס"ל לרש"י דש"ה דגזירת הכתוב דילפי' בהא מילתא שעה מדורות דכתיב בהדיא כמשפט וזולת זה לא ילפי' לא דורות משעה ולא שעה מדורות ולכך הביא בחומש ב' הדרשות ושנה משנתו כב"ש לישב יתורא דקרא דראש העולה דלב"ה אכתי לא ידענא מאי דרשי' ביה כיון דלדידהו ילפי' דורות משעה כדאיתא התם ותנא דברייתא ס"ל כב"ה בהא מילתא דדנין דורות משעה ומוקי קרא דראש העולה לדרשא אחריתי וראיתי להרא"ם בפ' שמיני שכ' שהכרחו של רש"י לפ' ויקרב את העולה על עולת אהרן ולא בשל העם כפשטיה דקרא וכמ"ש התוס' משום דק"צ לא בעי סמיכה אבל אין לומר משום דאין דנין קרבן יחיד מק"צ ותנא קאמר לימד על עולת חובה וכו' דהא ליתא דכיון דגלי קרא דכמשפט דילפינן ק"צ מקרבן יחיד ה"ה דילפינן להפך דהא לענין דורות משעה נמי אמרינן כן וכמ"ש התוס' ע"ש ועפי"ה ליתא דכמשפט שאני דגלי קרא כמו שנתבאר לשי' רש"י שהביא בחומש ב' הדרשות ותנא דברייתא דמכילתין ס"ל בעלמא נמי ילפינן דורות משעה וא"כ י"ל דס"ל לרש"י דלא ילפינן קרבן יחיד מק"צ ומדיליף תנא לעולת חובה מהיכא ע"כ דקרא בעולת אהרן מיירי דלשי' רש"י שהביא ב' הדרשות מוכרחים לומר דד"ז בפלוגתא דב"ה וב"ש דחגיגה כמו שנתבא' ולא ס"ל כמ"ש התוס' כיון דגלי וכו':

שם גמ' משלמי נדבה ל"ג שכן מצויין עיין בת"כ בברייתא שהבאתי לעיל דפריך פירכא אחריתי מה לעולת נדבה שכן אין לה חליפין עוף דלא בעי סמיכה ע"ש:

תוס' ד"ה למ"ד וכו' דהיכי ילפינן דורות משעה וכו' עכ"ל עיין במס' חגיגה ד"ו דאיתא התם דילפינן דורות משעה ונראה דדוקא בכ"הג דהכא. הוא רב' דלא ילפי' משום דההוא קרבן גופיה דהוה אי הוי בדורות לא הוה בעי סמיכה דק"צ הוא ודבריהם מקושרים שפיר:

בא"ד הואיל וגילה לנו קרא וכו' עכ"ל ומאי דפריך הגמ' דאי ב"ה נילף בבנין אב היינו דפריך אתנא דברייתא אמאי אצט' למילף עולת חובה לדורות מהאי קרא דקאמר לימר וכו' אבל קרא גופיה אצטריך לגופיה דלא הוה ילפינן שעה מדורות:

דף כ:

גמ' לא תימא מדאורייתא מחזא חזי וכו' כ' מהרש"א ז"ל דתנא דברייתא דלעיל ודאי דמדאו' הוא ולא קאמר לא תימא וכו' אלא אתנאי אחריני ע"ש ודבריו תמוהים דא"כ מה הוכיח מב' הלחם נוקמה לההיא מתני' דאין דוחין כתנא דברייתא דלעיל דמדאוריי' לא חזי אבל למ"ד מדרבנן ס"ל דוחין דהא מ"ד נו"ן קריבין ביו"ט ע"כ דפליג וס"ל דוחין וא"כ נימא דלעולם לשאר תנאי מדרבנן הוא וס"ל דב' הלחם דוחין ונר' דרב הונא לא ידע לה לההיא ברייתא דלעיל דאי ידע לה כיון דאיכא תנא דס"ל מדאורייתא אין לנו לאפושי בפלוגתא וא"צ לשום הוכח' וע"כ דקאי אשאר תנאי ולא אהך ברייתא וכמ"ש מהרש"א ז"ל:

שם גמ' עבר ושחט מאי וכו' הרמב"ם השמיט ד"ז ומש"ש בפ"ב מה' שגגות ד"ז גבי שבת אין ללמוד ליו"ט דשאני שבות דשבת כדבסמוך ועיין להרב במק"ו לעיל בדברי רב הונא דאמר לא תימא מדאוריית' מיחזא חזו ע"ש ובמאי דפשיט הגמ' מדתניא אם היתה שבת וכו' עיין להתוס' במנחו' דמ"ח ע"א ע"ש:

דף כא.

גמ' והא חזי לכלבי' וכו' הקשה מהרש"א ז"ל הא ממתני' דעיסת כלבים דלעיל שמעינן דלא שרי לצורך כלבים ע"ש ואפ"ל דכיון דמוקמי' לה בדאיכא נבילה למ"ד דלא אמרי' הואיל א"ב דשרי לצורך כלבים כיון דאפשר בע"א לא שרינן והתוס' בסמוך שהוכי' דהלכה כמ"ד אפי' לכלבים ממתני' דעיסת כלבים היינו למאי דקי"ל כמ"ד הואיל דהשתא אתיא מתניתין כפשטה ולא דחקי' לאוקמה בדאיכא נבילה:

דף כא:

גמ' הני סופלי לחיותא וכו' עמ"ש הלח"מ בפ"א מה' יו"ט לדעת הרמב"ם ז"ל ועיין להראב"ד ז"ל בס' תמ"ד בהשגותיו על הר"מ ע"ש ודע דמכאן יש להוכיח כדעת הפוסקים כריה"ג דאי איתא דהלכה כרע"ק מאי פריך נימא דריה"ג ל"ל מוקצה ולדעת הפוסקים כרע"ק צריך לדחוק דסוגי' דשמעתין אתיא כמ"ד בריש מכילתין אפי' מאן דל"ל מוקצה א"ל נולד:

שם גמ' ופליגא דריב"ל עמ"ש ה"ה בפ"א מה' יו"ט דין י"ד לדעת הרמב"ם ז"ל דפ' כר"ה וכריב"ל והנהו פלגן בהדייהו לפום סוגיא דשמעתין ונ"ל דמשמע ליה להגמ' דמעשה דבני חילא הקמח של ישראל היה ולכך קאמר ופליגא דריב"ל אמנם אם היה הקמח של הגוים מודה ריב"ל ופ' הרמב"ם ז"ל כריב"ל ועיין למהרש"א ז"ל:

דף כב.

גמ' אמימר שרי למיכחל עינא

מנכרי וכו' מכאן מוכח דשבות דאמיר' לגוי שייך אפי' באיסורי דרבנן דהא כוחל אין בו אלא איסור דרבנן ולא שרי ליה ע"י נכרי אלא משום חולה ועיין להתוס' בשבת דקכ"א ע"א שהוכיחו ד"ז מפ' שואל ע"ש:

דף כג.

גמ' משום דמוליד ריחא עיין במקובצ' שכ' דפליגי במוליד ריחא באוכלין אי אסור ע"ש ועיין להט"ז סס"י תקי"א כ' דמוליד ריחא שייך באוכלין ומהר"ץ בתשובות סי' חלק עליו ועיין להשע"ה דנ"ב ע"ש:

דף כג:

תרי תנאי וכו' הא דלא ניחא ליה למימר דת"ק הוא חכמים דלעיל דפליגי אר"י לעיל וגזרי קרצוף אטו קירוד וה"נ גזרי עגלה אטו שאר כלים ור"י לטעמיה לעיל דלא גזר ולעולם אפי' רבנן מודו דעגלה לא עבדא חריץ משום דמדקאמר ר"י מפני שהיא כובשת מכלל דלת"ק ס"ל עבדא חריץ:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה