משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ
חומש ויקרא · פרשת תזריע
מס' שבת (קנ"א א') אין חי' שולטת על האדם אא"כ נדמה לה כבהמה שנא' נמשל כבהמו' וגו':
(קעב)
למשל מדין ומואב עומדים מחנה מול מחנה מערכה לקראת מערכה. ומשפט הלוחמים כי ישלחו בלילה מארב היינו שר חמשים עם חמשיו הולך על הדרכים סביב אולי יפגעו בשונאיהם וילכדם בחרמיהם וכאשר יפגע באנשי מחנהו לא יעשה לו כל מאומה. פעם הלכו מארב מדינים ופגעו במואבים ועמדו עליהם להרוג אותם צעק א' מהם ואמר אל תשלחו בי יד כי ממדין אני רק עתה אני עבד אצל מואב אמר לו מה לי לתת לב על מולדתך שהוא מבית מדין אחר כי אתה עובד אל שונאי נפשי ומחויב אתה לעשות אך דבר פקודתם ובודאי לזר תחשבני אם היית פוגע בי הלא את דמי שפכת ארצה וא"כ כמוני כמוך להרוג אותך. הנמשל החי' מופקדת מחק הבריאה שיהי' מורא האדם עלי'. והג"מ כאשר תפגע החי' באיש צדיק מושל שר אשר ממשלתו היא בנשמתו הטהורה שהיא שולטת על כל חלקי הבריאה א"כ גם על החי' תעלה ממשלתה. לא כן האדם אשר לא הגיע למדריגה להיות מושל רק נמשל היינו משועבד אל התאוה השולטת והמושלת עליו אז כל הברואים שולטין בו כמאמר והי' כל מוצאי יהרגוני. וגם החי' תשלוט בו והאדם לא יוכל לטעון ולומר הלא אדם אנכי כי החי' אמרי' תאמר מה לי בזה כי אתה אדם הלא כבר פשטת את כתנתך כתונת הפסים והורדת עדיך מעליך להיות ארח לחברה עם מעשה הבהמה והחי' אז המשפט שתמשול החי' בו. וזהו נמשל היינו אם הנפש נמשל מן הגוף המושל אז משפטו כמשפט הגוף שהוא מתולדתו כחומר הבהמה וצורתה לכן נדמה אל החי' ג"כ כבהמה והבן:
טעם מספיק על ענין מאמרם ז"ל (סנהדרין צ"ט) כל הנביאים לא התנבאו אלא לימות המשיח אבל עה"ב עין לא ראתה כו'. כבר התעוררו ע"ז רבים חקרי לב אשר בקשה נפשם להבין טעם העלמת גמול עוה"ב עד שנא' עליו עין לא ראתה. אכן נאמר כי הערכת והפלגת דבר מדבר יהי' על ב' פנים או שהאחד גרוע מחבירו או שהאחד מעולה מאד:
(קעג)
למשל אם תבוא אל חנות ושם סחורה אינה מופלגת בחשיבות וגם אין לה חסרון וחנות אחת מוכרת סחורה מלאה חסרונות ודאי ראוי לקנות אותה שאין בה חסרון ולפעמים יזדמן שיהי' להב' סחורה מעולה מאד כלולה בהוד ויופי אז ג"כ ראוי לקנות את המעולה מפני רוב חשיבותה גם כי הסחורה אשר בחנות הא' היא סחורה טובה אין בה שום חסרון אבל המעלות והשלמות אשר בהסחורה הב' אין לה ובע"כ מחויב הסוחר להעיר את לב הקונה להגיד לו היתרון העצום אשר בסחורתו ולשבח לפניו מעלותי' כי לולא כן למה לא יקנה מסחורה ראשונה שאין בה שום מהחסרונו' אבל אם לא' סחורה גרועה ופחותה עד מאד מלאה חסרונו'. ואל הב' בהיפך סחורה מעולה כלולה בכל המעלו' א"כ יזכה השני הזה מב' צדדים שיקנה הקונה רק אצלו והתבונן כי הוא אין מהצורך לו לשבח סחורתו בפני הקונה ולהציע לו חשבון מעלותי' כי הלא גם מבלעדי הפלגת חשיבות