אור ברסלב
משלי יעקב חומש ויקרא › פרשת צו

משלי יעקב· רבי יעקב קראנץ

חומש ויקרא · פרשת צו

פרשת ויקרא

וזאת תורת זבח השלמים וגו' אם על תודה יקריבנו. מדרש זש"ה זובח תודה יכבדנני זובח חטאת זובח אשם אין כתיב כאן אלא זובח תודה למה למה חטאת באה על חטא אשם בא על חטא תודה אינה באה על חטא כו' ובסמוך ר' פנחס ור' לוי ור' יוחנן אמרו לעתיד כל הקרבנות בטלין וקרבן תודה אינה בטלה לעולם. הדא דכתיב (ירמי' ל"ג) עוד ישמע במקום הזה וגו' קול ששון וקול שמחה וגו' קול אומרים הודו את ד' צבאות וגו' מביאים תודה בית ה'. ולבוא אל ביאור המאמרים נקדים לבאר מאמר הנביא ע"ה (ישעי' ט') העם ההולכים בחשך ראו אור גדול וגו' הרבית הגוי לא הגדלת השמחה והקרי לו הגדלת השמחה. וראוי לבאר שלא יהיו הקרי והכתיב מכחישין זא"ז ושניהם אמת וחשבתי למשפט ע"ד שכתבנו למעלה (סוף פ' פקודי) בביאור מאמר (ישעי' ל"ה) ופדויי ה' ישובון וגו' ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה. אשר לכאורה מאמר ונסו משולל הביאור. אמנם:

(קס)

למשל דע כי יש ב' מיני שמחות. א' השמחה על דבר קניני. ב' השמחה על דבר שלולי. היינו כי יש ישמח בעבור השגתו קנין חדש או נולד לו בן זכר או הכניס בנו לחופה או הצליח בנסיעתו בריוח גדול. ויש שישמח רק על שלילת הרע כי הי' עליו משפט מות הי' חולה והרופאים התיאשו ממנו ונתהפך מזלו ונשאר בחיים יעשה ג"כ לעצמו משתה ושמחה ואולי תהי' שמחת האיש הזה שבעתים על שמחת הראשון אשר שמחתו על דבר קניני יען כי כבר הי' כפשע בינו ובין המות וניצל לחיים. וההבדל בין ב' סוגי השמחות האלה. כי השמה אשר על רוב גדולה וההצלחה וכדומה לא יפלא בעיני העם שמחתו מה זו עושה כי הלא האדם יראה לעינים הסבה המחייבת לשוש ולרנן הרואה גדולתו יחייב שמחתו לא כן האיש היושב בביתו לא נעשה עמו דבר בדברים קנינים לא השגת הון ועושר ולא גדולה והוא מרבה לשמוח אשר אם לא תדע צרתו הקודמה תהי' שמחתו לזרה בעיניך. ועד"ז היתה שמחת ירושלים כי היתה במצור ע"י אשור וכאשר נפל אשור בחרב לא היתה שמחת ירושלים גדולה מאד על שלילת הרעה שקדמה לכן יפה אמר הנביא ע"ה בשירו הנחמד העם ההולכים חשך ראו אור גדול כאומר לא אכחד מהגיד חסדי ה' הגדולים כי העם שהיו בחושך הצרה ראו אור גדול בהצלתם יושבי וגו' אור נגה עליהם והרבית הגוי לו הגדלת השמחה. אבל באמת לא הגדלת השמחה כי אין מעמדם ראוי לשמחה כ"א לו לבדו. זה הכלל כל שמחה שהיא נדרשת אל הזולת ג"כ ויתברכו בה גם האנשים הקרואים לשמחתו והוא גם הוא את נפשו בחייו יברך לזכות עוד לשמחות כאלה כמו נולד לו בן זכר והכנסת בנו לחופה וכדומה והקרואים באים לשמוח על ראש שמחתו הוא יברך אתהם ואת זרעם לאמר יושיעכם ה' לעשות ג"כ שמחות כאלה והם יברכו בכה תזכה גם בבני בנים שלישים גם רביעים משא"כ אותו אשר ישמח בעבור היותו חולה מסוכן ויחי מחליו ואחוזת מרעיו באים לשוש אתו היצוה עליהם את הברכה ככה תזכו גם אתם להיות חולים מסוכנים למות ולהתרפא או אם יאמרו אליו כן תזכה בכל רבע שנה כי באמת זאת היא שמחה ואינה שמחה רק סוג הא' זהו שהבטיח הנביא על העתיד ופדויי ה' ישובון וגו' ושמחת עולם על ראשם. ר"ל שמחה מזה הסוג אשר כל העולם דורשים ומבקשים אותה ששון ושמחה ישיגו ישיגו ונסו יגון ואנחה ר"ל שיהי' לנו שמחה על השגת דברים קנינים והצלחות חדשות כל היום כי ינוסו יגון ואנחה ולא יהי' בעולם:

וזהו מאמר (תהלים קכ"ה) אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים:

(קסא)

משל ע"ד ב' עשירים היו בעיר. א' הי' לו בן חכם עד שעלה על כסא רבנות ויהי כאשר דרש שמחו מאד אביו ואמו וכו משפחתו וישא משאת מאת פניהם וכל אנשי העיר ברכו את בניהם יה"ר שתהיל כמוהו. ובן העשיר הב' הי' זולל וסובא ויעש נאצות גדולות עד כי נתחייב מיתה ויהי הקריב אליו רב החובל קרה מקרה כי נתהפך עליו הדין ופטרוהו וילך לביתו לשלום וכל בית אביו ומשפחתו התאספו ושמחים עמו עד מאד על הנס הנעשה לו אכן השמחה הזאת לא יאבו לברך את בניהם יה"ר שיזכו גם המה לשמחות כאלה. הנמשל כן אנחנו בזמן החורבן אשר נאמר (ירמי' ט"ו) אשר לחרב וגו' ונשיג ישועה והצלה מרעה הנה שמחה כזאת לא יקוה הזולת שיהי' לו כן. לכן ספר ואמר בהצלחת העתיד שתהי' גדולה כ"כ עד אשר יאמרו הזולת הגדיל ה' לעשות עם אלה מהנפלאות העצומות עד כי גם אם הגדיל ה' לעשות עמנו כמו אלה ההצלחות היינו גם אנחנו שמחים:

ואחר דברינו אלה מאד יתבאר לנו מאמרם ז"ל במדרש (פרשתנו) ר' אבא בר כהנא כו' אמר משל למלך שהי' לו ב' מגירסין בישל לו הא' תבשיל אכלו והי' ערב לו. ועשה השני תבשיל אכלו וערב לו. ואין אנו יודעים איזה ערב לו ביותר אלא במה שהוא מצוה את השני ואומר לו כתבשיל הזה תעשה לי אנו יודעים שהשני ערב לו ביותר. כך הקריב נח קרבן והי' ערב להקב"ה שנאמר וירח כו' הקריבו ישראל קרבן והי' ערב להקב"ה ואין אנו יודעין איזה ערב לו ביותר אלא במה שהוא מצוה את ישראל ואומר להם ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי אנו יודעין ששל ישראל ערב לו כו'. ובטרם נבוא אל הביאור ראוי להתעורר ע"ד כלל בענין הקרבנות שהוא חלק א' גדול מספרי תוה"ק כל ס' תו"כ. והנביא אומר למה לי רוב זבחיכם וגו'. וכן יש להתעורר על ענין התענית אשר ידענו כמה גדול כח התענית למחילה ולסליחה וכפרה והנביא קורא ואומר הכזה יהי' צום אבחרהו וגו'. אמנם לדרכינו יתבא' מאד ע"ד שאמר הנביא ע"ה בתוכחתו (ירמי' ז') הגנוב רצוח גו' ובאתם ועמדתם לפני בבית הזה אשר נקרא שמי עליו ואמרתם נצלנו למען עשות את כל התועבות האלה. והרצון בזה:

(קסב)

משל כי בפרעון החובות יש ב' סוגים יש יבוא אל הסוחר לשלם לו בעד סחורותיו ויתן לפניו את כל הסך המגיע לו ממיטב כספו במטבע יפה עובר לסוחר ויש אשר יביא אל הסוחר התנצלות לאמר כי נשרף ביתו וכל אשר לו רק מצדקתו לבלתי היות לוה רשע ולא ישלם אסף וקבץ מכליו ובגדיו השרופים וכל יתר הפליטה ויביא אל הסוחר שמקבל זאת מידו על חובו והוא מבקש מאתו בבכי ותחנונים שיהי' חשוב ומקובל בעיניו כאלו שלם לו כל הראוי במטבע יפה והסוחר בשמעו את דבריו נכמרו רחמיו והבטיחו לאמר לאמר דע ידידי כי טוב לי הפרעון הזה כפרעון של פלוני שנתן לי מיטב כספו. והנה אם אמנם אמת הדבר כי יהי' הפרעון הזה נכון ומקובל בעיני הסוחר עכ"ז תראה הבדל כי זה אשר פרע לו בכסף מלא יחפוץ הסוחר לתת לו עוד סחורה בהקפה ע"ד כן שיתן אח"כ כאשר עתה. לא כן הב' כי אם אמנם עתה כשר הדבר לפניו הוא רק מסבת ההכרח ממה שקרה לו עתה בהכרח הוא מקבלהו על העבר אבל באלה ההתנצלו' לא יאבה לסחור עמו עוד בימים הבאים ג"כ על זה האופן. הנמשל זה ההבדל בעצמו בין העושה מצות ומע"ט כמאמרם הוא מקובל בעיני ה' על העבר וחפץ בהצדקו גם על העתיד לא כן המקריב קרבן על חטאתו ועל חובו שהוא חייב להקב"ה או שהוא מענה עצמו בתענית גם כי בהכרח יהי' פרעון הזה מקובל על חובו יהי' רק על העבר. אבל על העתיד לא יאבה ה' עוד לסחור אתו והוא שהתפלא הכתוב ואמר הגנוב רצוח כו' ואמרתם נצלנו כבר יש לנו ריוח והצלה מחובות הראשונים למען עשות כו'. כלומר למען עשות בעתיד גם כן את כל התועבות האלה:

(קסג)

למשל כמי שנושא משא על כתיפו ויש ברצונו לקחת עוד משא אחרת הוא הולך אל מקום מסחר ומניח שם את המשא אשר עליו למען יוכל אח"כ להרים גם משא אחרת לתתה על שכמו. כן היו חושבין לעשות מו"מ עמו ית' לחטוא ולהביא קרבן להקל מעליהם משא החטאים וזהו ואמרתם נצלנו למען עשות מחדש. וזהו גם כן בענין התענית גם כי הוא מקובל בעיני ה' הוא רק להעבר אבל הכזה יהי' צום אבחרהו העולה על רוחכם שאבחר בו גם על העתיד. ומה יקרו בזה דברי חז"ל (יומא פ"ה) האומר אחטא ואשוב אין מספיקים בידו לעשו' תשובה:

(קסד)

משל לסוחר גדול שהי' משפטו לתת סחורותיו בהקפה אל החנונים אשר בעירות הקטנות ויקר מקרה את א' מהם כי נשרף ביתו וחנותו ונתדלדל מאד ובהגיע העת אשר הסוחר צריך לנסוע לדרכו כתב אגרות לכל החנונים להזמין אותם שיבואו לעשות חשבון עמו ולשלם לו בעד סחורותיו למען יוכל להביא סחורות חדשות. ויהי בהגיע האגרת אל העלוב הזה וילך הנה והנה לקחת עצה מה לעשות ויאמרו לו שוב לך לנסוע אל הסוחר ולספר לו האמת וגם הוא חכם ויכיר ברוע מעמדך ויטיב עמך כטוב לבו. ויקח מרכבה ויבא אל העיר אשר הסוחר שמה ובמר לבו הי' יושב ושוהה בבית האכסניא ואל הסוחר לא הלך לאמר איך אשא פנים נגדו היכול אוכל דבר מאומה אחר החסד אשר עשה עמי לתת לי בהקפה כל מיטב סחורותיו ואני לא אשלם לו ויאמר לו בעה"ב מה תירא הלא כבר עשית הוצאה ע"ז ובאת לפה התחזק נא ועלה אל הסוחר ואל תירא ואל תחת וישא את רגליו וילך ונשאר עומד בחדר החיצון אשר לבני בית הסוחר כי נכמרו מעיו על מר מקרהו. וישמע הסוחר קול בוכים וילך ויפתח את הדלת וזה נופל על אפיו ובוכה וגונח ואומר הנה באתי אליך אדוני וכל מאומה אין בידי ויספר לו את כל אשר קרהו התוחר נכמרו רחמיו עליו והכניסו החדרה וינחם אותו וידבר על לבו ויקח את שטר חובו ויקרעהו בפניו וילך מאת הסוחר בטוב לב פגעו פגעו בו אנשים ושאלו אותו מה נעשה עמו ויאמר להם כי מחל לו את הכל וישאלו אותו סבת הדבר ויספר להם כי בבואו הי' נשאר עומד בחדר החיצון וע"י בכייתו נתפעל הסוחר עד כי מחל לו את כל החוב הרב. וילך איש א' בערמה ויעלה שמה ויעש כמעשה הראשון וישמע הסוחר עוד הפעם קול בוכים וילך וירא את האיש הזה וישאלהו לאמר מה תבכה אתה וענה ואמר אני צריך מאד ב' אלפים כסף ואני מבקש אותך שתתן לי. וישאלהו לאמר איך מלאך לבך לבקשני על זאת ויאמר לו הלא גם אל פלוני החנוני נתת סך גדול כזה אז ענהו עזות ויאמר נבל הלא אל החנוני נתתי הקפה כי הי' בטוח ועתה כי נתדלדל ואין בידו לשלם לי מה ארויח אם לא אמחול לו לכן ע"י בכייתו מחלתי לו לא כן אתה כי עם בכייתך אתה בא לקבל ועם הערמה אתה בא לקחת מי הסכל אשר יאבה בזה. הנמשל הקב"ה התחסד עם החוטא השב בתשובה לקבל תשובתו יען כי כבר חטא יעשה הקב"ה בחסדו למחול לו לא כן זה האויל שהוא בא ואומר אחטא ואשוב ואבכה אח"כ והוא רוצה לקבל עם בכייתו אין מספיקין בידו לעשות תשובה והבן:

עוד ביאור על מאמר הכזה יהי' צום אבחרהו וגו' על ראשית דבריו קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם ולבית יעקב חטאתם ואותי יום יום ידרושון וגו' כגוי אשר צדקה עשה וגו' למה צמנו ולא ראית וגו' הכזה יהי' צום אבחרהו וגו'. הנה מה שאמר ית' אל ישעי' אל תחשוך מורה כי ישעי' ע"ה הי' ברצונו למשוך א"ע מזה מטעם שאמרו ז"ל (יבמות ס"ה א') כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כך מצוה שלא לומר דבר שאיננו נשמע לכן אמר לו הקב"ה קרא בגרון אל תחשוך רק כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם וגו' והזכיר לפניהם קצת חטאתם מה הם ואותי יום ידרושון וגו'. ולכאורה מה עון יש בזה ומה ענין התוכחה שהוכיח על פניהם. אבל ביאור המאמר הוא:

(קסה)

משל לא' שנשאר בע"ח גדול לסוחר ואמר לו דע אדוני כי לבבי נאמן וכל ישעי וכל חפצי לשלם לך מה שאני חייב לך רק אין בידי מאומה. ע"כ מה שיש בכחי לעשות אעשה ספחני נא אל אחת הכהונו' הלא סוחר גדול אתה שלחני נא למקומות המסחר אולי במשך הזמן ינוכה חובך בשכרי וייטב הדבר בעיני הסוחר כי ידע אותו לאיש מבין בסחורות וגם נאמן רוח והכין לו נסיעה למקום פלוני ויסע ויבא והסוחר קבל נחת רוח מן המסחר והכין לפניו נסיעה אחרת ויהי כי הקיפו הימים וזה הולך הלוך ונסוע בעסקי הסוחר פעם בבואו לביתו מן הדרך בא אל בית הסוחר וידבר אתו משפט ויאמר לא ידעתי איך תעשה כה לעבדך הלא זה כמה שנים אשר אני עוסק במסחרך נוסע בדרכים ולא זכרת מעולם לתת לי שכרי איך יאות לך להיות כובש שכר שכיר. הסוחר בשמעו את דבריו ענהו במענה רך לך לביתך ואצוה להביא אליך את שכרך משלם. המשולח הלך לביתו הסוחר קרא את אשר על הבית לאמר קום נא ועשה חשבון כמה מגיע לי מאת האיש הזה ותלך לנגוש אותו לשלם לי היום הזה והאיש עומד ומשתאה ומחריש ומתפלא מאד הכי נעלם נעלם מאת אדוני כי איש עני הוא ובביתו אין כל מאומה ואיך אלך אצלו ואיך אגוש אותו האם אפעול בזה דבר. ויען הסוחר ויאמר גם אנכי ידעתי כי לא תפעל מאומה שיחזיר חובי אבל ראה נא את האויל הזה הלא הוא תובע אותי כי הוא שכח את כל החוב הגדול המגיע לי ממנו וא"כ בוא אצלו לתבוע אותו והפעולה בזה כי יזכור הימים הראשונים כמה היא חייב לי אז אמצא מנוח ולא יגיס דעתו ליגוש אותי. הנמשל כי ישעי' הנביא ע"ה לא רצה ללכת באלה כי ידע שלא יפעל מאומה לגביית החוב לזה אמר לו ית' קרא בגרון אל תחשוך רק כשופר הרם קולך והגד לעמי פשעם וגו' ולא תתפלא לאמר מה אפעל בזה מה יתנו לי כי דלים המה ע"ז אמר הלא שמע נא ואותי יום יום ידרושון הלא הם תובעים אותי ודעת דרכי יחפצון מדוע לא יצליחו כגוי אשר צדקה עשה כאלו אני חייב להם וא"כ כאשר יתנו אל לבם מה שהם חייבים לי אז לא ימלאו לבם עוד להגיס דעתם לתבוע אותי והבן:

תוכן העניינים

משלי יעקב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה