אור ברסלב
משלי יעקב חומש שמות › פרשת בא

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש שמות · פרשת בא

פרשת וארא

דבר נא באזני העם וישאלו איש מאת רעהו וגו'. גמרא (ברכות ט') אין נא אלא לשון בקשה בבקשה ממך כו' כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם. וכבר העירו בזה גדולי המפרשים ז"ל כי הלא גם אם לא יאמר אותו צדיק ועבדום כו' עכ"ז האם אין מהצורך אליו ית' לקיים דבר הבטחתו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול והנרא' בזה:

(פח)

משל לב' מלכים שעשו מלחמה ימים רבים ואח"כ הסכימו ביניהם לבלי להשחית עוד ולהמית אנשים רבים מעורכי המלחמה רק לבחור איש א' איש א' לצבא וב' אלה ילחמו זה את זה ועל פיהם יקום דבר היינו שאותו שינצח הנה מלכו יעלה ויתפוש ממלכת הב' ויעשו כן ויבחרו השנים ויכרו בור עמוק להתנוסס מי בהם יוכל לשאת את הב' להפילו הבורה ויעמדו שני המלכים לראות בהאבקם יחד מי ומי ינצח וילך ויחזק ידו בהשני וישאהו על שכמו להפילו הבורה ויהי כי הקריבו אל שפתו ויתחזק השני ההוא על נושאו עד כי השליך אותו אל תוך הבור ויעל מלכו ויתפוש המלחמה אח"כ ענה המלך על על בחירו זה לא אכזב בך כי איש חיל אתה והכית צרי אחור. אבל עכ"ז תדע חטאתך מה שנתת לו להחזיק בך לשאת אותך על כתפו עד שפת הבור כי בראותי כי הסכן הסכנת לרדת אל ירכתי בור הכני לבי מכה על מכה באמרי אבד מנוס ממני ואני וממלכתי חטאים. הנמשל הוא הקב"ה הבטיח לאברהם אבינו ע"ה כי גר יהי' זרעך וגו' ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. והנה ידענו כי ביזת מצרים לא היתה נחשבת נגד ביזת הים כמאמר המדרש על תורי זהב נעשה לך זה ביזת הים עם נקודות הכסף זה ביזת מצרים וע"כ עבור קיום ההבטחה לא הי' מהצורך אל העם למהר שלל ביזת מצרים כי יקחו את שללם על הים בטח. אבל מדאגה שלא יאמר אותו צדיק לעת עתה בראותו כי יצאו ממצרים ריקם ועבדום וגו' קיים בהם ואח"כ וגו' לא קיים בהם. ע"כ הי' מהצורך לצוות דבר נא וגו' וישאלו וגו':

אולם נוכל לומר עילה אחרת היתה בזה אשר עבורה החריד ית' ואמר למשה דבר נא וגו' וישאלו גו' וכביאור המדרש כדי שלא יאמר אותו צדיק:

(פט)

משל לא' שעלה בדעתו להיות מתפרנס מאשר יהי' טבח ומחלק המנות בסעודות האנשים וכדי להתלמד בדבר שאל מאותם הרגילים לבוא על כל סעודה ועל כל שמחה להגיד לו סדר וקדימת המאכלים איזה מהם עולה ראשון על השלחן ואיזה הבא אחרון ויגידו לו כי בראשונה נותנים דגים ואח"כ צלי עם חזרת ויהי בעיר איזה סעודה והוא בא ועומד לפניהם להושיט להם המאכלים כמשפט שהגידו לו. והנה על השמחה היו קרואים הרבה מסובים על ב' שלחנות זה מול זה. והנה בהגישו לפניהם הדגים לקח בידו ב' קערות דגים ויציגם א' על שלחן זה וא' על שלחן הב'. ויהי בעלותו הצלי והחזרת לקח כמו כן קערת הצלי בידו האחת והקערה עם חזרת בידו השנית ויציגם הצלי על שלחן א' והחזרת על שלחן הב'. ויהי בעיניהם כמצחק לאמר מה לך איפא לתת לפנינו החזרת אחר כי לא נתת לפנינו הצלי. הנמשל מובן מאליו כי האמנם עדיין לא הי' מגיע זמן הבטחת רכוש גדול לגולי מצרים בלתי לאותם שיושלם הגלות על ידם. עכ"ז הי' מקום לבעל דין לומר הנה גולי מצרים יאכלו המרורים קושי השעבוד ודור האחרון יקחו חלקם ברכוש. וזהו שדייקו ואמרו כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם מורה על הגולים ההם אשר כבר שבעם נפשם מן המרורים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם כ"א בדור אחר אשר לא עמל בו:

החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה ובמדרש ראשון הוא לכם כביכול הקב"ה נקרא ראשון שנא' אני ראשון וגו' וציון נקרא ראשון שנא' וגו' ועשו נקרא ראשון שנא' ויצא הראשון וגו' יבא הקב"ה שנקרא ראשון ויבנה בית המקדש שנקרא ראשון ויפרע מן עשו שנקרא ראשון בחדש הראשון שנא' וגו'. בביאור הדברים:

(צ)

משל לב' עניים הולכים מעיר לעיר א' הי' בריא וחזק מאד שלם בכל אבריו מעודו לא נסה בכל כאב אף לא חלו בו ידים והשני הי' בהיפך לא חסר בו כל מחלה וכל נגע מכף רגלו ועד קדקדו אין בו מתום והי הבריא הבריא מבזה אותו ולועג על רפיונו ומתפאר למולו בבריאתו ושלמותו והי' החולה הזה מוסר דינו לשמים. לאמר אתה ה' זכור חרפתי מני נבל הזה הבאת יום להתגולל עליו אשר תקפו וגבורתו תהי' סבה למפלתו וכן דלותי ומחלתי תהי' סבה לתשועתי וישע אלהים לקול שועתו ויהי הם באים אל עיר מלוכה ונזדמן כי מת א' מגבורי המלך אשר לא נמצא גבור בארץ כמוהו והי' גדול וחשוב מאד בעיני המלך והשרים. עוד קרה להם בזמן ההוא כי מת רופא א' אבי כל חכמי הרופאים ונעצב המלך על שניהם עד מאד ויפקד המלך פקידים בכל מדינות מלכותו לבקש ב' אנשים כאלה תחת הראשונים למלאות חסרונו הגדול הזה וימצאו מבוקשו באחת מערי ממלכתו ויביאו אותם אל המלך וייטב בעיני המלך לנסותם אם כח להם למלא מקום הראשונים. אם לא. ענה הגבור לפני המלך יביאו לפני איש א' בריא מאד חזק ורב אונים והמת אמיתהו בתתי עליו אצבעי אך בנגיעה קלה. והרופא אמר יביאו לפני איש נגוע ומוכה מדוכה בחליים אעלה ארוכה לו וממכותיו ארפאהו ויהי' כא' האדם ויצו המלך על עבדיו לבקש באשר ימצאו להוציא הדבר אל הפועל. והנה הרצים יצאו בדבר המלך ויפגעו בב' העניים האלה ויעלו אותם אל המרכבה להביא אותם אל המלך ויאמר הבריא אל הב' ראה נא עתה כי אך בעבורי חרדו הרצים האלו ולמי יחפוץ המלך לעשות יקר אם לא לאיש כמוני והחולה ההוא מחריש שופך לבו נוכח ה'. ויהי המה מובאים לפני המלך וייטבו בעיניו לנסות בהם את בחיריו ויתן את הבריא הזה לפני הגבור למען הראות כחו ועוצם ידו ויעש בו כאשר אמר ויקחו את החולה הנגוע ויתנוהו על יד הרופא וירפאו מכל מכאוביו. הנמשל כי כהיום יש במין האדם הומים פתיות ודוברים עתק לאמר מי ה' ומה שדי. וכמאמר (תהלים י"ד) אמר נבל בלבו אין אלהים אבל לעתיד במהרה אי"ה יקוים ונגלה כבוד ה' וידע כל פעול את פועלו. ובמה יודע איפוא הדבר לכל העמים ובמה יכירו כח מלכותו ית' אם לא בעשותו דברים הבלתי מושגים על דרכי הטבע והם להשפיל גאים עדי ארץ ולהגביה שפלים עדי מרום היינו שיקח הקב"ה את האומה (המושפלת) [המושלת] בעת ההיא על כל העולם וישפיל אותה עד לעפר והמופת הב' בקחתו האומה השפלה בעת ההוא גוי ממושך וממורט וירים קרנו בכבוד ויכוננהו עליון והשני מופתים האלה יעידו ויגידו לכלם כי ה' א' ושמו א'. וזהו מאמר המדרש הנ"ל. יבוא הקב"ה שנקרא ראשון כלומר הנה ימים באים שיבא הקב"ה ויפרסם עצמו וכח אלהותו כי הוא ראשון לראשונים והעילה שיתפרסם על ידה שה' א' ויבנה בית המקדש שנקרא ראשון שהוא עתה שפל ומורד ויפרע מעשו הרשע שנקרא ראשון כלומר ע"י שניהם יתודע ויתפרסם כי יד ה' היא הפועלת כל מפעל וכי אך הוא ית' אדון כל המעשים ראשון לראשונים ואחרון לאחרונים:

מדרש דבר אחר החדש הזה לכם הה"ד אשרי הגוי אשר ה' אלהיו משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים וכשבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה שבו נגאלו ממצרים ובו עתידים להגאל שנא' כימי צאתך מארץ מצרים וגו' (מיכה ז') ובו קבל יעקב את הברכות ובו רמז להם לישראל שהוא ראש להם לתשוע' שנא' ראשון הוא לכם ע"כ. וראוי להבין סמיכות הדברים האלה האלה אל מאמר אשרי הגוי שלכאורה כמו זר הוא. ונמתיק לזה מאמר הנביא ע"ה (ישעי' נ"ד) אל תיראי כי לא תבושי ולא תכלמי כי לא תחפירי כי בושת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכירי עוד כי בועליך עושיך אמר ה' צבאות וגואלך קדוש ישראל אלהי כל הארץ יקרא. ואמר עוד (שם ס"ב) כי יבעל בחור בתולה יבעלוך בניך ומשוש חתן על כלה ישיש עליך אלהיך אשר מהראוי לתת לב אל כוונת דברי הנביא ומה מליצתם ונמתיק הענין:

(צא)

משל לאחד שהי' לו בת יחידה חביבה אצלו מאד וישא עיניו וירא בחור א' בעירו חכם ומופלג להלל מאד וגמר בדעתו לתת את בתו לאשה לו אבל לא עלתה בידו כי הלך הבחור ההוא למרחקים ללמוד ויהי כי ארכו הימים ובתו הגיע עתה עת דודים ומדאגה אולי לא תאבה לשבת גלמוד עוד. התקשר עמה עם בחור גרוע ופחות הערך כדי שלא יתקיים הזווג כ"א זמן מועט כי יהי' נקלה ומגואל בעיניה. וכן הי' כי שהתה עמו איזה זמן ונפלה מריבה ביניהם עד כי גרשה מביתו ובתוך כך בא הבחור הנ"ל לביתו וילך האיש לדבר על לבו שישא את בתו ולא אבה לקחתה באמרו אולי כמקרה הזה גם אני יקרני כי תגרשני מהסתפח בכבוד ביתי ותגזול את בתך מעמי כשמוע האב הדברים האלה קרא אותו אל ביתו ויגד לו את כל לבו לאמר דע בני כי על אפי ועל חמתי היו לי הנשואין הראשונים כי למן היום הכרתיך נתתי את לבי לתת את בתי לך לאשה ומעולם לא הי' בדעתי לתת אותה לאיש אחר. אך מסבת כי הרחקת נדוד נתתי אותה לבעלה הראשון אך לבלות זמנה עד שובך פה ולתת לו מופת ע"ז הכניסו בחדר מיוחד והראה לו כי הוא מלא כלו בגדי חמודות. וכלם עשוים כמדו מכבר קודם הנשואין הראשונים ועל כל א' מצויר שמו מעשה רוקם והחדר ההוא הי' סגור לא שזפתו עין ובעלה הראשון כל זמן שהי' עמה לא זכה לראותם אף כי ללבשם. ומזה האמין כי כל מחשבתו לא הי' כ"א עליו וכי הוא הוא זווגה באמת מעולם ממש כנושא בתולה:

הנמשל מבואר בדברי הנביא שזכרנו אל תיראי כי לא תבושי גו' כי בושת עלומיך תשכחי וחרפת אלמנותיך לא תזכרי עוד כלומר כי אז יתגלה לנו אשר כל הבא בגאולות הקודמים וכל הישועות שהשגנו עד עתה היו רק להכין מוסדות אל הגאולה העתידה וא"כ יהי' ענינינו אז ממש כבחור הנושא בתולה. וזהו שסיים כי בועליך עושיך וגו' אלהי כל הארץ יקרא כלומר אז יבינו הכל אשר ראשית הכוונה לא היתה כ"א על הגאולה ההוא והיא תכלית כל דבר אשר סוף מעשה הוא במחשבה תחלה. והמופת ע"ז בהראותו ית' אותנו לעתיד אוצר המלתחה היינו כל הנסים והנפלאו' שהקדים ועשה בגאולת מצרים אשר רבים מהם הי' ענינים הבלתי מוכרחים לזמן ההוא וכמאמר הנביא (מיכה) כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות הוראת מלת אראנו לאמר כי אז תפקחנה עינינו להכיר פעולת כל נס שהי' ללא צורך הזמן ההוא. אבל עיקר המכוין בהם הי' להכין נסים וטובות הגאולה העתידה וא"כ יש מזה לנו מופת גדול כי הוא אלהינו מקדם ולא יתעמר בנו ת"ו עד הדור האחרון. וזהו שסמכו ז"ל מאמר אשרי הגוי אשר ה' אלהיו וגו' לדבריהם אח"כ משבחר ביעקב ובניו קבע בו ר"ח של גאולה שבו נגאלו ישראל ממצרים ממצרים ובו עתידים להגאל שנאמר כימי צאתך מארץ מצרים וגו' ובו רמז להם לישראל שהוא ראש להם לתשועה כלומר כל הנסים מהכנות האלו יתנו עדיהן כי מעולם ועד עולם כל מחשבותיו ית' עלינו לתת לנו אחרית ותקוה בגאולה העתידה במהרה:

ונבאר דברי הנביא (ישעי' ס') אני ה' בעתה אחישנה. שלכאורה ההוראה מזה שימהר ית' גאולת העתידה ואיך יהי' כזאת אחרי כי הזהיר ית' אותנו לבל נהי' נמהרים. ומה גם כי מלות בעתה אחישנה מתנגדים זה לזה. וכבר הרגישו רז"ל בזה ודרשו זכו אחישנה וגו'. אמנם יבואר הדבר עפ"י מליצה:

(צב)

משל לאורח שנתאכסן בבית אכסנאי אחד פעם בא מן השוק טרם הגיע עת האוכל המשוער בחצי היום בעבור שהי' לו דבר נחוץ אחר כלות השעה ההיא והוצרך להקדים מאכל שלחנו קודם זמנו ויהי בבואו הביתה ויבקש לאכול אמרה לו המבשלת מה אעשה לך אחרי כי עדן לא הבשילו המאכלים ומרוב הפצרתו בה ערכה לו שלחנו ותתן לפניו לאכול ויהי הוא מביא המאכל לתוך פיו ולא ערב לו כי לא הי' מבושל כל צרכו אמרה לו המבשלת הלא אמרתי אליך אל תחוש עלי ואתה מהרת עצמך ע"כ המאכלים משחתם בהם ואין טעמם בם כראוי ויהי למחרת ויקר מקרה להמבשלת שהיתה מוכרחת ללכת אל איזה מקום בחצות היום וקראה לאורח ההוא לתת לו ארוחתו בשעה הקודמת ויאכל ויערב לו אז אמר לה האורח הלא אמרת לי שאין טעם בהמאכל הבא במהירות וכהיום מהרת לתת לי קודם הזמן ואעפ"כ ערבו לי המאכלים ותאמר אליו הלא תדע ההבדל כי אתה אם תמהר ותחוש על המאכל אין טוב כי הלא אתה אין לך עסק בבישולי המאכלים לדעת מתי הם מבושלים על גמרם אך אתה מסבת רעבונך תחפוז לתת לפניך ע"כ לא יערבו ע"י מהירתך כי עדן לא נתבשלו כראוי משא"כ מה שמהרתי הוא לבעבור ראותי כי נגמרו בטוב בישולם וכן מהירתי גם המה סבות גורמות אל המאכלים להקדים בישולם טרם יגיע עת האוכל נמצא ההבדל בין מהירת האורח למהירת המבשלת כי הוא ממהר לתת לו לאכול אף טרם גמר המאכלים ומהירת המבשלת הוא למהר על המאכלים שיגמרו קודם זמנן:

הנמשל כי בגאולת מצרים היו ישראל נמהרים אל הגאולה מסבת רוב הדחק טרם נשלם זמן הגלות ע"כ לא היתה הגאולה שלמה בתכליתה משא"כ לעתיד אשר באמת קץ הימין משוער לזמן ידוע אליו ית' מתי שיטהרו ישראל ויתבררו ויתלבנו מכל חלאת זוהמת מעשיהם אשר האפשר כי יזדרזו ישראל וימהרו ויחישו לשוב בתשובה שלמה אזי הוא ית' ימהר ויקדים הגאולה ומה גם כי כל זאת הוא בידו ית' וכמאמר הנביא (יחזקאל נ"ו) ונתתי לכם לב חדש ואת רוחי אתן בקרבכם וגו'. וזהו שהנביא מקדים תחלה ואומר ועמך כלם צדיקים וגו' הקטן יהי' לאלף והצעיר לגוי עצום אשר השמות האלו מורים על אושר שלמותם וטהרתם ובראותו ית' כי כבר נגמרו בשלמות והגיע עתם עת דודים ימהר ויגאלם. וזהו שדייק אח"כ אני ד' כלומר אך לי נאה למהר ומבאר ואומר בעתה אחישנה כי יכולת בידי לעשות סבה המביא העת להיות קודם נמצא ההבדל בין מהירת ישראל למהירתו ית' כי בשימהרו ישראל הנה ממהרים ע על גאולתם והצלתם אף אם טרם הגיע העת לא כן הוא ית' ממהר על העת שתגיע קודם וזהו אני בעתה אחישנה:

והי' כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם וגו'. כבר התעוררו בזה רבים מהמפרשים מדוע החליפו ז"ל בסדר ההגדה תשובות השאלות מסדר שהם כתובים בתורה כי מאמר והגדת לבנך וגו' אמרה התורה לשאינו יודע לשאול והם ז"ל לקחו מאמר זה לתשובה על שאלת הרשע לי ולא לו. גם ראוי להבין מדוע החליטו ז"ל על השואל הזה לכם ולא לו ולא אמרו כן בשאלת מה העדות וגו' עד אתכם מה יתרון במלת אתכם על מלת לכם. אבל הנראה לדעתינו כי הם ז"ל לא החליטו לכם ולא לו ע"י דיוק מלת לכם. אבל החליטו זאת ע"י הוכחה היותר מוכרחת כי הנה:

(צג)

למשל אם יראה אדם בבית רעהו שעושה המשרת ענין זר שהוא נוקב כותלי הבית וכדומה. הנה אם לו לב חכם הלא כה תהי' שאלתו אל המשרת אמור נא ידידי למה צוה עליך אדונך המלאכה הזאת ומה הי' כוונתו בזה והוא כי החליט תחלה בלבו אשר באין ספק לא הי' עושה המשרת העסק הזה מלבו אם לא כי מוטל עליו לסור אל מצות אדונו לכן הוא שואל את פיו להגיד לו הטעם והסבה שכוון בזה אדונו. אמנם האויל יעיז ויאמר אל המשרת למה אתה עושה כן ומדוע תעמול בזה והוא כי מפאת זדון לבו ועריצת נפשו לא תשאנו רוחו להחליט בעבור שהוא מחויב לעשות ככל אשר יצוהו אדונו ולא יעשה הדבר מלבו. הנמשל ככה ראה איך רמז הכתוב ענין ההבדל הזה בצחות לשונו וכמו שזכרו רז"ל חכם מהו אומר מה העדות וגו' אשר צוה ד' אלקינו אתכם. מורה בלשונו הוא שואל לאביו אולי אתה יודע מה היתה הסבה אל אדונך שצוה עליך כן וזהו מובן מעצמו שהוא מחליט על העבדים אשר אחרי אדוניהם ילכו וממצותיהם לא ישנו וא"כ כלל בזה גם א"ע. ולכן קבע לו הכתוב תשובה לנכון להעיר אותו על טעם המצוה והוראתה. לא כן מה העבודה הזאת לכם ההוראה כי השואל מחליט ואומר מדוע המלאכה הזאת בידכם ומה לכם העבודה הזאת. וזה אינו מעלה על לבו כי עלה עלינו עול מצות אדון כל הארץ שאין לנטות עוד ימין ושמאל. וא"כ ממילא ע"י שאלתו זאת הוא מחליט ואומר לכם ולא לו כלומר שאין צורך לעמול בענינים כאלה ולזאת הלבישו אותו קללה כמדו ורמזו לו תשובה בעבור זה עשה ה' לי וגו' לי ולא לו והאף אמנם כי ביחוד נאמר זה אל הבלתי יודע לשאול עכ"ז נרמז בו תשובה גם לבן רשע במה שדייק בעבור זה עשה ה' לי להורות לי ולא לו ויפה המליץ עליו המגיד ואף אתה הקהה את שניו גו' אלו הי' שם לא הי' נגאל. כי אחר שהוא מחליט בלבו דעות נפסדות כאלה הי' נשאר במצרים לדראון עולם והבן היטב:

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה