אור ברסלב
משלי יעקב חומש שמות › פרשת וארא

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש שמות · פרשת וארא

פרשת שמות

וידבר אלקים אל משה ויאמר אליו אני ה' וארא אל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי ושמי ה' לא נודעתי להם. יתכן בדברי התשובה על שאלת למה הרעו' לעם וגו' עם דבריהם ז"ל במדרש (ש"ר ג') א"ל הקב"ה למשה שמי אתה מבקש לידע לפי מעשי אני נקרא פעמים באל שדי בצבאו' באלהים בה' כו' וכשאני תולה על חטאיו של אדם אני נקרא אל שדי וכשאני מרחם על עולמי אני נקרא ה'. כי הנה גלה ית' למשה שאין גאולתם זו גאולה שלימה שאין עוד גלות אחרים בלתי כל עיקרה היא מפאת גודל הלחץ והדחק שאין ביכלתם למלא זמן השעבוד הנאמר לאברהם ע"כ בהכרח הוציאם ית' לשעה מוגבל' ואמר לו לוותר אי אפשר כי לא הבטיח מעולם אל האבו' שיותר לחלוטין וזהו ושמי ה' לא נודעתי להם בלתי מותר ומאריך אפו להמתין מזמן לזמן היינו שישלימו חק העבוד' שעליהם בגלו' שאחריו. ומעתה נבין הענין בדמיון:

(פד)

משל לא' שהי' חייב לרעהו סך גדול אשר לא השיגה ידו לשלם לו כעתה והי' המלוה מטיב עמו ליטול ממנו כפי שהשיגה ידו והנה המותר ההוא כל א' חושב בו מחשבה אחרת המלוה אומר בלבו אקבל ממנו לפי השגת ידו והמותר ישאר חוב אצלו ולימים עוד אגוש אותו גם על המותר והלוה לא כן ידמה כי על דעתו כבר נפטר מכל החוב בהסך ההוא שנתן לו והחילוק בזה כי כפי מחשב' הלוה יותר טוב לפניו להמעיט במה שהוא נותן לו עתה ויפטור חובתו בסך מועט. אולם אם הלוה יודע מחשב' המלוה הלא יכשר לפניו יותר לדחוק עצמו לתת להמלוה יותר ויותר כפי כל אשר תמצא ידו למען המעיט החוב הנשאר:

הנמשל כן הדבר במשה כי הוא ע"ה דימ' בנפשו כי העם ישיגו גאול' שלמ' ע"כ בראותו בה' ית' כי הוא דולג ומקפץ להמעיט גלותם ולמהר גאולתם מפאת ראותו בעיני העם כי רב הוא ע"כ הי' בעיניו כמו זר קושי השעבוד הנתוסף בם עתה מעת החל להיות שליח בעסק הזה ושאל למה הרעות וגו' ומאז באתי וגו' הרע לעם הזה ע"ז השיב לו ית' לא כשם שאת' סבור כו' במאמר המדרש ע"ש כי אין אני מותר עמם לחלוטין בלתי בלתי אני ממתין להם שישלימו שעבודם לזמן אחר וע"כ טוב להם מה שאקח מהם עתה כפי כחם למען ישאר חוב קטן וזהו וארא אל אברהם וגו' באל שדי. ובא מדרשם כשאני תול' על החטאים כו' היינו ממתין להם לאחר זמן. וע"כ כל מה שיש בידו לגבות מהחוב זה עתה הוא טובה גדולה אחרי כן לבניהם:

לכן אמור לבני ישראל אני י"י והוצאתי וגו' והצלתי וגו' וגאלתי וגו' ולקחתי וגו'. מדרש אין לכן אלא שבוע' שנאמ' לכן נשבעתי לבית עלי נשבע הקב"ה שיגאלם והוצאתי אתכם ד' גאולו' יש כאן והוצאתי והצלתי וגאלתי ולקחתי וכנגדם תקנו חכמים ד' כוסות בליל הפסח לקיים מה שנאמר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא עכ"ל. הנה כדי להבין מה מקום לשבוע' במקום הזה נעמוד תחל' על הבנת ד' שמות הגאול' שהם ז"ל תקנו כנגדם ד' כוסות. והענין הוא עם מה שכתבנו בחלק הא' בחלוקי השמות בחפצים המורכבים אשר לפעמים נקראים בשם הכולל כל חלקיו כמו שם בית שהוא יקיף כל חלקי הרכבת הבנין ולפעמים אינם נקראים בלתי בשמות פרטים היינו בשם כל חלק וחלק כמו כוחל חלון. גג. ודומיהם ואמרנו שם כי הדבר הנקרא בשמות רבות הוא מפאת כי לא בא עדיין אל גמר שלמותו לקנות שם הכולל ע"כ ישמשו בו בשמות חלקי הרכבתו. אולם הדבר הבלתי נקרא זולת בשם א' הוא לעד כי יש לו גמר כל השלמות אשר יאות לקרותו בשם הכולל ונמתיק הענין:

(פה)

משל לחולה א' אשר מחלתו הולידה והצמיחה לו עוד ענפים הרבה כמו כאב הראש וכל אוכל תתעב נפשו נדידת השינה וכדומה מהדברים הבאים מסבת החולי ובבואו לפני הרופא משפטו אם הוא רואה בו שיכול לרפאותו מכל וכל אזי לא ירבה עמו דברים כ"א יאמר לו אל תירא הנה חיש קל תתחזק ותתרפא ותהי בריא כא' האדם לא כן אם הוא רואה בו שאין בידו לרפאותו עתה עד אשר יגיע עת מסוגל' לקבל' הרפוא' כמו בחודש זיו וכדומה ואך עתה יכול להקל מעליו המכאובים הפרטים המסתעפים מחליו הנה אם לא יעשה עמו דבר ויאמר לו לך עתה ותבוא לפני לזמן ההוא הלא יפחד ויתעצב מאימ' מות ע"כ משפטו לומר אליו אל תירא אחי הנה אסיר ממך כאב ראשך ועוד יערב לך אכול ושתות וגם שינה ינעם לעיניך ומספר והולך כמה תועל' פרטיו' שיעשה עמו עתה. אולם לדברים כאלה עוד יחרד לב השומע בשומעו כמה הוא פורט בשפתיו ויבין מזה כי אין הרופא דן דינו למזור ע"כ המשפט אל הרופא טרם יאמר לו כל אלה לדבר על לבו ולנחם אותו לאמור הלא תאמין לדברי שאני נשבע לך כי בבוא הזמן המסוגל אל הרפוא' תתרפא בשלמו' מכל וכל ועתה אועילך על דברים ההם:

הנמשל כי בכוונה הזכיר הכתוב גאול' זו בכינויים הרבה וחלק אותה לד' לשונות של גאולה להבינם בזה שאין זו גאול' שלמה אך הצלו' פרטיו' ולמען לא יחושו לומר אבדה התקוה ח"ו להשיג גאולה אמיתי' ע"כ הקדים תחלה מאמר לכן אמור לבני ישראל אני ה' וכלשון המדרש נשבע להם שהוא גואל אותם לעת קץ גאולת עולם וכעתה והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים כנ"ל. וע"כ שקדו ז"ל לתקן לנו ד' כוסות כנגד הד' לשונות של גאולה גאולה לזכר הפעולו' פרטיות שעשה יח' במצרים וסדרו לנו לזכיר' ההיא שיר ושבח להלל אותו על העבר ולהתנפל על העתיד כנוסח הברכה אשר גאלנו כו' כן יגיענו כו' שמחים בבנין עירך כו'. וזהו שמביא המדרש כוס ישועו' אשא כלומר ממה שהרבו לנו ד' כוסות לזכור ד' חלקי הגאולה הנה מזה אדע כי עוד ידו נטוי' להגלו' אותנו ולגאלנו. לכן ובשם ה' אקרא כלומר אתפלל לד' לגאלינו חיש מהר:

ועם דברי המדרש הנ"ל נשבע להם הקב"ה שיגאלם נאמר טעם הגון על סמיכו' גאולה לתפלה שחייבו ז"ל (ברכות ט') ממ"ש יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי לפניך ה' צורי וגואלי וסמיך לי' יענך ה' ביום צרה ויתכן ג"כ מ"ש בש"ע או"ח (קי"א א') דבשב' אין צריך לסמוך גאולה לתפלה הואיל דנפקא לן מיענך ה' ביום צרה ובשב' לאו יום צרה:

(פו)

המשל בזה לא' שהי' בדעתו לנסוע למדינה רחוקה אשר שם גוי לא ישמע לשונו ויהי טרם הקריב למחוז ההוא ויחפש איש היודע לשונו ולשון המדינה למען יהי' לו לפה ולמליץ בכל מקום בואו וירא שם בן אשה אלמנה עני' והוא לה בן יחיד ויבקש ממנה את בנה לנסוע עמו בדרך הזה. ולא רצתה עד שהי' מוכרח לתת לה ערבון ובטחון חזק אם לא יביאנו אלי' ויצג אותו לפניה ויהי' לה כל כבוד ביתו ותתנהו לידו ויסע עמו לדרכו. והי' האיש ההוא שומר אותו כאישון עינו מכל מכשול בדרך בעלותם על כל גבעה גבוה גם ברדתם לעמק ימינו תתמוך בו עד כמעט נשאהו על זרועותיו כאומן את היונק והנער ההוא דימה בנפשו כי כל אשר עשה עמו הוא מרוב אהבתו אותו. ויהי בדרך במלון אמר הסוחר לאשר על הבית לעשות לו מטעמים כאשר אהב. ולנער אשר אתו צוה לתת לו לחם ומעט ציר ויהי הנער מחריש משתאה לו לחקור אחר אשר יקרה נפשו בעיניו כ"כ יאמר לתת לו מאכל גס אשר יאכלו הנערים ולא יכלכלהו כמשפט לאוהב יקר ולא עצר כח עד ששאל אותו לאמר אמור נא מדוע תכבדני בכל עניני הדרך רק במלון אתה מקמץ במה שתתן לפני ענה ואמר לו הלא לך לב לדעת כי כל אשר אני עושה עמך בשמירתך איננו מפאת אהבתי. אך מפאת הערבונות שנתתי לאמך בעבורך ע"כ אצרך בכל הדברים אשר חייך תלוים בהם עד שובך אל אמך מדאגה פן יקראך אסון בדרך לא כן עניני אכילה ושתי' כי תוכל לחיות גם בלחם ומים. הנמשל מובן מאליו כי הבקשות שאנו מבקשין על חיותינו וקיומנו מפגיעת כל צרה וצוקה שהם בקשות ימי החול יש בהם דין סמיכת גאולה לתפלה יען כי הדברים האלה המה מהענינים המעכבים הגאולה בשיפגעו בעם ח"ו וכנ"ל א"כ הם סמוכים לעד ותלוים זה בזה לא כן בקשות יום השבת שהמה על דברי תענוגים אינם בכלל הסמיכות גאולה לתפלה כי גם בלעדם נוכל להגאל ברצותו ית' וזהו שרמזו יהיו לרצון כו' צורי וגואלי. וסמיך ליה יענך ה' ביום צרה. אבל מה שתשאל ביום שמחה ותענוג אין לו יחוס הסמיכות:

כי ידבר אליכם פרעה לאמר תנו לכם מופת. מדרש ר' פנחס פתח מגיד מראשית אחרית גו'. ור"י בר"ש אמר כהוגן הוא מדבר תנו לכם מופת. וכן אתה מוצא בנח אחר כל הנסים שעשה לו הקב"ה בתבה כו' התחיל מבקש סימן עד שאמר הקב"ה את קשתי נתתי בענן ומה נח הצדיק היה מבקש סימן פרעה הרשע על אכו"כ. ראוי להבין מה ראו ז"ל להצדיק את פרעה הרשע ולומר עליו כי כהוגן שאל מופת ונמתיק הענין:

(פז)

משל לא' שהי' מחזיק אצלו משרת כמה שנים ובכל פעם שהי' צריך להלות לו מעות אצל רעהו העשיר שלח אליו משרתו זה ועל פיו ועל ידו שלח לו הכסף ובהגיע תור המשרת הזה להתחתן לקח אל ביתו משרת חדש ולאיזה ימים שלח גם את המשרת הזה אל רעהו להלות לו סך ידוע ויאמר לו המלוה לא אתן לך כסף עד אשר תביא שט"ח מאת אדוניך וילך אל ביתו ויספר לו כדברים האלה ויתפלא מאד וישא את רגליו וילך בעצמו אל רעהו וישאלהו מה יום מיומים ויען ויאמר דע אחי כי איש נאמן אתה לי מעולם אולם המשרת הראשון אשר כבר ידעתיו כי הוא נאמן ביתך הנה מאתו לא דרשתי להביא שט"ח לא כן הבחור הזה כי עוד איני מכיר בו מי הוא ומי אדונו א"כ כהוגן שאלתי מאתו ראי'. הנמשל כן הדבר אצל פרעה כי מבואר במדרש (ש"ר ה') אשר בבוא משה אל פרעה ואמר אליו כה אמר ה' וגו' כעס ואמר מי ה' וגו' לא ידעתי וגו' אבל המתינו לי עד שאחפש בספר שלי. מיד נכנס לבית ארמון שלו והי' מביט כל אומה ואומה ואלהיה התחיל קורא אלהי מואב ואלהי עמון ואלהי צידון. ואלהי ישראל לא מצא. אמר משה למה"ד לכהן שהי' לו עבד שוטה ויצא הכהן חוץ למדינה הלך העבד לבקש את רבו בבית הקברו' אמרו לו אנשי העיר שוטה מה לכהן בבית הקברות כך אמר משה אלו שאתה אומר מתים הם. אבל אלהינו הוא אלהים חיים ומה לו בבית הקברות וא"כ כהוגן שאל פרעה מופת כי עוד לא הי' יודע ממנו:

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה