אור ברסלב
משמרות כהונה חלק א מסכת ביצה › פרק ראשון

משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי

מסכת ביצה · פרק ראשון

מסכת ביצה

דף ב.

תוס' ד"ה ביצה וכו' וא"ת לב"ה דאמרי וכו' עכ"ל קושייתם לכולהו אמוראי ולא לר"ן לחוד כמו שכ' המפ' דא"כ ק' קושיית מהרש"א ע"ש ובמ"ש והא קי"ל אפי' לטלטל אסור הו"מ לאוכוחי משמעתין גופה דאי לב"ה שרי לטלטל מאי ק"ל דר"ן אדר"ן הא דמגביהין טלטול הוא:

בד"ה קס"ד וכו' וכ"מ נמי בעירובין וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"ל ונראה דסוגיין דעירובין אזלא כהנך אמוראי דלקמן דמוקמי למתניתין מטעמי אחריני וס"ל דאפי' מאן דל"ל מוקצה אית ליה נולד דביצה ופליגי אר"ן:

בד"ה אוכלא וכו' ואיבעי שחיטה וכו' עכ"ל קושט' קאמרי דהכא אי בעי שחיט אבל לעולם הוי אוכלא דאפרת אפילו ל"מ שחיט מרפריך לקמן שבת דעלמא תשתרי וכ"כ הר"ן ז"ל:

דף ב:

גמ' ומצא בה ביצים גמורות וכו' הק' בש"מ בשם הרשב"א דתק"ל מהך ברייתא לר"ן דהא בעומדת לאכילה ס"ל דשרי דאוכלא דאפרת הוא ואפי' נולד שרי ואמאי קתני ומצא בה ביצים וכו' ע"ש ונ"ל דגם ר"ן אית ליה הכנה דרבה וביו"ט אחר השבת אסור אפי' עומדת לאכילה וברייתא ביו"ט אחר השבת איירי אלא דס"ל דל"ג יו"ט גרידא אטו יו"ט אחר השבת ומתני' מ"ל דאפי' ביו"ט גרידא איירי ולכך הוצרך לאוקמ' בתרנגולת העומד' לגדל ביצים ומאי דאמרי' לקמן כולהו כרבה לא אמרי דל"ל הכנה היינו גזירת ההכנה ולאו הכנה גופה:

רש"י דהיתירא וכו' שהכל יכולין להחמיר וכו' עכ"ל וכ"פ רש"ל בפסחים דק"ב ומה שק' לזה מגמ' דברכות ד"ס ע"א עיין להצל"ח שם ויתיישב הכל:

דף ג.

תוס' ד"ה גזרו וכו' תרי טעמי למ"ל וכו' עכ"ל עיין להתוס' בפסחים ד"ט ע"ב שכ' דאצט' לטעמא דהכא משום ביצה והתוס' כאן י"ל דמק' לשאר אימוראי דביצה אסורה מט"א מ"מ מודו לא נחלקו בגזירה זו:

בא"ד והוא מצפה לכך וכו' עכ"ל בזה יש ליישב מה שהקשיתי בחי' בחולין דט"ו ע"ב על מהרש"א שם בגמ' דפ' מקום שנהגו ע"ש:

דף ג:

גמ' בשלמא לרבה וכו' כ' מהרש"א ז"ל ואיירי ביו"ט אחר השבת ולפי מה שכתבתי לעיל דהכנה דיו"ט אחר השבת לכ"ע אית להו ופליגי בגזירה דיו"ט גרידא לא יתכן לומר כן דא"כ מאי פריך להנך אמוראי וצ"ל כיון דעיקר הכנה מדאורייתא מחמרי' בס' אפי' ביו"ט גרידא גם מ"ש מהרש"א דלר"ן לא פריך דס' מוכן אסור ע"ש ק' דא"כ מאי פריך להנך אמוראי נוקמ' בתרנגולת העומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה:

גמ' כל שדרכו שנינו כ' מהרש"א בשם הת"י דל"ק דר"מ אדר"מ הא דליטרא משום דהא דידיה והא דרביה ע"ש ואפ"ל דבדבר שבמנין ואיסור הנאה הוא דס"ל כל שדרכו וכה"ג איתא בסוף ע"א ע"ש ועיין להתוס' בזבחים דע"ב ריש ע"א ע"ש:

דף ד.

גמ' אלא בתרנגולת העומדת לגדל ביצים היא ואמה אסור' פירש"י דשמעי' ליה לר"א דא"ל מוקצה במתני' דעומד אדם על המוקצה ואפילו לפירש"י שם דהוי כגרוגרות וצימוקים הכא בתרנגול' דהוא מוקצ' דב"ח דמי לגרוגרו' וצימוקים וכמ"ש התוס' לעיל בד"ה דילמא וביצה דהוי נולד דמיא להו אבל ק' מאי פריך נימא דר"א שני ליה בין שבת ליו"ט דבשבת חמיר מוקצה אסור ולא ביו"ט כמו בשבת לעיל דל"ל מוקצה ביו"ט ובמתני' דמחתכין אית ליה מוקצה וי"ל דהגמ' פריך אליבא דשאר אמוראי דלעיל דמוקמי למשנתנו בתרנגולת העומדת לאכילה אבל לגדל ביצים אפי' לב"ש אסור ול"ל חילוק בין שבת ליו"ט:

שם גמ' כתנאי וכו' לרב דוקא צ"ל דפלוגתייהו בהכנה אבל בתנאי גופייהו י"ל דפליגי אי קדושה א' או ב' קדושות:

תוס' ד"ה נימא אלא הטעם דהוי מגו וכו' עכ"ל אין לפשוט מכאן ספיקו של המג"א סי' שמ"ב די"ל דהכי מקשי' נימא דרב ס"ל כמ"ד כ"ד שהוא שבות גזרו ביה"ש ועמ"ש במ"א:

בא"ד שהוא יום ט' וכו' עכ"ל אבל אי יום ח' לבני

א"י לא קשיא די"ל דמוקצה מחמת איסור דאורי' שאני:

בד"ה אלא וכו' ועי"ל כיון דאם נולדה ביו"ט וכו' עכ"ל היינו ביו"ט אחר השבת דאיירי ביה והוי הכנה דאורי' ועיין בש"ע סי' תק"ז דין ב' דלא כמהרש"א:

דף ד:

גמ' ולר"א דאמר כ"ד שיל"מ וכו' מבואר מכאן דר"א הוא דחדית לן דאפי' בדרבנן לא בטיל ולאו ספיקא לחוד הוא דאשמועינן ולפ"ז המק' לעיל דפריך לר"י ור"ח בר יוסף מברייתא דספיקא אסור' הו"מ למפרך נמי מברייתא מנתערבה באלף כולן אסורות כיון דלא ס"ד דאפי' בדרבנן לא בטיל ומזה הו"מ לאקשויי גם לר"ן דמוקצה ולא יתורץ במ"ש מהרש"א לעיל דבמוקצה מחמרי' בספיקו ע"ש דהא הכא מוקצה הוא ומוכח משמעתין דלר"א הוא דלא בטיל:

שם גמ' ד"ה מספק"ל וכו' צ"ע איך מבדיל ומברך מספק דל"ד ליו"ט ב' דמברך דכיון דתקנת חכמים היא הוי כמו ודאי אבל הכא דמי לשאר ספיקות דאין מברכין על הספק:

דף ה.

גמ' ת"ש במשוך היובל וכו' ואע"ג דנ"ל הא דצריך מנין אחר מקרא דבמשוך היובל אצט' קרא דשובו לכם לאהליכם לגופיה להתיר דהוה אסרינן משום דצריך מנין אחר להתירו גם מ"ש בגמ' בסנהדרין דאצט' האי קרא לדבר שבמנין אל זה כיון ועיין להרב מש"ל בה' מלכים:

דף ו.

גמ' הואיל ומתיר עצמו בשחיטה עפירש"י ומשמע דבעגל לא שייך האי טעמא דמתיר עצמו וכ"מ מברייתא דבסמוך דלא קתני חד טעמא דמתיר עצמו לתרווייהו. אפרוח ועגל והא דפריך לרב מ"ש מעגל ומשני הואיל ומוכן וכו' דמשמ' לר"י אצט' לטעם דמוכן י"ל דס"ל דהני תרי טעמי דמוכן ודמתיר שקולים הם בסברא ולכך פריך לרב כיון דל"ל טעמא דמתיר עצמו מ"ש מעגל ובתוס' תני טעמא דמתיר עצמו אתרווייהו דאפרוח ועגל ע"ש גם בירושלמי אמרו טעמא דמתיר עצמו לעגל ועיין לה' קרבן העדה שם ועיין להרז"ה ולהרמב"ן במלחמותיו ע"ש ובמאי דאמרינן מ"ש מעגל שנולד מן הטריפה יל"ד במ"ע אי בעיברה ואח"כ נטרפה הא קי"ל עובר ירך אמו ונטרפה עם אמה ואי בנטרפה קודם הא קי"ל טריפה אינה יולדת ועפירש"י ועיין לה"ה בפ"ה מה' יו"ט במ"ש ע"ד הרמב"ם שכ' עגל שנולד ביו"ט אם היתה אמו עומדת לאכילה ע"ש ובמה שהק' התוס' הא ל"ל מוקצה הא דלא תי' דבנולד כה"ג דהוא דבר חדש אסור טפי אזלי לשיטתייהו שכ' בסוגיין בסמוך דלא שייך נולד בב"ח אלא באוכל אבל בביצה דלא בע"ח היא אסורה משום נולד ולא אצט' לעיל לר"י טעמא דמשקין שזבו אלא לעומדת לאכילה ודלא כמהרש"א ע"ש ובעיקר קושית התוס' י"ל במ"ש הב"י בסי' תקי"ג לדעת הרב יחיאל דאצט' לטעמ' דמתיר עצמו כי היכי דלא נאסור משום הכנה ובמה שהק' מהרש"א ז"ל בתוס' אמאי לא פריך מעגל שנולד ח' ימים קודם יו"ט ולא כלו חדשיו ע"ש ל"ק דאי ידעינן בודאי דלא כלו חדשיו אינו מועיל שהיית ח' ימים גם לא אפשר ליה לחיות ח' ימים דנפל הוא וכמ"ש הרב נקודת הכסף בי"ד סימן ט"ו ע"ש ודברי התוס' הם בידעינן בודאי שלא כלו חדשיו אבל בס' אי כלו חדשיו י"ל דשרי דהוי ס"ס אי כלו חדשיו ואת"ל לא כלו שמא ביה"ש זה לילה ולא ס"ל כהסוברים דבדשיל"מ אפי' ס"ס אסור ועיין להמש"ל ז"ל בפ"ג מהלכות א"מ דין ח' עיין שם:

דף ו:

תוס' ד"ה השתא וכו' והרי"ם תי' דשפיר מיירי וכו' עכ"ל י"מ לפ"ז מאי קאמר בריש מכילתין גבי שבת סתם לן כר"ש ממתני' דמחתכין אימא דטעמא דת"ק דמחתכין משום מוכן לאדם הוי מוכן לכלבים ונראה דס"ל להרי"ם דע"כ משום מוקצה מדקתני דלועין ונבילה בהדי הדדי משמע דחד טעמא א"ל וס"ל דדלועין בהיו מחוברין ביה"ש ומשום מוקצה ומה שהק' התוס' לעיל נגזור שמא יעלה ויתלוש לפמ"ש התוס' בד"ג ע"א דדוקא בפירות האילן ל"ק כמ"ש מהרש"א שם:

ד"ה ביצים וכו' והאיכא בסמוך ר"י דאסר וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"ל בכונתם וצ"ל לפי דשני קושיות מקשים מאי רבותא דביעתא בכותחא והאיכא דס"ל בשר עוף בחלב דאורי' בפ' כ"ה דקי"ג ע"ש בתוס' ולדידיה הוי כביצת נבילה דאסיר ועוד והאיכא ר"י וכו' ולפי' מהרש"א י"ל דלא הוק"ל אלא מר"י דבסמוך דס"ל אפילו לת"ק דפ' כ"ה ס"ל דרבנן כמ"ש הב"י בי"ד סימן כ"ז ודלא כהתוס' שם:

ד"ה וכת' וכו' ופריך תנינא וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ע"ד מהרש"ל דתק"ל דרב אדרב ע"ש ול"ק דלעיל בעומדת לגדל ביצים ומשום מוקצה והכא בעומדת לאכילה ובעיקר קושי' התוס' אפירש"י י"ל כיון די"ל דר' רמזה במאיד תני ב"ה אסרי בנולד משמ' דבמעי אמן שריא אין לנו לומר משבשתא ולפרושי פי' אחר במתני':

דף ז.

אמ"ל אביי וכו' ק"ק אמאי לא דחי בל"ק דילמא אשכו' היינו מעורות וכדאמרי' בלישנא בתרא ובמ"ש התוס' דנעורות היינו נגמר החלמון אלא שלא נתקשת וכו' דבריהם באו שלא בדקדוק דלפמ"ש אלא שלא נתקשה וכו' הול"ל אפילו שנגמר גם החלבון ואפשר דס"ל כדברי המפרש' דחלמון היינו הלבן וכמ"ש בי"ד סי':

ד"ה קינא של תרנגולין וכו' כ' הרשב"א הביאו ה"ה בפ"ד אסור ליקח ביצים ביו"ט דהוי דשיל"מ ומשמע מדבריו דאפי' בב' י"ט של גליות ע"ש ולפ"ז צ"ל דס"ל דאפי' ס"ס אסור בדשיל"מ שהרי הכא ס"ס הוא ס' נולד ומאתמול ואת"ל היום שמא היום חיל ק' שהרי ה"ה גופיה בפ"א דין ך' כתב בשם הרשב"א בספיקא שנתערבה דשרי משום דהוי דשיל"מ הרי דמתיר ס"ס בדשיל"מ ועיין בתשו' הרא"ש כלל ב' ועיין להשע"ה דנ"ד ע"ג ומ"ש שם להוכיח דס"ס עדיף מרובא ע"ש ועמ"ש בתשו' הרשב"א ח"א סי' ת"א ע"ש:

דף ז:

גמ' ומה חמץ וכו' אע"ג דאין מזהירין מ"ה שאני הכא דגלוי מילתא בעלמא הוא כ"כ בש"מ ולפ"ז לפמ"ש רש"י דיו צ"ל דאמרי' דיו ואפי' בגילוי מילתא דלא כמ"ש התוס' בקידו' ד"י בד"ה זו ע"ש הקשה הלח"ם בפ"א מה' ח"ומ לשי' הראב"ד דחמץ אם נפסל לכלב א"ח עליו ושאור אפי' נפסל מלאכול לכלב חייב עליו נימא דלהכי חלקם הכתוב ע"ש ול"ק דד"ז אינו חומרא וקולא דאפי' לא כתיב אלא חמץ הוה ידעי' דשאור חייב עליו כיון דחזי לחמע בו דמדי הוא טעמא דפטור על החמץ משום דלא חזי לחמע בו ושאור חזי לחמע בו לפי מ"ש רש"י דשיעור כותבת הל"מ צ"ל דל"ג מה חמץ בכזית וכו' אלא מה חמץ אסור ומשום דלא נימא דגם שאור בכותבת מדר"ז דפתח הכתוב וכו' לכך קאמר לכתוב חמץ וכו' ומאי דאמרי' ב"ש לא ילפי' ביעור מאכילה היינו ר"ל כי היכי דבאכילה שניהם שוין בכזית גם לביעור שניהם שוין בכותבת והא דכתיב חמץ אע"ג דהל"מ הוא אצט' למלקות וניחא קושי' התוס' אפירש"י ועיין מ"ש מהרש"ל ז"ל ומ"מ דברי רש"י תמוהים מהגמ' ביומ' דע"ט דבעי לאוכוחי דכותבת פחות מכביצה מדלא אמר' ב"ש בכביצ' ואי הל"מ היא ליכא שום הוכחה וי"ל:

דף ח.

גמ' וא"א לכסיף כדר"י וכו' לפמ"ש בתוס' וא"צ דחד איסורא דחי' משום כסוי ושרי לשחוט ע"ש ק' דאפי' ליתא לדר"י ואיכא איסורא דטלטול מ"מ שרי כיון דחד איסורא הוא וצ"ל דדוקא בודאי הוא דשרי חד איסורא ולא בספק אבל ק' מאי פריך בסמוך א"ה מאי איריא ספק וכו' נימא בדאיכא עפר בעלמא דשכיח ומוקצה הוא וליכא אלא חד איסורא ובודאי שרי אבל בס' אסור וי"ל:

תוס' ד"ה וא"צ וכו' וי"ל משום שיו"ט וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל דנקטו דבריהם לב"ש וכו' ע"ש ונרא' דדבריהם אזלי לב"ה דקי"ל כוותייהו לפיר"ת במוחלפת השיטה שכתבו התוס' לקמן בד"ה ואי איתא וכו' ע"ש:

דף ח:

בד"ה והאי וכו' כב"ה דאסרי אפי' בדיעבד בלא דקר נעוץ וכו' עכ"ל משמע דלב"ש שרי בדיעבד בלא דקר נעוץ וק"ל לפיר"ת במוחלפ' השי' שכ' בד"ה ואי איתא מאי פריך הגמ' והא מדקתני סיפא וכו' הא לפום החילוף שרי לב"ה בדיעבד בלא דקר נעוץ ואמאי הוצרכו כל הני אמוראי להני טעמי דכוי אין מכסין ביו"ט כיון דמסקי' לקמן מוחלפת השי' כמ"ש התוס' לקמן ע"ש:

ד"ה תני וכו' וא"ת וכי יש כח וכו' עכ"ל מדלא קבעו דבריהם לעיל במאי דאמרי' גזיר' משום התרת חלבו נר' דס"ל כדעת הרמב"ם ז"ל דס' דאוריי' לחומרא אינו אלא מררבנן אבל מדאורייתא ספיקא שריא ועיין להפר"ח בי"ד סי' ק"י מ"ש בפרט הלז בדעת התוס':

דף ט.

מתני' בש"א אין מוליכין את הסולם וכו' כ' רש"י ס"ד בסולם של שובך ועיין למהרש"א ז"ל ונ"ל דלקמן גבי מוחלפת השי' פי' רש"י מוחלפת הא דהכא והק' התוס' דא"כ למסקנ' צריכי להני שנויי דחיקי וכ' מהרש"א ז"ל די"ל דלמסקנ' כל המשניות מחולפים מקמי דההיא דהשוחט דכיון דמהפכי' דההיא דתריסין בע"כ לאפוכי כולהו ונוכל לומר דלפירש"י למסקנא מהפכי כולהו כמ"ש מהרש"א וא"כ לפי' המסקנא אתיא משנתנו אפי' בסולם של עלייה דליכא טעמא דשובכו מוכיח עליו אבל לס"ד אמרי' מוחלפת השיטה והיינו קודם דמייתי ההיא דתריסין ע"כ כדי לשנויי דומיא דמתני' אמרינן דע"כ לא אמרי ב"ה הכא אלא משום דשובכו מוכיח עליו וכדקאמר בגמ' וא"כ מתני' ע"כ בסולם של שובך כמ"ש התוס' דמיירי בקטנים שלא פרחו לכאורה ק' מגמ' לקמן די"א דקאמר אלימא במופרחים וע"ש בהר"ן והביאו מהרש"א שם ע"ש:

דף י.

גמ' לימא מסייע ליה וכו' הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' יו"ט כ' זימן שחורים ומצא שחורים במקום לבנים וכו' הרי זה אסור משום ס' מוכן ע"ש והוא תימא דלפי מ"ש בה' רוצח כר"ח דרוב וקרוב רוב עדיף א"כ הכא אסור מדינא דאזלינן בתר רובא ועור ק' אי איתא דבכ"ג מיתסר משום ס' מוכן מאי מסייע ליה לר"ח דקאמר הא אפי' ליתא לדר"ח ורוב וקרוב יהיו שוין בדינם הו"ל ס' מוכן ואסור אלא ע"כ דבכה"ג לא הוי ס' מוכן כיון דעבידי לאתהפוכי ואפי' בב' קינין אמרי' הכי לקמן ונ"ל דקושיא זו הוק"ל להר"מ בפשטא דשמעתין ומכח זה ס"ל דהכא אי ס' מוכן הוא שרי משום דהו"ל ס"ס דשמא נתהפכו ואת"ל מעלמא שמא מאדם אחד שזימנם אתו וכיון דזימנם בעליהם לא הוו מוקצה ואע"ג דמיעוט הוא לגבי רובא דעלמא מצטרף לס"ס עיין להתוס' בפ"ק דכתובות ד"ט וכמו שהארכתי בפרט הלז במ"א אבל אי איתא לדר"ח כיון דרוב עדיף א"כ סמוך מיעוט' דאדם אחר שזימנם לקרוב והו"ל פלגא ופלגא וס' מוכן אסור ועיין להפר"ח בי"ד סי' ס"ג סק"ג ועיין להמ"א סימן תצ"ז במ"ש דהיכא דעשויין לדדות לא אזלינן בתר רובא דעלמא ע"ש:

דף יא.

תוס' בד"ה אין נוטלין וכו' מחמת ח"כ וכו' עכ"ל ע"ש בגמ' דאיכא אוקמ' אחריתי דמחמה לצל ולפום ההיא אוקמת' טעמא דב"ה דס"ל היתר גמור הוא ולאו משום שיו"ט ומ"ש בגמ' לעיל ד"ט ולקמן דטעמא דב"ה משום שיו"ט אזדא כאוקמ' דסיכי ומזורי א"נ אפי' לאוקמ' דמחמה לצל אע"ג דליכא איסור מוקצה מ"מ מיתסר משום עובדין דחול אי לאו משום שיו"ט ועיין בהר"ן ז"ל וניחא לפ"ז דברי הלביש שכ' טעמא משום שיו"ט אע"ג דאיהו גופיה פ' כאוקמתא דמחמה לצל ועיין לה' ברכ"י שם ע"ש ועיין להשע"ה ד"פ שהקשה ע"ד התוס' הללו דאפי' בסיכי ומזורי שרי משום שיו"ט ממ"ש לקמן די"ד בד"ה בכל דבר דלפ"ד כאן מאי פריך בגמ' שם אב"ה הא טעמא דב"ה משום שיו"ט ולק"מ דהתוס' לא כ"כ אלא לאוקמ' דסיכי ומזורי אבל לאוקמ' דמחמה לצל לא שרו ב"ה מוקצה רח"כ משום שיו"ט והגמ' לקמן פריך לההיא אוקמ' ועי"ל דהגמ' לקמן אזיל לס"ד דהגמ' לעיל דמוחלפת השיטה קאי אעור לפני הדורסן ועיין מה שכתבתי לעיל ד"ט

ודע דמדברי התוס' הללו נראה דמוקצה מחמת איסור דקיל ממוקצה דח"כ שרי לצורך גופו ומקומו כמו כלי שמלאכתו לאיסור מדנקטו מוקצה דח"כ ועיין למרן בב"י סי' ש"ח מיהו י"ל דעלי אין רגילות שיהיה מוקצה מחמת איסור אלא מוקצה דח"כ ולא דברו חכמים אלא בהווה:

דף יב.

רש"י ד"ה פליגי וכו' וירמיה היה מזהירן וכו' עכ"ל הוצרך לזה ליישב קרא אפי' לב"ש דל"ל מתוך דאלו לב"ה בלא"ה ניח' דשרי מטע' דמתוך ודברי מהרש"א בזה אינן מבוררין:

תוס' ד"ה ה"ג וק' חדא דאמרינן בפסחים וכו' עיין בהר"ן במ"ש לשי' רש"י ע"ש:

דף יב:

גמ' מי קתני שהורמו וכו' לפי' שהורמו היום היינו שגלגל עיסה מעיו"ט וא"כ משמע דשרי להפריש חלה מעיסה שגלגל מעיו"ט וכמ"ד הכי לעיל ד"ט אבל למאן דאסר לעיל מוקי מתני' כאחרים דאין לומר בעבר והרים ומזה סיוע להפוסקים שפסקו כמ"ד דשרי:

תוס' ד"ה אין וכו' אלמא דאם אין למדין וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ז"ל דבתרומה קיימי ע"ש וממ"ש בגמ' לקמן מהו לאמטויינהו לכהן משמע דמוליכין ממש דלא כהירוש' דמשוה שבת ויו"ט בזה ובהכי ניחא פ' הרמב"ם דבפ' כ"ג מה' שבת פ' דמתני' דדמאי דדוקא ברגילין ובה' יו"ט פסק דמוליכין ועיין ביש"ש סי' ל"ז ע"ש:

דף יג.

גמ' מאי תרומה רוב תרומה עיין לה' ט"ז סי' תק"ז מה שהק' על הנ"י שכ' אפי' תרומה מאמש וכו' מאי אפי' דקאמר הא מגביהין תרומות וכו' ע"ש דלפום סוגיא דשמעתין לק"מ דאיכא תרומה דמגביהין:

שם גמ' לימא מסייע ליה וכו' ק' נימא שאני תלתן

מקטנית וכדקאמר הגמ' בסמוך וכ"ש תלתן וכו' וי"ל דכיון דתלתן טובל א"כ ש"מ דשיבולין דנקט ריב"י בדוק' הוא וא"כ אפי' קטנית טובל:

תוס' ד"ה א"ד וכו' וה"ה דפליגי בקטנית סתם ובשיבולין סתם וכו' עכ"ל עמ"ש מהרש"א ונ"ל דל"ק דכיון דקשיא דיוק' דרישא דנקט עיסה דמשמע הא סתמא טובל ומדיוקא דסיפא משמע הא סתמא אינו טובל ועכ"ל נעשה דיוקא דרישא כסיפא כאורחיה דגמ' וא"כ ע"כ דל"ל דמודו בשיבולין סתמא וכיון דע"כ דפליגי בשיבולין סתמא פליגי נמי בקטנית סתמא כמ"ש גם מהרש"א בתי' וזהו כוונת התוס' בעצמן דכ' לפי איכא דאמרי כל שלא פי' לעיסה הוי כמו למוללן דהיינו משום דקשיא דיוקא אדיוקא אמרינן נעשה:

דף יד.

גמ' א"נ במוריקא הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' יו"ט פ' כמ"ד לפי שאין מפיגין וכ' ה"ה דכרכום מפיג וכ"כ הראב"ד בס' תמ"ד בהגהותיו על המאור דמוריקא מפיג וצ"ל דמפ' הגמ' א"נ במוריק' הפך מפירש"י ועיין להרמב"ם והלח"מ ז"ל והרי"ף כ' במלח בעי שינוי דמצדד צדודי ולא הביא הטעמים ע"ש נראה דס"ל דמדקאמר שמואל כל התבלין נידונין כדרכן משמע אפי' ידע מאתמול ואפי' אינו מפיג וטעם דבעי שינוי קצת במלח משום דגזרי אטו מלח של ים דאסור כמ"ש התוס' ועיין למהרש"א בתוס' בד"ה איכא וכו' ע"ש כ' הר"ן דמלח א"נ עצמו הוא ולא מכשירין ועיין להלח"מ במ"ש בזה ועיין להיש"ש סי' ט"ל:

דף יד:

מתני' אבל לא תבואה וכו' כ' הט"ז סימן תקי"ו כל הני אין משלחין דמתניתין לדידן דל"ל ר"ה שרי ע"ש והוא תימה דהא להסוברים דל"ל השתא ר"ה מזמן התנאים נמי כן הוא דדוקא בזמן שהיו ישראל שרויים במדבר שהיו ס' רבוא עוברים ועיין בשבת ד"ו ובב"י א"ח סי' שמ"ה ובמתניתין תנן דאין משלחין ובגמ' לקמן אמרי' ר"ש שרא לשדורי תפלין ופריך ליה ממתני' ע"ש ועוד כיון דס"ס כרמלי' הוי למה התירו לשלוח בכדי ומ"ש עוד להכריח דכל הני שרי לטלטל כיון שאין בהם איסור מוקצה ע"ש גמ' ערוכה היא לקמן גבי סנדל המסומר דמדקתני אין משלחין משמע דשרי לטלטולי מיהו מדברי הרב בש"מ לקמן נראה דדוקא לצורך גופו וכ"נ מפירש"י לקמן שכ' דשרי לטלטולי דכלי הוא ע"ש:

גמ' שמא תכרך לו נימא וכו' ובסמוך אמרי' אפילו עשרה מצעות דליכא למגזר לשמא תברך אסור והיה נראה דב' גזירות הם דמעיקר' גזרו תחתיו ממש שמא תכרך לו נימא ואח"כ גזרו אפי' יו"ד מצעות אבל הר"ן כ' ליישב זה דדוקא בדבר שדרכו בהעלאה הוא דאסור אפי' יו"ד מצעות אבל דבר שאין דרכו בהעלאה דוקא תחתיו ממש הוא דגזרו ע"ש וק' לוקמ' משנתנו באין דרכו בהעלאה ובמציעו תחתיו בהפסק ד"א וי"ל עיין להתוס' בפ' אלו עוברין דמ"ג ע"ב שהוכיחו מסוגיין דכלאים נוהגין בנשים ולא דרשי' כל שישנו בגדילים וכו' וק' נימא דמדרבנן מיהא אסור ולעולם דרשי' כל שישנו וכו' ועיין להתוספות בסמוך בד"ה אלא בקשין וכו' עיין שם:

דף טו.

מתני' ושוין בדג וביצה שעליו וכו' עיין להר"ן סוף תענית שלמד מכאן לדין ב' תבשילין שלא יאכל אדם בעט"ב דדג וביצה שעליו הוו ב' תבשילין ע"ש והרב עדות ביעקב סי' צ"ב נסתפק במשלוח מנות דפורים אי מהני בדג וביצה שעליו וכ' דלפי הצד דמהני ה"ה דמהני בפת שטוחית פניה בבצים ע"ש ולא ידעתי הא מנ"ל דהא ודאי ל"ד לדג וביצה שעליו שהם בעין יותר ועיין בפ' ע"פ דף קי"ד ע"ב גבי ב' תבשילין דליל פסח עיין שם:

תוכן העניינים

משמרות כהונה חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה