אור ברסלב
משלי יעקב חומש שמות › פרשת יתרו

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש שמות · פרשת יתרו

פרשת בשלח

וישמע יתרו וגו' את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל וגו' ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ד' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל. ההרגש בזה מבואר מה זה הי' למשה לספר ליתרו אחרי כי כבר שמע. והנראה כי יתרו הבין כי כל המעשים שנעשו לישראל כלם היו בזכות משה שהי' שקול כנגד כל ישראל והאמת הי' בהיפך כי כבר אמרו ז"ל (ש"ר מ"ב) אמר הקב"ה למשה לא בשביל כבודך אתה עולה לכאן אלא בשביל כבוד בני וכו'. וזה ידוע כי מעלת הכלל היא עודפת על מעלת הפרט. וא"כ מבואר כי כל גדולת משה הי' אך בעבור ישראל. וזהו וישמע יתרו וגו' את כל אשר עשה אלהים למשה וגו' ר"ל כי אליו בא השמועה אשר כל הכחות האלה הי' עקרם בעבור משה וממנו זכו גם ישראל, וזהו למשה ולישראל ובא משה ע"ה והעיר אותו על ההיפך וזהו ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים הי' אך על אודות ישראל היינו בזכותם לבד ולא בעבורי ובירר לו הדבר במופת ואמר את כל התלאה אשר מצאתם בדרך:

(קז)

משל לא' שבא לבית מחותנו וראה אצלו כלים יקרים מכסף וזהב ולימים חזר ובא אליו ולא ראה אותם. וירא את פני מחותנו והנה רעים כי נעצב ונכלם מפניו וישאלהו לאמר מדוע אתה ככה נכלם מפני ובתוך הדברים שאלו ג"כ על כליו היקרים אמר לו הלא זה הוא כלימתי כי נתמשכנו כלי היקרים ואינם בעבור סך ידוע שלויתי עליהם. אמר לו אחי אין זה בושה הלא עוד זאת היא נחמתי כי עתה ידעתי כי הכלים שלך הם. מה שהייתי דואג ואומר בלבי אולי שאולים הם אצלך. הנמשל כי מקובל ומאומת אצלנו מי שמטיבין לו בזכותו הנה יעדרו ממנו בהעוותו ויתמשכנו טובותיו בחטאיו עי' רמב"ן על מאמר ויחשב לו צדקה לא כן אם בזכות אחרים אין מקום לקחתם ממנו כמאמר רז"ל (ברכות ז) רשע וטוב לו רשע בן צדיק. היינו בהיות טובותיו בזכות אחרים לא יתמשכנו טובותיו בחטאיו. וזהו ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל דוקא היינו בזכותם. והעד על זה את כל התלאה אשר מצאתם בדרך כלומר כי תיכף ומיד כאשר קלקלו מעשיהם בנסותם את ה' נענשו בפגיעת לוחמים רבים וירדו מגדולתם ונתמשכנה מעלתם. אשר מזה יבחן כי רק בזכות עצמם הפליא ה' בגדולתם:

ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם וגו' עתה ידעתי כי גדול ה' וגו' גמרא (סנהדרין צ"ד) גנאי למשה ולס' רבוא שלא אמרו ברוך עד שפתח יתרו ואמר ברוך ה'. והדבר פלאי הכי נעלם ממשה רבינו ע"ה מה שנתגלה ליתרו. ונראה ע"פ דמיון:

(קח)

משל לשנים שעשו שידוכים ביניהם ע"י שדכן א'. ויהי בסעודת התנאים והנה השדכן מפליג לשמות ולרנן יתר על כל המחותנים ועילת הדבר הוא כי המחותנים עדנה אין משמחתם שלמה עד אשר יראו גמר הענין מה שלא יתודע להם כ"א אחר זמן רב כשיראו טוב תכליתם וכי טוב וישר הדבר לפני הזוג לא כמוהם השדכן כי שמחתו שלמה מיד אחר ההתקשרות הצדדים בקחתו כסף משקלו מוהר הבתולים. הוא הדבר במשה וישראל כי האמנם כבר השיגו השיגו מאתו ית' טובות רבות ונוראות בנסי מצרים ועל הים וזולתם והעולה על כלם מתן התורה הקדושה עכ"ז עדנה לא הי' בידם לומר ברוך ד' על המשא ומתן הגדול הזה עד אשר יראו תכלית כל דבר לעתיד בגמר כל המעשים וכל העסקים על השלמות. לא כן יתרו שקבל טובתו לעצמו מיד במה שנתגייר ונעשה יהודי כי עכ"פ הנה מסחרו טוב באין ספק שנתודע לו לברור האמת מן השקר. וזהו ויאמר יתרו ברוך ה' וגו' והטעם עתה ידעתי כי גדול ה' כלומר הרבה הרויח במה שקנה עתה הידיעה הנכונה מה שלא ידע מקודם. וזהו דברי הדרש גנאי הוא למשה וגו' שלא אמרו ברוך ר"ל שלא יכלו לומר ברוך על כי אין טובתם ודאית עד לעתיד במהרה משא"כ יתרו:

וירא חותן משה את כל אשר הוא עושה לעם וגו' מדוע אתה יושב לבדך וכל העם וגו' כי יהי' להם דבר בא אלי ושפטתי בין איש ובין רעהו והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו ויאמר חותן משה אליו לא טוב הדבר אשר אתה עושה נבול תבול גם אתה וגו' והזהרת אתהם את החקים ואת התורות וגו' ואתה תחזה וגו'. ראוי להתבונן בהשתנות הלשון כי משה אמר ליתרו ושפטת בין איש וגו' והודעתי את חקי האלהים וגו' ויתרו אמר לו והזהרת אתהם וגו' והודעת להם את הדרך וגו'. וביותר ראוי לשום לב על עיקר התחדשות שחידש יתרו למשה אשר לכאורה אין אנו רואים בזה מאומה מהחכמה מי לא ידע כי כבד משופט א' לשפוט עם כבד כזה והנראה בהבנת הענין:

(קט)

למשל כי הנה הרבנים המורים בעם יתחלקו לב' סוגים מהם המשיבים לשואלה דבר ע"ד החק אם בעניני איסור והיתר יאמר לו אסור או מותר וכן בזולת מהשאלות שלא ישיבו עליהם כ"א בדרך חק חייב או פטור טהור או טמא בלי שום טעם. ויש אשר בבוא אחד לפניו באיזה שאלה ישיב לו התשובה עם כל הטעמים וכל הסברות וילמדהו הדין בכל פרטי עניניו מה שהוא מן התורה ומה הם הגזירות שהוסיפו החכמים וילמד עמו כסדר הזה עד שיוכל השואל ההוא לדון בעצמו ולהורות על הענין הזה כמו השופט והמורה. וההבדל ביניהם כי אם משיב לו בדרך חק ואינו מבינו טעם הדבר אזי אם יזדמן ענין זה פעם ב' וג' עדן לא ימנע מלשאול עוד הפעם על הדבר כי לא ידע מעצמו משפט הדבר לא כן אם ילמוד אל השואל דרכי משפטו וכל טעמיו אזי לא יצטרך עוד השואל הזה לשאול שאלה כזאת לעולם נמצא כי ברוב הימים תתמעמנה השאלות מהשואלים כי בכל פעם יוסיפו לקח כפי התחלקות השאלות וכי תאמר אם הדבר כן למה לא יבחרו במנהג הישר הזה כל שופטי ארץ אבל דע לך כי זה תלוי במציאות השאלות בין רב למעט היינו אם יהי' המורה בעיר קטנה ואנשים בה מעט ולא תזדמן שאלה כ"א פעם בשבוע אז יש לו זמן ושהות ללמוד עם השואל מקור הדין על שרשו לא כן אם הוא בעיר גדולה רבתי עם אשר בכל שעה באים כמה שואלים אז אין ביד המורה להשיב כ"א בדרך חק. ואז ילאה השואל לשאול כל דבר ודבר בכל עת שיזדמנו וכש"כ המשיב יבול מלתת תשובה. ומעתה המשך המאמר כך הוא כי משרע"ה אמר כי יהי' להם דבר בא אלי ושפטתי וגו' ר"ל כשפוט השופטים המגידים דבר המשפט המשפט מבלי שיסביר אל השואל טעם הענין וזהו והודעתי את חקי האלהים וגו' כלומר אני מודיע להם התורות ע"ד החק. וזהו ויאמר חותן משה אליו לא טוב הדבר וגו' נבול תבול גם אתה מלהשיב על כל דבר בכל פעם וגם העם הזה ילאו בשאלותם מחמת מרבית העם. עתה שמע בקולי איעצך וגו' וזההרת אתהם וגו' כלומר לא תצליח בדרכי ההוראה אם ככה תתנהג להגיד אל העם רק בדרך חק אבל הנכון לפניך להבין ולהשכיל את כל שואל טעם ויושר המשפט ומזה ידעו להזהר עוד מהיום בהיות דרכי המשפט מובנים אצלם. וזהו והזהרת אתהם את החקים ואת התורות והודעת להם את הדרך ילכו בה ואת המעשה וגו' וכמו שדרשו בילקוט ואת המעשה זו מעשה הטוב ר"ל מפאת שיבינם המורה טעמי התורות ידעו מהיום להטיב מעשיהם וביאר לו העילה לזה ואמר ואתה תחזה גו' יראי אלהים וגו' שרי אלפים וגו' כלומר כי כאשר יהי' לכל עשרה אנשים שופט א' יספיק להם הזמן להורות לכל שואל ולהבינו טעמי המשפט:

בחדש השלישי וגו' ויסעו מרפידים וגו' ומשה עלה אל האלהים. ראוי להבין כי כפי סדר וצחות הלשון יותר מהצודק הי' שיאמר ויעל משה וגו' והנראה בזה להקדים דבריהם ז"ל במדרש באותה שעה בקשו מלאכי השרת לפגוע במשה עשה בו הקב"ה קלסטוריס של פניו של משה דומה לאברהם אמר להם הקב"ה אי אתם מתביישים ממנו לא זה הוא שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו:

(קי)

משל לשר צבא גדול שהי' חשוב ונכבד מאד בעיני המלך עד שלא הי' עושה דבר כ"א ע"פ עצתו. ויהי להמלך בן יחיד רך וענוג ובכל פעם שהי' מהצורך אליו להמתיק סוד עם שר צבאו צוה לבנו לסור מאצלו כי כבוד מלכים הסתר דבר ויהי השר צבא הזה מתפאר בפני כל שרי המלך לאמר הלא אנכי טוב לו גם מפרי בטנו כי בעבורי יפריד מאצלו את בן יקירו ויקח מועד להתבודד עמי בחדר היכלו ויגד לי את כל לבו. והגיעו דבריו אלה לבן המלך ונעצב הבן ההוא אל דברי השר צבא ועל רוב גאונו מאשר הוא יקר בעיניו נכבד כ"כ יותר ממני והפליג כ"כ להתעצב אל לבו עד כי נפל למשכב יבואו הרופאים לבקרו ויכירו בו כי כל מחלהו בא לו ע"י היות בו דרך עוצב ויאמרו כי לא יועילו לו שום מזור ולא צרי גלעד אבל רפואתו קרובה ע"י אשר יבקשו לו מיני שחוק והיתול שעי"כ יתפעל בעצמו לגרש עצבונו ויגונו ויצו המלך להביא לפניו הרבה כלי שיר המטיבים כל לב אבל לא פעלו דבר כי כבר הי' מורגל בהם ויקרא המלך אל חכמיו ויועציו אולי ימצאו המה ברוחב לבבם איזה ענין חדש המשמח הנפש מה שלא ראה עוד בנו יחידו מעולם ויתיעצו ויאמרו למלך יצא דבר מלכות מלפניו על כל השרים והפקידים אשר בחצר המלך כי בכל יום יתחפש ויתחלף א' מהם בצורת דוב וכדומה ויבוא כך לפני בנך ובאין ספק כי יכיר את כל א' בכבודו ופקידתו ועתה כאשר יראה אותו מצחק לפניו יתפעל להגיד בשחוק ושב ורפא לו ויהי כן. ויהי היום והגיע הדבר על השר צבא הגדול הזה ובהכרח התחפש בדמות דוב ובא אליו והי' מצחק ומרקד לפניו וזה הכירו וימלא שחוק פיו והכניס בלבו שמחה עצומה ויהי בצאת השר ההוא החוצה החוצה נלוו אליו שרי המלך ואחוזת מרעיו ויאמרו הנה עתה ראה גם ראה כי אהבת המלך אל הזולת איננה כאשר אל בנו כי הלא בחלותו הפליג לצוות עליך שתתחפש בצורת דוב מה שהוא לך בזיון גדול עבור הפיק רפואה לבנו אהובו לתת שמחה בלבו. הנמשל כי המלחכים שרי מעלה הסתכלו בעצמם שאין ערך כלל לגדולתם וחשיבתם בין קרוצי חומר כי המה עצמים נבדלים העומדים ממעל לו ובן אדם לו הארץ והוא שפל ומורד. לכן הפליגו ואמרו מה לילוד אשה בינינו תנה הודך על השמים ומי כהחכם ית' שבירר לפני המלאכים כי יכירו וידעו כי חביבת הבו"ד גדולה יתר מאד מחביבת המלאכים. וזהו מה שעשה הקב"ה קלסתר פניו של משה דומה לאברהם ואמר להם אי אתם מתביישים הימנו שירדתם אצלו ואכלתם בתוך ביתו כי בהיות אברהם דואג ומתעצב אל לבו על שלא היו אורחים באים בהכרח באו המלאכים בדמות אנשים לאכול אצלו לחם מה שהוא בלתי נאות לשכל רוחני כי אין לפניו לא אכילה ולא שתיה. ועכ"ז מאהבת אברהם צוה אליהם לשנות הסדר ויאכלו. הנה מזה יש להם לראות יקרת מין האנושי שהוא עיקר במעשה ידיו ית' ובנים המה לו:

ומשה עלה אל האלהים (בגמרא שבת פ"ח) בשעה שעלה משה למרום אמרו מה"ש לפני הקב"ה מה לילוד אשה בינינו א"ל לקבל תורה בא וכו' מה אנוש כי תזכרנו וגו' א"ל הקב"ה למשה החזר להם תשובה וכו' וסיום דברי המאמר מיד כל או"א נעשה לו אוהב ומסר לו דבר שנאמר עלית למרום שבית שבי לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם לקחת מתנות אף מה"מ מסר לו דבר שנאמר ויתן את הקטורת ויכפר על העם וגו' אי לאו דאמר ליה מי הוה ידע. ויבואר עפ"י דמיון:

(קיא)

משל לעשיר גדול שהי' לו בת יחידה ושידך אותה לבחור א' מופלג בשלמות להלל מאד. ויהי קודם החופה יצא עליו שם שהוא נגוע ומוכה בגופו במומין שבסתר והיתה שמחת העשיר ההוא נכזבת הולך ומצטער מאד שנתן בתו לחתן כזה. ויהי כי עברו כמה ימים אחר הנשואין בירר החתן את הדבר כי שקר העלילו עליו והוכיח ההיפך כי הוא בריא אולם כ"כ עד שהוא בטוח מפגיעת כל מחלה כל ימי חייו וישמח אבי הכלה מאד ויעש משתה גדול וישתו וישכרו עמו ויהי כטוב לבו אמר אל חתנו לך נא החדרה וחפש בכל כלי הנבחרים וכל אשר ישאל נפשך קח לך וילך ויחפש וימצא כלים נאים וחמודים מלאים רפואות יקרות והי' בוש לבקש שיתנו לו הכלים ההם עם הרפואות מפאת החשד שחשדוהו לחולה. אבל בא ואמר להם הלא תדעו ותאמינו שאין לי צורך בהם כלל אולם הן אתם גמרתם אומר בלבבכם שאני חולה וצריך לרפואות והסכימה דעתכם לסבול ממני הוצאות הרפואות א"כ למה כעתה אפסידם גם כי אני איני צריך להם הנה אתן אותם לאחרים ואגמול טוב להצריכים להם. הנמשל משרע"ה בעלותו למרום ונתגשש בעליונים הי' הדבר כמו זר בעיני המלאכים עד שאמרו עליו מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו ובאמת הלא לעיניהם ראו אח"כ כי איש אלהים הוא ממש כמלאכי מרומים. וע"כ ברצותם אח"כ לפייס אותו במתנות הנ"ל שמסרו לו גם כי המה לו אך למותר כי שומר התורה התורה כמוהו לא ישמש בענינים כאלה מעולם. עכ"ז לקח המתנות מפאת שקראוהו תחלה אדם והיו ראויות לו לפי דעתם והסכמתם וע"כ עתה עם כי הוא אינו צריך להם יתחסד ויתנם לבני אדם הצריכים להם. וזהו לקחת מתנות באדם בשכר שקראוך אדם והבן:

עוד נאמר מה ראו המלאכים לעכב התורה שתשאר בעליונים בשכבר ידוע כי עיקר התורה היא אך בעבור ישראל שקדמו במחשבה וכאמרם ז"ל (ב"ר א') מחשבתן של ישראל קדמה לכל דבר וכו' ע"ש וביאור הדברים:

(קיב)

משל לגדול א' שהי' רב ומורה בעיר גדולה כמה שנים ולעת זקנתו רצה לבקש לו מנוחה לבלתי יטרד עוד בעסקי ההמון הגדול הזה ובמשפטיהם הרבים הכבדים ממנו ועלה בדעתו לכתוב לעיר קטנה הסמוכה אליו שיקבלוהו אליהם למורה כי שם ישב במרגוע בהיות אנשים בה מעט וקרא לראשי עירו וישאל אותם לחוות דעתם אם הם מסכימים עמו על הדבר הזה ויאמרו לו רבינו כטוב לפניך עשה ויכתוב לראשי העיר ההוא לאמר אם תאבו קבלוני נא אצליכם למורה והם נאספו ויאמרו טוב הדבר ויבחרו מהם אנשים ויקחו עגלות וישלחו לשם לשאת אותו ואת ביתו ויהי כבוא העגלות ויתקבצו גדולי העיר ולא נתנו אותו לנסוע מהעיר ויאמר אליהם הלא שאלתי את פיכם תחלה והסכימה דעתכם על הדבר ועתה מה לכם להתנגד ויאמרו אליו רבינו חלילה לנו מעשות כדבר הזה הנה העגלות לפניך קח ולך כאות נפשך ויהי הבעה"ג אוסרים מרכבתו והם באים והכו אותם מכה ופצוע וינתקו המוסרות לאמר את רבינו הגדול אתם באים לקחת מאתנו שוא לכם שוא וילכו הבעה"ג לבית הרב ויספרו לו את אשר עשו להם אנשי העיר וישלח ויקרא אותם אליו ויאמר הלא תגידו מה לכם להתעבר עם האנשים האלה הלא בתם לבבם ובנקיון כפם באו הנה אחרי כי שלמתם לעצתי ויאמרו לו רבינו אבל עליך לדעת כי בכוונה עשינו כן למען הפק טובתך. הנה אתה כתבת אל אנשי עירם שיקבלו אותך אצליהם ומי יודע מה הם אומרים ללבבם אולי הם דומים כי גדולי עירנו שאטו בך לגרשך מעמנו ע"י איזה סבה ועי"כ תהי' קל בעיניהם לאמר מי הוא זה הבא לגור ולשפוט שפוט ע"כ יעצנו לעשות כה למען יראו הם כמה נכבדת בעיניהם וכמה יקרת עד שלא נתרצה לתתך מהלוך מעמנו כ"א בקושי גדול וידעו כמה להזהר בכבודך שכל עיקר מה ששלחנו אותך מפה הוא מסבת חפצנו למלא רצון רבינו להרגיעו מרובי העסקים המזדמנים בעיר רבת עם. הנמשל כי התורה הקדושה עלה ברצונו ית' לתתה למטה בארץ ולזכות לבני אדם מורכב החומר והצורה. הנה המלאכים גם כי ידעו כי התורה אך בעבור ישראל עכ"ז התאמצו לחמוד יפי' בלבם ואמרו תנה הודך על השמים לכוונה גדולה כי חשו המלאכים פן אחרי שיקבלוה תהי' אצלם כמו גר בארץ לאמר לו היתה חשובה מדוע נתנו העליונים לרדת למטה ע"כ עשו בכוונה בעלות משה למרום לקבל את התורה בקשו להפגיע בו וחזקו דברים עליו לאמר תנה הודך על השמים מה אנוש וגו' למען ידעו ישראל כמה היא חמודה בעליונים בלתי למען זכות אותם נתנה למטה ועי"כ ידעו להזהר בכבודה ובהדרה:

ועתה ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו' והייתם לי סגולה מכל העמים וגו' ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. הנה מלבד שכל המאמר ואתם תהיו לי ממלכת וגו' מיותר עוד יותר יקשה מלת ואתם שמהנכון הי' לו לומר והייתם לי סגולה מכל העמים וגו' ממלכת כהנים. והנראה ע"פ דמיון:

(קיג)

משל לעשיר א' שמתה אשתו ושיער בדעתו שלא לקחת אשה עשירה אבל בחר לו עלמה אחת מהמשרתות בביתו ולקחה לו לאשה וזה הדבר אשר דבר אלי'. דע בתי כי עד עתה היית כאחת השפחות והיום הזה נהיית לגברת כי תהי' לי לאשה אבל אני אומר לך כי לא בהחלט עלית על כלנה במה שאתנך לגבירה על האמהות. אולם עוד מקום לומר כי יתרון לך אז מעתה יען כי בהיותך אמה בביתי הי' תחת ידך בלתי דבר אחד שהפקדתי אותך עליו כי יחדתי לכל עסק משרתת לבד זאת על הכלים וזאת על הזהב וכן זולתם אשר כל אחת לא הי' עלי' זולת שמירת העבודה המיוחדת אלי' וכמו כן את הי' תחת ידך אך דבר מיוחד לא כן עתה כאשר את אשתי הנה החיוב עליך להשגיח על כלם ואחריות כל הבית וכל כליו עליך והדבר הנגרע מאיזה משרתת אדרוש ממך להיותך עקרת הבית וכי תאמר א"כ מה זה אנכי ומה יתרון לי עתה בהיותי גברת הבית ובמה יודע איפוא כי אתה אישי אמר לה איעצך ואודיע לך פשר הדבר ההוא. והוא כי נחלק הדבר בין שנינו היינו גדולתך וחשיבתך יהי' עמדי ואני אשתדל להטות לך חן וחסד להרים קרנך בכבוד למעלה ראש כיאות לגברת. אמנם את לא כן תדמה אבל תתני בלבך כי נעשית שפחה כפולה ועבודתך מכופלת בשמירת כל הכלים וכל החפצים אשר לי ועי"ז הרבה גאונך משא"כ אם את תגביה רוחך בקרבך לאמר גברת אני ואת כל אשר לי תשליך אחר גוך הנה כבודך בקלון תמירי. הנמשל הוא הדבר הזה בענינינו כי עלינו נאמר ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי. וזהו אם שמוע תשמעו בקולי כלומר אם באמת רצונכם להתמיד בקבלת השמועה ושלא יאבד מכם הנה אגיד לכם העילה הגדולה המועלת לזה היינו והייתם לי סגולה מכל העמים ר"ל אני אשתדל בהתרוממות קרן סגולתכם ולהרבות כבודכם. וזהו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים כלומר תקבלו עליכם רוב עבודה כמאמר הנביא ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלקינו (ישעי' ס"א) וכביאור הרמב"ן ז"ל ממלכת כהנים ממלכת משרתים:

זכור את יום השבת לקדשו וגו'. הנה צוה עלינו ית' להזהר ולשמור את השבת ולקדשו במחשבה והרהור מלאכה כל יום השביעי א"כ מצות שבת גדולה וקשה מאד על האדם ולמה אמר הנביא בשם ה' (מיכה ו') עמי מה עשיתי לך ומה הלאתיך ענה בי והלא צוה עלינו מצות שבת קדש כבדת השמירה עד מאד להזהר מכל מחשבה והרהור מלאכה כל יום השביעי והן לכוונה זאת בא הכתוב שלפנינו להגיד אל האדם אופני השלמתה על נקלה והוא במה שהקדים ואמר ששת ימים תעבוד וגו' כי בזה הקדים ית' לאיש הישראלי מדה א' שידבק בה מה שהיא סבה גדולה שתהי' שמירת שבת קלה עליו והוא הבטחון הבטחון בהאלהים ית' שיהי' מוחלט בלב האדם שאין לה' מעצור להושיע גם מבלעדי העסק בשבת וישב בטל וישלך על ה' יהבו טעמו וראו דברי משיח ה' (תהלים נ"ה) השלך על ה' יהבך והוא יכלכלך אשר לכאורה לא ידענו מאין היתה זאת לדהע"ה להיות מפליג כ"כ בדבר הבטחון וכי אין להאדם להשתדל מאומה באמצעים העלולים להביא פרנסתו רק להשליך יהבו על ה'. והנראה בזה בטעם הענין:

(קיד)

משל לעני שהי' הולך בדרך וחבילתו על שכמו וכמשא כבד יכבד ממנו ויפגע בו סוחר א' נוסע במרכבה רחבה ויאמר אל העני עלה על המרכבה ויעל וישב והסוחר נוסע לדרכו ויפן הסוחר אח"כ לאחוריו עבור איזה ענין וראה כי העני יושב ומשאו על כתיפו כאשר בתחלה ויאמר אליו מה לך עתה לשאת אותו הניחהו בקרון והקל מעליך ויאמר העני די לך אדוני מה שתסבול משא גופי תסבול עוד משא חבילתי ויצחק ויאמר סכל הלא גם בהיות המשא על שכמך מי ישא אותך ואת חבילתך. הנמשל אחר אשר כל העולם וכל הברואים עמוסים לכביכול כמאמר הכתוב אני עשיתי ואני אשא ואני אסבול וא"כ אין לך לדאוג על משא חבילתך להניחהו ג"כ כמאמר מאן דיהיב חיי יהיב מזוני וזהו השלך על ה' יהבך (כלומר המשא כמאמר הגמרא (ר"ה כ"ו) לא הוו ידעי רבנן מאי יהבך אמר רבה בר בר חנה יומא חד הוי אזלינא בהדי ההוא טייע' הוה דרינא טינא (פי' משא) ואמר שקול יהבך ושדי אגמלאי) והוא יכלכלך והבן:

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה