משמרות כהונה חלק א· רבי אברהם הכהן יצחקי
מסכת ביצה · פרק חמישי
דף לו.
רש"י ד"ה פשיט' וכו' כיון דא"ל לר"י וכו' עכ"ל אבל אי כר"ש אתיא ניחא דהיא גופא אתיא לאשמועי' דבפ"ר מודה ר"ש ועיין במהרש"א בתוס':
דף לו:
גמ' מ"ד במינו נצוד וכו' קמ"ל וכו' עמ"ש מהרש"א ז"ל ע"ד הב"י וי"ל דה"ק הגמ' קמ"ל דדבורים במינו ניצוד ולפום פשט' דהגמ' דקמ"ל דאסור אפי' אין במינו ניצוד נראה דאסור מדאורייתא דהא דעת רש"י ביומא דדוקא בדאוריי' הוא דס"ל דבר שא"ל אסור גם בפ"ר באיסורי דרבנן צדדו התוס' בפסחי' דכ"ו ע"ב דר"ש שרי:
שם גמ' ש"מ תחומין דאוריי' ולשי' הרי"ף והרמב"ם ז"ל דתחומין י"א מילין דאוריי' י"ל דוקא בשבת ולא יו"ט והרא"ש כ' דבירוש' אמרו דטעמא דאין רוכבין משום שביתת בהמתו ע"ש מוכח דאיכא ליתא דשביתת בהמתו ביו"ט והשע"ה הוכיח מדברי רש"י והר"ן בפ"ק דע"א דט"ו דאיכא לאו בשביתת בהמתו דלא כהמ"ק ע"ש ונ"ל דאין משם ראיה דהתם קאי על מאי דאמרו שם בגמ' המחמר אחר בהמתו חייב חטאת וע"כ טעמא משום דאיתקש בהמתו לו כדאיתא בר"פ מי שהחשיך וא"כ גם שביתת בהמתו אתקש לו אמנם לדידן דקי"ל דא"ח חטאת ול"ל היקיש' ליכא בשביתת בהמתו אלא עשה כמ"ש המ"ק ועיין להתוס' ר"פ במה בהמה ע"ש ועפי"ז ניחא גם מה שהק' השע"ה שם בשמעתא דפ' מי שהחשיך ע"ש ומ"ש השע"ה ע"ד מור"ם וסייע עצמו מדברי הרשב"א ע"ש נ"ל דאפי' למאן דשרי שביתת בהמתו ביו"ט ה"ד שאין מוזהר להפרישו אבל לומר לו לעשות מלאכה אסור מדין שליחות דאפי' דאין שליחות לגוי בעבדו ואמתו יש שליחות כמ"ש מהריט"א ז"ל בס' היו"ט ע"ש והכי דייק לישנא דהרשב"א ע"ש:
דף לז.
כאן ברועה אחד וכו' הרי"ף מפ"ל דלא כפירש"י ועיין בירוש' דמבוא' כדברי רש"י ז"ל ע"ש:
שם גמ' דהא ינקי תחומין וכו' הק' השע"ה להסו' דדשיל"מ דל"ב דוקא בניכר קוד' שנתערב אמאי לא בטיל יניקת תחומין ע"ש ול"ק דרב לטעמיה דס"ל כר"י דמין במינו ל"ב ואפי' בדרבנן ס"ל לא בטיל כמו שנראה מדברי התוס' במס' ע"א דע"א ע"ב:
דף לח.
גמ' שור של פטם וכו' הקשו הראשונים דהא שמואל לעיל דאמר אפי' חבית אסורה ל"ל ברירה ע"ש והראב"ד בס' תמ"ד כ' דדוקא במשקה דכתיב הוא דל"ל ברירה אבל באוכלין א"ל ברירה ע"ש ולפ"ד צ"ל דטעמ' דבהמה אסורה לשמואל משום יניקת תחומין דהא שמואל חבית נמי קאמר ולפ"ז קשיא אמאי ל"ב יניקת תחומין דהא שמואל ס"ל מב"מ בטיל ורב הוא דאמר משום יניקת תחומין משום דס"ל מב"מ ל"ב כמו שכתבתי לעיל והרמב"ם בפ"ז דין ט"ל כ' הטעם דהוי כבור של הפקר דחפצי הפקר אין קונין שביתה וע"ש להלח"מ ולפמ"ש התוס' לעיל דשמואל מחלק בין תולה בדעת אחרים לתולה בדעת עצמו ניחא שפיר דהכא דשור של פטם תולה בדעת אחרים הוא והרמב"ם י"ל דפ' כר"י דלא מפליג בהכי כמ"ש התוס' לעיל ולכך פ' להך דינא מטעמ' דחפצי הפקר:
דף לח:
גמ' הרי שנתערב לו קב חיטין וכו' ק"ל להסו' דחמץ חוזר וניעור משום דהיתר בהיתר לא בטיל מאי ראיה שנתערב לו קב חיטין דהיתר בהיתר הוא וצ"ל דהכא מיירי בחיטין של איסור כגון ערלה וכיוצא ומכאן יש לפשוט ספיקו של החק"ל בסי':
בגמ' דלר"י לא בטיל ק"ל דאפי' לר"י לא אמר דמב"מ לא בטיל אלא בדאורייתא כדאיתא בחולין דצ"ט ע"ש בתוס' והכא תחומין דרבנן וכדפריך לעיל ש"מ תחומין דאוריי' וכו' וי"ל דבדאורייתא ל"ב הכא דממונא הוא ל"ב אפי' בדרבנן וע"ד שכ' מהרש"א ז"ל ע"ש:
דף לט.
רש"י ד"ה אביי וכו' אבל בקיסם לא ס"ל וכו' עכ"ל לפי' צ"ל דמאי דמוקי הגמרא בסמוך מתני' בדאדי אדויי היינו לר"ש אבל לאביי א"ש בקיסם:
תוס' ד"ה ות"ל וכו' וא"ת וליבטיל מהא וכו' עכ"ל הי"ל לקבוע דבריהם לעיל במאי דפריך ות"ל משום קיסם וכו' אלא דמנא אמנא ניחא להו לאקשויי:
רש"י ד"ה כרגלי אותה העיר אלפים אמה וכו' עכ"ל ואפי' אם עירב אחד מהן אינו מעכב על בני העיר כן הוכיח השע"ה בפ"ה מה' יו"ט מדברי רש"י בעירובין וכ' הטעם דחלקו מתבטל ברוב ע"ש וק' הא רש"י פ' מין במינו ל"ב כדאיתא במס' ע"א דס"ו ואפי' בדבר שמעורב מתחילה נראה דכן הוא ועיין בירוש' גבי בור שבין ב' תחומין:
דף לט:
תוס' ד"ה הכא וכו' לכ"נ לרשב"ם וכו' עכ"ל לפרשב"ם צ"ל לר"ש אע"ג דאיהו נמי לא קני דהא לא נתכוון לזכות כמ"ש בקושייתם מ"מ כיון דגם מי שנתמלאו לו לא קני עשאוהו חכמים כרגלי הממל' אע"ג דלא קני וכה"ג הוא לפר"ת דבסמוך:
תם ונשלם מסכת ביצה