מעלותי' ראוי אל הקונה לקנותה ולא לקנות אצל הסוחר הא' מפני כי אצל השני אין גם חסרון א' מהחסרונו' אשר בסחורת הסוחר הא'. הנמשל אם הי' העוה"ז טוב והעוה"ב יותר טוב הי' הקב"ה מראה אלינו טוב עוה"ב והפלגת חשיבותו למען אשר לסבת הפלגת טובו ומעלתו יפנה האדם לעמול עליו ולהשיגו. לא כן אחר כי העוה"ז הוא מעות לא יוכל לתקון והעוה"ב טובו ונועמו לאין חקר. א"כ מה לו להקב"ה לגלות לנו ולשבח לפנינו מעלת העוה"ב אחר אשר גם מלבד הפלגת טובו ומעלתו ראוי לברוח אל התורה בעבור להנצל ממקרי העולם הזה:
במדרש ד"א אשה כי תזריע הה"ד (איוב ל"ח) איפה היית ביסדי ארץ וגו' מי שם ממדי' וגו' ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא כשם שיש דלתות לבית כך יש דלתות לאשה וגו' ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף אלו שלשה חדשים האחרונים ופה ישית בגאון גליך בעון גלוליך. לפי שהולד הזה כשהוא כשהוא יוצא יוצא מלא גללין וכל מיני סרוחין והכל מחבקין אותו ומנשקין אותו וביותר אם הוא זכר. והמאמר הזה אומר הבינני אמנם נבין ע"ד מליצה:
(קעד)
משל לעשיר גדול הי' לו בן ונתן עיניו לשדך אותו עם בת עני וכאשר נתועדו יחדיו לגמור השידוך התנו ביניהם שלא יקפידו זע"ז בענין ההתחייבות שיתן כל א' לפי כחו העשיר כפי עשרו בגדים חמודים ומפוארים כיד ה' הטובה עליו וזה יתן לבתו בגדים פחותים כפי יכלתו הפחותה ולא יתקנאו זב"ז ועל אלו האופנים התקשרו בקשרי התנאים. וזה עשה לבנו בגדים יקרים נחמדים מאד וזה עשה לבתו בגדים פחותים כפי דלת ערכו ועשו חתונה. ויהי כי ארכו הימים אל הזוג שכחו את אבותיהם ובית מולדתיהם והם יושבים ומביטים זע"ז ביום טוב ביום החג אשר אז דרך האנשים להחליף שמלותם ונתקנאו זב"ז ותאמר אליו מה לך אשי הלא לבשר א' אנחנו מדוע אתה תלבוש בגדי חן וכבוד ואני בבגדים פחותים כאלה עד כי בסבת הקנאה באו לידי שנאה ופירוד לבבות ויודע ברחובות קרי'. בא זקן א' ואמר להם אתפלא מאד עליכם איך שכחתם ואיך לא תשימו עין ולב אל מחצבתכם אל מקבת בור נקרתם היינו מי ומי אבותיכם של כל או"א אשר כל א' הכין לבנו כפי יכולתו וכחו אשר אם זאת תשימו על לב בכל עת אשר תשלחו יד אל בגדיכם ללבוש אז תסיר השנאה מלבבכם ולא תעלה עוד על רוחכם. הנמשל כאשר יראה האדם ויביט על הדברים המשיגים אל הגוף צרכיו ועל הכחות המשיגות והמביאות אל הנשמה את אשר היא מבקשת הם כיתרון אור מן החשך זה בא בכח טומאתו מלא שקר ומרמה ודמיונות כוזבות. ואלה מזה מן המקדש יצאו ויבואו ממעין היוצא מבית ה' ע"י כחות קדושות וטהורות ע"י יועצים נאמנים ותתן חלילה דופי לאמר מה זאת עשה אלקים לנו השליט בגופנו מדות רעות ודמיונות שוא ומדוחים להדוף ולגרש אותנו מהסתפח בנחלת ה' לאהוב השקר ולשנוא, האמת הלא תענה ותשוב על הדברים האלה חלילה לאל מרשע ומעשה ה' צדקו יחדיו אבל כחות מנהיגי הנשמה הם כלם על אופן שנבראו רק מנהיגי הגוף הם תולדות שנתחדשו אחר הבריאה ע"י הנחש וזוהמתו שהטיל בחוה בעסקו עמה והאדם הסכים על דברי' ונתמזגו גם בו הכחות הרעות האלה. וא"כ כל מה אשר תמצא השגה טובה ותמימה היא מהבריאה מנהגת על משפטה הראשון שהכין לה בורא ית' וכן העקלקלות והעקמימות נתחדשו וילכו ע"י כחות המחודשות כמאמר (משלי ג') כי תועבת ה' נלוז ואת ישרים סודו כי הנלוז הוא סר מדרך הישן אל החדש ואצל ישרים נשאר סודו אשר נתרשם בה מאז ומקדם וכמה רמז על הדברים האלה אליהו בן ברכאל כמ"ש (איוב ל"ו) אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק כמו שאמר הזקן אל הזוג הנ"ל זכרו נא מאין באתם מי אביך ומי אבי' וזהו אשא דעי למרחוק כלומר אזכור יקר בחי' האדם שהי' בה בעת הבריאה קודם החטא ועי"כ ולפועלי אתן צדק כי הנני רואה מעשי ה' יחדיו הם תמים וישרים רק האדם עשה מעצמו מה שעשה אבל מאתו לא תצא הרעות. וזהו ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך. ובא מדרשם ז"ל בעון גלוליך לפי שהולד הזה כשהוא יוצא יוצא מלא מלא גללין וכל מיני סרוחין והכל מחבקין ומנשקין אותו הורו בזה מפעלות הבורא ית' שנתן דמיונות כוזבות לאדם בכל עת ובכל זמן כפי הצורך אל ישובו של עולם כמאמר חז"ל (שבת קנ"ב א') כי הוא אמר ויהי זו אשה הוא צוה ויעמוד אלו הבנים אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחרי' וכן הילד בצאתו מרחם אמו והוא מלוכלך ברירין ודמים אז כמה גדולה עליו האהבה מאביו ומאמו לאין ערך וכל אשר יגדל ויזדכך עד אשר יטהר מכל לכלוך תתמעט האהבה אליו עד אשר בהגיע הבן לאמצע שנותיו תהי' באהבה מעט מזעיר וע"פ האמת הי' ראוי להיות בהיפך אשר כל יותר שיגדל הוא ראוי יותר לאהבה בעבור צחצחותו ונקיותו וע"כ תראה כי רק הסכלות מכרחת את אביו ואת אמו לאהוב אותו במדה ומשקל כפי צרכו של הולד ואמר הטעם אל מה אשר הקב"ה מכלכלה טפשות וסכלות. לזה אמר בעון גלליך היא זוהמת הנחש אשר מסבת החטא של אדם הראשון נתחדש גזירה חדשה הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ואי אפשר שיתקיים הולד ויתגדל בזולת רחמי מולידיו כי אם לא חטא אדה"ר הי' מתנאי הבריאה שהי' הולד נולד בשלמותו הטוב שלא יצטרך אל מגדלים ואומנים כמו שתהי' לעתיד עתידה אשה שתלד בכל יום ובדין הטיל הקב"ה ההריון והגידול עליהם והוא משוער בפלס ומאזני משפט:
(קעה)
למשל מי שהזיק את חבירו עד שאין בו יכולת לעשות מלאכתו להתפרנס אז מחויב המזיק לתת לו כפי מחיתו כל ימי שבתו בטל ממלאכתו. ואם יתרפא במקצת ויוכל להתפרנס מעט גם המזיק ימעיט הסך הקצוב שנותן לו בכל יום עד אשר יתרפא מכל וכל ואז לא יתן לו המזיק כל מאומה כי יתפרנס ממלאכתו כמקדם. כן הדבר בהילד הנולד כל זמן אשר זוהמת הנחש קיימת והקללה ארבה עצבונך והרונך קיימת והולד יוצא לעולם כאפרוח חלוש ומזוהם ומרוחק מבני אדם מוטל על אביו ואמו לסבול הזיקו לשאת אותו על שכם ועל כסף יסבלוהו. וכל אשר יגדל ויוכל לעזור את עצמו מעט תתמעט ג"כ מעט הרחמים בלב מולידיו עד אשר יגדל ויהי' לאיש יברכו עליו ברוך שפטרני. וזהו ואומר עד פה תבא כלומר כי לא לעולם תהי' האהבה גדולה כל כך לשאת אותו על שכמם והטעם ופה ישית בגאון גליך ובא באורם בעון גללין כי הם גרמו זאת אל הולד שיהי' מזוהם ואין מהצורך אל המולידים רק להשלים מה שנחסר ממנו על ידם:
אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת וגו'. מדרש הה"ד נכונו ללצים שפטים משל למטרונא שנכנסה לפלטון של מלך כיון דחמית מגולבין תלן דחלת (פי' שראתה רצועות ומקלות תולין היתה מפחדת) אמר לה המלך אל תתיראי אלו לעבדים ולשפחות אבל את לאכול ולשתות ולשמוח. כך ששמעו ישראל פרשת נגעים נתיראו אמר להם משה אל תתיראו אלו לעכו"ם אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח שנא' רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנהו. ונמתיק הענין:
(קעו)
משל לקצב גידל יתום בתוך ביתו והנער הי' חכם מאד מלומד בכמה חכמות. וכאשר הי' ברצון הנער לעסוק בחשבונו'. הי' החצב הקצב נותן לו עצמות קטנים וימלא אמתחתו עצמות ועשה בהם חשבונות רבות ויהי בהגיע עתו עת דודים ויקח אותו עשיר א' ויהי לו לחתן וילבישהו והספיק לו כל מחסוריו כמשפט בני הקצינים. פעם הי' העשיר מטייל עם הנער וראה הנער לפניו עצמות קטנות מונחים באשפה וירץ וילקטם ויאסוף אותם אל חפניו וישאלהו חותנו מה לך ללכת במקומו' המטונפות כאלה להרים עצמות מהאשפה השיב ואמר כי הוא צריך להם לחשבונותיו כמשפטו מנעוריו. אמר לו העשיר כל זאת בהיותך בבית איש עני. אבל עתה הלא אתה בבית איש עשיר יש לאל ידך לעשות חשבונותיך במטבעות זהב וכסף ואני אתן לפניך כחפץ לבבך. הנמשל כי הנה כבר אמר החכם ע"ה (קהלת ח') כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אשר ע"כ אמרו (חגיגה ה' א') כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם כי מי יאמר זכיתי לבי כו' רק ההסתר פנים יזדמן על כמה דרכים יש אשר יגיענו עונשים קשים רעות רבות ח"ו. ויש יתיסר בענין קל עד כי חז"ל אמרו (ערכין ט"ז ב') עד היכן תכלית יסורין תנא אפי' הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלה בידו שתים אשר לכאורה אין נ"מ בדבר כי מאן דכאיב לי' הוא יודע מכאוביו. אבל האמת כי חז"ל באו לבאר כי יען וביען אין אדם צדיק בארץ שיחי' בעולם בלא יסורין שהמה מכוונים מאתו ית' להישירו ולהשלימו להעלותו ממדריגה למדריגה שלמעלה ממנה ועכ"פ ראוי שיהי' הבדל בין עובד ה' לאשר לא עבדו גם רי שניהם נדונים ביסורין כי היסורים יזדמנו בכמה מדריגות מתחלפות יש נתיסר עד שהוא עני וכואב הוכח במכאוב על משכבו ויש איש עשיר שבע ודשן וכאשר יחסר מידו איזה דבר ולא ימלא רצונו יתן אל לבו כי זה לו למזכרת אשר מלמעלה מעוררים אותו לפשפש במעשיו ע"כ אמרו בדרך כלל רל שאינו בהסתר פנים אינו מהם כי מי אשר הקב"ה בוחר בו הוא מקיים בו ואוהבו שחרו מוסר רק חקרו עד היכן תכלית יסורין ר"ל שלא יחסר לצדיק חפץ לבבו מלא ברכת ה' ועכ"ז יתקיים בו ואוהבו שחרו מוסר. לזה אמרו אפילו הושיט ידו כו' גם דבר קטן כזה נחשב לו ליסורין כי גם עי"ז יתעורר ויזכור לעלות למדריגה הראוי' ואין מהצורך להקיצו במהלומות בכשיל וכלפות בנגעים ומכאובו'. וזהו מאמר המדרש נכונו ללצים שפטים כי לפי גסות ענינם מהצורך להעירם במהלומות. משל למטרונה כו' אמר לה המלך אלו לעבדים כו' אבל אתה אם לפעמים יהי' בלבי כעס עליך די לי אם אגרע מאכל א' ממאכלים אשר הכינותי לפניך לאכול ולשתות ולשמוח. וכן אמר משה לישראל והבן:
ועם דרכנו יתבאר יפה מאמרם ז"ל במדרש (סוף פרשתנו) והי' בעור בשרו לנגע צרעת לפי שבעה"ז הכהן רואה את הנגעים אבל לעתיד אמר הקב"ה אני מטהר אתכם הה"ד וזרקתי עליכם מים טהורים וגו'. ונקדים מאמר (שמות ט"ו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. ורבים מתפלאים אם אין מחלה רפואה למה. והנראה ע"ד מאמר (ירמי' י"ז) עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו אני ד' חוקר לב ובוחן כליות ולתת לאיש כדרכיו כפי מעלליו ויבואר הכל ע"ד דמיון:
(קעז)
משל אל מי שהי' יושב בכפר מקום שאין בו עובר ושב ונחלה ונפל למשכב ואין לו מציל ובמקרה סר שמה סוחר א' לתת מספוא לחמוריו ובא אל הבית והחולה בוכה ומתחנן אליו השמיעני ידידי כי אני עני וכואב. ויאמר אליו הסוחר אין עלי לעשות לך טובה יותר גדולה כ"א לקחת אותך ולהביאך אל העיר וידעו רבים ממכאוביך ובאין ספק ישתדלו עבורך להצילך. וזה ממש מאמר הנ"ל עקב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו כי אין רואה ואין יודע את אשר בסתר לבו שישתדל להצילו מחליו רק אני ה' חוקר לב ובוחן כליות ואחר אשר אני יודע חליו מה עלי לעשות רק לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. פי' לגלות את חליו לעיני בני אדם ויוכיחו אותו להחזירו למוטב. אמנם אם האדם הי' נותן לבו להתעורר מעצמו להשתדל בתורה ומצות לרפאות נפשו לא הי' צריך אל הנגעים ואל חלאים רעים בגלוי כי אין אלו אלא להודיע לו ולאחרים. וזהו מאמר אם שמוע תשמע וגו' כל המחלה וגו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך ולפני נגלו כל תעלומות. וזה בעצמו מאמר המדרש לפי שבעה"ז הכהן רואה את הנגעים כלומר אבל המנוגע בעצמו לא יראה בהיותה על הנפש כי עי"כ הי' מהצורך שתבוא בדרך ההשתלשלות על עור הבשר עד שיבוא אל הכהן. אבל לעתיד אמר הקב"ה אני מטהר אתכם שנהי' סרים למשמעתו ית' ויטהר וירפא נפשותינו מכל טומאה שנא' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'. אז יקוים בנו מאמר כל המחלה וגו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך: