משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ
חומש שמות · פרשת ויקהל
ויקהל משה את כל עדת בני ישראל ויאמר אליהם אלה הדברים אשר צוה ה' לעשות אותם שבת שבתון לה'. ילקוט אמר הקב"ה עשה לך קהלות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת בשבת ומכאן אמרו משה תיקן להם לישראל שיהיו דורשין בענינו של יום הלכות פסח בפסח כו'. ונתבונן על מה שהפליג הכתוב בענין השבתות וימים טובים בין לשבח בין להיפך נזכרים הם יותר משאר המעשים לשבח זכור ושמור אשר לא נמצא כלשון הזה בכל המצות וכן להיפך בהעדר שמירתה הפליג הכתוב ואמר (ישעי' א') חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח נלאתי נשוא:
(קל)
המשל בזה לעשיר א' שהי' לו כמה בנים וכלם חולים ולקח רופא אל ביתו למען ישקוד תמיד בהצלתם ואהב את הרופא מאד אך כל זה הי' בזמן שהבנים קבלו הרפואות אשר נתן להם הרופא פעם נפלו במחלה מסוכנת עד מאד והרופא נתן להם רפואות אבל לא רצו לקחת וכאשר ראה האב כי רע ומר מאד הבנים מסוכנים ורפואות לא רצו לקבל הביט בפני הרופא בפנים זועפות וישאלהו הרופא לאמר אדוני מה לך עלי אם בניך מרחיקים את הסמים אשר אני נותן להם ויענה ויאמר לו הלא עכ"ז על ידך נכפל יגוני ואנחתי כי אלו לא הי' אצלי רופא שיוכל לשקוד ברפואתם בהכרח הייתי מתייאש מהם אמנם עתה כי אביט לפני רופא חכם כמוך אשר רפואתם נקלה לבוא ע"י מעט צרי שנתת לפניהם לכן עלי לבי דוי יתר מאד. הנמשל כי הקב"ה נתן לנו שבתות ומועדים רפאות נפשותינו מכל מחלה ומכל אשם הנזדמן בימי החול ע"י עסקים שונים וכאשר הוא רואה כי אין ברצונם לקחת רפואת תעלה הוא קובל ואומר חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטורח היינו לא שהימים עצמם היו לטורח רק ע"י הימים האלה העלולים לרפאות את שברם. ואינם חפצים ברפואתם היו לטורח ונלאתי נשוא וכנ"ל במשל:
ח ונשוב לדברינו אשר השבתות וימים טובים לא נתנו כ"א להשלים יראתנו ועבודתנו מה שלא נשיג בימי החול. וזהו שאמר זכור את יום השבת לקדשו. ר"ל כי צריך לזכור לקדשו לעולם באותה קדושה שהיינו בה בעת הצווי ביום מתן תורה שהי' בשבת והיינו עומדים כלנו באסיפה שלמה לפני ה' לשמוע דבריו הקדושים כן נהי' בכל שבת באסיפה והקהל לשמוע מפי החכמים דברי תורה יראה וחכמה. וזהו ג"כ מאמר שמור את יום השבת לקדשו כאשר צוך ה' אלקיך. הנה פה ביאר הכתוב דברינו באר היטב היינו כי צריך אתה לשמור את השבת באותה בחינה כאשר צוך וגו' רצונו לומר ביום מתן תורה. וזהו מאמר הילקוט אמר הקב"ה למשה עשה לך קהלות ודרוש לפניהם הלכות שבת אשר בשב' וכו' היינו בעבור שיתדמו כל השבתו' לשבת הראשון אשר בו נתנ' התור'. זהו ג"כ מאמר הכתוב ששת ימים תעשה מלאכה וביום השביעי שבת לה' אלהיך. לדברינו יהי' הרצון בזה להבינו תכלית הדברים שאמרנו אבל עוד נמתיק הענין:
(קלא)
המשל בזה לא' שהרחיק נדוד ויעזוב משפחתו וכל בית אביו לגור בארץ אחרת והיו עיניו נשואות וכלות אולי יראה איזה אורח הבא מעיר מולדתו למען ישאל את פיו על בני משפחתו ולא עלתה בידו. לימים בא עני א' הסובב ומחזיר על הבתים. והנה כבואו אל ביתו הכיר בו כי הוא מעיר מולדתו וישמח מאד לקראתו ורצה להשתעשע עמו לשאול אותו על בית אביו ומשפחתו הכבודה ויאמר אליו העני מדוע תעצרני הלא לעשות מלאכתי באתי הנה ולמה תגרום לי הפסד ויאמר לו א"כ הגידה נא לי כמה עלה בדעתך לקבץ פה אמר לו ב' וג' זהובים אמר לו הא לך ג' זהובים ושבה עמדי ויעש כן וישב עמו והתחיל לספר לו עסק משפחתו ואודותיהם ושלום בניהם. ויהי אך התחיל לספר נפלה עליו תרדמה והוא יושב ומתנמנם ויאמר אחר כי זכיתי להיות לי מקום לנוח בו אבקש את הבעה"ב ויתן לי מקום מנוחה ואשכבה ואישן כעס עליו הבעה"ב ויאמר הלא אנכי עשיתי אותך איש בטל היום הזה למען הפק טובתי למען תספר לי משלום משפחתי ועתה מה לך לנוח או מדוע תשכב ותרדם. הנמשל הקב"ה נתן לאדם נפש עליונה חצובה מתחת כסא כבודו ונתרחקה ממעונת' ובכל ימי השבוע גם כי הקב"ה משתוקק לשמוע טובות ממנה אך האדם טרוד בעסקיו לכן הגביל להשתעשע עמנו ביום השבת והספיק לנו בעבור זה ביום הששי לחם יומים למען נהי' נקיים ביום השבת מכל טרדה ונוכל להשתעשע בקרב' אלהים ית"ש ולשוש באהבתו. וזהו ששת ימים תעשה מלאכה ואתה טרוד בעסקי הגוף וא"כ וביום השביעי שבת לה' אלהיך כלומר ליחד את היום ההוא רק לד' לבדו כי הוא נתן לך את המנוחה רק למען יהי' לו מקום להשתעשע עמך ולא שתתעדן בתנומו' עלי משכב או בענינים אחרים וזה שבת לה' אלקיך: