משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ
חומש ויקרא · פרשת שמיני
ויאמר משה אל אהרן הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש ועל פני כל העם אכבד. מדרש (פ' י"ב) אמר משה לאהרן אחי בסיני נאמר לי שאני עתיד לקדש את הבית הזה ובאדם גדול אני מקדשו. והייתי סבור שמא בי או בך הבית הזה מתקדש ועכשיו שני בניך גדולים ממני וממך. ומה מאד ראוי להתבונן לפי מה שדרשו ז"ל (תענית ד' א') על מאמר (ירמי' י"ט) אשר לא צויתי ולא דברתי ולא עלתה על לבי זה יצחק בן אברהם כי מעולם יקר בעיני ה' המותה לחסידיו ולא ישר בעיני ית' שיקריבו בן אדם קרבן. וא"כ מה הי' הצורך החינוך במיתת בני אהרן עד כי הוא ית' גילה זאת מתחלה למשה. והנראה בהבנת הענין ע"ד מליצה:
(קסו)
משל לשר גדול בנה עיר והושיב שמה כמה אנשים סוחרים ורוכלים וראה להדר ולפאר אותה בכל מיני יופי להמשיך אלי' כל נהרו' ואגמים וגשרים ומעברות ונטע עץ כל פרי כרמים וזיתים כל מיני פירות וכל מיני בושם עד שלא יחסר דבר ליושבי' מכל צרכי האדם באדמ' ויהי ככלותו כל מלאכתו בתיקוני העיר המהולל' הזאת שאל את פי חכם א' לאמר הלא חכם אתה התבונן נא בעניני התיקונים אשר עשיתי אשר טפחתי ורביתי היש עוד מה לעשות ולא עשיתי כי זה כל ישעי וכל חפצי לבלי יחסר בה כל מאומה וכל אשר בידי לעשות בכחי אעשה ועתה הגידה לי ואשמע ויען החכם ויאמר הלא רופא אין בעיר הזאת וכי אפשר לדור בעיר שאין בה רופא וישמח השר מאד אל קול דבריו וישלח ספרים אל כל בתי חינוך הרופאים לאמר שלחו לי את הרופא היותר גדול מכלם והרבו עלי מוהר ומתן ואתנה ויכתבו אליו כי יתן כך וכך לשנה וישלחו אליו מארץ רחוקה רופא חכם שאין כמוהו בכל המדינות כי ימלא ידו לרפאות כל חולי וכל מכה עד דכדוכה של נפש ויכתבו לו כי יבא בחדש זיו בא' לחודש בטח לשכון כבוד בעירו המהוללה ויהי בהשמע הדבר הדבר הזה בבית השר ובבית כל יושבי' שמחו מאד לקול השמועה עד אשר בעת קרבו הימים אל עת בואו נתאספו ובאו כמה שרים ורוזנים מכל הערים הסביבו' וכל תושביהם נקבצו ובאו אל העיר הזאת לקבל פני רופא חכם כמוהו והקול נשמע מדהרות דהרות אבירי הרצים אשר לפניו כי הוא נוסע ובא לפניהם ויקדו וישתחוו לו וישמחו עמו עד מאד ויהי הם שואלים ומבקשים אי' איש חולה להביאו לפני רופא חכם זה ויען א' ויאמר ראשי כבד עלי ויקחו אותו להגישו לפני הרופא ויאמר איש אל אחיו כמה גדולה הצלחת האיש החולה הלזה כי הוא בא ראשון אל הרופא הגדול הזה ודאי יתאמץ בכל עוז להשיבו לאיתנו עד מהרה להגדיל שמו במקום שאין מכירים אותו ויהי כי הגישו אותו לפניו צוה הרופא להביאו אל ביתו למען יוכל היטב להשגיח עליו ולעסוק בו ברפואות ובזבז עליו הוצאות גדולות בכמה מיני סמים יקרים ולימים אחדים מת ת"י ותהי מהומה גדולה בעיר וכל השומע יצחק לו ונבאש ריחו בפני כל ההמון ויקרא אליו השר ויאמר לו הגידה נא לי מה הי' ענין מיתת האיש הזה הלא לא הי' חולה כ"כ ואם הי' באמת מכתו אנושה הי' לך להבין ולמנוע עצמך בעסק הרפואות רבות כאלה ללא תועלת ואיך הקלת בכבודך כ"כ עד כי גם עלי לבי דוי. ויען הרופא בחכמתו ויאמר להשר דע ידידי כי אני בתבונות כפי סבותי להאיש הזה מה שהסיבותי כי אנכי ידעתי ושמעתי כי קול הקרי' הומי' כי בא רופא לגבולינו חכם גדול עד כי ימלא ידו לרפאות ולחבוש להעלות ארוכה ומרפא אל כל חלי ואל כל מכה גם אם חרב חדה של מות מונחת על צוארו הרופא ברב חכמתו יחי' אותו א"כ עד כמה סכנות יביאו א"ע מהיום ועד כמה יבטיחו נפשם להיות בסובאי יין ובזוללי בשר לאכול אכילת גסות ושתי' שלא כדת ושאר מעשים המפסידים חיי אדם ויסמכו עלי וא"כ יסבבו לי להיות נמנה עם הממיתים יותר מעם המחיים כי מי יודע אם לדברים כאלה יועיל רפואה לכן חכמתי עמדה לי לעשות זאת בעת בואי הנה להבהיל את ההמון לאמר אל תבטחו ברופאים ולא תאמינו ברפואות כי מי רופא גדול מרופא זה אשר שמעתם ולמי כל חמדת סגולת הסמים וכל צרי גלעד וכמה טרח להשתדל ברפואות לאיש הזה ולא עלתה לו א"כ אין לנו כ"א שומר נפשו ירחק ממנו. הנמשל אחר כי נתן ית' תורה לישראל ויכונן את בית ישראל להיות לו לעם ראה אלהים כי טוב להכין להם גם רופא חכם אשר יוכל לרפאות לאיש איש נגע לבבו חטאתו ואשמתו מדאגה פן יחטא ואשם והכין להם גם בית תעלה עם כל צרי גלעד המשכן והמזבח והקרבנות והכהן יעמוד וישרת להעלות ארוכה ומרפא אל מחלת החטאים וכאשר נשלמה מלאכת הבית ונתמלא יד הרופא לכהן לשרת בקדש ותקהל כל העדה בשמחה על רופא היקר הזה ועל הסמים היקרים עד כי הי' מקום להם לחשוב ולאמר כי מהיום אין צורך עוד אל האדם להזהר בעצמו כ"כ כי גם אם יקרה לו מקרה חולה הלא הרופא החכם ירפא הכל כאותם שאמר עליהם הנביא ע"ה (ירמי' ז') אל תבטחו לכם אל דברי שקר לאמר היכל ה' היכל ה' היכל ה' המה ויהי נקל בעיניהם מלהזהר בשמירת נפשם. ולהוציא הדבר הזה מלב ההמון שלא יבטחו בהרופא ולא בהרפואות ולא ולא תהי' חטאת החטאים גדולה לכן סיבב לנדב ואביהו שהי' חבובים מאד בעיני אלקים ואדם אשר ביום החינוך עצמו נפגעו בעבור דבר קטן והמדה"ד לא נשא פני אהרן הכהן ולא בית המקדש הגין עליהם הנה על זאת אמר ית' בקרובי אקדש ועי"כ ועל פני כל העם אכבד. ונמתיק הדברים עוד:
(קסז)
משל לשני אחים דרים בעיר גדולה א' עשיר ובעל נחלה גדולה שהי' מתפרנס בריוח ממנה כמשפט קציני עם והשני הי' לו בית קטן נחלה דלה מאד והי' מתפרנס בדוחק. לימים נשרף בית העני ולא נשאר ממנו כ"א אוד מוצל מאש והי' כל עובר עליו ישרוק על רוע מזלו לאמר במה יתפרנס זה העני מעתה ובעבור גודל החמלה על עניו ומרודו נכמרו רחמים עד כי כל הבא הי' נותן לו איש איש אשר נדבה רוחו עד כי קבץ על יד הון רב לימים אמר לו אחיו העשיר בנה לך בית כמוני ותתפרנס ממנו בריוח ויאמר לו חלילה מלבלע נחלת ה' אשר נתן לי רחמים וחנינ' אצל כל עובר ושב ורואה חורבן ביתי אשר מזה ארויח יותר ממה שתשיג ידך הכנסה מבית גדול שלך העומד קיים. וזהו שהשיב משה עכשיו אני רואה שהמה גדולים ממני וממך כי עתה אחר אשר קרה להם כזאת כמה גדולים הם עתה בזכות היראה והפחד אשר הפילו על כל ישראל. וזהו נורא אלקים ממקדשיך ממקודשיך וישוו עתה הקרי והכתיב לכוונה אחת:
מדרש שם בסמוך ר' יצחק פתח נמצאו דבריך ואוכלם ויהי' דבריך לי לששון ולשמח' לבבי כי נקרא שמך עלי ה' אלקי צבאות (ירמי' ט"ו) א"ר שמואל בר נחמן זה הדיבור נאמר למשה בסיני ולא נודע לו עד שבא מעשה לידו כו' סבור הייתי או בי או בך כו' ועכשו שני בניך גדולים כו' אהרן שתק וקבל שכר כו'. הנראה בתכלית כוונת המאמר עם מה שנציע עוד מאמרם ז"ל במקום אחר (ויקר' רבה כ') ר' יודן פתח אם על פיך יגביה נשר (איוב ל"ט) אמר הקב"ה לאהרן על מימר פומך הייתי משרה שכינתי על גבי הארון. משם חפר אוכל משם הי' נוטל אוכל של כל ימות השנה למרחוק עיניו יביטו מראש השנה הי' יודע מה בסופ' ואחר כל השבח הזה ואפרוחיו יעלעו דם ראה אפרוחיו מנענעין באדמה ושתק אלא ובאשר חללים שם הוא באשר חללים נדב ואביהו שם הוא השכינ'. ולבוא אל הביאור נחזור אל דברי המשל הנ"ל (סי' קס"ו) כי השר ההוא אחר בנה העיר וככלותו את כל המלאכה בכל מיני פאר ויופי לא מצא שם מים ויחפור בארות רבות ואין בהם מים וישלח אחר אומן חכם אולי חכמתו תעמוד לו למצוא מעין ומקור מים נאמנים כי לולא כן תהי' כל מלאכתו לריק ויבוא החכם וילך הנה והנה בכל פינות העיר. ויאמר אל השר דע אדוני כי בצד זה אוציא לך מים ואחר ימים תראה אותם וזה לך האות שהם מים נאמנים אשר לא יכזבו כי בבואם יבואו ברעש גדול עד כי יוכלו לפרוץ פרץ גם בחומה נשגבה ויאמר אליו השר על פחד החומה לא אדאג ואבל דאגתי מי יתן ואראה אם כנים דבריך ואשיג מים להספיק לאנשי העיר והאומן הזה עשה בחכמתו מה שעשה עד כי לימים אחדים עלה הפורץ פרץ מים כבירים שוטפים עד כי פרץ נחל מעם גר ויהרוס בית חומה גבוה והפילה לארץ ויבוא בעה"ב פני לפני השר ויצעק על שברו הה כי באו מים שוטפים והפילו בית תפארתי וישמח השר מאד לקול דבריו עוד זה מדבר וזה בא וצועק על ביתו שנפל גם השלישי גם הרביעי והשר יושב ושותק ולבו טוב עליו והמה עומדים כמשתאה ומחריש ומתפלא איך יתכן שישמח השר בהפסד גדול כזה שהפסידו ויען השר ויאמר הלא לכם לדעת כי אין עיר בלא מים גם אם תהי' גדולה שבעתים וא"כ למה לא אשמח הלא החכם אמר לי סימן זה מתחלה ועתה בבואו כבר יש מופת בידי כי לא יחסר מים בעיר לעולם. הנמשל כי הוא ית' אמר לעשות משכן וכלים וישרה שכינתו בו ונתן סימן על אמתת ההבטחה זו בקרובי אקדש ועתה כי נשלמה המלאכה וראו כי בא האות והמופת כי מתו נדב ואביהו אז אמר אהרן מה מאד עלז לבי אחר כי זכינו אל אשר צפינו. וזהו מאמר המדרש ואחר כל השבח הזה ואפרוחיו כו' ראה אפרוחיו מנענעין באדמה ושתק אלא ובאשר חללים שם הוא כי ע"י החללים נדב ואביהו נתברר לו כי השרה ה' שכינתו בבית הזה וזהו שדרש ר' יצחק מאמר נמצאו דבריך על אהרן כי שמח כאשר ראה שנתקיים הסימן. וזהו נמצאו דבריך ואוכלם ויהי דבריך לי לששון כו' והטעם כי נקרא שמך עלי כו' והבן. עוד יתכן בזה:
(קסח)
משל נער א' בא מבית הספר בוכה מאד לפני אביו ויאמר לו מה תבכה ויאמר לו כי רבו הכהו והרבה פצעיו חנם ויאמר לו מה הי' בני ויען הנער כי רבינו שאל לנו קושיא ולא ידענו להשיב ואת אחר לא הכה כ"א אותי וישחק אביו מאד ויתפלא הנער ויאמר מה תשמח עוד על כאבי הלא כמו רצח בעצמותי ויען האב ויאמר הלא מזה אבחון כי גדולה השגתך יותר מכלם ע"כ את חביריך לא הכה רק אותך לבד כי אתה יש לך לב להבין ולהשכיל יותר מהם. הנמשל נדב ואביהו עשו חטא קטן ונפגעו בקרבתם לפני ה' וימותו ואהרן לא בכה ועוד שמח. כי מזה הבין גודל צדקתם כי בהם נתקיים מאמר (תהלים נ') וסביביו נשערה מאד. וזהו נמצאו דבריך ואוכלם ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי כי נקרא שמך עלי כו':
(שם) מדרש א"ר יוחנן כל אותן שבעה שנים שבנה שלמה ביהמ"ק לא שתה בהן יין כיון שבנאו ונשא בתי' בת פרעה אותה הלילה שתה יין והיו שם שתי בלוזמאו' אחת שמחה לבנין ביהמ"ק ואחת שמחה לבת פרעה אמר הקב"ה של מי אקבל של אלו או של אלו באותה שעה עלה על דעתו להחריב את ירושלים הה"ד (ירמי' ל"ב) כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת א"ר הלל בר הילני כזה שהוא עובר ממקום המטונף ועוקם חוטמו. ומה מאד ראוי להבין המאמר ונקדים מאמר (ויקרא רבה א') כל תלמיד חכם שאין בו דעה נבלה טובה הימנו. והדבר זר מאד וכי לא נמצאו לרז"ל משל אחר לדמות את הת"ח שאין בו דעה. אבל בהתבונן מעט הנה דבריהם ז"ל שקולים במאזני החכמה והצדק:
(קסט)
משל דע כמו שהמעלות חלוקות אצל בעליהן ותזדמנה במדריגו' מתחלפות יש בעל מעלה שיהי' נודע רק בין שכיניו ואם תגדל מעלתו כן יגדל שמו עד שיהי' נודע גם בחוצות וברחובות קרי' ואם יגדל יגדל ויוסיף במעלתו עוד יותר יעשה לו שם בין הגדולים הנודעים גם בארץ מרחקים כן ממש משפט החסרונות. אבל לפעמים יזדמן שישתתף בעל מעלה גדול ויתהלך בעולם עם בעל חסרון אשר אין חסרונו גדול כ"כ ועכ"ז יתפרסם גנותו בעולם מסבת התחברו עם בעל המעלה הגדול כמו אשה רעה היא נודעת רק בין גרי ביתה ובין השכני' אבל בחוצו' אין מדברי' ממנה כי יש ויש בין הנשי' כאלה וכאלה. אמנם בהזדמן אל האשה הרעה שתהי' נשואה אל בעל ת"ח ושמעו הולך בכל המדינות אז גם האשה הזאת תהי' נודעת ברעתה על פני כל הארץ וזה לה מסבת בעלה כי הכל מספרים כבודו ושבחו ומתוך שבחו יבואו לידי גנותה לאמר אבל אשתו אשה רעה מאד לולא חשיבות אשה מי הי' מדבר ממנה. הנמשל כן ממש אם יזדמן איזה גנות באדם הדיוט מי ידבר ממנו משא"כ הת"ח שאין בו דעה אם יעשה הוא רעה מן הקטנה שבקטנות יתפרסם רעתו למרחוק כי כלם מדברים משמע חכמתו ומעלתו וזה יענה לעומתו הלא עכ"ז שוטה גדול הוא. לכן יפה המליצו ז"ל שנבלה טובה הימנו כי הנבלה לא נסרחת רק במקומה ולא למרחוק והת"ח ע"י חכמתו ומעלתו הנודעת במרחקים כזכור מעלתו יזכרו גם גנותו במרחקים:
ומעתה נאמר כי גם ענין החטא אשר חטא שהע"ה אם הי' עושה זאת בזמן אחר יוכל להיות שלא הי' נזכר מא' מאלף מאשר עתה. רק נזדמן הדבר כי נשא בת פרעה בעת אשר השלים מלאכת ביהמ"ק שהיא עת יקר ומעולה מתמיד בזכרונו כמאמר ז"ל (שמות רבה נ"ב) ביום חתונתו זה המשכן וביום שמחת לבו זה ביהמ"ק ובזמן יקר והנכבד הזה הי' נטפל לשמוח עם בת פרעה בלילה הזאת. וזהו מאמר היו שם שתי בלוזמאות כו' באותה שעה עלה על דעתו להחריב את ירושלים הה"ד כי על אפי ועל חמתי היתה לי העיר הזאת כלומר להגדיל חמתי היתה העיר הזאת סבה גדולה. וזהו ממש המשל שאמרו כזה שהוא עובר במקום מטונף ועוקם חוטמו והבן:
וידבר ה' אל אהרן לאמר יין ושכר אל תשת וגו' בבואכם אל אהל מועד וגו'. ראוי לקרב אל השכל למה נאסר היין ושכר דוקא בבואם אל אהל מועד. ויבואר עפ"י מאמר חז"ל במדרש (סוף פקודי) כיפה של חשבונות היתה חוץ לירושלים וכל שמבקש לחשוב הולך לשם למה שלא יחשוב בירושלים ויצטער לפי שנקראת משוש כל הארץ ע"כ. וכן המקדש כמאמר שמחתי באומרים לי בית ה' נלך והיין נברא רק בעבור לנחם בו אבלים אל מי שהגיעו רעה לא יוכל שאת אותה כמאמר (משלי ל"א) תנו שכר לאובד ויין למרי נפש:
(קע)
משל בזה לב' הולכי דרכים פגעו זא"ז. א' הי' רופא וא' הי' נחתום ושניהם הלכו לתור בארץ לבקש להם מקום לפרנסתם ויהי כי נועדו יחדו ויאמר הרופא אל הנחתום הלא כבר נאמר טובים השנים מן האחד עתה נלכה נא יחד ונבקש לנו מקום נאות לפרנסתינו. אמר הנחתום אל הרופא מה לי ולך ללכת יחד כי אתה תבקש למצוא עיר מלאה חולים מוטלים על ערש דוי הצריכים לרופא ולרפואות ואני מבקש ההפכי עיר מלאה אנשים בריאים וחזקים כראי מוצק שיבלו ימיהם באכילה ושתי'. ואני אעשה לפניהם מאכלים מאכלים יקרים ותהי מלאכתי מתברכת בהם. הנמשל המקדש והיין הנה מקומו של זה לא מקומו של זה וכמו שאמרנו לכן יפה אמר יין ושכר אל תשת וגו' בבואכם אל אוהל מועד דייקא:
מדרש וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר אליהם. ר' פנחס פתח אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין אוזן שומעת תוכחת חיים אלו בניו של אהרן. בקרב חכמים תלין שהיו בצד המיתה זכו ונתיחד הדבור אליהם ואל אביהם כו'. ביאור זה:
(קעא)
משל דע כי יש ב' סוגי סוחרים יש סוחר אשר כל סחורותיו השיג מאת האומן העושה אותה מחדש. ויש אשר מסחרו בבגדים בלואים וא"כ גם המקומות שהם הולכים שמה להשיג סחורתם שונות זו מזו אין מקומו של זה כמקומו של זה כי הראשון משפטו לנסוע למרחקים אשר שם מקום המסחר מסחורות יקרות כאלה בין עשירי העם וכנעני הארץ. לא כן הב' משפטו בהיפך כי בין העשירים לא ישיג מאומה אבל ילך בעירות הקטנות ובכפרים בין העניים אשר מהכרח ענים ומרודם ימכרו אדרתם בזול. הנמשל כן יש ב' מיני תוכחה יש שיקבל תוכחה ע"י ראותו שבט אלהים על המורדים והפושעים אז ע"י ראות מיתתם יתפעל בעצמו לקבל מוסר. ויש אשר יקבל תוכחה ויבא לידי יראה ע"י ראותו במעלו' הצדיקים והחכמים ומנהגיהם הטובי' וזהו אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין יותר נאות לו להתאבק בין החכמים ויקבל מוסר. וזהו שדרשו על בני אהרן עד שזכו ונתיחד להם הדיבור וזהו אוזן שומעת תוכחת חיים כי התוכחה הב' יאות לקרותה תוכחת חיים מפי אנשים חיים כי ע"כ הוזהרו בני אהרן שלא יזדקקו למתים כי הם אינם צריכי' למוסר כזה. וזהו מאמר שהיו בצד המיתה וזכו להתעלות מבחי' מוסר כזה. אבל נתיחד אליהם הדיבור אלקי לשמוע קול אלקים חיים. והבן: