אור ברסלב
משלי יעקב חומש ויקרא

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש ויקרא

חומש שמות

פרשת ויקרא

כלל הדברים כי כוונת החכמה העליונ' במצות בנין המשכן והמקדש ולהקריב בו קרבנות לזכות את נפשותינו בעבודת מלכנו בקדש כמאמר (ויקרא ט') זה הדבר אשר צוה ה' תעשו וירא אליכם כבוד ה'. ומעתה לא נפלאת הוא מאמר הנביא (ירמי' ז') כה אמר ה' עולותיכם ספו על זבחיכם ואכלו בשר כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מא"מ על דבר עולה או זבח (ישעי' א') למה לי רוב זבחיכם אמר ה'. ובהשקפה ראשונה הוא מתנגד לכל ספר תורת כהנים. ולפי הענין נאמר עתה כי הנה ידענו אשר יסוד ועיקר עבודתינו הוא אם העבוד' תהי' לשמה:

(קמב)

משל ע"ז לא' גמר אומר עם בע"מ שיבנה לו בית מחי' אשר בכללה יש בתים וחדרים חלוקים אם לצורך דירתו אם לצורך כל כליו וחפציו שיהי' לכל סוג חדר מיוחד הראוי לו וקצב לו כך וכך בעד מלאכתו והגביל לו זמן להתחלת מלאכת הבנין וכעתה אחר אשר התפשר עמו וקצב לו שכרו רשם על נייר קטן ענין ההתקשות בדרך כלל איך פ' הבע"ה מחויב לעשות לפ' בית נחלה וכך וכך יהי' ארכו ורומו ורחבו וכך יהי' שכרו. ויהי כי קרבו הימים ימי התחלת המלאכ' עשה עמו כתב נכון ורחב ורשם בו מעשה הבנין וכל פרטיו והבע"מ התחיל לעשות מעשהו כל עץ ועץ תיקן אותו כראוי לכל חלקי הבנין כמעשה חרש עצים. נטע קו יתארהו בשרד יעשהו במקצעות ומעצד ולא היו חסרים כ"א ההרכב' להעמיד הבנין על תלו והאויל הזה הזה אמר בלבו כי כבר יצא י"ח גם בלי ההרכב' ובא ואמר להבע"ה בא וראה כי אני כבר עשיתי לך כל הרשום תוך כתב הגדול הנעשה בינינו הא לך כל הכותלים והדלתות והחלונות והקורות ואתה אם רצונך תוכל להעמידם ולהרכיבם כ"א וא' במקומו הנכון לו. ויאמר לו בעה"ב נבל מה תעשה עם הכתב קטן הנעש' בינינו ראשונה. הנמשל הקב"ה אמר אל משה בעודם במצרים בדרך כלל (שמות ג') בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה ואח"כ כאשר עמדו על הר סיני אז ביאר הקב"ה ע"ד פרט כל פרטי העבודה ומעתה הנה העושה מעשה העבודה בשלמות אבל ברוחו רמי' כי כוונתו בה אל מה שמפיק טובתו העובד הזה הוא מקיים את הנאמר בסיני אבל לא מה שנאמר למשה במצרים תעבדון את האלהים וגו' וזהו כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מא"מ על דברי עולה וזבח. כ"א את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלקים וגו' והלכתם בכל הדרך אשר אצוה אתכם. ר"ל אשר אצוה אתכם בעתיד ע"ד פרט במעמד הר סיני:

וכבר כתבנו כדברים האלה (בקול יעקב) על מאמר הנביא (ישעי' נ"ח) הכזה יהי' צום אבחרהו כי גם ענין הצום גם ענין הקרבנו' לא בחר ה' בעבור עצמותם רק בעבור היותם סבה אל ההכנעה והתשובה כאמרם ז"ל (ברכות י') אגרא דתעניתא צדקתא. ובזה הרוחנו תשובה נכונה על קו' רבינו המהרש"א ז"ל על מאמר (ברכות ל"ב ב') אמר ר"א גדול התענית יותר מן הצדקה וקשה כי בפרק קמא אמרו אגרא דתעניתא צדקתא עכ"ל. אבל הדבר מובן מאד:

(קמג)

משל חייט א' בא אצל עשיר ומבקש ממנו שיתן לו בגדים לתקנם ויפן וירא כי הם שלמים מה עשה החייט המתין עד אשר יצאו כלם מהבית ויפתח כל התפירות מהבגדים וכאשר נתודע הדבר להבעה"ב נתמלא עליו חמה להומו ולאבדו. ויען החייט ויאמר בי אדוני העון הזה אנכי אחייטנה ואתקן את אשר שחתי ויקח הבגדים ויעש אותם כתיקונם הראשון. אח"כ שלם לו הבעה"ב בעד מלאכתו הנה התשלומין האלה ודאי תאמר שאין לקרוא אותם שכר מלאכה רק צדקה גמורה:

הנמשל כל המצות אשר האדם עושה ואח"כ הוא מקבל שכר עליהם זה נקרא שכר מצוה לא כן התענית שאין מצוה כלל רק כאשר קלקל נפשו בחטאתיו אז מתקן בתעניתו ומי ביקש זאת מידו וא"כ אגרא דתעניתא אינו רק צדקתא והבן. ובמקהלות המלצנו מאמר זה ע"פ דמיון:

(קמד)

משל עני א' הי' דופק על דלתי העשיר לאמר עלי לבי דוי לחם לא אכלתי כל היום גם אשמורה בלילה עתה השב נא את נפשי הנכאה בפת לחם ויכעס עליו ויצו להכותו על שהקיץ משנתו למחר הי' י"ז בתמוז ויתענה גם העשיר ויהי לעת ערב קרא את העני לביתו לאכול עמו לחם כי ביום התענית הרגיש היטב צער העני. וזהו אגרא דתעניתא צדקתא. הוא הוא שאמרנו כי שכר התענית אינו בעבור התענית עצמו רק על מה שמקבל עליו להצדיק מעשיו מעתה. וזהו הכזה יהי' צום אבחרהו יום וגו' הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע וגו' והכניס בדבריו מאמר הן ביום צומכם תמצאו חפץ:

(קמה)

משל לעני שקנה עז והביא אותה לביתו ואשתו העני' נתמלאה שמחה וגיל כי יהי' לה חלב לפרנס בניה האומללים ותמהר ותקח כדה על ידה ותלך לחלוב העז ולא נתנה חלב מאומה ונהפכה שמחתה לאבל והתחילה מיללת עליו. ויאמר לה בעלה הלא בהכרח להמתין מעט להכניסה לדיר לתת לה תבן ומספוא אח"כ תוכל לחלוב בטח:

הנמשל כי המה אומרים למה צמנו ולא ראית וגו' מה פעלנו עם הצום ע"ז הוא משיב הן ביום צומכם תבקשו תיכף למצוא חפצכם התעכבו נא ואראה מה פעל התענית בכם וכי תשובון מאון הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע וגו' הלא פרוס לרעב לחמך וגו':

(קמו)

והמשל בזה בן כפר בא לדור במלון א' ויהי בלילה הלכו בהמותיו על שדה תבואות. וצוה השר לקחת אותם אל הדיר שלו וילך הכפרי וישאל מפי שכניו מה לעשות בזה לפייס את השר ויספר לו לאמר כבר קרה כן לפלוני ויקח בידו מנחה מיני מגדים ויביאם לבית השר ובזה הוציא את שלו מתחת ידו וילך גם הוא ויקח מנחה ויבא אל בית השר. והשר לא הי' אז בביתו הניח המתנה על השלחן והלך אל הדיר ולקח בהמותיו אח"כ נתודע הדבר אל השר ויקצוף עליו מאד כי האויל הזה לא ביקש מאומה מאת פני השר ולא התחנן לו גם פניו לא ראה והעיקר הוא הבקשה והתחנונים אשר ידבר רש והבן:

ועוד נוכל לדמות על מאמר הנביא (ישעי' נ"ח) הכזה יהי' צום אבחרהו וגו':

(קמז)

משל לתינוק רוכב על המקל ברחוב ואביו מבקשו לאמר חדל בני ממעשים האלה והא לך ג' גדולים ומה לך לשטות זה וביום מחר נתן לו ג"כ ג' גדולים בקחתו המקל לרכוב. פעם נסע אביו למרחקים על זמן רב והנער הי' עושה מעשהו באין מוחה בידו ובכל יום אשר לא עשה סכלות כזאת כתב על הפנקס שמגיע לו מאביו ג' גדולים. וירבו הימים ואביו בא לביתו בא לפניו עם פנקס ותבע אותו בעד כל פעם ג"ג ויאמר לו אביו וכי אפשר בידי לתת לך בעד כל פעם ג"ג השיב הנער ואמר דע אבי הלא לאמונה כי אני מזלזל המקח כנגדך כי רק בעבורך אעשה זאת לעזוב מקלי בעבור ג"ג אבל אצל איש אחר הייתי דורש עשרים בעד כל פעם וכשמוע אביו את דבריו חרה אפו ואמר לו נבל כאשר היית נער ורך הייתי מפייסך שלא תעשה שטות כזה והיום אשר כבר נהיית לאיש גם אם יתנו לך כל כסף שבעולם אין לך לעשות זאת ואתה נבל תבקש עוד שכר על שלא עשית נבלותך:

הנמשל זה עצמו תשובת הכתוב על שאלתם למה צמנו וגו' השיב ואמר הן ביום צומכם תמצאו חפצכם אמר כמתפלא וכי דבר חפץ הוא בידם לבקש שכר על העדר העסק בדברים הבהמים הכזה צום אבחרהו וגו' ר"ל גם התענית מצד עצמו אינו תענית אם אינו פועל סגולתו וכמו שכתב הרב המורה ז"ל (בל"ב משלישי) כי ענינים כאלה (גם התענית גם הקרבנות) הם מעשים הבלתי מכוונים לעצמם והם אך תחבולה לבוא על ידם אל הכונה הראשונה וגו'. וכמאמר (שמואל א' ט"ו ט"ו) החפץ לה' בעולות כשמוע בקול ה'. הנה שמוע טוב מזבח טוב להקשיב מחלב אלים:

ויקרא אל משה במדרש ד"א אז דברת בחזון לחסידך מדבר במשה שנדבר עמו בחזון ובדיבור שנאמ' פא"פ אדבר בו ומראה ולא בחידות וגו' עד כל ישראל עומדים לפני הר סיני ואומרים אם אוספים אנחנו לשמוע וגו' ומכלם לא קרא הדיבור אלא למשה שנאמ' ויקרא אל משה. הנראה בכוונת הדברים ע"ד מאמרו ית' (שמות י"ט) הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם:

(קמח)

משל לשר גדול שהי' לו בעירו איש א' שהי' חביב ונכבד מאד בעיניו והי' יודע לדבר עם השר בכל הלשונות שהי' השר מדבר בהם. פעם א' בא השר אל העיר והלכו כל תושבי העיר לקראתו ובתוכם הי' האיש הזה וישא השר את עיניו וירא את האיש הזה וידבר אתו אבל דיבר אתו בלשון אנשי המדינה. ויתפלא האיש עד מאד מדוע לא דיבר עמו בשפה נכרית ארמית צרפת וכדומה הלא השר יודע גם לשונות זרות ויאמר אליו השר הלא תדע כי בזה גליתי היום הפלגת אהבתי אותך כי אם בחרתי על דל שפתי שפה אחרת לדבר אתך לא הי' נודע אל ההמון רוב אהבתי אותך כי מה שאני מדבר עמך ולא עמהם כי ידעתי כי הם אינם מבינים שפה זרה. אמנם עתה אשר פתחתי פי בלשון המדינה ועכ"ז איני מדבר כ"א עמך ידעו כלם כי דברתי רק עמך מאשר יקרת בעיני ונכבדת מאד מכל ההמון:

הנמשל וזה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בהשתלשלות עד גדר אנושי בעבור ישמע העם בדברי עמך ואז גם בך יאמינו לעולם אחר כי יתברר להם כי נפלאת לי אהבתך. וזהו אז דברת בחזון לחסידך זה משה שנדבר עמו בחזון ובדיבור שנא' פא"פ אדבר בו ומראה ולא בחידות כלומר ולא בגדולות ובנפלאות מהשגת כח אנושי וכאמרם ז"ל (שמות רבה ה') קול ה' בכח מלמד שנגלה לכל א' וא' לפי כחו. ועכ"ז מכלם לא קרא הדיבור אלא למשה שנא' ויקרא אל משה:

אדם כי יקריב מכם וגו'. מדרש זה שאה"כ הבן יקיר לי אפרים וגו' עשרה נקראו יקרים התורה והנבואה וכו' התורה מנין שנאמר יקרה היא מפנינים וגו' הסכלות מנין שנאמר יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט. ובהשקפה ראשונה הדיבור כמו זר איך יתכן להחליט על הסכלות כי הוא מן הדברים היקרים שנבראו בעולם. וגם מאמר המלך החכם ע"ה (משלי א') עד מתי פתים תאהבו פתי וגו' לא אמר למה פתים תאהבו פתי אשר מכותלי שאלתו ניכר היותו מחליט על הפתיות כי ראוי לאהוב רק שאל עד מתי והדבר פלאי. אמנם נבין הענין ע"ד מאמר ר' מאיר ע"ה (אבות ו') כל העוסק בתורה לשמה זוכה לדברים הרבה כי סוף הכבוד לבוא שמגלים רזי תורה וכל החכמות והידיעות:

(קמט)

משל לא' שנפל לו בירושה בית מקרובו שהי' עשיר מופלג אבל העלים מעיני כלם עשרו וסגולתו ולא רצה שידע הזולת שהוא עשיר מה עשה הטמין כל אוצרותיו בחורי הבית ובמחילות עפר ולבסוף מת מת בלא מלין ולא הי' יכול לצוות לביתו ולא ידע איש את קבורת עשרו וגם היורש ההוא לא ידע אתו מה בבית לימים נאבד אל היורש חפץ ושם פניו לבקש החפץ בחורי עפר וכפיס ומדי חפש מצא מטמון יקר מכסף וזהב ואת החפץ לא מצא וחפר במקום אחר ומצא עוד מטמוני מסתרים עד כי טרם מצא החפץ הנאבד לו מצא כל המטמונים שטמן הבעה"ב ולבסוף מצא החפץ שלו והי' החפץ ההוא יקר בעיניו מאד באמרו כי אך על ידו עשה לו את כל הכבוד הזה. הנמשל הקב"ה נתן מעט סכלות לבני אדם ובעבור זה נפשו משתוקקת יומם ולילה לעמוד על אשר יחסר לו ועי"ז הוא חופש כל חדרי התורה אולי ימצא מה שלבו חפץ ומדי עיונו וחפישתו זוכה ומוצא דברים הרבה ומביט נפלאות מתורתו וזהו יקר מחכמה מכבוד סכלות מעט:

נפש כי תחטא בשגגה מכל מצות ה' אשר לא תעשנה כלומר מה שיקרה אל האדם חטא בשוגג הוא לאות כי שגג בכל מצות ה' שלא עשה אותם כמשפט הראוי והנכון לכן לא ישמרו ית' שלא יבא חטא לידו הוא שאמרו רז"ל כיצד צריך אדם להתודות ערב יוה"כ מודה אני כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד והכוונה מבוארת כמו שאמרנו:

(קנ)

משל לא' שהי' דרכו לקנות גניבות וגזילות מיד הגנבים והגזלנים. והי' עומד במקום שהגנבים עומדים ומצוים שמה למען אשר בהזדמן להם גזילה ת"י יקנה אותה מהם. פעם הלך אל המקום ההוא ומדי עברו פגעו בו המשודדים ולקחו ממנו כל אשר לו הי' מתודה ובוכה לאמר מי גרם לי זאת היא מה שעמדתי על דרך רע לכן עלתה לי כך. הנמשל כבר נאמר (תהלים קכ"ה) כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים בתנאי למען לא ישלחו הצדיקים בעולתה ידיהם. כלומר שלא יתערב זר במעשיהם הטובים:

ושחט את בן הבקר וגו' והקטיר הכהן את הכל המזבחה וגו' ואם מן הצאן וגו' והקריב הכהן והקטיר וגו'. ובמדרש נאמר הקרבה בצאן ולא נאמר בשור כדי שלא יאמר אדם בעצמו אלך ואעשה דברים מכוערים דברים שאינם ראוים ואביא שור שיש בו בשר הרבה ואעלה לגבי מזבח והרני עמו ברחמים ומקבלני בתשוב' לכך נאמר הקרבה בצאן ולא נאמר בשור. ונבוא אל הביאו' כי זה הכלל שעיקר התשובה מן האדם הוא העצב והדאגה על חליו כי היה בסכנה עצומה ומשתדל מעתה באמצעים העלולים לרפאות ולהצילו מרעתו. וזה ונרצה לו לכפר עליו כלומר הסליחה תהיה לפי גודל תשוקתו והשתדלותו אל הרפואה:

(קנא)

משל לעשיר שהיה עושה משא ומתן שלו ע"י שלוחים. ויקר מקרה של המשולחים כי פשעו במשמרת הסחורה ונגנב מהם כל סחורתם ויראו מאד לשור לביתם כי איך יעמדו לפני הסוחר. והשתדלו והרבו תחנה ובקשה שיתפשר עמהם כמה יתנו לו בעד ההיזק ויתפשר עמהם א' למאה. למשל הסחורה היתה בערך שלשים אלף ויתפשר שיתנו לו ג' מאות זהובים. אבל גם זאת היתה יותר מיכלתם ועשה להם חנינה שיתנו לו סך זה מעט מעט היינו בכל שבוע יתנו לו ג' זהובים. ואחד מהם היה דל מאד ונזדמן לו שבוע שלא הביא בידו רק ב' זהו' והי' מבקש את פני הסוחר שיקבלם ממנו כי באו לידו בקושי גדול וגם המה יותר יותר מיכלתו. והשני מלא את ידו והביא בכל שבוע ארבעה זהובים יותר ממה שהבטיח והעומדים שם ראו את פני הסוחר כי יותר ערבה לו נתינת הראשון גם כי היה פחות ממה שהבטיח יותר מהשני שנתן יותר ממה שהבטיח. ושאלו אותו ע"ז והשיב כל הדברים והטעם כי הנתינה גם כי תהיה כפלים ממה שהבטיחו לי הוא כאין וכאפס בעיני נגד ההיזק שעשו לי רק עיקר התשלומין הוא הבושה שיתביישו מפני ויתנו אל לבם מהיום והלאה להזדרז במסחרי כמשפט לאיש נאמן ואז אקוה כי הם יכולים למלא לי כל ההיזק בנסיעה א'. היינו שישתדלו להמעיט ההוצאה ויתאמצו לבחור סחורה היותר טובה ומשובחת במקח טוב ויתנו לבם למכור ביותר ריוח וישתדלו ליגוש את החובות שכבר נתיאשו ממני ואם יעשו כן יבא כמהלך חסרוני וכל זה אקוה באותו שהביא פחות ממה שהבטיח א"כ הוא בא לפני בבושה וברוח נכאה. לא כן השני כי הוא הביא יותר ממה שהבטיח א"כ בא בעזות מצח ולבו גס בו כאלו כבר מלא לי כל ההיזק הקרן גם הריוח וא"כ הלא יהיה קל בעיניו לפשוע שנית אחרי שדומה בעיניו כי מלא כל ההיזק שלי. הנמשל המביא קרבן לד' על דרך האמת הלא אצל הקב"ה אינו כלום נגד הפגם אשר עשה בחטאו רק עיקר סמך הסליחה שימחול לו ה' לסבת הלב נשבר ונדכה של המביא. כמאמר זבחי אלהים רוח נשברה וא"כ מי שאין ביכלתו להביא רק כבש או איל הנה הוא בבושה וכלימה והבושה הזאת תביאהו מעתה להזדרז ולהשתמר מעון ומחטא ומעצמו יתמלא ההיזק בכפלים לא כן מי שמביא שור גדול ומלאו לבו לאמר העשרתי את קוני ושב מן המזבח בלב שמח כאלו הקב"ה הרויח ממנו ולא זאת בלבד שלא יזדרז מהיום להטיב מעשיו כ"א עוד יהי' קל בעיניו לעשות מה שלבו חפץ לכן לא נאמר הקרבה בשור כי מאמר והקריב מורה שהחוטא מתקרב אל הקב"ה והוא ית' אליו ולא כן הדברים כנ"ל והבן:

ונפש כי תקריב קרבן מנחה לה'. מדרש כתיב כי לא בזה ולא שקץ ענות עני וגו' וכשם שלא בזה את תפלתו כך לא בזה את קרבנו שנאמ' נפש כי תקריב. ונמתיק הענין:

(קנב)

משל לשר גדול שבא לעירו ובאו כלם לקבל פניו ובידם תשורה כמשפט להמקבלים פני שר גדול שלא לבוא ריקם אבל באו במתנות גדולות. וקבלם השר ע"י שליח ואת פניהם לא ראה. לימים בא עני גדול והביא בידו מתנה קטנה מאד בקש השר לקבלו ע"י שליח ולא רצה העני לתתה מידו רק דחק א"ע ונכנס אל הארמון ויאמר אליו השר מה ראית לדחוק עצמך אלי אמר לו ידוע תדע אדוני כי מנחתי מנחת עני מועטת מאד מול כבודך והוד גאונך רק בהצטרפות דלות ערכי ושפלות מצבי אשר גם המתנה הקטנה הזאת היא יותר מכחי אז תמצא תשורתי חן בעיניך וא"כ לא הי' לי דרך אחר רק להתראות בעצמי עם המתנה למען יראה בעניי ויצטרף דלותי להמתנה אז תהי' חשובה בעיניו יותר מכל מתנות הנדיבים המתנדבים בעם. וזהו כי לא בזה ולא שקץ ענות עני ובתנאי ולא הסתיר פניו ממנו:

ומה מאד יתבאר בזה מאמר (תהלים ע"ט) אל תזכור לנו עונות ראשונים מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד. וגם מה שאנחנו מקדימים לומר בסליחות בסליחות לא בחסד ולא במעשים באנו לפניך כדלים וכרשים דפקנו דלתיך:

(קנג)

משל לסוחר מוכר סחורתו להרבה אנשים ובהגיע הפרעון אשר קצב להם הוא נוגש אותם לשלם לו חובותיו במטבע הראוי אליו ולא יקח מאחד מהם מטבע חסר ממשקלו. ופעם א' קרה מקרה לא טובה אל א' מבעלי חובותיו אשר בעירות הקטנות שנתדלדל מאד ועכ"ז התחזק בכל כחו לשלם את חובו ובהגיע זמן הפרעון ושמע כי הסוחר בא אל העיר לגבות חובותיו ומשרתו הולך וסובב בעיר לקרוא את בע"ח כלם הלכו אל הסוחר והוא לא אבה ללכת כי אמר בלבו הסוחר בא ממרחק ואין אתו יודע מאומה ממצבי השפל וגם כי אשלם לו את אשר מצאה ידי הנה הוא ידקדק עמי כאשר בימים הראשונים שהייתי עשיר לכן לא רצה לשלם לו עד אשר יבוא לביתי ועיניו יראו שפלותי ואת דלותי אז ישא פנים על חסרונו ולא ידקדק עמי. וזהו אל תזכר לנו עונות ראשונים כלומר כדרכך להקפיד שיהי' מעשינו שלמים מכל צד בלא שום חסרון כמאמר (תהלים נ') וסביביו נשערה מאד רק מהר יקדמונו רחמיך כי דלונו מאד וכל מה שתמצא בידינו קבל ברחמים וברצון. וזהו מה שאנחנו מקדימים לומר בימי הדין והחשבון לא בחסד ולא במעשים באנו רק כדלים וכרשים וגו' וא"כ לפי דלות ערכנו ראוי לקבל מידינו כל הנמצא. [אמר המלקט אחרי רואי היתה לי עדנה למצוא טעם מתוק מדבש למה אל קין ואל מנחתו לא שעה ה' אף שרש"י ז"ל פי' שם (בראשית ד') יפה. אולם עוד לאלקי מלין כי לכאורה מאמר הכתוב והבל הביא גם הוא וגו' תיבת הוא משולל ההבנה כי די לו לומר וגם הבל הביא וגו'. אכן לפי דרך המחבר ז"ל תיבת הוא כמטרה לחץ והבל הביא גם הוא פי' שהביא גם את עצמו עם שפלותו ודכאת רוחו לכן שעה אליו ית' כמבואר]:

בירושלמי (יומא פ' יוה"כ) אמר רב ביבי בר אביי כיצד אדם צריך להתודות עיוה"כ צריך לומר מודה אני כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד וכל מה שעשיתי לא אעשה עוד כיוצא בו הה"ד יעזוב רשע דרכו כו'. הנה אף אמנם כי כל חטא ועון פרטי נרשם למעלה בפני עצמו כמאמר (ירמי' י"ז) חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפורן שמיר וגו' אבל למטה בארץ אם ירצה האדם לשוב על כל א' מן המעשים בפ"ע יכלה הזמן והמה לא יכלו אבל יש דרך ישר לפני איש להשכיל לדעת שרש מדתו הרעה מוצאה ומבואה ולשוב בתשובה שלמה על שרש המדה הרעה הזאת לעקרה ולשרשה כי הוא היתה בעוכריו להיות שורש פורה לכל התולדות הנמשכות ממנה ואז בנקלה בסור הסבה יסור המסובב:

(קנד)

משל כי יש חנוני מוכר סחורה בחנות לאחדים ויש סוחר כללי והוא במקומות הרחוקות והחנונים באים שמה והוא מוכר להם חתיכות שלמות רבות בדרך כלל ומי מרויח יותר בחתיכות מן סחורה ודאי החנוני כי הוא מוכר סחורותיו בחנותו לאחדים אמה אמה יעלה ריוח בידו שבעתים על סוחר הכללי. וכי תאמר א"כ אולת הוא לו להסוחר הכללי מדוע לא ימדוד אמה אמה ולמכור וירויח הרבה יותר אכן הסוחר הכללי הזה יעשה בדעת בדעת וכל מעגלותיו הוא מפלס כי הנה יש לפניו בתי מלאכות הרבה והרבה אנשים העומדים ועושים במלאכה ואם אמור יאמר למכור לאחדים הלא טרם ימכור חתיכה א' יהי' נעשה ונגמר מאה חתיכות איש איש ממלאכתו שהמה עושים לכן יותר טוב לפני לקצוב לו ריוח מעט מהחתיכה למען יוכל למכור הרבה בפעם א' משא"כ החנוני הוא יחתוך וימדוד אמה אמה לאחדים. הנמשל אחר מות האדם בבואו עם עגלה טעונה מסחורותיו לעולם הנשמות אשר שמה אין עוד עושים במלאכה רק את אשר יביאו בידם מהעה"ז אז ימדדו ויחתכו הדין על כל חטא פרטי בפ"ע ויהי' לדבר סוף לא כן בעוד האדם פה בעה"ז בחיים חיותו והפאבריק הולכת על אפני' באין הפסק אם יאמר לעשות תשובה לאחדים הלא טרם יטהר נפשו מחטא א' יעשה חבילות עבירות חדשות לבקרים אחרי אשר שרשו פתוח אלי נחלי המדות הרעות לכן טוב יותר לו לשוב על האבות והשרשים לשרש אחריהם ובשובו מהם וחטאים עוד אינם כי באין שרש אין ענף. וזהו מאמר המדרש כיצד צריך האדם להתודות עיו"כ מודה אני לפניך כל רע שעשיתי לפניך בדרך רע הייתי עומד וממנה נמשכו אלי כל התולדות הרעות וזהו וכל מה שעשיתי לא אעשה עוד כיוצא בו ר"ל לא זאת ולא דוגמתו. וזהו שהביאו ז"ל הה"ד יעזוב רשע דרכו מוסב על המדות השרשיות אשר בנפשו כ"א יתגבר על עצמו להפוך מדתו זאת המסבבת לו המעשים בהכרח בסור השרש יסורו הענפים כלם. וזהו ישוב אל ה' וירחמהו ואל אלקינו כי ירבה לסלוח כלומר ע"י שובו על אב ושרש החטאים ירבה מחילה גם על החטאים כלם המסתעפים ממנו:

אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם. להבין הענין:

(קנה)

במשל אפתח פי כי כבר יזדמן איש הולך דרך ותועה בשדה עיקם א"ע מן הדרך הישר הנה האיש הזה לא קלקל לאחרים מאומה כ"א לעצמו מה שיצטרך להקיף עד אשר יגיע אל דרך הישר. אמנם בהזדמן ענין זה אל סוחר הנוסע בעשרים עגלות טעונות משא לעיפה כאשר הוא יעקם דרכו לערך פרסה אחת כבר פעל בזה אשר גם אחרים יסעו ויטו בתוהו לא דרך כי הלא יראו לפניהם דרך כבושה אשר נעשה ע"י הסוחר הזה בהתעותו עם העגלות הכבדות וא"כ הוא קלקל לעצמו וקלקל לאחרים. וזהו כי פועל אדם ישלם לו היינו מה שיעשה האדם ההמוני ישלם לו באין עודף לא כן אדם גדול בהזדמן אליו בסורו מני הדרך עשה בזה דרך כבושה לרבים. וזהו אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם כי הנה יחיד שחטא והביא קרבן אפשר שיתקן מה שפגם אבל הכהן המשיח כאשר יחטא הנה הוא סבה לאשמת העם כי ממנו יראו וכן יעשו כלם:

(קנו)

משל ממש כגנב שפתח דלת נעולה באוצר של עשיר וימלא אמתחתו כפי אשר יוכל שאת רק עזב את האוצר פתוח עם התבואה הנשאר ובאו אחרים ובהמות ואבדו את כל האוצר אז גם אם אח"כ יגבה מן הגנב כפלים על מה שגנב לא יוכל למלא הפסדו כי ההפסד מרובה יותר כמה פעמים על סך הגניבה. והנמשל מובן מאליו:

ונפש כי תחטא ושמעה קול אלה וגו'. מדרש זה שאמר הכתוב (משלי כ"ד) אל תהי עד חנם ברעך והפחות בשפתיך אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו אל תהי עד חנם ברעך זה הקב"ה שנא' רעך ורע אביך אל תעזוב והפחות בשפתיך אמרתם נעשה ונשמע ואח"כ אמרתם אלה אלהיך ישראל וכו' כדכתיב ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ובמקום אחר הוסיף המדרש ואמר (דברים רבה ג') לא הניח משה זוית ברקיע שלא נתחבט בה ומה הי' אומר מה פום סכור וסגור ממלל א"ר אדא הי' רוה"ק מלמדת זכות לכאן ולכאן לישראל אמרה אל תהי עד חנם ברעך ואח"כ אמרה להקב"ה אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה לו אשיב לאיש כפעלו כו'. הנראה בתכלית כוונת דבריהם ע"ד דמיון:

(קנז)

משל עשיר א' נתקשר עם בחור מופלג בן טובים והאב התחייב א"ע להלביש בנו במלבושי כבוד ועשה כל מה שהי' ביכלתו והכין לו כמה מלבושים קטנים והי' חסר לו רק בגד עליון א'. פעם פגעו המחותנים זא"ז בחוץ וברחובו' וראה העשיר את פני מחותנו והנם זועפים שאל אותו ויען ויאמר הלא יקרבו ימי משתה בנינו היקרים להכניסם לחופה ואני עוד לא מצאה ידי לעשות בגד עליון ללכת לחופה וישמע העשיר את דבריו וינחם אותו וידבר על לבו לאמר מה בכך אם לתת או לחדול אין נ"מ בדבר וילך לביתו בטוב לב. ויהי כאשר קרבו ימי הנשואין אמר אבי החתן אל מחותנו בא עת דודים לסלק הנדן אלף אדומים אשר כתבת בקשרי התנאים בא ונלך להשליש המרוצה לשנינו להשליש הסך בידו ויען העשיר ויאמר אין נ"מ אם לתת או לא וישמע אבי החתן וימר לו מאד ויאמר אל העשיר ואיך יעלה על הדעת שאין נ"מ אם לתת או לא ויען העשיר ויאמר מדוע אז בדברי הדברים האלה הי' הדברים מקובלים ונכנסו באזניך. וילך האיש במר לבו והי' גונח ואומר הה כי בעבור בגד עליון לבד הפסדתי אלף אדומים ויהי כאשר באו הדברים לפני הב"ד יצא המשפט לא ראוי זה כראוי זה באותו שאין לו יכולת לתת אצלו שייך לומר שאין עכוב בידו אם יתן או לא. משא"כ אתה העשיר שיש בידך לתת ודאי אתה מוכרח לתת. הנמשל כי כבר מבואר ברז"ל (דברים רבה שם בסמוך) שקד משה איך לזכות את ישראל שאמר לו הקב"ה אשר צויתים אמר לפניו רבש"ע אני נצטויתי הם לא נצטוו לא אמרת אלא אנכי ה' אלהיך לא אמרת אני ה' אלהיכם וכו'. והקב"ה אמר הניחה לי ואכלם וגם שהבטחתי אל האבות מה שהבטחתי ואעשה אותך לגוי גדול כל ההבטחות יתקיימו בך כי לא כוונתי רק אותך לבד ולא כוונתי עליהם ומשה הי' יכול לטעון וכי כך היתה הכוונה אצלך בעת הבטחת אל האבות ולא הי' יכול לטעון זאת הטענה כי על ידה יהי' נתפס על טענתו הראשונה כלום אמרת לא יהי' לכם וכו' שלא היתה הכוונה רק לא יהי' לי א"א וישאלנו ית' ג"כ וכי כך היתה כוונתי לכן לא הי' יודע עצה בדבר עד כי נתחבט מרוב צערו בכל זויות הרקיע ויאמר הה מה פום סכור ממלל כו' והי' גונח מאד כי הפסיד בטענתו הראשונה הפסד עצום. אז בא רוה"ק ללמד זכות על ישראל ואמרה להקב"ה אל תאמר כאשר עשה לי כן אעשה אעשה לו כמו שהוציאו עצמם מהכלל לא יהי' לך וגו' כן יעשה הקב"ה להוציאם מכלל הבטחת האבות שלא היתה הכוונה רק למשה לא כן רק ראוי לקיים ולדון אשיב לאיש כפעלו כפי כח הנתבע. והמה רק כאדם עברו ברית אמנם אתה בך נאמר כי אל אנכי ולא איש. והענין יקר ונעים:

נפש כי תחטא ומעלה מעל בד' וכחש בעמיתו בפקדון וגו' או בגזל או עשק את עמיתו. גמרא (ב"ב פ"ח ב') קשה גזל הדיוט יותר מגזל גבוה שזה הקדים חטא למעילה כו'. הנראה בביאור הדברים:

(קנח)

משל לתינוק גנב מאביו כסף הרבה ונתודע הדבר לאביו ויקח מידו את הגניבה ולא עשה עמו דבר. לזמן הלך הנער וגנב אצל איש אחר אז הלך האב ויקח מידו הגניבה ויעש בו שפטים מכה כף על ירך ויתפלא הנער מאד ויאמר אל אביו על מה הכיתני עתה יותר מכל הגניבות אשר גנבתי ויאמר לו אביו הגניבות הקודמות גנבת אצלי ועל המעשה בפ"ע לא חרה אפי כ"כ לבוא עמך במשפט הלא אביך אני וכל מחסורך עלי ומה לך לגנוב כי לא הי' בזה רעה בלתי הכסף הנחסר לי וכאשר לקחתי אותו מידך הלא נתמלא לי ההיזק ושב ורפא לי לא כן בעשותך זאת לאיש זר הנה מלבד המעשה הרעה יכאב לבי על רוע רוחך כי בבוא על דעתך לעשות כזאת כבר חטאת על אשר מלאך לבך לתור אחרי הדברים האלה לכן לא תשקוט רוחי גם אחר שחזרתי להאיש את נזקו כי לא תקנתי בזה רק את המעשה שאח"כ שהכשרתי את נזקו לא את הרע העולה על רוחך בתחלה:

זה שאמרו ז"ל קשה גזל בני אדם מגזל שמים שבו הקדים חטא למעילה. וענין הקדמת חטא למעיל' ביאר לנו הכתו' בעצמו כי השלים דבריו וכפר עליו הכהן לפני ה' ונסלח לו על אחת מכל אשר יעשה לאשמה בה והוא בהזכיר מאמר (איכה ג') מה יתאונן אדם חי גבר על חטאיו נחפשה דרכינו וגו':

(קנט)

למשל אם יהי' לאיש דרך טוב לפרנסתו ויקר לו מקרה שהי' לו היזק ראוי לו להרחיק א"ע מסבה כזאת ויוכל ללכת בטח אמנם אם גוף הדרך שהוא מתפרנס ממנו הוא דרך רע ונלוז אז מה לו להתאונן על פרטי ההיזקות כי הוא צריך לעזוב דרכו הנלוז ונבחור לו דרך טוב ז"ש מה יתאונן אדם חי וגו'. כלומר מה להתלונן על פרטי חטאיו כ"א ראוי אלינו נחפשה דרכינו ונחקורה וגו' וזהו ונסלח לו על אחת מכל אשר יעשה כלומר על המדה האחת אשר היא שרש ואב אל כל התולדות אשר יעשה לאשמה בה כלומר עמה. כי ע"י המדה הרעה נמשך לו כל המעשים לכן צריך לזכות את המדה כמאמר (ישעי' א') רחצו הזכו הסירו את רוע מעלליכם מנגד עיני:

פרשת צו

וזאת תורת זבח השלמים וגו' אם על תודה יקריבנו. מדרש זש"ה זובח תודה יכבדנני זובח חטאת זובח אשם אין כתיב כאן אלא זובח תודה למה למה חטאת באה על חטא אשם בא על חטא תודה אינה באה על חטא כו' ובסמוך ר' פנחס ור' לוי ור' יוחנן אמרו לעתיד כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינה בטלה לעולם. הדא דכתיב (ירמי' ל"ג) עוד ישמע במקום הזה וגו' קול ששון וקול שמחה וגו' קול אומרים הודו את ד' צבאות וגו' מביאים תודה בית ה'. ולבוא אל ביאור המאמרים נקדים לבאר מאמר הנביא ע"ה (ישעי' ט') העם ההולכים בחשך ראו אור גדול וגו' הרבית הגוי לא הגדלת השמחה והקרי לו הגדלת השמחה. וראוי לבאר שלא יהיו הקרי והכתיב מכחישין זא"ז ושניהם אמת וחשבתי למשפט ע"ד שכתבנו למעלה (סוף פ' פקודי) בביאור מאמר (ישעי' ל"ה) ופדויי ה' ישובון וגו' ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה. אשר לכאורה מאמר ונסו משולל הביאור. אמנם:

(קס)

למשל דע כי יש ב' מיני שמחות. א' השמחה על דבר קניני. ב' השמחה על דבר שלולי. היינו כי יש ישמח בעבור השגתו קנין חדש או נולד לו בן זכר או הכניס בנו לחופה או הצליח בנסיעתו בריוח גדול. ויש שישמח רק על שלילת הרע כי הי' עליו משפט מות הי' חולה והרופאים התיאשו ממנו ונתהפך מזלו ונשאר בחיים יעשה ג"כ לעצמו משתה ושמחה ואולי תהי' שמחת האיש הזה שבעתים על שמחת הראשון אשר שמחתו על דבר קניני יען כי כבר הי' כפשע בינו ובין המות וניצל לחיים. וההבדל בין ב' סוגי השמחות האלה. כי השמה אשר על רוב גדולה וההצלחה וכדומה לא יפלא בעיני העם שמחתו מה זו עושה כי הלא האדם יראה לעינים הסבה המחייבת לשוש ולרנן הרואה גדולתו יחייב שמחתו לא כן האיש היושב בביתו לא נעשה עמו דבר בדברים קנינים לא השגת הון ועושר ולא גדולה והוא מרבה לשמוח אשר אם לא תדע צרתו הקודמה תהי' שמחתו לזרה בעיניך. ועד"ז היתה שמחת ירושלים כי היתה במצור ע"י אשור וכאשר נפל אשור בחרב לא היתה שמחת ירושלים גדולה מאד על שלילת הרעה שקדמה לכן יפה אמר הנביא ע"ה בשירו הנחמד העם ההולכים חשך ראו אור גדול כאומר לא אכחד מהגיד חסדי ה' הגדולים כי העם שהיו בחושך הצרה ראו אור גדול בהצלתם יושבי וגו' אור נגה עליהם והרבית הגוי לו הגדלת השמחה. אבל באמת לא הגדלת השמחה כי אין מעמדם ראוי לשמחה כ"א לו לבדו. זה הכלל כל שמחה שהיא נדרשת אל הזולת ג"כ ויתברכו בה גם האנשים הקרואים לשמחתו והוא גם הוא את נפשו בחייו יברך לזכות עוד לשמחות כאלה כמו נולד לו בן זכר והכנסת בנו לחופה וכדומה והקרואים באים לשמוח על ראש שמחתו הוא יברך אתהם ואת זרעם לאמר יושיעכם ה' לעשות ג"כ שמחות כאלה והם יברכו בכה תזכה גם בבני בנים שלישים גם רביעים משא"כ אותו אשר ישמח בעבור היותו חולה מסוכן ויחי מחליו ואחוזת מרעיו באים לשוש אתו היצוה עליהם את הברכה ככה תזכו גם אתם להיות חולים מסוכנים למות ולהתרפא או אם יאמרו אליו כן תזכה בכל רבע שנה כי באמת זאת היא שמחה ואינה שמחה רק סוג הא' זהו שהבטיח הנביא על העתיד ופדויי ה' ישובון וגו' ושמחת עולם על ראשם. ר"ל שמחה מזה הסוג אשר כל העולם דורשים ומבקשים אותה ששון ושמחה ישיגו ישיגו ונסו יגון ואנחה ר"ל שיהי' לנו שמחה על השגת דברים קנינים והצלחות חדשות כל היום כי ינוסו יגון ואנחה ולא יהי' בעולם:

וזהו מאמר (תהלים קכ"ה) אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים:

(קסא)

משל ע"ד ב' עשירים היו בעיר. א' הי' לו בן חכם עד שעלה על כסא רבנות ויהי כאשר דרש שמחו מאד אביו ואמו וכו משפחתו וישא משאת מאת פניהם וכל אנשי העיר ברכו את בניהם יה"ר שתהיל כמוהו. ובן העשיר הב' הי' זולל וסובא ויעש נאצות גדולות עד כי נתחייב מיתה ויהי הקריב אליו רב החובל קרה מקרה כי נתהפך עליו הדין ופטרוהו וילך לביתו לשלום וכל בית אביו ומשפחתו התאספו ושמחים עמו עד מאד על הנס הנעשה לו אכן השמחה הזאת לא יאבו לברך את בניהם יה"ר שיזכו גם המה לשמחות כאלה. הנמשל כן אנחנו בזמן החורבן אשר נאמר (ירמי' ט"ו) אשר לחרב וגו' ונשיג ישועה והצלה מרעה הנה שמחה כזאת לא יקוה הזולת שיהי' לו כן. לכן ספר ואמר בהצלחת העתיד שתהי' גדולה כ"כ עד אשר יאמרו הזולת הגדיל ה' לעשות עם אלה מהנפלאות העצומות עד כי גם אם הגדיל ה' לעשות עמנו כמו אלה ההצלחות היינו גם אנחנו שמחים:

ואחר דברינו אלה מאד יתבאר לנו מאמרם ז"ל במדרש (פרשתנו) ר' אבא בר כהנא כו' אמר משל למלך שהי' לו ב' מגירסין בישל לו הא' תבשיל אכלו והי' ערב לו. ועשה השני תבשיל אכלו וערב לו. ואין אנו יודעים איזה ערב לו ביותר אלא במה שהוא מצוה את השני ואומר לו כתבשיל הזה תעשה לי אנו יודעים שהשני ערב לו ביותר. כך הקריב נח קרבן והי' ערב להקב"ה שנאמר וירח כו' הקריבו ישראל קרבן והי' ערב להקב"ה ואין אנו יודעין איזה ערב לו ביותר אלא במה שהוא מצוה את ישראל ואומר להם ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי אנו יודעין ששל ישראל ערב לו כו'. ובטרם נבוא אל הביאור ראוי להתעורר ע"ד כלל בענין הקרבנות שהוא חלק א' גדול מספרי תוה"ק כל ס' תו"כ. והנביא אומר למה לי רוב זבחיכם וגו'. וכן יש להתעורר על ענין התענית אשר ידענו כמה גדול כח התענית למחילה ולסליחה וכפרה והנביא קורא ואומר הכזה יהי' צום אבחרהו וגו'. אמנם לדרכינו יתבא' מאד ע"ד שאמר הנביא ע"ה בתוכחתו (ירמי' ז') הגנוב רצוח גו' ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה. והרצון בזה:

(קסב)

משל כי בפרעון החובות יש ב' סוגים יש יבוא אל הסוחר לשלם לו בעד סחורותיו ויתן לפניו את כל הסך המגיע לו ממיטב כספו במטבע יפה עובר לסוחר ויש אשר יביא אל הסוחר התנצלות לאמר כי נשרף ביתו וכל אשר לו רק מצדקתו לבלתי היות לוה רשע ולא ישלם אסף וקבץ מכליו ובגדיו השרופים וכל יתר הפליטה ויביא אל הסוחר שמקבל זאת מידו על חובו והוא מבקש מאתו בבכי ותחנונים שיהי' חשוב ומקובל בעיניו כאלו שלם לו כל הראוי במטבע יפה והסוחר בשמעו את דבריו נכמרו רחמיו והבטיחו לאמר לאמר דע ידידי כי טוב לי הפרעון הזה כפרעון של פלוני שנתן לי מיטב כספו. והנה אם אמנם אמת הדבר כי יהי' הפרעון הזה נכון ומקובל בעיני הסוחר עכ"ז תראה הבדל כי זה אשר פרע לו בכסף מלא יחפוץ הסוחר לתת לו עוד סחורה בהקפה ע"ד כן שיתן אח"כ כאשר עתה. לא כן הב' כי אם אמנם עתה כשר הדבר לפניו הוא רק מסבת ההכרח ממה שקרה לו עתה בהכרח הוא מקבלהו על העבר אבל באלה ההתנצלו' לא יאבה לסחור עמו עוד בימים הבאים ג"כ על זה האופן. הנמשל זה ההבדל בעצמו בין העושה מצות ומע"ט כמאמרם הוא מקובל בעיני ה' על העבר וחפץ בהצדקו גם על העתיד לא כן המקריב קרבן על חטאתו ועל חובו שהוא חייב להקב"ה או שהוא מענה עצמו בתענית גם כי בהכרח יהי' פרעון הזה מקובל על חובו יהי' רק על העבר. אבל על העתיד לא יאבה ה' עוד לסחור אתו והוא שהתפלא הכתוב ואמר הגנוב רצוח כו' ואמרתם נצלנו כבר יש לנו ריוח והצלה מחובות הראשונים למען עשות כו'. כלומר למען עשות בעתיד גם כן את כל התועבות האלה:

(קסג)

למשל כמי שנושא משא על כתיפו ויש ברצונו לקחת עוד משא אחרת הוא הולך אל מקום מסחר ומניח שם את המשא אשר עליו למען יוכל אח"כ להרים גם משא אחרת לתתה על שכמו. כן היו חושבין לעשות מו"מ עמו ית' לחטוא ולהביא קרבן להקל מעליהם משא החטאים וזהו ואמרתם נצלנו למען עשות מחדש. וזהו גם כן בענין התענית גם כי הוא מקובל בעיני ה' הוא רק להעבר אבל הכזה יהי' צום אבחרהו העולה על רוחכם שאבחר בו גם על העתיד. ומה יקרו בזה דברי חז"ל (יומא פ"ה) האומר אחטא ואשוב אין מספיקים בידו לעשו' תשובה:

(קסד)

משל לסוחר גדול שהי' משפטו לתת סחורותיו בהקפה אל החנונים אשר בעירות הקטנות ויקר מקרה את א' מהם כי נשרף ביתו וחנותו ונתדלדל מאד ובהגיע העת אשר הסוחר צריך לנסוע לדרכו כתב אגרות לכל החנונים להזמין אותם שיבואו לעשות חשבון עמו ולשלם לו בעד סחורותיו למען יוכל להביא סחורות חדשות. ויהי בהגיע האגרת אל העלוב הזה וילך הנה והנה לקחת עצה מה לעשות ויאמרו לו שוב לך לנסוע אל הסוחר ולספר לו האמת וגם הוא חכם ויכיר ברוע מעמדך ויטיב עמך כטוב לבו. ויקח מרכבה ויבא אל העיר אשר הסוחר שמה ובמר לבו הי' יושב ושוהה בבית האכסניא ואל הסוחר לא הלך לאמר איך אשא פנים נגדו היכול אוכל דבר מאומה אחר החסד אשר עשה עמי לתת לי בהקפה כל מיטב סחורותיו ואני לא אשלם לו ויאמר לו בעה"ב מה תירא הלא כבר עשית הוצאה ע"ז ובאת לפה התחזק נא ועלה אל הסוחר ואל תירא ואל תחת וישא את רגליו וילך ונשאר עומד בחדר החיצון אשר לבני בית הסוחר כי נכמרו מעיו על מר מקרהו. וישמע הסוחר קול בוכים וילך ויפתח את הדלת וזה נופל על אפיו ובוכה וגונח ואומר הנה באתי אליך אדוני וכל מאומה אין בידי ויספר לו את כל אשר קרהו התוחר נכמרו רחמיו עליו והכניסו החדרה וינחם אותו וידבר על לבו ויקח את שטר חובו ויקרעהו בפניו וילך מאת הסוחר בטוב לב פגעו פגעו בו אנשים ושאלו אותו מה נעשה עמו ויאמר להם כי מחל לו את הכל וישאלו אותו סבת הדבר ויספר להם כי בבואו הי' נשאר עומד בחדר החיצון וע"י בכייתו נתפעל הסוחר עד כי מחל לו את כל החוב הרב. וילך איש א' בערמה ויעלה שמה ויעש כמעשה הראשון וישמע הסוחר עוד הפעם קול בוכים וילך וירא את האיש הזה וישאלהו לאמר מה תבכה אתה וענה ואמר אני צריך מאד ב' אלפים כסף ואני מבקש אותך שתתן לי. וישאלהו לאמר איך מלאך לבך לבקשני על זאת ויאמר לו הלא גם אל פלוני החנוני נתת סך גדול כזה אז ענהו עזות ויאמר נבל הלא אל החנוני נתתי הקפה כי הי' בטוח ועתה כי נתדלדל ואין בידו לשלם לי מה ארויח אם לא אמחול לו לכן ע"י בכייתו מחלתי לו לא כן אתה כי עם בכייתך אתה בא לקבל ועם הערמה אתה בא לקחת מי הסכל אשר יאבה בזה. הנמשל הקב"ה התחסד עם החוטא השב בתשובה לקבל תשובתו יען כי כבר חטא יעשה הקב"ה בחסדו למחול לו לא כן זה האויל שהוא בא ואומר אחטא ואשוב ואבכה אח"כ והוא רוצה לקבל עם בכייתו אין מספיקין בידו לעשות תשובה והבן:

עוד ביאור על מאמר הכזה יהי' צום אבחרהו וגו' על ראשית דבריו קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם ואותי יום יום ידרושון וגו' כגוי אשר צדקה עשה וגו' למה צמנו ולא ראית וגו' הכזה יהי' צום אבחרהו וגו'. הנה מה שאמר ית' אל ישעי' אל תחשוך מורה כי ישעי' ע"ה הי' ברצונו למשוך א"ע מזה מטעם שאמרו ז"ל (יבמות ס"ה א') כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאיננו נשמע לכן אמר לו הקב"ה קרא בגרון אל תחשוך רק כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם וגו' והזכיר לפניהם קצת חטאתם מה הם ואותי יום ידרושון וגו'. ולכאורה מה עון יש בזה ומה ענין התוכחה שהוכיח על פניהם. אבל ביאור המאמר הוא:

(קסה)

משל לא' שנשאר בע"ח גדול לסוחר ואמר לו דע אדוני כי לבבי נאמן וכל ישעי וכל חפצי לשלם לך מה שאני חייב לך רק אין בידי מאומה. ע"כ מה שיש בכחי לעשות אעשה ספחני נא אל אחת הכהונו' הלא סוחר גדול אתה שלחני נא למקומות המסחר אולי במשך הזמן ינוכה חובך בשכרי וייטב הדבר בעיני הסוחר כי ידע אותו לאיש מבין בסחורות וגם נאמן רוח והכין לו נסיעה למקום פלוני ויסע ויבא והסוחר קבל נחת רוח מן המסחר והכין לפניו נסיעה אחרת ויהי כי הקיפו הימים וזה הולך הלוך ונסוע בעסקי הסוחר פעם בבואו לביתו מן הדרך בא אל בית הסוחר וידבר אתו משפט ויאמר לא ידעתי איך תעשה כה לעבדך הלא זה כמה שנים אשר אני עוסק במסחרך נוסע בדרכים ולא זכרת מעולם לתת לי שכרי איך יאות לך להיות כובש שכר שכיר. הסוחר בשמעו את דבריו ענהו במענה רך לך לביתך ואצוה להביא אליך את שכרך משלם. המשולח הלך לביתו הסוחר קרא את אשר על הבית לאמר קום נא ועשה חשבון כמה מגיע לי מאת האיש הזה ותלך לנגוש אותו לשלם לי היום הזה והאיש עומד ומשתאה ומחריש ומתפלא מאד הכי נעלם נעלם מאת אדוני כי איש עני הוא ובביתו אין כל מאומה ואיך אלך אצלו ואיך אגוש אותו האם אפעול בזה דבר. ויען הסוחר ויאמר גם אנכי ידעתי כי לא תפעל מאומה שיחזיר חובי אבל ראה נא את האויל הזה הלא הוא תובע אותי כי הוא שכח את כל החוב הגדול המגיע לי ממנו וא"כ בוא אצלו לתבוע אותו והפעולה בזה כי יזכור הימים הראשונים כמה היא חייב לי אז אמצא מנוח ולא יגיס דעתו ליגוש אותי. הנמשל כי ישעי' הנביא ע"ה לא רצה ללכת באלה כי ידע שלא יפעל מאומה לגביית החוב לזה אמר לו ית' קרא בגרון אל תחשוך רק כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם וגו' ולא תתפלא לאמר מה אפעל בזה מה יתנו לי כי דלים המה ע"ז אמר הלא שמע נא ואותי יום יום ידרושון הלא הם תובעים אותי ודעת דרכי יחפצון מדוע לא יצליחו כגוי אשר צדקה עשה כאלו אני חייב להם וא"כ כאשר יתנו אל לבם מה שהם חייבים לי אז לא ימלאו לבם עוד להגיס דעתם לתבוע אותי והבן:

פרשת שמיני

ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד. מדרש (פ' י"ב) אמר משה לאהרן אחי בסיני נאמר לי שאני עתיד לקדש את הבית הזה ובאדם גדול אני מקדשו. והייתי סבור שמא בי או בך הבית הזה מתקדש ועכשיו שני בניך גדולים ממני וממך. ומה מאד ראוי להתבונן לפי מה שדרשו ז"ל (תענית ד' א') על מאמר (ירמי' י"ט) אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם כי מעולם יקר בעיני ה' המותה לחסידיו ולא ישר בעיני ית' שיקריבו בן אדם קרבן. וא"כ מה הי' הצורך החינוך במיתת בני אהרן עד כי הוא ית' גילה זאת מתחלה למשה. והנראה בהבנת הענין ע"ד מליצה:

(קסו)

משל לשר גדול בנה עיר והושיב שמה כמה אנשים סוחרים ורוכלים וראה להדר ולפאר אותה בכל מיני יופי להמשיך אלי' כל נהרו' ואגמים וגשרים ומעברות ונטע עץ כל פרי כרמים וזיתים כל מיני פירות וכל מיני בושם עד שלא יחסר דבר ליושבי' מכל צרכי האדם באדמ' ויהי ככלותו כל מלאכתו בתיקוני העיר המהולל' הזאת שאל את פי חכם א' לאמר הלא חכם אתה התבונן נא בעניני התיקונים אשר עשיתי אשר טפחתי ורביתי היש עוד מה לעשות ולא עשיתי כי זה כל ישעי וכל חפצי לבלי יחסר בה כל מאומה וכל אשר בידי לעשות בכחי אעשה ועתה הגידה לי ואשמע ויען החכם ויאמר הלא רופא אין בעיר הזאת וכי אפשר לדור בעיר שאין בה רופא וישמח השר מאד אל קול דבריו וישלח ספרים אל כל בתי חינוך הרופאים לאמר שלחו לי את הרופא היותר גדול מכלם והרבו עלי מוהר ומתן ואתנה ויכתבו אליו כי יתן כך וכך לשנה וישלחו אליו מארץ רחוקה רופא חכם שאין כמוהו בכל המדינות כי ימלא ידו לרפאות כל חולי וכל מכה עד דכדוכה של נפש ויכתבו לו כי יבא בחדש זיו בא' לחודש בטח לשכון כבוד בעירו המהוללה ויהי בהשמע הדבר הדבר הזה בבית השר ובבית כל יושבי' שמחו מאד לקול השמועה עד אשר בעת קרבו הימים אל עת בואו נתאספו ובאו כמה שרים ורוזנים מכל הערים הסביבו' וכל תושביהם נקבצו ובאו אל העיר הזאת לקבל פני רופא חכם כמוהו והקול נשמע מדהרות דהרות אבירי הרצים אשר לפניו כי הוא נוסע ובא לפניהם ויקדו וישתחוו לו וישמחו עמו עד מאד ויהי הם שואלים ומבקשים אי' איש חולה להביאו לפני רופא חכם זה ויען א' ויאמר ראשי כבד עלי ויקחו אותו להגישו לפני הרופא ויאמר איש אל אחיו כמה גדולה הצלחת האיש החולה הלזה כי הוא בא ראשון אל הרופא הגדול הזה ודאי יתאמץ בכל עוז להשיבו לאיתנו עד מהרה להגדיל שמו במקום שאין מכירים אותו ויהי כי הגישו אותו לפניו צוה הרופא להביאו אל ביתו למען יוכל היטב להשגיח עליו ולעסוק בו ברפואות ובזבז עליו הוצאות גדולות בכמה מיני סמים יקרים ולימים אחדים מת ת"י ותהי מהומה גדולה בעיר וכל השומע יצחק לו ונבאש ריחו בפני כל ההמון ויקרא אליו השר ויאמר לו הגידה נא לי מה הי' ענין מיתת האיש הזה הלא לא הי' חולה כ"כ ואם הי' באמת מכתו אנושה הי' לך להבין ולמנוע עצמך בעסק הרפואות רבות כאלה ללא תועלת ואיך הקלת בכבודך כ"כ עד כי גם עלי לבי דוי. ויען הרופא בחכמתו ויאמר להשר דע ידידי כי אני בתבונות כפי סבותי להאיש הזה מה שהסיבותי כי אנכי ידעתי ושמעתי כי קול הקרי' הומי' כי בא רופא לגבולינו חכם גדול עד כי ימלא ידו לרפאות ולחבוש להעלות ארוכה ומרפא אל כל חלי ואל כל מכה גם אם חרב חדה של מות מונחת על צוארו הרופא ברב חכמתו יחי' אותו א"כ עד כמה סכנות יביאו א"ע מהיום ועד כמה יבטיחו נפשם להיות בסובאי יין ובזוללי בשר לאכול אכילת גסות ושתי' שלא כדת ושאר מעשים המפסידים חיי אדם ויסמכו עלי וא"כ יסבבו לי להיות נמנה עם הממיתים יותר מעם המחיים כי מי יודע אם לדברים כאלה יועיל רפואה לכן חכמתי עמדה לי לעשות זאת בעת בואי הנה להבהיל את ההמון לאמר אל תבטחו ברופאים ולא תאמינו ברפואות כי מי רופא גדול מרופא זה אשר שמעתם ולמי כל חמדת סגולת הסמים וכל צרי גלעד וכמה טרח להשתדל ברפואות לאיש הזה ולא עלתה לו א"כ אין לנו כ"א שומר נפשו ירחק ממנו. הנמשל אחר כי נתן ית' תורה לישראל ויכונן את בית ישראל להיות לו לעם ראה אלהים כי טוב להכין להם גם רופא חכם אשר יוכל לרפאות לאיש איש נגע לבבו חטאתו ואשמתו מדאגה פן יחטא ואשם והכין להם גם בית תעלה עם כל צרי גלעד המשכן והמזבח והקרבנות והכהן יעמוד וישרת להעלות ארוכה ומרפא אל מחלת החטאים וכאשר נשלמה מלאכת הבית ונתמלא יד הרופא לכהן לשרת בקדש ותקהל כל העדה בשמחה על רופא היקר הזה ועל הסמים היקרים עד כי הי' מקום להם לחשוב ולאמר כי מהיום אין צורך עוד אל האדם להזהר בעצמו כ"כ כי גם אם יקרה לו מקרה חולה הלא הרופא החכם ירפא הכל כאותם שאמר עליהם הנביא ע"ה (ירמי' ז') אל תבטחו לכם אל דברי שקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה ויהי נקל בעיניהם מלהזהר בשמירת נפשם. ולהוציא הדבר הזה מלב ההמון שלא יבטחו בהרופא ולא בהרפואות ולא ולא תהי' חטאת החטאים גדולה לכן סיבב לנדב ואביהו שהי' חבובים מאד בעיני אלקים ואדם אשר ביום החינוך עצמו נפגעו בעבור דבר קטן והמדה"ד לא נשא פני אהרן הכהן ולא בית המקדש הגין עליהם הנה על זאת אמר ית' בקרובי אקדש ועי"כ ועל פני כל העם אכבד. ונמתיק הדברים עוד:

(קסז)

משל לשני אחים דרים בעיר גדולה א' עשיר ובעל נחלה גדולה שהי' מתפרנס בריוח ממנה כמשפט קציני עם והשני הי' לו בית קטן נחלה דלה מאד והי' מתפרנס בדוחק. לימים נשרף בית העני ולא נשאר ממנו כ"א אוד מוצל מאש והי' כל עובר עליו ישרוק על רוע מזלו לאמר במה יתפרנס זה העני מעתה ובעבור גודל החמלה על עניו ומרודו נכמרו רחמים עד כי כל הבא הי' נותן לו איש איש אשר נדבה רוחו עד כי קבץ על יד הון רב לימים אמר לו אחיו העשיר בנה לך בית כמוני ותתפרנס ממנו בריוח ויאמר לו חלילה מלבלע נחלת ה' אשר נתן לי רחמים וחנינ' אצל כל עובר ושב ורואה חורבן ביתי אשר מזה ארויח יותר ממה שתשיג ידך הכנסה מבית גדול שלך העומד קיים. וזהו שהשיב משה עכשיו אני רואה שהמה גדולים ממני וממך כי עתה אחר אשר קרה להם כזאת כמה גדולים הם עתה בזכות היראה והפחד אשר הפילו על כל ישראל. וזהו נורא אלקים ממקדשיך ממקודשיך וישוו עתה הקרי והכתיב לכוונה אחת:

מדרש שם בסמוך ר' יצחק פתח נמצאו דבריך ואוכלם ויהי' דבריך לי לששון ולשמח' לבבי כי נקרא שמך עלי ה' אלקי צבאות (ירמי' ט"ו) א"ר שמואל בר נחמן זה הדיבור נאמר למשה בסיני ולא נודע לו עד שבא מעשה לידו כו' סבור הייתי או בי או בך כו' ועכשו שני בניך גדולים כו' אהרן שתק וקבל שכר כו'. הנראה בתכלית כוונת המאמר עם מה שנציע עוד מאמרם ז"ל במקום אחר (ויקר' רבה כ') ר' יודן פתח אם על פיך יגביה נשר (איוב ל"ט) אמר הקב"ה לאהרן על מימר פומך הייתי משרה שכינתי על גבי הארון. משם חפר אוכל משם הי' נוטל אוכל של כל ימות השנה למרחוק עיניו יביטו מראש השנה הי' יודע מה בסופ' ואחר כל השבח הזה ואפרוחיו יעלעו דם ראה אפרוחיו מנענעין באדמה ושתק אלא ובאשר חללים שם הוא באשר חללים נדב ואביהו שם הוא השכינ'. ולבוא אל הביאור נחזור אל דברי המשל הנ"ל (סי' קס"ו) כי השר ההוא אחר בנה העיר וככלותו את כל המלאכה בכל מיני פאר ויופי לא מצא שם מים ויחפור בארות רבות ואין בהם מים וישלח אחר אומן חכם אולי חכמתו תעמוד לו למצוא מעין ומקור מים נאמנים כי לולא כן תהי' כל מלאכתו לריק ויבוא החכם וילך הנה והנה בכל פינות העיר. ויאמר אל השר דע אדוני כי בצד זה אוציא לך מים ואחר ימים תראה אותם וזה לך האות שהם מים נאמנים אשר לא יכזבו כי בבואם יבואו ברעש גדול עד כי יוכלו לפרוץ פרץ גם בחומה נשגבה ויאמר אליו השר על פחד החומה לא אדאג ואבל דאגתי מי יתן ואראה אם כנים דבריך ואשיג מים להספיק לאנשי העיר והאומן הזה עשה בחכמתו מה שעשה עד כי לימים אחדים עלה הפורץ פרץ מים כבירים שוטפים עד כי פרץ נחל מעם גר ויהרוס בית חומה גבוה והפילה לארץ ויבוא בעה"ב פני לפני השר ויצעק על שברו הה כי באו מים שוטפים והפילו בית תפארתי וישמח השר מאד לקול דבריו עוד זה מדבר וזה בא וצועק על ביתו שנפל גם השלישי גם הרביעי והשר יושב ושותק ולבו טוב עליו והמה עומדים כמשתאה ומחריש ומתפלא איך יתכן שישמח השר בהפסד גדול כזה שהפסידו ויען השר ויאמר הלא לכם לדעת כי אין עיר בלא מים גם אם תהי' גדולה שבעתים וא"כ למה לא אשמח הלא החכם אמר לי סימן זה מתחלה ועתה בבואו כבר יש מופת בידי כי לא יחסר מים בעיר לעולם. הנמשל כי הוא ית' אמר לעשות משכן וכלים וישרה שכינתו בו ונתן סימן על אמתת ההבטחה זו בקרובי אקדש ועתה כי נשלמה המלאכה וראו כי בא האות והמופת כי מתו נדב ואביהו אז אמר אהרן מה מאד עלז לבי אחר כי זכינו אל אשר צפינו. וזהו מאמר המדרש ואחר כל השבח הזה ואפרוחיו כו' ראה אפרוחיו מנענעין באדמה ושתק אלא ובאשר חללים שם הוא כי ע"י החללים נדב ואביהו נתברר לו כי השרה ה' שכינתו בבית הזה וזהו שדרש ר' יצחק מאמר נמצאו דבריך על אהרן כי שמח כאשר ראה שנתקיים הסימן. וזהו נמצאו דבריך ואוכלם ויהי דבריך לי לששון כו' והטעם כי נקרא שמך עלי כו' והבן. עוד יתכן בזה:

(קסח)

משל נער א' בא מבית הספר בוכה מאד לפני אביו ויאמר לו מה תבכה ויאמר לו כי רבו הכהו והרבה פצעיו חנם ויאמר לו מה הי' בני ויען הנער כי רבינו שאל לנו קושיא ולא ידענו להשיב ואת אחר לא הכה כ"א אותי וישחק אביו מאד ויתפלא הנער ויאמר מה תשמח עוד על כאבי הלא כמו רצח בעצמותי ויען האב ויאמר הלא מזה אבחון כי גדולה השגתך יותר מכלם ע"כ את חביריך לא הכה רק אותך לבד כי אתה יש לך לב להבין ולהשכיל יותר מהם. הנמשל נדב ואביהו עשו חטא קטן ונפגעו בקרבתם לפני ה' וימותו ואהרן לא בכה ועוד שמח. כי מזה הבין גודל צדקתם כי בהם נתקיים מאמר (תהלים נ') וסביביו נשערה מאד. וזהו נמצאו דבריך ואוכלם ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך עלי כו':

(שם) מדרש א"ר יוחנן כל אותן שבעה שנים שבנה שלמה ביהמ"ק לא שתה בהן יין כיון שבנאו ונשא בתי' בת פרעה אותה הלילה שתה יין והיו שם שתי בלוזמאו' אחת שמחה לבנין ביהמ"ק ואחת שמחה לבת פרעה אמר הקב"ה של מי אקבל של אלו או של אלו באותה שעה עלה על דעתו להחריב את ירושלים הה"ד (ירמי' ל"ב) כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת א"ר הלל בר הילני כזה שהוא עובר ממקום המטונף ועוקם חוטמו. ומה מאד ראוי להבין המאמר ונקדים מאמר (ויקרא רבה א') כל תלמיד חכם שאין בו דעה נבלה טובה הימנו. והדבר זר מאד וכי לא נמצאו לרז"ל משל אחר לדמות את הת"ח שאין בו דעה. אבל בהתבונן מעט הנה דבריהם ז"ל שקולים במאזני החכמה והצדק:

(קסט)

משל דע כמו שהמעלות חלוקות אצל בעליהן ותזדמנה במדריגו' מתחלפות יש בעל מעלה שיהי' נודע רק בין שכיניו ואם תגדל מעלתו כן יגדל שמו עד שיהי' נודע גם בחוצות וברחובות קרי' ואם יגדל יגדל ויוסיף במעלתו עוד יותר יעשה לו שם בין הגדולים הנודעים גם בארץ מרחקים כן ממש משפט החסרונות. אבל לפעמים יזדמן שישתתף בעל מעלה גדול ויתהלך בעולם עם בעל חסרון אשר אין חסרונו גדול כ"כ ועכ"ז יתפרסם גנותו בעולם מסבת התחברו עם בעל המעלה הגדול כמו אשה רעה היא נודעת רק בין גרי ביתה ובין השכני' אבל בחוצו' אין מדברי' ממנה כי יש ויש בין הנשי' כאלה וכאלה. אמנם בהזדמן אל האשה הרעה שתהי' נשואה אל בעל ת"ח ושמעו הולך בכל המדינות אז גם האשה הזאת תהי' נודעת ברעתה על פני כל הארץ וזה לה מסבת בעלה כי הכל מספרים כבודו ושבחו ומתוך שבחו יבואו לידי גנותה לאמר אבל אשתו אשה רעה מאד לולא חשיבות אשה מי הי' מדבר ממנה. הנמשל כן ממש אם יזדמן איזה גנות באדם הדיוט מי ידבר ממנו משא"כ הת"ח שאין בו דעה אם יעשה הוא רעה מן הקטנה שבקטנות יתפרסם רעתו למרחוק כי כלם מדברים משמע חכמתו ומעלתו וזה יענה לעומתו הלא עכ"ז שוטה גדול הוא. לכן יפה המליצו ז"ל שנבלה טובה הימנו כי הנבלה לא נסרחת רק במקומה ולא למרחוק והת"ח ע"י חכמתו ומעלתו הנודעת במרחקים כזכור מעלתו יזכרו גם גנותו במרחקים:

ומעתה נאמר כי גם ענין החטא אשר חטא שהע"ה אם הי' עושה זאת בזמן אחר יוכל להיות שלא הי' נזכר מא' מאלף מאשר עתה. רק נזדמן הדבר כי נשא בת פרעה בעת אשר השלים מלאכת ביהמ"ק שהיא עת יקר ומעולה מתמיד בזכרונו כמאמר ז"ל (שמות רבה נ"ב) ביום חתונתו זה המשכן וביום שמחת לבו זה ביהמ"ק ובזמן יקר והנכבד הזה הי' נטפל לשמוח עם בת פרעה בלילה הזאת. וזהו מאמר היו שם שתי בלוזמאות כו' באותה שעה עלה על דעתו להחריב את ירושלים הה"ד כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת כלומר להגדיל חמתי היתה העיר הזאת סבה גדולה. וזהו ממש המשל שאמרו כזה שהוא עובר במקום מטונף ועוקם חוטמו והבן:

וידבר ה' אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת וגו' בבואכם אל אהל מועד וגו'. ראוי לקרב אל השכל למה נאסר היין ושכר דוקא בבואם אל אהל מועד. ויבואר עפ"י מאמר חז"ל במדרש (סוף פקודי) כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים וכל שמבקש לחשוב הולך לשם למה שלא יחשוב בירושלים ויצטער לפי שנקראת משוש כל הארץ ע"כ. וכן המקדש כמאמר שמחתי באומרים לי בית ה' נלך והיין נברא רק בעבור לנחם בו אבלים אל מי שהגיעו רעה לא יוכל שאת אותה כמאמר (משלי ל"א) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש:

(קע)

משל בזה לב' הולכי דרכים פגעו זא"ז. א' הי' רופא וא' הי' נחתום ושניהם הלכו לתור בארץ לבקש להם מקום לפרנסתם ויהי כי נועדו יחדו ויאמר הרופא אל הנחתום הלא כבר נאמר טובים השנים מן האחד עתה נלכה נא יחד ונבקש לנו מקום נאות לפרנסתינו. אמר הנחתום אל הרופא מה לי ולך ללכת יחד כי אתה תבקש למצוא עיר מלאה חולים מוטלים על ערש דוי הצריכים לרופא ולרפואות ואני מבקש ההפכי עיר מלאה אנשים בריאים וחזקים כראי מוצק שיבלו ימיהם באכילה ושתי'. ואני אעשה לפניהם מאכלים מאכלים יקרים ותהי מלאכתי מתברכת בהם. הנמשל המקדש והיין הנה מקומו של זה לא מקומו של זה וכמו שאמרנו לכן יפה אמר יין ושכר אל תשת וגו' בבואכם אל אוהל מועד דייקא:

מדרש וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם. ר' פנחס פתח אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין אוזן שומעת תוכחת חיים אלו בניו של אהרן. בקרב חכמים תלין שהיו בצד המיתה זכו ונתיחד הדבור אליהם ואל אביהם כו'. ביאור זה:

(קעא)

משל דע כי יש ב' סוגי סוחרים יש סוחר אשר כל סחורותיו השיג מאת האומן העושה אותה מחדש. ויש אשר מסחרו בבגדים בלואים וא"כ גם המקומות שהם הולכים שמה להשיג סחורתם שונות זו מזו אין מקומו של זה כמקומו של זה כי הראשון משפטו לנסוע למרחקים אשר שם מקום המסחר מסחורות יקרות כאלה בין עשירי העם וכנעני הארץ. לא כן הב' משפטו בהיפך כי בין העשירים לא ישיג מאומה אבל ילך בעירות הקטנות ובכפרים בין העניים אשר מהכרח ענים ומרודם ימכרו אדרתם בזול. הנמשל כן יש ב' מיני תוכחה יש שיקבל תוכחה ע"י ראותו שבט אלהים על המורדים והפושעים אז ע"י ראות מיתתם יתפעל בעצמו לקבל מוסר. ויש אשר יקבל תוכחה ויבא לידי יראה ע"י ראותו במעלו' הצדיקים והחכמים ומנהגיהם הטובי' וזהו אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין יותר נאות לו להתאבק בין החכמים ויקבל מוסר. וזהו שדרשו על בני אהרן עד שזכו ונתיחד להם הדיבור וזהו אוזן שומעת תוכחת חיים כי התוכחה הב' יאות לקרותה תוכחת חיים מפי אנשים חיים כי ע"כ הוזהרו בני אהרן שלא יזדקקו למתים כי הם אינם צריכי' למוסר כזה. וזהו מאמר שהיו בצד המיתה וזכו להתעלות מבחי' מוסר כזה. אבל נתיחד אליהם הדיבור אלקי לשמוע קול אלקים חיים. והבן:

פרשת תזריע

מס' שבת (קנ"א א') אין חי' שולטת על האדם אא"כ נדמה לה כבהמה שנא' נמשל כבהמו' וגו':

(קעב)

למשל מדין ומואב עומדים מחנה מול מחנה מערכה לקראת מערכה. ומשפט הלוחמים כי ישלחו בלילה מארב היינו שר חמשים עם חמשיו הולך על הדרכים סביב אולי יפגעו בשונאיהם וילכדם בחרמיהם וכאשר יפגע באנשי מחנהו לא יעשה לו כל מאומה. פעם הלכו מארב מדינים ופגעו במואבים ועמדו עליהם להרוג אותם צעק א' מהם ואמר אל תשלחו בי יד כי ממדין אני רק עתה אני עבד אצל מואב אמר לו מה לי לתת לב על מולדתך שהוא מבית מדין אחר כי אתה עובד אל שונאי נפשי ומחויב אתה לעשות אך דבר פקודתם ובודאי לזר תחשבני אם היית פוגע בי הלא את דמי שפכת ארצה וא"כ כמוני כמוך להרוג אותך. הנמשל החי' מופקדת מחק הבריאה שיהי' מורא האדם עלי'. והג"מ כאשר תפגע החי' באיש צדיק מושל שר אשר ממשלתו היא בנשמתו הטהורה שהיא שולטת על כל חלקי הבריאה א"כ גם על החי' תעלה ממשלתה. לא כן האדם אשר לא הגיע למדריגה להיות מושל רק נמשל היינו משועבד אל התאוה השולטת והמושלת עליו אז כל הברואים שולטין בו כמאמר והי' כל מוצאי יהרגוני. וגם החי' תשלוט בו והאדם לא יוכל לטעון ולומר הלא אדם אנכי כי החי' אמרי' תאמר מה לי בזה כי אתה אדם הלא כבר פשטת את כתנתך כתונת הפסים והורדת עדיך מעליך להיות ארח לחברה עם מעשה הבהמה והחי' אז המשפט שתמשול החי' בו. וזהו נמשל היינו אם הנפש נמשל מן הגוף המושל אז משפטו כמשפט הגוף שהוא מתולדתו כחומר הבהמה וצורתה לכן נדמה אל החי' ג"כ כבהמה והבן:

טעם מספיק על ענין מאמרם ז"ל (סנהדרין צ"ט) כל הנביאים לא התנבאו אלא לימות המשיח אבל עה"ב עין לא ראתה כו'. כבר התעוררו ע"ז רבים חקרי לב אשר בקשה נפשם להבין טעם העלמת גמול עוה"ב עד שנא' עליו עין לא ראתה. אכן נאמר כי הערכת והפלגת דבר מדבר יהי' על ב' פנים או שהאחד גרוע מחבירו או שהאחד מעולה מאד:

(קעג)

למשל אם תבוא אל חנות ושם סחורה אינה מופלגת בחשיבות וגם אין לה חסרון וחנות אחת מוכרת סחורה מלאה חסרונות ודאי ראוי לקנות אותה שאין בה חסרון ולפעמים יזדמן שיהי' להב' סחורה מעולה מאד כלולה בהוד ויופי אז ג"כ ראוי לקנות את המעולה מפני רוב חשיבותה גם כי הסחורה אשר בחנות הא' היא סחורה טובה אין בה שום חסרון אבל המעלות והשלמות אשר בהסחורה הב' אין לה ובע"כ מחויב הסוחר להעיר את לב הקונה להגיד לו היתרון העצום אשר בסחורתו ולשבח לפניו מעלותי' כי לולא כן למה לא יקנה מסחורה ראשונה שאין בה שום מהחסרונו' אבל אם לא' סחורה גרועה ופחותה עד מאד מלאה חסרונו'. ואל הב' בהיפך סחורה מעולה כלולה בכל המעלו' א"כ יזכה השני הזה מב' צדדים שיקנה הקונה רק אצלו והתבונן כי הוא אין מהצורך לו לשבח סחורתו בפני הקונה ולהציע לו חשבון מעלותי' כי הלא גם מבלעדי הפלגת חשיבות מעלותי' ראוי אל הקונה לקנותה ולא לקנות אצל הסוחר הא' מפני כי אצל השני אין גם חסרון א' מהחסרונו' אשר בסחורת הסוחר הא'. הנמשל אם הי' העוה"ז טוב והעוה"ב יותר טוב הי' הקב"ה מראה אלינו טוב עוה"ב והפלגת חשיבותו למען אשר לסבת הפלגת טובו ומעלתו יפנה האדם לעמול עליו ולהשיגו. לא כן אחר כי העוה"ז הוא מעות לא יוכל לתקון והעוה"ב טובו ונועמו לאין חקר. א"כ מה לו להקב"ה לגלות לנו ולשבח לפנינו מעלת העוה"ב אחר אשר גם מלבד הפלגת טובו ומעלתו ראוי לברוח אל התורה בעבור להנצל ממקרי העולם הזה:

במדרש ד"א אשה כי תזריע הה"ד (איוב ל"ח) איפה היית ביסדי ארץ וגו' מי שם ממדי' וגו' ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא כשם שיש דלתות לבית כך יש דלתות לאשה וגו' ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף אלו שלשה חדשים האחרונים ופה ישית בגאון גליך בעון גלוליך. לפי שהולד הזה כשהוא כשהוא יוצא יוצא מלא גללין וכל מיני סרוחין והכל מחבקין אותו ומנשקין אותו וביותר אם הוא זכר. והמאמר הזה אומר הבינני אמנם נבין ע"ד מליצה:

(קעד)

משל לעשיר גדול הי' לו בן ונתן עיניו לשדך אותו עם בת עני וכאשר נתועדו יחדיו לגמור השידוך התנו ביניהם שלא יקפידו זע"ז בענין ההתחייבות שיתן כל א' לפי כחו העשיר כפי עשרו בגדים חמודים ומפוארים כיד ה' הטובה עליו וזה יתן לבתו בגדים פחותים כפי יכלתו הפחותה ולא יתקנאו זב"ז ועל אלו האופנים התקשרו בקשרי התנאים. וזה עשה לבנו בגדים יקרים נחמדים מאד וזה עשה לבתו בגדים פחותים כפי דלת ערכו ועשו חתונה. ויהי כי ארכו הימים אל הזוג שכחו את אבותיהם ובית מולדתיהם והם יושבים ומביטים זע"ז ביום טוב ביום החג אשר אז דרך האנשים להחליף שמלותם ונתקנאו זב"ז ותאמר אליו מה לך אשי הלא לבשר א' אנחנו מדוע אתה תלבוש בגדי חן וכבוד ואני בבגדים פחותים כאלה עד כי בסבת הקנאה באו לידי שנאה ופירוד לבבות ויודע ברחובות קרי'. בא זקן א' ואמר להם אתפלא מאד עליכם איך שכחתם ואיך לא תשימו עין ולב אל מחצבתכם אל מקבת בור נקרתם היינו מי ומי אבותיכם של כל או"א אשר כל א' הכין לבנו כפי יכולתו וכחו אשר אם זאת תשימו על לב בכל עת אשר תשלחו יד אל בגדיכם ללבוש אז תסיר השנאה מלבבכם ולא תעלה עוד על רוחכם. הנמשל כאשר יראה האדם ויביט על הדברים המשיגים אל הגוף צרכיו ועל הכחות המשיגות והמביאות אל הנשמה את אשר היא מבקשת הם כיתרון אור מן החשך זה בא בכח טומאתו מלא שקר ומרמה ודמיונות כוזבות. ואלה מזה מן המקדש יצאו ויבואו ממעין היוצא מבית ה' ע"י כחות קדושות וטהורות ע"י יועצים נאמנים ותתן חלילה דופי לאמר מה זאת עשה אלקים לנו השליט בגופנו מדות רעות ודמיונות שוא ומדוחים להדוף ולגרש אותנו מהסתפח בנחלת ה' לאהוב השקר ולשנוא, האמת הלא תענה ותשוב על הדברים האלה חלילה לאל מרשע ומעשה ה' צדקו יחדיו אבל כחות מנהיגי הנשמה הם כלם על אופן שנבראו רק מנהיגי הגוף הם תולדות שנתחדשו אחר הבריאה ע"י הנחש וזוהמתו שהטיל בחוה בעסקו עמה והאדם הסכים על דברי' ונתמזגו גם בו הכחות הרעות האלה. וא"כ כל מה אשר תמצא השגה טובה ותמימה היא מהבריאה מנהגת על משפטה הראשון שהכין לה בורא ית' וכן העקלקלות והעקמימות נתחדשו וילכו ע"י כחות המחודשות כמאמר (משלי ג') כי תועבת ה' נלוז ואת ישרים סודו כי הנלוז הוא סר מדרך הישן אל החדש ואצל ישרים נשאר סודו אשר נתרשם בה מאז ומקדם וכמה רמז על הדברים האלה אליהו בן ברכאל כמ"ש (איוב ל"ו) אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק כמו שאמר הזקן אל הזוג הנ"ל זכרו נא מאין באתם מי אביך ומי אבי' וזהו אשא דעי למרחוק כלומר אזכור יקר בחי' האדם שהי' בה בעת הבריאה קודם החטא ועי"כ ולפועלי אתן צדק כי הנני רואה מעשי ה' יחדיו הם תמים וישרים רק האדם עשה מעצמו מה שעשה אבל מאתו לא תצא הרעות. וזהו ואומר עד פה תבוא ולא תוסיף ופה ישית בגאון גליך. ובא מדרשם ז"ל בעון גלוליך לפי שהולד הזה כשהוא יוצא יוצא מלא מלא גללין וכל מיני סרוחין והכל מחבקין ומנשקין אותו הורו בזה מפעלות הבורא ית' שנתן דמיונות כוזבות לאדם בכל עת ובכל זמן כפי הצורך אל ישובו של עולם כמאמר חז"ל (שבת קנ"ב א') כי הוא אמר ויהי זו אשה הוא צוה ויעמוד אלו הבנים אשה חמת מלא צואה ופיה מלא דם והכל רצין אחרי' וכן הילד בצאתו מרחם אמו והוא מלוכלך ברירין ודמים אז כמה גדולה עליו האהבה מאביו ומאמו לאין ערך וכל אשר יגדל ויזדכך עד אשר יטהר מכל לכלוך תתמעט האהבה אליו עד אשר בהגיע הבן לאמצע שנותיו תהי' באהבה מעט מזעיר וע"פ האמת הי' ראוי להיות בהיפך אשר כל יותר שיגדל הוא ראוי יותר לאהבה בעבור צחצחותו ונקיותו וע"כ תראה כי רק הסכלות מכרחת את אביו ואת אמו לאהוב אותו במדה ומשקל כפי צרכו של הולד ואמר הטעם אל מה אשר הקב"ה מכלכלה טפשות וסכלות. לזה אמר בעון גלליך היא זוהמת הנחש אשר מסבת החטא של אדם הראשון נתחדש גזירה חדשה הרבה ארבה עצבונך והרונך בעצב תלדי בנים ואי אפשר שיתקיים הולד ויתגדל בזולת רחמי מולידיו כי אם לא חטא אדה"ר הי' מתנאי הבריאה שהי' הולד נולד בשלמותו הטוב שלא יצטרך אל מגדלים ואומנים כמו שתהי' לעתיד עתידה אשה שתלד בכל יום ובדין הטיל הקב"ה ההריון והגידול עליהם והוא משוער בפלס ומאזני משפט:

(קעה)

למשל מי שהזיק את חבירו עד שאין בו יכולת לעשות מלאכתו להתפרנס אז מחויב המזיק לתת לו כפי מחיתו כל ימי שבתו בטל ממלאכתו. ואם יתרפא במקצת ויוכל להתפרנס מעט גם המזיק ימעיט הסך הקצוב שנותן לו בכל יום עד אשר יתרפא מכל וכל ואז לא יתן לו המזיק כל מאומה כי יתפרנס ממלאכתו כמקדם. כן הדבר בהילד הנולד כל זמן אשר זוהמת הנחש קיימת והקללה ארבה עצבונך והרונך קיימת והולד יוצא לעולם כאפרוח חלוש ומזוהם ומרוחק מבני אדם מוטל על אביו ואמו לסבול הזיקו לשאת אותו על שכם ועל כסף יסבלוהו. וכל אשר יגדל ויוכל לעזור את עצמו מעט תתמעט ג"כ מעט הרחמים בלב מולידיו עד אשר יגדל ויהי' לאיש יברכו עליו ברוך שפטרני. וזהו ואומר עד פה תבא כלומר כי לא לעולם תהי' האהבה גדולה כל כך לשאת אותו על שכמם והטעם ופה ישית בגאון גליך ובא באורם בעון גללין כי הם גרמו זאת אל הולד שיהי' מזוהם ואין מהצורך אל המולידים רק להשלים מה שנחסר ממנו על ידם:

אדם כי יהי' בעור בשרו שאת או ספחת וגו'. מדרש הה"ד נכונו ללצים שפטים משל למטרונא שנכנסה לפלטון של מלך כיון דחמית מגולבין תלן דחלת (פי' שראתה רצועות ומקלות תולין היתה מפחדת) אמר לה המלך אל תתיראי אלו לעבדים ולשפחות אבל את לאכול ולשתות ולשמוח. כך ששמעו ישראל פרשת נגעים נתיראו אמר להם משה אל תתיראו אלו לעכו"ם אבל אתם לאכול ולשתות ולשמוח שנא' רבים מכאובים לרשע והבוטח בה' חסד יסובבנהו. ונמתיק הענין:

(קעו)

משל לקצב גידל יתום בתוך ביתו והנער הי' חכם מאד מלומד בכמה חכמות. וכאשר הי' ברצון הנער לעסוק בחשבונו'. הי' החצב הקצב נותן לו עצמות קטנים וימלא אמתחתו עצמות ועשה בהם חשבונות רבות ויהי בהגיע עתו עת דודים ויקח אותו עשיר א' ויהי לו לחתן וילבישהו והספיק לו כל מחסוריו כמשפט בני הקצינים. פעם הי' העשיר מטייל עם הנער וראה הנער לפניו עצמות קטנות מונחים באשפה וירץ וילקטם ויאסוף אותם אל חפניו וישאלהו חותנו מה לך ללכת במקומו' המטונפות כאלה להרים עצמות מהאשפה השיב ואמר כי הוא צריך להם לחשבונותיו כמשפטו מנעוריו. אמר לו העשיר כל זאת בהיותך בבית איש עני. אבל עתה הלא אתה בבית איש עשיר יש לאל ידך לעשות חשבונותיך במטבעות זהב וכסף ואני אתן לפניך כחפץ לבבך. הנמשל כי הנה כבר אמר החכם ע"ה (קהלת ח') כי אדם אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא אשר ע"כ אמרו (חגיגה ה' א') כל שאינו בהסתר פנים אינו מהם כי מי יאמר זכיתי לבי כו' רק ההסתר פנים יזדמן על כמה דרכים יש אשר יגיענו עונשים קשים רעות רבות ח"ו. ויש יתיסר בענין קל עד כי חז"ל אמרו (ערכין ט"ז ב') עד היכן תכלית יסורין תנא אפי' הושיט ידו לכיס ליטול שלש ועלה בידו שתים אשר לכאורה אין נ"מ בדבר כי מאן דכאיב לי' הוא יודע מכאוביו. אבל האמת כי חז"ל באו לבאר כי יען וביען אין אדם צדיק בארץ שיחי' בעולם בלא יסורין שהמה מכוונים מאתו ית' להישירו ולהשלימו להעלותו ממדריגה למדריגה שלמעלה ממנה ועכ"פ ראוי שיהי' הבדל בין עובד ה' לאשר לא עבדו גם רי שניהם נדונים ביסורין כי היסורים יזדמנו בכמה מדריגות מתחלפות יש נתיסר עד שהוא עני וכואב הוכח במכאוב על משכבו ויש איש עשיר שבע ודשן וכאשר יחסר מידו איזה דבר ולא ימלא רצונו יתן אל לבו כי זה לו למזכרת אשר מלמעלה מעוררים אותו לפשפש במעשיו ע"כ אמרו בדרך כלל רל שאינו בהסתר פנים אינו מהם כי מי אשר הקב"ה בוחר בו הוא מקיים בו ואוהבו שחרו מוסר רק חקרו עד היכן תכלית יסורין ר"ל שלא יחסר לצדיק חפץ לבבו מלא ברכת ה' ועכ"ז יתקיים בו ואוהבו שחרו מוסר. לזה אמרו אפילו הושיט ידו כו' גם דבר קטן כזה נחשב לו ליסורין כי גם עי"ז יתעורר ויזכור לעלות למדריגה הראוי' ואין מהצורך להקיצו במהלומות בכשיל וכלפות בנגעים ומכאובו'. וזהו מאמר המדרש נכונו ללצים שפטים כי לפי גסות ענינם מהצורך להעירם במהלומות. משל למטרונה כו' אמר לה המלך אלו לעבדים כו' אבל אתה אם לפעמים יהי' בלבי כעס עליך די לי אם אגרע מאכל א' ממאכלים אשר הכינותי לפניך לאכול ולשתות ולשמוח. וכן אמר משה לישראל והבן:

ועם דרכנו יתבאר יפה מאמרם ז"ל במדרש (סוף פרשתנו) והי' בעור בשרו לנגע צרעת לפי שבעה"ז הכהן רואה את הנגעים אבל לעתיד אמר הקב"ה אני מטהר אתכם הה"ד וזרקתי עליכם מים טהורים וגו'. ונקדים מאמר (שמות ט"ו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך. ורבים מתפלאים אם אין מחלה רפואה למה. והנראה ע"ד מאמר (ירמי' י"ז) עקוב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו אני ד' חוקר לב ובוחן כליות ולתת לאיש כדרכיו כפי מעלליו ויבואר הכל ע"ד דמיון:

(קעז)

משל אל מי שהי' יושב בכפר מקום שאין בו עובר ושב ונחלה ונפל למשכב ואין לו מציל ובמקרה סר שמה סוחר א' לתת מספוא לחמוריו ובא אל הבית והחולה בוכה ומתחנן אליו השמיעני ידידי כי אני עני וכואב. ויאמר אליו הסוחר אין עלי לעשות לך טובה יותר גדולה כ"א לקחת אותך ולהביאך אל העיר וידעו רבים ממכאוביך ובאין ספק ישתדלו עבורך להצילך. וזה ממש מאמר הנ"ל עקב הלב מכל ואנוש הוא מי ידענו כי אין רואה ואין יודע את אשר בסתר לבו שישתדל להצילו מחליו רק אני ה' חוקר לב ובוחן כליות ואחר אשר אני יודע חליו מה עלי לעשות רק לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו. פי' לגלות את חליו לעיני בני אדם ויוכיחו אותו להחזירו למוטב. אמנם אם האדם הי' נותן לבו להתעורר מעצמו להשתדל בתורה ומצות לרפאות נפשו לא הי' צריך אל הנגעים ואל חלאים רעים בגלוי כי אין אלו אלא להודיע לו ולאחרים. וזהו מאמר אם שמוע תשמע וגו' כל המחלה וגו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך ולפני נגלו כל תעלומות. וזה בעצמו מאמר המדרש לפי שבעה"ז הכהן רואה את הנגעים כלומר אבל המנוגע בעצמו לא יראה בהיותה על הנפש כי עי"כ הי' מהצורך שתבוא בדרך ההשתלשלות על עור הבשר עד שיבוא אל הכהן. אבל לעתיד אמר הקב"ה אני מטהר אתכם שנהי' סרים למשמעתו ית' ויטהר וירפא נפשותינו מכל טומאה שנא' וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם וגו'. אז יקוים בנו מאמר כל המחלה וגו' לא אשים עליך כי אני ה' רופאך:

פרשת מצורע

מדרש (פרשה ט"ז) רבנן פתרין קרי' במרים אל תתן את פיך לחטוא את בשרך אל תתן רשות לאחד מאביך לחטוא את כל אבריך ואל תאמר לפני המלאך זה משה הה"ד וישלח מלאך וגו' כי שגגה היא אשר נואלנו ואשר חטאנו למה יקצוף האלקים על קולך על אותו קול שנא' ויחר אף ה' בם וילך. ביאור זה:

(קעח)

למשל דע כי לה"ר יזדמן על ב' פנים. פעם יזדמן שידבר לה"ר על הפחות ממנו במעלה אשר אפשר שיהי' בו פחיתות וחסרונות אבל עכ"ז הדבר ההוא שהוא דובר עליו הוא שקר א"כ עשה עמו רעה כי הזיד לדבר עליו שקר. ופעם יזדמן כי ידבר נבלה על מי שהוא גדול ממנו הרבה מוחזק לצדיק תמים א"כ גם בטרם תבקר ותבחין הדבר שהוא אומר עליו ובטרם תדע אם הוא אמת או שקר כבר גילה את נבלותו במה שהרהיב עוז בנפשו ומלא את לבבו לפתוח פיו ולהוציא דבה על איש מעולה כזה. וההבדל בין ב' הסוגים האלה כי בסוג הא' אשר כל מפעל הרע הוא מה אשר דיבר עליו שקר יכול המדבר להתנצל לאמר טעיתי ושגיתי חשבתי שהוא אמת. לא ענין הב' אשר העול הוא איך מלאו לבו לחשוב עליו ענין דופי כש"כ אם שקר העליל עליו אז אין בידו להתנצל לאמר טעיתי כי עכ"ז איך מלאו לבו לבו לפתוח פיו עליו. הנמשל זהו שהציע ית' ואמר (במדבר י"ב) לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא ומדוע לא יראתם לדבר בעבדי במשה לאמר כי מתחלה בעלילה באתם עליו וכי תאמרו לא ידענו עכ"ז איך לא יראתם לדבר בעבדי במשה. וזהו ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה טעיתי ושגיתי בדבר ההוא ואני חשבתי כי האמת אתי עכ"ז למה יקצוף האלהים על קולך על הקול אשר הוצאת מפיך ומה איכפת לך בזה אם אמת או שקר אחר אשר הקב"ה הזהיר על כל הפנים. והמאמר מבואר מאד והבן:

פרשת אחרי

כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו' לפני ה' הטהרו. הנראה בביאור עם מ"ש רז"ל (יבמות מ"ט ב') כתיב דרשו ד' בהמצאו וכתיב בכל קראנו אליו לא קשיא כאן ביחיד וכאן בצבור:

(קעט)

משל בזה למדינה חטאה אל המלך וכעס עליהם מאד. והאמנם כי המלך הוא בביתו רחוק ממקומם הרבה ישתדלו ימהרו יחרדו לבחור אנשים חכמים וידועים מליצים מפוארים חשובים בבית המלכות שלא יעמוד בפניהם ושלא יעכבם שום שמירה ומחיצה אשר בשער המלך. וגם המלך ישא פנים אליהם וימחול לכל המקום בעבורם. לא כן אם איש א' חטא למלך והוא דל ואביון אין לו תרופה כי איך יוכל הוא לבוא לפני המלך לבקש על נפשו אם מאה מחיצו' יעכבוהו וגם לא ישא חן בעיני המלך כל מאומה אמנם בהזדמן כי בא המלך לעירו ומכריז כל מי שיש לו בקשה יבוא לפניו אז יקל גם ליחיד לבוא לבקש כי אין שם שמירה ולא מסך מבדיל. הנמשל כל השנה שכינת כבודו בשמים ממעל ושערי תפלה ננעלו וכמה שומרים וממונים אין מניחים ליכנוס את השב והמתפלל אשר ע"כ תפלת יחיד ותשובתו אינה מועלת כ"כ משא"כ בצבור כי בהם כמה חשובים לפניו ית' בתורתם וצדקתם אין שום מחיצה עומד' לפניהם ויתעלה תפלתם וחן שפתותם בכבוד והדר לפני המלך ית"ש. אמנם בעי"ת ומה גם ביום הקדוש אשר הוא ית' יבא לשכון כבוד בארצנו ומשמיע בקול שובו בנים לאביכם שבשמים ואין שום מעכב. אז גם היחיד יכול לשוב אל ה'. וזהו מאמר (הושע י"ד) שובה ישראל עד ה' אלהיך הוא מדבר להיחיד ואומר לו דע אתה היחיד כי אין זמנך רק עד ה' אלקיך. כל עוד שהוא אצלך ורוצה תשובתך היינו בעשי"ת כי כשלת בעונך כי אתה תלך מלוכלך בעונות עד כי עי"כ לא תוכל להבטיח את נפשך כי בשאר ימי השנה תשוב ותבך עליך כי כמה מחיצו' וכמה מסכים המבדילים יהי' לנגדך. אבל לרבים אמר קחו עמכם דברים ושובו אל ה' ולא קבע להם זמן כי בכל עת מעתות השנה יש בהם כח לקחת דברי מליצות ומע"ט ישובו אל ה' כנ"ל. אכן אם יאמרו הצדיקים לא נבקש רק עלינו ולא בעד אחרים. לזה אמר ואמרו אליו כל תשא עון וקח טוב כלומר מה לך להביט ביד מי העון וביד מי הטוב כי כלנו כאיש א' אנחנו ובזה נבא אל הביאור:

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה