משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ
חומש שמות · פרשת משפטים
ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם. מדרש הה"ד (תהלים צ"ד) ועוז מלך משפט אהב העוז של מלך מלכי המלכים הקב"ה והוא אוהב את המשפט ונתנו לישראל שהם אוהביו ומה שכתוב אתה כוננת משרים אתה כוננת ישרות לאוהביך שע"י המשפטים שנתת להם הם עושים מריבה זה עם זה ובאין לידי משפט והם עושין שלום ע"כ. הנה זה כל האדם ירא' לעינים כי המאמר קשה למאד ונכון הי' לומר כשעושין מריבה נעשה שלום ביניהם ע"י המשפט. ואחשוב בהנראה לדעתי הענין עם מה שצוה ית' (דברים ט"ז) שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך וגו' ובדרש (מכות ז') בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר אשר לכאורה יפול לבב האדם לחשוב ולומר כי האומות צדיקים יותר מישראל כי אצליהם לא נמצא דיינים קבועים כ"א במקומות ידועות וכי יהי' להם דבר יקומו ילכו אל מקום המשפט וגם שם אינם שופטים בלתי לזמנים ידועים ועכ"ז אין המשפטים מצויים ביניהם ובאומותינו הנבחרת הנה דיינים יושבים בכל פלך ובכל עיר ועיר וכמעט כל מקום שיש שם עשרה הם בוחרים להם רב וב"ד לשפוט בין איש לרעהו ואף גם זאת כי כל דיין ודיין יושב ושופט מבוקר עד ערב ובעלי ריב ודורשי המשפט רבים מאד עוד זה מדבר וזה בא. וזה הוראה חלילה על העדר ישרות האומה וטוב תכונתה. אמנם אחר השקפה הנאותה נקנית דעת כי הענין הענין בהיפך כי מצד חכמתינו ושלמותינו עודף על כל העמים יחייב הדין להגדיל משפט אומותינו עודף על כל העמים:
(קטו)
למשל פעם אחד שאל איש א' מאנשי המערב לאיש אשכנז לאמר הלא תגיד מדוע במקומינו לא נמצא רופא בלתי בעירות הגדולות מאד ועכ"ז אין החולים מצויים בינינו. ולא כן אצליכם אשר בכל פלך ובכל עיר רופאים הרבה וכשאני נושא ונותן עם האשכנזי עשרה ימים אמצא ביניהם כמה ימים שיאמר חולה אני והוא פלאי אמר לו אשכילך ואורך הבדל אישיהם מהיושבים פה כי פה לא יקרא האדם חולה בלתי אחרי נפלו למשכב ומחלהו הכביד עליו ואך אז ידרוש בהרופאים וזה לא יזדמן כ"כ ע"כ מה לכם ולרופאים. לא כן אצלינו כי הרופאים שוקדים על שמירת בריאותנו ומזהירים ומודיעים לכל איש נגעו ומכאובו טרם הוא מרגיש בעצמו למען יהי' נזהר לבלתי צאת החוצה באיזה ימים לסבת השתנות האויר מחמת שאתה חולה נמצא שהדבר בהיפך כי לפי רוב מצות ואזהרת הרופאים כן ירבו החולים שמוזהרים ועומדים לשמור עצמם שלא יביאו לידי מחלה אנושה:
הנמשל כי הזולת מהעמים מפאת קוצר השגתם ודלת הבנתם אין ביניהם עולה כ"א בשתהי' מהמוחשים הגסים כמו בקום א' על חברו ורצחו נפש וכדומה ולמיעוט הזדמנותם יתמעטו השופטים לא כן ישראל עם חכם ונבון מוזהרים על שמירת נפש יקרה גם מדברים בלתי מוחשים שהם למעלה מן השכל ומחויבים באמת מפאת חכמת האלהות ולכן ההכרח אצלינו לשופטים רבים. וזהו שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך. ומעתה דברי המדרש מובנים פשוט ועוז מלך משפט אהב העוז של הקב"ה והוא אוהב את המשפט ונתנו לישראל שהם אוהביו ומה שכתוב אתה כוננת משרים אתה כוננת ישרות לאוהביך שע"י המשפטים שנתת להם הם עושים מריבה זע"ז ובאין לידי משפט והם עושים שלום כלומר שע"י המשפטים והאזהרות הרבות יתרבה הריב ויתרבה המשפט והבן היטב:
עוד במדרש ואלה המשפטים מוסיף על הראשונים מה שכתוב למעלה שם שם לו חוק ומשפט וגו' משל למטרונה שהיתה מהלכת והזין (פירוש אנשי חיל עם כלי זיין) מכאן והזין מכאן והיא באמצע. כך התורה דינים מלפני' ודינים מאחרי' והיא באמצע וכן הוא אומר באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט. התורה אומרת באיזה נתיב אני מהלכת אהלך בדרכן של עושי צדקות בתוך נתיבות משפט התורה באמצע ודינים מלפני' ודיני' מאחרי'. מלפני' שנאמ' שם שם לו חק ומשפט ודינים מאחרי' שנאמ' ואלה המשפטים ע"כ והמאמר אומר הבינני. והנראה בזה:
(קטז)
למשל אם תראה את א' הולך בשוק ורבים מאנשי צבא הולכים אחריו אין לעמוד על סבת הליכת האיש הזה אם שהוא שר וגדול שמדרכו ללכת בשמירה גדולה מפגיעת כל אויב ואורב או להיפך שהאיש ההולך הוא גנב וגזלן או רוצח ויתפשוהו להוליכו אל מקום המשפט וע"כ ילך הגדוד אחריו לשמרו שלא יברח ושלא יזיק את אחרים כמשפט הגזלנים אמנם המופת על זה יש לבחון במהות הנשמר הזה כי אם יהי' הנשמר נער ורך או חולה וחיל וחיל כבר הולך אחריו אז ההכרח למר שלכבודו הם הולכים לשמרו מן ההיזק כי לולא כן רק שהם הולכים לשמרו שלא יברח א"כ הי' די בא' או בב':
הנמשל הנה הם ז"ל כוונו לתת טעם על כפל האזהרה פה אחר שכבר הזהירם במרה לומר שמזה יאומת כי הקב"ה חס על נפשות ישראל המוזהרים ולכן אין די במה שהזהירם במרה ע"ד חק אבל חזר עליהם עוד הפעם למען הבין אותם ישרת פעולתם ותכלית פעולתם וצדקתם. וזהו שכוונו ז"ל במה שהמשילו הענין למטרונה מהלכת והזין מכאן והזין מכאן והיא באמצע כי בע"כ אין זה כי אם לטובתה ולכבודה כי אם הי' לשמור את העולם מפגיעתה בהם הי' די בשומר א':
מדרש אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהי' לו כנושה. הה"ד (משלי י"ט) מלוה ה' חונן דל וגו' עד היכן עבד לוה לאיש מלוה. הנראה בכוונת המאמר כי הם ז"ל באו בעצות נדיבות ללמד לאדם דעת כי המלוה לעני יותר טוב שלא לגוש אותו על חובו ולא לתבוע אותו כלל:
(קיז)
משל לא' שבא אצל חבירו וביקש ממנו איזה הלואה אמר לו אם יהי' לך ערב. וילך והביא לו ב' אנשים והם קבלו ערבות על הלואה הזאת. א' הי' עשיר גדול ונאמן רוח. הב' הי' בלתי בטוח מסכן ודל וכתב בשטר חוב רצה מזה גובה רצה מזה גובה. אשר באין ספק אם המלוה הוא חכם לב יבין את זאת כי טוב וכשר לפניו שלא להזכיר החוב הזה בפני הבלתי בטוח בשום פעם ולעזוב אותו מלגוש בו מאומה למען ידע חבירו הבטוח העשיר כי עליו הוא סומך ואליו הוא נושא את נפשו כי כאשר יראה העשיר שהמלוה רודף אחר העני יאמר א"כ החזק ידך בו ומה לך עוד אצלי:
הנמשל כן ממש בא הכתוב בעצה טובה אל האדם לאמר כי המלוה לעני הנה העני הוא חתום בשט"ח אכן גם הקב"ה כביכול חתם א"ע על השט"ח שלא יהי' הפסד על המלוה וא"כ נתן הכתוב עצה טובה ואמר אם כסף תלוה את עמי את העני עמך לא תהי' לו כנושה והרף ידך ממנו מכל וכל שלא להתראות בפני העני שאתה נושה בו וכי תאמר בלבבך מה יהי' בכסף ההלואה ע"ז דרשו הה"ד מלוה ה' חונן דל וגו'. וא"כ החזק ידך בהעשיר הגדול הזה הוא ישלם לב גמולך באין ספק כלל ונחמד הוא:
אם חבול תחבול שלמת רעך וגו'. הנראה בהבנת הכפל חבול תחבול:
(קיח)
למשל כי הנה הממשכן את חבירו יהי' המשכון על א' מב' פנים אם למשכנו מבעליו כדי שיפרע את חובו או שהמלוה נתן עיניו בהמשכון עצמו שישאר אצלו לחלוטין והמופת ע"ז על כוונת המלוה הוא כך כי אותו שהעיקר אצלו להיות בטוח בכסף הלואתו וכל כוונתו במשכנו להכריח את הלוה לשלם לו זה משפטו בבואו לעבוט לקחת דוקא דבר החשוב אצל הלוה אף שאינו חשוב אצל המלוה. לא כן הנותן עיניו במשכון שיהי' מוחלט אצלו הוא לוקח דוקא דבר הבלתי חשוב אצל הלוה כדי שלא יחוש לפדותו ויחליטהו אצלו וזה שהזהיר הכתוב אם חבול תחבול. אם חבול כלומר בבואך לחבול ולעבוט תחבול שלמת רעך כלומר תראה לחבול דבר הבלתי חשוב אצלך וחשוב אצל הלוה וזה שלמת רעך כי הוא שמלתו לעורו נמדד לו כמדתו ועי"ז תתברר טוב כוונתך שאין מגמתך בלתי לכוף אותו לשלם לך ולא שישאר אצלך:
הנה אנכי שולח מלאך. מדרש אמר לו משה מלאך אתה שולח עמי כך הי' התנאי' לא אמרת וארד להצילו מיד מצרים וגו' ולהעלותו וגו' ועתה אתה אומר הנה אנכי שולח מלאך לפניך אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה אמר לו כי לא אעלה בקרבך אמר משה הרי אמרת מלאך ואני אומר אם פניך הולכים כו' אמר לו הקב"ה חייך פני ילכו והניחותי לך ורוח הקודש צווחה (קהלת ח) באשר דבר מלך שלטון וגו' שומר מצוה לא ידע דבר רע ע"כ. והמאמר פלאי והנראה בהבנת הענין ע"פ חקיר' אחת דע כי ענין הישוע' ואופן ההצלה הוא על א' מב' פנים:
(קיט)
למשל אם שנים מתאבקים זע"ז ובא הג' לעזור לא' מהם יש בידו לעשוה העזרה בשני פנים אם כי ישתדל להוסיף לו כח וגבורה אשר ממילא יתגבר על שכנגדו להפילו. או שיעסוק באותו שכנגדו להחלישו והראשון ינצחהו ממילא וב' סוגי הישועו' האלו מצאנו ראינו כמו כן בתשועו' אשר השגנו מאת ה' ית'. כי פעם הוסיף תת כח להאומה הנבחרת וזה הי' בצאת ישראל ממצרים שהקיף אותם בענני כבוד ובקע ים ויעבירם וכדומה מהאמצעים העלולים להרהיב עוז בנפש הנוצח ופעם היתה התשועה בפנים אחרים כי נתן מהומת מות בהקמים עליהם והנ"מ בין ב' סוגי הישועו' האלה הוא כך כי לעזור ולהרים יד ישראל זאת יעשה ית' בכבודו ובעצמו כמליצ' הכתוב לך ד' הגדולה והגבורה. לא כן ברצותו ית' לשלוח במבקשי רעתם ולהפיל חללים מהם זאת הוא עושה ע"י שליח בהיו' הדבר נגד כבודו ית' בשכבר נאמר מאתו לא תצא הרעות וכמו שנאמר במפלת אשור ויצא מלאך ה' ויך במחנה אשור. יען כי הדבר הזה בלתי נאות לטוב לכל. ואולי שזהו כוונת הכתוב (יהושע ה') וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו וגו' ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו. אשר לכאורה יפלא איך עלה על לב יהושע שבא המלאך לעזור לצריו ואויביו ולדברינו יתכן כי יהושע שאל על איכו' הישועה אם להגביר אותנו או להשפיל צרינו. והמלצנו ענין זה בדרך אחר להתיר הספק הזה אשר במאמר הזה והוא איך עלה על לב יהושע אשר המלאך יהי' לצד אויבינו עד ששאל אותו הלנו אתה אם לצרינו וכי לא ידע כי מלאך אלהים הוא מושיע ישראל אם לא כי הי' ליהושע פני הראות וידים מוכיחות עד כי הי' לו מקום להסתפק גם לצד זה פן הוא לצרינו. עוד ראוי להעיר על תשובת המלאך ליהושע לא כי שר צבא ה' אני עתה באתי הנה מאמר עתה באתי אין לו מובן כלל ודרש חז"ל ידוע על של עתה באתי. אמנם דע כי הנה יבואר הענין:
(קכ)
למשל השומר אשר יעמוד לפני החצר וחרבו שלופה בידו יהי' לב' פנים פעם יהי' לכבוד הנשמר כי בחצר הזה עומד שר צבא גדול והמשפט כי לפניו יעמוד שומר אם בחרב אם בחנית לשמור על אנשי השוק שלא יכנסו אליו ולא לרמוס בחצירו ופעם יעמוד הזה לבעליו לדעתו היינו היינו כי בבית הזה יושב א' אסור ותפוס ולפניו יהי' שומר לבלתי ימצא מקום לברוח. והנה אם תרצה לבחון ולהכיר בהשומר הזה תכונת שמירתו הטובה היא אם רעה בעיני אדוניה תוכל להכיר זאת בפני השומר היינו לראות בו באיזה צד הוא עומד לפניו כי אם תראה אותו עומד ופניו לצד החוץ ההכרח הוא עומד לכבודו לשמור אותו שלא יבוא אצלו איש גר מבלי ידיעתו. ואם תראהו עומד ופניו לצד הבית יבחן כי הוא לרעות הנשמר שעל כן יעמוד תמיד ופניו נגדו. אמנם הנה לפעמים אפשר כי תראה את השומר ההוא עומד ופניו לצד פנים לצד הבית ועכ"ז יעמוד שם לכבוד הנשמר והעילה בזה כי אתה ראית אותו בזו הרגע שבא ממקום תחנותו אל המקום הזה לעמוד על המשמר אשר אז בהכרח בבואו מהחוץ כל עומת שבא יהי' פניו לצד בית הנשמר ויעמוד כך מעט להודיע ולהגיד את בואו ואח"כ ישים פניו לצד החוץ. וזהו ממש שאלת יהושע כי הכתוב אומר וישא יהושע את עיניו וירא והנה שר צבא ה' עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו והי' קשה לו אם שר צבא ה' אתה צריך אתה להיות מלאך מושיע מיד צרינו הלוחמים נגדנו וא"כ מדוע זה תעמוד בחרב לנגדי הי' לך לעמוד נגד הצרים. וזהו והנה שר צבא עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו ולכן שאל אותו הלנו אתה וא"כ מדוע תעמוד וחרב נגדי. ואם לצרינו זה לא נאות למלאך של רחמים ע"ז השיב לו ואמר לא כי שר צבא ה' אני ולא יפלא בעיניך כי הראה אותי עומד לנגדך עתה באתי כלומר להתודע אליך שבהכרח באתי ופני נגדך והבן:
וזהו לשון המדרש אמר לו משה מלאך אתה משלח עמי כו' אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה אמר לו הקב"ה חייך פני ילכו והניחותי לך וכמו שביארנו. וזהו שסיים ורוח הקדש צווחה באשר דבר מלך שלטון פי' שנצח משה בתפלתו שילך ית' בעצמו והטעם שומר מצוה לא ידע דבר רע כלומר שומרי המצו' אין מהראוי אליהם שיהי' נושעים ממילא ע"י מפלת שונאים כ"א מפאת השקידה בהצלתם בכוונה מכוונת להוסיף להם עזרה ועוז והבן: